הוּ הָא מי זה בָּא

תאגיד השידור הציבורי "מת" על פרסומת בעידן שהפוליטיקה והמדיה משלימות זו את זו במדרון הערכי.

היסטורית, בהופעות בטלוויזיה היו  שתי אפשרויות. הראשונה היא שהטלוויזיה אוהבת אותך. ככה  היה בתקופה שלי- במהלך  ההרצה של הטלוויזיה, המדיום החזותי התאהב מ"מבט" ראשון בחיים יבין.ואם הוא זכה לכינוי "מר טלוויזיה", הרי זה בגין ההופעות שלו. את פרס ישראל הוא קבל בעיקר בשל היותו אחד היוצרים הטובים  והפוריים של סרטי תעודה, ביניהם סדרות, במשך שנים. הוותק בהגשת  מגזין החדשות היומי "מבט", בצורה "קרונקייטית" מלא ללא  ספק תפקיד בשיקולים, אך לדעתי – שולי.

אבל קרה גם ההפך .שדר מיוצאי הרדיו, "קול ישראל" ,שהיה מצוין בתחום השידור הקולי, כאשר הוא הופיע בטלוויזיה התקבלו פניות מהורים שלא להביא אותו בערב, מכיוון שהוא מפחיד את הילדים לקראת השינה. זה לא השפיע עלינו .ראשית כול- היכן זה כתוב שילדים קטנים צריכים לצפות ב"מבט לחדשות". שנית, ידענו שעם הזמן המצלמה היא שתתרגל אליו, ואכן זה מה שקרה. המצלמה התרגלה אליו ובעקבותיה גם הצופים .

סוגיית   הדימוי בטלוויזיה מודגשת יותר בתחום ההגשה כלומר אלה שמגישים את החדשות או מנחים תכניות פופולריות. אבל במה שנוגע לתכנים, הרי בדרך כלל,כיום, מקפידים פחות על  דימוי של דוגמנים ויותר על  שדרים מיומנים. מבחינה זאת לזכותו של הערוץ הציבורי, "כאן 11 " ייאמר שהדגש הוא יותר על כישורים בתחומים מסוימים , על מיומנות עיתונאית, יותר מאשר על  גיל, או הופעה. מסיבה זאת יש תכניות שמשודרות במקביל  ברדיו ובטלוויזיה,ומהם משדרים מצוינים . יחד עם זאת כבר ציינתי בעבר שמשום מה הערוץ הציבורי, גם בתקופת רשות השידור ,לפני נפילתה, וביתר שאת ב"כאן 11   ,מקנאים  בערוצים המסחריים בקטעי הפרומו -Promotion שבהם מקדמים משדר מסוים ושדר מסוים. הקדימונים מטרתם למשוך צופים, וככול שיהיו יותר צופים, כן תהיינה יותר פרסומות, שעליהן מתקיימים הערוצים המסחריים .

בהקשר זה  של תחרותיות אעיר  כי "כאן 11 " מנסה גם להתחרות בערוצים מסחריים בהיסטֶריה. דוגמה טרייה. בשעה שערוצים אחרים,לפחות רובם, הסתפקו בדיווח על נפילת הרקטות באזור גוש דן ביום ה' בערב, תוך ציון שטרם נשמעה הודעתו של  דובר מוסמך מצד צה"ל מהיכן בדיוק נורו הרקטות ומי הפעיל אותן, הכתב הצבאי של "כאן 11" טרטר את המאזינים והצופים, כול דקותיים, באמירה  "ככה התחיל מבצע "צוק איתן". זאת לא הייתה רק אמירה אלא כמיהה: תנו לנו לפחות איזה "צוקון" קטן, ואנו כבר נעשה את שלנו. מבחינת המאזינים והצופים, אם כתב התאגיד הציבורי מפרשן ככה -סימן שיש דברים בגו וצריך להתפנות ל"אזורים מוגנים" גם בגוש דן . הדעת והכלל העיתונאי הם  כי בשלב כזה מן הראוי  להסתפק בדיווח בלבד, בראש וראשונה מכיוון שככה נהוג בעיתונאות מהימנה. ואם אין בפיך ידיעה חדשה – נצור לשונך. תראיין גם ראש עיריית חולון ולא רק את ראש עיריית רמת, שמשום מה מייצג תמיד את גוש דן. בין היתר גם כדי שלא למתוח יותר את קפיץ העצבים  שהציבור הישראלי נתון בו ממילא. זאת בקופרודוקציה ללא תקדים , במערכת הבחירות, בין פוליטיקאים ציניים לבין תקשורת רייטינגיסטית, כאשר שניהם מתחרים בסחרחרת גולשת  שמגיעה לעתים לשפל עמוק , וגם אז שומעים דפיקות מלמעלה. "כאן 11 " מאמץ את הססמה בסרט ANNIE GET YOUR GUN  "אני אוקלי אשת לפידות" anything you can do, i can do better then you -גם בהיסטֶריה וגם ב"פרומו".גם בהיסטֶריה יש אמת– כססמה האחרונה של "כאן 11 "

"כאן 11 " הוא ערוץ ציבורי, שעליו, בניגוד לרשות השידור, אין אפילו אגרה,סמל למניה שהציבור מחזיק בו, וחבל. אבל הוא תאב פרסומת כאילו שזאת  לעצמה היא שמביאה רייטינג. במחשבה שנייה אולי זה באמת ככה, לפחות לגבי תכניות מסוימות בכול הערוצים.

הלהיטות הזאת להעלות טאלנט חדש מצד "כאן 11 " –  היא הטריגר לפוסט זה. הכותרת צעקה "ירון דקל מגיע!" כתגבורת פרשנית במערכת הבחירות,ומעליה דמותו של ירון דקל . ומדוע לא "הוּ הָא מי זה בָּא".שכן, ההנחה היא שהכול יודעים מי זה ירון דקל, כמו שיודעים מי זה משיח, ורק צריך לבשר על בואו . בעצם -על שובו ממסע של חמש שנים ב"גלי צה"ל", כמו חדש . לא ברור היה לי את מי הוא מזכיר לי, באותה תמונה, מתוך "המשפחה" של דון ויטו ב"סנדק". אלא שב"משפחות" הקלסיות, מעטים הם קרחים והם חובשים מגבעות. מה גם שעשו לו עוול, לירון דקל . לא שירון דקל הוא דוגמן אך בחיים הוא נראה טוב יותר מאשר בתמונת הפרומו, שהיא גם קפואה. כאילו נלקחה מ"מדאם טוסו".חשיבותו של דקל היא במה שיש לו לומר, ויש לו ,וזאת צופים או מאזינים במשדר ולא בתמונה דוממת רעה. בפרסומת live size אתמול, של "כאן 11 ", בעיתונות הכתובה , הדמות של ירון דקל משופרת. הנה עוד יתרון ל"גברת הזקנה" של המדיה.

גם התמונות הקבוצתיות שמופיעות בערוצים המסחריים בעיקר לאחר המיזוג בין "רשת", וערוץ  10 , ובתגובה גם ב-"קשת", נראים כמו צילום מתוך מחזור בבית ספר. הכול קפוא וחיוך של "קולגייט". מי צריך את זה. משלי אמנם אומר, בהקשר של seeing is believing : "טוב מראה עיניים, מהלוך-נפש" אך מוסיף:"גם-זה הבל, ורעות רוח"

 

כל ישראל חברים- בתמיכת השגרירות הנוצרית בישראל.

במדינת ישראל פועלות עמותות רבות ובשנת 2014  היו רשומות יותר משלושים אלף עמותות, אף כי רק שליש מהן היו פעילות. המספר הגדול ביותר היו של שרותי דת, בתחום הציבורי ,ובירושלים, גם  בתחום המוניציפלי. המספר הקטן ביותר היו בתחום הסביבה ובעלי חיים- כ4%- בהשוואה לשרותי דת. ובתרבות ואמנות כ 15% בהשוואה לשרותי דת. הפילוח הזה מלמד משהו על החברה הישראלית ועל הממסד. אם לכך נוסיף כי יש עמותות שמתקיימות על תרומות של יחידים ומוסדות ויש כאלה שממומנות על ידי הממשלה, ובראשם שרותי דת.

השם "עמותה" מקורה בשם העצם עמית- חבר, ומדובר בתאגיד של בני אדם בודדים או קבוצות אשר המשותף להם- מטרה מסוימת, בדרך כלל מטרה ציבורית . הן סטטוטוריות, לאמור רשומות על ידי רשם העמותות הממשלתי. כאמור, יש עמותות פעילות ויש עמותות רדומות שרק ממלאות אחר התקנות של חוק העמותות, כולל בקרה משפטית וכספית.

לדוגמה העמותה "עופות החול" ששרידי השואה ודור ההמשך קשורים בה, ואשר שָמָה לה למטרה לתעד את פועלם של ניצולי השואה למען המדינה כיחידים וכקבוצות, התקיימה רק באמצעות תרומות.

facebook - עותק (2)

שום גורם ממשלתי או גורם ציבורי לא תרם לה אפילו לא פרוטה. בעור שיניה היא הפיקה חמישה סרטי תעודה אשר הוקרנו בסינמטקים, בערוצי טלוויזיה ובמעמדים אחרים כשהיא נאלצת לחזר על הפתחים אצל מוסדות ותורמים פרטיים . למה ? זאת כבר שאלה אחרת. אפשר, אילו "עופות החול" היו כשרים למהדרין,דתית, הם היו נהנים מתמיכה ממסדית. שכן בשורה לאומית ,בשורה של תקומה, הייתה, גם הייתה בה ויש בה -בעמותה הזאת.

יש גם עמותות אשר פונות לציבור בשם ניצולי השואה, בייחוד הנצרכים מאוד. אין כול ספק שהצרכים החומרים של ניצולי השואה הקשישים והחולים הם חשובים יותר מכול צורך אחר בתחום הזה.מה גם שממשלת ישראל קבלה מיליארדי דולרים הן מממשלת גרמניה והן מ"וועידת התביעות " למטרה זאת  .אני מציין עובדה זאת  כי לא מכבר קראתי מודעה גדולה שהתפרסמה בעיתונים   בשם "עמותת יד עזר לחבר" בית חם לניצולי שואה.

הכותרת היא :הוספיס יחידי בארץ לניצולי שואה מוקם בימים אלה במתחם עמותת "יד עזר לחבר" ונאמר בה בין היתר: בימים אלה שוקדים בעמותת "יד עזר לחבר" על הקמת הוספיס היחיד מסוגו בארץ. ההוספיס ישרת את ניצולי השואה שהפכו לסעודיים וייתן מענה רפואי של צוות מקצועי 24 שעות ביממה. כול זאת הודות לתרומתה האדיבה של השגרירות הנוצרית הבינלאומית ירושלים."

בראש המודעה מצוין גם מספר טלפון לתרומות. אגב מדי שנה,לרבות בשנת 2018  העמותה מקיימת טקס בחירת מלכת היופי של ניצולות השואה. עמותה זאת מפרסמת את עצמה גם בערוציים טלוויזיה  מסחריים.

אני בדעה שכול התארגנות ציבורית בחברה דמוקרטית שדואגת לרווחת הפרט ובייחוד לזה הנזקק,היא דבר מבורך. ואם ניצולי השואה רוצים לבחור מלכת יופי- מדוע לא. ואף שאין לי כול בעיה שמיזם כלשהו נתמך על ידי השגרירות הנוצרית בישראל, אני תוהה מדוע כול זה דרוש במקרה זה . ישנה "הרשות לניצולי השואה" במשרד האוצר , ישנה "הקרן לרווחת ניצולי השואה"  מייסודו של ,"מרכז הארגונים של ניצולי השואה" ,וישנו המשרד לרווחת אזרחים וותיקים ויש "וועידת התביעות" אשר מסייעת דרך קבע לניצולים . לשם מה העמותה. עם כול החיוב בעמותות ציבוריות , ישנן שתי רעות חולות בכול הקשור בעמותות בישראל. רבות מהן צצות בעזרת אנשים שזאת פרנסתם ואלה מגייסים בשכר ומתרימים באמצעות מיליוניי טלפונים. והדבר היותר חשוב שהן משחררות את הממשלה ממטלה שהיא שלה. זה לא אומר שמוסדות ממשלתיים מן הסוג הזה מתנהלים טוב יותר מהעמותות. די לראות את המצב בבתי חולים כיצד קשישים שוהים במיטות בפרוזדורי  בתי חולים ציבוריים ומשוועים לעזרה ואין. אבל מוסד כמו הוספיס שהוא המשך של בית חולים ,אבל בכוון אחד בלבד ,חייב להיות לא רק בפיקוח ממשלתי אלא גם ממשלתי. זה מגיע לכול אזרח בערוב ימיו, לרבות ניצולי שואה עריריים. לכך אין צורך לא בעמותה ולא בעזרת נדיבותה של השגרירות הנוצרית בירושלים.

 

אגם הבירבורים

איך להפוך את תושבי גושי ההתנחלות לקולות צפים שמגיעים אל חוף מבטחים.

לא ברור לי מדוע במדוריי הרפואה של העיתונים אין מילה על הנזק לבריאות בצפייה במהדורות החדשות. הרי הסקרים האלה, חדשות לבקרים, ונחיל הפרשנים מאחוריהם, ללא ספק משבשים את לחץ הדם של הצופה ואין זה משנה לאיזה מחנה הוא משתייך. אני לא מתכוון לחדשות בעיתונות הכתובה או ברדיו אלא בראש וראשונה למגזינים של החדשות בערוצי הטלוויזיה.

כפי שפעם כתבתי – אני מתנזר בימים אלה מצפייה בחדשות הטלוויזיה. הפעם עשיתי זאת כדי לבדוק את הפרוגנוזה , לקראת תקופת ההינזרות, והדיאגנוזה עכשיו. לא זו בלבד שאני לא מפסיד כלום, אלא מרגיש בטוב. מה גם שה-31 מול 29 נע לסרוגים כמו ב-א.ק.ג. שלא לדבר על האמירה היפה "מרבה דעת מרבה מכאוב".

יחד עם זאת ,הפעם יש לי הצעה שראויה לתשומת לב, וגם לנוכח הכותרת על האגם מתבקש להזכיר את האפשרות של איזו חגורת הצלה לשוחים לא טובים.

כמי שמצוי בתחום התעמולה ו"שכנוע המונים" אני יודע שכול המחקרים עד כה קבעו כי התעמולה במדינה דמוקרטית נועדה בראש וראשונה לחיזוק ה base ,כלומר להוסיף ולקבל תמיכה מן המאמינים. יש בה קצת השפעה למהססים נוטים. היא לא מביאה לשינוי מגמות דרמטי. הפעם הנסיבות של הקמת גוש חדש, ואין זה משנה מה הסיבה שיש לו תומכים- המערכה הפוליטית היא קצת שונה. אבל לא בהרבה כי הנגיסה היא בעיקר ממפלגות אחרות.

נאמן לפרדיגמה זאת, הדעת נותנת כי המפלגות הציוניות במרכז שמאלה לא יטרחו להשקיע מאמצים לתושביי ההתנחלויות שהן כאילו בכיס של מפלגות הדתיות לאומניות ומפלגות הימין. אגב שימו לב שביבי לא תוקף את הסמולנים  על שאינם ציונים. זאת מכיוון שהוא נשוי גם למפלגה אחת שהיא לא אמנם אנטי ציונית, כפי שהייתה בעבר אבל לא ציונית- יהדות התורה.

ההמלצה שלי היא להשקיע מאמץ גדול  בכול שדה, מטע, וכרם, בכול מישור וגבעה, בתוך גושי ההתנחלות, שעליהם יש קונצנזוס ציבורי, ולא מפלגתי(כי הימין הוא נגד) עם המסר הבא.

"חברים , יש לכם שתי אפשרויות. אחת להצביע בעבורנו ומובטח לכם שבכול הסדר של שלום- אתם, למעט ההתנחלויות הבודדות ואלה עם האצבע בעין, תכללו בשטח מדינת ישראל ולא במדינה הפלשתינית. אפשרות שנייה היא מדיניות הליכוד ותומכיו אשר גם לגביה ישנן  שתי אפשרויות. אחת. העולם , לרבות אמריקה, יכפה עלינו הקמת מדינה פלשתינית כפי שהוא יראה לנכון. ואז הנגיסה בהתנחלויות תהיה גדולה יותר. או שזאת תהיה מדינה דו לאומית, שכן אפרטהייד, לעולם לא יהיה כאן .ומכאן צומחת אפשרות שלישית, הדמוגרפיה תביא למדינה  בעלת רוב פלשתיני. זה המסר חברים וההחלטה בידכם"

את המסר הזה צריך למסמר ולפטֵש , והאפקט  שלו יהיה מעבר לגושים האלה, וגם בתוך הקו הירוק. יש לעשות זאת בדיוק כמו שורת המקהלה של הליכוד "או ביבי או טיבי". הססמה היא: "מדינה יהודית או מדינה ערבית" .אם אכן המסר ייקלט  אני מניח שהרבה קולות צפים יעלו לחוף מבטחים.

 

בלי וירוסים. www.avast.com

 

 

Rzeczpospolita Polska

זהו השם הרשמי של מדינת פולין. לשם שינוי בשם, בבחינת: שוב פולין? שוב פולין.

הייתה פעם הגדרה: מיהו נודניק? זה אחד שכאשר אתה שואל אותו: מה שלומך? הוא מספר. הגדרה זאת מתלבשת עלי בכול הקשור ,בין היתר, בפולין. הרי  די נמאס. כמה אפשר ללעוס נושא כזה שהוא היסטורי. אני מרשה לעצמי ללעוס.  הסוגיה חשובה לי .פולין היא מכורתי. שם נולדתי ושם בבית חם ומשפחה חובקת, עוצבו ,במידה רבה, חיי,כילד וכנער צעיר. ובהמשך אם שרדתי את השואה, הרי לפחות את תעצומות הנפש שאבתי ממקור ילדותי. יתרה מזאת אני כותב עצמאי ואף שכול כותב שואף לקהל קוראים גדול, איני תלוי ברייטינג. עד כאן התשובה על השאלה העצמית: מדוע שוב פולין.

לגופו של הנושא. מרוב סיג ושיח בעקבות הערתו של מ"מ שר החוץ, ישראל כץ על האנטישמיות בפולין, פסחנו בתשומת לב על היבט מעניין בתגובות לאמירה זאת, במיוחד מצד אלה שגאוות הלאום בראש מעיניהם. ביחסים בין ממשל טרמפ וממשל נתניהו נוצרים תקדימים מעניינים . עד לנשיאות טרמפ ,אם נציגות ישראל ,מלבד הממשלה בירושלים, ראתה לנכון להגיב על אירוע שנוגע למדינה שאותה  היא מייצגת , היה זה או שגריר ארה"ב בישראל או שגריר  ישראל בארה"ב. ב- 20 בפברואר נוצר תקדים חדש.  שגרירת ארה"ב בוורשה,  גו'ורג'ט מוסבאכר ,צייצה ממקום כהונתה  וקראה לממלא מקום שר החוץ ישראל כ"ץ להתנצל בפני הפולנים לאחר שציטט מדברי ראש הממשלה לשעבר יצחק שמיר ש"פולנים ינקו אנטישמיות מאמם"

"חשתי ששתי בעלות ברית חזקות כמו ישראל ופולין, שהן בעלות ברית איתנות של ארצות הברית, לא צריכות להשתמש בסוג זה של רטוריקה", כתבה השגרירה, כאילו מדובר היה בשתי מדינות גרורות של האימפריה האמריקאית או של  גוש חדש בשם "גוש ווישיגראד" שאתו נמנות ישראל, פולין, הונגריה וסלובאקיה. לדבריה, יש לפעול ליישור ההדורים בשל חשיבות היחסים בין המדינות. כדי שזה יהיה מובן לפולנים הציוץ היה בשפה הפולנית.

רישום וצילום-vector

עם זאת ההגדרה של יניקת תכונה מחלב האם, היא כמובן מליצה, ואילו ניתן היה הייתי מוציא אותה מן הלקסיקון הפראזיולוגי. שכן מופרך לטעון  שאנטישמיות, או כול רוע אחר, עוברים אל התינוק מחלב אמו. חלב הָאֵם הוא הדבר הנפלא ביותר שכול יצור ממשפחת היונקים, אנושי או  אחר, מקבל כדי שיוכל לחיות. חלב אֵם הוא סם החיים. ההרעלה באה מאוחר יותר , גם בפולין וגם במקומות אחרים, שמוכרים לנו . ראש הממשלה  יצחק שמיר, שהשתמש בהגדרה הזאת  וצוטטה על ידי השר ישראל כץ, התכוון כמובן שהפולנים סופגים את האנטישמיות מילדותם. וזה נכון. אבל השגרירה האמריקאית באמת לא התכוונה להיבט של מציצה זאת מהשדיים. היא התכוונה לחלק אחר בדבריו של ישראל כץ. שפולנים רבים שיתפו פעולה עם הנאצים ובמהלך השואה רצחו יהודים רבים ובאכזריות שלעתים לא נפלה מזאת של הנאצים. ממשלת פולין כידוע זעמה וביטלה את בואו של שר החוץ ל"כנס ווישיגראד" וכתוצאה מזה המפגש בוטל. וכאן באה לממשלת פולין תמיכה מבפנים. עוד היבט מעניין. "הקהילה היהודית" בפולין.

הפנייה אל ממשלת ישראל בעקבות דבריו של ישראל כץ על האנטישמיות בפולין לפני המלחמה ובעת השואה באה מצד שני אישים יהודיים בפולין. הרב מיכאל שודריך, שהוא הרב הראשי של פולין וגב' מוניקה קרבצ'וק, ראשת איגוד הקהילות היהודיות בפולין, גיורת, שגוירה לפני שני עשורים על ידי הרב שודריך. מכר שלי ,ישראלי שנוסע לעתים קרובת לוורשה לרגל עסקים, סיפר לי כי היחסים בין השניים הם כה קשים שהרב שודריך התחרט על הגיור. והנה האמירה של עמוס "הילכו שניים, יחדיו, בלתי, אם-נועדו",  תופסת, כשמאחורי השניים עומדת ממשלת פולין.

אשר לקהילה אמר לי אותו מכר כי עצם אזכור המונח -"קהילה " מעציב אותו, שכן מתוך היהדות המפוארת של שלושה וחצי מיליון, יש בפולין כיום פחות מאלפיים יהודים ורבים מהם הם "מזרע ישראל" והיהודים , בערך כמו הפלאשמורה". הם שומרים על מסורת ישראל ומתנהלים כמו מתנ"ס.  זאת הקהילה היהודית בפולין שבשמה מחו ראשיה בפני ממשלת ישראל על דבריו של השר ישראל כץ.

קהילה מטעם.

‪בתולדות העם היהודי היו קהילות לא מעטות "מטעם", בייחוד בממסדים רודניים כשזאת הייתה הדרך היחידה לקיום קהילה יהודית מאורגנת. אבל לא רק. עם שחרור פולין מן הגוש הסובייטי, כאשר התעוררה שאלת הרכוש היהודי, הציבורי והפרטי. ממשלת פולין טענה כי הרכוש הציבורי הוא רכוש הקהילה היהודית ולצורך זה הומצאה ה"קהילה" אף שהיו מעט יהודים. מנגד הארגון היהודי להשבת רכוש- איל"ר, טען כי הרוב המכריע של שרידי יהדות פולין על המוסדות הציבוריים שלהם נמצא בישראל.

שאלתי את לילי הבר, יושבת ראש יוצאי פולין בישראל, שהיא גם יו"ר ארגון יוצא קראקוב, ארגון גדול ופעיל,  בכול הנוגע לקהילות שקיימות בפולין כיום. היא סיפרה כי, רשמית , בפולין היו שמונה קהילות יהודיות ,ואחר כך התווספו עוד שתיים.כולן קהילות קטנות. המצב נכון להיום הוא שיש קהילות במקומות הבאים: ביאלסקו -ביאלה, גדנסק, וורשה ,וסניף בלובלין,  וורוצלָב,  לגניצֶה, לודז', קטוביץ וסניפים  בביטום וגלביצה, קרקוב, פוזנָן, שצ'ֶצין . הקרן לשימור מורשת יהדות פולין FODZ ,זו שאמורה לטפל ברכוש ציבורי,אינה הקהילה אלא אגודה . מחצית מחבריה נבחרים על ידי אגוד הקהילות היהודיות בפולין .החל מינואר ש.ז. מנהלת הקרן היא מוניקה קרבצ'יק, אותה מוניקה שביחד עם הרב שודריך מחו  על דברי ישראל כץ. והמחצית השנייה הם נציגי איל"ר – ארגון יהודי להשבת רכוש. ככה  על הנייר.

Lili_Haber_(2)

לילי הבר-צילום וויקיפדיה

לילי הבר מוסיפה ואומרת כי עד 2003 היה על הקהילות היהודיות וגם על הקהילות הקתוליות, להגיש את בקשותיהן להשבת רכוש "קהילתי" – רכוש שרשום על שם הקהילה .כך לדוגמה, מעירה לילי הבר, בית הכנסת בקייֶלצֶה, שלא היה רשום על שם הקהילה היהודית המקומית, אלא על שם הנדבן שתרם, לא הוחזר לקהילה; הגימנסיה העברית בקרקוב שהייתה רשומה על שם אגודת הגימנסיה העברית – לא הוחזרה אף היא למרות משפטים בכל הערכאות. בסך הכול , לפי לילי הבר, הוגשו על ידי הקהילות היהודיות כ-5,000 בקשות. עד כה דנו בכמחצית מהן. מדבריה הבנתי שמדובר בסחבת  גם בשלב הדיון, וכשיגיע שלב הסיכום זה יהיה בעידן אחר שקרוב לוודאי יחול עליו חוק ההתיישנות. אני לא עוקב אחר המציאות בפולין כמו לילי הבר, אבל אני מכיר את ההיסטוריה שלה גם אחרי שהשתחררה מעולה של ברה"מ, שבכול הקשור ברכוש היהודי- הציבורי והפרטי, כל ממשלות פולין נהגו ביהודים בעלי הנכסים וביורשיהם- בכחש ובמרמה. האיחוד האירופי, שבה חברה פולין, הסתפק באיזה גמגום של מס שפתיים  אך לא עשה דבר כדי להשיב את ה"שוד" הזה,של אחת מחברותיה. גם ממשלות ישראל לא עשו דבר בעניין זה, לרבות ממשלת נתניהו, הידידה האמיצה של ממשלת פולין הנוכחית.

ולסיכום העיקר שנית

הקדשתי פוסטים רבים על פולין וההיסטוריה שלה, על העוולות שהיו מנת חלקה במשך דורות משכנותיה: רוסיה במזרח וגרמניה במערב, על הזוועות של הנאצים נגד עמה במלחמת העולם השנייה,ואכן האומה הפולנית כאומה לא שיתפה פעולה עם הנאצים, על הישגיה בעידן החדש ועל הקורות של הקהילה היהודית שפעם הייתה הגדולה בעולם, לרבות במהלך השואה, כאשר פולנים רבים שיתפו פעולה עם הנאצים ,או התנכלו להם ולרכושם ללא עזרת הנאצים. בעקבות הסערה שהתעוררה בשל דבריו של מ"מ שר החוץ ישראל כץ על המעשים של פולנים בשואה קבלתי מייל מעו"ד לאה באלינט, ניצולת שואה,פעילה ציבורית וחברתית ידועה , וחוקרת השואה. במייל-  המסר הבא ואני מביא אותו בשלמותו:

lea balint

לאה באלינט- צילום וויקיפדיה

 " כמי שמבקרת בפולין  מדי שנה   ומבלה בחברת ידידי הפולנים, היסטוריונים מן השורה הראשונה שעוסקים בחקר השואה ומקדישים את מיטב זמנם  בחשיפת פשעי רבים מן הפולנים בזמן השואה. כמי שעוקבת בהתמדה אחר היחס המחפיר שזוכים ספריהם בחקר חלקם של הפולנים בשואת היהודים. כמי שניצלה  בעזרת משפחה פולנית , כמי שאמה הצעירה נרצחה באכזריות בידי הגסטאפו בעקבות הלשנה של חבר פולני.  כמי ששנים רבות עוסקת בחקר גורלם של הילדים היתומים שאבדו את זהותם בעת המלחמה.  כמי שהייתה עד יום מותה, חברתה של מצילת ילדים יהודים, אירנה סנדלר, חסידת אומות העולם וזכתה מפיהם של בני עמה לכינויי גנאי ולניפוץ חלונות ביתה על חלקה בהצלת יהודים מידי הנאצים (קראו לה בלעג "אם    היהודים "  Matka Zydow). רק כשפעלה בזמן השואה בהצלת היהודים נודע לאזרחי    ארה"ב והיא זכתה להכרה והוקרה בינלאומית וגם לביקורה של אשת ראש ממשלת פולין בדירתה הצנועה. כמי שחוותה כול אלה- שמחתי לשמוע את דבריו האמיצים של השר כץ על חלקם של פולנים רבים ברצח היהודים בימי  הכיבוש הנאצי בפולין. במשך שנים רבות אחר נפילת המשטר הקומוניסטי בפולין הייתה תחושה של "פולין אחרת" של רצון לכפר על מעשי רבים בימי השלטון הנאצי. הנוער הפולני למד על השואה בבתי הספר ושמע מפי ניצולי השואה שנותרו בפולין על גורלם בימי הכיבוש. נכתבו ספרים ומאמרים שחשפו את האמת המרה וגם את העזרה שאנשים נפלאים הושיטו ליהודים ולא אחת שלמו על כך בחייהם. צעירים עמלו בבתי קברות יהודים ושפצו אותם והיו גם חילופי סטודנטים בין שתי הארצות. כיום לצערי עלי לומר שהמשטר הנוכחי בפולין אינו עוצר את האנטישמיות ומתעלם מהתופעה של גלוחי ראש. כומר קתולי שטיפח את בית הקברות היהודי בעיירת נופש אוטבוצק, סולק ממשרתו בידי אזרחי העיר רק משום שדאג לשפץ בית קברות יהודי. שוב ראיתי כתובות גרפיטי על קירות בתים בדמות יהודי תלוי על עמוד התליה וסביבו צלבי קרס.  החוק הפולני הדורש עונש על סילוף ההיסטוריה, תקף גם לשרי הממשלה הפולנית וגם לראש הממשלה. אז אנא  היזהרו פן תענשו לפי החוק שקבעתם  בעצמכם."

כול המוסיף גורע, ואני לא רוצה לגרוע.

 

 

 

מדינה חולה ומדממת

במשדר " סדר היום" של קרן נויבאך, אשר שודר היום, יום א' 24.2.209, רואיינה גברת חגית מוריה שסיפרה על דרך הייסורים שעברה כאשר לוותה את אימה למיון בית החולים "שערי צדק" בירושלים. קרן נויבאך עָמֵלה זה שנים להעלות על "סדר היום " שלה ברשת ב' את המדווים הכרוניים של החברה הישראלית, הגלויים והסמויים, ועל מפעלה זה היא זכתה ל"פקס סוקולוב"

.keren neubach

קרן נויבאך- צילום וויקיפדיה

לעיתונות האלקטרונית .באותו משדר  תארה  חגית מוריה את המראה שנגלה לפניה של חולים רבים, רובם קשישים, שלוו על ידי בני משפחותיהם ולא היו מספיק רופאים וכוחות עזר כדי לסייע להם. כאשר סוף, סוף הגיע רופא צעיר ולקח את אימה לצילום סי. טי שלהערכת מוריה הוא לא היה מומחה לפענוח התוצאה והוא יעץ לה לשוב למחרת."זה היה נורא לשמוע בכי, זעקות שבר  על כול צעד, והעדר עזרה מספקת. מה שראיתי שם הזכיר לי תמונות של העולם השלישי" אמרה חגית מוריה." פשוט לא ייאמן". ואכן מדינה שמשגרת לוויינים לחלל ומצליחה להגיע למנהרות למטה בעזרת ציוד מתוחכם שעולה מאות מילונים , כשלה כישלון חרוץ לתת מענה לאזרחיה בתחום החיוני ביותר- תחום הבריאות. במדינה מתוקנת, השר הממונה על הבריאות , אצלנו הרב ליצמן, היה מזמן מתבקש להתפטר או מפוטר.

בית חולים "שערי צדק" הוא אחד מבתי חולים הגדולים והחשובים במדינה. אני מכיר היכרות שטחית את מנהלו פרופסור יהונתן הלוי, שהוא לא רק מנהל רפואי אלא אדם עם נשמה-"מענטש"   הבעיה היא לא של בית החולים "שערי צדק" אלא של המדינה. "שערי צדק " נמצא בירושלים המאוחדת,מהם רבע מיליון תושבים ערביים, עיר שמשופעת לא רק בכלי קודש והמשרתים בקודש,אלא באנשים רבים שחיים במצוקה,בעוני ובחולי. לפנות ערב נמסר על תפוסה של מאתיים אחוזים במיון של בית החולים בנהריה. זאת מגיפה. לא של מחלות. של בתי החולים-חולים.

 

באותו משדר השתתף פרופסור אבישי אליס יו"ר האיגוד הישראלי לרפואה פנימית. הוא תיאר את המצב במחלקות הפניות של בתי החולים בארץ כולל חדרי המיון. במקום ציטוט לא מדויק מתוך דבריו אביא קטעים ממכתב פתוח שהוא פרסם אל יו"ר "חוסן ישראל"- עכשיו "כחול לבן" רא"ל(מיל) בני גנץ. זאת לאחר שבני גנץ התייחס בנאום הבכורה שלו  למצוקת מערכת הבריאות .אליס-אבישי-פורטרט

פרופסור אבישי אליס- צילום אתר בריאות כללית.

הציבורית בארץ."בארבעת השבועות האחרונים נאלצנו לחשוף בפני הציבור בישראל את הנעשה בלב מערכת הרפואה הציבורית- במחלקות הפנימיות."- כותב פרופסור אליס בפתח דבריו." אנו מתארים בכל יום ובכל אמצעי תקשורת את העומס הקשה מנשוא, את התפוסה העולה על גדותיה, את תנאי האשפוז המחפירים ואת חוסר היכולת שלנו להעניק רפואה הולמת, כפי שהיינו רוצים, ואשר לה ראויים תושבי מדינת ישראל".- כותב פרופסור אליס בהמשך.

להלן הוא מצטט מדבריו של בני גנץ :"פתחת ואמרת שמערכת הבריאות קרסה"- ואכן כך המצב לאשורו. אליס מציין כי  אין מדובר בתופעה חולפת עונתית, אלא במשבר עמוק ומתמשך, שהביא למצב הקשה ולאי היכולת לתפקד בחזית הרפואה הציבורית- במחלקות הפנימיות. הוא מעיר  כי בניגוד לשירותי בריאות אחרים, אין רפואה פנימית פרטית ול-330 אלף המאושפזים -יהודים וערבים, דתיים וחילוניים, עשירים ועניים-, אין מוצא ותחליף, זולת המחלקות הפנימיות, הקורסות תחת עומס והיעדר אמצעים.

פרופסור אליס ממשיך :"אנו מבקשים להדגיש שחרף העובדה שרבים הם חוליי מערכת הבריאות וצרכיה, יש להעמיד את הרפואה הפנימית בחזית, בהיותה לב ומרכז מערכת האשפוז." ובקטע זה הוא שוב פונה אלא רב אלוף(מיל) גנץ :"הודעת שיש להכריז על מצב חירום במערכת הבריאות- זהו צעד נכון ומתבקש, לאור המציאות, העומדת בניגוד לעמדת ראשי המערכת, שסבורים בטעות, כי הקושי הוא זמני, ויחלוף עם השפעת והחורף.". להלן הוא מפרט את התנאים בבתי החולים: העדר כרוני של רופאים בכירים במחלקות, העדר עתודה אנושית רפואית מספקת, לא מספיק צוותים מסייעים,תנאים פיזיים שמשוועים לשיפור ועוד.

הוא מסיים בפנייה אל כול הצמרת הפוליטית בארץ :"אנו מפצירים בך ובשאר ראשי המפלגות, כולם, ללא יוצא מן הכלל, לשתף את המנהלים בשטח במתווה הפתרונות האפשריים למען עתיד רפואי טוב יותר לכלל אזרחי המדינה." חתום :פרופ. אבישי אליס, מנהל מחלקה פנימית, בי"ח ביילינסון- מרכז רפואי רבין,יו"ר האיגוד הישראלי לרפואה פנימית.

לכך אני מבקש להוסיף ,שטוב יהיה אם כול המועמדים לכנסת הבאה יעברו בנתיב המיטות במסדרונות בתי החולים במדינת ישראל כדי לחוות את החוויה הלא מרנינה הזאת . אולי לאחר שישבו על כיסאותיהם בגבעת רם יעשו משהו כדי לשקם את הרפואה הציבורית בארץ שהולכת ומתרסקת יחד עם יתר ערכי אנוש שהיו למרמס.