פולין-ידידת ישראל שוללת אזרחות מילידיה שלחמו במלחמת העצמאות.

וורשה ירשה נכסים יהודיים שהלאימו הנאצים ואומצו על ידי המשטר הקומוניסטי.

לפני כמה שבועות כתבתי פוסט בנושא ההכבדה על קבלת אשרות כניסה של ישראלים  לארה"ב. פנו אלי כמה מָכָּרי והפנו את תשומת לבי לתופעה שבעיניהם חמורה יותר. מדובר באי מתן אזרחות, או נכון שלילתה, מצד ממשלת פולין לילידי מדינה זאת אשר שרתו בצה"ל במלחמת העצמאות. אמנם החוק אינו מדבר, לא על ישראל ולא על מלחמת העצמאות, אבל קובע כי מי "ששרת בצבאות זרים לפני 1951 לא יוכל לקבל אזרחות פולין." ראויות לציון שתי עובדות. אחת שמלחמת העצמאות שלנו, לא חיכתה לתחולת החוק הפולני שחוקק על ידי השלטון הקומוניסטי. והיא הסתיימה לשמחתנו בשנת 1949 .שתיים. שמדובר בממשלת פולין אשר מכריזה השכם והערב על ידידותה האמיצה לישראל, וראש ממשלתה הגברת ביאטה שידלו, אף ביקרה  בסוף נובמבר בארץ יחד עם שרים בכירים והתקבלו בחום רב.

180px-herb_polski-svg

החוק הזה בדיוק תפור עליי. ומכיוון שככה, פניתי לקונסוליה הפולנית בתל אביב לקבלת הסבר על חוק תמוה זה ועל כך שהוא לא שונה. בהעדר מענה פניתי לכמה ממשרדי עורכי דין אשר מטפלים בנושא של אזרחות לפולין. יש ביקוש לאזרחות כזאת בעיקר מצד הדור השני או השלישי לילידי פולין. הוא קשור בהיות פולין כיום חברה באיחוד האירופי, ובעלי דרכונים של מדינות האיחוד נהנים מכול מיני זכויות בין השאר במלגות לימוד ועוד זכויות, בלי כול קשר אם הם חיים בפועל בפולין או לא.

קבלתי לכך אישור משני משרדים שמטפלים בנושא בע"פ ובכתב .הנה מה שנאמר בחוק.מי שנולד לפני כניסת החוק של 1951 לתוקף, יכול לרשת את אזרחותו הפולנית של אביו בלבד, אם הוריו נשואים.אדם בגיר, שנרשם (גם אם לא שרת אף יום) לצבא זר, עבד בשרות מדינה זרה (עובד מדינה) או קיבל אזרחות זרה לפני כניסת החוק לתוקף ב-1951 איבד מיידית את אזרחותו, הוא, אשתו וילדיו עד גיל 18. עם זאת, אם היה חייב בשרות צבאי פולני, קבלת האזרחות הזרה לא תבטל את אזרחותו הפולנית.לכן, נשים איבדו את אזרחותן מייד עם קבלת אזרחות זרה לפני 1951, כיוון שלא היו חייבות בשרות צבאי פולני.לעומת זאת, אצל גברים, שני תנאים צריכים להתקיים: גברים שקיבלו אזרחות זרה וגם עברו את גיל שרות החובה בצבא פולין (50 מאז שינוי חוק הצבא ב-29/5/1950), איבדו את אזרחותם.בכל מקרה, אזרחות זרה תגרום לאובדן האזרחות הפולנית של בגיר אך ורק למי שהתאזרח. כלומר, מי שקיבל אזרחות מכוח לידתו במדינה, גם מי שנולד בפלשתינה ועם קום המדינה קיבל אזרחות ישראלית, לא איבד את אזרחותו הפולנית.

מורשת

בהעדר כל הסבר רשמי לחוק המעוות הזה, לא נותר לי אלא להעלות השערות על העילה לחקיקתו.השערה זאת נסמכת על  התפתחויות מדיניות בעקבות מלחמת העולם השנייה ו"מדעי מדינה" שהיו חלק מתחום האקדמי שלי. כידוע בשנת 1951 שלט בפולין משטר קומוניסטי.מציאות עגומה זאת היא תוצאה של  כשלון בעלות הברית המערביות בביצוע "הסכמי יאלטה" שבהם נקבעו  אזורי ההשפעה של המערב ושל ברה"מ. מי שנושא בעיקר האחריות לכך שסטאלין הוליך אותו שולל הוא הנשיא  רוזוולט, שאצה לו הדרך להגיע להסכם, בשל מחלתו. פולין לא הייתה אמורה להשתייך לגוש  הקומוניסטי. סטאלין והפוליטביורו השתלטו על פולין בעזרת מה שנקרא אז  ARMIA LUDOWA "צבא העם"   שאומן בעת המלחמה בברה"מ מקומוניסטים פולניים ואלה  הובאו לפולין לאחר המלחמה. בצד "צבא העם" פעל במערב " צבא המדינה"   ARMIA KRAJOWA  שהמטה שלה היה בלונדון בהנהגת הגנרל שיקורסקי. זאת גם הסיבה שסטאלין היה גורם מסייע בדימומה של פולין ובעיקר הריסתה של וורשה עד היסוד לאחר ההתקוממות הפולנית בהנהגת "צבא המדינה". זאת הסיבה שהצבא הסובייטי שבמשך חודשים בשלהי 1944 היה קרוב לוורשה, אבל רק בינואר 1945 העיר  נכבשה. גם צ'רצ'יל שחשד בסטאלין לא יכול לרחוץ בניקיון כפיו, בכניעת לרוזוולט.

מכאן  שלפי הפרשנות של השלטון הקומוניסטי בפולין מי שלחם בצבא של בעלות הברית המערביות- קרי- צבא המדינה, נחשב כמי ששרת בצבאות זרים ואזרחותו נשללת. אבל המעניין הוא שגם עם נפילת השלטון הקומוניסטי בפולין החוק הזה לא שונה, ואם שונה אזי לא לגבי אלה ששרתו בצה"ל. כול המאמצים המדיניים וגם המשפטיים לא הביאו את השלטון הפולני, והפעם במשטר דמוקרטי ,לשנות את החוק.  על פניו זה נראה כחוק שרירותי, מצד מדינה שהיא חברה באיחוד האירופי. אולם , שוב בהעדר כול נימוק מתקבל על הדעת, ואין נימוק כזה כאשר מדובר בשתי מדינות ידידותיות, אני נאלץ להסתמך על השערה, שלקוחה מתחום אחר.

phtos-frpm-poland-amalnet

במסגרת אירוח שרי ממשלת פולין וראשה בבית ראש הממשלה בירושלים נשא רה"מ ביבי נתניהו נאום נלהב ובו ציין בין השאר" זהו רגע מאושר.. … למדנו להכיר זה את זו, אך גם זכינו לראות את הידידות הפורחת בין פולין לישראל. היא אמתית, היא ממשית, אך יש בה גם אלמנטים רוחניים עמוקים .העם היהודי והעם הפולני חולקים היסטוריה בת אלף שנים, היסטוריה שידעה עליות ומורדות והגיעה לנקודת שפל במאה הקודמת עם השמדתם של שלושה מיליון יהודים פולנים  בידי הנאצים. גם פולין סבלה סבל נוראי בתקופת המלחמה. ההיסטוריה של ישראל המודרנית ופולין המודרנית בשבעים השנים האחרונות היא היסטוריה מלאת תקווה וחיוניות אדירה. סיפור עלייתן של שתי הדמוקרטיות המודרניות הללו שנהנות מכלכלות חופשיות ושחיים בהן עמים חזקים הוא סיפור של תקווה המשמש השראה לעולם".אכן ברכה ראויה לידידה ראויה,אבל יש לא מעט  עננים  בשמי היחסים הזוהרים בין שתי  המדינות ובעצם בין שני העמים.

ירושת השלטון הנאצי.

 פולין הרשמית, והפולנים , לא אוהבים שקוראים לאושוויץ מחנה ההשמדה בפולין. בעניין זה כן חוקק חוק, לא מכבר, והנושא הועלה בעת ביקור ראשת ממשלת פולין בארץ. אגב גם לפני כן, הנוסע ברכב פרטי בדרך מקרקוב לאושוויץ, שלא הקפיד להתבונן היטב באיזה שילוט  שמצביע על אושוויינצ'ין- אושוויץ-  היה מגלה זאת ממש לפני הכניסה למחנה הריכוז. שכן חרף העובדה שאושוויץ הפכה את פולין לארץ תיירות השואה ומיליונים הגיעו אליה, במסגרת זאת, השילוט לאושוויץ ,גם כמה קילומטרים לפני המחנה, לא בולט, ובכוונה ברורה. גם זאת דרכם של הפולנים. אילו יכלו גם להעלים את הכתם של "טבח יֶדוובנֶה" שבפולין ביולי 1941 בתקופה הנאצית, והפוגרום בקיֶילצה בפולין המשוחררת ביוני 1946, הממשלה הנוכחית הייתה שמחה לעשות זאת.זה לא אות כבוד,  והיו ממשלות בפולין אשר הביעו צער עמוק וכֵּן, על שאי אלה מבני עמם עשו את הזוועות האלה.

אמת שמחנה ההשמדה באושוויץ  הוא מבית היוצר הנאצי. אבל כך גם חוקי ההלאמה. הנאצים הלאימו את הרכוש.  המשטר הקומוניסטי ירש את ההלאמה. לא רק של הפולנים שחיו במדינה אלא גם של היהודים ששרדו מחוצה לה. אבל המשטר הקומוניסטי נפל. ואילו הממסד הדמוקרטי,ירש בפועל את הרכוש רק של היהודים ושל ה"פולסקדויטשים"- פולנים ממוצא גרמני שחיו בפולין. לפי ההערכה רכוש זה מהווה כשליש מכלל הנדל"ן בפולין וערכו לפני שנים עמד על  35-45 מיליארד דולר.רובו היה שייך ליהודים. יש לציין כי וועידת התביעות עסקה ועוסקת בשילומים ובפיצויים מגרמיה, תחילה המערבית ועם האיחוד בין הגרמניות ,בכול הנוגע לרכוש ונכסים אחרים בכול גרמניה. היא לא עסקה בנושא הרכוש הרב של היהודים במזרח אירופה. לשם כך הוקם ארגון בשם א.י.ל.ר- ארגון יהודי להשבת רכוש.

כול מאמצי הארגון, כולל מאמצים של עורכי דין שפעלו מטעם מרכז הארגונים של ניצולי השואה העלו חרס. נפתלי לביא- לאו, שעמד בשעתו בראש איל"ר אמר לי בשלב מסוים שהסיכויים שהשרידים של היורשים יראו איזה פיצוי על נכסים – שואף לאפס. "  הפולנים נוהגים בנו בכחש ובמרמה"- אמר לי נפתלי לביא- לאו. ואני רק קבלתי אישור ממה שלמדתי במשך השנים ובתחקירים שלי למאמרים בנושא בכתב העת " מזכר", שהוא ביטאון של "מרכז הארגונים של ניצולי השואה".

אני מביא כאן כמה משפטים ממאמר שכתב אלכסנדר קלוגמן, עיתונאי וסופר, שפורסם  בגיליון מס' 2 של ",מזכר" ביולי 1998 : "עד כמה שהדבר נשמע מוזר ובלתי נתפס,פולין היא כיום המדינה היחידה בעולם שבה נשארו בתוקף חוקי נירנברג הנאציים הידועים לשמצה. על סמך אותם חוקים החרימו השלטונות הגרמניים בתקופת השואה בארצות שאותן כבשו את כול הרכוש ,במיוחד הנדל"ן של היהודים…….למרבה הפלא במקרים רבים אלה שמנסים להוסיף חטא פולני על הפשע הגרמני ולהמשיך ולהחזיק ברכוש יהודי -על סמך הטענה  שהרכוש הזה  כבר מזמן אינו יהודי כי הוא נלקח מבעליו החוקיים היהודיים"

מי ששותף למחדל הזה הן ממשלות ישראל, כולן ללא יוצאות מן הכלל. הן לא עשו כלום. הנציגים השתתפו בנסיעות לכנסים בינלאומיים בנושא הרכוש במזרח אירופה,ונהנו מן האירוח. אני כבר הבעתי את התזה שלי  שתעלולי  המרמה שנסמכים על חוקים ותקנות נועדו למשוך זמן, עד שאחרון היורשים יעבור מן העולם והזמן הזה הוא קרוב.

במסגרת תיאורית הקונספירציה שלי, בנקודה זאת סביר שיש קשר עם שלילת האזרחות. שכן אזרח פולני קל לו יותר משפטית לטעון לירושה.ואם הוא לא בחיים אז יורשיו. רוב רובם של שרידי יהדות פולין באו לארץ לפני 1951 והרוב שרת בצה"ל. אז הנה מלאנו את ה"פאזל".

אתמול הובאה לתשומת לבי ידיעה שהתפרסמה ב"ישראל היום" שמסתמכת על סוכנויות הידיעות כי "לפי החוק החדש בפולין, נכסים יושבו לניצולי השואה" צוין כי " רשימת בתי היהודים,2,613 שפרסמה "עיריית פולין"( כך כתוב בידיעה) לא צוינו שמות הבעלים, וכי הזמן להגשת התביעה הוא חצי שנה".

מבחינה עיתונאית זאת ידיעת בוסר,לא בדוקה ומרושלת. לגופו של עניין, יורשה לי להיות ספקן גדול, אף שלא קראתי את החוק, והוא לא הופיע בשום פרסום אחר, בהסתמך על היסטוריה של חצי יובל שנים של התנהלות כל הממשלות בפולין בנושא רכוש יהודי. וגם אם אי אלה יצליחו בכך, הרי הסיכוי הוא ששכר הטרחה של עורכי הדין, בארץ ובפולין, לא יכסה את שווי הרכוש, כפי שיוערך על ידי השמאות הרשמית בפולין.

אשר לאזרחות אני יכול לקבלה, חלקית. ראשית בפנייה מיוחדת לנשיא פולין, ואז מוענקת לי מעין "אזרחות כבוד" כמי שנולד במדינה, אבל לא אזרח בעל זכויות, בין היתר הזכות להורשת האזרחות לילדיו כפי שנהוג לגבי כול אזרח.זה נשמע לא הגיוני ומוזר .אם האב "חטא" בכך שהוא שרת בצבא זר( קרי: צה"ל) והוא יכול לקבל אזרחות מדוע "אשמים" ילדיי שאביהם שרת בצבא ההגנה לישראל בשנים 1948-49.  כאמור,פניתי לשגרירות פולין בעיקר כפובליציסט שמבקש לכתוב מאמר בנושא ולא זכיתי למענה. גם  במסגרת יחסי ציבור לא מגיע לה צל"ש. יצוין כי  לאחר הביקור שלי בפולין לפני כשנה וחצי כתבתי מעין "טרילוגיה זוטא" ובה רקע  ההיסטורי שדרכו יש לראות את פולין שנאבקת על עצמאותה כשהיא במקום רע באמצע בין רוסיה לגרמניה. זאת הייתה סדרה אוהדת מאוד ושיקפה את הביקור. שגרירות פולין אף ראתה לנכון להפנות תשומת הלב לכך שזה חל, מבחינתי לגמרי במקרה, במלאת 25 שנה לחידוש היחסים הדיפלומטיים בין שתי המדינות.ציינתי אז שאני לא מתייחס להיבטים אחרים שכן התייחסתי כבר אליהם בעבר. כשם שבעניינים שונים הרעפתי שבחים, בנושא שבנדון זה יש לי ביקורת קשה..

10999325_646665002104828_5411290705324836640_n

במציאות ,כפי שהיא נראית כיום ,התרחיש שלי הוא שבבוא היום , שכאמור אינו רחוק, ייחתם הסכם השילומים בין המדינה שלי,ישראל , שתטען לזכות ירושה, לבין פולין  מכורתי, על מה שנותר מעור הדוב  ,שיסדיר את העניין. וגם שאלת האזרחות תיקבר יחד עם בעליה,ויבוא לציון גואל ,ולוורשאווה – המורשת היהודית בת האלף והמוזיאון המרשים לתולדות יהודי פולין.

הססמה של משרד החוץ הפולני באתר שלו הוא: לשרת את פולין, לבנות את אירופה ולהבין את העולם. אני moje szanowane panstwo נולדתי בפולין, שרדתי את הגטאות בפולין ומחנות הריכוז בגרמיה ואני חלק מן העולם, ואזרח המדינה שאתם מוקירים, וצר לי שאינכם מבינים אותי. ואם כן ,גם אני רוצה להבין מדוע שללתם את אזרחותי.

 * * * * * *

https://www.youtube.com/watch?v=mQF2xcXonLs&feature=youtu.be

לבקשת קוראים הנה המופע האור-קולי בוורוצלב שהובא בשעתו בסדרה על פולין כיום.

הצצה ל"גטו" החרדי שחומותיו החלו קורסות.

חיילים בודדים מספרים את סיפורה של חברה סגורה במצוקה.

לפני שבועיים עסקתי בבלוג הזה ב"חוזרים בשאלה" ובבעיות שלהם. גם הפעם אני עוסק בנושא אלא מהיבט אחר. בצה"ל ישנם יותר מששת אלפים חיילים בודדים. ארבעים אחוזים מהם הם בחורים שיצאו מן הסביבה החרדית. הבעיות שלהן מאפשרות לנו הצצה לחיים שמהם באו ושעליהם  לא ידענו הרבה עד כה. זאת משום שחומות הגטו החרדי היו  סגורים כמעט הרמטית. כול "מאה שערים" היו נעולים בפני מי שלא שייך. שני גורמים הביאו  לבקעים בחומות השכונות החרדיות. העדר הנהגה סמכותית והרשתות החברתיות ,ובעיקר הטלפונים הסלולאריים.

meyah-sharim-%d7%a2%d7%95%d7%aa%d7%a7

עליתי לירושלים כדי ללוות את  חבר נעורי, אשר אוּד, בדרכו האחרונה ולשאת דברים לזכרו. מי שהסיע אותי היה דוּבי ,החייל, (שם בדוי)שאותו  "גייס"  בנו של  אשר, ציקי אוד ,להביא אותי לירושלים ולהחזיר אותי לתל אביב. דוּבי סיפר לי שיש לו משפחה ביולוגית חרדית שאתה אין לו קשר ויש לו משפחה אומנת חילונית שהוא הבן המאומץ שלה והקשרים אתה הם מעולים. דובי נמנה עם החיילים "הבודדים" שמשרתים בצה"ל. ומי שמטפל בהם הוא  ציקי אוד במסגרת ה"מרכז לחיילים בודדים על שם מייקל לוין "

"אני מתעסק עם חיילים בודדים מאז 1992  כשעבדתי בסוכנות היהודית בטיפול בעולים. זה התחיל בבחור עולה מחבר העמים שבא להתגייס ולא ידע מאומה על מה שקורה כאן. היו לו בעיות עם המ"פ ,היו לו בעיות עם חופשות, והוא לא הצליח להתמודד ובצר לו הוא  הגיע אליי. לאחר ששמעתי את סיפורו נסעתי ליחידה שוחחתי עם מפקד הפלוגה והבעיות מצאו את פתרונן. לאחר זמן מה הוא  שוב הופיע אצלי והפעם בלווי שני חיילים מחבר העמים שבאו להתגייס. גם להם היו בעיות וגם אותן פתרתי. הידיעה הזאת שאני ,בתפקידי בסוכנות היהודית ,מסוגל לפתור בעיות של חיילים בודדים עשתה לה כנפיים. עם הזמן הופנו אליי גם כמה צעירים שבאו מארה"ב וגם חמישה ישראלים שהוגדרו כחיילים בודדים."

זאת  התחלה  של סיפור יפה .והוא אכן סיפור יפה. אבל יש לו גם היבטים פחות מלבבים, בבחינת הצד השני של המטבע. לפני עשר שנים לערך כשהיו לציקי  20 חיילים בודדים, הוא החליט ללמוד את הנושא. כאמור ,באותה עת הוא עבד בסוכנות היהודית, ואותם חיילים שבאו כבודדים הרי היו עולים, שהסוכנות אמורה לטפל בהם. אבל  אליהם נוספו ישראלים. ציקי, ירש  מאביו, אָשֶר (אנשל)  את התכונה לסייע לאנשים. אבל כמי שמודע לזמנים ולנסיבות משתנות, והנושא סיקרן אותו, היה צורך בהרבה יותר מאשר נכונות לעזור. לכן חרף העובדה שהוא יכול היה  להמשיך בעבודה בסוכנות, ברגע שהגמלה אפשרה לו זאת, הוא פרש והתפנה למשימה אחת ויחידה. לחקור ולעסוק בנושא של "חיילים בודדים".  התברר לו כי מספר החיילים שמוגדרים כ"בודדים" הוא גדול בהרבה מכפי  שהכיר. לכן היה צורך בהקמת עמותה. אלא שציקי, למוד בירוקרטיה בארץ, כולל בצה"ל, העביר את הטיפול בהליכים לחברה עצמם והם טרחו, ארגנו, נרשמו כעמותה.זה כמדומני היה השיעור הראשון שנתן ציקי לחייליו. נעזור לכם לעזור לעצמכם.

כמו במקרים רבים יש תופעה מזדמנת, והאדם מנצל אותה לקידום המטרה שהציב לעצמו . ציקי נתקל בתופעה ביום ששי לפנות ערב, כאשר החיילים בחופשה הולכים לפאבים ,אבל כבודדים ואין להם קשר עם אף אחד. אחד מאלה היה מייקל לווין עולה מארה"ב שחשב שראוי להקים איזה גוף שיטפל בחיילים הבודדים בצה"ל. ציקי שהכיר את מייקל הבין  על מה הוא מדבר. וכאשר מייקל לווין נפל בקרב הוא  החליט שאם יקום איזה גוף לטיפול בחיילים הבודדים זה יהיה לזכרו של  לווין

 

מרכז מייקל לווין.

מייקל לוין עלה לארץ מפילדלפיה בשנת 2002 והתגייס לחטיבת הצנחנים. בקיץ 2006,  הוא  קיבל חופשה כדי לבקר אצל משפחתו בארה”ב. שבועיים לאחר יציאתו לחופשה, פרצה מלחמה בגבול לבנון לאחר  שאנשי חזבאללה ארבו לפטרול של צה”ל, הרגו 5 מילואמיניקים וחטפו את אהוד גולדווסר ואלדד רגב שנפצעו. כשצה”ל חצה את הגבול במטרה לחלצם, החל חיזבאללה לתקוף את ישראל וירה אלפי רקטות על יישובי הצפון.

%d7%9fmichael-lwvin%d7%94%d7%95%d7%a8%d7%93

מייקל קיצר את חופשתו וטס חזרה לישראל כדי לשרת עם היחידה שלו.. כשמייקל הגיע לצפון, נשלחה היחידה שלו לכפר עיתא אל-שעב, שאליו נלקחו אהוד גולדווסר ואלדד רגב שבועיים לפני כן. ביום שלישי, הראשון באוגוסט, המחלקה של מייקל התקדמה בתוך הכפר ובקרב  קשה נגד כוחות חזבאללה נפל מייקל לוין והוא  בן .21.

ציקי ומייקל התחברו , כאמור,במהלך שירותו של מייקל.  מייקל סיפר לציקי שהחלום שלו הוא שיום אחד יהיה מרכז לחיילים בודדים שהם יוכלו ללכת אליו, לקבל ארוחות, עזרה וייעוץ במהלך שירותם בצה”ל. עם תבנית חלומו של מייקל, הקים ציקי יחד עם חיילים בודדים לשעבר בשנת 2009 , את “המרכז לחיילים בודדים ע”ש מייקל לוין שמשרת כיום 6,300 חיילים בודדים.  בין אלה שבאו היו גם מקרב הקהילה החרדית. אלה צעירים  שלא יודעים כלום בכול הקשור במיומנויות של היום יום  בחברה.  הם לא ידעו מה זה בנק או כרטיס אשראי או אפילו לוח הכפל.

" אבל הבעיה המרכזית , מדגיש ציקי, זה המעבר החד והכואב שמלווה את העזיבה. יש מהם שגם לאחר שעזבו את הקהילה החרדית, הם לא אוכלים בשר וחלב יחד, או חזיר. יש וביום ששי הם לובשים חולצה אחרת בעיקר חולצה לבנה, או חלוצה חלקה כציון ליום המיוחד.יש מהם שלא יודעים לעשות קידוש.רב הישיבה  עושה את הקידוש ומגיל 14 הם הולכים לישיבה ושם לומדים. בישיבה אין המעמד האינטימי של שבת כפי שרבים מן החילוניים מכירים אותו מבחינת המסורת היהודית המשפחתית."

tgivingtziki-hug-resized

"חיילים בודדים בחברת חיילות במרכז מייקל לווין. משמאל ציקי אוד עם חייל בודד.

הקשר הוא עם תלמידי ישיבה.

ציקי אומר שמה שאנו חושבים שבסעודת יום ששי משפחה בת עשר נפשות מסבה ליד שולחן בערב שבת, זה היה בפולאניה, או כאן בקרב משפחות ששומרות על מסורת זאת . בעולם החרדי זה משהו אחר. אין ממש קשר משפחתי רגיל כזה שאנו חושבים עליו.בשלב מסוים הקשר המשפחתי מתפרק, כשהבנים הולכים לישיבה והבנות לסמינר ובגיל 17 מתחתנות, ככה שאין משפחה גדולה באווירה קולקטיבית חמה,  כפי שאנו מתארים לעצמנו לגבי הקהילה החרדית. למעשה יש קשר הרבה יותר טוב בין אלה שהיו אתך בישיבה במשך שנים מאשר קשר בין האחים.

הקשר מתחדש דווקא כאשר הבנים והבנות  עוזבים את הבית. "אני מכיר משפחה בת תשע נפשות. חלקם עזבו את העולם החרדי חלקם נשארו והם פזורים בארץ ובחו"ל ויש ביניהם קשר טוב, כזה שלא היה כשהיו בבית"- מספר  ציקי אוד.והוא מוסיף: "לכן לגבי אלה  שיוצאים מבית חרדי- אותם אנו חייבים להכין לדברים הבסיסיים ביותר בכול הקשור בחיים, ממש ככה. בענייני מזון, קניות, בנק, שפה . גם כשהם מתגייסים אנו מלווים אותם במהלך השרות. וגם לאחר שהם מסיימים את השרות אנו מכוונים אותם ללימודים משלימים של תיכון שצה"ל מממן. אחר כך אנו מפנים אותו או ללימוד מקצוע או להמשך לימודי אקדמיה.יש כאלה שאתם אנו לא מצליחים בשיבוץ ביחידות צהל  רגילות .אמנם הם יצאו מן הקהילה החרדית אבל קשה להם לנתק כול קשר עם החיים האלה, וחייבים לאפשר להם את המעבר הזה ואז אנו ממליצים שיצטרפו ליחידות החרדיות " נצח יהודה" ו"תומר" אחר כך יחליטו". זה עדיף בעיני על העברתם ליחידות רגילות, שכן השכר ייצא בהפסד. ולנו חשוב האדם"

מסתבר שהעולם החרדי פותר בעיות בדרך משלו, בין השאר-בטלטול . ככה מועבר  בחור הישיבה ממוסד למוסד, בנימוק כזה או  אחר. מתברר שהסיבה האמיתית היא שיש כאלה שיש להם ליקויי למידה, או ,למשל ,תופעת מחלת עיניים. הם לא מעטים.  כנראה בשל מאמץ בקריאה או מסיבה אחרת, אשר הצד השווה שלהם הוא בהזנחה. במקרים כאלה פותרים שם את הבעיה ושולחים אותם מישיבה לישיבה ונדידה זאת מתסכלת אותם עוד יותר. ברגע שצעיר כזה מגיע למרכז הוא  נשלח לרופאי עיניים. יש  כאלה שיש לה בעיה במערכת העיכול שממנו סבלו ולא טיפלו בזה בבית. יש כאלה שבאים ממשפחות הרוסות לחלוטין, יש גם הרבה פגיעות מיניות וכול זה נעול בתוך המשפחה בתוך הקהילה,כולל רבניה . השעיר לעזאזל  הוא הקטין כאילו הוא זה שאשם בפגעה המינית. כלומר הקרבן הוא אשם.שכן אחרת המשפחה עלולה להתפרק. נושאי מין הם טאבו. לא מדברים עם הורים לא מדברים עם רבנים לא מדברים עם איש אפילו במחיר של נזק נפשי גדול. ציקי מספר שהיה  מקרה של בחורה שכיום היא לומדת באוניברסיטה שאביה אנס אותה כשהייתה בגיל 12 . כשהלכה לאימה להתלונן אמה אמרה  לה " אל תהרסי לי את הנישואין שלי". יש הרבה בעיות כאלה שיש להתמודד אתם כשציקי ועמיתיו מלווים את האנשים  לצבא. כלומר מנסים להגיע לכך הוא ישים את העבר בצד, ולו זמנית כדי שהשרות בעבורו יהיה משמעותי.

בצה"ל יש יותר מ-6000 חיילים בודדים וארבעים וארבע אחוזים מהם באים מבית חרדי.יש מקרים שהמרכז מוצא לחיילים בודדים משפחה אומנת. זה מתחיל בהזמנות לאירוח, לטיולים, לארוחות בחברת המשפחה. בשלב השני יש משפחות אומנות או מאמצות, ואני פגשתי , כאמור, בחייל כזה שסיפר לי כי יש לו הורים ביולוגיים שאיתם הוא לא בקשר ויש לו הורים מאמצים. ציקי  נזכר שפעם סיפר לי בחור שהיה חרדי והוא אומץ על ידי משפחה חילונית שזאת הפעם הראשונה בחייו שהוא רואה כיצד חיה משפחה בישראל. המשפחות המלוות באות אליהם לבסיסים. וכמו כול המשפחות הם גאים בהישגים של הבן המאומץ. המרכז עושה  הכנות לקראת קבלת החייל למשפחה מלווה.אנשיו בודקים  את הרקע של המשפחה. לאחר שהחיילים מצטרפים למשפחה כזאת המרכז מלווה את החיילים לפרק זמן.  ויש להכין גם את המשפחה האומנת.

"אנו עוסקים גם בהסברה לגבי התנהגות אפשרית של החיילים, אשר מצד אחד הם לא מכירים משפחה זולת זאת החרדית ומצד שני הם נחשפים להרגלים של חיילים. לדוגמה . חייל כזה יכול לבוא לחופשת שָבָּת לבית המארח, להשליך בצד את התרמיל  ולשכב על המיטה עם הנעליים ,וכיוצא באלה חיי שגרה של חיילים במחנות צה"ל. יש  משפחות שהן אומנות והבנים המאומצים נשארים אתם גם לאחר השרות הצבאי. יש שאנו לא מצליחים או בגלל החייל או בגלל המשפחה. רבים מהם באים ממשפחות מצוקה כלכלית קשה. במקרה אחד סיפרה לנו אישה שאימצה חייל ושאלה אותו איך היה להם הכסף לסָפֵּר 15 נפשות בכול חודש.הוא  ענה לי ש"אימא ספרה את  הגדולים ואנו עשינו תספורת לקטנים.אם ניקח חמש עשרה ילדים לסָפָּר לא יהיה לנו כסף לאכול."

יש אנשים טובים.

התקציב של המוסד בא מתרומות של ישראלים בסך שני מיליון ועוד חמישה מיליון תורמים מחו"ל. אשר לצה"ל יש שיתוף פעולה בהרבה תחומים. עם זאת גם אם לא מדובר בתמיכה כספית, מדובר בהיבטים חשובים של שיתוף פעולה כמו מפגשים חברתיים, טיולים, ספורט ועוד. המרכז פועל בשיתוף פעולה הדוק  עם ארגון "הלל" שעוסק בחיילים שיוצאים בשאלה. אחרי שמסיימים את הצבא, צה"ל מאפשר להם לרכוש השכלה עד סיום תיכון, ואז הם יכולים להמשיך באקדמיה או לרכוש מקצוע.

" אנו מאוד מעודדים את המשתחררים לסיים 12 שנות לימוד.לפי הנתונים שיש בידינו 70% מן המטופלים שלנו עברו לרכוש מקצועות או המשיכו ללימודים אקדמיים.היה מקרה  שבחור שהשתחרר  סרב  בתוקף להמשיך ולרכוש מקצוע. הסתבר לנו כי זה נבע מחרדות. שאלנו אותו מה החלום שלו ומה הוא רוצה להיות. הוא אמר שהוא רוצה להיות מאמן כדורגל. בעזרת הרשות המקומית ובעזרתנו הוא התחיל ללמוד ולעסוק בתחום וכאשר פגשתי אותו הוא סיפר לי שהוא רוצה ללמוד גם שיאצו. זה ריגש אותי מאוד. בחור שכמעט אבד לנו מצא מקצוע ועניין בחיים לאחר הצבא."

מקרים מיוחדים ניתן למצוא אם המשפחה חיה ב"כולל". הכולל הוא מסגרת בתוך מסגרת, מעין "קומונה" שדואגת לכול. ציקי מספר על  מקרה שמשפחה חרדית שחיה ב"כולל", החלה להתפרק, חלקם עזבו חלקם חזרו בשאלה. אז ראשי הכולל הודיעו למשפחה כי הם ייאלצו לעזוב את הכולל  מכיוון שרוב הילדים עזבו את הבית. על פי התקנון של הכולל יש מספר מסוים , כלומר מכסה  של ילדים שחייבים להיות בכולל כדי שהמשפחה תוכל לחיות בו. מה שקרה היה שארבע בנות שעזבו את ההורים חזרו אליהם כדי שהמשפחה תוכל להמשיך ולהתקיים ב"כולל". הם הקריבו את העתיד שתכננו כדי שהמשפחה שנשארה מאחור לא תיזרק. יש מקרים שמגלים בחור, חייל בחופשה או שסיים את השרות, שישן על החוף  בלילה ועבד במסעדות ביום. במקרה אחד הביא ציקי בחור כזה למכון לרפואה משלימה והוא הסתגל. "הפחד שלהם מלימודים נובע מן העובדה שזה מה שעשו כול חייהם- למדו תחילה בחדר ואחר בישיבות והם פיתחו מעין קלאוסטרופוביה. לכן ברגע שאתה מצליח להתמודד עם הטראומה  הזאת או לשכך את הפחד מן הלימודים, הם לא רק לומדים  הם רצים בלימודים."- אומר ציקי.

אשר לאווירה בכלל בעולם החרדי ,ה"גטו"  נפרץ והוא נפרץ על ידי  המכשיר הנייד. יש אמנם פלאפונים "כשרים " שמוגבלים ,אבל רבים משתמשים בניידים רגילים ומשם הם מקבלים מידע. ובתופעה הזאת ההנהגה החרדית לא מצליחה להתמודד. "אחת הבעיות בכול הנוגע לקשר עם הבית זאת ה ביורוקרטיה של צה"ל" – אומר ציקי ".מזה חמישים שנים צה"ל מקצה מכסות של שיחות שמותרות עם הבית. אני מסביר כי הקשר עם הבית הוא מאוד חשוב גם לחייל או לכול אדם שעוזב את הסביבה החרדית. הם לא רוצים להתנתק מן המשפחה. די להם אם המשפחה מתנתקת.אני מכיר מקרה של בחור אחד שגמר בהצטיינות את תקופת הטירונות והוא צלצל הרבה פעמים לאימו בבקשה שתבוא לטקס הסיום.האֵם הביעה חששות מצד אחד ,מצד שני נבצר ממנו להמשיל בלחץ כי מספר השיחות שלו הוגבל. הבחור נואש. ולבסוף  לאחר הטקס שאלתי אותו. "נו האם הצלחת לשכנע את אימא לבוא"  ואז הוא אמר לי שהיא לא הייתה למטה ביחד עם כול המשפחות. "ראיתי אותו למעלה בפסגת הגבעה שמשקיפה על ככר המסדרים ולאחר שניגנו את התקווה היא הסתלקה. כששאלתי אותה   מדוע לא הייתה למטה היא אמרה שהיא חששה שיגלו זאת".

תופעות אלה מגלות לנו טפח מעולם שרוב הציבור לא מכיר, כאילו מדובר בחיזרים מגלקסיה אחרת. ומדובר  באזרחים ישראליים שחיים בקרבנו, על ידינו.

ציקי אוד

20161128_170612

צבי שמואל אוד נולד בירושלים בסוף  1953 לאב ,שריד שואה, אשר אוּד ולאימו חיה ,ירושלמית דור רביעי, ששורשיה בבתי הונגארן במאה שערים . הוא שרת  בנח"ל ונמנה עם גרעין התיישבותי בקיבוץ מרום גולן. הוא השתתף במלחמת יום הכיפורים במערכה ברמת הגולן. לאחר שהוא השתחרר מן המילואים הוא השתתף בכול  מערכות ישראל, וגם במבצעים מיוחדים.

הוא  נפצע במלחמת לבנון הראשונה  והפציעה  הוגדרה כקלה.  מאז שחרורו  מצה"ל הוא נמשך לעבודה קהילתית. למטרה זאת הוא  למד במדרשה  את  המקצוע והתמחה בנושא של נוער בסיכון. במהלך טיפולו בעולים, הוא הכיר את אָיָה ,שהייתה עולה חדשה, והשניים נישאו בשנת 1979 . לזוג שלושה בנים ולא מכבר נולד הנכד הראשון.

כמי שהכיר את אביו אנשל שראצקי, הוא אשר אוד, איש אוהב אדם, לא יכולה להיות מורשת יפה מזאת שלאורה חי ופועל הבן- ציקי אוד.

.

”.

הם מלאימים גם את השכול

טקסי אזכרה הפכו בשנים האחרונות לבמה פוליטית, לשרירות לב של מנגנוני הממסד, תוך ניצול השכול לצרכים קוניוקטוראלים של הנסיבות  ובעיקר כדי לקדש את פולחן המוות. זה אמור לגבי ימי הזיכרון לשואה, כמו יום  הזיכרון  למלחמת יום הכיפורים, ועוד טקסים כמו זה שנערך היום ,יום  ב'  28.11.2016 בהר הרצל בירושלים לציון מלאת 60 שנה למבצע קדש וללוחמים שנפלו בו.

בשל רצון האח"מים להיות נוכחים, כדי שיוכלו לשאת דברים, בעיקר בהקשרים פוליטיים, אמצעי הביטחון שגם ככה הם חמורים בארץ שלנו, הם קפדניים פי כמה ,אם נוכחים בהם נשיא המדינה וראש הממשלה. אם יש לבוא בטענות אל שרותי הביטחון בשל בזבוז כסף וכוח אדם באבטחת אישים שונים שהיא מיותרת, הרי במקרה זה קשה לבוא אליהם בטענות. אלא שבמקביל צריך להביא בחשבון כי המשפחות השכולות הם  ברובם אנשים קשישים, ולכן יש לעשות סידורים כדי שלא ייגרם להם סבל, נוסף על הסבל של שכול.

מסתבר כי בהזדמנות קודמת באירוע לא השתתף ראש הממשלה והמשפחות התלוננו על כך. בהקשר זה נשיא המדינה ראה לנכון להעיר "כי קבלת הפנים הזאת הייתה מיותרת"- בהתכוונו למה שהוגדר "מהומות" מצד הקהל על שחיכה שעה וטולטל שלא לצורך לפני שהגיעו המכובדים. אפשר ו"המהומה" לא הייתה צריכה לקרות. אבל אדוני כבוד הנשיא, זאת לא הייתה מהומה בכנסת ישראל, אלא טרוניות בדציבלים גבוהים של אנשים שנגרם להם סבל מיותר. מכאן שגם ההערה שלך הייתה מיותרת. הבעת הצער על ידי ראש הממשלה על האי נוחות שנגרמה למשפחות הייתה נכונה יותר.הוא בסך הכול נענה למשאלה, וכול השאר עשה המנגנון.ודרכו של המנגנון בישראל היא לטחון עד דכא את זכויות הפרט כדי לשמור על זכויות היתר של נגידי עמך.

אבל לאחר שזה קרה, חייב הציבור ללמוד לקח. והוא אחד ויחיד.יש והנאומים הם חלק מטקסים ממלכתיים, שבהם המנהיגים אכן מנצלים את הבמה לצרכים פוליטיים, כמו למשל תוך זילות השואה.אני  לא משתתף באף אחד מהם לרבות הטקס בהר הזיכרון שאני מוזמן אליו דרך קבע בהיותי חבר מועצת "יד ושם". אבל בטקסים אחרים, ראוי לוותר על האישים הממלכתיים ולקיים את האירוע ללא כול הפרעה, מצד מאבטחים,שומרים,שוטרים וכל מה שמתלווה אליהם כולל ניידות הטלוויזיה,שהן הן שמושכות את יקירי הציבור כמו פרפרים אל השמש.

במהדורה הדיגיטלית של עיתון "הארץ" צוטט בועז תיבון, בן משפחה שכולה שהביע  כעס על ההתנהלות. "האופן בו אירוע כזה מאורגן מעלה שאלות קשות", הוא אמר. "האם האירועים האלה נועדו לעשות כבוד למנהיגים שלנו או לעשות כבוד לנופלים שלנו?".

בועז מכובדי.מה שאמרת זה נכון. אלא שבמקום לשים בסוף סימן שאלה, צריך רק לשים סימן קריאה. ליורדי דומה זה לא משנה. אבל המשפחות יוכלו בצורה מכובדת להעלות את זכר יקירהם ולהתייחד אתם, מבלי שגם את השכול יפקיעו מהם.

".

הכורדים-עם על אדמתו ומולדת-ללא מדינה.

המעצמות משתמשות בהם לצרכים הפוליטיים והצבאיים שלהם.

אין מערכה צבאית או תהפוכות מדיניות במזרח התיכון ,במאה ה-20 ובזמנינו,  שבהן לא  מוזכרים הכורדים. לרוב כלוחמים עזי נפש ובייחוד המיליציה שלהם ה"פֶּשמֶרגֶה", מונח שפירושו "העוקבים אחר המוות". ואכן כשמם כן הם בלוחמה הנועזת שלהם במשך מאות שנים, בשרות מדינות ואימפריות, בתקווה שבסוף המאבק תבוא העצמאות המיוחלת של  האומה הכורדית. אך זאת, למרבה הצער , ולמרבה הכלימה של המעצמות-  לא תתגשם בעתיד הנראה לעין.

הכורדים הם עם עתיק והם מייחסים את היותם עָם לתקופת פרס ומדי, מקרב  העמים האיראניים. מספרם המדויק אינו ידוע והוא נע בין 25-40 מיליון שפזורים ברחבי העולם ובעיקר בריכוזים גדולים בעיראק, בסוריה,בתורכיה ובאיראן .גם בגיאורגיה (גרוזיה)  ובארמניה ישנן קהילות כורדיות.מאז ראשית המאה ה-20 שואפים הכורדים להקים מדינה.

בצילום -שיירה של כוח ה"פשמרגה"

peshmeg

הכורדים הם הקבוצה הלאומית הגדולה ביותר שאין להם מדינה . זאת עקב ההתנגדות העזה של המדינות שבגבולם מצויים הכורדים- איראן,תורכיה, סוריה ועיראק ושתיקת העולם הנאור, או מה שנשאר ממנו. רצה שר ההיסטוריה שמי שהעניק להם אוטונומיה היה דווקא הרודן העיראקי סאדאם חוסיין וזאת בשל בעיות בצבא שלו, וכדי שלא לעורר מהומות בכורדיסטאן אשר בצפון עיראק. התקוממויות אלה נמשכו לסרוגים במאה העשרים בעת  המנדאט הבריטי על עיראק וביתר תוקף לאחר מכן. עם זאת האוטונומיה שלהם בעיראק  קיימת. זה מסביר בין השאר כיצד יכלו כתבים  וצוותי טלוויזיה ישראליים לבוא לכורדיסטאן ולשלוח משם דיווחים חיים או סדרות כתבות שצולמו שם על מלחמת הכורדים לשחרור מוסול.

בטורקיה, רוב מזרח המדינה מאוכלס בכורדים. המחתרת הכורדית פ.ק.ק בראשותו של עבדוללה אג'לאן מנהלת מערכה מתמדת על קבלת אוטונומיה בחבל הכורדי. בשלב מסוים נוהל מו"מ עם שלטונות אנקרה,על אוטונומיה תרבותית ,חינוכית, חברתית, אך אלה עלו על שרטון, ומנהיג המחתרת נעצר ונכלא. השלטונות בהנהגת ארדואן נוקטים יד קשה  לא רק נגד המחתרת אלא נגד הקהילה בכלל. זה כולל מעצרים וכליאה בבתי כלא.

בדתה רוב האוכלוסייה הכורדית היא סונית,  מיעוטה שיעית וגם עלאווית .אולם הקהילה הכורדית בכול  הפזורה שלה אינה דתית קנאית.

אלביון נכלולי.

 הואיל ובאחד התחקירים אני עוסק בהיסטוריה העיראקית, בהקשר אחר לגמרי מזה שברשומה זאת, כולל מעמד הכורדים, נפגשתי עם מי שנחשבת בארץ ובעולם  כמומחית וחוקרת בעלת שם  בחקר הכורדים, פרופסור עופרה בֶּנג'ו. עופרה בנג'ו נולדה בעיר חלב שבסוריה. אביה אברהם כאמל בסול שימש כמורה עד שנאלץ להתפטר עם פרוץ מלחמת העצמאות של ישראל. אימה, עדינה, נשאה בעול גידול שמונה ילדים. המשפחה עלתה לארץ בשנת 1954. פרופסור בנג'ו עוסקת בחקר המזרח התיכון המודרני ועיקר מחקרה הוא בנושא  המיעוטים הכורדיים ובמדיניות של עיראק ותורכיה.היא משמשת כראש תוכנית לימודים בנושא הכורדי וכחוקרת בכירה במרכז דיין ומרצה בחוג להיסטוריה של המזרח התיכון ואפריקה באוניברסיטת תל אביב.היא הייתה מרצה אורחת באוניברסיטאות באמריקה,בסין  ובתורכיה.

ofra-banjo

עופרה בנג'ו.- צילום עצמי

אני שואל את פרופסור בנג'ו מדוע הבריטים שהבטיחו עצמאות לכורדים בעיראק, או לפחות אוטונומיה, לא עמדו בהבטחה. "אכן בעת מלחמת  העולם הראשונה הבטיחו הבריטים לכורדים אוטונומיה, ואפילו עצמאות  מכיוון שהבריטים במלחמתם נגד האימפריה העותומנית היה להם חשוב שהחבל הכורדי בתורכיה יילקח מן התורכים. אחרי המלחמה כשהלבנט חולק בין המעצמות והבריטים קבלו את המנדט על עיראק, הם לא קיימו את ההבטחה שלהם גם לא בכול הקשור בחבל הכורדי בצפון עיראק, כולל מוסול. גם לאחר שהבריטים סיימו את המנדט על עיראק בשנת 1930 והובטח לכורדים אוטונומיה תרבותית, חברתית חינוכית זה לא קוים. "

" אבל יש לכורדים אוטונומיה  בחבל שלהם כיום"- אני מעיר.

" זה נכון- אומרת פרופסור בנג'ו -"אבל בעצם מי שהעניק אוטונומיה לכורדים היה דווקא סאדאם חוסיין. הוא לא עשה זאת מאהבתו לכורדים . אך מכיוון שהיו לו בעיות עם הצבא והוא לא היה  מעוניין בהסתבכות עם הכורדים, שהם בעצם התקוממו  כול הזמן בשלטון-הוא העדיף שקט בחבל הזה, והעניק אוטונומיה לכורדים.  רק מאז אפשר לדבר על אוטונומיה כורדית  ועד אז אי אפשר לדבר על אוטונומיה כורדית."

"ומה קרה להבטחה הבריטית, לאחר שפג תוקף המנדט"- אני שואל,תוך הֶקשֶר להצהרת בלפור שלנו.

לפרופסור בנג'ו אין מילה טובה על "ווייטהול" לפחות לא בסוגיה הגורדית. " לא זו בלבד שלא קיימו את ההבטחה שלהם בדבר אוטונומיה אלא עיראק נעזרה בחיל האוויר הבריטי כדי לדכא התקוממויות כורדיות"   בנקודה זאת משמיעה  עופרה בנג'ו את  ההגדרה שלה של היות כרודים proxy . "זה לא אומר שלא  נעזרו בכורדים בעת הצורך במלחמת העולם השנייה כמו לאחר מכן או בימים אלה. להיפך, הם משתמשים בכורדים כ"פרוקסים" לשם קידום המטרות שלהם ולאו דווקא כדי לענות על כמיהות של הכורדים."   במונח  "פרוקסים", התרגום הוא : בא כוח, שליח או שָרָת . בכול מקרה הוא "אמצעי" טקטי להשגת מטרה לא שלו. כאילו מדובר בטיל אנושי שנועד לפגוע באויב, גם אם תוך כדי כך הטיל מתפוצץ. "הא-ראייה, מדגישה פרופסור בנג'ו. "האמריקאים שנעזרים בכורדים במלחמה נגד דעאש בסוריה או בעיראק עושים זאת אך ורק מכיוון  שהכורדים הם לוחמים אמיצים שאפשר לסמוך עליהם. אבל לא שמעת אף פעם שהאמריקאים יצהירו כי בשלב מסוים מגיע לעם הכורדי עצמאות. הנימוק שלהם הוא שהם בעד שלמות טריטוריאלית של  מדינות ולא פיצול, וכל אותם הסברים, שהמציאות הקיימת אינו עולה בקנה אחד עם התיאוריה של שלמות של המדינות.  וזה לא השתנה מאז  שנות השלושים, הארבעים והחמישים. וזה לא משנה שבשטח הדברים הפוכים לגמרי, כאשר  השלמות המדינית  כביכול  קרועה ושסועה בפנים על ידי מיעוטים שונים, דתיים, לאומיים ואחרים. הם עיוורים לנוכח המציאות הם לא רואים אותה והם גם לא רוצים לראות משהו אחר.הם משתמשים בהם, הם מנצלים את כוח הלחימה שלהם במערכה שלהם מנהלים, אבל שום דבר לא מעבר לזה."

סיוע למודיעין האמריקאי.

במאמר שהתפרסם באתר "המרכז למורשת המודיעין"  מציין העיתונאי והפרשן הצבאי רון בן ישי שאילו קציני ההערכה של המודיעין  אמריקאי היו נעזרים יותר באנשי המודיעין הכורדים אזי המידע על עיראק  היה משנה את ההערכה משמעותית . שכן, הפער במידע היה גדול, מכיוון שאנשי המודיעין של ה,"פשרמרגה"  הצטיינו באיסוף חומר מודיעיני .לימים נוצרו יחסי אמון ועבודה בין סוכנות המודיעין האמריקאי לבין אנשי מודיעין השטח של ה,"הפשרמרגה". זה הועיל לאמריקאים אך במה זה הועיל לכורדים. מסתבר שבכלום.

טנקים של ה"פרשמרג" צילום I.B.A

peshmrg-armord-iba-org-il

אני שואל את פרופסור באנג'ו מדוע לנוכח המציאות שיש להם אוטונומיה בעיראק הם לא עושים מעשה וצועדים לקראת עצמאות. נראה לי שכאן נגעתי בנקודה רגישה אצל חוקרת סוגיית הכורדים. "יש לי וויכוח גדול אתם כאשר אני מעלה את השאלה הזאת בעת שאני נפגשת אתם .אני מביאה את ישראל כדוגמה. לדעתם המצב הגיאופוליטי שלהם הוא שונה מזה של ישראל. ראשית אין להם מוצא אל הים. הם מוקפים על ידי תורכיה, איראן ועיראק. והיה אם הם יכריזו על הקמת מדינה אז תורכיה, איראן ועיראק יילחמו בהם וישמו לאל כול ניסיון להקים מדינה."

נראה שעופרה בנג'ו בכול זאת לא מקבלת חד וחלק את ההסבר."  לדעתי, ואני הבהרתי זאת להם שצריך נחישות או לפחות לנסות. שכן אם מדובר בישראל, הרי גם בנו לא תמכו כשהכרזנו על עצמאות וגם אנחנו היינו מוקפים אויבים שלחמו נגדנו ממש" והיא מוסיפה כדי שהדברים יהיו ברורים. " שאין כול צל של ספק שעצמאות היא הכמיהה הגדולה שלהם אבל אין להם הנחישות לנהל מערכה כדי להגשים את חלום המדינה. שום מדינה מלבד ישראל לא מכירה בהם כישות מדינית. עם זאת בכול הנוגע לעיראק, מלבד השם מדינה יש להם   את כול המאפיינים של ישות מדינית. יש להם, בעיראק, הדגל שלהם, הפרלמנט שלהם, שפה שלהם, מורשת משלהם, מערכות חינוך ותרבות משלהם, וגם מיליציה צבאית ה"פשמרגה" ששומרת על ביטחונם. אז מדוע הם צריכים לנהל מערכה צבאית, שלדעתם סופה ידועה מראש.

עם מאופיין על ידי מורשת בכול תחומי החיים.

המאפיינים של הכורדים שונים לחלוטין מן המוסלמים. למשל לוח השנה שלהם שונה לחלוטין ומקורו מתקופת שלטון כורש. השפה שלהם שונה לגמרי היא שפה אינדו אירופאית.ראש השנה שלהם הוא שונה מראש השנה של האיסלם. התרבות, הספרות, השירה- כול אלה שונים לגמרי מזאת של המוסלמים בכלל ושל עיראק בפרט וגם מן התורכים והאיראנים שבמדינות אלה ישנם מיעוטים תורכיים גדולים . הדת  שלהם אינה קנאית ובמקומות מסוימים, כמו סוריה יש שנוהגים להתלבש לחלוטין כמו אירופים. יחד עם  זאת יש הבדל במידת המסורת בין הכורדים בתורכיה או בסוריה לבין זאת בעיראק. בעיראק  הקהילה היא יותר שמרנית, כמובן בהשפעת החברה הסובבת אותם. האישה כבודה במקומה מונח אבל בנפרד. ויש מה שנקרא נקמות על "כבוד המשפחה" וגם  מילת נשים. אבל ביחס לאוכלוסיה העיראקית הכורדים מתנהלים ביתר מתינות וחופשיות.

2302df92-14bf-434a-b7b72c713f8dc660-jpghuridh

 

ריכוזים כורדיים- מסומן בצבעים

הקשר היהודי

אשר ליחסי יהודים ותורכים באזור כורדיסטאן. היחסים היו תמיד חמים. הם עזרו ליהודים גם במלחמת העלם השנייה וגם לאלה שנותרו וברחו בתקופה של סאדם חוסיין. הם ראו ביהודים חלק מן הקהילה. ולהיפך כאשר הכורדים היו נתונים לרדיפות, היהודים יוצאי כורדיסטאן הפגינו למענם בכול מקום  בעולם לרבות בישראל. בכורדיסטאן לא היו פוגרומים נוסח ה"פרהוד"  בעיראק במלחמת העולם השנייה.  בישראל יש איזה גוף רשמי שעוסק בנושא הכורדי. הוא למעשה מֶחוָוה סמלית להראות לעולם שלישראל אכפת מה שקורה לכורדים. .

בספרו "רוח קדים", מזכיר מחברו שלמה הילל, מי שמילא תפקידים רמים לרבות יו"ר הכנסת ומי שעמד מאחורי מבצע "עזרה ונחמיה" בפינוי כול יהודי עיראק, את היחס בין היהודים לבין הכורדים בחבל האוטונומי שלהם. זה התבטא בין היתר בסיוע פעיל לעליה הבלתי לגאלית מעיראק לארץ ישראל . אגב, "רוח קדים" הוא אחד הפרסומים המרתקים שאני מכיר בכול הקשור לעליה הבלתי לגאלית לארץ ישראל.

יפה בן מנשה שמכירה את היסטוריה של יהודי כורדיסטאן ואף כתבה על כך ספרים סיפרה לי ככה:  " בעיירות ובכפרים בכורדיסטאן, היו עריצים ששלטו באדמות. הם היו עשירים, ובהיותם כאלה, הם שמרו על היהודים מפני מתנכלים כאשר ראו זאת לנכון. אני נולדתי בעיירה כוי -סנג'ק. כאשר הפרו נאצים השתלטו על בגדד, הם התכוונו להמשיך צפונה להגיע לעיירה שבה נולדתי. זה היה עניין של ימים .ואז, קמו אנשי  משפחת חמד-אגה הכורדית,שאנשיה היו ידועים כחסידי אומות העולם, והזהירו את העיראקים הנאצים  לבל תיפול שערה אחת מראשו של יהודי כל שהוא. בתוך כך, הגיעו האנגלים, וראשיד עלי כילאני(ראש הממשלה הפרו נאצי- צ.ג), נמלט על נפשו, והיהודים נשמו לרווחה. פרשה זו ידועה  ומסופרת".ככה יפה בן מנשה. עם הזמן לאחר הקמת המדינה ידועים הקשרים בין ישראל לבין הכורדים והתמיכה בהם לא רק המוסרית אלא גם הביטחונית.

אשר  ליריבות  המפורסמת בין משפחת בראזאני למשפחת טלבאני, היא נמשכת לדעת פרופסור בנג'ו , אבל  תוך להבה נמוכה הן בתוקף הנסיבות של אויב משותף  והן בשל מחלת  ראש המשפחה ,טלבאני . בעצם עמדות הכוח נמצאות בידי משפחת באראזאני.

מן השיחה הקצרה עם פרופסור בנג'ו יצאתי בהרגשה לא מעודדת לגבי גורל העם הכורדי. הם עָם אשר בניגוד לעם היהודי שבמשך אלפיים שנה היה בפזורה ללא קשר אדמה, יש לו שטחים משלו שמתוחמים כולם טריטוריאלית, אך שייכים למדינות שונות- עיראק,סוריה, תורכיה ואיראן. אבל מדינה משלהם אין להם. ואחרי שבאחד הימים יידמו קולות הקרב והטרור הדעאשי  ימגר, יאמרו המעצמות לכורדים:" תודה שלחמתם למעננו ולהתראות במערכות הבאות".

לאפשר לישראלים לבקר בארצך ללא אשרה,כמו שאנו מאפשרים זאת לאמריקאים

מכתב לנשיא הנבחר דונאלד טראמפ.

מכובדי,הנשיא המיועד של ארצות הברית.

בעתות  של שהות ממושכות, בארה"ב, כמו שליח לתנועות נוער,סטודנט, כתב, ומרצה אורח- לא נתקלתי בשום בעיה בקבלת אשרה לארה"ב. לאחר מכן בשנות ה-70 של המאה הקודמת הוטבעה בדרכוני אשרה תמידית, וגם לאחר שפג תוקף הדרכון, האשרה לארה"ב הייתה תקפה. צריך היה רק לצרף אותה לדרכון החדש.

עד לפני כעשר שנים קבלת ויזת תייר לארה"ב הייתה משימה פשוטה יחסית. אולם מאז חלו שני אירועים שגרמו לשינוי במדיניות בעניין אשרות כניסה לארה"ב : פיצוץ מגדלי התאומים ב- 2001 ועלייה במספר מהגרי העבודה הבלתי-חוקיים. כיום רבות מן הבקשות לאשרת תייר נענות בשלילה, בעיקר בשל החשש לניסיון השתקעות בארה"ב.

donald_trump_29496131773

 

הנשיא הנבחר- צילום ווקיפדיה

 

 

קרוב ל-350,000 ישראלים  ביקרו בשנת 2013 בארה"ב, ואף על פי שמבקרים מארה"ב פטורים מאשרת כניסה לישראל , אמריקה  מטילה הגבלות קשות על הישראלים  וגם מחייבת אותם בהוצאה כספית  משמעותית. לטנזניה הענייה ,שלישראל אין קשרים דיפלומטיים אתה , האשרה של הישראלים שמגיעים אליה היא  25% מן ההוצאה על אשרה לארה"ב, וגם זאת לאלה שמקבלים אותה. מישהו מסר לי את המידע הבא: "האגרה שמשלמים בעבור ראיון עם נציג הקונסוליה היא בסך 180$  ונוסף אליה משלמים לחברה חיצונית בין 180-230₪ כדי שישלחו את הטפסים ויקבעו ראיון בזמן נוח וסמוך לבקשה לקבלת ויזה. התשלום השני הוא לא חובה אבל ללא עזרת חברה חיצונית כמעט ובלתי אפשרי למלא טפסים מסורבלים, לא מובנים, ארוכים ובעיקר קשה לקבוע זמן לראיון.  סך הכול על כל "התענוג" שהסתיים בסירוב ההוצאה הייתה בסביבות 900₪." זאת ביורוקרטיה שמתאימה לעידן העותומאני של המאה ה-19 ולא לארה"ב של  אמריקה במאה ה-21

האם ככה נוהגים במדינה שכה אימצת ללבך במערכת הבחירות? האם זהו היחס לארץ שסגנך מר פֶנס עוד הוסיף כהנה וכהנה לדבר בשבחה של ארצנו ובעומק הידידות בין העמים והממשלות , שפע של אהבה שהלב טפח. שלא לדבר על  המפלגה אשר כנציגה אתה אמור להיכנס לבית הלבן שהיא ידידה גדולה של ישראל .האם ככה נוהגים במדינה ידידותית, שסובלת מטרור ונלחמת בטרור  ,  בהנהגת אדם שידוע בעולם כאלוף המאבק בטרור. האם ככה מתנהלים עסקים- תחום שאתה מתמחה בו?

הבטחת לנו גם שאם תיבחר תדאג ששגרירות ארה"ב תעבור לירושלים הבירה. אנו כמובן נשמח מאוד אם זה יקרה. אבל לפי התקדימים זה מעולם לא קרה חרף הבטחות דומות מצד מועמדים לנשיאות, וגם הפעם זה לא יקרה. לעומת זאת כנשיא שאוהב אותנו ,כשלצדך סגן שאוהב אותנו ושמאחוריו קונגרס שאוהב אותנו, הבעיה של הדדיות במתן אשרות כניסה  היא בשבילך   peanuts- עניין פעוט. רוב המכריע של הישראלים באים באמת ובתמים לביקור וחוזרים לכאן. היה ויהיו כאלה שישהו בצורה בלתי חוקית הרי חזקה עלינו,ועליך, שלפי הצעדים החדשים שאתה מתכוון לנקוט כלפי מהגרים לא חוקיים, זה יחול על כולם,ללא יוצא מן הכלל. אז מה הבעיה .

אנו מצפים שאחד הדברים שתעשה בהיכנסך לחדר הסגלגל יהיה ביטול האשרה לישראלים שירצו לבוא לארצך ולראות אותה מקרוב ובוודאי שיהיו סקרנים  לראות את שינויים החשובים שחלו עם כניסתך לבית הלבן.

שלך בציפייה להגשמת השאיפה הזאת.

צבי גיל

בלוגר, עיתונאי וסופר- תל אביב.
העתק: ראש ממשלת ישראל-