Author Archives: צבי גיל

a journalist and writer and lecturer on mas media.b.a in political science and international relations . m.a in sociology and mass communication.writes a blog in several websites on social, political and cultural issues.producer and director of documentary films. among the founders of israel television, assuming senior positions among others director of israel radio tel aviv and head of news and current affairs in israel television.currently executive prodicer of documentary films on the contribution of the holocaust survivors to the state of israel, a project he initiated and is coordinating.late wife an interior archtect, desigend among othrers the cabinet room of the israeli governmant. 3 married daughters and families.march 2012 write his fifth book- a collection of short human interst stories

אדם בודד

 ווינייטה לימי שלכת.

קבעתי לי מנהג שמדי פעם  אני עושה את דרכי מן הבית שבו אני גר בשכירות ברחוב חיסין לדירה שלי ,המושכרת, בשדרות בן ציון, כדי להשקות שם צמחיה ששתלתי ואני דואג שהצמחים לא ינבלו. מכיוון שאני חובב הליכה אינני יודע אם לשמחתי או לצערי ,יש קיצור דרך ליעד. דרך "גינת צמח" שבין שני צדי רחוב חיסין, ומֲעַבר  בסמטת "לב" להולכי רגל, ותוך חמש דקות אני  במקום. במעבר ישנה גינה קטנה עם ספסלים. בכל פעם שאני עובר במקום בשבת לפני הצהרים, או בכול יום אחר ,אני מוצא אותו אדם ישוב על כיסא. בדרך כלל כשאני מתקרב הוא מרכין ראש, משפשף עיניים או אף עוצם אותן, כמי שנרדם .יש לי הרושם שהוא  עושה זאת , לאחר שמתברר לו שאני הֶלֶך קבוע והוא נבוך. הוא תמיד לבוש כיאות בחולצת טי כהה או בחולצה בהירה ,עם שרוולים ארוכים או קצרים. בימים חמים הוא לובש מכנס חאקי ובימים קרים מכנסי קורדרוי. פניו מלאים, נאים, מגולחים ונעימים,שערו חום,מסופר היטב,קצת מקורזל, ועיניו, אם הן פתוחות, במקרה- טובות. הוא קצת גוץ .גילו המשוער- בסוף הארבעים או בראשית החמישים שלו. ידיו לעתים מתחת לראשו או על ברכיו ,ואז נראות  יפות עם אצבעות ארוכות שמתאימות לפסנתרן. לצדו תמיד נמצא איזה חפץ, שקית, או שתי שקיות פלסטיות,חצי מלאות ,או תרמיל גב. כאילו אלה מיטלטליו הקבועים. ממתין לאיזו רכבת שתיקח אותו ליעד.

אני תוהה מי הוא האיש הזה. הוא אדם בודד, בכך אין ספק. היכן הוא גר. האם העובדה שהוא בא דרך קבע לסמטת "לב" מלמדת שהוא גר קרוב. או שמא הוא ישן  בלילות על ספסל בשדרות בן ציון הסמוכות. במילים אחרות האם  האיש הוא " הומלס" ובצרור יש לו בגדים להחלפה או שמיכה לשינה. אבל יש רבים ללא קורת גג אשר עוסקים ביום בפעילות שונה ולא תמצאו אותם דרך קבע במקום מסוים ובזמן מסוים, לרוב בצהרי היום, כשהם בוהים. ואני מודה שבכול פעם שאני מטייל להנאתי, בקיץ או בחורץ, ורואה את האדם יושב- הסקרנות והגירוי אומרים לי: " שב לצדו, אמור לו שלום, תציג את עצמך, שאל אותו מה שלומו ואז החידה תמצא את פתרונה, ותוכל אף לכתוב פוסט על אדם שהוא אולי כמוך אבל לא מטייל בשבתות להשקות, או הולך לכוון רחוב המלך ג'ורג' לתפוס אוטובוס, אלא יושב לו בחניית ביניים בין ביתו לבין הגינה". אבל במחשבה שנייה, אם אתפתה לעשות זאת תהיה בכך משום פגיעה בפרטיות שלו, בכמיהה שלו לשקט ולהתבודדות ,וגם, אני חייב להודות ,תסתיים האניגמה, ולא יהיה סיפור על אנשים בודדים. ולכך מתלווה עוד ספח. מה חשוב לך- להפנות תשומת לב הבריות לאנשים בודדים שזקוקים לתמיכה אנושית בראש וראשונה או לתאר "לצייר"- אדם בודד.ושמא ,אצל חשדן כמוני,מתגנב  הרהור שאם תשאל אותו לשלומו, הוא יענה לך כי הוא בא כדי להתבונן איך,הֶלֶך כמוני, מדי פעם  חוצה את הסמטה הזאת, בערך באותו זמן מדי שבת,או במהלך השבוע וחוזר כעבור רבע שעה.מי זה מעלה על דעתו שאדם שאינו גר במקום כלשהו הולך מן הבית שבו הוא גר לגינה של בית שבו הוא לא גר, כדי להשקות אותה.קצת מוזר,לא כן?

האמת היא שבתל אביב ,שחיה, נושמת, בועטת ,מבואסת ושאננה,מעת לעת, יש הרבה אנשים בודדים. לא עשרות ולא מאות אלא אלפים, ושום תכנית חסות של העירייה לא תענה על צורכיהם. יש כאלה שבודדים בבתיהם, לא רק קשישים אלא גם צעירים, שנסיבות כאלה ואחרות הפכו אותם לבודדים, לעתים תימהוניים, לעתים פגועים או מכורים לסם, או פשוט בתכלית הפשטות- בודדים. אבל להגיע אליהם ניתן רק במקרה או אם יהיו אנשים שמטרתם תהיה אחת ויחידה- לגלות אנשים בודדים.

בשקלול, עם השנים, אתה מגיע למסקנה כי בעולם המטורף שלנו, המקום האולטימטיבי להימלט אליו- הוא אל עצמך, אל ספסל בסמטת לב, לשָם השאון התל אביבי ושיח הסמרטפונים או רעש האופנועים  כמעט ולא מגיע. האדם, היחיד, הבודד, אשר החברה והממסד לא שמים עליו "קצוץ" – במקומו יושב, מהרהר או מתבונן בעלמא ורואה עולם מוזר. הוא עולם בפני עצמו, נראה מקרוב , והוא בעצם רחוק מאוד בגלקסיה האנושית.

 

* לפני כמה ימים חזרתי מן השוק עם תרמיל מלא ובעוברי בסמטת לב הספסל היה פנוי ואני התיישבתי עליו ושמתי בצד את  תרמיל הגב . כול אימת שמישהו עבר עצמתי עיניים. אולי יכתבו עלי פוסט.

 

 

 

האדמו"ר מגור לא הולך בעקבות הרא"ם-אחרון האדמו"רים הגדולים בפולין.

הרב יעקב אלטר הוא גיבור על חדלי אישים של הקואליציה.

חסידות גור אשר הזרוע הציבורית והפוליטית שלה היא  תנועת "אגודת ישראל" הייתה החסידות הדומיננטית בפולין בין שתי מלחמות העולם ומספר אנשיה הגיע למאות אלפים. גם בשל גודלה וגם בשל אופייה, היא נחשבה לתנועה חרדית מתונה, מעשית, בניגוד לחסידי הונגריה ובראשם הרב חיים אליעזר שפירא ממונקאטש. האחרונים ראו ב"אגודת ישראל" כמי שנוטה לציונים. לכאורה טענה מופרכת, אבל לא לגמרי. יתרה מזאת ,הרב יצחק מאיר לווין, שהיה שר בממשלת בן גוריון הראשונה לאחר הקמת המדינה היה חתנו של האדמו"ר האחרון של חסידות גור בפולין, הרב אברהם מרדכי אלטר- בעל "אמרי אמת".לווין  היה ציר ב"סיים"- הפרלמנט הפולני, וראש "אגודת ישראל" בפולין משנת 1930 ובהמשך לאחר הברחתו לארץ ישראל בשנת 1940  זמן קצר לאחר הברחת האדמו"ר עצמו לאחר הכיבוש הנאצי של פולין. הוא היה שר בכמה ממשלות ישראל מראשיתן ואף חתם על מגילת העצמאות. מכאן ניתן ללמוד כי ,"אגודת ישראל" בפולין,שם היה רוב בניינה ומניינה, הייתה מפלגה פוליטית פרגמטית מתונה יחסית בהשקפת עולמה.

אף שהאדמו"ר מגור הרב מרדכי אלטר היה מתנגד חריף של התנועה הציונית, הרי זאת הייתה ההתנגדות  במישור הציבורי האידאי- כתנועה , בדיוק כמו התנועה בקצה השני ,השמאלי חילוני- ה"בונד"  שגם היא  פעלה נגד הציונות. עם זאת  במסגרת הרחבה "האגודה"  הכילה בתוכה תנועה של  עובדים בשם "פועלי אגודת ישראל". אלה גם כתנועה חברתית וגם חבריה ,אישית, גילו הזדהות מסוימת  עם הציונות ודווקא עם החלק הסוציאליסטי שלה, כמו הסתדרות העובדים. מקרבן, כפי שלמדתי, וגם עמדתי מקרוב כנער, עלו לא מעטים לארץ ישראל. הטענה הציונית כאילו האדמו"ר מגור היה נגד עליה לארץ ישראל אין לה יסוד. ל "אגודת ישראל" הוקצו 6% מכלל ה"סרטיפיקאטים"- אשרות הגירה לארץ ישראל , ולפי מכון "עמודי אור"- מכון ירושלמי של חסידות גור, על כול אשרה היו מאה קופצים. האדמו"ר עצמו ביקור כמה פעמים בארץ, ופעם במחצית השנייה של שנות ה-30  למשך שנה תמימה והוא חזר לארץ בשל משבר בחצר גור.

במחלקות בין האדמו"רים באירופה, בכול הקשור ברעיון של הקמת מדינה יהודית, אדמור"יי פולין, לרבות הרב  אברהם מרדכי אלטר, האדמו"ר מגור, צדדו בהקמת המדינה. על הרב  אברהם מרדכי אלטר, סופר רבות והוקדש לו,למעשיו,לתכונותיו ולהשקפת עולמו ספר בשם "ראש גולת אריאל" בעריכת אברהם מרדכי סגל. הרא"ם נחשב לעילוי, בעל זיכרון פנומנלי, אדם נעים   הליכות , רודף שלום ומטיף לאחווה בין אנשים. כשהוא התכתב עם אנשים, ביניהם פשוטי עם, הוא השתמש בגוף שלשי. ואגב, חשוב, רוב מכתביו הם בעברית,ולא יידיש, מהם עברית מליצית ומהם מדוברת של יום יום. אני התוודיתי לחסידות  גור לא בשל  העובדה  שסבי ואבי היו חסידי האדמו"ר. הייתי צעיר מדי. הייתי נער בן שבע או שבע וחצי כאשר סבי לקח אותי אתו לביקור בחצר גור  ולמפגש עם האדמו"ר.

סבי, כפי שכבר הזכרתי בבלוג זה,היה יו"ר הקהילה של עיר הולדתי זדונסקה וולה, שבה מתוך 25,000 תושבים קרוב למחצית היו יהודים והתנועה הדומיננטית הייתה "אגודת ישראל" .ואכן סבי,דוד ניידט,  מתוקף היותו חבר בהנהלה העולמית של "אגודת ישראל". כהן בתפקיד זה.ובבקוריו אצל האדמו"ר מן הסתם נדונו עניינים ציבוריים. סבי היה אדם מקובל בקרב הקהילה שבה היו אנשים מכול התנועות הפוליטיות החל ברוויזיוניסטים וכלה בבונדיסטים, והייתה סולידריות קהילתית במישור הציבורי והאישי.

הרא"ם-צילום מכון "עמודי האור"

המריבה המרה בין חצר אלכנסדר לחצר גור שאפיינה את השנים לאחר מלחמת עולם הראשונה,חוסלה על ידי האדמו"ר מגור. בכול הקשור ביחסי התנועה והשלטון, כלל הברזל היה "דינא דמלכותא דינא", לאמור  את חוקי הארץ חייבים לכבד. ואכן השלטונות בוורשה, אף שאין לחשוד בהם בחיבה ליהודים, העריכו מאוד את האדמו"ר.  הדרך שבה הוא הנהיג את התנועה הביאה כלפיו הערכה גם מצד אנשים חילוניים והיו מהם שאף יצאו לחצר גור  כדי לשחר את פניו. במישור האישי יותר לא עולה בדעתי כי סבי השיא את בתו הבכורה, בין באמצעות שידוך ובין בדרך לא אמצעית, לצעיר ציוני פעיל הקרן הקיימת ללא הודעה על כך ובברכתו של האדמו"ר שהיה  לא רק מורו ורבו אלא גם ידידו. אף היו נישואין בין משפחת ניידט לבין משפחת אלטר,בצורה עקיפה. ואבי ונכדו של האדמו"ר, לייבל היינה, היו ידידיי נעורים. יתרה מזאת, ודומני שגם זאת הזכרתי, כאשר בתו נפטרה והותירה ארבעה ילדים ובעלה נישא מחדש, שתי הנכדות הגדולות באו לָגוּר במעון הגדול של המשפחה, שהיה שייך לסביי ,כמו כל המבנים של המכלול. לאחר שהותם כשנה ומעלה סבי קנה להם סרטיפיקאטים לארץ ישראל, גם זאת ללא צל ספק תוך התייעצות עם האדמו"ר. בבואם לארץ הם למדו בנהלל.

reception in bendin 1937 gur

קבלת פנים המונית לאדמו"ר מגור בעיר בנדין בפולין בשנת 1937 צילום מכון "עמודי אור"

 

שיתוף פעולה בארץ עם התנועה הציונית.

אף ש"אגודת ישראל" הוקמה בארץ לפני מלחמת העולם השנייה, הרי פעילותה הממשית החלה לאחר המלחמה. בראשית שנות ה-30  הוקמה בארץ תנועת "פועלי אגודת ישראל"  ובנימין מינץ ,לימים חבר כנסת והאיש שהקים את התנועה, שיתף פעולה עם התנועה הציונית בארץ. לאחר השואה באירופה וההחלטה על הקמת מדינת ישראל נקטה אגודת ישראל גישה חיובית יותר כלפי המדינה ועם פרוץ מלחמת העצמאות אף קרא מרכז אגודת ישראל בירושלים לכלל הגברים החרדים הצעירים בעיר להתגייס למלחמה במסגרת המפקד הכללי ביישוב עליו הוחלט אז, לאחר שהוסדרה הקמת חטיבות חרדיות והובטחה עמידה על דרישות הדת במחנות צה"ל

אז גם נולד ה"סטטוס קוו", המפורסם כאשר הנהגת "אגודת ישראל" קבלה מכתב מראש הממשלה דוד בן גוריון  שבו נקבעו אי אלה כללים ביחסי  המדינה אל הדת לרבות מכסת האברכים הפטורים מחובת הגיוס, אלה "שתורתם אומנותם". "הצהרת בן גוריון" שהפך בכי לדורות. ככלל,  אנשי אגודת ישראל בארץ היו נוחים יותר לממסד החילוני מאשר החרדים "הליטאיים".אלה האחרונים היו יריבים קולניים מאוד נגד התנועה החסידית בכלל, לרבות "אגודת ישראל".

האדמו"ר הנוכחי הרב יעקב אלטר שונה בתכונות ובהתנהגות מקודמיו. הוא אדם סגור,רחוק מהבריות. אנשים שמכירים אותו אומרים כי בדעותיו הוא איש  קנאי לא רק בעניין השבת.הוא גם אדם חמור סבר.  כול אדמו"ר הוא מלך בעיניי חסידיו.אבל בניגוד לקודמיו שאמנם שלטו ביד רמה בחסידות, בשל הסגולות שלהם, אך תוך תחושה של רוח טובה ואהבת הבריות, לא כן האדמו"ר שנוהג בצאן מרעיתו ביד ברזל.

האדמו"ר מגור אינו "מלך ישראל,"  אלא  שבקונסטלציה הפוליטית בישראל ובייחוד בממשלה הנוכחית מי ששם עליו את כתר המלכות  ומספק את הגחמות שלו, אלה לא חסידיו וגם לא מקורביו כמו הרב ליצמן אלא מפלגות השלטון. אלה ,כולם ו"כולנו",או שעדיין לא למדו את כללי המשחק של התנועות החרדיות ש"סחטנותן- אומנותן", אשר זקוקות לעטיניי השלטון הרבה יותר מאשר השלטון זקוק להם, או שהן יכולות לחיות עם  זה. זה דֶבֶר וזה כולירע.  אם ראש הממשלה ביבי נתניהו מצוטט כמי שאומר ש"הקואליציה תיפול אך ורק בשל נושאי דת", אין פלא שאת המרשם חוטפים השותפים החרדים. בסיכומו של דבר האדמו"ר מגור הוא לא אריה, הקואליציה וכל מנהיגיה ללא יוצא מן הכלל הם עדר. רובצים על אחוריהם באחו של  גבעת רם ומלחכי פּּּנכָּה

 

כשהלן פוגשת את נפתלי

העולה הצעירה מאנגליה  שהתיישבה על הר קרח בגליל והקימה רשת עולמית ללימוד אנגלית- הגיעה סוף, סוף לשר החינוך והוא אל הציבור הרחב.

המסע המהדהד של משרד החינוך ללימוד אנגלית בכול הרמות מקורו אינו ממסדי. הממסד החינוכי לא עודד ללמוד שפות . לא ערבית ולא אנגלית. רוב הלימודים באנגלית  היו במסגרת מיזמים לימודיים הפרטיים או חזונה של עולה מאנגליה, הלן לוונטל- דורון. פוסט שפרסמתי באוגוסט אשתקד הוקדש להלן דורון, אשת חיל בלתי רגילה, שלפני כארבעים שנה פגשה בארץ טייס קרב, דוד דורון, שהמשותף ביניהם הייתה מדיטציה. היא נישאה לו וכאשר הבת הבכורה,אֵלה, הייתה פחות מחודש, השניים עלו ביחד עם קבוצת חברים מדיטיסטים  על הר קרח,שומם,ללא מים,ללא חשמל ובקושי קורת גג. המקום הוא על הר נטופה בתחומי המועצה האזורית משגב אשר  בגליל המערבי העליון. היישוב הקהילתי נקרא  "הררית".

"אם לדָוד בעלה ,יליד הארץ, טייס קרב,  שמכיר את המציאות רבת הפנים בישראל, הדבר היה פשוט יותר, להֶלֶן זה כלל לא היה פשוט. מה שעמד לה זאת הנחישות שלה, האתגר שבפניה והדבקות במטרה- תכונות ואפיונים לאנשים בעלי חזון ויעוד. והלן לוונטל- דורון קורצה מחומרים אלה"- כתבתי אז ברשומה . בשנת   1985 כשהלן  אם לשלושה ילדים, היא התחילה   ללמד אנגלית. השכר היה נמוך מאוד אבל למידת שפה זאת הייתה חשובה לה מאוד שכן דרכה היה לה הקשר עם העולם כדי לעמוד על התפתחות בתחום הזה. ואז כבר פעל האינטרנט שבאמצעותו היא יכולה לעקוב מה נעשה בעולם בשיטות של לימוד שפה. במסגרת הדיסציפלינה האקדמית הלן למדה  גם מדעי הלשון , כלומר הלשון כאמצעי קומוניקציה.

בכול הנוגע לקשר האינטראקטיבי שבין האנשים, ובעיקר עם הילדים וביניהם לבין  עצמם החליטה  הלן להתחיל בתרגילים בבית. היא השתמשה בקלטות, אז-'הקסטות' והקליטה  את עצמה  מספרת סיפורים, שרה ומנגנת בפסנתר במגמה שבדרך זאת היא תוכל ללמד טוב יותר את השפה האנגלית. הפקה אודיו ויזואלית של אדם אחד.לאחר שהכינה כמה קלטות  היא פרסמה בגוש שֶגֶב, שהררית היא חלק ממנו, הודעה, שבה הציגה את עצמה כמורה לאנגלית שמלמדת את השפה בשיטה אחרת מזאת שמקובלת בארץ. תוך זמן קצר נרשמו לקורס  שתי קבוצות. בהעדר רכב פרטי היא עשתה את דרכה, באוטובוסים של  מערכת  החינוך  שמסיעים את הילדים לגנים ולבתי ספר האזוריים, וגם פה ושם בטרמפים. לאחר הניסוי המוצלח הראשון של שנה התווספה עוד קבוצה.

השלב הבא היה אולפן צנוע,שבה הלן מלאה את רוב התפקידים, במלל ובמוסיקה, הקלטות, שידורים , היציאה אל  הארץ ומכאן  לעולם, כולל אירופה, דרום אמריקה, אסיה, לרבות סין- רשת עולמית של  הלן דורון ללימודי אנגלית.כיום פועלות ברשת קרוב לאלף מרכזי לימוד בעולם.

האיסור עתיק היומין והפגישה עם השר.

כאשר שאלתי אז את הלן מדוע בעולם התקבלה השיטה שלה שמתחילים את הלימוד האנגלית בגן ובארץ זה לא קיים. אז היא אמרה לי ככה  :" אתן לך דוגמה כדי להמחיש את האבסורד. כשד"ר  שמשון שושני היה בשעתו מנכ"ל משרד החינוך ,הוא מאוד רצה להכניס את השיטה שלנו  לגנים והוא כמנכ"ל המשרד לא יכול היה לעבור את המחסום" שושני גילה כי  המפקחת על לימודי האנגלית ג'ודי שטיינר  חולקת על השיטה  של הלן בכול הקשור ללימוד אנגלית בגיל הרך.נראה כי היא מהווה חומה בצורה גם מול השרים שלה.הלן ניסתה להגיע לשר נפתלי בנט לא כדי לקדם את הרשת שלה, כי היא גדולה ולא זקוקה לתמיכת הממסד. היא ראתה בכך שליחות, שכן לימוד האנגלית בימינו יש בה כדי להעשיר את היכולות של התלמידים ולפתוח בפניהם תחומים רבים שרק דרך השפה האנגלית ניתן להגיע אליהם כיום.

זה כאמור נאמר ונכתב . והנה אני מאזין וצופה למסע המהדהד של משרד החינוך למען לימודי האנגלית ונזכר בפוסט ופונה להלן דורון ושואל אותה: "מה קרה? נפגשת עם שר החינוך נפתלי בנט?" והיא אומרת לי : "נפגשתי". "איך, מה קרה פתאום?"- אני תוהה. ואז היא  אומרת לי :"גילה פינקלשטיין , מכרה וותיקה שלי עזרה לי" .אהא! אני חושב לעצמי. גילה פינקלשטיין , אשת ציבור ידועה, פעילה חברתית וחינוכית ובעבר מורה לאנגלית, חברת הכנסת מטעם המפד"ל. כיום יו"ר מועצת ארגון המורים הדתיים, דיקנית במכללה הדתית "גבעת וושינגטון" ונשיאת מרכז מפלגת "הבית היהודי".שער פתוח מאוד לשר החינוך נפתלי בנט.

" נשאלתי על ידה אם עדיין אני מעוניינת להיפגש עם השר ועניתי בחיוב. אחרי זמן מה התקשרו אלי מלשכת שר החינוך ונוצר הקשר לגבי פגישה אתו ונפגשנו "

.בפגישה עם שר החינוך נפתלי בנט הלן הסבירה לו מהי שיטת הלימוד שלה , באלה חומרים  משתמשים ברשת "הלן דורון" ואלה דרכים הוכיחו עצמם בשטח." כשהוא שאל אותי מה הגיל שבו יש להתחיל, אמרתי לו שצריך להתחיל בגן. ואז הוא אמר בסדר "נתחיל בגן". ואז אני הסברתי לו כי בנסיבות הקיימות זה בלתי אפשר כי קיים איסור על לימוד שפה זרה בגן.'איזה איסור?'- שאל השר ואני  אמרתי לו ש"הוא וותיק, מאה ועשרים שנה"

 

 

 

הלן דורון ושר החינוך.צילום עדן חזני -ציון.

בנט הרים גבה והלן  הסבירה לו שתכלית האיסור היה לפעול באגרסיביות להנחלת השפה העברית, שכן דיברו אז בהרבה שפות וביקשו להשריש את השפה העברית כבר בשלבי הגן. כיום כאשר אין חשש לפגיעה בשפה העברית זה אנכרוניסטי- אמרה הלן- ודורש שינוי. השר הגיב בנחישות ואמר שיפעל לביטול האיסור הזה. ואכן בידיעה שפורסמה בעיתון "ידיעות אחרונות" הוא נתן ביטוי לכך. משום מה "העיתון של המדינה" פסח, או שמא לשכת השר, פסחה על הלן דורון. הקרדיט הלך לשר. חצי קרדיט וודאי מגיע לו, אבל להֶלָן, בהקשר זה מגיע גם כן חצי' לפחות. לשיטה שהיא האמינה בה והצליחה- מגיעה לָה ורק לָה-מלוא ההערכה.

learning englishNew Doc 2017-11-03_2

שאלתי את הלן על התרשמותה מן המפגש עם השר. היא ציינה שהיא יכולה להתייחס רק לנושא שנדון עם השר. היא התרשמה שהגישה שלו היא גישה מקצועית -מדעית והוא ענייני מאוד ועושה רושם שהוא אדם נחוש ואם הוא מציב לעצמו מטרה בתחומי המשרד שלו הוא יעשה הכול כדי להגיע אליה. " אני מקווה שהמסע יצליח ומצדי ברור שאני לא רק שרואה זאת בעין יפה אלא אני מאוד רוצה לעזור בקידום הפרויקט הזה בשבילי זה הגשמת חזון. התחלנו בכך  בשנת 1987 בפרויקט שנקרא "אנגלית לילדים".אני מקווה מאוד שמשרד החינוך יצליח במסע. דבר אחד בוודאי השגתי בפגישה עם השר והוא ביטול האיסור של לימוד אנגלית בגן."

התברר שגם אם מדובר בתקנה ולא רק בגיל, הגבול הוא מאה ועשרים. הלן דורון , הצעירה האנגלייה, החלוצה ביישוב הררית, נשארה חלוצה. ההצלחה האדירה בתחום לימוד האנגלית שהביאה לה פרסום עולמי, לא גרם לה לשיכרון חושים. היא נשארה  ענווה, ורואה עצמה מורה ומחנכת בשליחות מתמדת.יש לייחל שיהיו רבים כמותה.

 

 

 

להעביר את "מצעד החיים" מאושוויץ בפולין להר הזיכרון בירושלים.

ישראל לא יכולה להתייחד עם קרבנות השואה  בארץ שהממסד שלה מעודד תופעות לאומניות גזעניות ובעקיפין גם אנטישמיות.

לנוכח תופעות גזעניות ולאומניות שהיינו עדים להם בימים האחרונים  בפולין, ואלה הולכות וגוברות ומוצאות ביטויים בתחומים שונים, מטעם הממסד הפולני ,הגיע הזמן לעשות "חושבים" בכול הקשור ל"מצעד החיים" לאושוויץ ."עליה לרגל" זאת לאושוויץ הפכה במרוצת השנים לחלק בלתי נפרד מן הנרטיב הלאומי לזכר השואה, לא רק ביום השואה עצמו אלא בכול ימות השנה. משתתפים בה מנהיגי העם, מפקדי צה"ל, תלמידי בתי הספר, חיילים, ומשפחות רבות שיקיריהם נרצחו במקום.

מלכתחילה מה שנקרא "מצעד החיים", היה  שנוי במחלוקת. אני ראיתי בכך משהו שנולד בחטא. יוזמה של פוליטיקאי שלא ניחן ביושרה, בלשון המעטה, וסוכנות נסיעות ממולחת וחמדנית שהניבה רווחים יפים. פרופסור יהודה באואר, אחד מגדולי החוקרים ההיסטוריים של השואה, ראה בתופעות שנות שהתלוו למצעד כמו הנפת כרזות, דגלים, טליתות, חילול של בית עלמין. שכן אושוויץ- בירקנאו היא בית הקברות הגדול ביותר בתבל ובבית עלמין רק מתאבלים ומספידים בלא שום גילוי מפגן או עצרות עם.

עצרת באושוויץ-צילום וויקיפדיה

הפולנים עצמם, גם הממשלות שהיו ליברליות ואוניברסליות יותר מאשר הממשל הנוכחי של "מפלגת הצדק"- שהיא מפלגה לאומנית גזענית , התייחסו באמביוולנטיות למצעד החיים. מצד  אחד זה היה מקור חשוב להכנסה  מ"תיירות השואה". מדובר בפולין שלאחר נפילת המשטר הקומוניסטי, שהייתה זקוקה לכול דולר כדי לקיים את הכלכלה שהתמוטטה . מאידך, העובדה שהנאצים בחרו באזור הציורי הזה בפולין לאתר ההשמדה הגדול בתבל ובהיסטוריה, לא החמיאה לפולנים, וזאת בלשון המעטה.

עד כדי כך הפולנים רצו להתנתק מן הסטיגמה של אושוויץ , שהדבר חל גם על תקופת השלטון הקומוניסטי, אשר ביקש מאוד להבליט את רוע הנאציזם. בעת הביקור הראשון שלי בפולין, בשנת 1985 כאורח הטלוויזיה הפולנית, שמתי לב כי השילוט לאושוויץ, באזור מחוז גליציה שם הוא נמצא ,הוא דליל מאוד. לאחר הסיור כאשר נפגשתי עם המארח שלי,לב ריווין, אחד הבכירים במדיה, לימים מפיק שותף לסרט "רשימת שינדלר" . הוא אמר לי : ". נו מה אתה חושב. הציבור בפולין הקומוניסטית היא לאומני וקתולי, אבל הממסד מתבייש בעובדה שהנאצים בחרו בפולין כאתר השמדה. הפולנים  לא הצטיינו באהבת יהודים"- הוא אמר לי בחיוך ממזרי,"והגרמנים ידעו זאת". כיום, כאשר פולין היא כמעט "יודנריין"- נקייה מיהודים, הרי בקרב פולנים רבים, הלאומנים הקתולים, האנטישמיות עדיין קיימת. הממסד מנסה להסתיר אותה, בין היתר בהפגנת ידידות לישראל. אולם האווירה  הציבורית משתקפת דווקא   במצעד שנערך בשבת האחרונה בוורשה בהשתתפות לאומנים גזענים, ביום העצמאות של פולין, שהפגינו למען פולין "נקייה"- מונח שמקורו בגרמניה הנאצית-  עכשיו נקייה ממוסלמים, שמספרם כמה רבבות, אבל בלבם פנימה, זה חל  גם על היהודים, שכבר אינם.

בתקופת הקומוניזם ,האנטישמיות הייתה קיימת, אבל הגילויים היו אסורים. כשאני פגשתי את לב ריווין ביריד הטלוויזיה הבינלאומי בקאן הוא גילה לי שאביו הוא יהודי, והוא מאוד רצה לבקר בירושלים לפני מותו. אבל כחלופה אם הוא פוגש ישראלי שיזמין אותו. ואכן  במסגרת זאת נערך הביקור, ונתקבלה וויזה שחיכתה לנו, לרעייתי יהודית ולי, בווינה. לב עד כדי כך היה חופשי אתי שהוא הציע לי להחליף דולרים בזלוטים פולניים ,פי שלושה מן השער הרשמי, אצל חלפן יהודי שהוא מכיר.

הפולנים התביישו באושוויץ, ובוודאי שכך לאחר שהתקבלו לאיחוד האירופי ולשוק המשותף. ואכן השילוט לאושוויץ  נשאר  מאוד "צנוע". יותר בולט התמרור לכפר "אושוויֵיאוּצ'ים"- אשר הגרמנים הפכו אותו ל"אושוויץ". זאת גם הסיבה שכבר  בהתחלה הממסד הפולני מאוד רצה שהקבוצות שבאות לפולין יבקרו לפחות בכמה אתרים תיירותיים בפולין,ויש כאלה, מלבד קראקוב שהיא קרובה מאוד לאושוויץ.

ככה או אחרת במלאת שבעים שנה לעצמאות מדינת ישראל, רצוי מאוד ,מבחינה סמלית, כלכלית, חברתית ומוסרית, להעביר את "מצעד החיים" להר הזיכרון בירושלים. קבוצת פעילים של שרידי שואה, הצענו בשעתו למשרד החינוך, שזאת תהיה "צעדת התקומה" מ "יד ושם" בהר הזיכרון, דרך "הר הרצל" שם קבור חוזה המדינה ועד לכנסת- הסמל של הריבון של מדינת ישראל.

אפשר מאוד שביטול "מצעד החיים" לא יהיה לרוחה של ממשלת ישראל שמעוניינת בקשרים המדיניים והביטחוניים עם פולין ולכן לנוכח גילויי הלאומנות והגזענות בפולין ובהונגריה בקושי נשמעו ציוצים ממשרד החוץ שלנו,וגם אלה תוך גמגום כבד, וראש הממשלה אף זיכה בירות אלה בביקורים ממלכתיים . ומן הסתם גם משרד החינוך, שבו פועל מנגנון משומן מאויש יפה, גם הוא , מן הסתם, לא יראה בעין יפה חיסול של "מפעל חיים". אבל קיימת הכּנֶסֶת וקיים הציבור וקיימים עדיין ארגונים של ניצולי השואה, ומרכז הארגונים, שיכולים להשמיע את קולם.

בירקנאו מפגש 2

birkenau aya and zvi

aushwitz museum israel glazer

בתמונה למעלה מפגש מקרי בבירקנאו ב 2015 עם תלמידי תיכון אוסטרובסקי ברעננה. באמצע :ליד המסילה למשרפות בירקנאו. בתמונה למטה :ספר השמות במוזיאון אושוויץ שהוקם לפני כמה שנים בסיוע "יד ושם".ב"יד ושם" בירושלים מצויים מיליוני "דפי עד".

באושוויץ מצוי האפר של יקירנו. מקום החיים, המקום שבו  רובם של שרידי השואה שיקמו את חייהם הוא כאן במדינת ישראל. כאן צריך לצעוד בגאווה. ניתן לשלוח משלחת קטנה לאושוויץ כדי לומר "יזכור".אולי יהיה בכך רמז מה חושבים השרידים על המציאות בארץ שהייתה פעם נחלת הקהילה היהודית הגדולה ביותר בתבל, והיא נמחקה.

ימים שכאלה.

בקולחוז  סובייטי מעופף – מדלהי לאמסטרדם וההפתעות בדרך.

 ההקשר של סיפור זה, הוא נושא טיסות ה"לוׂקוׂסט", התחרות במחירים בין החברות,פשיטות הרגל של חברות "מונארך" ו"אייר ברלין",וכדאיות הטיסות האלה . בין הקווים הגדולים שמנסים להתחרות  בחברות המערביות הגדולות מצויה איירופלוט- חברת התעופה הרוסית הגדולה. אבנר גורלי ,שבסיפור הקודם אנו מוצאים אותו בדלהי לאחר הרפתקאות בקשמיר ובאגרה, נזכר בחוויית טיסה במטוס רוסי,  בסיום המסע בהודו בדרך לאמסטרדם. אבנר בחר בחברת התעופה הסובייטית "איירופלוט" בשל המחיר הזול בקו דלהי-דרך מוסקבה לאמסטרדם.

דלהי- צילום ד'מרקר

"בשמחה רבה אני מגיע לשדה התעופה של ניו דלהי בתחושה נפלאה שהנה הצלחתי להחזיר אלף וארבע מאות דולר, בעבור "אבני החן", המזויפות שרכשנו באגרה, אבל זה לא כסף שיכולתי להשתמש בו כי מדובר היה בחברת אשראי שהיא מחזירה את הכסף בחשבון. מה גם שהוא של חברתי ,רותם. לי אין אף פרוטה אבל זה לא משבית את שמחתי." – מספר לי אבנר גורלי. "אני מחפש דלפק שבו יקצו לי מקום במטוס. אין דלפק כזה, ואני שואל אחד מדיילי הקרקע של החברה היכן מסמנים את המקומות והוא אומר לי " כול אחד בוחר לו מקום ", כלומר חאפ- לאפ , כול הקודם זוכה ,ובנמל תעופה  הודי כמו בהודו, אנשים תופסים מקום על ידי שמשליכים קדימה את הכבודה על כיסאות פנויים במטוס. רצתי אצתי לשער כדי לתפוס מקום טוב. עליתי למטוס תפסתי מקום, לקחתי חצי כדור שינה והתחלתי לנמנם. פתאום אני מרגיש איזו חבטה, אני פותח את עיניי ורואה לפני אישה גדולה, בעלת מבנה גוף מלבֵּני , כלומר המותניים  הם ברוחב הכתפיים, והיא  נוזפת בי בשפה הרוסית. אני מנסה לומר לה שאני לא מבין רוסית. וזה מעלה לה את לחץ הדם, טסים במטוס רוסי ולא יודעים את השפה? והיא ממשיכה לגעור ברוסית ולא הבנתי מה היא רוצה  ממני. הרמתי ראש וראיתי שיש עוד כמה כאלה שמסתובבות, זעומות פנים. כאילו כול עניין השרות זר להם. הרי חינכו אותם בקומסומול שכול סובייטי הוא אדון ולא משרת, והנה עליהם לשרת בשחקים ועוד כאלה שלא מבינים רוסית"

גם התפריט הוא של קולחוז.

כשאבנר סיפר לי את הסיפור בקטע הזה נזכרתי בסיפור אחר ששמעתי מפי ידידי מאיר רוזן, אוצר בלום של סיפורים ובדיחות , שהתייחס  לאיזה משבר בבית חולים. לפי הסיפור נערכה ישיבת חירום של הנהלת בית החולים לדון במשבר החמור של העדר כוח אדם וכסף. אחד מחברי ההנהלה אמר שיש לו פתרון והוא לפָנות את כול החולים. הדיילות הרוסיות היו שמחות מאוד אילו טסו לבד עם הטייסים ללא נוסעים.

"בשלב זה של הטיסה "- ממשיך אבנר, " הן הביאו מגשי אוכל. ראיתי איזה בליל דמוי גוּלָש,שממנו מזדקרות חתיכות בשר שמנות, מאכל  שהוא רחוק מלתאבן, ושאלתי מה זה ומיד זכיתי במטר של צעקות. הייתי רעב ואמרתי שתניח לידי את המגש. אכלתי את הדבר הזה וגם לאחר שזה בא אל מעיי לא זיהיתי מה אכלתי. גמרתי לאכול ואז כדור השינה עשה את שלו ונרדמתי. פתאום אני מתעורר מקולות במערכת הכריזה , וגם הגולש עשה את שלו ואני חש כאבים בבטני, והצטווינו לחגור את חגורות הבטיחות וזה העצים את הצביטות בקיבה,ואנו עומדים לנחות אבל זאת לא מוסקבה. זה מקום אחר ואני לא מבין איזה מקום זה."

במוסגר אני מבקש להעיר כי בחלק זה של אסיה ומעל להרי קווקז יש הרבה כיסי אוויר ואני מניח כי מטוס  ה"טופולב" דגם TU 154 שבו טס , כנראה ,אבנר, שנבנה בעיקר לתעופה פנים ארצית ברחבי ברה"מ ,לא אהב כיסי אוויר . אם נוסיף לזה את מחושי הקיבה שלו, זה לא היה נחמד, בלשון המעטה, כשראיתי את עצמי במקומו.

הסתבר,לאבנר , שזאת הייתה חניית ביניים,לצורכי תדלוק, באסתנה בירת קאזאחסטאן שהייתה אז חלק מברית המועצות והיא נמצאת בין דלהי לבין מוסקבה.. " כשירדנו"-ממשיך אבנר- "מצאנו עצמנו בטרמינאל, מין אולם דומה למוסך גדול, ספסלי עץ ודלפקים רעועים, מסוג הטרמינאלים של ברית המועצות." כיום קאזאחסטאן היא מדינה משגשגת הודות לאוצרות הטבעיים בעיקר נפט.גם הבירה וגם נמל התעופה שינו את פניהם.

"אני עם כאבי בטן מחפש שירותים"- ממשיך אבנר . "בכול מסעותיי בהודו, ושם יש הרבה מאכלים שגורמים לזר להשחית את הקיבה, אף פעם לא היה לי שלשול. וכאן  חטפתי זאת על המטוס הרוסי מן הגולאש הזה. אני, חצי ישן,חש סחרחורת ומחושים בבטן ומולנו קבלת פנים של תזמורת קטנה עם אקורדיון, כינור,תופים ,בללייקה- להקה כלזמרית שמנסה להנעים לנוסעים ברדתם מן המטוס. צרוף הזוי.איכשהו החזקתי מעמד ולאחר זמן מה חזרנו למטוס והמשכנו בטיסה למוסקבה.

בצילום אסתנא כיום

הגענו למוסקבה והיה עלינו להמתין עשרים וארבע שעות לטיסת המשך לאמסטרדם. לא היה לי כסף אפילו לא לקנות קפה".

נרדם על המשמרת כשהקומוניזם התמוטט.

"התיישבתי באיזו פינה"- ממשיך אבנר את הסיפור – " ואני מבחין בהמולה . אנשים נכנסים יוצאים מתלחשים, חלקם פניהם חיוורים, אחרים מחייכים מאוזן לאוזן ואני חש באיזו תדהמה. אני תופס מישהו שלשמחתי דיבר אנגלית ואני שואל אותו מה ההמולה."אתה לא יודע?"- הוא שואל אותי ". היה ניסיון הפיכה נגד מנהיג המפלגה הקומוניסטית מיכאיל גורבוצ'וב, וכנראה הצבא עומד מאחורי זה ויש הפגנות גדולות במוסקבה". אני לא ידעתי איך להתייחס לידיעות האלה. והאמת היא שרוב הזמן עשיתי את דרכי לשירותים כדי להתרוקן מאותו מאכל שעל המטוס הרוסי, וגמרתי אומר כי בטיסת ההמשך אני לא נוגע באוכל שלהם. ככה ביליתי בשדה התעופה במוסקבה,בין השירותים לבין נמנום ורק אחר כך התברר לי שנחתי במוסקבה באחד הרגעים ההיסטוריים לא רק של ברית המועצות אלא של העולם."

ואכן באותו יום ב-19 באוגוסט ב 1991  ,כשאבנר ישב  בטרמינאל של מוסקבה ונמנם, או לחלופין רץ לשירותים- התחולל ניסיון הפיכה של שמרנים קומוניסטיים בהנהגת סגן הנשיא  ראש הקג"ב  , שר ההגנה , וראש הממשלה הם החזיקו את גורבצ'וב במעצר  בבית הקיץ שלו בחצי האי  קרים והודיעו לציבור שבשל בעיות בריאות הוא נאלץ לפרוש. הציבור פתח בהפגנות נגד הקושרים במוסקבה ובלנינגראד. הקושרים שלחו את כוחות הביטחון לדכא את המחאה, אך חלק גדול מן הכוחות סירבו להשתתף בדיכוי המרד. במהלך אחת ההפגנות צולם בוריס ילצין, נשיא הפדרציה הרוסית, כשהוא מטפס על אחד מהטנקים שנשלחו לדכא את המרד, אך עברו לצד המפגינים. ב- 21 באוגוסט התמוטטה ההפיכה, וגורבצ'וב חזר למוסקבה. ב- 24 באוגוסט התפטר מתפקידו כמזכיר המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות. עם תום ההפיכה החלו הרפובליקות השונות, לרבות קזאחסטאן, להכריז על עצמאות מלאה. היסטוריה.

מתברר שהאדם יכול להיות נוכח באחד האירועים הדרמטיים שידע העולם, כאשר הוא לא מודע להם, הם פשוט לא קיימים. אבנר היה שם ופספס את הקץ לא רק על ברה"מ כמעצמת- על קומוניסטית אלא על הקומוניזם  בכלל. ובמקרה הוא חתם את הסיור של אבנר גורלי בתת היבשת ההודית, סיור עשיר ,כאמור, באירועים מיוחדים .אני משער כי בקטע הזה של הטיסה בין מוסקבה לאמסטרדם הוא פחות שם לב לדיילות הרוסיות והתנזר מן האכילה.

 

בצילום טנקים במוסקבה ב 19 באוגוסט 1991

 

כיום חברת "איירופלוט" הרוסית משתמשת בדגמים החדשים של חברת בואינג האמריקאית,ושל איירובוס  האירופית, בטיסות הבינלאומיות. הדיילות ברובן צעירות, חטובות -גזרה ויפות. בפרסומת  של חברת איירופלוט השבוע תחת הכותרת " עופו על הטעם  שלכם"- צוין  ש"איירופלוט משקיעה תשומת לב מיוחדת בתפריט הטיסה".

מאידך בתחום היותר חשוב, מנהיג רוסיה הוא איש ק.ג.ב בעבר ,וולדימיר פוטין ששולט שלטון יחיד  ברוסיה ומנסה בתחכום וגם בבוטות להשתלט,מדינית וצבאית, על חלקי תבל שונים,לרבות באזורינו. לעומת זאת היחסים עם הודו שהיו בשעתם קרירים כלפי ישראל ,הם ידידותיים מאוד. תהפוכות ההיסטוריה.

זה סוף הסיפור. אבל לא סוף הסיפורים. הם כמו יין טוב במרתף, רק צריך להעלות אותם.