והרי החדשות מפי…..

הגשת חדשות היא מקצוע כמו כל תחום אחר במדיה ולא חלטורה .

כאשר אני שומע את קובי ברקאי מגיש את החדשות ברשת ב' של "קול ישראל", אני מתיישב מתוך הנאה ו-respect.לאמור לא רק כבוד אלא הערכה.קול בריטון עמוק וצלול, וכל הגה ומשפט על מכונם.בשידור הציבורי פעם הקפידו על זה אבל לא עוד.

בנושא זה וקצת רקע היסטורי אני מארח את יאיר אלוני, מי שהיה מנכ"ל רשות השידור, שדר וותיק ובקיא בכול תחומי השידור, בארץ ובחו"ל, לרבות נושא הקריינות או ההגשה.

                                   ***********************

יאיר אלוני. צילום-פרטי

לפני 80 שנה רגש העולם: מלחמת העולם השנייה-  גייסות, ארמיות ודיוויזיות על עשרות מיליוני אנשיהן חתרו למגע, או חתרו לניתוק מגע ,בפקודת מצביאים ידועים של בעלות הברית, של  גרמניה הנאצית ושל יפן. שני  אנשים השפיעו על העולם הלוחם יותר מכל מאות הגנרלים בצבאות בנות הברית ובצבאות מדינות הציר. להם האזינו. מהם למדו מה קורה בחזית שלהם ובחזיתות אחרות ומה קורה בביתם. ממוסקבה שידר יורי לוויתן. מלונדון שידר אלווארלידלAlvar Lidell)). שם ואז, נתקבעה קריינות החדשות ברדיו, ולימים ביוצאת חלציו הטלוויזיה, בקדקוד הפירמידה של עולם השידור.

ג'והן ריתּ', כמנכ"ל, ה-בּי בּי סי,התמודד עם שורת בעיות מקצועיות ,נוסף על הפוליטיות, שבהן לא היה לו שמץ של מושג. למשל, איזה קול צריך להיות לקריינים. באיזה ניב יקריינו כך שיהיה מובן לכל ,אך לא מתנשא ולא מסיט את תשומת הלב מן התוכן למבטא. מה יהיה קוד הלבוש של הקריינים (ברדיו!!!).  הוא הקים ועדות שבהן סוכם כי לקריינים תינתן עדיפות לבעלי בריטון ואחריהם לבעלי טנור. לנשים תינתן עדיפות לאלט. ההגייה תהיה כשל חניכי בתי הספר הפרטיים איטון, הארו, או "אוקסברידג".על כל פנים ,הקרובה ביותר לניב הרווח בדרום אנגליה. לימים נתקבעה זו כ"הגייה המקובלת" או בכינוייה  "קינגס אינגליש" ,או "קווינס אינגליש", ובעיקר "בי.בי.סי אינגליש". בני תרבות אנגלים, מדברים בניב הזה. השנים נתנו בו אותותיהם וכיום יש כבר ניב צעיר וניב המלכה נחשב מיושן. נקבע כי קרייני החדשות ילבשו חליפות בשעה שיקראו חדשות .כשנפטר בעלה של המלכה, הנסיך פיליפ, באפריל השנה, החליפו כל שדרי הטלוויזיה את לבושם לשחור. נקבע כי מהדורת החדשות היא של ה-בי.בי.סי ולפיכך לא יאמר הקריין את שמו .נוהג זה הופר במלחמת העולם השנייה כדי הזדהות ולבל יוכלו הגרמנים לחקות את שידורי הארגון. כך נודע ברבים שמו של אלוואר לידל. נקבעו שורה של חוקים והתניות .חוקר תקשורת בעבודת דוקטורט בנושא מצא כי NBC  – רשת השידור האמריקנית שהוקמה ב-1926 ,העתיקה את ה-Rules and Regulations  של ה-בי.בי.סי והוסיפה דרישה מקרייני החדשות שלה: הבנה בכלכלה ומסחר כדי שייטיבו לקרוא פרסומות בשידור חי!.

וולטר קרונקייט, מגיש החדשות של סי.בי.אס, נחשב במשך שנים "קולה של אמריקה". כשדיווח משדות הקטל של מלחמת וייטנאם אמר הנשיא ג'ונסון לסובביו: "הפסדתי את קרונקייט. הפסדתי את אמריקה". במלחמת העולם השנייה באירופה נפגש קרונקייט עם ריצ'רד דימבּלבּי ,הכתב הצבאי הראשון של הבי.בי.סי ולימים כוכב הארגון במשדרי החדשות זאת, בנוסף על היותו אביהם של האחים-השדרים דיוויד וג'ונתן דימבלבי. נחזור לרדיו ובכך עסקינן.

קולות ישראל.

רבים מהעקרונות של ה-בי.בי.סי זלגו לשידור הישראלי דרך PBS –PALESTINE ,BROADCASTING SERVICE  "קול ירושלים" שהוקם ב-1936 בימי המנדט הבריטי וממנו ל"קול ישראל. בני דורי וגם צעירים יותר עוד זוכרים כיצד נדרכנו לשמוע את קול הבריטון החם ומלטף של משה חובב. גדול קרייני ישראל בכל הזמנים. כשמשה חובב פתח מיקרופון חלפה כברק המחשבה: מה קרה? מי מת?. הסרקזם של ההיסטוריה: על שלושת האירועים הגדולים לא הוא הכריז. רם עברון היה קריין החדשות שהודיע על פרוץ מלחמת סיני; יורם ארבל היה קריין החדשות של מלחמת ששת הימים .לא נקב בשמו אלא קרא הודעת דובר צה"ל. אריה גולן הודיע על פרוץ מלחמת יום הכיפורים .בהתרגשות או בהלם שכח לומר את שמו. הקליט עם שמו מאוחר יותר ליישוב ה"סכסוך" עם שר ההיסטוריה המוקלטת.

משה חובב ואחותו ראומה אלדר,והיא זאת שהכניסה את אחיה לקול ישראל, הביאו לשידור את העברית הנכונה ביותר זו שמקורה בעדת-מוצאם התימנית. העדה היחידה ששימרה את הבדלי ההגייה שבין ה-ק' ל-כ', בין ה-ת' ל-ט', בין ה-ח' ל-כ' הרפה, בין ה-א' ל-ע' ול-ה'. כמה היו כאלה? שניים. דן כנר, בדור הצעיר יותר, הקפיד להגות את ה"מפיק" ב-ה' כהלכתו. מי עוד זולתו?

וה-"ר":  "אויבת העם" מספר אחת של עדת חוקרי תקשורת וכתבים שדילגו מעבר למשוכות וחסמים שקבע ה-בי.בי.סי וינק ממנו "קול ישראל".אגב, ה-"ר" הזו היא תקנית ב"הגייה המקובלת" האנגלית. היא טבעית בהגייה התימנית ובפיהם של יוצאי ארצות אחדות במזרח אירופה. רק בארץ נבעטה לתהום הנשייה. משום נכות וחוסר יכולת, או עצלות וחוסר רצון או בשם רעיון אקדמי מתחום "חקר התקשורת" הקורא "לדבר עם העם בשפתו ובגובה  העיניים וללא ריחוק והתנשאות". זכורים דברי הלל ושבח שחלקו עמיתיו לד"ר יצחק  רועה שהוביל חבורה שלמה של כתבים מעולים ,ומגישים לא פחות מעולים, בעולם יומני החדשות, עד אשר נפרצו גם גדרות "המזבח": קריינות החדשות. ותיקי הקריינים כמו חיים יבין, ירון לונדון חוזרים אליה משנסגרת מאחוריהם דלת האולפן. דור הקריינים החדש שש להיות כ"אחד העם".

הנשיא המנוח יצחק נבון, אוהב שפה ויודע ספר התרעם בפני אנשי רשות השידור על זילות השפה ואף נתן פומבי לעמדתו. שלישו הצבאי תא"ל ד"ר עמי גלוסקא, בכור למשפחה יוצאת תימן שההגייה המדויקת בנפשו, נתן דרור למחאתו במאמרים ב"הארץ". באנגליה גרמה ביקורתו של אלווארלידל להקמת ועדת בדיקה פנימית.

ובארץ?עולם השידור, הרדיו ובבחינת קל וחומר הטלוויזיה, עתיר מקצועות ומקצועות משנה. לכל מקצוע ועיסוק שמו הייחודי. רק לקריינות לבדה יוחדו שיבעה שמות מאבחנים בשפה האנגלית:Reader, News Reader, Presenter, Announcer, Narrator, Moderator, Anchorman

בדקויות של השפה האנגלית כל אחד מן השמות מאפיין ומאופיין וישנם הבדלים בין מדינות, ארגונים ותרבויות שידור. בארץ, בעברית, אנחנו מבחינים בין קריין, מגיש, מנחה, קריין חדשות. בשתי השפות זהה האבחנה המדייקת: קריין חדשות. לא מנחה ולא מגיש. הטלוויזיה, בארץ, ייחדה את המילה "מגיש" לקריין החדשות שלה. בארצות הברית ובאנגליה המילים שונות אך גם שם אין הוא קריין חדשות. זו הגדרה ייחודית לרדיו לבדו.

חוט נוסטלגיה של חן ומקצוענות נמשך מראשוני הקריינים עבור בשיא – חובב ואלדר – עד אחרוני הקריינים ששימרו את מורשת "קול ישראל" שמצידה הפיחה עברית בתרבות השידור האנגלית: נאווה סביון, איריס לביא, מלאכי חזקיה , דן עופרי, צבי סלטון, דן כנר ואחרון האחרונים קובי ברקאי.

שיני הזמן נגסו, שינוי העיתים פורר. האוזן אבלה והלב דואב.

                             **********************

עד כאן תמצית המשנה בסוגיית הקריינות  של יאיר אלוני , שכן "בּוֹר סוּד" זה, כולל פריטים  ופרטים-גוּגֶליים  רבים.יאיר הזכיר לא רק את האלמנט הקולי כגורם דומיננטי אלא גם  את ידע השפה. ובעניין זה  אפיזודה קטנה מן העבר הרחוק.

עבור מה, עבור מי.

מתישהו במחצית שנות ה- 50 של המאה ה-20 כשהייתי עורך חדשות או שמא כבר רכז חדשות ורחל בָּצ'אָיוֹב,הכתבנית, האצנית הנפלאה במקלדת, עונה לטלפון ומעבירה לי אותו תוך ניצוץ עיניים ופה פעור ואומרת : "שר החוץ רוצה לדבר אתך". אני מקבל את הטלפון וחושב .איזה משבר מדיני גרמנו כאן, ומגיע למסקנה שזה לא משבר פוליטי אלא מתיחה. ואז אני שומע מן העבר השני: "שלום כאן שר החוץ משה שרת". ואני משוכנע שיש כאן מישהו ממערכת תל אביב שמדי פעם בפעם שברו את המתח בהעברת ידיעות מפוברקות- עונה לאיש: " מי זה שהמציא הפעם את הבדיחה?" והראשון שבא לי לראש הוא דן אלמגור,לימים  פזמונאי, מתרגם , מומחה פולקלור ידוע, מרצה אקדמי-ד"ר דן אלמגור. באותה עת הוא ישב במערכת תל אביב וחיבר לתוכניות פזמון שבועי. והאיש מעבר לקו אומר לי ברצינות תהומית. "זאת לא בדיחה. מדבר  שר החוץ משה שרת".וב-ר' מודגשת ו-ח' ספרדית כהלכתן.

לרגע הוכיתי במבוכה, אבל  צץ לי רעיון לבקש סליחה ממר שרת ולהסביר את מצבי בכך שבאותה עת  על הקו השני מצוי איזה כתב, ובלהט העניין נוצר קצת בלבול ,ולכן אני מציע שנעשה זאת בצורה מסודרת ושמשרד החוץ יצור אתנו קשר ואז יעבירו את השיחה לכבודו. הוא הסכים. וככה היה ומשה שרת שהיה, בין היתר, אלוף השפה העברית, ראה לנכון להעיר: "אתם בחדשות אמרתם –עָבוּר- לאמור בשביל משהו או מישהו. יש לומר בּעָבוּר שכן עבור זאת תבואה". למדתי משהו וגם קריין החדשות למד זאת.

מוסר השכל. יש מאזינים רבים קשובים גם לקול וגם לשפה. יהא נא גם תאגיד השידור הציבורי- קשוב גם הוא לנושא זה.כשם שלא שמים זמר שלא יודע לשיר לא מציבים אדם מול מיקרופון ברדיו שלא יודע לקריין כראוי.

.

מפצחי הגרעין האיראני

אין כמו המדיה לענפיה,על  כָּתבֵיה ופרשניה, שמשמשים את רשתות המודיעין .

בטקס שנערך ב-  2.12. למצטיינות ולמצטיינים ב"מוסד" הישראלי למודיעין אמר ראש המוסד דוד ברנע : "עינינו פקוחות, אנו דרוכים, ונעשה יחד עם עמיתינו במערכת הביטחון את כל שנדרש כדי להרחיק את האיום האיראני ממדינת ישראל, ולסכלו בכל דרך"- אמר. הוא תאר גם את מאמצי איראן בזריעת טרור בעולם ובעיקר במזרח התיכון והוסיף את משפט המחץ:"לאיראן לא יהיה נשק גרעיני.לא בשנים הקרובות,לעולם לא. זאת התחייבותי. זאת התחייבות המוסד". כמובן  שזאת כותרת סנסאציונית.ומי שהפליא בכך הייתה רשת "ווָאי-נֶט":"וָואוּ עצרו את מכונות הדפוס. "

לאחר הצהרה בומבסטית כזאת מצד ראש המוסד אין דבר טבעי יותר מאשר הבלטת הדברים בכול ענפי המדיה ופרץ של פרשנויות. חלקם הגדול ,כרגיל, מחולק על פי השקפה פוליטית. בצד ימין מסתפקים  בהצהרה עצמה שאותה רואים כ"יד נטויה" פטריוטית .ואילו בצד שמאל אנו זוכים לממטרים של כינויים מסִכּלוּת ועד יוהרה ישראלית והפעם מצד מי שאמור לעשות ולשתוק. משום מה לקח לעיתון "הארץ" יותר משבוע להגיב, אך הוא פיצה את עצמו במאמר מערכת תחת הכותרת "להרגיע את כוכבי וברנע".

דוד ברנע. תמונה וויקיפדיה

אז מה לי להכניס את קרני הצבי השבירים אל לוע הארי. אני, לא זו בלבד שלא  הכרתי בעבר את דוד ברנע ואת כישוריו שהודות להם הוא הגיע לרמה הגבוה ביותר ב"מוסד", ששמו ושמעו ידועים בעולם, אלא כל התחום של מודיעין וריגול לא מוכר לי ומעולם גם לא עסקתי בו כפובליציסט, כולל בבלוג הזה. אז מדוע אתה קופץ. התשובה הראשונה הוא גירוי, מעין רפלקס . אבל התשובה הממשית היא כי בכול זאת אני מעז לומר שדוד ברנע הוא לא רק אדם  חכם, מתוחכם, מחושב מאוד אלא  גם נועז מאוד להשמיע הצהרות כאלה שמתאימות לאיזה דרדק מנופח מעצמו.

מעמדו הדומיננטי של המודיעין.

יחד עם זאת ראוי לציון שאני מרבה לקרוא ספרי ריגול ומתח ובעיקר אלה שקשורים במלחמת העולם השנייה. הייתי קורא לעצמי "מכור" לסוגה כזאת של ספרות . מדובר גם בספרים תיעודיים צרופים ומתוחקרים וגם בסיפורת שמבוססת על תיעוד. אין ספר שמקריאה בסוגיה  אני לומד דבר וחצי דבר על המערכה הקולוסאלית הזאת ועל הנס שקרה לעולם  כאשר מנהיגים כמו ווינסטון צ'רצ'יל ופרנקלין רוזוולט הצילו אותו  מן המלתעות הנאציות .במערכה הזאת לצד מיליוני חיילים ורבבות אמצעי לחימה ,השתתפו באופן פעיל מאוד שרותי המודיעין של שתי מעצמות המערב. לבריטניה היה כבר ניסיון בהקמת ה- אֶס אָיי אֶס- שרות הריגול הסודי, שבמהלך המלחמה נקרא "אֶס אוֹ אִי-פיקוד מבצעים מיוחד. כיום הוא ידוע כ – אֶם.אָיי 6 .שרות המודיעין הצבאי שפועל מחוץ לבריטניה בשעה ש-אם.איי. 5, בדומה לשב"כ ,פועל בתוך הממלכה. שרות זה שימש כדוגמה לנשיא רוזוולט כאשר הטיל  על ווליאם דונבן,"ביל הפרוע", מצביא בדימוס, דיפלומט ומשפטן ,להקים את ה-אוֹ. אֶס. אָס- הזרוע למבצעים מיוחדים, ביניהם מִבצָעים עוצרי נשימה.

הדרכים והשיטות שנקטו שירותי ביון ומודיעין אלה לרבות מבצעי חבלה וחיסול בשטחי הרייך ובארצות הכבושות, ממלאים ספרים רבים ומהם עלילות מסמרות שיער. לדוגמה.אין להעלות על הדעת את הנחיתה בצפון אפריקה ב"מבצע לפיד" בנובמבר 1942 או במבצע "אוברלורד" של  הנחיתה בחוף נורמנדי ביוני – 1944 ,ללא  הכנה וסיוע מצד שרותי מודיעין אלה. שלא לדבר על פיצוח "קוד אניגמה" שאפשר לבעלות הברית המערביות לעקוב ברצף אחר מסרים צבאיים סודיים ביותר בחילות היבשה והים הגרמניים ,ובעיקר בצי הצוללות הקטלניות שעשו שמות במאות אוניות אשר שימשו עורק חיוני לקיומה של בריטניה ולחיזוקה הצבאי.ולא הזכרנו את מבצעי המודיעין בחלקים אחרים של העולם לרבות בזירת האוקיאנוס השקט נגד היפנים.אמצעים אלה של שרותי מודיעין כללו בין השאר הצהרת אישים- צבאיים ומדיניים ושפע של מידע שתפקידו היה  אחד ויחיד – הטיה ודיסאינפורמציה.

אגב, כוחן של מילים. כאשר מנהיג בריטניה ווינסטון צ'רצ'יל נאם את נאום האריה שלו, בריטניה הייתה ב"שעה האפלה" ביותר כפי שצפינו בסרט בשם זה. לאחר הנאום העיר הלורד האליפקס, יריבו הגדול של צ'רצ'יל ,על הנאום: " הוא גייס את השפה ושלח אותה לחזית".מילים לא רק מנסות לגעת, אלא לפעמים הן מכוונות להטות,להטעות, ואף לקטול.וזה מחזיר אותנו להתבטאות של ראש "המוסד" הישראלי.

במסגרת התייחסות זאת אני מבקש להעיר, בלא יומרה לפרשנות רחבה, איך לשבץ את אמירתו של ראש המוסד,אילו אני רוקם עלילה על פעולת המוסד נגד איראן בכלל ונגד גירעונה בפרט.

הצהרות נבובות.

ככלל אנו שומעים אזהרות השכם והערב מצד מנהיגים פוליטיים וצבאיים לרבות ראש הממשלה והרמטכ"ל.כול האיומים האלה  שכוללים רמזים עבים על פעולה צבאית גלויה , ולו של ישראל לבדה, או על תמרונים של מטוסי קרב כהכנה לתקיפת מתקני הגרעין באיראן הם בעיניי כָּאלָם פאָדי.ישראל לא תתקוף ללא גיבוי  של ארה"ב. שלא לדבר על המחיר שישראל תשלם  על תקיפה זאת.הציבור בישראל אינו מוכן למימוש תרחיש אימים  כזה.גם לא דעת הקהל בעולם. מה גם, וכאן כן נכנסת אזהרתו של ראש המוסד, "לפי גורמים זרים" למוסד יש היכולת לשבש את הפעילות הגרעינית על התוכנה והחומרה, כשהאחרונה כוללת גם  מדענים איראניים.יש לה היכולת הטכנית, התפקודית והאסטרטגית במערכת הסייבר שלה ולא במטוסיי אפ 35 .אם לא לחסל את האיום אז לשבש אותו ולהרוויח זמן. יש לה בפעילות זאת גם קבלות-"לפי הערכת גורמים זרים". להערכתי, אם מישהו סבור שיש באיומים הצבאיים שלנו לחץ על ארה"ב,חולם באספמיה. אם ארה"ב תגיע למסקנה שהיא תשיג את המטרה במו"מ היא תגיע אליה. ויש עוד אלמנט בהכרזה של ראש המוסד. העיתוי. בין סיום שלב א' בשיחות הגרעין לבין תחילת שלב ב'.לכן המסקנה שאני מגיע אליה היא שפע  האזהרות נגד איראן, לרבות זאת של דוד ברנע, הם מתוזמרות.

איראן לא מגיבה, גם רון בן ישי-לא.

זה ועוד.  בעקבות הצהרתו של  ראש המוסד לא שמענו מאיראן על הכרזת מצב חרום והעמדת טיולי שיוט איראניים נגד טיליי אוויר או קרקע.הואיל ומודיעין היה תמיד חלק בלתי נפרד מכוח צבאי.ואנו לא יודעים, או אנו לא יודעים עדיין והדגש הוא על אנו ועדיין, כיצד מגיבה טהראן לאיום הזה.כמובן שגם הם ישמיעו אזהרות שלהם על תמרונים צבאיים משותפים לארה"ב ולישראל.גם להם יש קהלים.אין לי ספק שלאיראן ישנם מפענחים טובים של המסרים הישראליים.יש להם גם אנשים חכמים.הם כבר הגיעו למעמד של מדינה על סף הגרעין. ועכשיו זה עניין של מקח וממכר ב "שוק הפרסי" שבו הם נטועים .אי לכך לא צריך להיות פרשן כדי לציין שכול הסוגיה עכשיו היא המחיר שטהראן תשלם בעבור הסרת הסנקציות שהיא זקוקה לכך כמו אוויר לנשימה.זאת גם יודעת ארה"ב וכאן זה המיליֶה שלה.ארה"ב כבר הודיעה שזה לא משחק שח-מט, והיא לא תחכה בסבלנות ברזל למהלך האטי של היריב.

אנו נמצאים בשלבים מתקדמים של מלחמת עצבים שהתקשורת ממלאת בהם תפקיד מוכתב ובמסגרת זאת יש לדעתי לשבץ את  האזהרה של ראש המוסד.לנצח במלחמה זה דבר גדול. למנוע אותה כשזה לטובתך,ולו חלקית ,זה דבר גדול יותר.

זה ועוד.לפני שכתבתי את הפוסט,בדקתי אם רון בן ישי,חברי, שהוא גם עמיתי מעידן הטלוויזיה שלנו ,כתב משהו בעקבות האזהרה של ברנע. ונאדה. אף מילה.  רון הוא הפרשן  לענייני ביטחון של  רשת "וויינט".הוא  חתן פרס ישראל לתקשורת.אילו הוא חי בארה"ב אין לי  ספק שהוא היה זוכה ב"פרס פוליצר", הפרס לעיתונאות, היוקרתי ביותר בארה"ב.

קצרה היריעה, ובוודאי שבמסגרת של  פוסט, לתאר את התושייה, המיומנות, הנחישות,התעוזה והתבונה שמצויים באדם זה, שבמקרה הוא חברי. הוא לא רק "כתב חזית" כשם אחד משני ספרים שהוא פרסם בשנים האחרונות על  מה שהוא חווה במערכות ישראל  ובזירות הצבאיות ברחבי העולם. הוא פרשן טוב בעל ידע אישי ומקצועי בתחומים שבהם הוא עוסק. ושכזה הוא לא רק משתמש ברגליים לנדוד ברחבי תבל אלא גם בראש. לעתים במחשבה תחילה ולעתים ,כשאין זמן למחשבה כי צריך לתפוס טרמפ לעיראק באיזו משאית מתפרקת,אז חושבים לאחר מעשה. כנראה שרון מחכה. שכן לו זה תחום שהוא מצוי  בו ויש לו עוקבים רבים, ביניהם מקצועיים, ולי זה תרגיל של בלוגר.אגב,לא שמתי לב שד"ר צבי בראל, הפרשן לענייני ערבים של "הארץ" שאת מאמריו אני מעריך מאוד, הגיב במישרין על הצהרת ראש המוסד. מסיבה זאת כל שעלי לעשות זה להיזהר שלא לכתוב שטויות, כמו גם להעריך את תבונתו של  הזולת.  בקטגוריה זאת נופלת אזהרתו של דוד ברנע.יחד עם כול אלה הזהירות מחייבת לציין כי  לעתים האירועים הגדולים של העולם אינם  תמיד תוצאה של זהירות מופלגת ושיקולים קפדניים.אבל זה שייך לכל התחומים בעולם.

זעקי מָטיוּשקָה רוּסייָה

איפה קולם של אסירי ציון, לוחמי החופש ברוסיה הסובייטית נוכח קיום בתי כלא ועינויים ברוסיה הפוטיניסטית,שמזכירים את הגולגים בברית המועצות ומחנות הריכוז.היכן ההומניסטים של המדיה -חתני פרס סוקולוב.

ב-22 בספטמבר 2021 פרסמתי פוסט  בשם "על שתיקה" ובו הסיפור של קבוצת נשים צעירות ישראליות  אשר הפרו את השתיקה  לנוכח מצוקת הפליטים במזרח התיכון,כתוצאה ממלחמת דאעש והרימו את קולם נגד הרדיפות והרצח של מיעוטים במקומות שונים בעולם אל מול האלם בעולם ובארץ. ראיתי בכך תהודה אנושית של אישה צעירה, ושל קומץ חברותיה ,מול עולם מנוכר ובחלקו  אכזרי ורצחני.

אם שוב צריך היה תזכורת  שטרם נלמדו לקחי השואה בעולם  ובארץ, הופיע מאמרה הארוך של  ליזה רוזובסקה-"הארץ" 22.11.2021 -ובו תיאורים מסמרי שיער על הנעשה ב"גולגים" החדשים ברוסיה, מפי שני עדים שהשתחררו מהם וחיים מחוץ לגבולות רוסיה.וולדימיר אוסצ'קין וסרגיי סבלייב. הם הצליחו לתעד חומר רב כעדות למה שנעשה. "המאבק למען זכויות אדם ברוסיה מתנקז כיום לזירה חדשה – כותלי הכלא. דיכוי חופש הביטוי ורדיפת מתנגדי משטרו של הנשיא ולדימיר פוטין שוברים בחודשים האחרונים שיאים כמעט על בסיס יומי. בסוף השבוע שעבר עתרו התביעה הכללית של הפדרציה והתביעה של מוסקבה לבתי משפט בדרישה לפרק את אחד מארגוני זכויות האדם הוותיקים במדינה – ממוריאל. הארגון עוסק בתיעוד, חשיפה ומחקר של דיכוי פוליטי בברית המועצות וברוסיה המודרנית"- צוין  על ידי וולדימיר אוסצ'קין אסיר לשעבר שרואיין לכתבה.

לפי העדויות, אלכסיי נבלני, מנהיג האופוזיציה, שהמודיעין הרוסי ניסה להמית ברעל ושב למולדתו ונכלא, זוכה ל"טיפול מיוחד".בכתבה צוין כי ערוץ טלוויזיה רוסי בשם "דוז'ד" דיווח כי במתקן הכליאה שבו מצוי נבלני ההנהלה נתנה הוראה לאסירים אחרים,משתפי פעולה, להפוך את חייו לגיהינום.הסיפורים מזכירים את ספריו הראשונים של אלכסנדר סולז'ניצין -"יום בחיי איוון דינסביץ'" על החים בגולג הסובייטי ו"במדור ראשון" על שעובר על קבוצת מדענים בכלא סובייטי.לי הם הזכירו את הקָפּוֹאים במחנות ריכוז. אלה לא היו מפקדים נאציים, שחששו למגע הכי קל עם ה"קצטניקים". אלה ישבו במבנים מרוחקים ובמגדלי השמירה. מלאכת העינויים והרצח במחנות הופקדו בידי פושעים גרמניים, מהם רוצחים, אנסים, סוציופתים מגרמניה, מאוסטריה, מאוקראינה וגם מהולנד. הקאפו הראשי במחנה "רידלאו",מחנה הריכוז האחרון שלי, בגבול צ’כוסלובקיה- גרמניה  היה סדיסט רצחני הולנדי.

מימין בית הסוהר בוטריקה מן הוותיקים מסוגו באזור מוסקבה. משמאל גולאג במאה ה21. תמונות וויקיפדיה

"שקט שקט בני נחרישה כאן צומחים קברים"

מה שמייחד את הכתבה של ליזה רוזובסקה הוא עדות מקור ראשון של שניים שחוו את העינויים מאחורי הבריחים והסורגים של המשטר הפוטיניסטי ברוסיה. המציאות הזאת ידועה ומתפרסמים מדי פעם מאמרים ודיווחים באמצעי מדיה שונים על התנכלות מתמדת, רדיפות ורצח לכל מי שהקרמלין רואה בו "אויב". כל אדם שוחר חופש הוא כזה.וכאמור מי שרוצה לקרוא את הכתבה כולה, היא נגישה.

אגב,ברשת "וואָי-נֶט" פורסמה ב-14 באוקטובר 2019 כתבה של מקס לוריא וגיא מולדבסקי שהכותרת היא :המטרה – לתת לאסיר תחושה של חיית אדם": הצצה לבתי הכלא ברוסיה.כותרת משנה למאמר היא :עשרות אסירות בחדר, 18-12 שעות עבודה ביום ותזונה ירודה בתקציב של כדולר אחד ליום: כך מתנהלים מתקני הכליאה ומחנות העבודה ברוסיה .

זה לא בחזקת חדשות.מה שמהמם זה השקט. גם הוא לא חדש, אך ניתן לשינוי.הוא מזכיר לי , לפחות בשם, את שיר "פונאר" שיר ערש לילד שאביו נרצח ב"פונאר" שבליטא." שקט שקט בני נחרישה כאן צומחים קברים. השונאים אותם נטעו פה מעברים….." מילים במקור הידישאי- שמריהו קצ'קרגינסקי. לחן אלכסנדר תמיר

 במדינת ישראל מצוי ציבור גדול של יוצאי ברה"מ לשעבר שקלטו את עצמם לפי רצונם שלהם כדי שיוכלו להיטמע בחברה ישראלית כשווים בזכותם שלהם עצמם ולא לפי אמות המידה של הקולטים. אות ומופת לרצונו של האדם כישות חופשית. הם הצליחו.בפוסט על אברהם רות, הוא מעלה על נס את העלייה הזאת שהביאה אתה למדינה  משאב אנושי בלתי רגיל שהעלה את רמת המישור הטכנולוגי והמדעי של המדינה בצורה משמעותית. בארץ  מצויים לא רק העולים האלה משנות ה-90 אלא צאצאיהם, בנים ונכדים, שגדלו במדינה לא טוטליטארית. מדוע לא ראינו  איזו מחאה מול שגרירות רוסיה בתל אביב, שלא לדבר על מחאה בכיכרות הבימה ורבין. היכן נתן שרנסקי לוחם החופש הגדול היכן יולי אדלשטיין.איפה העיתונאי אדוארד קוזנצוב.שרידי הקבוצה שכללה את לוחמת החופש הגדולה- אידה נודל שהלכה לעולמה בספטמבר השנה.

ובהקשר זה  ראוי לזכור מה שקורה בסין בכול הקשור במיעוט המוסלמי האויגורי. מיליון אנשים הוכנסו למחנות ריכוז לשם "חינוך מחדש",  מאות אלפים נעצרו, חלקם עונו ,נשים נאנסו ועוקרו, אלפים נרצחו-זוועות על סף  הג'נוסייד. היכן העולם המוסלמי, לרבות ערביי ישראל והפלשתינאים. מדוע קולם לא נשמע כאשר לא מדובר על עוול, אפליה או הפרת זכויות אדם אלא  על חיסול שיטתי של מיעוט מוסלמי.

מחנות "לחינוך מחדש" ומחנות ריכוז בסין

ולבסוף היכן הקוזקים של אלוהי הצדק-העיתונאים וקהל הקוראים הליברלי שלהם, שעמם נמנים חתני פרס ישראל לעיתונות ושמם ושמעם יצא  לנוכח מקומות וקהלים שבהם נדרסים זכויות אדם.

על דלת אולפנם מצוי אור אדום: שקט- משדרים דממה.

פנים שכאלה

גַּן הפייסבוק נָעוּל אֲחֹתִי כַלָּה, גַּל נָעוּל מַעְיָן חָתוּם.

בווטסאפ המשפחתי התקבלה ההודעה הבא מאת נכדתי אלינור:

מישהו משום מה החליט שהחשבון של סבּוּלי ( סבא) תחת סיכון .הרי מנהלים פה את הכור האטומי בחיסין 15. בקיצור – מפה לשם הדרך להזדהות כדי לפתוח את הנעילה מתחילה בשלב הראשון: כתיבת תאריך הלידה. אבל הפייסבוק טוען שמה שהכנסנו הוא לא נכון .כי מי אנחנו שנקבע את תאריך הלידה שלנו.אז עכשיו- זה נעול, ואין נכנס וגם אין יוצא. אני לא הצלחתי לעזור .

מאחורי המסרון הזה טמון הסיפור של "פייסבוק" שהוא בעצם מהות וסמל של מה שקרוי "הרשתות החברתיות". Facebook שהתרגום שלו הוא  "ספר הפנים" חושף בפנינו באיזו מידה החיוך השועלי הזה מצליח להסתיר את המלתעות.

אני משתמש ב"פייסבוק" כפובליציסט, אך ורק כקישור לפוסטים שלי אל קבוצות שונות שמחוברות אליי ולציבור של 5000  קוראים .היה אם מישהו חדש מצטרף ,אחד מודח. אני מוגבל לגטו של 5000 שוחרים. מי שמנשל את הקורא מבלי שאני אדע את זהותו ,זה "האח הגדול" ואני מסופק אם המודח מודע לזה. לפני יומיים ואני בתהליך ההעברה  לקבוצה האחרונה- הקשר נותק וכאמור ננעלתי- החוצה.

כל הניסיונות שלי באפליקציות של גוגל עצמו ושל אתרים אחרים נמשכו עד לשלב מסוים ואז כאשר מגיעים לשלב הסיום- אופס- הוחזרתי אחר כבוד לפייסבוק הנעול שלי.אלה ש"חוו" זאת מן הסתם מכירים את הצדודיות של הפנים האלה. הפייסבוק מוסר הרבה מידע שבסיומו מצויה השאלה האלמותית. האם המידע ענה על הבקשה שלי. התשובה היא כמובן שלא.אז הוא מעלה כמות כפולה של סעיפים ותת סעיפים שמזכירים את כרטיסי הטיסה של פעם. אם מישהו זוכר-זאת הייתה חוברת שלמה שעסקה בעיקר בחוזה( הטיסה) של הנוסע עם  חברת הטיסה. איש לא ניסה אפילו להבין במה המדובר ואיש לא קרא זאת.

פייסבוק מספקת בין היתר כמה מיילים וכל מייל ששלחתי חזר אליי.במקרה אחד קבלתי משוב והסתבר שהגעתי לשלוחה שעוסקת בפן המשפטי והוא בא מאירלנד. חשבתי אולי פקס שרשום, וניסיתי. אבל כשהטלפון צלצל נשמע מן העבר השני איזה קול שחרחֵר קלות ,אופייני למי שמתעורר מחלום בלהות.ואחר כך נשמעה האות: תפוס, וחוזר חלילה.

בין המידע על  הרשת צוינה הכתובת של "פייסבוק" -ישראל ומוזכר שמספר המועסקים הוא 70-80 איש ומכול אלה אין בנמצא שרות לקוחות מאויש באתר שהוא בשימוש כה רבים. שימוש הוא הגדרה נכונה. פייסבוק משתמש בנו כאילו היינו חפצים פלסטיים ,וחפצים לא נזקקים למידע או לנגישות. אם הם לא שמישים משליכים אותם.בתחושה עגומה זאת צץ במוחי רעיון. הרי ישנו עמוד שלם שבו אפשרויות נגישות לדוברת פייסבוק בישראל,מעיין שריג, ואני הרי עיתונאי ושמא הקולגיאליות תעזור . כתבתי מייל קצר ובו תיארתי את שבירת לוחות הברית בני לבין פייסבוק.ואכן, ראו זה פלא המייל עבר.ושם הוא נעצר.פני הדוברות. פנים חתומים לגמרי כמו של מומיה. אין קול ואין קשב.

אפשר ו"פייסבוק" ,כמו רשתות  דומות, מצפה מאיזה "חיל ישע" ציבורי שיסייע לאובדים בדרך הישר של הפייסבוק.תמיד בשעת מצוקה יימצאו איזו מתנדבת  או מתנדב שייחלצו לעזרה. בין האמירות  ביידיש ,ישנה אחת  שמלמדת על הפרצוף המעוות של מישהו :"אָ זָיין צירֶה הוֹט עֶר". צורה כזאת יש לו. על משקל זה ניתן לומר :פרצוף כזה יש לו לפייסבוק.

=================================

המסירה לנמענים או לקבוצות אלו נכשלה:

israel@fb.com
==================================

אחד מתוך הרבה ציונים- נכשל- במבחני פענוח קוד "אניגמה"  של פייסבוק.

ויהיה מי שיעיר: אם ככה , תניח לזה. על זה יש לי תשובה ובדיחה. הראשונה היא פנייה למישהי, מישהו ,שיסייע להתגבר על הגולם ולהוכיח לו שבני אדם יוכלו לו. והבדיחה. מסופר על שלושה יהודים, ראובן ,שמעון ולוי, שעומדים בלונדון ליד ה"ביג בן". ראובן מציע לשמעון למכור לו את ה"ביג בן". "וכמה אתה מבקש בעדו?" שאל שמעון. "מיליון פאונדס"- עונה לו ראובן. שמעון מוציא את פנקס הצ'קים מן התיק ומבקש מלֵוי עֵט והוא רושם  צ'ק לפקודתו של ראובן בסך מיליון לירות שטרלינג. בסיום הוא מחזיר את פנקס הצ'קים ואת העט לתיק שלו. אז  מעיר לוי לשמעון. "לו אין הביג בן ולך אין מיליון שטרלינג מה יצא לך מכול העסקה?"  "עט" -עונה לו שמעון.

אין לי פייסבוק אבל יש לי פוסט.

לפרק את מצודת בלפור

המשמר של השב"כ עזב את "מעון בלפור"- צעד קטן לירושלים וגדול יותר למדינה- כמונח ושם שהיה סמל של פולחן אישי שחותר תחת אושיות של משטר דמוקרטי.

כפי שזה קורה לעתים כשיש לך פוסט בהמתנה, בייחוד כשהוא נושא שתמיד ניתן לפרסום ואם חסר נושא יותר אקטואלי שולחים את העתודה-הפוסט לבלוג. ובזה נגמר העניין. אבל קורה וצצה איזו התפתחות שהופכת אותו לחם יותר, אז  אצלי הוא אמנם לא נחשב לסקופ אבל יש בו תבלין ואני אוהב ה"סטייק"-מתובלן טוב. היום בצהרים הודיע לי חברי, שלמה ארד, איש ירושלים, עיתונאי ואיש טלוויזיה בכיר בעבר,  כי המשמר של שרות הביטחון הכללי- השב"כ, שהופקד על "מצודת בלפור" אינו נראה יותר.  אמנם המחסום האוטומטי עדיין קיים, אבל הולכי רגל יכולים לעבור באין מפריע. הללויה.

המחסום האוטומטי נשאר המשמר עזב. צילום שלמה ארד.

ומכאן מה כתבתי במקור.אם תשאלו תלמיד תיכון מה זה בלפור יש להניח שהוא  יענה שזה מעון ראש הממשלה ביבי נתניהו. מן הסתם הוא לא יאמר כי זה  השם  של ארתור ג'יימס בלפור, שר החוץ הבריטי בשלהי מלחמת העולם הראשונה, שמסר  איגרת ללורד ליונל וולטר רוטשילד ובה תמיכתה של בריטניה בהקמת בית לאומי ליהודים בארץ ישראל. איגרת שידועה כהצהרת בלפור.

אם אותה תלמידה או אותו תלמיד יטרחו לבדוק בגוגל את ההיסטוריה של הבית הזה יגלו שהוא כלל לא מצוי ברחוב בלפור בירושלים,אלא ברחוב סמולנסקין 9 . שמו המקורי היה "בית אגיון". המשמש מאז 1974 כמעונו הרשמי של ראש משלת ישראל. אדואר אגיון היה סוחר יהודי יווני עשיר שהתגורר באלכסנדריה ובעבורו הוקם הבית בשנים 1936-38 , אשר תוכנן על ידי ריכרד  קאופמן האדריכל הראשי של המוסדות הלאומיים בארץ ישראל.בשנת 1952  רכשה מדינת ישראל את הבית כדי שישמש כמעונו הרשמי של שר החוץ משה שרת. בשנת 1974  החליטה ממשלת ישראל להעביר את בית ראש הממשלה ועם הזמן בנתה חומה סביב הבית משיקולי אבטחה, וחלק מרחוב בלפור נסגר לתנועה. במהלך שנות ה-90 המבנה שופץ  ובשנת 2009 נכנסו למעון  הזוג נתניהו.

מעון בלפור החסום כולל מסך שחור- צילום שלמה ארד. למטה שירטוט של המעון המקורי – בית אגיון- פנינה ארד.

מטרד בלב העיר.

בשנת 2013 בעת שבתם של ראש הממשלה נתניהו ומשפחתו סופח למתחם המאובטח של מעון ראש הממשלה בית זלמן שוקן הסמוך. רחוב סמולנסקין נחצה לשניים, כשחציו הקרוב יותר לבית ראש הממשלה סגור לכניסה, מגודר ומאובטח. ב-2017 נבנתה סככה בין חומת הבית לחומת  בניין טרה סנטה, כאמצעי אבטחה נוסף. הסככה נבנתה בלא היתר, שטחה 312 מ"ר וגובהה כ-6 מטר, ולא ניתן להיכנס לרחוב סמולנסקין מבלי לעבור מתחתיה.מבצר מלכותי בלב ירושלים.

בית בלפור הפך למטרד בלב העיר בצומת המרכזית של הבירה מכיוון שחלקו, כאמור, נחסם ולידו נערכו הפגנות. ואכן עוד בשנת 2009 אישרה הממשלה הקמת מעון ראש הממשלה במסגרת "מיזם אלמוג"- העברת המעון לקריית הממשלה. מאז התהליך עבר הקפאה, בשל עלותו הגבוהה,הפשרת התוכנית, פניות של התנועה לאיכות השלטון ודו"ח מבקר המדינה וכיו"ב בעיות. מסיבה זאת הוחלט  באוקטובר 2018  להקפיא את הפרויקט ומאז נשקלת הקמתו במקום חלופי, שדורש תכנון אדריכלי המותאם למקום החדש. על פי דו"ח מבקר המדינה, תקציב הפרויקט התנפח במשך השנים מ-650 מיליון שקל ל-1.358 מיליארד שקל, לא כולל ההשקעה בתכנון הפרויקט במיקום החדש. איזו מפצלת  אֶרדוּאָנית שהולמת את השוכן בה.אני משער כי  בצנרת התכנון היה גם מנחת מסוקים ,שכן לא מתקבל על הדעת שלראש ממשלת ישראל, יהיה, כמתוכנן ,מטוס אישי ולא מסוק שיעביר את כבודו מנמל התעופה בן גוריון לבית רה"מ בירושלים.

בעקבות ההקפאה, נאלצה המדינה להשקיע עוד 75 מיליון שקל במיגון מעון ומשרד רה"מ הישנים. ככל הנראה, נמצא מיקום חדש ל"פרויקט אלמוג " ואף בוצע תכנון אדריכלי שלו, אך טרם התקבלה החלטה רשמית בנושא.

סוף, סוף

עכשיו כאשר ראש הממשלה, נפתלי בנט, ממעט לשכון במעון בלפור ומשפחתו נמצאת במקום מגוריה ברעננה, הגיעה העת להעביר סופית את המתחם ולהתיר את הפקעת האורבאנית בלב העיר .אין הכוונה להקים מחדש את הצריף של הנשיא  יצחק בן צבי, אך גם לא מפלצת אורבאנית. בכך ירווח גם לתושבי הסביבה שצריכים היו לסבול מן ההפגנות המתמידות שליד המעון. אין  ספק שיימצא מוסד  ציבורי מכובד שיהיה מעוניין לרכוש אותו והוא ישמש מטרה נאותה. ככה או אחרת כאשר יתייחסו ל"בלפור" הכוונה תהיה לאותו  מדינאי בריטי שמלא תפקידים רמי מעלה שונים ובהם ראש ממשלת בריטניה. הוא זה שהגורל ולא מעט תככים במפלגתו, הביאו אותו, להיות שר החוץ של בריטניה בסוף מלחמת העולם השנייה ולהצהיר על זכותו של העם היהודי למולדת בארץ ישראל- היא הצהרת בלפור.

ולסיום -כמו שאמרנו ב"גוּט אוֹל "קול ישראל" -העיקר תחילה. המשמר הפרטוריאני של מעון בלפור עזב והבריות יכולות לנוע חופשי. חופשי- כמה יפה מילה זאת.