צבי גיל נולד בעיר זדונסקה וולה במרכז פולין למשפחה חרדית ואמידה מאוד. סבו היה יו"ר הקהילה ומנהיגי "אגודת ישראל," בפולין ומקורב לאדמו"ר מגור. בתקופת המלחמה, כילד וכנער, הוא עבר גטאות,מחנות ריכוז ובסוף נמלט מרכבת מוות. הוא בא לארץ במסגרת עליית הנוער בשנת 1945 ונקלט בביה"ס החינוכי חקלאי במגדיאל.
הוא לחם במלחמת העצמאות בחזית הצפון ובשלב מאוחר יותר שרת באמ"ן. הוא נמנה עם השליחים הראשונים של הסוכנות היהודית שנשלחו לאמריקה לאחר יסוד המדינה.
הוא שימש כעיתונאי תחילה בעיתונות הכתובה ואחר כך ברשות השידור, שבה מילא תפקידים בכירים ברדיו ובטלוויזיה. הוא נמנה עם מייסדי הטלוויזיה הישראלית והיה מנהל חטיבת החדשות. כתב,הפיק וביים סרטי תעודה ושימש כמרצה בתחם "תקשורת ההמונים" במוסדות אקדמיים בארץ ובחו"ל .
צבי גיל נחשב בהיסטוריון של השידור הציבורי בארץ. כתב ששה ספרים מהם ספרי תעודה ומהם ספרי עלילה. הוא בוגר האוניברסיטה העברית במדעי מדינה ויחסים בינלאומיים ומוסמך אוניברסיטת ניו -יורק בסוציולוגיה ובתקשורת המונים. הוא בעל תואר של כבוד של מכון ניוהָאוז למדיה של אוניברסיטת סירָקיוז. צבי גיל פעיל במוסדות ציבוריים שונים ויזם ומתאם את פרויקט "תרומת ניצולי השואה למדינה" במסגרת פעילות זאת הוקמה העמותה "עופות החול" ששמה לה למטרה להפיק סרטי תעודה על פועלם של שרידי השואה בישראל כציבור וכיחידים. הוא יסד את כתב העת "זרקור, הביטאון של מרכז הארגונים של ניצולי השואה בישראל. רעייתו המנוחה יהודית הייתה אדריכלית פנים ותכננה בין השאר את חדר הקבינט של ממשלת ישראל. יש לו שלוש בנות ועשרה נכדים.
בשנת 2015 הוא כתב את ספרו השישי- רומן בשם "כמו הפרש הקווקזי".ספריו האחרים: "בית היהלומים"-סיפור הטלוויזיה הישראלית, "גשר של נייר"- על ילדות לפני המלחמה ועל הקורות אותו בשואה, " לשחק על החלומות"- רומן על צעירים שרידי שואה ועל חלום ושברו, "מוביולה- מסע בזמן ובמרחב"- על אירועים ואישים בחצי יובל שבהם שימש איש מדיה בעיתונות ברדיו ובטלוויזיה, "מהיד אל הפה והלאה מזה"- סיפורי אנוש.
במרץ 2020 יצא ספרו השביעי- זוהרה"
מזה חמש עשרה שנים הוא כותב מדי שבוע באתר הזה "זרקור", והרשומות מתפרסמות במקביל בעוד כמה אתרים גדולים.
צבי גיל מרצה לתקשורת המונים.
זרקור 