ארכיון קטגוריה: רשמים

להציל את בָּאלוּ.

Monde cane  הומניסטי בישראל 2021

לכול סיפור יש שתי אפשרויות. או שהוא בא אליך או שאתה בא אליו. התוצאה היא  אותה תוצאה. הפעם הסיפור  מתחיל בפטירתה של ג'ימבָּה, מנוחתה עדן, כלבת רחוב שאומצה וחיה חיים טובים אצל אֵלָה דורון ומעיין פוגֶל, וילדתם ,רייָה. היא מתה ממחלה בהגיעה לגיל מופלג. מותה הביא יגון על הזוג, ובתם הקטנה רייָה שחיה אתה כאחותה הבוגרת. ג'ימבה, הייתה כלבה חמה וחברותית לסובבים אותה ואהובה מאוד על משפחתה. במותה נותר חלל עד שהמשפחה גילתה בבית יתומים כלבי של אגודת צער בעלי חיים , כלב גור אשר בהיותו בן שלושה חודשים הגובה שלו הגיע לחצי מטר. בגיל שנה ומשהו הוא הגיע לגובה של סוס פוני. השם בָּאלוּ אומץ משמו של הדובי, טוב הלב ,בעל הכרס הגדולה שמלמד את הנער מוֹגלי את כול שעליו לדעת כדי לחיות בג'ונגל. אלא שבָּאלוּ בניגוד לזה ב"ספר הגֹוּנגל" אינו אמיץ. הוא גדול ופחדן והא חי בג'ונגל האנושי.

ביום ג' – ה-13 באפריל בשעה 14:00 ( ככה מצוין בסמרטפון), משפחת פוגל הצעירה בילתה בחוף ארסוף-קדם ,בשרון הדרומי בין הרצלייה לגעש.חיל הים ,אי שם במרחק כמה קילומטרים, ערך תמרון ובמהלכו נשמעו פיצוצים עזים בחוף ארסוף. בָּאלוּ עשה אחורה פנה ונעלם. לאחר כמה דקות כאשר הבעלים של הכלב ,מָעיָין, שם לב שהכלב נעדר, הוא קרא ושרק ובָּאלוּ ,שהיה בחניון, חזר לחוף.בין אם זה לכבוד שובו של באלו, ובין אם זאת הייתה התוכנית מלכתחילה ,הפיצוצים נמשכו. באלו נסוג, והפעם הקריאות והשריקות של מעיין לא עזרו.

אזעקת אמת

תחילה נערכו החיפושים בסביבת החניון של חוף הרחצה. בשלב זה כמה מבעלי המכונית ועוברים ושבים התעניינו בכלב האובד וחלקם אף החלו לשוטט בסביבה. השעה 16:00 והכלב איננו. החיפושים נמשכו כשאנשים צעירים ומבוגרים מצטרפים לחיפושים בכול פעם  בקטע אחר שבו הסתובב מעיין והשמיע קריאות ושריקות והכלב לא נענה. האנשים נענו. אֵלה, בת הזוג של מעיין הצטרפה לחיפושים בסביבות 5:30 כשעתיים וחצי לאחר היעלמו של באלו. אליה הצטרפו אחיה וחבר ועשו דרכם ברגל מחוף שפיים לאורך המים עד ארסוף קדם, כשעה הליכה. בשלב  זה הוקם מעין חפ"ק ואנשים שונים רובם צעירים הוציאו סיורים לצפון ודרומה. לכך נוספה  קריאת אס. או. אס. של אלה בסמרטפון בזו הלשון :  "באלו שלנו אבד לפני שלוש שעות בחוף ארסוף. שיתופכם יעזור לנו מאוד. זה ממש עניין של מהירות. היה תרגיל של חיל הים והפיצוצים הפחידו אותו והוא עלה מן החוף. באלו הוא כלב גדול וחזק מאוד ומתוק אבל פחדן. אם תראו אותו אנא התקשרו אליי או למעיין . יש חשש שהוא יגיע ברגל לתל אביב ושם הוא אבוד"

במקביל הועברה הודעה מתאימה על ידי אמו של מעיין לווטרינר שגר בסביבה וגם הוא נרתם למלאכת החיפוש תוך שעה והטלפונים של מעיין ושל אלה צלצלו ויש שחיכו בתור כדי להירתם למלאכת החיפושים אשר הרחיקו לחוף שפיים מצפון ועד רשפון בדרום.

המלכוד ברשת.

בשעה 21:00 קרוב לשבע שעות לאחר העלמו של הכלב נרשמו על הצג של אֵלָה 460 משתתפים שפעלו לא רק כרשת אלא כמחפשים אחר הכלב האבוד. בשעה 21:30 הגיעה הבשורה ממשפחה, שגרה בארסוף וראתה את ההתכתבות  ברשת, כי בָּאלוּ נמצא אצלה  בחצר. ככה מצא לו הכלב מקלט לא במרחק קילומטרים אלא בקרבת מקום עם בית חם וכלבים לחברה,והוא הצטרף למשפחה.

מייד בהיוודע הידיעה המשמחת יצאה הודעה מאת אֵלָה לקהילת המחפשים ולכול המעורבים בחוויה ברשת לאמור: " חברים ואנשים טובים ויקרים. היום הדרמטי הזה הסתיים בשמחה גדולה שבאלו שלנו נמצא בדירה של משפחה בארסוף- בזכות השיתופים שלכם. הגענו מיוזעים מהדיונות ונרגשים לאסוף אותו. היום הזה גילה לנו את עוצמת הטוב האנושי. אנשים שלא הכרנו קודם- עזרו. יצאו לחוף מרצונם מבלי שנבקש,שיתפו,דברו,עודדו- פשוט הלב מתפוצץ. אנו אסיריי תודה וחוזרים הביתה בידיים טובות עם באלו אהובנו"

בתמונה מימין לשמאל: באלו, מָעָיין, רייָה, אֵלה. צילום: משפחתי

"מבצע באלו"- כמשל קטן לדבר גדול.

אישית אילו ידעתי שזאת אֵלָה שמחפשת אותי גם אני הייתי משחק בתופסת. אֵלָה היא פצצה ,מפיקה ומביימת סרטיי הדרכה וחינוך , מלחינה,זמרת ,יפת תואר ופעילת חברה וסביבה. אשר למסקנה הרחבה יותר הרי היא שהעולם אינו כָלבּי כפי שתיאר אותו הסרט האיטלקי monde cane בשנת 1962  במובן השלילי. זכורה לי תמונה אחת מאינדונזיה שאישה מצויה בכלוב, מפוטמת כמו אווז, וככל שמשקלה עולה ככה גם המוהר. מאידך, הכלב הוא ייצור אהוב על הבריות. הוא חלק מן המשפחה. מסקנה שנייה היא שאם ילד היה הולך לאיבוד, חלילה, ציבור גדול הרבה יותר היה נרתם למשימה. ואם שתי המסקנות נכונות. אז מדוע המציאות הרחבה שלנו איננה כזאת. ולא זו בלבד אלא בימים האחרונים  ראינו גם ראינו את הרוע באדם שבינינו.

דומני כי התשובה היא שכאשר בפני אנשים ניצב אתגר הם נרתמים למשימה, גם כאשר זאת גדולה לאין ערוך מאשר מציאת כלב אבוד או ילד אבוד.מן הפרט הקטן לכלל הגדול. ראינו זאת במקרים רבים בזמנים קריטיים לאומה כאשר המלחמה הייתה על הבית. כמו במלחמת העצמאות וכמו במלחמת יום הכיפורים. כיום כאשר המציאות תובעת מאבק להציל מדינה יהודית מתוקנת, שהולכת ואובדת לנו, וביתר שאת לנוכח האירועים הקשים האחרונים- אין מנהיג שיציב לפני הציבור את האתגר כפי שהוא- קיומה של מדינה יהודית ודמוקרטית על כול הכרוך בה ובנאמר במגילת העצמאות .וכן ,הצמד הזה –יהודית ודמוקרטית הוא ייחודי כשם שהמדינה היהודית היא ייחודית.ואם ישנו כזה -שיקום. הציבור יגיע אליו. מהר יותר מאשר לבָּאלוּ.

קרנבל של שמות.

שמות משפחה מלמדים על  החברה ההטרוגנית והמשמעות  שלה בחיינו.

פוסט לתקופת מלפפונים

לכל איש יש שם
שנתן לו אלוהים
ונתנו לו אביו ואימו

ככה פתחה המשוררת זלדה את שירה על שמות. ואם צריך עוד סימן לחשיבות של השם, הרי ספר שלם מתוך חמישה חומשי תורה נקרא "שמות"

שלוש שנים אחרי בואי לארץ, עם התגייסותי לצה"ל עיברָתּי את שם משפחתי. השם היה גלָזֶר ,משמעו בגרמנית: זָגָג. ותחילה חשבתי על גָל-זֵר. אחר כך הורדתי את ה-זר  ,כי מה לגל ול-זֵר ,או זָר. אבל גם זה לא סיפק אותי ושמתי י' בין ה-ג' לבין ה-ל' וככה נוצר לו גיל. שם עברי יפה. אמנם בן גוריון לא היה מודע לכך אבל אני נעניתי בכך לפנייה שלו לעברת שמות מן הגולה. לימים גיליתי שפטריוטים גדולים ממני ביניהם  מפקדי צה"ל  לא שינו את שמות המשפחה. עזר וייצמן נשאר עזר וייצמן, יצחק רבין לא שינה שמו,  RABIN   הוא רב  בסלאבית. גם הרמטכ"ל חיים לסקוב לא שינה שם משפחתו,ובין המנהיגים המקורבים לדוד בן גוריון כמו יוסף שפרינצק  או אברהם הרצפלד לא שינו שמם. גם לא חיים ארלוזורוב ,מנחם בגין ואחרים ,לא שינו את שם משפחתם. מי שנמנו עם מחליפי השם אז היו בעיקר עולים חדשים שורדי השואה וזאת כדי לסמל בכך את שילובם בקרב היישוב והמדינה. למשל אפרים קישון הסטיריקן הגדול שלנו ,שמו בהונגרית היה קישהונט ושמו הפרטי פֶרֶנץ ובשכנוע מצד פקיד ההגירה זה הפך לאפרים קישון. רק לאופנוע שלו הוא נתן שם לועזי "דוקטור".

המגמה הזאת של לעברת שמות לא הייתה אופיינית לשמות משפחה אלא גם למקומות, ובעיקר מקומות שהיו לפנים יישובים ערביים או רבעים ערביים. לדוגמה ראס על עיין, הפך לראש העין. לעומת זאת הכפר איסדוד, הפך לאשדות, השם המקראי של המקום. עין חמד שליד ירושלים שמו היה "אָקווָה בֶּלָה", שם מקסים ומדוע צריך היה לעברת אותו.

כאן ראוי להזכיר כי מקומות רבים בארה"ב לרבות מדינות, ערים, נהרות, ממשיכים לשאת שמות אינדיאניים. העיר שיקאגו מקורה לא אנגלי גם לא מדינת מישיגן .ואם אתם מתקשים להגות את השם "מֶסֶטשוּסֶטס" מדינה שבה נמצאת בוסטון וכול הקצפת האקדמית מדעית , תבינו  שלא מדובר במולדת הישנה- בריטניה, שמן השם "יורק" גזורה העיר "ניו יורק"- יורק החדשה.

האמריקאים, רובם בשעתם מהגרים מאירופה ,היו קנאים מאוד לשימור השמות. כמקובל שמות ניתנים למקומות או לאתרים על שם מנהיג שנאסף אל עמו. לדוגמה  הנשיא קנדי. נמל התעופה הבינלאומי השני בניו יורק, שמו היה "איידלוויילד" .הוא הוסב על שמו של קנדי. וזה עבר כי הניו יורקים,גם משום שהם פחות שמרנים וגם משום שאהבו את קנדי ,לא התנגדו. לעומת זאת כאשר אתר השיגור של לוויינים בפלורידה "קייפ קנאברל",  שונה ל"קייפ קנדי" קמה מהומה. לאחר מאבק, השם של המקום הוחזר על כנו ובסיס השיגור נקרא על שם קנדי בקייפ קנאברל.או דוגמה אחרת- קליפורניה. שם המדינה ספרדי והערים הגדולות: לוס אנג'לס,סאן פרנציסקו וסאן דיאגו- ספרדיים. מדינת לואיזיאנה היא על שם המלך לואי 14 שהעניק לה מי שגילה אותה-לה סאל.

ויש גם מקרים בארץ שציבור מקומי פשוט לא מקבל את השם שהממסד הצמיד למקום. אני גרתי ברחוב בוסתנאי שבשכונת קטמון הישנה בירושלים יותר משלושה עשורים. אילו שאלתי את ילדיי היכן נמצאת שכונת "גונן" אפשר והם לא היו יודעים. זה השם העברי שניתן לקטמון. והתושבים ובעקבותיהם כול הארץ מכירים את הרובע כקטמון. זה אמור לגבי שכונת היוקרה הקרובה לקטמון- טלביה. וככה היא מוכרת, אף ששמה עוברת ל– קוממיות. ויש להפך. לשכונות ניתנו כינויים ואלה נשארו. בשכונת סלמה בדרום תל אביב, כפר ערבי לפני מלחמת העצמאות  הוקם  "שיכון הארגזים". הושיבו בו,והושיבו עצמם, כמה גלי עלייה והדיירים אלתרו מקומות  מגורים לרבות מארגזי עצים.  היום יש בה בתים רבי קומות. אבל השם "שיכון הארגזים", נשאר וככה הוא מופיע על קו האוטובוס שנוסע לשם. יש לכך חשיבות היסטורית. ומי שיתעניין ימצא סיפור על מאבק התושבים נגד נישולם. שלא לדבר על שמות של רחובות שמהם ניתן ללמוד לא רק על אלה שנשאו אותם אלא על ההיסטוריה של הארץ או של הנסיבות ההיסטוריות של האישים ממקומות אחרים.

שמות ומקורות.

בעיניי מה שמסמל את השפע הרב של שמות, ממזרח,ממערב,מצפון ומהדרום הוא כתוביות הcredits   רשימה ארוכה של שמות שממלאים תפקידים שונים בסרט הוליוודי , החל בכוכבים וכלה במובילים ואנשי הסעדה- קרנבל של שמות. אנגלים,צרפתים, ספרדיים,סיניים, יפניים, הודיים, ערביים, ישראליים וכל מה שמצוי בחברה ההטרוגנית הזאת. מבחינה זאת ישראל דומה לה וגם בה שבעים עם ולשון.

כידוע הרבה שמות מסורתיים, ברבות מן השפות, הם על פי השם הפרטי של האב. יעקבסון,הבן של יעקב,איזקסון- הבן של יצחק,אהרונסון,או ארונסון – רובם בשפה גרמנית או נורדית. בסלאבית זה יעקובוביץ, יענקלביץ-(הבן של יעקל, שם חיבה של יעקב) אהרונוביץ' וכיו"ב.בערבית זה להפך- האבא של ,כמו אבו מאזן. יש שמות שמלמדים על מקצוע. גלזר-זגג, טישלר- נגר ,שומאכער,או שוסטר- סנדלר, בֶּקָר-אופה. למשל צוקרמן הוא ללא ספק  שייך למי שמייצר דברים מתוקים. ויש שמות משפחה על  שם מקומות. הָמבּורגֶר-מהמבורג. פרנקפורטר- מפרנקפורט שניהם מגרמניה. על שמם באמריקה גם מאכלי בשר- קציצות -המבורגר, נקניקיות- פרנקפורטר.. וילנאי,וולינסקי,ווילנר- כול אלה על שם העיר ווילנה. קובנר מקובנו, שניהם מליטה. וורשבסקי מוורשה,בָּרזאני מבראזן שבכורדיסטאן בעיראק. משם בא מנהיגם הגדול  של הכורדים מולה מוסטפה ברזאני. בתחקיר לספרי "זוהרה" למדתי כי המתיישבים הראשונים בעיירה זאת היו יהודים. ברלינר -מברלין,שיראזי משיראז-פרס, דמארי מדמאר שבתימן ועוד. בתחום זה נכללים גם שמות שבטבע. כמו גרינוואלד- יער ירוק,אלון, או דומב- אלון בפולנית,או הרים –גרינברג,צוקרברג, אלנברג,פפרברג.או גופים שמימיים- שטרן- כוכב, שטֶרנהֶל- כמו פרופסור זאב שטרנהל- הילת הכוכב. זוננשיין- אור השמש. מזרחי,איסטרמאן או אוסטרמאן- מקורם מזרחי. ואילו אשכנזי, גם אם הוא נחשב ספרדי מקורו באשכנז. כוהנים הם כוהנים אם שמם הוא כ"ץ- ראשי תיבות של כוהן צדק. אבל אם מסירים את המירכאות הכפולות אז זה כץ. כץ הוא חתול בגרמנית וביידיש. ולכן ה-כצים הם כוהנים. ומכיוון שכץ, בגרמנית או ביידיש- התרגום של חתול  -הפועל היוצא הוא ש"קוט" או "קוטק" חתלתול-בפולנית- הם כוהנים. בשפה הרוסית אין ה' ובמקומה מבטאים ג' ולכן כָּגָן הוא כהן.

פסיפס.

הכרויות באמצעות האינטרנט, הם מקור אחר למציאת שמות מקסימים. ככה הכרתי את רנה קָסטֶלנוּאובו  שם מדהים שפירושו: הטירה החדשה. מאיה אלקולומברה,מן השם יונה בלטינית. גוּאֶטה, עוד שם ספרדי, מן העיר "הוּאֶטָה". לספרדים יש שמות שמתנגנים יפה. לעתים השם והתואר ביחד הם באורך של משפט גדול. כששמעתי לראשונה על העיר אָלבֶּקֶרקי שבמדינת ניו מקסיקו, חשבתי שמדובר בשם אינדיאני. עד שהתברר לי שמדובר באיש אצולה ספרדי רם יחש שתוארו המלא היה: פרנציסקו וי  פרננדז קואבה,פרננדז דה קואבה 10- דוקה דה אלבקרקי. אם אייתי נכון בעברית. בקיצור: הדוכס מאלבקרקי. מָרמָרי- מן הסתם המקור הוא  העיר מרמרה שעל חוף ים מרמרה לא רחוק מאיסטנבול. אגב בשפה האנגלית שמקורה בכמה שפות, ביניהן קלטית וגרמנית האיות והביטוי שונים לחלוטין למי שלא בקי בשפה זאת. כמו רחוב היוקרה crosvenor בלונדון שמבטאים "קרובנור". ואגב, וזה שייך גם לאנגלים ולאמריקאים  Lincoln לא מבטאים כמו הישראלים- לינקולֶן אלא לינקון.

ויש עוד גורם חשוב בשמות והוא זה של יהודים. היהודים נדדו אבל את השמות הם ,בדרך כלל, לקחו אתם. דומני שהזכרתי שבירושלים היה לנו שכן בבית ,מהנדס ירושלמי ידוע בשם יאיר מרוקו. יאיר הוא צאצא להורים בני עירי, זדונסקה וולה במרכז פולין שגם אבותיהם היו ילידי העיר. אבל אין לי ספק שאי שם בהיסטוריה מישהו מן האבות בא ממרוקו. ככה למשל השם של המשורר, הסופר ועורך מוסף "תרבות וספרות" ב"הארץ", בני ציפר. הוא בן להורים שעלו מתורכיה. אבל השם "ציפר" הוא גרמני ziffer כאשר ה-z מבוטאת כ-צ' והתרגום הוא –סיפרה. במקרה זה הבדיקה הייתה קלה כי שם אביו היה היינץ- שם גרמני מובהק. אין תורכי בשם כזה. השם נודד עם האדם, אלא אם הוא מוצא נכון לשנות אותו במקום מגוריו החדשים- כמוני.

כינויים.

בעיר שבה נולדתי  היו אנשים שהיו ידועים בכינויים שלהם,מבלי שרבים מקרב התושבים ידעו מהו שם משפחתם. למשפחה שלנו היה חייט והכינוי שלו היה "מוישל הויקר"- משה'לה  הגיבן. הייתה שכנה שלנו וקראו לה "שוורצע רוחל"- רחל השחורה. מי שהכין את המאפים ל"סעודה של באבט"  בחתונת דודתי נקרא  לייבּשל  ציקֶרבֶקר.  בתרגום אריק הקונדיטור. שלא לדבר על  תוספות לתופעות שליליות מסוימות כשהמשמעות  דומה אך השפה שונה. כמו "שיט" באמריקאית ,אצל הצרפתים  זה "מֶרְד", ואצל הגרמנים ,וגם יהודים- דרֶק .חירבון,צואה. אגב ביידיש משתמשים במילה הזאת אם רוצים לומר "כשר אבל מסריח"- הביטוי הוא "דרֶק מיט אייין כּוּשרען פוּדעם". בתרגום: צואה תפורה בחוטים כשרים. לפעמים יש למילה כמה משמעויות. כמו חמרא בארמית זה יין וגם חמור. שואל התלמיד את המורה. איך יודעים מה זה יין ומה זה חמור. עונה המורה: מסתכלים איפה שזה נמצא. אם זה במרתף אז זה יין ואם זה באורווה אז זה חמור. זה היה פעם . היום היין נמצא בכול מקום וככה גם החמורים.

לילות סביליה

רשמיי ביקור

בשעתו הבאתי באחד הפוסטים את רשמיו של נכדי ,מעיין ,מקולומביה, כמה מעריה ומן הג'ונגל החי -בעריה והצומח במרחביה. זאת בשם : "רשמים של טרקר", שאף שילבתי מתוכו חומרים באחד הסיפורים הקצרים. הפעם אני מביא רשמים קצרים של אחיו הקטן של מעיין, שונדי (שון-דוד),  שיצא עם חברתו  נָיָה,למשך חודש לסביליה ,בירת הפלמנקו ,כדי לחיות את המקום, את המקצב ואת האנשים. הם יצאו עם משלחת ישראלית לביאנלה של הפלמנקו שנערך בסביליה. ניה היא רקדנית פלמנקו ובשבילה זאת הייתה,  חווית לימוד והעָשָרָה .הם באו לשם מברצלונה בצפון, שונה בתכלית מסביליה כמעט בכול למעט השפה.

shon barcelona 2 1

שון ליד פסל של דון קישוט וסנשו פאנשו בברצלונה

אני ביקרתי בסביליה כמה פעמים,במסגרת  ביקורים רחבים יותר בספרד בכלל ובחבל אנדלוסיה בפרט, שהיא  בירת החבל. הוא כלל את גרנדה, קורדובה, מָלָגה, אלמיירה, קדיז וגיברלטר- כולם מקומות  מפורסמים בהיסטוריה הכללית והיהודית. כדרכי אני מביא מבוא קצר על המקום, אף שהוא ראוי להרבה יותר ונכתב עליו הרבה מאוד.

סביליה היא כאמור בירת אנדלוסיה שבדרום מערב ספרדpost 3 naya flamenco sevilia 2

נָיָה וחברותיה בתרגילי פלמנקו.

יש בה שכיות חמדה ואתרים עתיקים מהתקופה הרומית, ובה נולד הקיסר טראיאנוס. חלקם מתקופת השלטון המוסלמי בעיר ואחרים מראשית המאה ה-16 לאחר השתלטות של הספרדים על המוסלמים. בסביליה קבור כריסטופר קולומבוס והיא מולדתם בין היתר של הציירים ווֶלָסקֶס ומורילו."פלאסה דה אספניה" הכיכר  שהוקמה בשנות ה-20 של המאה הקודמת, היא האייקון האדריכלי של העיר.

post 4bianale opening flamnco on square

 

post 5 sevilia 7 - עותק

פלאסה דה אספניה. צילומים שון פוגל, ניה בונשטיין.

סביליה היא העיר של מחול הפלמנקו, שהוא צרוף של שירה, נגינה ומחול ומקורו בשירת רועים ומוזיקה צוענית שהתפתחה בדרום ספרד לפני כמה מאות שנה ולימים שילבה בתוכה את התרבות של עמים שונים- ספרדים,צוענים,מוסלמים ויהודים. יש בו במחול ששים סוגי מקצבים מורכבים מתריסר פעימות . עם הזמן צורפו אליו הגיטרה והתוף, וזאת נוסף על מחיאות כפיים ורקיעות קצביות של עקב הנעליים. וזה מה ששלח לי שונדי ואני מביא את הקטע בעריכה מינימליסטית

הי סבא אני כותב לעצמי ,דרכך, מחשבות טריות לפני ה-בדיעבד…פוגשים פה הרבה . רואים כאן רחובות שלא נראה אותם ככה בשנית. נראה שכל העיר נמצאת בחוץ . עושים צחוקים ,שותים, מעשנים, שרים ורוקדים וכל מה שהם אוהבים,  כמו לעמוד לקשקש ולבלוס "טאפאסים" של חרקיי ים . מהמפגש עם האנשים פה ,גם עם הילדים וגם המבוגרים שמהלכים יחד, אתה תוהה ממי לשאוף השראה. הם רק "חוטאים" בזלילה. המון שמן ,גבינה שמנה בלחם לבן .מורידים את זה עם "טינטו דה וראנו" ואחר כך סיגריה. הם צועקים הרבה ומשתמשים בידיים .הקולות עבים וצרודים והם מסתכלים בעיניים מסביב, ואם מישהו זר מגיע מיד מתקבל ב"אולֶה" .אף אחד לא מדבר אנגלית. הם עושים דברים בטוב טעם  ,הבינוי פה מטורף לגמרי ויש כל הזמן מה לעשות .

 אבל המלכה פה היא הפלמנקו. היא מתבשמת בה מתקשטת בה מתגאה בה . אישה מבוגרת נכנסת לבמה, לבושה בשמלה מהודקת וחסרת אופנה וצורה, בצבע אדום מנוקד ויושבת כאילו ישבה כך חיים שלמים. כתפיים שמוטות נוטות קדימה אבל חזה גאה ומורם ומבט ישיר , מסתכלת בעיניים על המתרחש ושום דבר לא יפתיע אותה. היא נוכחת בצורה מחשמלת רק מי שאיתה  במוּדעוּת יכול  ללמוד ממנה. השאר רק יישארו בשוׂק . הגיטרה מלטפת ,מכוונת עצמה אחרי שכבשה לב של אדם שהקדיש לה את חייו ,ואז הרקדנית מתחילה . ואתה שבוי לכאב של אחר ולא תמצא דרך להתעלם , וזה כמו ריפוי מעל במה. כשהיא תרד רק תרצה לחבק אותה ולהודות לה על חוכמת החיים שלה. לוקחים פה את הרגש, מקפיצים אותו למטה למעלה ,למטה למעלה, נכנסים עמוק ופשוט ככל האפשר ובסוף יוצאים במחול, עם חיוך ועם קהל שלם של אנשים שאתך, תוך פגיעת בוּל בלבך, ואתה חופשי ומשוחרר לצאת לדרך. לילה טוב. 6 בבוקר עכשיו, ואני לא נרדם לכן מקליד .השמש תגיח רק ב 8 ונקום ב 10 .חיים פה טוב.

 post 1sevilia 16

   

 

 

 

 

 

על נואמים גדולים,דמגוגים ודברנים.

נאומו של ראש הממשלה בפני השדולה הישראלית בוושינגטון-אייפק,  היה נאום טוב….לפני עשר שנים.

ראש הממשלה ביבי נתניהו אוהב להופיע בפני השדולה הישראלית בארה "ב- אייפק. שם הוא זוכה למחיאות כפיים כמעט אחרי כול משפט. שם הוא בבית, בקרב קהל  שבוי. במידה רבה ביבי הוא  מה שנקרא cheer leader  -מונח אמריקאי לגבי המעודדים את הקהל לפני שהספורטאים נכנסים לזירה. הנאום  בפני השדולה היהודית היה בעצם משוכתב. אותם משפטים, אותה אינטונציה והדגשים, אותם פסקי זמן למחיאות כפיים, נטול חדשנות ובעיקר נטול השראה. הדבר היחיד שניתן לומר על ראש הממשלה במעמד זה הוא שחרף הרוחות הרעות שרודפות אותו בבית ההופעה  שלו הייתה כסדרה. משל לשחקן שטרוד מחמת  מצב אומלל במשפחתו, ובהופעתו לא ניכר שמץ ממה שעובר עליו. אולי גם אלמנט זה מזכה אותו בהדרן. אבל באייפק שלושים וששה אלף  כפיים הם תמיד בהיכון וצריך למלא את החסר לפי האות  של הנואם.

בסיקור כישוריו של ביבי נתניהו מזכירים לעתים את היותו נואם גדול. באחרונה באחד המדורים בעיתון :"הארץ" אף דובבו מומחית להיבט של תנועות הנואם. זאת  בשעה שראש הממשלה הגיב על הודעת המשטרה להמליץ על  הגשת אישום בפרשיות שונות שנוגעות לו, תנועות שאמורות לשקף,נוחות או העדרה,מתח או רגיעה  וכיוצא באלה השתקפויות של מצב הרוח .לעניות דעתי נתניהו אכן נואם מעולה ששפתו ,בעברית ובאנגלית ,רהוטה ומשובחת. אבל הוא לא נואם גדול ששמו ייכנס להיכל של נואמים גדולים בהיסטוריה. מכאן שדימוי לעתים של "נאום צרצ'יליאני" בהתייחסות לביבי, הוא רחוק מלהיות מדויק. שכן, במקרה של צר'ציל לא רק יכולתו הרטורית  עמדה לו אלא גם הנסיבות והאישיות שלו.

גרי אולדמן השחקן שגילם את מנהיג בריטניה  בסרט  "שעה אפלה" שמוקרן בימים אלה, ואשר במרכזו עומד מנהיג בריטניה ווינסטון צ'רצ'יל  בעת מלחמת העולם השנייה- בדין זכה באוסקר של השחקן הטוב ביותר השנה. שכן להיכנס לעורו של אותו "בולדוג" ששאג בתקופה הקריטית ביותר לבריטניה ולעולם החופשי בכלל ,נאבק לא רק  בגרמניה הנאצית אלא גם בעמיתיו השמרנים בממשלה. מדובר בנוויל צ'מברליין שלמעשה הודח מראשות הממשלה, ואדווארד לינדלי ווד, הרוזן מהאלפיקס ,שביקשו לנהל מו"מ עם הנאצים לסיום המלחמה.זה היה נאום שברקע שלו  מבצע ההצלה, מן הגדולים ביותר במלחמת העולם השנייה- "מבצע דנקרק".הנאום של צ'רצ'יל כמו רבים מנאומיו המפורסמים במהלך המלחמה לא רק נטעו ביטחון והשראה לכוחות הלוחמים ולציבור בבריטניה, ולאותם המאזינים לבי בי סי ברחבי העולם, אלא תמיד היה מגובה במעשים שהוכיחו עצמם.

ברקע הנאום "מבצע דינאמו, או "פינוי דנקרק" .בשל כשלון האסטרטגיה הצרפתית, כולל נפילת קו מז'ינו  ,מצא עצמו חיל המשלוח  הבריטי נצור על גדות תעלת למאנש/. הוא היה מנותק מחלקם הגדול של הכוחות הצרפתים, כאשר אין בכוחו להכריע את המערכה, שבשלב זה כבר נטתה לטובת הגרמנים באופן ברור. עיקר הכוח של בעלות הברית היה נצור על חופי דנקרק. למזלם של הבריטים, הגרמנים השעו את המתקפה הקרקעית, תקפו בעיקר מן האוויר ונמנעו מלחסל את שארית הכוח הבריטי והצרפתי. לורד גורט שעמד בראש חיל המשלוח  הורה על מבצע של פינוי מהיר, בכל כלי שיט שעמד לרשות בעלות הברית, בעיקר של אנגליה . הכוחות רוכזו ליד עיר הנמל דנקרק שבצפון צרפת, כאשר חלק מהם מעכב את האויב בלחימה לזמן של שבוע עד לפינוי הכוחות הבריטיים ומאפשר שרוב חיל המשלוח, וכן חיילים ואזרחים צרפתים, יפונו אל בריטניה. במהלך המבצע,  פונו קרוב לשלוש מאות וארבעים אלף חיילים.  במשט האדיר הזה להובלת החיילים שימשו יותר מ-900 ספינות: ספינות סוחר, ספינות דיג, יאכטות וספינות הצלה ואף סירות הכיבוי של התמזה. 235 ספינות טבעו במהלך המבצע. נחישותם של גורט וצ'רצ'יל, בצירוף הקרבתם של הטייסים והמלחים הבריטים, ובניגוד לתבוסתנות הגנרלים הצרפתים, אפשרה את פינוי חיל המשלוח הבריטי מצרפת, ולמעשה את המשך המלחמה עד לניצחון כעבור ארבע שנים.

צ'רצ'יל. תמונה:michlol.co.il

צ'רצ'יל דיווח לפרלמנט על הפינוי של חיל המשלוח מדנקרק, תוך הדגשת האומץ שהפגין הצבא הבריטי מול אויב מר ועדיף ומעשי הגבורה של  המחלצים, שחלקם נפל במערכה . הוא העלה  על נס את תפקודו של חיל האוויר המלכותי. והוא הבטיח את המשך המערכה עד למיגור הנאצים את הקטע הידוע של הנאום אביא במקור ואחר כך בתרגום חופשי.

We shall fight on the beaches, we shall fight on the landing grounds, we shall fight in the fields and in the streets, we shall fight in the hills; we shall never surrender, and even if, which I do not for a moment believe, this island or a large part of it were subjugated and starving, then our Empire beyond the seas, armed and guarded by the British fleet, would carry on the struggle, until, in God's good time, the New World, with all its power and might, steps forth to the rescue and the liberation of the old.

אנו נילחם על החופים, אנו נלחם באזורי הנחיתה, אנו נלחם בשדות,ברחובות ובגבעות. אנו  לעולם לא ניכנע.אבל  אפילו, ואני לא מאמין בכך, אפילו אם  חלילה האי הזה או חלקים ממנו ישועבדו ויורעבו,כי אז האימפריה שלנו מעבר לימים ,חמושה ומוגנת על ידי הצי הבריטי, תמשיך במאבק ובבוא העת בעזרת האל, העולם החדש, בכול כוחו ועוצמתו ייחלץ  לעזרה ולשחרור העולם הישן.

הנאום התקבל בתשואות רמות בבית הנבחרים ובמחיאות כפיים של מיליוני המאזינים לנאום בשידורי ה-בי בי סי.בעקבות הנאום נשמע  הלורד הליפאקס מתבטא : "צ'רצ'יל גייס את השפה ושלח אותה לחזית". אינני חושב שיכול להיות תאור קולע יותר ומבריק יותר להגדרת נאומו של צ'רצ'יל שבאה  מיריב וותיק. אכן ווינסטון צ'רצ'יל היה אחד הנואמים הגדולים בהיסטוריה האנושית והגדול בהם במאה ה-20. הוא תמיד היה נואם גדול, אך כאמור, הנסיבות המיוחדות מאוד שבהם הייתה נתונה בריטניה והעולם כולו, היה חלק בלתי נפרד מן הנשק המיוחד הזה.

נואמים גדולים.

בעת לימודיי לתואר מ.א ב"ניו יורק יוניברסיטי", אחד החוגים עסק ב"תקשורת המונים"-Mass Communication , שתעמולה, או מה שנקרא אצלנו "הסברה" היא חלק חשוב בשכנוע המוני

Mass Persuasion .  תורת הנאום Public speaking היא חשובה לא פחות.וככה נחשפנו בין השאר לנאומיו הגדולים של ווינסטון צ'רצ'יל.באחד השיעורים חיכתה לי הפתעה גדולה. פרופסור ג'ורג' גורדון, מרצה יליד אוסטרליה, השמיע לנו את אחד הנאומים של שגריר ישראל באו"ם, והשגריר בוושינגטון, אבא אבן ,שבעת הזאת היה בן 34 , כאחד הנואמים הגדולים במאה ה-20 . ואכן אבא אבן היה נואם גדול בכול פרמטר ובמישור הבינלאומי – גם בכושר רטורי,בזיכרון פנומנאלי ,ובאמירות כנף שחלקן קנו להם אחיזה בזירה המדינית וגם בפולקלור.הוא היה פופולארי יותר בעולם מאשר בבית, כשהוא  הקפיד על השפה העברית ועל היגוייה הנכון שעורר לעתים קצת  לעג.וכאן עמדו לו ה"פנינים" שלו.לגבי היהודים: "היהודים לא מאמינים בנסים- הם סומכים עליהם". לגבי הפלשתינאים :"הם לא החמיצו הזדמנות להחמיץ הזדמנות" .על קונצנזוס:"קונצנזוס משמעו שכולם מסכימים להגיד ביחד מה שאף אחד לא מאמין בו בנפרד."על מדיניות :"מדינות נוהגות בתבונה רק לאחר שניסו את כל האפשרויות האחרות."

במעין סיור בכתובים ובמדיום המקוון, ניסיתי להשוות בין המעריכים השונים ולמצוא את גדולי הנואמים אשר נכללו בכול רשימה ודרוג, כרגיל מאחד עד עשר .ככה למשל  סוקרטס, שחי במאה ה-5 לפנה"ס, ונחשב לאבי הפילוסופיה  המערבית, נכלל כמעט בכול דרוג של נואם גדול.הוא הצטיין בנאומיו ,גם בפני העם שהתאסף בשוק האתונאי- האגורה, והתפרסם בעיקר בנאום ההגנה בפני בית המשפט שדן אותו למוות. לצערי לא מצאתי אזכור של אותה  תקופה של יווני גדול אחר- פריקלס.ביוונית, מילולית: "עטור תהילה". פריקלס  היה מדיניאי,רטוריקן  גדול  ומצביא בולט בתקופה בה הגיעה אתונה לשיא כוחה . בתקופה הרומית גדול הנואמים היה ציצרו, או לפי המבטא הרומי-קיקרו, מרכוס טוליוס קיקרו . הוא  נחשב לנואם גדול, מדינאי, סופר ופילוסוף ברפובליקה הרומית המאוחרת, במאה הראשונה לפנה"ס. הוא הוכתר כאלוף  הפרוזה בשפה הלטינית. אשר לאבותינו, איש מהם לא נחשב לנואם גדול, והמנהיג הגדול של העם היהודי ,משה- היה כבד פה.גדולי הנביאים לא היו כבדי פה. אדרבא ,אבל  הם לא מוזכרים כנואמים גדולים. דוד המלך מוזכר כמשורר ושלמה  בנו כממשיל משלים.

לצערי משום מה לא מצאתי התייחסויות לנואמים גדולים בימי הביניים ובתקופת הרנסאנס  תקופה שהייתה משופעת בהוגים, בהיסטוריונים ובפילוסופים גדולים, בניהם יהודים רבים. אבל, כאמור ציון של כושר רטורי יוצא דופן לא מצאתי. זה לא אומר שלא היו.

בתקופה החדשה הוזכרו אברהם לינקון,נשיא ארה"ב בתקופת מלחמת האזרחים ושחרור עבדים באמריקה. במאה ה-19 הייתי מוסיף את המדינאי הבריטי  בנג'מין ד'יזראלי, ממוצא יהודי,שהיה לדעתי נואם טוב אבל נודע יותר כסופר ומדינאי בריטי גדול.  המנהיג ההודי יליד דרום אפריקה מהטמה גאנדי נחשב לנואם גדול . אדולף היטלר מנהיג גרמניה הנאצית שכבש בנאומיו את עמו והרגיז את העולם .פרנלקין דלאנו רוזוולט נשיא ארה"ב בתקופת המשבר הכלכלי הגדול , בשנות ה-30 ובמלחמת העולם השנייה. אחת האמירות שלו, שעליה חזר מי שהיה גם הוא נשיא, ג'ון קנדי, בנאום ההכתרה שלו הייתה :" אל לנו לפחד אלא מהפחד עצמו".מנהיג השחורים הגדול  בארה"ב מרטין לוטר קינג, שבאחד מנאומיו הגדולים הכריז "יש לי חלום". יש שמזכירים גם את מנהיג השחורים בדרום אפריקה נלסון מנדלה, את הנשיא האמריקאי, שחקן הקולנוע בעבר, רונלד רייגן, וראשת ממשלת  בריטניה "גברת הברזל" מרגרט טאטשר.

אצלנו בעת החדשה.

אין כול ספק  שהמוניטין שיצאו לאבא אבן, יליד דרום אפריקה, באו לו בעיקר בשל השפה האנגלית המושלמת שבה הוא נודע בנאומיו הגדולים, אף שהוא ידע על בוריין עוד כמה וכמה שפות. אבל שנינות וחכמה היו חלק מהם. בעברית הצרופה שלו, הוא היה פחות ידוע. אבל האם אבא אבן היה מסוגל לעורר המונים כפי שעשה  זאת צ'רצ'יל, אני בספק גדול. זה לא מפחית כהוא זה את מעלותיו כנואם גדול.

ברמה הלאומית היו במאה ה-20 כמה נואמים טובים בין השלישייה הלאומית מוזכרים זאב ז'בוטינסקי, מנחם בגין ובנימין נתניהו. בקנה מידה בינלאומי רק זאב ז'בוטיסקי  ראוי, לטעמי, לתואר זה. מנחם בגין היה נואם חוצות ופולמוסן מעולה .אגב בגין וציצרו. באחד מנאומיו בכנסת בגין הזכיר את ציצרו. על כך העיר לו יו"ר הכנסת יוסף שפרינצק :" צריך לומר קיקרו" ובגין ירה מיד:" תודה אדון שפרינקק".  ביבי נתניה נחשב לנואם מעולה , לא דגול כמו אבן .מי שהיו נואמים מעולים וגם הם ברמה הלאומית היו  ברל קצנלסון, אחד המנהיגים הגדולים של היישוב ומייסד הסתדרות העובדים,הוגה ועיתונאי. פינחס לבון, מזכ"ל הסתדרות בעשור הראשון של המדינה,לימים שר הביטחון בתקופת "עסק הביש" הידוע שהביא להדחתו ,ויצחק בן אהרון, גם כן מזכ"ל ההסתדרות.אליהם אפשר להוסיף את יעקב חזן ממייסדי "השומר הצעיר" ומפ"ם- מפלגת הפועלים המאוחדת.בן גוריון היה נואם גרוע. גולדה מאיר הייתה טובה "בשיחות ליד האח" ולא  בנאומים פומביים. זאת הסיבה שבטלוויזיה היא התקבלה טוב יותר מאשר בגין. רבין היה נואם גרוע.

bibi hayin hashvyitAbbaEban1951

ביבי נתניהו ואבא אבן.

וזה מביא אותנו חזרה לביבי נתניהו. ביבי בעת היותו שגריר ישראל באו"ם, כמו אבא אבן, הצטיין באנגלית הרהוטה שלו אף שלא עשירה כזו של אבן, שלפעמים הייתה לו לרועץ ודווקא נתניהו דיבר בשפת האמריקאים. נתניהו היה  ללא ספק במיטבו כמנהיג האופוזיציה. אני לא מתייחס לכושר ההסתה שלו ולדמגוגיה שלו, שגם בגין הצטיין בה, אלא לתורת הנאום. הוא ידע להצליף בממשלה בנשק אורטורי מעולה ומדויק להפליא. הוא היה נואם בחסד. זה היה בעבר. כיום הוא עדיין נואם טוב, אבל רחוק מלהיות גדול. שימוש בפעלולים, כמו רישומי פצצה אטומית איראנית  בעצרת האו"ם האחרונה או בפיסת מל"ט בוועידה לביטחון האחרונה, לא רק שלא הטיבו עימו אלא גרעו מהופעתו. בניגוד לנואמים במערב שמשתמשים לעתים בטלפרומפטר כפול מימין ומשמאל ויכולים בכך לדבר להשיר מבט, נתניה משתמש בדפי נייר שבכול אחד מהם רשומים כמה משפטים בפונטים גדולים. גם זאת שגרה משעממת. מה שקורה לביבי הוא חזרה על עצמו ועל ססמאות חלולות שמדברות אך ורק אל קהל שבוי .אולי כאן טמון חלק חשוב שפוגם בהופעתו  כנואם גדול. באחרונה כול נאומיו לאומה , ללא יוצא מן הכלל, מכוונים לקהל שלו, ליתר דיוק  אל חוגים מסוימים במפלגתו, ואליהם המסר הוא פשטני מאוד, אבל האמצעי הוא המדיה, תמיד המדיה . והפרדוקס הוא שמי שעדיין מנסה להחזיק אותו על פני המים כמדבר השכם והערב- זאת התקשורת- שנואת נפשו.

אם זה "הכי בבית בעולם"- הבית זקוק לשיפוץ.

חוויית טיסה באל על- לרומא.

אתחיל  מבראשית. עוד לפני שחברת אל על יסדה את מועדון "הנוסע המתמיד", אני נמניתי עם החוג הזה כחובה. כשם שחויבו  כול מועסקי הממשלה, המוסדות הלאומיים, הרשויות הלאומיות, כמו רשות השידור ,שבה עבדתי כמה עשרות שנים. עד כדי כך שכאשר לחבדניקים, היו חסרים אנשים להשלמת מניין באוויר, איכשהו הגיעו אלי- ילד חרדי שהתחָלֵן בשואה. כאשר נוסד מועדון "הנוסע המתמיד"- רמי היחש שהתמידו בטיסות בחברת אל על, והם מאוד התמידו, זכו כמעט מדי שנה לבונוסים של טיסות חינם לבני משפחותיהם. לצערי לא נמניתי עם אלה. אבל מתוך הרגל גם הטיסות הפרטיות ,המשפחתיות,היו של אל על. כאשר הוקם מועדון "הנוסע המתמיד", יכולתי לקבל חינם עיתון כחפצי, צברתי נקודות שהיה בהם כדי לשפר תנאי טיסה ויכולתי לבחור מקום במחלקת התיירים שבה טסתי.

מאז החלו הדברים לנשור. הראשון היה העיתון, במקרה שלי "הארץ". אם קבלנו עיתון במחלקת התיירים זה היה בדרך כלל "ידיעות אחרונות". "ישראל היום " טרם נולד. לאחר מכן, עם צאתי לגמלאות, החליטו ב"אל על "לנכות נקודות אם לא נעשה בהם שימוש. לאמור  שככול שאתה מזדקן יותר ,כן נושרות נקודות, יחד עם השיער. זאת משום שלא השתמשת בהם. ואיך יכולתי להשתמש בהן אם לא היו לי מספיק טיסות. אבל כאשר התלוננתי על כך נאמר לי כי למצער אוכל לנצל את הנקודות לרכישת מוצרי ,"דיוטי פרי", במטוס. אך זה היה כרוך במילוי טפסים מקוונים, כולל מס' חבר ,שם וססמה. משום מה הססמה לא נקלטה, ועברו כמה שבועות עד שקבלתי ססמה חדשה והטפסים מולאו וקבלתי אישור. אולם כשבמטוס ביקשתי את מארזי השוקולד שהזמנתי, הודיע לי הכלכל כי שמי לא רשום.  לא חזרתי על ה"הטבה" כי הטרחה לא הצדיקה את הסיבוכים. מה גם שהסתבר לי כי זאת לא "מציאה גדולה". נשארה בחירת המקום. בהזמנה האחרונה בטיסה לרומא, התברר לי שאני ובתי  הושבנו כבוד כמעט בשורה  האחרונה, ליד המטבחון שסמוך לשירותים. כאשר התרעמתי  על סוכנת הנסיעות איך זה שהיא לא סידרה לנו מקום בקדמת המטוס, כרגיל ,היא השיבה לי. "מה לא ידעת? בעבור בחירת מקום צריך לשלם 10 דולר לכול כיסא ולכול כוון- כלומר תוספת 40 דולר"
שאלתי אותה:" וזה לנוסע מתמיד"  והיא השיבה:" זה לנוסע המתמיד".

הטיסה "בזמן"….של גריניץ'

 כול הצגים בנמל התעופה הראו שטיסת אל על  לרומא יוצאת במועדה -ב-18:10 ועליה למטוס ב- 17:30 . הישראלים, ברובם, הם זריזים שמקדימים וב 17:20 כבר מזדנב תור מול שער היציאה. המחוגים זזים, התור מתארך, המחוגים לא עוצרים, והשער לא נפתח. ואז כחמש דקות לפני מועד הטיסה מודיעה  דיילת הקרקע שהטיסה נדחית בשעה. הסיבה- תקלה טכנית. במצב כזה מופיעים "יודעי דבר" . אלה מנסים לרחרח פה ושם מה בדיוק הסיבה לאיחור. אחד מהם, גבר בעל גוף, נראה כמי שמתמחה בעניינים ,מספר לנו בלחש " מעבירים את המטוס ל"האנגר". העברת מטוס לבידוק זה לא עניין של שעה. ואני מבקש לקבל אישור לידיעה הזאת שמשמעה או המתנה של כמה שעות, או דחיית הטיסה למחרת היום. אני שואל את הדיילת ליד דלפק השער." מה הבעיה". "הבעיה היא תקלה במסנן השמן ומטפלים בה במקום". ה"גששים" היו עושים מזה תסכית .שמעתי אותם ברשת ב' בגל הפתוח לקראת שידורי התאגיד וחשבתי לי כמו ב"הליכה לקיסריה"- "שלא ייגמר לעולם"

.על הצג מופיעה השעה 19:00 ,כשעה המעודכנת להמראה. משהגיעה השעה היעודה וטרם נפתח השער שאלתי מה קורה,ונעניתי כי התקלה טופלה. "אז מדוע לא מתחילים לעלות למטוס?" "כי בודקים אם הטיפול הצליח". יפה. משנפתח השער והתור חזר לקדמותו, הבחינה בי דיילת והזמינה אותי לעבור, שכן אני "אזרח וותיק" ויש הנחיה לפטור אזרחים וותיקים מתור. משהו- בכול זאת. המטוס יצא באיחור של קרוב לשעתיים, כי היה איחור אקסטרה בשל שני נוסעים שטרם עלו. הסיבה לכורח שבתיקון התקלה, בשל בטיחות הטיסה, היא נכונה. עם זאת אל על ידועה באיחורים הכרוניים שלה. אם אלה גם כן נובעים מתקלות טכניות, אז משהו לא בסדר.

מיטת סדום שקרויה  727-800

המטוס שבו טסנו לרומא ,ואשר  זאת הקבוצה הגדולה ביותר  שבשרות החברה, הוא מדגם בואינג 737-800-900. בז'רגון התעופה הוא נקרא מטוס בעל גוף צר. זאת היא דוגמה למיטת סדום מעופפת של  מי שקוראת לעצמה "חברת התעופה הלאומית".  במטוס – שלושה מושבים מכול צד ובתווך כשעגלת השרות עוברת-  הדיילות לעתים קרובות מבקשות סליחה מן הנוסעים שגלגלי העגלה עלו על אצבעות רגליהם. גם הנוסע צריך לבקש סליחה מרגליו כול אימת שהוא מנסה להזיז אותן קדימה.

אולם מעָבָר כזה של עגלה על פני ארבעים שורות בקירוב במחלקת התיירות יש בו ערך מוסף -שלילי. אי אפשר להגיע לתאי השירותים. ובדגם 737-800 יש שני תאי שירותים לכול מחלקת התיירים. מסיבה זאת כאשר  העגלה שמגישה שתייה קלה מצויה בתנועה, ניסיתי והפעם בתואר הכפול- גם אזרח וותיק וגם כמי שמנוּע להגיע לשירותים- להשתמש,לזמן קצר, בתאי השירותים של מחלקת העסקים. כאן נתקלתי בדיילת רחבת כתפיים, שהעמידה אותי במקום. כלומר החזירה אותי כבוד כמי שפלש לשטח לא לו. אני חוזר אל הדיילים שדוחפים ומושכים את העגלה ומנסה למצוא פתרון." שים לב לשורה מספר 38 "- אומרת לי הדיילת. ואכן שמתי לב שבשורה 38 האיש בכיסא בי, כלומר באמצע הנוסע העלה את שולחן האוכל כלפי מעלה. הדיילת ביקשה מזה שישב בכיסא איי, להעביר את המגש לכיסא בי. ואז זה קרה. העגלה על דייליה נסעו קדימה, אני השתחלתי לכיסא איי בשורה 38 ,העגלה לקחה רוורס ואני בדרכי אל תאי השירותים. החזרה היה קצת יותר קלה. גם מכיוון שהעגלה כמעט הגיע אל קו הסיום וגם מכיוון שהנוסעים הרימו  את דלפקיהם.

sardines on planeboing 737 - עותק

התמונה בתוך המטוס טושטשה בשל צנעת הפרט

מסע כזה של העגלה חוזר על עצמו בנסיעה  לרומא פעם עם ארוחות הערב ובפעם הבאה עם ה"דיוטי פרי". עגלת ה"דיוטי פרי" היא באל על כמו מעבר ארון הקודש וכדי לשרת את העולים למטוסי אל על "בדיוטי פרי" באוויר, אין קריאת סרק שלא תיענה, אין מצרך פחוּת ערך שלא יטופל, והעגלה היא בתנועה מתמדת  קדימה ולאחור. לאמור פקק תנועה. למי שנזקק לשירותים כאשר "העגלה עמוסה אלומות דיוטי פרי בתנועה, לא יחלום אפילו להגיע אליהם.

לבסוף כאשר בתי מדווחת לי שתם פרק "הדיוטי פרי" ואני קם, אני מוצא שביני לבין תאי השירותים מפרידים משהו כמו חמישה עשר נוסעות ונוסעים. למזלנו נדלקו  האורות להידוק החגורה כי החל תהליך הנחיתה ואנו כבר נתרום את חלקנו למזרקות של רומא.

השיבה הביתה.

כידוע לכולנו ,לרומא יש תכונה שכאשר באים אליה שוכחים את הדרכים שמוליכים אליה.

piaza espania 2

נ baloons at piazv de popolo20170505_195043

בתמונה למעלה-פיאצה אספניה מן המדרגות. למטה מנשיף בלונים בפיאצה פופולו.

בדרך חזרה כעבור ארבעה ימים המטוס היה מדגם 737-900  ובו עוד תא שירותים בקדמת המטוס. מכיוון שהיינו קרובים, אז כול אימת שנדלק האור הירוק מעל לתא, ערכתי ביקור נימוסים כדי לראות שאכן הוא פנוי. גם יצאנו בזמן והרוח הגבית בכוון מזרח מקצרת את הטיסה במחצית השעה, ככה שהגענו בדיוק לפי שכתוב. גם הכבודה התנהגה יפה בשינוע. אלא שכאן חיכתה לנו הפתעה של רשות שדות התעופה- עגלות הכבודה שפעם היו נגישות לשליפה מהירה הפכו למעמסה נוספת. צריך להכניס כרטיס אשראי כדי לשחרר עגלה. כדי להחזיר אותה בחניה, אם אינך רוצה לשלם עשרה שקלים- עליך לחפש את המקום שבו מוחזרות העגלות ולהעביר שוב את אותו כרטיס אשראי שהכנסת כאשר לקחת את העגלה. כשבתי הכניסה את הכרטיס שלה, זה לא עבד. הסיבה ,אני משער , היא חסכון בכוח אדם באיסוף העגלות ממגרשי החנייה, והעמסת הטרחה על הנוסע, שכאילו אין לו די בכאלה. אבל שוב עמדה בהצלחה הססמה שלי ש"טוב לשוב הביתה", וכל  המרבה הרי הוא משובח.

אשר לטיסה בחברת אל על, בכול אחד מאיתנו קיימות אי אלה תכונות מזוכיסטיות שקוראים להן הֶרגֵלים,ואני אינני יוצא מכלל זה. יש בהם בכול זאת משהו חיובי. יציבות.