אלבֶּדה בְהָרֶט- להתראות הודו

 

רצח רג'יב גאנדי, חטיפת ישראלים בקשמיר, והונאה ברכישת אבני חן- ב"חבילה" של תרמילאי ישראלי בהודו.

 בין הארצות  שלא ביקרתי בהן  נמנית הודו, ארץ אניגמטית של אלף פרצופים, אתרים ומרחבים, שבעוד כמה שנים תהיה המדינה המאוכלסת ביותר בעולם. את החסר הזה אני ממלא עכשיו בקריאת הספר shantaram של גרֶגורי דיוויד רובֶּרטס, שהפך לרב מכר ואף תורגם לעברית ועובד לסרט. הספר במקור מחזיק 930 עמודים מודפסים  בפונטים קטנים ,במסע חוויות שקרו למחבר , יליד אוסטרליה ,ואותם העלה בצורת עלילה שהייתי מגדיר אותה מונומנטלית.

זה הביא אותי לשיחה, בנושא הודו, עם אבנר גורָלי, עורך ומגיש מוזיקה מוערך ב "כאן 88 " של תאגיד השידור הציבורי. אבנר יליד קיבוץ כפר גלעדי, כרבים מחבריו הקיבוצניקים הצעירים, נמנה עם נוודי העולם הישראליים, התרמילאים, והודו הייתה לא רק מטרה  במסגרת סיור, אלא בה הוא שהה כתשעה חודשים. הוא יצא להודו, במקרה, בעת מלחמת עיראק הראשונה -"מלחמת המפרץ".

avner 88

אבנר גורלי

אבנר וחבריו לא חיפשו את החופים המרהיבים בדרום הודו או  את שאון הכרכים דלהי וכלכותה. הם חיפשו את האוטנטי, את ההודי הודי וכאשר סיימו את הסיורים בחבלים אלה בתת היבשת הם סימנו את קשמיר. חבל ששמו הלך לפניו. אני כילד ידעתי מה טיבם של סריגי קשמיר המשובחים בתבל. חֶבֶל ארץ משופע כמעט בכול, באבני חן, במינרלים, בעמקים ירוקים ובהרים ובינתם נהרות ואגמים, ובזריחות ושקיעות שאין רבות כמוהן בתבל. לכאן באו רוזני הממלכה הבריטית  קציניה ופקידיה הבכירים כדי לפוש לרגלי הרי ההימליה, כאשר בריטניה הגדולה שלטה בתת היבשת והמושל בה היה משנה למלך. לכאן שמו פעמיהם אבנר וחבריו. הם נחתו בבירת החבל,סֶרינגאר, השוכנת לחוף אגם דאל אשר שולח אצבעות לתוך היבשה ובהן שטות סירות שמציעות מרכולת לסוגיה ומשוות לחלקים מן העיר מראה וונציאני.

סרינגאר

חבל קסום, אלמלא ריב הדמים בין חלקים גדולים של האוכלוסייה המוסלמית לבין הודו ששולטת במרבית שטחו של חבל, שגובל עם פקיסטן וסין. מדי פעם בפעם מגיעות לעולם ההדים של פעילות אלימה מצד תאים מחתרתיים וכנופיות טרור שמתחרות ביניהם מי יהיה אכזרי יותר. זאת מלבד העימותים המתמידים בין צבאות הודו ופקיסטן על גבולות החבל. לשם נמשכים  התרמילאים הישראליים כמו עש לאור.

 

"זה היה כמה חודשים אחרי שהגענו להודו ונרצח רג'יב גנדי שהיה חבר בפרלמנט ההודי והמזכיר הכללי של מפלגת הקונגרס ההודית. בעקבות רצח אמו, ראש ממשלת הודו,אינדירה גאנדי. היו מהומות ואז אנו החלטנו לנסוע לקשמיר. המליצו לנו לא לנסוע, אבל זה פעל בכוון ההפוך- נסענו." -פותח אבנר את הסיפור."המליצו לנו על "מלון הסירות" שאליו מגיעים תרמילאים ישראליים. כשבאנו למקום פגשנו ישראליים שעשו הרבה רעש סביבם, ואז החלטנו לעבור מלון, כי חששנו להתבלט בקשמיר."

חטיפת הישראלים.

 אחרי שהות של יומיים בסריניגאר נמסר לאבנר ועמיתיו כי חבורת הישראלים שאותה פגשו נחטפה על ידי אחת המחתרות. רובן לוחמות למען עצמאות קשמיר, כלומר שלא להיות חלק לא מהודו ולא מפקיסטן וליהנות מן האוצרות הטבעיים שבהם ארץ זאת משופעת. כשנודע לאחת המחתרות שתיירים מישראל הגיעו למקום ארבו להם וחטפו אותם. לפי הידיעה היו שם חמישה צעירים ושתי צעירות. אבנר מספר :" לפי מה ששמענו-בין הישראלים היו לוחמים של יחידות מובחרות בצה"ל.  בשלב מסוים הצליחו שניים להשתחרר, לחטוף את הנשק ובחילופי היריות נהרגו שניים מן החוטפים וישראלי אחד, אבל החבורה הצליחה להשתחרר. במהלך הבריחה ישראלי אחד ניסה למצוא מקלט אצל משפחה ובמהומה שנוצרה, מחתרת אחרת חטפה אותו. כול זאת שמענו מיד לאחר החטיפה מבעל המלון ,ואנו הכרנו חלק מן החבורה שהייתה במלון, ובעל המלון אמר לנו שאין לנו מה לפחד והכול יהיה בסדר. אבל לא ככה חשבו השלטונות. אנשי צבא הודו והמשטרה המקומית האיצו בנו לעזוב התעורר וויכוח גדול לבסוף נכנענו"

אבנר הוסיף כי לאחר זמן מה הם שמעו שרון בן ישי שהיה כתב של "ידיעות אחרונות" ובא למקום לסקר את האירוע , הוא שהביא לשחרור אותו ישראלי הודות לקשרים שהיו לו במקום. אם הוא זוכר נכון הדבר התפרסם גם בשעתו בעיתון "ידיעות אחרונות". ואכן במסגרת הסיקור התברר שהצעיר שנחטף היה יאיר יצחקי, ורון בן ישי אכן ראיין אותו ל"ידיעות אחרונות" לאחר ששוחרר. בהכירי את רון אישית לא אופתע משום שמועה או ידיעה  שנוגעת לרון. זאת מכיוון שאני מודע היטב לתבונה שלו ,למיומנות שלו כעיתונאי , לבקיאות שלו בנושאים ובאתרים שאותם הוא מסקר  ולאומץ לבו בהרבה מאוד מצבים, לרבות במלחמת יום הכיפורים, כאשר הוא הפסיק את עבודתו כשליח הטלוויזיה באירופה ובה לארץ וסקר את הקרבות  בסיני.

אשר לחבורה של אבנר זאת המשיכה ללדאק. לדאק  היא הנקודה הצפונית ביותר בהודו, אולם מבחינת נופי טבע ואדם היא שונה לגמרי. בעצם היא חלק של שכנתה הגדולה מצפון-מזרח: טיבט. ואכן, רבים מכנים את הארץ הזו גם בשם "טיבט הקטנה". ללדאק חשיבות גדולה מבחינה תרבותית כיוון שמעולם לא נפגעה על ידי הכיבוש הסיני, מה שאירע לאחותה הגדולה הצפונית. לאחר ביקור במקום אבנר וחבריו נסעו ברכבת לראג'יסטאן . ראג'יסטאן היא מדינה גדולה ובה יש מספר יעדים החביבים על התרמילאים. לכל עיר יש את האופי וסוג הטיול המיוחד לה. ג'ייפור- היא בירת המדינה, בהמשך דרומה ממשיכים אל אודייפור- עיר האגמים, ומשם צפון מערב אל ג`ייסלאמר- העיר המדברית. זהו המסלול המועדף על רוב התרמילאים. שם הגיעה החבורה.

אבנים יקרות.

"לאחר ביקור במקום שנמצא ממש על גבול פקיסטאן הגיענו לאגרה, העיר שמפורסמת  בזכות הטאג'-מהאל, אבל פחות ידוע על כך שהיא העיר הכי מסוכנת לתייר, מכול האתרים בהודו.כאן מתרכזים נוכלים מסוגים שונים, סתם גנבים ,תעשייה אדירה ומסועפת של הונאה ושוד.לאחר הביקור בטאג'- מהאל ובמקומות אחרים מישהו שאל אותנו אם יש לנו עניין ברכישת אבני חן שהם זולים כאן מאוד בהשוואה למערב. לאחר חצי שנה של סטאז' אמרנו לעצמנו כי אנו מנוסים ולא ניפול בפח- בואו נלך. הייתה אתי ידידה שלי רותם שאמורה הייתה להבין בנושא בשעה שאני כקיבוצניק לא היה לי מושג ירוק לגבי ערכם של אבני חן.לרותם היה כרטיס אשראי. הלכנו למשפחה אחת שהייתה ידועה במקום. הראו לנו את האבנים ואמרו לנו שנוכל למכור אותם במחיר הרבה יותר גבוה . הם לקחו את כרטיס האשראי העתיקו את פרטיו ומסרו לנו את האבנים. הסכום ששילמנו היה אלף ארבע מאות דולר.שערכם היה קרוב לפי שלושה מן הערך היום. זה היה סכום כסף גדול. "

שמחים וטובי לב החבורה המשיכה  לעיר וואראנסי התחנה האחרונה בסיור שלה בהודו. היא מצויה על גדות  הנהר גנגס,והיא העיר הקדושה ביותר להינדואיזם,ולידה העיר סארנאת מן הקדושות ביותר לבודהיזם."כשהגענו למלון"- מספר אבנר-" נתקלנו בעיתון שבו התפרסמה אזהרה לתיירים כי בעת ביקור באגרה יש להיזהר מאוד מרכישת אבני חן כי לרוב אלה מזויפות. ואכן לאחר בדיקת האבנים התברר כי 'עבדו ' עלינו ,רומינו. אלה לא היו אבני חן ורוחנו צנחה.וככה  בסיום סיור נחשק מצאנו עצמנו מבואסים, זועמים על העולם, על ההודים ובעיקר על עצמנו.כול הביטחון שלנו התנדף. חבֵרתי איבדה סכום גדול, ואני כמעט נותרתי ללא פרוטה.מצב ביש.בשלב זה נפרדנו. רותם טסה מכלכותה לאוסטרליה, ואני נסעתי לניו דלהי כדי לטוס לאמסטרדם לבקר אצל אחותי."

כשאבנר הגיע למלון בניו דלהי הוא לא יכול היה להירדם. הוא יצא בלילה לרחוב ,הסתובב  כמו סהרורי, מיואש ומדוכדך. ואז עם שחר הפציע אצלו רעיון לחזור לאגרה ולנסות ולהציל את אלף וארבע מאות דולרים שחברתו שילמה בעבור האבנים המזויפות.

אבנר: "אמרתי לעצמי שגם אם אכשל, לפחות אדע שעשיתי את המרב כדי לתקן את המעוות. דבר ראשון שעשיתי היה ללכת לחברת התעופה לדחות ביומיים טיסה שנועדה לי באותו יום לאמסטרדם ובמקום זאת לצאת לאגרה ולחזור בעוד יומיים."

חזרה לאגרה.

בדיקת המזומנים שלו הראתה  כי לאחר רכישת כרטיס רכבת לאגרה הלוך ושוב הוא יישאר כמעט בלי כסף. "בכול זאת החלטתי לצאת ברכבת לאגרה. כשהגעתי לאגרה ,הדבר הראשון שעשיתי היה להגיע לתחנת המשטרה. התייצבתי בפני השוטר התורן והתלוננתי על ההונאה. ציינתי באוזניו  כי דווקא לאחר סיור כה מוצלח שבו נהניתי והכרתי את הארץ ואת יושביה והתאהבתי בהם והסוף היה כה מר שקלקל את כול הסיור. ידעתי שחשוב מאוד לומר להודים שאוהבים את הודו. הם גאים בכך ולכן פרטתי על נימה זאת ושמתי לב שקלעתי. לאחר ששמעו אותי ושאלו אותי שאלות ואני הייתי נרגש מאוד. התבקשתי להתלוות לסיירת משטרה שבעקבותיה היו עוד כמה רכבים ואנו נוסעים בשיירה לאותו מקום ולאותה משפחה שממנה רכשנו את האבנים."

כשהגיעו לבית מצאו כי שני האחים שמכרו להם את האבנים לא היו בבית. השמועות בהודו עושות דרכן מהר מאוד ואל האחים כנראה הגיעה הידיעה שהמשטרה בדרך אליהם והם ברחו .המשטרה ערכה איזה חיפוש שטחי ונאמר לאבנר לחכות במלון. "באתי למלון וסיפרתי למנהל , שהיה בעל האכסניה, את הסיפור ,ומסתבר כי הוא כבר ידע עליו. ככה עפים  להם הסיפורים בהודו. בעל המלון שאל אותי מדוע פניתי למשטרה. אמרתי לו  כי לא היה לי למי לפנות." לא פונים למשטרה"- אמר לי בעל המלון באזהרה " הם לוקחים בקשיש". שאלתי אותו מה הוא מציע. הוא אמר לי שהוא מכיר אדם מהימן שלדעתו מכיר את המשפחה הזאת והוא ינסה דרכו להגיע אליהם. הוא נתן לי את הכתובת של האיש ואני הגעתי למקום. זאת הייתה חנות בדים, ואני סיפרתי לבעל החנות את הסיפור. האיש חייג בטלפון ונשמע מדבר עם מישהו מאותה משפחה. נדמה היה לי שהשיחה הייתה ארוכה מאוד, שעה ואולי יותר, כי מדובר היה לא בהחזרת מזומנים אלא בזיכוי כרטיסי האשראי שזה תהליך שלוקח זמן. לאחר שהוא הניח את השפופרת הוא אמר לי "דיברתי אתם והם יחזירו לך את הכסף". הייתי בהלם. איך מה, מי, קשה היה לי להאמין. אבל משום מה הוא נראה לי כאדם אמין והגעתי למסקנה שהוא דובר אמת."

"לאחר שלושה חדשים ,בתום הביקור באמסטרדם,אצל אחותי, כשבמהלך הביקור אנשים אמרו לי כי הוניתי פעמיים, פעם בעת רכישת היהלומים ופעם בהבטחה של הסוחר מאגרה, קבלתי הודעה שהכסף הוחזר לרותם. סוף טוב "

כששמעתי את הסיפור של אבנר נזכרתי בתכנים של הספר "שאנטאראם" . הרי בכך פתחתי שהספר מהווה מדריך מהימן ומצאתי בו סימוכין לקורות את אבנר. דֶדיֶיר ,שועל צרפתי נטוע עמוק במאפליה של בומביי ,יושב מול רוג'רס, מחבר הספר, במסעדה הקוסמופוליטית של בומביי- "לאופולד". הוא מסביר לו  בשני משפטים את החידה של הודו."הודו – הוא אומר- "גדולה בשטחה פי ששה מאשר צרפת ומאוכלסת פי חמישה עשר. תנסה להעביר מיליארד  צרפתים להודו ותראה מה יקרה. מהפכות כול יום, הרג המוני והרס  והתמוטטות מוחלטת של כול סדרי חברה ומדינה".תהיתי מה היה קורה להפך. מן הסתם מיליארד ההודים היו מסתדרים בצרפת "הקטנה"

זה  בעצם סוד החברה והאדם ההודי. מול הנוכל של אבני החן יש בעל חנות ,איש יושרה שטורח מתוך אמפתיה לסייע לזר שרוּמָה. אבל ,במקרה אחר , יש לפראבֶּקר, המדריך המופלא של מחבר  "שאנטאראם",שאותו הוא מכנה בשם לינבאבא- עצה טובה. זאת כאשר ללינבאבא אין כסף לשלם בעבור שני ימי שהות במלון והוא רוצה למכור את שעון היוקרה שלו."הזהר ידידי היקר לי ביותר, כשאתה עושה עסקים עם הודי"- אומר פראבקר לידידו." כשמדבור בעסקים- ההודי שם את הדת והמוסר בכיסו האחורי,והוא יתיש אותך, חברי הטוב, עד שיהיה משוכנע שהעסקה כדאית לו,ואתה יצאת נפסד- לא כן ידידי ". אבל להודי עצמו פנים רבות, בעיקר בנסיבות שונות. ככה אני קורה כי בטרמינל הרכבות הענק "וויקטוריה" בבומביי, בהגיע רכבת למרחקים ארוכים ,ההמון ידהר פנימה,דרך כול פתח וסדק, גם אם צריך לעלות על גופות,לדחוף מרפקים ולהפליא במכות. אולם ברגע שהדלות נסגרות והקטר מתחיל לנוע, הכול נדם, אנשים מדברים בלחש, יש רוגע ומקום לכולם על הכיסאות ועל הרצפות וחיוך של סבלנות,סובלנות ושל אחווה.

הפי אנד.עדיין לא. צריך לחזור לדלהי ומשם לאמסטרדם. על כך בפעם אחרת.

 

נאום לאומה.

ראש הממשלה ביבי נתניהו שנחשב נואם מבריק, הועמד ביום ב' בפתיחת מושב החורף של הכנסת בצל ענק, אף שגם הנאום עצמו היה קנטרני,פלגני ובראש וראשונה אישי, יותר מאשר ממלכתי. מי שהקדים אותו היה נשיא המדינה ראובן ריבלין אשר דבריו היו בחזקת "זעקי ארץ אהובה" והם שתפסו את הכותרות בתקשורת . אך  במסגרת האורטוריה במעמד זה מי שהעמיד בצל את ביבי היה יו"ר האופוזיציה בכנסת, ומי שהיה יו"ר מפלגת העבודה יצחק-בוז'י הרצוג. אמיר פרץ שהתייחס בין היתר, בריאיון ב"משדר בחצי היום",לדבריו של בוז'י, אמר שהוא היה נאום טוב. לדעתי זה היה נאום מעולה, אחד הנאומים הטובים של ראש האופוזיציה ושל מי שהיה יו"ר מפלגת העבודה. קצת פרגון.

במשדר" בחצי היום" ברשת ב' ביום ג', יום לאחר פתיחת מושב החורף של הכנסת ,רואיין משה ארנס, מי שהיה שר הביטחון ואחד מן המנהיגים הבולטים של הליכוד בתקופת מנחם בגין ואחריה. הדבר היחיד שהיה לו לומר על נאום ביבי, לאחר  "לחץ פסיכי מתון" מצד המגישה והמראיינת המעולה, אסתי פרז, היה " זה היה נאום מול האופוזיציה". אבל לא היה צריך ללחוץ הרבה על ארנס כדי שהוא ישבח את נשיא המדינה בכול הדברים שהוא נשא, תוך ציון שכמוהו כנשיא, שניהם אנשי הליכוד. כשם שהוא לא הסס לומר שהוא מתנגד בתקוף ל"הצעת החוק- הצרפתי", שלא חוקרים ראש הממשלה על שחיתות בתקופת כהונתו.

אין כול ספק שאילו מנחם בגין היה קם מקברו ושומע את דבריו של מנהיג המפלגה שאותה יסד- היה חוזר אליו מיד. הנאום של ביבי בפתיחת המושב שיקף היטב את אישיותו של הנואם תוך שהוא תוקף  לפחות מחצית מהציבור שאותו הגדיר כ"חמוץ", את התקשרות שהיא סם החיים שלו ובראש וראשונה את "שומרי הסף" שחלק חשוב מנאומו של נשיא המדינה היה מוקדש להם ולתפקיד החיוני שהם ממלאים בחברה דמוקרטית.

יו"ר האופוזיציה יצחק הרצוג נשא נאום פרוגרמתי בנוי היטב. הוא פרט אחד לאחד את "עשרת החטאים, של הממשלה הזאת ושל העומד בראשה. הוא לא שכח להזכיר לביבי שהוא לא רק מפלג את העם במדינה, אלא  את העם היהודי בפזורה. אך בכך לא הסתפק הרצוג. הוא  גם השמיע את האני מאמין שלו, ושל מפלגתו ,"המחנה הציוני" ,בכול הנוגע לעקרונות של אשיות המדינה הדמוקרטית. זה לא היה  רק נאום  של מנהיג אופוזיציה. זה היה נאום פטריוטי . כנגד ההתבטאות של ביבי בדבר קיום המדינה "מאה שנה", הרצוג דיבר על אלף שנה. ובניגוד לנימה הבכיינית של ביבי, זאת של בוז'י הייתה נימה של גאווה על מה שהושג עד כה, על מעמדה של ישראל ועל עצמתה.

אפשר מאוד שביסוד הדברים הללו שהדהדו באוזני, כאשר האזנתי להם, הייתה חבויה נימה אישית,אולי טינה אישית לביבי. ככלות הכול ביבי, שנהג בבוז'י בכחש, בכול הקשור בהקמת קואליציה עם המחנה הציוני, הביא בסופו של דבר להחלפתו כיו"ר מפלגת "העבודה".לי אין כול ספק שאילו יצחק הרצוג היה נוקט אותה נחישות כפי שזאת באה לידי ביטוי בנאומו בפתיחת מושב הכנסת, הוא היה נשאר יו"ר מפלגת "העבודה, ו"המחנה הציוני".גם כך הוא ייצג בכבוד ובגאווה את מפלגתו ואת היו"ר החדש שלה אבי גבאי. על כול אלה מגיע לו chapeau גדול.

פרסום ופרסומת- הכול כלול

על ערבוב פרסומת ומידע ,ועל פֶדומֶדיה שפוגעת בילדים ובהורים.

בשעתו כאשר בארץ היה רק ערוץ טלוויזיה אחד, לא מסחרי – "הטלוויזיה הישראלית" , לימים ערוץ 1, שידרה  פרסומות תחת הקטגוריה "משדרי שרות". בדרך כלל משדרי שרות אלה היו והנם פרסומות ממסדיות, של הממשלה או גופים ציבוריים שאמורים היו למסור לצופה מידע או הנחיות בכול הנוגע לשירותים שונים. אבל  למעט מידע כמו של  פיקוד העורף, או אזהרות בתחומי הבריאות  וכיו"ב- זאת הייתה והנה פרסומת . הנוהג הזה קיים גם כאשר מלבד הערוץ הציבורי-"כאן" קיימים הערוצים המסחריים, וגם שם, בדרך כלל לפני שידורי החדשות, ישנם "משדרי שרות" כאלה- של משרד האוצר, של המשרד לתפוצות, של משרד התחבורה וכיוצא באלה. אינני יודע מה התעריף של אלה בהשוואה לפרסומת של קוקה-קולה, או מקדונלדס, אבל אני משער שהוא נמוך יותר. באחרונה היינו  עדים לפרסום כזה מאוד בולט ומאוד ראוותני  של שרות שדות התעופה אשר רק בשולי הפרסום מומלצים לצופים דרכים להקלת תהליך הטיסה,- פרטים שידועים לכול ואין כול טעם לרענן אותם. גימיק שקוף. אבל זה היה הנספח של תכלית הפרסום. כול השאר הוא שיר תהילה למשרד התחבורה, לרש"ת- רשות שדות התעופה-  ולשר התחבורה שהביא את "השמיים הפתוחים". כאילו אנו עומדים לפני מערכת בחירות או לפני הפריימריז בליכוד, מפלגתו של שר התחבורה ,ישראל כ"ץ. זאת לא פרסומת מסחרית אלא פרסומת פוליטית. ואיש לא הרים גבה.

במקרה או שלא במקרה, בערוץ 10 , שודרה סידרת כתבות ארוכות ומחמיאות על נמל התעופה בן גוריון,על המערכת המסועפת במסוף הבינלאומי הראשי של ישראל .משדרי השרות  שהובאו לאחר מכן נראו ונשמעו  כדווידנד של אותה סידרה, שבה  על מסלול המראה ארוך מאוד המריאה רש"ת. זה צורם . בייחוד בערוץ אשר מביא תחקירים על תופעות שליליות, על  קלקול מידות, ועל שחיתות- מן הראוי היה שהערוץ יהיה רגיש יותר לתוכן הפרסומת, או הפרסום שגורר אחריו את הפרסומת.

ילדים בשרות ההון שלטון.

לא מכבר דווח בתקשורת  על וויכוח סוער בוועדה בכנסת בכול הנוגע להגבלת הפרסום  במדיה על מוצרים שונים שמזיקים לבריאות הילדים. כצפוי, גופי השידור הם נגד ההגבלה. אבל  לא דווח כלל, ואני מניח שלא נדונה כלל ,הסוגיה של ילדים שמפרסמים במדיה- שגם זה מפגע חינוכי, חברתי וגם נפשי. בשעתו הקדשתי שני פוסטים במרחק של כמה שנים אחד מן השני בנושא של ניצול  ילדים במשדרי פרסומת. זאת סוגיה לא חדשה,לא בארץ ולא בעולם. גם בעולם וגם כאן מחנכים ומומחים במדעי חברה רואים בכך פסול לא רק אנטי חינוכי אלא פגיעה קשה בילדים עצמם.

"מה שקורה אצל ילדים כאשר הם מופיעים וזוכים לחשיפה המונית זה שהם מקבלים בעיטה למעלה. אולם כאשר הם באים לכיתה ומעבר למחמאות שלהם הם זוכים ,הם חייבים לחזור למסגרת הרגילה, ואז יש תחושה של שפל. על אחת כמה וכמה אם לאחר כמה חדשים החשיפה הזאת נגמרת, הילד נופל. הציפיות שלו לא התממשו. זהו מנגנון מסוכן מאוד"- אמר לי בשעתו פרופסור קניאל, חוקר בעיות חברה מאוניברסיטת בר אילן. לדעתו כדי להגן על מנגנון תקין אסור לאפשר לילדים להיחשף בתקשורת. בשמי הקולנוע מטאורים רבים נפלו והתרסקו. אמנם יש יוצאים מן הכלל. "לתקשורת יש עוצמת חיבור בין הון לשלטון"- אומר פרופסור קניאל . כיום דברים אלה נשמעים אקטואליים יותר מתמיד.

גם אלה  שמקילים  בסוגיה אומרים: " מילא, אם ילד ממליץ על דגני בוקר מסוימים, זה אמנם פסול אבל הם תוהים כמוני מה לילד ולהמלצה על חברת ליסינג לרכב. מי שאמור היה להתקומם כנגד  התופעה הזאת הם ההורים, בראש וראשונה כאשר  רובם המכריע של ילדיהם אין להם הפריבילגיה להיות אח"מים קטנים

חשיפת ילדים במדיה עולה.

"התופעה של הופעת ילדים בפרסומות ממשיכה. לדעתי האפקט השלילי גם אם מדובר במספר מצומצם של פרסומות בהם הילדים משתתפים  – בעינו עומד. היום, המחקרים מציגים נתונים בהם גיל הצופים או העושים שימוש במדיה הדיגיטאלית הולך ויורד, ומנגד זמן החשיפה עולה ועולה." -אומרת לי ד"ר גילה מצליח ליברמן פסיכולוגית חינוכית בכירה, יועצת ומרצה בתחום. לדבריה  הדגש הוא שלא רק הילד עצמו המשתתף בפרסומת חשוף לפגיעה, הן בטווח הקצר והן לטווח הארוך, אלא גם המעגלים החברתיים והמשפחתיים הסובבים אותו חשופים לנזקים אפשריים. ד"ר מצליח ליברמן מביאה אנלוגיה יפה מן הטבע ."אנו יודעים כי החשיפה לאור השמש במינון מבוקר ותוך שימוש באמצעי הגנה  יכולה להיות מחמיאה ואפילו בריאה .האחריות היא בדרך כלל של המבוגרים בעולמו של הילד אשר תפקידם להגן עליו ואנו מצפים שהם אכן ינהגו כך.זאת בשעה שהחשיפה לאור הזרקורים, השתתפות ילדים בפרסומות או בתכניות ראליטי, יכולה להיות מסוכנת מאוד עבור הילד ותפקיד ההורים, המבוגרים האחראים, להגן על הילד מפני פגיעה. חשוב לברר של מי המוטיבציה? של הילד או של ההורה? ברוב המקרים ובמיוחד כאשר מדובר בילדים רכים, המוטיבציה היא של ההורה. חשוב לתת את הדעת "לאמצעי ההגנה" בהם המבוגר יכול לנקוט על מנת להגן על הילד מפני פגיעה. כך או, כשם שאנו מצפים כי המבוגר לא יקל ראש בחשיפה של הילד לאור שמש, כך חשוב לתת את הדעת גם לחשיפה לאור הזרקורים ולהגן עליו מפני הסכות האפשריות בחשיפת מדיה לא מבוקרת.

סslomo-kanuel_thumbgila matzliach

פרופסור קניאל. ד"ר גילה מצליח ליברמן.

לדעתה, מעניין לתת את הדעת גם על הילדים הצופים בפרסומות וההשפעה עליהם. לרוב ילדים נחשפים לתכנים הדגיטליים לבד, ללא נוכחות של מבוגר אשר יכול לתווך להם את התכנים בהם הם צופים או לערוך דיון-שיחה במסרים של החומרים בהם צופה הילד. למשל ילדים עלולים להיחשף למסרים מיניים בוטים אלימות מילולית או פיזית. בנוסף, הפרסומות מכילות לעתים מסרים שיווקיים אגרסיביים שילדים צעירים לא יודעים לווסת או לבקר. ילדים מהווים כוח קנייה חזק וקל לשכנוע ולכן זהו קהל "מחוזר" על ידי הפרסומאים. כך למשל, פרסומות העוסקות במוצרי מזון, יכולים לגרום לצריכה לא מבוקרת של הילדים את המוצרים ולגרום לנזקים בהם השמנת  יתר.

ההורים שותפים ואף מדרבנים

כאמור לדעת המומחים ,ברוב המקרים המוטיבציה להשתתף בפרסומת איננה כלל המוטיבציה של הילד אלא מדובר בפנטזיה לא ממומשת של ההורה.אי אפשר לטעון שפעוט ,או ילד קטן , שמשתתף בפרסומת למוצרי תינוקות למשל , האיץ בהוריו לקחת אותו לאודישנים כי הוא רוצה להשתתף בפרסומות, כי הוא מלא כמיהה לגעת בעולם הזוהר וכי בדעתו להרוויח מכך פרוטה או שתיים." ומה שקורה ברוב המקרים הוא  לאחר  אותה "אופוריה משכרת ומשקרת"  כאשר הילד ומשפחתו, מרגישים את אבק הכוכבים הממלא אותם. תחושה משכרת, בא פיכחון קשה וכואב. תחושת החלל הנותרת, המעבר ממצב אחד לאחר – מדובר במצבים קוטביים מאוד עלולים להכניס את הילד – וגם את המשפחה למצב דכאוני ורדיפה נואשת אחרי פרסום, מבלי להקפיד על שיפוט נכון. לילד אין משאבים נפשיים להתמודד עם מצבים שכאלו. הפרסום, הכוכבות, אבק הזוהר, האופוריה יוצרים חיץ בין הילד לקבוצת השווים – משמע המעגל החברתי הקרוב שלו. הוא עלול להתבטא כלפי חבריו באופן מתנשא, לחילופין הוא עלול להרגיש מחוץ למרחב החברתי מכיוון שעולמות התוכן המעסיקים אותו שונים מאלו של חבריו. כל אלה עלולים להתבטא בניכור חברתי ובדידות איומה.

" הכמיהה לפרסום מהיר וקל, טורפת את סולם הערכים החברתי. כדי להשיג פרסום מהר ובקלות, די "למכור" את המראה החיצוני- והמטרה מושגת! לא מדובר בפרסום שהוא תוצר של כישורים אומנותיים למשל, או יוזמה ציבורית חברתית או כל נושא אחר בעל ערך חברתי. הילדים בדרך כלל נבחרים על פי המראה החיצוני שלהם אשר משרת את המפרסמים וזהו הקריטריון העיקרי והמרכזי. האם לכך אנחנו רוצים להצעיד את ילדנו – לעיסוק כל כך שטחי"- תוהה ד"ר גילה מצליח.

במקרה קראתי מכתב למערכת "הארץ"( 11.10.2017 ) של מיכאל בן דוד בן 11 אשר עוסק בהיבט אחר של פרסומת שילדים חשופים אליה, הפרסומת בבתי הקולנוע והקידומים לסרטים. וככה הוא מסיים את המכתב:"לדעתי להקרין פרסומת לסרט אימה לפני סרט המותר לצפייה לכול הגילאים, זה צעד חסר אחריות. אני מבקש( הוא מציין את שם הקולנוע) לשים לב איזו פרסומת הם שמים ולנהוג ברגישות". זה מכתב מלבד שהוא מלמד על טיבו של הכותב הצעיר, צריך לשמש אזעקה.

לסיכום גם כאשר אנו בעידן שנקרא לו "עידן השיווק"- כאשר אתה משווק מוצרי צריכה,היגיינה,תמרוקים,פוליטיקאים ואלמנטים של הון-שלטון- וכאשר המערך החינוכי כה פגיע, עדיין כולנו מעוניינים כי במידת האפשר ילדינו יגדלו כבני אדם,חופשיים. וודאי שלא כמוצרי שיווק בידי גורמים שיש להם מטרה אחת בלבד והוא להפיץ את המוצר כמה שהרבה יותר.הילדים, ברוב המקרים, משמשים כלי, סחבה,שמושלכים לאחר השימוש וההשפעה של פרסומת זאת  לטווח ארוך היא מזיקה מאוד לחוסן הנפשי של הצעיר בפרט ולדור הצעיר בכלל.

מי אתה- אבי גבאי – כמנהיג פוליטי-?

האיש שכבש בסערה את מפלגת העבודה לפני חמישה חדשים  הוא עדיין בגדר תעלומה.

 בחירתו של אבי גבאי לראשות מפלגת העבודה ביולי 2017 הייתה לא רק בשורה למפלגת העבודה אלא נחשבה גם תקווה בזירה הלאומית. מדובר באדם שטיפס בכוחות עצמו מבור של עוני ועזובה, לפסגה כלכלית טכנולוגית, הודות לתושייה, דבקות במטרה וכישרון. לזכותו הציבורית תירשם העובדה כי גבאי שהגיע לדרגת שר לאיכות הסביבה בממשלת נתניהו במסגרת רשימת "כולנו", התפטר מתפקידו במחאה על צירוף אביגדור ליברמן כשר ביטחון במקום משה-בוגי יעלון  הנימוק   היה כי מינוי זה "מוביל להקמת ממשלה קיצונית וחייבים לעצור את התהליך שאני חושש שהוא מוביל להרס הבית השלישי"

בריאיון "בשבת תרבות" בבאר שבע, בשבת ה- 14 לחודש, הוא אמר כי "לא נשב עם הרשימה המשותפת( של ערביי ישראל- צ.ג) ושזה יהיה ברור.נקודה".הכוונה כפי שהוא הסביר באותו ריאיון הוא שהוא לא רואה בהם שותפים קואליציוניים, אבל הוא  לא שלל את האפשרות לראות בהם שותפים אופוזיציוניים, כמו חלק מגוש חוסם נגד ממשלה ימנית.

הריאיון עם העיתונאי רועי כ"ץ, מראיין מיומן ואיש תקשורת גם בדיסציפלינה האקדמית, היה ככול הנראה די ממצה . לפי שידור בחדשות רשת ב' של הערוץ הציבורי "כאן",הוא התייחס באותו ריאיון גם לנושא הגרעין האיראני ואמר כי יש לנקוט סנקציות נגד איראן בשל פיתוח טילים ארוכי טווח.בענייני פנים ידוע שאבי גבאי התנגד ל"מתווה הגז", עם חברת "נובל אנרג'י" שבו הוא ראה עסקת הון שלטון של משאב לאומי על חשבון הציבור.

ניתן לומר כי בריאיון הזה, יו"ר מפלגת העבודה לא חידש הרבה. בנושא "הרשימה המשותפת" .הוא חידד. ח"כ בוז'י הרצוג מי שהיה יו"ר המפלגה והוא יו"ר האופוזיציה בכנסת, בשיחה עם  הפרשן הפוליטי של "קול ישראל",במשדר "בחצי היום" ביום א' השבוע ,היה מאוד קולגיאלי בהסברת העמדה של יו"ר מפלגתו. הוא אמר שגם הוא כיו"ר המפלגה בשעתו נקט עמדה דומה. אלא שבוז'י  כפוליטיקאי משופשף לא אמר זאת בהצהרה "סוחפת" כמו זאת של גבאי תוך ציון  "נקודה" בסיום קטע זה. כלומר סוף פסוק. הוא אמנם ראה לנכון לציין את ההבדלים, לעתים המשמעותיים מאוד, של הסיעות שמרכיבות את "הרשימה המאוחדת" שבה עצמה "ההרמוניה" היא מאוד רופפת, בלשון המעטה. מאידך הוא לא שלל, כפי המדווח ישיבה בממשלה עם מפלגת "כולנו", אותה עזב, עם המפלגות החרדיות ואף לא עם "ישראל ביתנו", אשר בשל מינויו של מנהיג מפלגה זאת, אביגדור ליברמן, הוא פרש,כאמור, מן הממשלה.

בעצם לפי ההתרשמות שלי הריאיון הזה ביטא, פחות או יותר, את התנהגותו של יו"ר מפלגת העבודה וגם את התבטאויותיו, שהיו נדירות ועמומות. רק בדבר אחד הוא החלטי מאז מערכת הבחירות שהוא ניהל ועד לריאיון אתו כשהוא אמר כי "המטרה שלי בסוף-לנצח בבחירות" והוא הוסיף שמסיבה זאת הוא צריך להביא רשימה שאנשים בטוחים אתה. כלומר כאלה שיביאו לניצחון. במפגש של סניף מפלגת "העבודה"  בדימונה, אמר גבאי שאינו בטוח שיש בצד הפלשתיני פרטנר וכי במזרח התיכון מבינים רק כוח.

אם לפי המדווח מן הימים האחרונים נרצה להגיע לאיזו מסקנה היכן עומד ראש מפלגת האופוזיציה בכול קשת הסוגיות הפנימיות והחיצוניות של מדינת ישראל,נוכל לומר שהוא הולך על מסלול בטוח- צנטרליסטי מאוד,ואני נמנע מלערוך השוואות ,כשהוא בורח ממש מפני כול תג סמולני שעלולים להדביק בו.גבאי הוא אדם,ומסתבר גם פוליטיקאי, מאוד מחושב והרושם הוא שמדי פעם הוא משחרר איזו אמירה מתוך מערכת פנאומטית מבוקרת, אשר מציבה אותו לא רק כאיש מרכז אלא כמי שבכול הקשור למדיניות חוץ וביטחון פוזל מעט לימין.

חזון למועד

 באתר וויקיפדיה יש התייחסות של גבאי לסוגיות לאומיות כמו הצורך להגיע לפתרון של  שתי מדינות לשני עמים  ושעל המדינה הפלשתינית להיות מפורזת, גושי התיישבות ימלאו תפקיד ביטחוני חשוב במסגרת גבולות הקבע של מדינת ישראל, ושכונות ערביות במזרח ירושלים יעברו לשליטה אזרחית של הרשות הפלשתינית. כמו גם  בקעת הירדן צריכה להיות חלק בלתי נפרד מהמדינה כיום ובעתיד וכי הוא רואה בה חלק מחגורת הביטחון המזרחית של המדינה. לפי אותו  מתווה,גבאי תומך בהקפאת הבנייה שבהתנחלויות המבודדות שנמצאות מחוץ לגושים, במטרה להקצות  את הכספים לטובת הפריפריה בישראל.

אלה דברים  כוללנים מאוד קונצנזואליים מאוד, ("יש עתידיים" מאוד) אין בהם אתגר או  בשורה וחלקם בגדר חסמים שהרשות הפלשתינית לא תוכל לעבור אותם בפתח של כול משא ומתן. הם מסר שמופנה פנימה. אם ככה מדוע נלין שהמסרים של ביבי מופנמים. הרי הוא, ביבי רוצה בדבר אחד- לשלוט. זאת המדיניות שלו, המטרה שלו וכל האמצעים,כמעט, כשרים להשגת המטרה.

בנקודה זאת מתבקש להעיר , אם ההערה מתבקשת בכלל, למי שעומד בראש מפלגה דמוקרטית, כפי שמפלגת "העבודה" הנה,  שבהיסטוריה של העולם היו, כידוע, מפלגות  שהמטרה שלהן הייתה לנצח והם ניצחו. שכן בחברה חופשית לא רק הבחירות, אלא גם המפלגה, הם אמצעי להגשמת איזה אידאל, איזה חזון, איזו כמיהה ובכך לתת ביטוי לשאיפה של הריבון- העם. אותה לא שמענו עד כה ממנהיג האופוזיציה.

יצוין שנפתלי בנט, אשר גם הוא מצויד בתעודת הצטיינות בהייטק  – כבש בסערה את " הבית היהודי" שהיה פעם ביתם של המפלגה הדתית לאומית ,מתונה במדיניות פנים וחוץ, והפך אותה למפלגה לאומנית ובתפקידו כשר החינוך גם למפלגה קלריקאלית-מיסיונרית דתית.גם הוא שואף לנצח בבחירות.

אין כול ספק שגבאי הוא  אדם אמיץ,נחוש,איש בעל כושר ארגון מעולה ודבקות במטרה.השאלה הגדולה היא:מה המטרה.לא שמענו עד כה מהו החזון של אבי גבאי. מהן השאיפות שלו כמנהיג ציבור בכול הקשור לנושאי חברה וכלכלה, בנושאי זכויות אדם ומעמד הרשויות ובראשן הרשות השופטת. מהן הדרכים שבהן הוא רוצה לשפר את  המדווים החברתיים- כלכליים, מהי הדרך לקראת שלום אמת עם הפלשתינאים ופיוס בין העמים השכנים.מהי הבשורה- ההשראה שלו לדור הצעיר.

את השאלות האלה אני שואל לא רק כעיתונאי אלא גם כמי שבחר באבי גבאי לעמוד בראש מפלגת העבודה. אבל בראש וראשונה התהיות שלי הן כאזרח המדינה הזאת. כמי ששרד את השואה ובא לכאן ולחם על עצמאות המדינה ועל דמותה הערכית. מי אתה- אבי גבאי ומה הדרך שבה אתה מבקש להנהיג לא רק את "העבודה, ואת "המחנה הציוני", אלא את המדינה כולה.

לידתה ומותה של סופה *

רשמים על סערה במחוזות ילדות- מסיפורי סתיו.

כאן אתה עֵד ללידתה,לחייה ולמותה של הסופה. תחילה אתה חש באוויר איזה כובד,חום מעיק,הכול דומם,אף ענף אינו מתכופף,אף עלה אינו זע. בעלי החיים זוקפים אוזניהם וחיישניהם,הכול בהמתנה,באלם. באופק הרחוק אתה מבחין בסיעת עננים, הסיירת שלפני המחנה. אלה עננים קלים,מהירים כפרשים החולפים ביעף על פני השמש שעדיין שולטת בשמיים.

כעבור דקות אחדות משתנה האוויר, בעלי החיים פותחים במקהלה,ממלאים את  תפקידם באורטוריה של הסערה. הרוח מתחילה במלאכת הטאטוא ובאופק נראים ברקים ראשונים, תחילה בדממה אחר כך מתלווה אליהם רעם תופים עמום המבשר את בוא הארמיות הגדולות,את ה"בליץ" ,את הכוח האדיר שאין לעצרו, אפשר רק להסתתר מפניו. אט, אט מתקדרים השמיים והאור נסוג מפני החושך שפורש את כנפיו הגדולות ובחסותו יבוא המבול.

נהגתי לעמוד בפתח הבקתה,אזני כאפרכסת כדי לקלוט את הקולות ועיני קרועות לרווחה כדי להזין בהן את המראות. כמו בירי תותחים עתיקים נראה הברק כמצית את הפגז בתוך הלוע. אחר כך בא המטח שפילח את האוויר, קרע אותו,חבט ונגח בו. יצירה קולוסלית של כלי נשיפה והקשה ומיתרי הרוח, מופע אור-קולי מדהים כשמהשמיים יורד מסך ענק של מים,והרוח מניפה את קיפוליו להדרן. מחזה מרהיב עם מוסר השכל לצופים בני התמותה, שבא ללמדם מי הם בסך הכול. וככול שהעננים היו כבדים יותר והסתירו את אור היום,כך חשתי אני אור פנימי,וככול שהרעמים רעמו יותר הרגשתי שלוות נפש. מעין אמבט פנימי להיטהרות.

לאט ,לאט התרחקו מרכבות האלים,הקולות נדמו,ההבזקים נחלשו,למעלה הופיעו כתמים כחולים,והעננים נידלדלו. ראיתי אותם רצים, כמו אימפאלות  צעירות שמנסות להדביק את העדר. כמו סיירת החלוץ כך ענני המאסף היו קלים ונוציים. האחרונים נעלמו מן האופק. הארץ שקטה,השמש יצאה ממחבואה, האוויר היה צח, האדמה רחוצה,העשב הדיף ניחוח,ייצורי היקום-אדם,חיה ובעלי כנף-הוציאו אבר ועוד אבר ויצאו מן התיבה. המבול נגמר. העולם נראה יפה יותר,טהור יותר, מבטיח יותר.

==================

* מתוך "גשר של נייר" 1996-משרד הביטחון- ההוצאה לאור.