ריבוי ערוצי הטלוויזיה אינו תורם לשיח חברתי ופוליטי וכפועל יוצא אינו גורם לחיזוק הדמוקרטיה, בשעה שהרדיו ממלא תפקיד זה והעיתונות הכתובה ממציאה עצמה מחדש.
חלק ב'- ריאיון עם פרופסור אליהוא כ"ץ.
פרופסור אליהוא כ”ץ ,בשיחה אתך בשעתו אמרת כי הטלוויזיה העבירה את הפוליטיקה מן הרחוב אל הבית, זה נכון גם כיום ?
"זה נכון גם היום בכל מה שקשור בטלוויזיה. היא בעצם הסתלקה מן הזירה הציבורית והבית המשפחתי . זהו לדעתי השינוי הגדול שחל. הבית הוא בדרך כלל מקום לסיג ושיח פוליטי או למידע בכול הקשור לדעת הקהל. בשנים הראשונות הצפייה בטלוויזיה הייתה קולקטיבית למשפחה. זה כלל, בין השאר, גם את הנשים שנהפכו לבעלות תודעה ציבורית".
אבל אז טענו כי בטלוויזיה המשופעת בערוצים, באמצעות לוויינים וכבלים, התחרות והבחירה הם רחבים יותר. זה ועוד. הגענו לשלב שאנו יכולים לצפות במה שאנו רוצים, מתי שאנו רוצים,היכן שאנו רוצים במגוון של אפיקים, על המרקעים או ברשתות ,בטאבלטים ,בטלפונים הסלולאריים.
" בהתחלה כאשר הטלוויזיה הייתה שירות ציבורי מונופוליסטי הצפייה הייתה בשיאה. צפייה בחדשות בשעות הערב הייתה בחזקת חובה- כ"מדורת השבט". ולהתייחס לנקודה שלך לגבי הבחירה הרחבה, אני מפנה תשומת לבך שבאופן פרדוקסלי ,עם הופעת הערוצים המסחריים, מתחרים, הצפייה ירדה, המשפחה התפזרה. על בסיס נתונים – במשדרי הטלוויזיה של כול הערוצים הצפייה של מבוגרים בימי חול עומדת- על 20% ".
ומה מקומם של מהדורות החדשות, אשר אלה במידה מסוימת עיצבו את השקפת עולמנו ויצרו דעת קהל? אני שואל את פרופסור כ”ץ. ועל כך הוא משיב.
" הטלוויזיה המסחרית הגדילה את ממדי החלק הבידורי בכלל המשדרים, לרבות החדשות, האקטואליה והתעודה .ניתן לדמיין את קהל הצופים מחזיק בכרטיס אשראי זמין במקום תעודת זהות. הפרסומת היא דומיננטית. מנהלי המדיום מקדישים הרבה זמן וכסף לצורה-לעיצוב הדימוי."
צפייה בטלוויזיה לא תורמת לשיח הפוליטי בחברה דמוקרטית.
אני מצביע על כך שבכול זאת יש לגילויים בטלוויזיה, בין היתר בכול הקשור בפגמים בחברה או במעשי שחיתות, איזו ייחודיות למדיום הזה שמשאיר את רישומו הציבורי. על כך מגיב אליהוא כ”ץ, כי כנראה הצפייה בחדשות הטלוויזיה אינה מוסיפה מידע למה שזמין ברדיו. הוא מצביע על מחקר שנערך ושבו נמצא כי הממד החזותי של הטלוויזיה מעורר יותר רגשה מאשר ההאזנה בלבד אבל לא מוסיף מידע או תורם לזכירתו. הוא מוסיף ואומר כי המחקר שנעשה בחו"ל מצא כי צפייה בטלוויזיה ,כולל חדשות, לא תורמת לשיח הפוליטי או לעיצוב דעת הקהל בנושאים פוליטיים. זאת בשעה שקריאה בעיתון תרומת לכך הרבה.
אשר לאלה שטוענים כי ריבוי ערוצים תורם לפלוראלזים תודעתי, אליהוא כ"ץ חולק על כך. לדעתו בתחרות בין ארבעת הערוצים, עוד מעט שלושה, כול המהדורות משדרות את אותן חדשות באותו זמן, וזה מצב אבסורדי. כ”ץ מוסיף ומעיר שההנחה שלו היא כי הצופים לא בוחרים בין הערוצים בשל הצורה שבה מובאים התכנים של החדשות, אלא בשל האטרקטיביות של המגישות, האהדה כלפי הפרשנים, עיצוב האולפן או בגלל התכניות ההמשך אחרי החדשות. הוא מצביע בין השאר על כך מאז שהטלוויזיה האמריקאית רואה עצמה חופשית להיות בעלת "הטיה" (דוגמת "פוקס" מול CNN) גם כאן ההנחה של פרופסור כ”ץ היא שהצופים לא מפעילים את השלט לכאן ולשם, בין הערוצים, כדי לקבל היבטים שונים על החדשות. הם פשוט לא "שומעים את הצד השני".
" אם כך פרופסור כ”ץ, מה מקומה של התקשורת בהליך הדמוקרטי?"
"אם המטרה של הדמוקרטיה היא להביא את התודעה לדעת קהל, לעניין אותו ולשתף אותו בהליכים ולתרום לדעת קהל נאורה שמבוססת על הצדדים השונים של הסוגיה, אני מעז לומר כי ערוץ אחד של חדשות יכול להיות יותר פונקציונלי ויותר פלורליסטי מאשר ערוצים מתחרים. לצורך זה דרוש שידור ציבורי מונופוליסטי, עתיר משאבים, בלתי תלוי בגורמים מסחריים או בממשלה, מצטיין באיכות מקצועית וביכולת להבנות סדר יום לאומי ולייצג בצורה הולמת את הצדדים בכל סוגיה. אני מאמין שזה יגרום לציבור לשוב למדיום הטלוויזיוני ויתרום לקיום דיון ציבורי משמעותי".כשאני מרים גבה- אליהוא כ”ץ מגיב מיד : "אמנם זה עשוי להישמע כמו פאשיזם, אבל אני טוען שהוא יותר דמוקרטי מאשר אנטי דמוקרטי. לא חייבים לסגור את הערוצים – אפשר, למשל, לגרום לכך שהם ישתפו פעולה בהפקה של מהדורה בפורמט של פאנל שישודר לכולם במקביל."
"אם כול כך פשוט וטוב, מדוע היה כול כך רע בכול הקשור ברשות השידור?"
" כול ההמולה, המיותרת, בכול הנוגע לפירוק רשות השידור והקמת התאגיד רק הדגישה את הפגיעוּת של השידור הציבורי ושל יכולת הממשלה להתערב בנעשה. התאגיד נולד עם כתם. תוצאה דומה הייתה לביטול האגרה, אשר תכליתה הייתה להעניק לצופים מניה סמלית בשידור ציבורי בלתי תלוי. "
"אני מקבל מה שאתה אומר פרופסור כ”ץ ויכול להוסיף כהנה וכהנה כיצד הממסד השחית את השידור הציבורי במינויים השערורייתיים שלו הן של נציגי ציבור והן של הממונים על הביצוע. אבל זה היה, והוא חלב שפוך וחמוץ. אז מה התרחיש שלך?
" אני מעריך כי עתיד הטלוויזיה הוא בידור לפי הזמנה (VOD) ולא חדשות בשידור חי. כיום, משדרי החדשות מתארכים לשעה שלמה בתערובת של "חדשות קשות" ורכות, תמונות ואנשים ,כשאלה מוצגים, לעתים, במסכים חצויים מבלבלים, וכן פרשנות של חדשות מסוימות, מדי פעם דיווח תחקירי, וסיקור מתרחב של נושאים כמו בישול, אופנה וכיוצא באלה. זהו המרשם שבו הטלוויזיה המסחרית בארץ התחילה וככה היא ממשיכה לשביעות רצונם של הצופים "
"אם מרוצים אז מדוע הבריחה?"
"שביעות הרצון היא יחסית. יש סיבות רבות לירידה ברייטינג של חדשות. בין היתר, מכיוון שבזירה של תחרות, ציבור הצופים, בעיקר הצעירים, נמשך לרשתות אחרות. במציאות הנוכחית, הטלוויזיה אינה מצליחה לעורר דיון ציבורי בנושאים חשובים בחיינו. רק תכניות כמו "האח הגדול" או אירועי מדיה אחרים, מגיעים לרייטינג גבוה ומזמינים מעבר מהרשתות אל הערוצים.
האחות הגדולה המציאה עצמה מחדש.
"תרחיש די עגום למדיה."- אני מעיר.
"אולי תופתע לשמוע. העיתונות הכתובה נראית כאילו היא ממציאה עצמה מחדש בכך שהיא מביאה יותר פרשנות, טורי דעות, תחקירים ומעקבים. העמוד הראשי הוא חלון הראווה של העיתון והדגש הוא לא על העבר- החדשות שהיו, שכן בעת קריאת העיתון הציבור כבר מכיר אותם מהרדיו, מהטלוויזיה ובעיקר מהאינטרנט. הדגש הוא יותר על תרחישים, מה צפוי בעתיד יותר מאשר מה שקרה בעבר. בעלי ההון מגלים עניין גובר בהשקעה בעיתונות הכתובה.
ניתן לומר שכשם שהטלוויזיה הכניסה את הפוליטיקה פנימה, כך הרשתות החברתיות, שבות ומוציאות אותה החוצה. הרשתות האלה הן המקום למצוא גם חברים וגם נושאים משותפים. הן מצטיינות ברישות.
אמנם תפקידן ביצירת דעת קהל אינו ברור עדיין, אבל אלה ללא ספק הוכחו כאמצעים יעילים בגיוס הציבור לתנועות מחאה, כמו "האביב הערבי" במצרים, המהומות בעזה, ותנועת #metoo.של נשים בארה"ב ובמקומות אחרים."
לסיכום, מציין פרופסור אליהוא כ"ץ : "מוקדם להספיד את העיתונות לסוגיה . ההיסטוריה של התקשורת רצופה בתפניות מפתיעות וככל הנראה היא תמשיך להשתנות גם בעתיד. אין ספק כי המציאות הנוכחית מתאפיינת באתגרים חדשים שחשוב לתת עליהם את הדעת. דעת קהל ועיתונאות הם שני תחומים שמסיבה כלשהי התפצלו בעבר – הן מבחינה מחקרית והן מבחינה מוסדית. לדעתו, איחודם מחדש יועיל לדמוקרטיה. עד אז, חיונית ביתר שאת הפעילות של ארגונים ביקורתיים, בלתי-תלויים כמו העין השביעית."
אליהוא כ”ץ
אליהוא כ”ץ נולד בשנת 1926 בניו יורק , בנם של מוריס ורוז. למד בבית ספר יהודי דו-לשוני ואחר כך באוניברסיטת קולומביה לתואר ראשון, שני ושלישי שם היה פעיל בתנועת הסטודנטים הציוניים. בשלהי 1944 הוא גויס לצבא האמריקאי והצטרף לקורס ללימוד יפנית לקראת הצבתו שם כמתורגמן. הקורס נערך באוניברסיטת שיקאגו,שאליה הוא עוד ישוב, כאקדמאי, אך קרוב לשנה הוא שרת ביפן. בשנות ה-50 הוא החל לערוך מחקרים באוניברסיטת שיקאגו ויצר קשרי עבודה עם האוניברסיטה העברית בירושלים ופרופסור לואי גוטמן מיסד המכון למחקר חברתי שימושי . לאחר יצירת הקשר עם האקדמיה בישראל, מחקריו התמקדו בקשיים הביורוקראטיים של העולים לישראל. באוניברסיטה העברית הוא ייסד את המכון לקומוניקציה שהפך למחלקה מעורכת לתקשורת ולעיתונאות.
אליהוא כ"ץ מגיש לדוד בן גוריון ספרים על בודהיזם, לאחר הופעתו בפני ציונים צעירים בניו יורק בשנת 1950.צילום משפחת כ"ץ.
אליהוא כ"ץ עלה לארץ ב1963 ובשלהי שנות הששים נענה לבקשת השר ישראל גלילי לעמוד בראש צוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית. עבודתו זו שולבה מאוחר יותר במחקריו על הכנסת המדיה הטלוויזיונית למדינות העולם השלישי ועל בחינת ההשפעות ארוכות הטווח של הטלוויזיה על התרבות בכלל ותרבות הפנאי בפרט. כמו כן הוא עבד כיועץ לרשת הטלוויזיה BBC אף שהוא גדל באמריקה ונחשף לטלוויזיה שם, הדגם הטלוויזיוני שלו היה האירופי, ובמיוחד הבריטי. ההסכם בין רשות השידור לבין רשת סי. בי. אס. האמריקאית הייתה לדעתו לרועץ למדיום בארץ. הוא האמין כי טלוויזיה עצמאית , שלא במסגרת רשות השידור, תצליח למנוע את מסכת החיכוכים, המריבות והתככים ששררו אז ברשות. בסוף הטלוויזיה צורפה לרשות ואליהוא כ”ץ נאלץ לפרוש.
בשנים 1976–1979 כיהן אליהוא כ"ץ כנשיא האגודה הסוציולוגית הישראלית. בשנים 1987–1996, לאחר מותו של לואי גוטמן, שימש כ"ץ כמנהל המכון למחקר חברתי שימושי. במקביל לכך הוא המשיך בתפקידיו האקדמיים ובשנת 1992, לאחר פרישתו מהאוניברסיטה העברית, הצטרף לסגל אוניברסיטת פנסילבניה.
אליהוא כ"ץ זוכה בפרס הוקרה מאוניברסיטת פנסילבניה מידי נשיאת האוניברסיטה פרופסור איימי גוטמן בשנת 2018 צילום: משפחת כ"ץ.
כ"ץ זכה על עבודתו בשורת פרסים והוקרות, בהם פרס ישראל למדעי החברה לשנת 1989, פרס מרשל מקלוהן למדיה וחברה, ועשרות פרסים ועיטורי כבוד מאוניברסיטאות שונות ברחבי העולם. הוא פרסם לבדו ובשיתוף חוקרים יותר מעשרה ספרים ומאות מחקרים בתחומי החברה והמדיה, והפך לאחד החוקרים הבינלאומיים החשובים בתחומו.
אליהוא כ”ץ נשוי לרות לבית טורגובניק, פרופסור למוזיקולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים, גם היא כלת פרס ישראל (2012) ולהם שני בנים, מתיא ונתנאל
פרופסור כ״ץ היה מאנשי דור המייסדים של לימודי התקשורת בארץ, ובעצם הוא עמד בקדקוד. הידע הרב שצבר במהלך השנים באוניברסיטאות ובמכונים ברחבי העולם, כולל מכוני היוקרה בתחומי התקשורת והחברה והתכונות האישיות שלו לרבות ענווה וכיבוד דעת הזולת היו להם השפעה רבה על גיבוש תובנה וגישות מחקר
בשנת 2015, תרם כ"ץ את אוסף ספריו, יותר מ-2000 כרכים, למחלקה לתקשורת באוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע. האוניברסיטה ציינה שאוסף זה הוא בעל ערך אקדמי ותרבותי רב. עוד צויין שתרומה זו חשובה מאוד למחלקה לתקשורת בבן-גוריון, בהיותה הצעירה יותר מבין המחלקות לתקשורת באוניברסיטאות בישראל. באירוע פתיחת שנת הלימודים, בו ניתנה התרומה, אמרה נשיאת אוניברסיטת בן-גוריון, פרופסור רבקה כרמי, על תרומתו של כ"ץ: "אתה אבי התקשורת בישראל ואני מקווה שהקשר הזה בינך לבינינו ילך ויתהדק. אני בטוחה שמה שאתה עוד יכול ללמד, אנשים צעירים עוד לא למדו"
זרקור 