עצב על ים כינרת.

הגליל והכינרת בטבורו ,שבעונה זאת של השנה פורחים ומרהיבים בשלל צבעים ובמיים זכים הזורמים בנחלים- נראה עצוב ורדום ביופיו ומשווע לתושבים העקורים ולתיירים שישובו אליו.

זה התחיל  במה שמכונה "מלון הדגל" של רשת מלונות שנחשב לאחד ממוסדות התיירות הוותיקים, האהובים והמפורסמים בישראל. התארחו בו בן גוריון ורעייתו, הנשיא שזר, ראש ממשלות -אשכול, פרס ורבין ועוד שורה ארוכה של אורחים חשובים מהארץ והעולם .המלון הציע חווית אירוח ייחודית ויוקרתית , מסעדת שף , מתחם ספא מפואר, חוף פרטי, בריכה, נוף עוצר נשימה וכנרת אחת נפלאה.נופשים נקראים לבוא  לחופשה מפנקת במלון וליהנות ב 12% הנחה ולמתארחים באמצ"ש תחכה גם ארוחת ערב במתנה, ספא מפואר, סירה פרטית, נוף מהפנט לכנרת ולהרי הגולן, ועוד.

הכנרת .צילום וויקי מסע

הם לא באים כי מצב רוחם מדוכדך ומלבד זאת המקום תפוס ברובו על ידי פליטים ישראליים. למבקר במקום באפריל  2024  זה מזכיר חדר אוכל של קיבוץ וותיק ,צפוף , בעת ארוחת צהרים, רוב הציבור מבוגר או קשיש, מזנון לא מאויש והמאכלים  שעליו היו פעם חמים כמו גם האווירה. המלון  ברובו נראה כמו מה שנקרא היום "דיור מוגן". לא רואים בו ילדים. יש בו עצב מאופק .

הוא אכסניה מאולתרת לעקורים, לפליטים ישראליים מיישובי הצפון שזה קרוב לחצי שנה פונו מבתיהם ומאז  חלקם נודדים מקום למקום בלי בית, בלי סביבה  נורמלית מוכרת וידידותית ,  מהם  אנשים בשנות השמונים לחייהם. הגופים הציבורייםי משתדלים לרכז במקום  ככול הניתן עקורים מאותו יישוב או קיבוץ. זה מועיל, אך קצת. מדי פעם כאשר הם סבורים כי המועד לשובם הולך ומתקרב הממשלה מודיעה להם על דחיית שובם לבתיהם. הלב מתכווץ.

וכאשר אתה יוצא למרחבים הירוקים של הגליל בעונה זאת של השנה העצב לא עוזב אותך. אתה חש זאת באוויר. גם כשאתה בא לאכסניה מעולה  שבעונה זאת שוקקה חיים, רכבו על סוסים, טיילו בסביבה ושטו בכינרת היא נראית כמעט עזובה אני בספק אם יש בה אפילו מחצית התפוסה שהייתה לה בשנים רגילות.אולי שליש, ולא מדובר באיזור סמוך לגבול אלא די רחוק ממנו. נופשים מתרחקים מכול מה שקרוי הגליל, במזרח או במערב.

יותר מארבעים יישובים פונו מאזור הצפון ביניהם אתרי תיירות מובהקים  כמו ,הגושרים,דן,דפנה,כפר גלעדי, מטולה, מנרה, ראש הנקרה, שאר ישוב ועוד שבקופה זאת של השנה בתי ההארחה שלהם הגיעו לתפוסה מלאה, שלא לדבר על החרמון והסביבה. זאת אחת  התוצאות של המלחמה הזאת שסופה לא נראה באופק ולקברניטיה עין צרה  לראות את הקורה מעבר לזירה המלחמתית. זה העורף הישראלי. הוא לא כפי שהיה. מעולם.

הגליל

לא הייתה  עוד כמלחמה הזאת אשר תשפיע על  נופים צבעוניים ומרהיבים שהעין לא שבעה מלקלוט את יופיים. עמל של עשורים רבים בתקופת היישוב והמדינה הושקעו בחבל ארץ זה שבמקורו השרה דיכאון. חבל ארץ אשר בתקופת מלחמת העצמאות, למעט נקודות ירוקות של קיבוצים ומושבים ,היה צחיח וקרח. וכשנשבה השרקייה, רוח הקדים מן הכינרת, אנו החיילים במחנה פילון, שליד ראש פינה ,נשמנו את  החול בפה ובאף. והנה כול הגבעות וההרים יוערו, נשתלה בהם צמחייה הולמת אשר צבעו את הנוף בצבעי ירוק כהה, לימונית, זית, אזוב, אורן, ריחן ואצות .ובינתם הכינרת ברום המפלס שלה ובהדרה. קרנבל של מראות והוא נראה  כמעט שומם .אדם יצר את זה ואדם פגע בזה. אני מאמין שיבוא יום ונצבע שוב את הגליל בצבעים הנפלאים שלו לאחר שהרוע יסולק מן הארץ. ושוב נשיר: קסם על ים כינרת ,בשמי התכלת ירח שט, אני שלך ואת שלי כינרת את, כנרת את אהובתי.