השאלה אם בני אדם משתנים מטבעם או מכורח הנסיבות, היא נושא בעל חשיבות עליונה לחוקרים במדעי החברה והרוח כמו סוציולוגים ,אנתרופולוגים ופילוסופים. ככה פתחתי בפוסט שכתבתי ב 30.10.2009 .אם מנהיגים כמו ביבי נתניהו משתנים או לא, זה גם עניין שאנשים רבים בעולם עוסקים בו, אך בראש וראשונה עניין מן המעלה הראשונה לאזרחי ישראל. ומה שחשוב עוד יותר הוא האם הם משָנים.
רק באגדה של האנס כריסטיאן אנדרסון, ה"ברווזון המכוער" הופך לברבור, אך בעצם הוא ברבור מלידתו אלא ככול היצורים, ובייחוד בני אדם, כשהם נולדים הם מכוערים. אבל ברווז אמיתי הוא ברווז. מכאן האמירה של המשורר האמריקני ג'יימס וויטקום רילי :1849–1916)) "when I see a bird that walks like a duck and swims like a – duck and quacks like a duck, I call that bird a duck." – אם אני רואה עוף שהולך כמו ברווז, שוחה כברווז ומגעגע כברווז- אני קורא לו ברווז. בפוסט בחודש מרץ 2015 שוב נזקקתי לדימוי, אבל אז ציינתי בכל הקשור לביבי- הוא ברווז צולע. אבל הוא נשאר ברווז. אילו מדובר בעיתונאי אפשר היה לומר עליו כי באמתחתו כמות בלתי נדלית של "ברווזים עיתונאיים" – לאמור דברים מופרכים ושקריים.
איור:אורנה שני
בחדשות "כאן 11 ברשת ב' ,ביום ד' ה- ,24.5.2023 לאחר אישור תקציב המדינה כשביבי נשאל בדבר הרפורמה המשפטית הוא ענה ללא היסוס שהיא עדיין על הפרק. על כך הגיב ראש הרשימה הממלכתית בני גנץ כי "אם הרפורמה המשפטית תחזור על סדר ימה של הממשלה נרעיד את המדינה ונעצור אותה". הוא הוסיף ואמר כי " נתניהו שוב שיכור כוח אחרי שהעביר תקציב שיתפוצץ לנו בפָּנים . טיפשות היא לחזור על אותו דבר ולחכות לתוצאות אחרות"-אמר .ביבי ,כצפוי, כעבור כמה שעות, דיבר על הרפורמה בהסכמה. אבל גם בזה אין חידוש .זה ברווזי מובהק. כול זה הובא בתקשורת על כול הכרוך בכך לרבות השיחות אצל נשיא המדינה.
עם זאת אני מבקש לעמוד על התופעה שקשורה בבני גנץ. גם הוא חוזר על דברים ידועים לכל דרדק באשר לטבעו של ה-ביבי. והוא ,בני גנץ, הפוליטיקאי האחרון שביבי אמור להפתיע אותו, שכן הוא התנסה אתו בצוננים וברותחים, בשקרים, בתככים ,בבוגדנות ,בבושות וכלימות שהביאו את האיש הזה אל סף התמוטטותו פוליטית שלא לדבר על פגיעה קשה באדם עצמו. והנה הוא שוב מגלה את הברווז ששמו ביבי. אני מעריך את בני גנץ וכפוליטיקאי אפשר לומר שהוא בעל יושרה והוא בעל עבר מפואר בצה"ל שסיים כרמטכ"ל. הוריו, ניצולי שואה, שעלו ארצה כמעפילים וגורשו על ידי הבריטים לקפריסין. הוא לא "ילד שמנת" והוא לא מתלהם.
להרחיב את המחאה לזירות חשובות.
מסיבה זאת, כפי שאני טוען וחוזר וטוען באחרונה בכול פוסט שיש לו קשר למציאות הפוליטית. ביבי לא יכול אחרת, ובמצב שלו עכשיו גם אילו רצה הוא אינו יכול. ולכן המסקנה הבלתי נמנעת היא שגם אם יושג הסכם אצל נשיא המדינה בכול ההיבטים של "הרפורמה המשפטית"- כל אחד ימלא את חלקו. הנשיא ישיג פשרה, הצדדים יציגו הסכם וביבי יעשה את מה הוא יודע לעשות. לכן טוב שהמחאה מופנית עכשיו יותר ויותר לדברים ספציפיים. כמו שוד הקופה הציבורית בתקציב .זה בא לידי ביטוי בהקצאת סכומים כסף גדולים למגזר החדרי שם הוא אינו מפחית את העוני אלא מרבה את הבערות, ומשחית את האליטה הדתית.בכול הקשור לאפליה לטובת ההתנחלויות , אלה באות על חשבון תקצבים לחינוך, לבריאות, לרווחה, לאוכלוסייה הקשישה בתחום הקו הירוק. אסור שההתנחלויות תהיינה פרות קדושות גם אם המאבק הוא פחות קונצנזואלי מאשר נגד החרדים וחרדלים. כאן קיימת הבעיה של מדינה יהודית, אם לא נשכיל להיפרד מן הפלשתינאים בהקדם, אם כי בשלבים. זירה נוספת היא ערביי ישראל. חרף הכשלון הצורב של ההנהגה הפוליטית שלהם ואי זריקת דם חדש לצמרת , הם אזרחי ישראל מקופחים ויש להיאבק על השוויון שלהם.
אשר לבני גנץ,במחשבה שנייה עלה בי רעיון פילולוגי לגבי שם משפחתו של בני גנץ. ידעתי את הפירושים אך ליתר ביטחון הצצתי ב" וויקימדיה" בכול הקשור לשם גנץ .וזה מה שמצאתי.לגבי השם- "גנץ Ganz: בגרמנית -פירוש המילה הוא "שָלֵם", אבל בתור שם משפחה יהודי הוא ככל הנראה מגיע מהשם גנז (Gans), שמשמעותו "אווז".
לאמור אם ברווז נשאר ברווז, אווז הוא אווז.מופתע –הייתי אומר.
פוסט זה אמור היה להתפרסם ביום ד'. אלא שיואל עצר את המסע כאן בעולם הזה ובשבת הוא עבר לעולם הבא.
לזכרו של ידיד נפש.
מדי פעם בפעם בתגובות של יואל אלי לפוסטים בבלוג שלי, אם אני עוסק באיזה אירוע שיש לו רקע היסטורי, אני מקבל כהדרן סיפור מרתק ורב-גוני, לעתים בצבעי מים ולעתים בגואש או שמן, חג לעין הקוראת תיאורים ציוריים כאלה.
לא פעם שאלתי את יואל מדוע אין הוא אוסף את שלל הסיפורים שלו מן העולם הגדול, מאז ילדותו ומשתף בכך קוראים. שייהנו.הוא תמיד הצליח להתחמק.
אבל זה נולד לפני כמחצית שנה, כשהוא בישר לי על ביוגרפיה שהוא מוציא ולפני כמה כחודשיים קבלתי את הספר עם הכותרת החביבה- היואל שרית- "מסביב לעולם בתשעים שנה". לקחתי טרמפ.
מכפר גלעדי לפריז ולמלחמת העולם השנייה.
-בין הספרים בעברית שאני קורא, בחזקת "חייב", אלה ספרים ששולחים לי ידידים, בעיקר ספרי ביוגרפיה. לשמחתי אינני זוכר אחד מהם שלא עניין אותי.אני חובב היסטוריה מושבע והספרים האלה הם היסטוריה , מסופרים מאלה שלוו אותה ולעתים עשו אותה. ואין דבר שמרתק אותי יותר.
המסע של יואל בן השבע בפרוץ מלחמת העולם השנייה לוקח אותך קצת לאחור החל בעלייתו של אביו, אברהם שר ,לארץ ישראל מרוסיה, אחרי מלחמת העולם הראשונה, היותו חבר בקיבוץ כפר גלעדי והשתתפותו בהגנת תל חי הסמוך. בהמשך- צאתו של אביו לצרפת ללמוד הנדסה אזרחית,ןתוך כדי כך לעבוד בקק"ל בפריז, ולשמש בין היתר יבואן של פרי הדר ישראלי שמתחתן עם צעירה יהודיה למשפחה בעלת שושלת מכובדת.
"נולדתי ברובע ה- 12 בגדה הימנית של הסיינה,בבית חולים ליולדות של מסדר נשים פרוטסטנטיות,אבל גדלתי ברובע הלטיני ליד הגן הבוטני, שבשבילים בין ערוגותיו עשיתי את צעדיי הראשונים. סבא שלי לקח אותי לטייל . רוב הרחובות בשכונה נשאו שמות של חוקריי זואולוגיה ובוטניקה מן המאה ה-18 וראשית המאה ה-19. במוזיאון לטבע הסמוך לגן היו שלדי ממותה ודינוזאורים" ש"אסור לבקר בהם" מחמת הפחד שהם עלולים לעורר אצל ילד קטן ".
אין לי ספק שיואל שר ,בעל זיכרון מופלג ,מסוגל היה להרחיב שבע שורות אלה לכדי שבעים שורות ומעלה. ליואל לא רק זיכרון משובח, אלא סקרנות לפרטים קטנים ואיזוטריים. משל אתה הולך יחד עם קבוצת מטיילים ומורה הדרך מוליך אותך בנתיב שהוא סימן. אלא שישנו אחד שמדי פעם סוטה מן הדרך לשביל צדדי, כי זה מסקרן אותו ,ואם נדמה לך שרק הצצת, מופיע רץ מטעם מורה הדרך ומייסר אותך שאתה מעכב את הקבוצה בעשרים דקות.
וככה בעשרת הדפים של הספר אתה לומד להכיר את המשפחה הענפה של דֶדֶ, אימו הפריזיאית,את החיים בפריז של אותם ימים בכלל ושל העליטה היהודית בפרט. עד לאותו מפץ- מלחמת העולם השנייה כשיואל בן שבע והוא שומע כי החילות הנאציים לא פרצו ל "קו מאז'ינו" הבלתי חדיר אך הם עקפו אותו ופלשו דרך בלגיה ומשם בבליץ הגיעו לצרפת, שלקתה בהלם. הזעזוע דירבן בריחה המונית של צרפתים בכוון דרום ולמזלה של משפחת שר עמדה לרשותם מכונית פז'ו ישנה שזזה והיא זאת שהניעה אותם בכוון דרום מערב ,תוך כוונה להגיע לעיר בורדו ומשם בים למרוקו. אלא שהמלחמה משבשת בין היתר דרכים והוחלט לשנות כוון להגיע ביבשה לגבול ספרד. כפי שזה קורה לא רק בסיפורים אלא במציאות אתה מגיע למטרה עם טיפת הדלק האחרונה.
התחנה הבאה- מוזאמביק שבדרום מזרח אפריקה.
אילו מישהו בא ומספר לך שהדרך לארץ ישראל מספרד או פורטוגאל עוברת דרך אפריקה- היית תוהה אם האיש למד גיאוגרפיה בפרט, או למד בכלל.אבל במלחמה הכול ייתכן.אז הואיל ואביו של יואל היה אזרח של פלשתינה ,שהייתה נתונה למנדט בריטי, התאפשרה להם היציאה לספרד אך בשל בעיות פוליטיות, טקטיות ואחרות הם עברו לפורטוגל שבדומה לספרד הייתה נייטראלית.בליסבון התעכבה המשפחה כי אברהם שר נאלץ לעשות סידורים להעברת כסף שתאפשר למשפחה להמשיך.מכיוון שלפורטוגל היו כמה נחלאות קולוניאליות בעולם ביניהם מוזמאביק, משפחת שר החליטה להפליג בספינה גרמנית בשם "אדמירל" למוזמביק בדרום מזרח היבשת.וזאת לא הפליגה דרך תעלת סואץ אלא דרך חופי מרוקו בצפון אפריקה,שם ירדו וסיירו בחוף על מזחלת רתומה לשני שוורים. ואתה מקבל מלוא החופן של מראות וריחות מן המָגרֶבּ.משם לסאו תומה, מושבה פורטוגלית, במפרץ גיניאה,משם לאנגולה, דרום אפריקה, הקפת כף התווה הטובה וחזרה למזרח היבשת. לאחר הפלגה של חודש ימים האניה הטילה עוגן בלוֹרֶנסו מָרקֶס בירת מוזאמביק.
אני חתכתי את ההפלגה בסרגל, אבל לא יואל. וככה אנו מקבלים תאורים על ספינה שמתרוממת בגובה 4-5 מטרים ומטלטלת בתוכה פסל ענק של הכובש הפורטוגזי אלפונסו אָלבֶּקֶרקי,מושל המקום בשלהי המאה ה- .19 הגלים הנוסקים וצונחים מעלים ומורידים את הפסל הענק וזה חובט באניה בחוזקה וזאת מצדה חובטת בעוצמה באנשים. כמובן שיש גם תיאורים ציוריים מאד של תושבי המקום שבהם נוסעי האניה נתקלו כל אימת שהיא עגנה במקומות אלה.
ויטוסו מעל ליבשה ויחנו על המים.
עכשיו צריך לתכנן את ההפלגה לארץ ישראל. המרחק בין מוזמביק לתל אביב ,דרך הים הוא קרוב לשמונת אלפים קילומטרים,באוויר כחמש אלפים ושבע מאות ק"מ.הפתרון נמצא ב"ספינה מעופפת",מטוס ימי של חברת התעופה הבריטית.היא יכלה להטיס 24 נוסעים ומטען. ממוזמביק הטיסה לקחה אותם דרומה לדֶרבֶּן בדרום אפריקה מרחק כ-3000 ק"מ ומשם ,שוב חזרה צפונה,לאורך כול חופה המזרחי של אפריקה למצרים מעל לנופים המהמהמים של חיות בר בשמורות ומוחצה להם .בשל הטיסה הנמוכה יואל הקטן שם לב כיצד נשים כותשות גרעינים במכתש.הוא קרא לזה-"ספארי מעופף" .לאחרי חניית לילה בקהיר, המשפחה לנה במלון "שפרד" המפורסם במצרים ובעולם .למחרת המטוס הטיס אותם דרך מדבר סיני והנגב כאשר "הצחיחות הקשוחה הכתה אותנו בעוצמה וצפינו בנוף הצחיח מבעד לחלונות הרחבים של ה"טיילת" בחלקו האחורי השמאלי של המטוס. דֶדֶ, שואלת אותי."נו היא מוצאת חן בעיניך מולדתך החדשה? אולי בתקווה שהתשובה החיובית מצדי תעזור לה להתגבר על ההלם. היא ידעה שיש בארץ ישראל צחיחות לצד ביצות, אבל נראה שהכניסה מדרום העצימה את תחושת השממה"- כותב יואל.
אחרי 16 נחיתות על מי האוקיינוס ההודי,אגם ויקטוריה והנילוס -ביום חורפי שטוף שמש, המטוס נחת על ים כינרת. ואנחנו בעמוד 24 מתוך 180.
בשורות רעות.
כשמשפחת שר הגיעה לארץ ישראל המלחמה לא הייתה רחוקה מן המזרח התיכון בשעה שבלוב שכנתה של מצרים שלטה איטליה הפשיסטית והנאצים בפיקודו של רומל נערכו להתקפה נגד הכוחות הבריטיים במצרים. אבל לאחר מפלת רומל בקרב אל עלמיין בסתיו 1942 , ארץ ישראל שהייתה מרכז לוגיסטי של האימפריה הבריטית במזרח התיכון, עברה תהליך של פיתוח ובנייה מואץ עד לסיום המלחמה. אז לאחר השחרור והאופוריה בעקבותיו היו למשפחת שר ימים יפים, שבהמלכם יואל חגג את הבר מצווה, נסע לביקור בפריז והדברים התנהלו יפה. ביקור מקסים בעיר האורות ,הפעם כנער מתבגר.אלא שבאותה תקופה כבר החלה המערכה למען עליה חופשית, בראש וראשונה לשורדי השואה ,והקמת המדינה. לאחר החלטת העצרת של האו"ם על החלוקה והקמת מדינה, גברו ההתנכלויות של הערבים נגד יישובים יהודיים והחל המצור על ירושלים.עם מלווי השיירה לירושלים היה אביו אברהם, חבר ההגנה, ובהתקפה ב" קסטל", נפצע אביו פצעים קשים והוא מת מפצעיו. ככל הנראה משום שהכוח הבריטי שהגיע לאזור, במקום להזעיק עזרה רפואית, ערך חיפושים.
ברושמי זכרונות אלה מתקופת מלחמת העצמאות, קשה לי בימים קודרים אלה,להשתחרר מזכרונותיי שלי על אותם ימים, בהם נער בן 15 כמו יואל שר, "ניצול שואה" בהגדרה המדוייקת, שמלחמת העולם השנייה טלטלה אותו על פני ימים ויבשות כדי להגיע ליעד הנכסף –בהגיעו אליו הפך ליתום. המחיר הכבד של המערכה למען העצמאות והחופש של העם. בימים טרופים אלה ראוי שנדע זאת. כי מעטים הם שזוכרים זאת.
רואים עולם.
יואל שגדל כילד אוניברסאלי, בגרותו לא ביישה את נעוריו.לאחר לימודיו שימש יואל כמדריך חקלאי, והיה עורך חדשות וקריין ב"קול ישראל" בצרפתית. מאז שנות ה- 60 יואל שימש בתפקידים שונים במשרד החוץ לרבות בתפקידים בכירים, בארץ ובחו"ל- מארצות הכפור ועד לארצות החום האקזוטיות וביניהן. על הכול מסופר לא רק בפרוטרוט כמציאות של אז אלא עם רקע היסטורי שופע ומעשיר את הידע, כפי שיואל יודע להגיש כמיטב המסורת הצרפתית, עם טעם וריח comme il faut ,כמו שצריך,שאותה ספג בנעוריו ובשנים לאחר מכן.כולל מתאבן,מנה עיקרית ופרפראות.
מימין: "הספינה המעופפת". באמצע: באירוע סיני בהונגקונג.משמאל בלווית ראש הממשלה יצחק רבין בעת הנחת זר ליד הקבר של החייל האלמוני במוסקבה.יצחק רבין אחרי החיילים מניחי הזר. יואל שר:השני משמאל
בין התחנות הדיפלומטיות השונות הייתה גם היותו קונסול כללי של ישראל בהונגקונג בסוף שנות ה-80 וראשית שנות ה-90 , שחשיבותו היתה בין היתר בקשר הלא ישיר עם סין שלא קיימה יחסים דיפלומטיים עם ישראל. יואל מצא דרך לקיים קשרים באמצעות גורמים סיניים שונים,שהייתה להם נוכחות חזקה באי לקראת חזרתו לסין בסוף המאה.בין הקשרים שטווה יאול היו אלה עם סוכנות הידיעות הסינית "שינהואה" השלוחה הלא רשמית של הממשלה הסינית בהונגקונג.ישראל עשתה מאמצים גדולים ליצור קשרים עם סין, מאמצים שנעשו על ידי יואל שר בהונגקונג ומשלחת ישראל באום. " בראשית 1990 הגענו להסכם פורץ.ישראל תפתח בבייג'ין נציגות של האקדמיה הישראלית למדעים ,שמטרה המוצהרת לסייע לסינים בתחומים שונים בעיקר בחקלאות. במקביל יפתחו הסינים בתל אביב נציגות של החברה הממשלתית לתיירות, אותה חברה שבאמצעותה הוסדר ביקורי בסין ,אף שברור שנציגות זו תאוייש על ידי דיפלומטים לכל דבר ולא על ידי אנשי תיירות שממילא עדיין לא היו רלוונטיים ".-רושם יואל ביומנו.
מסתבר שהסינים לו זו בלבד שהכשירו את הנציגים למילוי תפקידים דיפלומטיים אלא כמה מאנשיהם כבר למדו כמה שנים לפני כן עברית. ככה הונחו היסודות להכרה דיפלומטית מלאה וליחסים ענפים בתחומים רבים בין ישראל לסין בימינו.ויואל מילא תפקיד מפתח.
מתוך כול אותו שפע של סיפורים,רובם מרתקים,בחרתי באפיזודה אפורה בשלהי הקרייה הדיפלומטית של יואל שר.זאת מכיוון שיש לה קשר להווה.
בשנת 2001 נשלח יואל שר כשליח מיוחד של שר החוץ לשיחות עם מנהיגי שלוש מדינות שהיו בתחום אחריותו במשרד החוץ. הוא נפגש עם שרת החוץ של לטביה,עם הנשיא ושר החוץ של סלובקיה ועם שר החוץ של צ'כיה. זאת כדי לשכנע אותם להורות למשלחות שלהם בדרבן, שבדרום אפריקה,לתמוך בישראל בוועידה העולמית נגד גזענות. שכן המדינות האנטי ישראליות ביקשו להחיות את הנוסחה של ציונות- גזענות עם פי החלטת עצרת האום משנת 1975 שאמנם בוטלה, אך אלה רצו בכול זאת להעלותה תוך ביטחון שיהיה לה רוב. שלוש המדינות שיואל ביקר בהם, אכן התנגדו להחלטה האנטי ישראלית. אבל זאת התקבלה. מאז היא נזכרה בשמצה.
מעניין מה יאמרו הגויים, אלה שתמכו בנו אז, עכשיו בכול הקשור לגזענות במדינה היהודית. ואני מסופק אם יואל שר היה נוטל על עצמו את המשימה בימינו אלה.
הציבור הדמוקרטי צריך להיות מוכן למאבק נחוש ומתמשך.
במחזה "אויב העם" של המחזאי הנורווגי הנריק איבסן, שבו ד"ר שטוקמן ,אשר חושף את האמת על הזיהום של מעיינות המרפא ,הופך בכך "אויב העם" -מגדיר איבסן את דעת הקהל "דבר הפכפך בצורה קיצונית.An extremely mutable thing ..ומכל ההגדרות שמצויות בכתובים על דעת הקהל, זאת לדעתי היא המדוייקת ביותר. שכן למעט מקרים שבהם קיימת דעת קהל שיש בה קיבוע עָמָדות, חברתיות או פוליטיות, או שינוי עמדות- דעת הקהל, כפי שמלמדים סקרים תכופים, היא כמו שיבולת ברוח. היום בני גננץ מוכתר למלך ומחר, אם תהיה ידיעה על איזו הצלחה של ביבי -הוא הופך לשולטן. מי שמעודד זאת היא המדיה מכיוון שאמצעי המדיה חיים על כותרות ועל רייטינג. דעת קהל היא אכן מתעתעת.
סקר דעת קהל: תמונה-"מקור ראשון.
יחד עם זאת הפעם ,לדעתי יש חשיבות גם למראית עין של דעת הקהל בכול הנגוע למערכה נגד "הרפורמה המשפטית". אני כבר ציינתי בפוסט קודם, בעצם בהקשר זה בכמה פוסטים ,כי "הרפורמה המשפטית", אינה הבעיה. היא אחת מגידולי הפרא של ממשלה שהיא "דֶהפוֹרמית". היא מעווותת ואין בה מתום.ההישג החלקי והרגעי של ראש הממשלה במבצע האחרון בעזה הוא לא ההישג שלו ,ובעצם גם לא ההצלחה של שר הביטחון, אלא של צה"ל ושל שרותי הביטחון. המזל ,לפחות בתחום זה, הוא ששר הביטחון לא מפריע. מה שאין כן בכל הקשור בשר האוצר בצלאל שמוטריץ' שהוא מחבל בכלכלה ,ובשר ל"ביטחון פנים" שמערער את הביטחון. ובעיקר ראש הממשלה שיצר גלמים שלעתים קרובות אין לו שליטה עליהם.כל עוד זאת תהיה הממשלה וזה יהיה ראשה שישלטו בנו-התקווה היחידה היא שהציבור הרחב, לרבות חלקים מן הליכוד, יאלצו את מפלגת השלטון הראשית בקואליציה, להביא למהפך בתוך סיעת הליכוד, בטרם יתרחש אסון או שזאת תקרוס מבפנים בשל סדקים קואליציוניים.
סטאז' אצל מפר הסכמים.
במו"מ שמתנהל בבית הנשיא על הסכמה בעניין הרפורמה ,ההדים החיוביים באים בעיקר מצד נציגי הקואליציה שמעוניינים לזרז את התהליך לכאן או לכאן .נציגי האופוזיציה טוענים ובצדק כי המוקש העיקרי הוא הוועדה לבחירת שופטים ובה לא הושג כול הסכם.אלא שגם אם יושג הסכם זה לא סוף פסוק. מי שמעוניין בו הוא בראש וראשונה נשיא המדינה. יצחק הרצוג שיזם את שיחות הפשרה. בוז'י הוא אכן דמוקרט בלב ונפש, ומה שחשוב לו הוא להביא לרגיעה בעם . מסיבה זאת הוא דוחף להסכם.ובלי משים החתירה הזאת עלולה לפעול כבומרנג.
אם צריך היה תזכורת שחתימתו של ביבי נתניהו אינה שווה אף את קליפת השום, שלא לדבר על הנייר שעליו הוא חתום, קבלנו אותו בגילוי של הכתבת הפרלמנטרית-פוליטית של כאן 11 יערה שפירא.בהקלטה שהובאה על ידי הכתבת נשמע הנשיא רבלין לוחץ על בני גנץ להסכים לכהן בממשלת נתניהו תוך רוטציה וזאת בשעה שריבלין הודיע לגנץ כי "לא תהיה שום אי הבנה . מי שחתם פה על כול הדף הריק ואתה מלאת אותו-אף מילה לא תקויים." אין בכוונתי לעמוד כאן על פשר "הסכם" זה עם ביבי שהנשיא ידע שביבי לא יקיים אותו ובכול זאת קידם אותו, ובכך הכשיל את בני גנץ.מה שאני מבקש להצביע עליו הוא שהנשיא יצחק הרצוג לא זקוק לאותה הונאה כדי לדעת עם מי יש לו עסק.הוא כבר עשה סטאז' אצל ביבי.
ולכן קיימת אפשרות שגם אם ייחתם הסכם הרי לנוכח הרקורד של ביבי בקיום הסכמים ,השאלה אינה איך ייתכן שהוא יתכחש לו, אלא איך ייתכן שהוא לא יתכחש לו. יתרה מזאת גם אם יקויים ההסכם ,לקואליציה הזאת יש ארגז כלי משחית שיהיה בהם כדי להקפיץ ולהפציץ השכם והערב את האופוזיציה ואת רוב הציבור. ואז אם תהינה הפגנות ביבי יוכל להצביע על כך כי מלכתחילה המחאה לא הייתה נגד "הרפורמה המשפטית" אלא נגד הממשלה, שנבחרה ברוב קולות המצביעים על פי החוק.הרי זאת ראשית ותכלית של ממסד נלוז זה.
מלחמת התשה.
זאת הסיבה שאני מלכתחילה הדגשתי כי המחאה צריכה להיות נגד הממשלה ומדיניותה, על כול הכרוך בזה.כמו"כ שהאופוזיציה חייבת לבוא אל הקהל עם blue print- מתווה אל מה הציבור הדמוקרטי חותר.
עם זאת ,מיצוי התהליך אצל הנשיא. יש לו השפעה על דעת הקהל, והנשיא, נקווה, יידע על מה לחתום ועל מה לא .אם לא יושג הסכם אנו בפני משבר חוקתי. זה יהיה משבר על סף אבל ברור לי מה תהיינה התוצאות המשפטיות. אך גם אם יושג הסכם, איני רואה בכך את סוף המאבק. הוא יהיה מאבק מתמשך עם עליות ומורדות וגם מתיש. וכפי שציינתי המטרה הקרובה צריכה להיות כיבוש הרשויות המוניציפליות בבחירות באוקטובר ,שהוא לא רק מטרה אלא אמצעי לקראת הבחירות הבאות לכנסת. אך בעיקר יש להכין את הציבור ,את רובו, ל"מלחמת התשה" ,לקראת דרך זרועה מהמורות רבות. אם רוצים לנצח במערכה אין מנוס אלא להתמיד בה באומץ, בנחישות ובאורך רוח .נפוליון בונפרטה כבר קבע:. "הניצחון הוא נחלת המתמידים".
במסווה של הקוזקים של אלוהים הם שועטים ודורסים ,גורפים את כספי הציבור על חשבון צרכים חיוניים,מחרימים מפעל שמפרנס אלפי משפחות,ומשניאים את מורשת היהדות על העם.
ההנהגה של התנועות החרדיות הלאומניות שלנו, לא זו בלבד שהיא נבערת מדעת בכול הקשור למעמדה הבינלאומי הקיומי של המדינה,אלא גם בכול הקשור למצבה הפנימי החברתי, התרבותי והכלכלי המיוחד שלא לדבר על המורשת היהודית.בכך היא לא רק נבערת מדעת אלא גם נבערת מן הדת היהודית. אם זקוקים היינו לעוד ראיות ותימוכין על הגורמים ההרסניים בממשלת הכשל הזאת הנה מגיח מיעוט חרדלי תוקפני ומטיל חרם על מפעל חיים של משפחה ספרדית ירושלמית מכובדת שביגיעת כפיים של אנשיה הרוויחה את לחמה והאכילו בו את היישוב היהודי בארץ ישראל ובמדינת ישראל – משפחת אנג'ל.
העם היהודי ומדינת ישראל עם כול מטען הסבל שהם נושאים, נמנה גם החרם.במשך קרוב לשני עשורים ישראל הייתה לא רק מבודדת מדינית וביטחונית אלא גם כלכלית. זאת בשל החרם הערבי שהיה יעיל מאוד כי בידי מדינות ערב היה המתג להפעלת הכלכלה העולמית – הנפט. המדינה על שלוחותיה, קשריה השונים ובראש וראשונה בשיתוף הקהילות היהודיות במערב ,בראשן ארה"ב,עשתה שמיניות באוויר כי לייבא דברים חיוניים באמצעות כול מיני חברות קש וגם זאת בעקיפין, ובכך,בין היתר, היבוא היה יקר הרבה יותר.
המטרה הראשונה הייתה ארה"ב. לתכלית זאת משרד החוץ מינה קונסול מיוחד כדי לנהל מערכה נגד החרם הערבי. בימיי, כשליח רשות השידור באמריקה, זה היה ידידי ועמיתי יובל אליצור, לימים סגן העורך הכלכלי של "מעריב".היו לו קשרים בכול מדינות ארה"ב החשובות בחוף המזרחי, במערב התיכון ובמערב. הוא מצא בחברת "קוקה קולה" הפופולרית את הסדק להבקיע את חומת החרם. לתכלית זאת הוא רתם ארגונים יהודיים וביניהם ה"ליגה נגד השמצה" של "בני ברית"- ארגון שדולה עוצמתי, ואלה קבלו בין היתר החלטה להטיל חרם על חברת "קוקה קולה". לאמור כצעד נגד החרםשל "קולה" כלפי ישראל.פרסום החרם גרם גם לעסקים מסחריים, כמו רשתות מזון בבעלות יהודיתך להצטרף לחרם. גם אם מבחינת היקף המכירות חברה עולמית זאת הייתה מסוגלת אולי לספוג את ההפסדים, אבל הפירסום עשה לה רע והוא שהכריע את הכף."קוקה קולה" הסירה את החרם. ובכך ניתן הרמז לחברות אחרות שהחרימו את ישראל ולאט לאט התרופף החרם. כיום מי שמנסה להטיל חרם על ישראל היא תנועת ה- BDS :BOYCOT,DIVESTMENT AND SANCTIONS – חרם,מניעת השקעות ועיצומים, שקוראת להפעיל לחץ על ישראל בנושא הפלשתיני באמצעות חרם כלכלי. ישראל מנהל מלחמת חורמה נגד החרם. אף שכמו במקרים אחרים במדיניות החוץ- לא זה הפתרון, אבל ישראל רגישה מאוד לסוגייה זאת.והנה ההנהגה החרדלית מצאה לה שותפים בחרמות.
חרם ביהדות הוא נשק נדיר ומופעל על יחידים.
העילה להטלת החרם הייתה השתתפות של עמר בר-לב ,השר לשעבר, בהפגנת "שיוויון בנטל" של מחאת המילואימניקים "אחים לנשק" מול ביתו של אחד ממנהיגי הציבור החרדי , ראש ישיבת פוניבז' הרב גרשון אדלשטיין, שהתקיימה בבני ברק. בתגובה למעשה של בר לב ,שמונה באחרונה ליו"ר הדירקטוריון של מאפיית אנג'ל, ראשי התנועות החרדיות, ח"כ גפני, אריה דרעי ואחרים קראו לחרם לקוחות נגד מאפיית אנג'ל.
לא זו בלבד שבצעד זה הם עשו מה שעשו ועושים אויבי ישראל, אלא גם חרגו מן ההלכה. החרם,למעט זה המוזכר בתורה נגד עמלק כעם, מקורו בתקופת התנאים והוא הופנה בעיקר נגד חכמי הלכה בודדים מקרבם כדי לשמור על אחידות ההלכה .גם אז לאחר תקופת "נידוי", של חודשיים שאפשרה למי שחרג מן ההלכה לחזור בו. משלא עשה זאת הוטל עליו חרם .במקרה שלפנינו לא מאפיית אנג'ל חטאה. שכן לא מתקבל על הדעת שמאפייה שעל מוצריה חתום ה-בד"צ נמצא בה פסול.יתרה מזאת בין אלפים רבים של אנשים שמפרנסת מאפיית אנג'ל, במישרין ובעקיפין נמצאים חרדים לא מעטים.
נא לשים לב.שר לשעבר, מפקד בצה"ל בעבר, שזכה בעיטור הרמטכ"ל עם רקורד של פעולות נועזות ביחידות קרביות מובחרות והוא משמש יו"ר של מפעל חיים של משפחה ,אשר שיכלה מבניה במערכות ישראל.הוא מוחה במקום שבו מצויים רבבות משתמטי גיוס.אין מקום הולם יותר לזעקה של חוסר שוויון.צעירים שחייהם לפניהם מסכנים את חייהם, ומהם גם נותנים אותם, בשעה שרבבות צעירים חרדים בגילם יושבים על ספסלים,ולומדים או מתבטלים סתם, אבל לא משרתים ועוד חיים על חשבון הקופה הציבורית. נציגיהם של אלה מעיזים להטיל חרם על חברה שבין היתר מממנת את הבטלה של אברכים אלה.זאת לא מלחמה על הדת. זאת השתלטות של מיעוט של טפילים שמוכנים למות על קידוש הספסרות בדת.
לחסל את הסטוטוס-קוו הדתי.
התגובה לדעתי לא צריכה להיות חרם נגד מפעלים רבים שמוצריהם מקבל אישור מכירה בתשלום לבד"צ.זאת משתי סיבות.אחת.חרם כזה,אף שללא ספק הוא לא מוחלט- מתפוגג בדרך כלל. ציבור שרגיל למוצר מסויים,בייחוד מזון, אינו אוהב להפרד ממנו וזה חל גם על מוצרי מאפיית אנג'ל. שנית.ככלל ,צריך להמנע מחרם אלא אם הוא נדרש והוא יעיל. הדוגמה היא "חרם הקוטג'" בשעתו, שהיה כלל ציבורי ובמסגרת המחאה החברתית. עם כול זאת אני רואה את עיקר "חרם אנג'ל" כעוד אינידיקטור כי בצד המאבק ב"רפורמה המשפטית" יש לנו כאן מאבק הרבה יותר ארוך והרבה יותר מסובך והוא הפרדת הדת מן המדינה, כפי שזה ברוב ארצות העולם וברוח חזונו של הרצל.
זה חייב להיות על סדר היום המרכזי של תנועת המחאה וזה יתרום בין היתר לעקרונות השוויון בדמוקרטיה. שכן במצב הקיים כש"הסטוטוס קוו" מתקופת בן גוריון התנפח לממדים מפלצתיים, זאת היא בפועל תאוקרטיה.בד בבד צריך לנהל מאבקש עיקש, שכבר החל, נגד המונופולים הדתיים למיניהם, החל בכשרות וכלה בשרותים כמו חתונות מצד אחד וסדרי קבורה מצד שני.
כפי שכבר ציינתי בפוסט הקודם, ואני חוזר ומדגיש היבט זה. יש לראות בבחירות המוניציפליות בסתיו הן לראשי הרשויות והן לחברי המועצות כתובות ליעד של המחאה. חיזוק הרשות המוניציפלית הוא מעשה דמוקרטי בכול מקום ואצלנו הוא חשוב יותר כשהשלטון הוא ריכוזי בדרך כלל, ובעיקר עכשיו כשהוא גם כושל תוך הפליית רוב הציבור החילוני בתחומים רבים. תמורת תמיכה בנציגים מקומיים יש לקבל התחייבות כי באותן רשוית שבהן האוכלוסיה חילונית ברובה, ינתנו לה השרותים בהתאם. יש לחזק את הביזור גם במערכות החינוך ובכול תחום אחר בדרך אל המטרה העליונה שהיא הפרדת הדת מן המדינה.
לצערנו הציבור החרדי בארץ, ובעיקר ההנהגה שלו ,לא מאמצים את אמירת אלוהים אל זרובבל " לא בחיל ולא בכוח כי אם ברוחי". כוח היא השפה שהוא מבין.
כדי להמשיך בתנופת המחאה הציבורית הכרחי ללא דיחוי מתווה של מטרות מוגדרות שיעגן אחת ולתמיד את יסודות הדמוקרטיה בישראל והשלכותיה בתחומיי חיינו.
המונח blue print הוא שירטוט על רקע כחול כעותק תכנוני, ארכיטקטוני, לצרכי מיפוי וכיו"ב עזרים גרפיים טכניים. אולם בהשאלה משתמשים בו בלשון האנגלית כתוכנית פעולה. עם התקרב מספר 40 של אירועי המחאה מן הראוי היה שבפני הציבור הרחב תוצג תוכנית פעולה שכזאת שתצביע לא רק נגד מה קמה המחאה – הרפורמה המשפטית ובעד הדמוקרטיה, אלא מתווה כיצד אנו רואים את הנולד ואת עתידו כאן במדינת ישראל. בלי זריקת דחף כזאת עוצמת המחאה תיחלש.
אחד המחדלים הגדולים של בן גוריון היה,כידוע, אי חיבור חוקה, מטעמים קואליציוניים שאותם פֵרש כזמניים, או העדר בשלות פוליטית, בתקווה שהדורות הבאים יעשו זאת .חוקה כזאת שקיימת בארצות דמוקרטיות יש בה הוראות יסוד של מבנה המשטר והשלטון, סמכויות החקיקה, צורת בחירת השלטון וכיוצא באלו. רוב החוקות עוסקות גם בנושא זכויות האדם הבסיסיות של תושבי המדינה, כמו גם החובות של האזרחים כלפי המדינה והחברה. כאמור, לישראל אין חוקה, אך במהלך שנות קיומה נחקקו בה חוקי יסוד אחדים, העוסקים בסדרי השלטון ובזכויות אדם, כתחליף לחוקה אחידה. במקביל למהלך זה הועלו במשך השנים הצעות רבות לחקיקתה של חוקה אחידה, אך הן לא מומשו.
במשך שנים רבות לא הובהר מעמדם המדויק של חוקי יסוד. חלקם זכו ליחס כשל חוק רגיל ואחדים זכו לשריון של חוק היסוד כולו או סעיפים מסוימים בו.באחד מפסקי בית הדין הגבוה לצדק נקבע כי שיש בכוחה של הכנסת לכונן חוקה ושלחוקי היסוד שחוקקה הכנסת ישנו מעמד של חוקה פורמלית. על כן, חוקי היסוד הם המדרג הנורמטיבי העליון של החקיקה הישראלית וניתן להגביל באמצעותם את תוכנה של חקיקה סותרת, והגבלה כזו עומדת בעקרון החוקיות. כתוצאה מכך, הביקורת השיפוטית על חוקים רגילים נהפכה מהותית ולא טכנית כמו בעבר. את המהלך הוביל נשיא בית המשפט העליון אהרון ברק, בהסכמת הנשיא הקודם ,מאיר שמגר זיווג בלתי רגיל בימינו כאשר השניים נטו בעבר לצדדים פוליטיים שונים בהחלט. על כך אמר מנחם בגין, אמנם בהקשר של חוקיות התנחלות- "יש שופטים בישראל". והוא היה אומר זאת ללא צל של ספק גם בהקשרים אחרים.
תחומים שחשובים בחיי היום יום.
ככה או אחרת בשעה שהמחאה הגדולה היא מבוזרת, ובכך יופיה ותוקפה, ה"בּלוּ-פרינט" צריך להתקבל בצוות חשיבה משותף לתומכי המחאה לגווניהם. צוות מכונן כזה צריך לכלול משפטנים, חוקריי מדעי המדינה בפרט וחברה בכלל, וכו"ב מומחים בתחומים הרלוונטיים ונציגי ציבור שמייצגים את הקשת של שוחרי הדמוקרטיה. הוא חייב לכלול כל אלמנטים שיש בהם חיזוק לדמוקרטיה .תחומים חשובים לרוב אזרחי ישראל הם בראש וראשונה. הביטחון האישי לצד הביטחון הלאומי. הפלייה בחלוקת המשאבים לטובת סקטורים כמו תחום הדת, ההתנחלויות, השכבות העשירות. הפרדת הדת מן המדינה, תוך כיבוד הדת, אך מניעת כפייתה. הקצת משבאים לתחומים חיוניים כמו החינוך, הבריאות, הסיעוד, האוכלוסייה הקשישה. וכיוצא באלה תחומים אלה הם הם שעומדים בראש מעייניהם וצרכיהם של רוב אזרחי המדינה. בפועל ממשלה זאת כשלה בכול אלה. על כך מצביעים בין היתר הסקרים, אם כי האפסות היא כה בולטת לעין שאין צורך בשום ראיות נוספות.
והואיל וממשלה זאת, כממשלה וכמשרדים ממשלתיים, נכשלה בכול פרמטר כישלון חרוץ-יש להחליפה בהקדם.זאת היא מטרת העל. זה לא יקרה מייד אך זאת צריכה להיות הדינמיקה.אם הדגל כחול לבן הוא הסמל המובהק של המחאה ,הכנת מתווה של מצע ,שיניח את היסודות האיתנים לחברה דמוקרטית אמיתית ,תהיה המצפן ולאורו ימשיכו לצעוד תומכי הדמוקרטיה..
זרקור 