ארכיון קטגוריה: רשמים

על נואמים גדולים,דמגוגים ודברנים.

נאומו של ראש הממשלה בפני השדולה הישראלית בוושינגטון-אייפק,  היה נאום טוב….לפני עשר שנים.

ראש הממשלה ביבי נתניהו אוהב להופיע בפני השדולה הישראלית בארה "ב- אייפק. שם הוא זוכה למחיאות כפיים כמעט אחרי כול משפט. שם הוא בבית, בקרב קהל  שבוי. במידה רבה ביבי הוא  מה שנקרא cheer leader  -מונח אמריקאי לגבי המעודדים את הקהל לפני שהספורטאים נכנסים לזירה. הנאום  בפני השדולה היהודית היה בעצם משוכתב. אותם משפטים, אותה אינטונציה והדגשים, אותם פסקי זמן למחיאות כפיים, נטול חדשנות ובעיקר נטול השראה. הדבר היחיד שניתן לומר על ראש הממשלה במעמד זה הוא שחרף הרוחות הרעות שרודפות אותו בבית ההופעה  שלו הייתה כסדרה. משל לשחקן שטרוד מחמת  מצב אומלל במשפחתו, ובהופעתו לא ניכר שמץ ממה שעובר עליו. אולי גם אלמנט זה מזכה אותו בהדרן. אבל באייפק שלושים וששה אלף  כפיים הם תמיד בהיכון וצריך למלא את החסר לפי האות  של הנואם.

בסיקור כישוריו של ביבי נתניהו מזכירים לעתים את היותו נואם גדול. באחרונה באחד המדורים בעיתון :"הארץ" אף דובבו מומחית להיבט של תנועות הנואם. זאת  בשעה שראש הממשלה הגיב על הודעת המשטרה להמליץ על  הגשת אישום בפרשיות שונות שנוגעות לו, תנועות שאמורות לשקף,נוחות או העדרה,מתח או רגיעה  וכיוצא באלה השתקפויות של מצב הרוח .לעניות דעתי נתניהו אכן נואם מעולה ששפתו ,בעברית ובאנגלית ,רהוטה ומשובחת. אבל הוא לא נואם גדול ששמו ייכנס להיכל של נואמים גדולים בהיסטוריה. מכאן שדימוי לעתים של "נאום צרצ'יליאני" בהתייחסות לביבי, הוא רחוק מלהיות מדויק. שכן, במקרה של צר'ציל לא רק יכולתו הרטורית  עמדה לו אלא גם הנסיבות והאישיות שלו.

גרי אולדמן השחקן שגילם את מנהיג בריטניה  בסרט  "שעה אפלה" שמוקרן בימים אלה, ואשר במרכזו עומד מנהיג בריטניה ווינסטון צ'רצ'יל  בעת מלחמת העולם השנייה- בדין זכה באוסקר של השחקן הטוב ביותר השנה. שכן להיכנס לעורו של אותו "בולדוג" ששאג בתקופה הקריטית ביותר לבריטניה ולעולם החופשי בכלל ,נאבק לא רק  בגרמניה הנאצית אלא גם בעמיתיו השמרנים בממשלה. מדובר בנוויל צ'מברליין שלמעשה הודח מראשות הממשלה, ואדווארד לינדלי ווד, הרוזן מהאלפיקס ,שביקשו לנהל מו"מ עם הנאצים לסיום המלחמה.זה היה נאום שברקע שלו  מבצע ההצלה, מן הגדולים ביותר במלחמת העולם השנייה- "מבצע דנקרק".הנאום של צ'רצ'יל כמו רבים מנאומיו המפורסמים במהלך המלחמה לא רק נטעו ביטחון והשראה לכוחות הלוחמים ולציבור בבריטניה, ולאותם המאזינים לבי בי סי ברחבי העולם, אלא תמיד היה מגובה במעשים שהוכיחו עצמם.

ברקע הנאום "מבצע דינאמו, או "פינוי דנקרק" .בשל כשלון האסטרטגיה הצרפתית, כולל נפילת קו מז'ינו  ,מצא עצמו חיל המשלוח  הבריטי נצור על גדות תעלת למאנש/. הוא היה מנותק מחלקם הגדול של הכוחות הצרפתים, כאשר אין בכוחו להכריע את המערכה, שבשלב זה כבר נטתה לטובת הגרמנים באופן ברור. עיקר הכוח של בעלות הברית היה נצור על חופי דנקרק. למזלם של הבריטים, הגרמנים השעו את המתקפה הקרקעית, תקפו בעיקר מן האוויר ונמנעו מלחסל את שארית הכוח הבריטי והצרפתי. לורד גורט שעמד בראש חיל המשלוח  הורה על מבצע של פינוי מהיר, בכל כלי שיט שעמד לרשות בעלות הברית, בעיקר של אנגליה . הכוחות רוכזו ליד עיר הנמל דנקרק שבצפון צרפת, כאשר חלק מהם מעכב את האויב בלחימה לזמן של שבוע עד לפינוי הכוחות הבריטיים ומאפשר שרוב חיל המשלוח, וכן חיילים ואזרחים צרפתים, יפונו אל בריטניה. במהלך המבצע,  פונו קרוב לשלוש מאות וארבעים אלף חיילים.  במשט האדיר הזה להובלת החיילים שימשו יותר מ-900 ספינות: ספינות סוחר, ספינות דיג, יאכטות וספינות הצלה ואף סירות הכיבוי של התמזה. 235 ספינות טבעו במהלך המבצע. נחישותם של גורט וצ'רצ'יל, בצירוף הקרבתם של הטייסים והמלחים הבריטים, ובניגוד לתבוסתנות הגנרלים הצרפתים, אפשרה את פינוי חיל המשלוח הבריטי מצרפת, ולמעשה את המשך המלחמה עד לניצחון כעבור ארבע שנים.

צ'רצ'יל. תמונה:michlol.co.il

צ'רצ'יל דיווח לפרלמנט על הפינוי של חיל המשלוח מדנקרק, תוך הדגשת האומץ שהפגין הצבא הבריטי מול אויב מר ועדיף ומעשי הגבורה של  המחלצים, שחלקם נפל במערכה . הוא העלה  על נס את תפקודו של חיל האוויר המלכותי. והוא הבטיח את המשך המערכה עד למיגור הנאצים את הקטע הידוע של הנאום אביא במקור ואחר כך בתרגום חופשי.

We shall fight on the beaches, we shall fight on the landing grounds, we shall fight in the fields and in the streets, we shall fight in the hills; we shall never surrender, and even if, which I do not for a moment believe, this island or a large part of it were subjugated and starving, then our Empire beyond the seas, armed and guarded by the British fleet, would carry on the struggle, until, in God's good time, the New World, with all its power and might, steps forth to the rescue and the liberation of the old.

אנו נילחם על החופים, אנו נלחם באזורי הנחיתה, אנו נלחם בשדות,ברחובות ובגבעות. אנו  לעולם לא ניכנע.אבל  אפילו, ואני לא מאמין בכך, אפילו אם  חלילה האי הזה או חלקים ממנו ישועבדו ויורעבו,כי אז האימפריה שלנו מעבר לימים ,חמושה ומוגנת על ידי הצי הבריטי, תמשיך במאבק ובבוא העת בעזרת האל, העולם החדש, בכול כוחו ועוצמתו ייחלץ  לעזרה ולשחרור העולם הישן.

הנאום התקבל בתשואות רמות בבית הנבחרים ובמחיאות כפיים של מיליוני המאזינים לנאום בשידורי ה-בי בי סי.בעקבות הנאום נשמע  הלורד הליפאקס מתבטא : "צ'רצ'יל גייס את השפה ושלח אותה לחזית". אינני חושב שיכול להיות תאור קולע יותר ומבריק יותר להגדרת נאומו של צ'רצ'יל שבאה  מיריב וותיק. אכן ווינסטון צ'רצ'יל היה אחד הנואמים הגדולים בהיסטוריה האנושית והגדול בהם במאה ה-20. הוא תמיד היה נואם גדול, אך כאמור, הנסיבות המיוחדות מאוד שבהם הייתה נתונה בריטניה והעולם כולו, היה חלק בלתי נפרד מן הנשק המיוחד הזה.

נואמים גדולים.

בעת לימודיי לתואר מ.א ב"ניו יורק יוניברסיטי", אחד החוגים עסק ב"תקשורת המונים"-Mass Communication , שתעמולה, או מה שנקרא אצלנו "הסברה" היא חלק חשוב בשכנוע המוני

Mass Persuasion .  תורת הנאום Public speaking היא חשובה לא פחות.וככה נחשפנו בין השאר לנאומיו הגדולים של ווינסטון צ'רצ'יל.באחד השיעורים חיכתה לי הפתעה גדולה. פרופסור ג'ורג' גורדון, מרצה יליד אוסטרליה, השמיע לנו את אחד הנאומים של שגריר ישראל באו"ם, והשגריר בוושינגטון, אבא אבן ,שבעת הזאת היה בן 34 , כאחד הנואמים הגדולים במאה ה-20 . ואכן אבא אבן היה נואם גדול בכול פרמטר ובמישור הבינלאומי – גם בכושר רטורי,בזיכרון פנומנאלי ,ובאמירות כנף שחלקן קנו להם אחיזה בזירה המדינית וגם בפולקלור.הוא היה פופולארי יותר בעולם מאשר בבית, כשהוא  הקפיד על השפה העברית ועל היגוייה הנכון שעורר לעתים קצת  לעג.וכאן עמדו לו ה"פנינים" שלו.לגבי היהודים: "היהודים לא מאמינים בנסים- הם סומכים עליהם". לגבי הפלשתינאים :"הם לא החמיצו הזדמנות להחמיץ הזדמנות" .על קונצנזוס:"קונצנזוס משמעו שכולם מסכימים להגיד ביחד מה שאף אחד לא מאמין בו בנפרד."על מדיניות :"מדינות נוהגות בתבונה רק לאחר שניסו את כל האפשרויות האחרות."

במעין סיור בכתובים ובמדיום המקוון, ניסיתי להשוות בין המעריכים השונים ולמצוא את גדולי הנואמים אשר נכללו בכול רשימה ודרוג, כרגיל מאחד עד עשר .ככה למשל  סוקרטס, שחי במאה ה-5 לפנה"ס, ונחשב לאבי הפילוסופיה  המערבית, נכלל כמעט בכול דרוג של נואם גדול.הוא הצטיין בנאומיו ,גם בפני העם שהתאסף בשוק האתונאי- האגורה, והתפרסם בעיקר בנאום ההגנה בפני בית המשפט שדן אותו למוות. לצערי לא מצאתי אזכור של אותה  תקופה של יווני גדול אחר- פריקלס.ביוונית, מילולית: "עטור תהילה". פריקלס  היה מדיניאי,רטוריקן  גדול  ומצביא בולט בתקופה בה הגיעה אתונה לשיא כוחה . בתקופה הרומית גדול הנואמים היה ציצרו, או לפי המבטא הרומי-קיקרו, מרכוס טוליוס קיקרו . הוא  נחשב לנואם גדול, מדינאי, סופר ופילוסוף ברפובליקה הרומית המאוחרת, במאה הראשונה לפנה"ס. הוא הוכתר כאלוף  הפרוזה בשפה הלטינית. אשר לאבותינו, איש מהם לא נחשב לנואם גדול, והמנהיג הגדול של העם היהודי ,משה- היה כבד פה.גדולי הנביאים לא היו כבדי פה. אדרבא ,אבל  הם לא מוזכרים כנואמים גדולים. דוד המלך מוזכר כמשורר ושלמה  בנו כממשיל משלים.

לצערי משום מה לא מצאתי התייחסויות לנואמים גדולים בימי הביניים ובתקופת הרנסאנס  תקופה שהייתה משופעת בהוגים, בהיסטוריונים ובפילוסופים גדולים, בניהם יהודים רבים. אבל, כאמור ציון של כושר רטורי יוצא דופן לא מצאתי. זה לא אומר שלא היו.

בתקופה החדשה הוזכרו אברהם לינקון,נשיא ארה"ב בתקופת מלחמת האזרחים ושחרור עבדים באמריקה. במאה ה-19 הייתי מוסיף את המדינאי הבריטי  בנג'מין ד'יזראלי, ממוצא יהודי,שהיה לדעתי נואם טוב אבל נודע יותר כסופר ומדינאי בריטי גדול.  המנהיג ההודי יליד דרום אפריקה מהטמה גאנדי נחשב לנואם גדול . אדולף היטלר מנהיג גרמניה הנאצית שכבש בנאומיו את עמו והרגיז את העולם .פרנלקין דלאנו רוזוולט נשיא ארה"ב בתקופת המשבר הכלכלי הגדול , בשנות ה-30 ובמלחמת העולם השנייה. אחת האמירות שלו, שעליה חזר מי שהיה גם הוא נשיא, ג'ון קנדי, בנאום ההכתרה שלו הייתה :" אל לנו לפחד אלא מהפחד עצמו".מנהיג השחורים הגדול  בארה"ב מרטין לוטר קינג, שבאחד מנאומיו הגדולים הכריז "יש לי חלום". יש שמזכירים גם את מנהיג השחורים בדרום אפריקה נלסון מנדלה, את הנשיא האמריקאי, שחקן הקולנוע בעבר, רונלד רייגן, וראשת ממשלת  בריטניה "גברת הברזל" מרגרט טאטשר.

אצלנו בעת החדשה.

אין כול ספק  שהמוניטין שיצאו לאבא אבן, יליד דרום אפריקה, באו לו בעיקר בשל השפה האנגלית המושלמת שבה הוא נודע בנאומיו הגדולים, אף שהוא ידע על בוריין עוד כמה וכמה שפות. אבל שנינות וחכמה היו חלק מהם. בעברית הצרופה שלו, הוא היה פחות ידוע. אבל האם אבא אבן היה מסוגל לעורר המונים כפי שעשה  זאת צ'רצ'יל, אני בספק גדול. זה לא מפחית כהוא זה את מעלותיו כנואם גדול.

ברמה הלאומית היו במאה ה-20 כמה נואמים טובים בין השלישייה הלאומית מוזכרים זאב ז'בוטינסקי, מנחם בגין ובנימין נתניהו. בקנה מידה בינלאומי רק זאב ז'בוטיסקי  ראוי, לטעמי, לתואר זה. מנחם בגין היה נואם חוצות ופולמוסן מעולה .אגב בגין וציצרו. באחד מנאומיו בכנסת בגין הזכיר את ציצרו. על כך העיר לו יו"ר הכנסת יוסף שפרינצק :" צריך לומר קיקרו" ובגין ירה מיד:" תודה אדון שפרינקק".  ביבי נתניה נחשב לנואם מעולה , לא דגול כמו אבן .מי שהיו נואמים מעולים וגם הם ברמה הלאומית היו  ברל קצנלסון, אחד המנהיגים הגדולים של היישוב ומייסד הסתדרות העובדים,הוגה ועיתונאי. פינחס לבון, מזכ"ל הסתדרות בעשור הראשון של המדינה,לימים שר הביטחון בתקופת "עסק הביש" הידוע שהביא להדחתו ,ויצחק בן אהרון, גם כן מזכ"ל ההסתדרות.אליהם אפשר להוסיף את יעקב חזן ממייסדי "השומר הצעיר" ומפ"ם- מפלגת הפועלים המאוחדת.בן גוריון היה נואם גרוע. גולדה מאיר הייתה טובה "בשיחות ליד האח" ולא  בנאומים פומביים. זאת הסיבה שבטלוויזיה היא התקבלה טוב יותר מאשר בגין. רבין היה נואם גרוע.

bibi hayin hashvyitAbbaEban1951

ביבי נתניהו ואבא אבן.

וזה מביא אותנו חזרה לביבי נתניהו. ביבי בעת היותו שגריר ישראל באו"ם, כמו אבא אבן, הצטיין באנגלית הרהוטה שלו אף שלא עשירה כזו של אבן, שלפעמים הייתה לו לרועץ ודווקא נתניהו דיבר בשפת האמריקאים. נתניהו היה  ללא ספק במיטבו כמנהיג האופוזיציה. אני לא מתייחס לכושר ההסתה שלו ולדמגוגיה שלו, שגם בגין הצטיין בה, אלא לתורת הנאום. הוא ידע להצליף בממשלה בנשק אורטורי מעולה ומדויק להפליא. הוא היה נואם בחסד. זה היה בעבר. כיום הוא עדיין נואם טוב, אבל רחוק מלהיות גדול. שימוש בפעלולים, כמו רישומי פצצה אטומית איראנית  בעצרת האו"ם האחרונה או בפיסת מל"ט בוועידה לביטחון האחרונה, לא רק שלא הטיבו עימו אלא גרעו מהופעתו. בניגוד לנואמים במערב שמשתמשים לעתים בטלפרומפטר כפול מימין ומשמאל ויכולים בכך לדבר להשיר מבט, נתניה משתמש בדפי נייר שבכול אחד מהם רשומים כמה משפטים בפונטים גדולים. גם זאת שגרה משעממת. מה שקורה לביבי הוא חזרה על עצמו ועל ססמאות חלולות שמדברות אך ורק אל קהל שבוי .אולי כאן טמון חלק חשוב שפוגם בהופעתו  כנואם גדול. באחרונה כול נאומיו לאומה , ללא יוצא מן הכלל, מכוונים לקהל שלו, ליתר דיוק  אל חוגים מסוימים במפלגתו, ואליהם המסר הוא פשטני מאוד, אבל האמצעי הוא המדיה, תמיד המדיה . והפרדוקס הוא שמי שעדיין מנסה להחזיק אותו על פני המים כמדבר השכם והערב- זאת התקשורת- שנואת נפשו.

אם זה "הכי בבית בעולם"- הבית זקוק לשיפוץ.

חוויית טיסה באל על- לרומא.

אתחיל  מבראשית. עוד לפני שחברת אל על יסדה את מועדון "הנוסע המתמיד", אני נמניתי עם החוג הזה כחובה. כשם שחויבו  כול מועסקי הממשלה, המוסדות הלאומיים, הרשויות הלאומיות, כמו רשות השידור ,שבה עבדתי כמה עשרות שנים. עד כדי כך שכאשר לחבדניקים, היו חסרים אנשים להשלמת מניין באוויר, איכשהו הגיעו אלי- ילד חרדי שהתחָלֵן בשואה. כאשר נוסד מועדון "הנוסע המתמיד"- רמי היחש שהתמידו בטיסות בחברת אל על, והם מאוד התמידו, זכו כמעט מדי שנה לבונוסים של טיסות חינם לבני משפחותיהם. לצערי לא נמניתי עם אלה. אבל מתוך הרגל גם הטיסות הפרטיות ,המשפחתיות,היו של אל על. כאשר הוקם מועדון "הנוסע המתמיד", יכולתי לקבל חינם עיתון כחפצי, צברתי נקודות שהיה בהם כדי לשפר תנאי טיסה ויכולתי לבחור מקום במחלקת התיירים שבה טסתי.

מאז החלו הדברים לנשור. הראשון היה העיתון, במקרה שלי "הארץ". אם קבלנו עיתון במחלקת התיירים זה היה בדרך כלל "ידיעות אחרונות". "ישראל היום " טרם נולד. לאחר מכן, עם צאתי לגמלאות, החליטו ב"אל על "לנכות נקודות אם לא נעשה בהם שימוש. לאמור  שככול שאתה מזדקן יותר ,כן נושרות נקודות, יחד עם השיער. זאת משום שלא השתמשת בהם. ואיך יכולתי להשתמש בהן אם לא היו לי מספיק טיסות. אבל כאשר התלוננתי על כך נאמר לי כי למצער אוכל לנצל את הנקודות לרכישת מוצרי ,"דיוטי פרי", במטוס. אך זה היה כרוך במילוי טפסים מקוונים, כולל מס' חבר ,שם וססמה. משום מה הססמה לא נקלטה, ועברו כמה שבועות עד שקבלתי ססמה חדשה והטפסים מולאו וקבלתי אישור. אולם כשבמטוס ביקשתי את מארזי השוקולד שהזמנתי, הודיע לי הכלכל כי שמי לא רשום.  לא חזרתי על ה"הטבה" כי הטרחה לא הצדיקה את הסיבוכים. מה גם שהסתבר לי כי זאת לא "מציאה גדולה". נשארה בחירת המקום. בהזמנה האחרונה בטיסה לרומא, התברר לי שאני ובתי  הושבנו כבוד כמעט בשורה  האחרונה, ליד המטבחון שסמוך לשירותים. כאשר התרעמתי  על סוכנת הנסיעות איך זה שהיא לא סידרה לנו מקום בקדמת המטוס, כרגיל ,היא השיבה לי. "מה לא ידעת? בעבור בחירת מקום צריך לשלם 10 דולר לכול כיסא ולכול כוון- כלומר תוספת 40 דולר"
שאלתי אותה:" וזה לנוסע מתמיד"  והיא השיבה:" זה לנוסע המתמיד".

הטיסה "בזמן"….של גריניץ'

 כול הצגים בנמל התעופה הראו שטיסת אל על  לרומא יוצאת במועדה -ב-18:10 ועליה למטוס ב- 17:30 . הישראלים, ברובם, הם זריזים שמקדימים וב 17:20 כבר מזדנב תור מול שער היציאה. המחוגים זזים, התור מתארך, המחוגים לא עוצרים, והשער לא נפתח. ואז כחמש דקות לפני מועד הטיסה מודיעה  דיילת הקרקע שהטיסה נדחית בשעה. הסיבה- תקלה טכנית. במצב כזה מופיעים "יודעי דבר" . אלה מנסים לרחרח פה ושם מה בדיוק הסיבה לאיחור. אחד מהם, גבר בעל גוף, נראה כמי שמתמחה בעניינים ,מספר לנו בלחש " מעבירים את המטוס ל"האנגר". העברת מטוס לבידוק זה לא עניין של שעה. ואני מבקש לקבל אישור לידיעה הזאת שמשמעה או המתנה של כמה שעות, או דחיית הטיסה למחרת היום. אני שואל את הדיילת ליד דלפק השער." מה הבעיה". "הבעיה היא תקלה במסנן השמן ומטפלים בה במקום". ה"גששים" היו עושים מזה תסכית .שמעתי אותם ברשת ב' בגל הפתוח לקראת שידורי התאגיד וחשבתי לי כמו ב"הליכה לקיסריה"- "שלא ייגמר לעולם"

.על הצג מופיעה השעה 19:00 ,כשעה המעודכנת להמראה. משהגיעה השעה היעודה וטרם נפתח השער שאלתי מה קורה,ונעניתי כי התקלה טופלה. "אז מדוע לא מתחילים לעלות למטוס?" "כי בודקים אם הטיפול הצליח". יפה. משנפתח השער והתור חזר לקדמותו, הבחינה בי דיילת והזמינה אותי לעבור, שכן אני "אזרח וותיק" ויש הנחיה לפטור אזרחים וותיקים מתור. משהו- בכול זאת. המטוס יצא באיחור של קרוב לשעתיים, כי היה איחור אקסטרה בשל שני נוסעים שטרם עלו. הסיבה לכורח שבתיקון התקלה, בשל בטיחות הטיסה, היא נכונה. עם זאת אל על ידועה באיחורים הכרוניים שלה. אם אלה גם כן נובעים מתקלות טכניות, אז משהו לא בסדר.

מיטת סדום שקרויה  727-800

המטוס שבו טסנו לרומא ,ואשר  זאת הקבוצה הגדולה ביותר  שבשרות החברה, הוא מדגם בואינג 737-800-900. בז'רגון התעופה הוא נקרא מטוס בעל גוף צר. זאת היא דוגמה למיטת סדום מעופפת של  מי שקוראת לעצמה "חברת התעופה הלאומית".  במטוס – שלושה מושבים מכול צד ובתווך כשעגלת השרות עוברת-  הדיילות לעתים קרובות מבקשות סליחה מן הנוסעים שגלגלי העגלה עלו על אצבעות רגליהם. גם הנוסע צריך לבקש סליחה מרגליו כול אימת שהוא מנסה להזיז אותן קדימה.

אולם מעָבָר כזה של עגלה על פני ארבעים שורות בקירוב במחלקת התיירות יש בו ערך מוסף -שלילי. אי אפשר להגיע לתאי השירותים. ובדגם 737-800 יש שני תאי שירותים לכול מחלקת התיירים. מסיבה זאת כאשר  העגלה שמגישה שתייה קלה מצויה בתנועה, ניסיתי והפעם בתואר הכפול- גם אזרח וותיק וגם כמי שמנוּע להגיע לשירותים- להשתמש,לזמן קצר, בתאי השירותים של מחלקת העסקים. כאן נתקלתי בדיילת רחבת כתפיים, שהעמידה אותי במקום. כלומר החזירה אותי כבוד כמי שפלש לשטח לא לו. אני חוזר אל הדיילים שדוחפים ומושכים את העגלה ומנסה למצוא פתרון." שים לב לשורה מספר 38 "- אומרת לי הדיילת. ואכן שמתי לב שבשורה 38 האיש בכיסא בי, כלומר באמצע הנוסע העלה את שולחן האוכל כלפי מעלה. הדיילת ביקשה מזה שישב בכיסא איי, להעביר את המגש לכיסא בי. ואז זה קרה. העגלה על דייליה נסעו קדימה, אני השתחלתי לכיסא איי בשורה 38 ,העגלה לקחה רוורס ואני בדרכי אל תאי השירותים. החזרה היה קצת יותר קלה. גם מכיוון שהעגלה כמעט הגיע אל קו הסיום וגם מכיוון שהנוסעים הרימו  את דלפקיהם.

sardines on planeboing 737 - עותק

התמונה בתוך המטוס טושטשה בשל צנעת הפרט

מסע כזה של העגלה חוזר על עצמו בנסיעה  לרומא פעם עם ארוחות הערב ובפעם הבאה עם ה"דיוטי פרי". עגלת ה"דיוטי פרי" היא באל על כמו מעבר ארון הקודש וכדי לשרת את העולים למטוסי אל על "בדיוטי פרי" באוויר, אין קריאת סרק שלא תיענה, אין מצרך פחוּת ערך שלא יטופל, והעגלה היא בתנועה מתמדת  קדימה ולאחור. לאמור פקק תנועה. למי שנזקק לשירותים כאשר "העגלה עמוסה אלומות דיוטי פרי בתנועה, לא יחלום אפילו להגיע אליהם.

לבסוף כאשר בתי מדווחת לי שתם פרק "הדיוטי פרי" ואני קם, אני מוצא שביני לבין תאי השירותים מפרידים משהו כמו חמישה עשר נוסעות ונוסעים. למזלנו נדלקו  האורות להידוק החגורה כי החל תהליך הנחיתה ואנו כבר נתרום את חלקנו למזרקות של רומא.

השיבה הביתה.

כידוע לכולנו ,לרומא יש תכונה שכאשר באים אליה שוכחים את הדרכים שמוליכים אליה.

piaza espania 2

נ baloons at piazv de popolo20170505_195043

בתמונה למעלה-פיאצה אספניה מן המדרגות. למטה מנשיף בלונים בפיאצה פופולו.

בדרך חזרה כעבור ארבעה ימים המטוס היה מדגם 737-900  ובו עוד תא שירותים בקדמת המטוס. מכיוון שהיינו קרובים, אז כול אימת שנדלק האור הירוק מעל לתא, ערכתי ביקור נימוסים כדי לראות שאכן הוא פנוי. גם יצאנו בזמן והרוח הגבית בכוון מזרח מקצרת את הטיסה במחצית השעה, ככה שהגענו בדיוק לפי שכתוב. גם הכבודה התנהגה יפה בשינוע. אלא שכאן חיכתה לנו הפתעה של רשות שדות התעופה- עגלות הכבודה שפעם היו נגישות לשליפה מהירה הפכו למעמסה נוספת. צריך להכניס כרטיס אשראי כדי לשחרר עגלה. כדי להחזיר אותה בחניה, אם אינך רוצה לשלם עשרה שקלים- עליך לחפש את המקום שבו מוחזרות העגלות ולהעביר שוב את אותו כרטיס אשראי שהכנסת כאשר לקחת את העגלה. כשבתי הכניסה את הכרטיס שלה, זה לא עבד. הסיבה ,אני משער , היא חסכון בכוח אדם באיסוף העגלות ממגרשי החנייה, והעמסת הטרחה על הנוסע, שכאילו אין לו די בכאלה. אבל שוב עמדה בהצלחה הססמה שלי ש"טוב לשוב הביתה", וכל  המרבה הרי הוא משובח.

אשר לטיסה בחברת אל על, בכול אחד מאיתנו קיימות אי אלה תכונות מזוכיסטיות שקוראים להן הֶרגֵלים,ואני אינני יוצא מכלל זה. יש בהם בכול זאת משהו חיובי. יציבות.

ארץ תפארת- לגלות את פארק הירקון.

 רק בשהות השלישית בארה"ב, לאחר היכרותי כמעט את הארץ כולה גילית שמלבד "התפוח הגדול" והמקיף אותו, ישנה מדינת ניו -יורק.  בהזדמנות הראשונה בעת חופשת הבנות, לקחנו רכב והצפנו למדינת ניו -יורק. מצאנו אחת המדינות המרתקות של ארצות הברית. מדינה על "אלף האיים", "אגם ג'ורג" והסביבה ודרך 18 שנקראת scenic route דרך הנופים. מה אין שם. עיירות מקסימות, אגמים, נהרות, מערות, נחלים, עמקים, כרמים ויקב, קרקע מעולה לכָדָרוּת, מוזיאונים, מכללות , פרקים, גני חיות, ועוד כהנה וכהנה עד בואך למפלי ניאגרה בצד האמריקאי, שהם יפים לאין ערוך מאשר בצד הקנדי.

נזכרתי בזה כאשר באירוע לציון יום הולדת של בתי הבכורה, המשפחה ערכה פיקניק בפרק הירקון ושטה בחלק ניכר לאורכו .את הנקודה  שנקראת "שבע טחנות" על שם מספר טחנות קמח שהיו במקום,זכרתי משנת 1947 כאשר כחבורה צעירה בילינו במקום, ולא רחוק משם היה מועדון לילה ובית קפה ידוע בשם  "גן הוואי" זה היה בחופשה מן הצבא לפני הרצח שביצעה כנופיה ערבית ביושבי בית הפקה. גם רקדנו לצלילי תזמורת. היו ליד הירקון עוד אי אלה אטרקציות בודדות .

haya&zvi tel aviv 49

 

 

אז איפה הירקון ואיפה הסינה בפריז והתיימז בלונדון. בשיט לפני שבועיים גילינו, בעזרתו האדיבה של משה, הספן שלנו, את הנהר ואת הסביבה,ו"גילנו" את פארק הירקון והנחל שעובר דרכו. מסתבר, למי שלא ידע, כמוני למשל, כי זה הפרק המוניציפאלי, להבדיל מפרק לאומי, הארוך ביותר בעולם. אם לערוך השוואה מול פרק מוניציפאלי אחר ה"סנטרל פרק" בניו יורק, פרק הירקון שמשתרע על 3,500 -ויש שמוסיפים לו עוד 250- דונם הוא גדול יותר גם בשטחו  מן ה"סנטרל פרק" בניו יורק. יתרה מזאת. בשעה שנהרות, או נחלים בערים מצויים בלב שטחים בנויים, לא כן פרק הירקון שעטוף בעצים וצמחיה מסוגים שונים. הכול מסביב ירוק.

 

"שבע טחנות" 1949 בחופשה מן הצבא עם חיה ויאנו לקראת מסיבה של יום העצמאות הראשון

הירקון הוא  נחל ולא נהר, אף שבמקומות מסוימים הוא רחב יותר מאשר נהרות בחו"ל , אבל הוא קצר יותר מנהרות. הוא נזכר בתנ"ך, כחלק מנחלת שבט דן. אורכו 27.5 ק"מ מן מקור בראש העין ועד לשפך הים התיכון. מכיוון שהספיקה של הנחל היא  גבוהה, שבעה קוב לשנייה, עוד בתקופה הרומית נוצלה הזרימה העזה להנעת גלגלי טחנות. בתקופה העותומנית ובחלק מתקופת המנדט פעלו עשר טחנות קמח. במלחמת העולם הראשונה עם פלישת  הצבא הבריטי לארץ ישראל, התורכים השתמשו בנחל הירקון כמחסום ובמקום התחולל קרב עז, עד שהבריטים צלחו אותו.

הירקון במדינת ישראל.

אני מסתפק בהבאת נתונים היסטוריים אלה  שמצויים בשפע בכתובים ובמדיה המקוונת. אך דווקא בתקופה הקצרה  מאז קום המדינה הנחל עבר תהפוכות רבות עד כדי כך שבשלב מסוים הציעו להפוך אותו למוליך ביוב. זה היה בשנות ה-60 כאשר תשעים אחוזים מקו ירקון נגב נשאבו ממקורות הירקון. לעתים נעצרה הזרימה כליל ,ככה שאפיק הנחל החל להיסתם ולהפוך למפגע תברואתי חמור. הביצָתיות במקומות שונים משכה יתושים רבים, זבובים ,נברנים וחומרים רעילים. ואם לא די באלה, הרי הבנייה המוגברת סביב הירקון, תרמה אף היא פסולת שנוספה על הביוב התל אביבי.הנחל היפה הפך לסכנה  בריאותית חמורה לתושבי תל אביב והסביבה. הסביבה גם נודעה כמקום פשיעה. אז -כפי שזה קורה בדרך כלל לצערנו, כשאתה עומד לפני תהום, מתחילות הרשויות לפעול. לשם כך -הוקמה בשנת 1988 רשות שמאגדת בתוכה נציגים מ 22 יישובים  שקשורים  אל הנחל , צוות  טכני ומומחים שונים לנושא סביבה ושיקום נחלים. מטרתם הייתה להפסיק בהדרגה את הזרמת השפכים לירקון, לנקות ולשקם חלקים ממנו, ולהשיב לו חלק מערכי הטבע וההיסטוריה שהיו בו. במשך שנתיים הסתיימו עבודות השיקום, חורף גשום במיוחד ב-1992 השלים את המלאכה והזרים כמויות עצומות של מים לנחל שלא נראו זה 50 שנה ונגרמו הצפות למספר שכונות.

 

20160723_155923

20160723_174433

 

 

 

 

 

 

שוקמו אתרים היסטוריים כמו טחנת קמח, בית הבטון, כפר הבאפטיסטים אנטיפטריס ועוד. אולם גם לאחר שיקום חשוב היה מאוד לעקוב אחר אירועים בלתי צפויים כמו זיהומים מסיבה זאת או אחרת ביניהם קשים שגרמו למותם של דגים רבים. חברת מקורות הזרימה כמויות נוספות של מים כדי לדלל את הזיהום.רבים זוכרים מן הסתם את "אסון המכבייה" בשנת 1997 כאשר גשר ארעי שהוקם התמוטט וארבעה מחברי המשלחת האוסטרלית נהרגו   וקרוב ל-70 נפצעו, בין השאר על ידי חומרים רעילים, הוחלט להשקיע יותר מ-85 מיליון שקלים במסגרת תכנית אב לשיקום נחל הירקון. תוכנית זאת היא רב היקפית וכוללת לא רק את הנחל עצמו אלא גם את הצמחייה שהיא חלק מן הפרק הגדול שעל גדות הנחל.

20160723_17ק2508

kobi on the boat

 

 

 

 

 

 

האיש שבו קשור השיפור האדיר של הנחל והפרק היה ראש העיר יהושע רבינוביץ' ועל שמו נקרא רצף שלושת הפרקים "גני יהושע".ראש העיר הנוכחי רון חולדאי ממשיך במסורת של שמירה,טיפוח ושיפור של הנחל והפרק שחובק אותו. הנחל מהווה מתווה לשייטים צעירים. במצב כיום נמצאים בו שפע של דגים בעיקר אמנונים וקרפיונים אבל עוד מינים של דגה. ומשה בעל הסירה שאתו שטנו סיפר לנו כי בימי חורף יש במקום סעודות שחיתות של להקות שחפים ושקנאים. בעוברנו הפעם ראינו שקנאי אחד צולל, מעלה שלל ונוסק לאחד הענפים של העצים הגבוהים בצדי הנחל.

הָפָארק.

בשיט על נחל ירוק וצלול אפשר לראות את הפרק על שלל הצמחייה והאטרקציות שלו.בשתי גדות הנח"ל מקבלים את פנינו אלפי עצים- איקליפטוסים,  אשלים ,ברושים, עצי תמר,צפצפת הפרת,ואלוני תבור.אנו חוצים אותם כמו מכבודים במסדר כשהעצים עומדים דום, או עם הרוח -קדים קידה קלה. ובינות הפארק הזה  יש  גן טרופי, ובו ציפורים טרופיות, גן קקטוסים, גן סלעים וגן גזום מעוצב.יש בו אגם מלאכותי גדול,שבילי אופניים והליכה, צפארי-פרק ציפורים,ומתקנים לשעשועי מים, מעגני שיט לסירות וקיאקים,רכיבה על סוסיי פוני,חווה חקלאית, אמפיתיאטרון, תיאטרון לילדים ופינת חי

river with high rising background

park at twilite

 

 

 

 

 

צילומים: דוד דורון

 

כול זה מצוי במקום אחד -"בחצר האחרית" של הבית ובמקום אחר -"בחצר הקדמית" . זאת  גיליתי לבושתי,ולשמחתי, באותו שיט, ומה שלא ראינו לקטתי ממקורות אחרים. ובכך גיליתי עוד פיסה מן העיר המדהימה הזאת. בעיר העברית הראשונה שהיא רק בת מאה פלוס, יש  במרתף ההיסטורי שלה שפע של אתרים מהם בת אלפי שנים, כמו יפו העתיקה, כמו הירקון ואם לכך נוסיף את העובדה שזאת עיר שנושפת ונושמת 24 שעות, ספק אם יש ערים רבות כמוה.זהו מיזוג של נכסים שהטבע התברך בהם ושימור ושיפור מעשה האדם.

לסיום -סיפור של פעם. אנשי הבריגאדה הארץ הישראלית לחמו במלחמת העולם השנייה בעיקר בזירה האיטלקית. לימים ,עם השחרור, חבורה ביקרה ברומא ובקרבת הפנתיאון עובר נהר הטיבר. אחד מן החבורה אמר: "וואלה, זה מזכיר לי את הירקון". ואלה צחקו צחוק גדול. הפעם אנו שטנו בירקון 2016 ואמרנו לעצמנו "וואו זה במזרח התיכון, לא באיטליה וזה בתל אביב." שלא לדבר על "שלישיית גשר הירקון"

הדֶנים

 

קופנהגן בירת דנמרק, אינה נמנית עם היעדים הפופולאריים של התייר הישראלי.זאת לפחות לגבי "השיירות הישראליות" שעושות דרכן בנתיבי עולם.כפרטים הם מבקרים בה,אך הם לא רבים, יחסית לתיירות כמו למקומות ידועים אחרים.כי מה יש לנו בקופנהגן. "גני טיבולי", גן שעשועים, שהוא קטן לעומת "דיסני וורלד", "הברווזון המכוער" שהפך לברבור -של הנס כריסטיאן אנדרסון, "בתולת הים", מבשלת הבירה "קארלסברג",טיבולי- כבר אמרנו.

לפי נתונים רוב התיירים של דנמרק באים מן הארצות הסמוכות, מדינות סקנדינביה וגרמניה. מן הראשונות באים בעיקר צעירים לביקורים קצרים,בילוי בפאבים וכיו"ב. האחרונים – מכיוון שלדנמרק יש חופי חול, מה שאין בחופי גרמניה.לרוב אלה ביקורים חטופים או שהיות קצרות. הרושם שלי הוא שארצות סקנדינביה אינן מעודדות תיירות. זאת מכיוון שכלכלית הן לא זקוקות לה, אבל בעיקר מכיוון שלדעתם תעשיית התיירות יש לה השפעה רעה על הסביבה, והסקנדינבים הם שוחרי סביבה. בשעתו בעת ביקור בנורבגיה אמר לי עמית,מנהל החדשות של הטלוויזיה הנורבגית, כי ארצו בעצם בולמת תיירות, מן הסיבה הזאת.עד כדי כך הדנים שוחרי סביבה ומקפידים על שימור,שעל מבנים היסטוריים,אין להצמיד שילוט,והמבקר נאלץ להסתפק במפת-נייר או וירטואלית, או לשאול את פי המקומיים ואלה ידריכו אותך למחוץ חפצך.

זה לא היה ביקורי הראשון בדנמרק ובקופנהגן. הפעם חשבתי שנכדתי, ענבל, שהיא מעצבת תכשיטים,תמצא עניין בעיר הזאת שהיא שופעת עיצוב. לא טעיתי.להזכיר רק את גיאורג יאנסן, יליד המאה ה-19 ,מגדולי המעצבים בתחומו, מוזיאונים לעיצוב, גלריות, ופה ושם סדנאות של מעצבים,שקבלו אותנו בחום רב. וזה בעצם הפן שאותו אנו חיפשנו. נכדתי- עיצוב, ואני –אנשים.

"גילוי הדנים"

 

מזה זמן שאני מגלה עניין רב בתופעות שונות בשולי השואה .בין היתר במה שנקרא "חסידי אומות העולם", אנשים מארצות שונות בתחום הכיבוש הנאצי ששמו נפשם בכפם והצילו יהודים.היו גם חלקים מסוימים מעם,ולא רק בודדים. כמו לדוגמה האיטלקים,אשר רבים מהם הצילו יהודים בני ארצם, שלא לדבר על היות איטליה הבסיס העיקרי שממנו הפליגו מעפילים ועולים במאות אלפים לארץ. אולם כעם, היה רק עם אחד אשר נרתם למשימה להצלת הקהילה היהודית בארצו- העם הדני.

במבצע ההצלה היו אלמנטים מאורגנים, כמו המחתרת, וסתם אזרחים  מכול רובדי העם . לאמור כול דני חש שעליו לעשות הכול כדי להציל את שכניו בני העם היהודי.וזה מה שגיליתי הפעם בקופנהאגן. את האדם הדני. נכון יותר ה"בן אדם".בדרך כלל הסטריאוטיפ קובע כי הצפוניים הם אנשים קרים. הרי ככה גם משפיע עליהם מזג האוויר. אפשר וזה נכון לגבי השוודים והנורבגים, אבל לא הדנים.הדני מסביר פנים. ראשית כול הקשר מתאפשר הודות לתקשורת הלשונית. אין דני שלא דובר אנגלית, ואנגלית רהוטה. ככה שאם המבקר דובר אנגלית, בכול רמה שהיא הדני יבין אותה וייענה לכול פניה או שאלה. לא זו בלבד. הוא לא יסתפק בתשובה שבלונית. הוא יעזור לך. וככה תקבל לא רק מידע על מסעדות שבסביבה, אלא סקירה אלה מסעדות מסוג כלשהו, בתוספת הנחיה איך להגיע אליהם.באזור מסוים הסתבכנו במציאת קו האוטובוס שאותו חיפשנו. אישה מבוגרת, להערכתי באמצע שנות השבעים, ניגשה אלינו וביקשה לדעת אם היא יכולה לעזור. סיפרנו לה שאנו מבקשים קו מסוים. היא אמרה שנלך אחריה. אחרי זמן מה, כשהתעכבנו בדרך, לא שמנו לב היכן היא. אבל משהתקרבנו, ראינו שהיא עומדת על מקומה ומחכה לנו. זה אמור לגבי כול אדם שנתקלנו בו , אישה וגבר, צעיר וזקן, ברחוב, במסעדה או בחנות.המכנה המשותף הוא להסביר פנים, בחום,בנפש חפצה, ברצון לעזור. זאת, לא משום שאנו תיירים. זה משום שאנו בני אדם ובעיקר לא מקומיים שמן הראוי שיזכו לעזרה.שלא לדבר על ערך מוסף.הדנים לא צמודים לניידים כמו הישראליים, ככה שבפנותך אליהם אנך מפריע לדיבור.

עָם יפה גוף ונפש.

ואם עוסקים ביפי הנפש, נחטא אם לא נזכיר את יפי הגוף.הם יפים הדנים, הגברים תמירים ונאים, הנשים תמירות ויפות. הרוב "זהב"- השער הבלונדי הטבעי, למי שאוהב. ואם אתה רוצה לראותם בקבוצות גדולות, די אם תתעכב ליד רמזור. בקופנהגן בכול הרחובות ללא יוצא מן הכלל יש דרכים לאופנים. האופניים הם כלי התחבורה הראשי בעיר הזאת, בקיץ וגם בחורף.וככה תמצא כי בשעה שעל הכביש התנועה דלילה למדי, בנתיב האופניים היא עמוסה. ואז כאשר נדלק האור הירוק, תראה את המסה האדירה של אופניים כמו ב"טור דה פרנס", ועליהם רוכבים הדנים, והדניות הללו עם השער הבלונדי הארוך שמתנשא ברוח והן חולפות על פניך כמו אימפאלות. העין לא תשבע.יש מהם שהם כהה עור ומלוכסני עין, שנולדו בדנמרק והם כאחד הדנים , בהתנהגות, בהתרועעות, בנימוסים, ובכבוד לזולת.

 

copenhagen center 2 (2)city of bysicles

woman anddaughter pure goldparking

למעלה מימין :מרכז קופנהגן משמאל: עיר של אופניים.למטה מימין אם

ובתה ב"רכב משפחתי". משמאל חניה פרטית ליד הבית.

הם אינם כוכבי קולנוע או תיאטרון. סתם בני אדם יפים, שעוסקים במלאכות של יום יום.בבניין שבו גרנו נערך שיפוץ. גילינו אישה פועלת בניין. היא נראתה לי בשנות הארבעים המאוחרות או בשנות החמישים המוקדמות. כשהתוועדנו אליה וסיפרנו לה שאנו מישראל. היא הגיבה " איזה יופי. אני הייתי בקיבוץ דפנה, במסגרת קבוצת מתנדבים. שם הכרתי את בעלי שהגיע מארגנטינה, ואנו נישאנו. הוא יהודי". מסתבר כי לא מעט צעירים דניים מבקרים בארץ ומהם יותר מפעם אחת.

inbali and and building womam was in dafnazvi logo store

מימין: ענבל בשיחה עם פועלת בניין. משמאל חנות ה"לגו"

תוך הכרת הדנים האנושיים האלה, הצנועים והנכונים לעזרה, ניתן להבין את הסיבה המרכזית שהניעה את אבותיהם ואת אבות אבותיהם למשימה הגורלית של הצלת יהודי דנמרק מאימת השואה.

המבצע כסיפור אנושי.

האירוע של אותו לילה בראשון באוקטובר 1943 מונצח במוזיאון היהודי החדש בצורה צנועה. המוזיאון נמצא באחד מן האתרים ההיסטוריים של קופנהגן "אי הטירה" לא רחוק מארמון כריסטיאנבורג,, המוזיאון הלאומי, הספרייה המלכותית ועוד מוסדות לאומיים.המוזיאון, אשר כאמור שמר על חזותו החיצונית, כול הפנים שלו נחנך ב- 2009 .מלאכת הארכיטקטורה של אחד מגדולי האדריכלים בני זמננו, דניאל ליבסקינד.הוא נקרא, ומבוסס על האותיות של המילה "מצוָה" .כלומר הציווי גם של המוסר להציל נפש. הצורה של האותיות הללו מהווה את העיצוב הפנימי המיוחד במינו של המוזיאון והמבקר נע בנתיב הצורה של אותיות אלה.

המוזיאון מביא את סיפורה של הקהילה היהודית בדנמרק בת יותר מ- 400 שנה שבה היא התפתחה ותרמה לחברה,לתרבותה,לכלכלתה ובכול תחומי החיים.התערוכה על מבצע ההצלה היא חלק מן מתצוגה שקרויה " בית". כלומר הבית של יהודי דניה. מיצג ההצלה הוא צנוע מאוד ותופס קיר אחד ועליו מרקע שבו מוקרנים סרטים קצרים, תעודה ושחזור, של ליל ההצלה.רובו של הקיר מכתבים וציורים של אנשים, כולל ציורי ילדים, וגופים בעולם שבהם מובעת תודה לעם הדני. מעורר כבוד בפשטות וביחד עם זאת מצמרר לגבי המשמעות.

כאשר ממלכת דמנרק נכבשה על ידי הנאצים בחודש אפריל 1940 הממשלה החליטה לשתף פעולה עם כוחות הכיבוש, בהנחה שהכיבוש יהיה נסבל.והוא יחסית, מטעמים של הממשל הנאצי לא היה אכזרי, בהתחשב בכך ששוודיה השכנה הייתה ניטראלית.זה אמר בין השאר כי ליהודי דנמרק לא היה צפוי גורל אחיהם ממדינות כבושות אחרות.אולם באוגוסט 1943 הממשלה הדנית החליטה להתנתק מהרייך.ברור היה כי הצעד המידי יהיה גרוש 8000 יהודי הקהילה למחנות ריכוז. למחתרת הדנית הדבר נודע והחלה ההתארגנות הגדולה של העם הדני על כול שכבותיו להצלת היהודים. ב-1 באוקטובר בעוד הנאצים מתחילים לפשוט על בתי היהודים, כול ספינת דייגים, סירת משוטים,סירות מנועים,ספינות קטנות, מעבורות קלות, וכול דבר שיכול היה לשוט גויס באותו לילה והיהודים נטלו עמם רק מטלטלים קלים והסירות עשו דרכם אל חופי שוודיה. מתוך קצת למעלה משמונת יהודי הקהילה 7,742 הצליחו להגיע לחוף מבטחים. 472 יהודים נתפסו ונשלחו למחנות ריכוז, 103 מתוכם נרצחו.. ההיסטוריונים הדנים והגרמנים שחוקרים את הפרק הזה בתולדות השואה מציירים תמונה יותר מורכבת. ויש כמה נקודות שמשנות את התמונה כפי שהכרנו אותה בזמנו. לפי דעה זאת אכן הייתה התגייסות נרחבת להצלת היהודים, אך היו מבין בעלי הספינות שעשו זאת תמורת תשלום גבוה. מאידך יש להניח כי הגרמנים ידעו על בריחת היהודים. אך ששילוחם למחנות עלול להיתקל בהתנגדות גדולה של הדנים, ומכיוון שראו בהם עם קרוב אליהם גזעית , לא רצו ליצור קונפליקט. העברת היהודים לשבדיה הייתה מוצא נוח.אותם חוקרים מפנים תשומת לב לעובדה כי היו גם דנים שהתגייסו לשורות הגרמנים ב "וואפן ס.ס. והיו מעורבים בלחימה אך גם בשמירה במחנות .

אולי כתימוכין לתזה זאת, סיפר לי שופט בית המשפט העליון בדימוס,גבריאל בך, כי בביקורו לפני כמה חדשים בגרמניה הוא נפגש עם היסטוריונים שמכירים את הסיפור הדני. הם אמרו כי אדולף אייכמן בשומעו כי רובם המכריע של יהודי דניה ניצלו – זעם. מן הסתם זעמו היה מופנה כלפי הגרמנים ולא כלפי הדנים.

jewish museum no name on facadejewish museum  to recue boat

mitzva by liebskindjewish museum lipskin archtechture 2

לעלה מימין: המוזיאון היהודי.משמאל שיחזור ליל ההצלה.למטה מימיו מבנה "מצווה" משמאל :פנים המוזיאון.

אפשר ולכך ניתן רמז דק בעלון המידע הצנוע על המוזיאון ,שמחזיק שני עמודי פוליו, צוין כי כאשר " היהודים שבו אל המולדת תוך הכתרת תודה עמוקה על הצלתם וציפייה לעתיד, שום דבר לא היה כפי שהיה בעבר.המדינה שאליה חזרו היהודים השתנתה,והיהודים עצמם לא היו עוד כפי שהיו לפני השואה". זהו קטע טעון מאוד, כן מאוד ואני מניח שהוא מיועד בעיקר לעם הדני. ובכך הוא מצביע, ברמז, גם על העובדה שהוזכרה שהיו גם נאצים בקרב העם הדני וגם את הלכי הרוח של מערב אירופה כיום. קרוב לוודאי שהוא גם מצביע על כיסי אנטישמיות שמצויים גם בדנמרק.

עם כול זאת ,וזה היה מקרה חריג באירופה,-99% מקרב הקהילה היהודית ניצלו הודות לנחישות, לחירוף הנפש,הזדהות עם הסובלים מצד העם הדני. אנו כמבקרים בבקשנו הנחיה,עזרה ועצה מצד הדנים, לא הצגנו את עצמנו כישראלים.לא היה צורך בכך.די היה לנו שהם לא שאלו למוצא שלנו. הם ראו בנו בני אדם כמוהם. בני אדם שכמוהם זקוקים לעזרה בדנמרק ובכול מקום אליו יגיעו.נכדתי ואני לא באנו לקופנהגן לעשות סקר על נטיות פוליטיות או אנטישמיות. באנו להציץ ונפעמנו על עברם של מארחנו ועל היותם בני אדם במלוא משמעות המונח הזה.וכמובן –קופנהגן.

בהזדמנות זאת איך אפשר היה לשכוח את הסרט המלבב " הנס כרסיטיאן אנדרסון" שהוקרן בימי נעורי כאן בארץ בשנת 1952 שבו מככב דני קיי הגדול והוא שר את השיר על קופנהגן הנפלאה. הנה הקטעים הראשונים בשפת המקור של פרנק לֶסֶר

Wonderful, wonderful Copenhagen
Friendly old girl of a town
'Neath her tavern light
On this merry night
Let us clink and drink one down
To wonderful, wonderful Copenhagen
Salty old queen of the sea
Once I sailed away
But I'm home today
Singing Copenhagen, wonderful, wonderful
Copenhagen for me

בתרגום חופשי:

קופנהגן הנפלאה

חתיכה כייפית של עיר

לאור פנסי בית מרזח

בלילה הזורח

הבה נרים כוס

לקופנהגן הנפלאה.

המלכה הממולחת של הים

פעם הפלגתי ממימיה

אך חזרתי אליה

עם השיר על קופנהגן הנפלאה.

קופנהגן שלי

inbal a sunny day in tivoli

טיבולי. ( צילומים צ.ג)

לרקוד כול הדרך לפסגות השנים-dancing all the way to the hight of age

רנה שיינפלד מוכיחה שרקדנית נפלאה ,כמו יין טוב, משתבחת עם הזמןלחיים

אחרי גליליאו גליליי, אנו יודעים שבניגוד לתיאולוגים הקתוליים בשעתם ,שהאמינו שהארץ עומדת על מכונה, גם הארץ נעה. אשר לשאר, לא היו כול חילוקי דעות- הכול נע . אלא שמקדמת דנא הבריות לא השתמשו בתנועה לצרכים מעשיים בלבד אלא הפכו אותה לכלי ביטוי. במקורות גם סמל היציבות כמו הרים, לא רק זזו אלא רקדו ". ההרים רקדו כאיילים,גבעות כבני צאן "( תהילים קי"ד ד) . אפשר ומרים אחות משה הייתה הכוריאוגרפית העברית הראשונה. "ותיקח מרים הנביאה,אחות אהרון, את התוף בידה ותצאנה כול הנשים אחריה בתופים ובמחולות".(שמות ט"ו- 20 )

המחול, שהוא תופעה מאוד קדומה, מוגדר על ידי סוציולוגים ואנתרופולוגים כחלק מפולחן דתי, ולא היה לו כול קשר לאומנות. התנועה המקצבית הייתה מעין שפה אילמת, פנטומימה, פשוטה לביטוי, ואולי גם לפיתוי. אבל זאת ניתן לומר גם על סוג אחר שם אומנות. הציור דרך משל, שהיה אמצעי תקשורת. הריקוד הפך לאומנות רק במאות האחרונות. תחילה בריקודי עם ואחר כך בבלטים שאת הלחנים חיברו מגדולי המלחינים

ברשומותיי, אני מבקש להדגיש, שלמעט אי אלה תחומים שלמדתי והתמחיתי בהם, אינני מומחה בשום תחום. יחד עם זאת כפובליציסט אני עוסק כמעט בכול התחומים למעט מדעים. אני משקיף עליהם לאור ה"זרקור" שלי ומאיר ומעיר. אולם בכול הקשור לאומנויות הבמה אני מהלך על בהונות וממעט מאוד לכתוב. בעצם, זאת הפעם הראשונה שאני כותב על המחול. נכון יותר על מחוללת נפלאה- רנה שיינפלד. שוחר בלט- מאודי לא הייתי. אפילו בעת שיט בים הבלטי כאשר הספינה עגנה בסנט פטרבורג ונשארנו שם בלילה, רעייתי, שוחרת באלט לוהטת, דאגה בעוד מועד להזמין כרטיס לבלט "קירוב" המהולל. אני העדפתי שיט לילי על נהר הנֶבָה ונזכרתי בבדיחה גסה של פושקין שאהב לשוט בנהר ופעם כאשר בחברתו היו ארבע נשים, והוא רדף נשים והן חגו סביבו, הוא פרץ בצחוק. כאשר נשאל לסיבת הפרץ הזה, השיב בבדיחה גסה , שאחת הגבירות כמעט נפלה לנהר מהלם. הנבה עובר דרך עשרות תעלות, אשר משתלבות במכלול העירוני על הגשרים מעל ומעגנים ותעלות שבלילה הם מראה קסום מיוחד במינו.זה דיבר אליי הרבה יותר מאשר בלט קירוב..בניו יורק ראיתי את ה"בולשוי". ואת להקת "מויסֶייֶב" וזהו.

והנה דווקא כאן בארץ, לא בסנט פטרבורג ולא בניו יורק, נפגשתי עם כוכב לכת של המחול, במפגש ידידים. זאת הייתה רנה שיינפלד, שידעתי כמובן מי היא. המחמאה שקבלה ממני הייתה על הבעת הפנים המאוד מיוחדת שלה שכה מרשימה אותי מאז שראיתי את דמותה. שערו בנפשכם שאני אומר לשרון סטון שהאצבעות שלה יפות. נכון שאצבעות יפות הן דבר יפה אבל לשרון סטון היו ,ועדיין יש, עוד כמה נכסים יפים. רנה , בעצם כצפוי, קבלה זאת כמחמאה גדולה, שכן הפנים הם מראה וההבעה היא חלק חשוב מאוד גם במחול. בכול זאת ,מישהו מדבר על הפנים שלה ולא על הרגליים שלה הגוף שלה – הכנפיים שלה. את אלה הכרתי כעבור זמן קצר.

ואלס עם רנה .

היות ואני לא מכיר את הרפרטואר העשיר של רנה שיינפלד הכוריאוגרפית והרקדנית בעלת השם העולמי ,גם אילו רציתי להשוות את המופעים הגדולים שלה בעבר למופע שבו אני צפיתי, המאמץ היה לשווא. מה גם שזה לא מאמר של מבקר אמנותי, אלא, כאמור, התרשמות של פובליציסט . די היה לי במה שראיתי כדי להתרשם מרנה שיינפלד, לא האגדה, אלא זאת שנעה מולי על הבמה באולם סוזאן דלאל בשכונת נווה צדק הציורית בתל אביב.

שם המופע היה "וואלס ב 5:30 " על פי הלחנים של שלמה ארצי. השם לעצמו גירה אותי. הרי גדלנו על הוואלסים של שטראוס ובראשם "הדנובה הכחולה". והנה ואלס בתל אביב היום . איזה יופי. אכן היו במופע מקצבים של וואלס, אבל לא רק הם. היו הלחנים של שלמה ארצי, החמים הקצביים. אבל בעיקר הייתה שם רנה שיינפלד. היא לא נעה, האישה הזאת. היא ריחפה, היא גלשה, היא צנחה ונסקה כמרבד קסמים . והיא נשאה אותי ואת הקהל איתה בכול אשר נעה על אותה במה קטנה שהפכה למעין יקום שלם, כולל הקרנת רקע וצילומי תקריב מרתקים פרי עבודתה. רק לרגע חשבתי שלא מדובר כאן ברנה שיינפלד הצעירה המחוללת שגילתה מרתה גרהם, ועל היותה בין המייסדות של "להקת בת שבע" שתחגוג בשנה הבאה יובל שנים. רק רגע. הגוף חלף על פני השנים כמו אותו מטוס שחג מעלינו ביום העצמאות בתנועות איירובטיות. ומשאיר אחריו שבלים צבעוניים.

rina flying - blogrina shsdow article -

blog rina and company article

מתוך המופע "ואלס ב- 5:30 צילומים באדיבות להקמת המחול רנה שיינפלד.

"מדוע בחרת בשלמה ארצי?- שאלתי אותה בשיחה בביתה." רציתי למצוא משהו ישראלי, משהו שהוא כאן ועכשיו. שלמה כותב גם על מזג האוויר, ואתה מרגיש את החום, את משב הרוח ,הוא משקיף על הסביבה האנושית, על הטבע. ואני אוהבת את הטבע. הטבע הוא נפלא, ואני חלק ממנו. כאשר אני יוצאת מן הבית ומתבוננת בעָלֶה של עץ והצבעים, הרי זה עולם ומלואו. שלמה ארצי מזכיר את הריקוד ברבים משיריו. "תרקוד היא אמרה לי תרקוד" ועוד. אשר לָשֵם של המופע ,אני חשבתי דווקא על שמות אחרים אבל שלמה הציע את השם "ואלס ב 5:30 ואני קבלתי".-מסכמת רנה את התשובה על שאלה זאת.

גם היצירה הזאת כפי שתואר, משרטטת בלחן, מילים ותנועה את נופי הארץ, החלומות של אנשיה, הלבטים, הכאבים, הערגה והצימאון. משום כך לי כצופה- ריקודי הסולו, הריקודים הזוגיים וריקודי הלהקה כולה מילאו את החלל של הארץ הזאת. לכך תרמו , כאמור, גם קטעי הרקע בוידיאו על מלוא המסך, או על חלקו שלא רק השקיפו על נופי תל אביב ב- ב- scan- ,תנועה רחבה של המצלמה, אלא בתקריב. Close-up .ריקודי הסולו, הדואט והלהקה, מתרחשים ביקום, שהוא הבמה,שעליה משוטטים, רוקדים ושומעים לחנים . קטעי הוידיאו מקרבים את הקהל אל רנה ואל הבעות פניה כשהיא מתבוננת מן החלון, מן המרפסת ורואה את בתיה ושמיה של תל אביב ואת כבישיה הסואנים. הריקודים ברקע הם רב ממדיים, בתנועה בצליל, ובשמע, כמו בהנפשה הם נעים ,פעם ממוקדים ופעם נעים במסלולים שונים, עולים ויורדים מתפשטים בקשת ומתכווצים, כמו מזרקה. רק לשנייה, כפי שציינתי, נתתי את דעתי לגילה של האישה המדהימה הזאת, רק לשנייה. מיד היא נראתה ברבור צעיר כמו חמשת הרקדנים האחרים ששטים על הבמה.כל כך עכשווי.

הדבר המופלא- הגוף שלנו.

"יש איזה סוד, איזה משהו, תעצומות נפש- שנותנים לך את הכוח והגמישות"- אני שואל.

"וודאי שיש כאן סימביוזה מוחלטת בין הנפש והגוף כמו בדברים אחרים. הפנים הם הרבה מאוד בריקוד (וכאן היא מתייחסת ל"מחמאה" שלי במפגש הראשון.) אם רוקדים בלי פנים, אז רוקדים בלי נשמה. אבל במחול קודם כול בא הגוף. הוא הכלי האדיר, כול הרמ"ח ושס"א , שמכיל גם את הנפש. הוא שמזרים את הדם והאנרגיות שמזינים את הנפש וחזור חלילה. הגוף הוא דבר פלאי והפוטנציאל שלו הוא אדיר.אבל במחול יש הרבה מאמץ, הרבה אמון בהפעלת אותו גורם נפלא שנושא אותנו ששמו הגוף. צריך לעמול בהתמדה ובנחישות על טכניקה.כול הזמן, כול הזמן. עד כדי כך זה הופך לחלק בלתי נפרד מסדר יומך, שכאשר אני יושבת אתך ואני בחופשה, הרי צריכה הייתי לחוש רוגע, אבל לא. זה חסר".

מתברר לך שבתנועות המחול, יש הרבה חופש, מעבר לטכניקה המוגדרת, המאורגנת והמלוטשת. יש אימפולסים, יש אינטואיציות רגשיות, לעתים יותר מאשר רציונאליות.. "ככה אתה יכול להיות חופשי יותר בביטוי עצמי. וזאת אני אומרת לחברי הלהקה- תתבטאו, תנו מעצמכם, תשתחררו". בהערה לתהייה שלי לגבי הדחף לעלות למעלה לא רק ברגליים אלא בקריירה, רנה אמנם לא מבטלת נטייה אנושית זאת, אך לדעתה ומניסיונה, התחרות היא בעיקר עם עצמה.

אני תוהה בקול רם אם המחול מדבר אל קהלים צעירים בארץ, ורנה חושבת לרגע ועונה בחיוב." אני בכול פעם מתרגשת ומתפעמת שאנשים, מכול הגילים, באים אליי לאחר ההופעה ומודים לי. נדמה לי שזאת הרוח של הריקוד והשפה שלו שמדברים אל אנשים." וכשהיא אומרת זאת, היא כנה, לא מעושה, אפשר לומר: כול כך תמימה. כאילו הייתה שוב ילדה קטנה ומחמיאים לה על יכולתה לרקוד. זאת לא צניעות. זה תום, ואתה חש בהתלהבות כשהיא מדברת על המשובים של הקהל, על ציבור הצופים שבא אליה לאחר ההופעה.התרגשות גדולה. שמתי לב שלאחר ההופעה היא לא נעלמת אל מאחורי הבמה. היא נשארת, כאילו בכוונה כדי לחוש פיסית את הקהל שהריע לה וללהקתה. ואצל רנה גם כאשר היא מדברת על כך אתי בביתה היא מחייכת בסיפוק רב, בחיוך כובש לב, והפנים, כן הפנים- מלאי הבעה גם של אושר. זה מדבק

רנה שיינפלד.

רנה שינפלד – רקדנית, כוריאוגרפית, מורה, מנהלת להקה ובית ספר למחול היא .ילידת תל אביב. הכוהנת הגדולה של המחול המודרני מרתה גרהם , התרשמה מאד מכישרונה והזמינה אותה לניו יורק ללמד במלגה בבית ספרה. לאחר מכן קבלה מלגה לבית הספר ג'וליארד שם הרחיבה את לימודיה לכוריאוגרפיה, תנועה, מוסיקה, מחול מודרני, מחול קלאסי ועוד. חרף פיתויים ליצור בחו"ל, החליטה רנה שיינפלד לשוב לישראל כדי לפתח ולטפח את המחול ישראלי.לאחר שובה, הקימה להקה בת 11 רקדנים ויצאה בערב מחול מיצירותיה אשר הועלה באולם נחמני בת"א ובמקומות שונים בארץ. המופע נתמך על ידי הברונית בת שבע דה רוטשילד.

לאחר הצלחת המופע קבלה טלפון מהברונית ובה הצעה להקים להקה שתיקרא בת-שבע, וחזרה לניו יורק ללמוד ממרתה גרהאם, באופן אישי..עם שובה לארץ הוקמה להקת בת-שבע .רנה שהייתה ממייסדיה ,הפכה לרקדנית ראשית, כוריאוגרפית, מורה ומנהלת, בתקופות שונות של הלהקה. במסגרת הלהקה בצעה כ- 40 תפקידים ביצירות של גדולי הכוריאוגרפים בעולם

לאחר כ- 20 שנה עזבה רנה את להקת בת שבע כדי להקים את תיאטרון מחול רנה שינפלד במסגרתו פועלים להקה, בית ספר, סדנא ולאחרונה "חלון פתוח", מסגרת בה מוזמן הקהל לצפות מקרוב ובאווירה אינטימית באמנותה של רנה, ללמד, בהרצאות ובסרטים, על האמנים הרבים והשונים אשר השפיעו על דרכה ובאמנים צעירים בראשית דרכם..רנה יצרה למעלה מ 60 יצירות וזכתה להכרה והוקרה בארץ ובעולם וקבלה פרסים יוקרתיים רבים.

אף שנולדה בישראל ,השואה צרובה בה, והיא חלק ממנה. אימה ואביה, דבורה וישראל שיינפלד עלו לארץ כציונים והיו בין מקימיה החלוצים של תל אביב. בהיותה כבת 4, התוודתה לראשונה לשואה שפקדה את המשפחה כאשר 14 אחיותיהם ואחיהם של ההורים וכל משפחתם נרצחו על ידי הנאצים.

" במודע אינני חושבת שיש לזה השלכה על היצירה שלי. בתת מודע אין לי צל של ספק. אני חשה בכך כול הזמן ,והזיכרון הנורא הזה חי אתי. זה חלק ממני ואני נושאת את מורשתם. אני לא יכולה לשכוח זאת. זה בתוכי עמוק, עמוק ".

רנה הופיעה בין היתר בנארדו שבדרום איטליה בהזמנת ראש העיר כמחווה לה ,ליצירתה ולישראל מולדתה. היא החזירה מחווה לעיר שתושביה בתקופת השואה עזרו רבות לפליטי השואה.

zvi interviewing rina - blogrina poems blog

בסטודיו של רנה שיינפלד. צילום צ.ג

רנה מרבה לקרוא כתובים שנוגעים לשואה. לא זו בלבד, אלא שבשיחה אתי היא מדי פעם בפעם מעירה "אני פולניה" כאילו רצתה לומר: שורשי שם במכורה של משפחתי שנספתה. את חלומה, הכמיהה, הכאב וכול אותו בעבוע תֶרמי של הנפש והגוף רנה מביעה לא רק בריקוד אלא גם בשיריה.. היא פרסמה ספר שירים בשם "אתה תרקוד,אני אמעד"- ספר שמוקדש לאורי בעלה.היא אמנם הפנתה תשומת לבי לשיר אחר שפורסם בספר לא שלה, אך אני העדפתי את השיר הפותח בספרה שלה.

"חסרה פעימה"

"חסרה בתוכי פעימה,

אני שומעת היטב את הלב.

משהו התערבב,משהו התעכב.

חסרה לי רק מילה- כדי לדעת

אני רוצה לגעת בנקודה ההיא

שכבר אולי סולחת, אבל לא שוכחת

את להט הרגע, את המעגל הסוחף

את המוות הרודף, את הלב המתרחב.

ואולי רק הפה הפעור,יודע בברור

את מה שנותר מן העבר

ומה שנשאר לעתיד

ובולע הרבה אוויר, בדרך אל השיר.

חלק משיריה קראתי אחרי ההופעה, אבל תוכנם היו ללא ספק חלק ממנה. ואפשר שהם גם חלק ממני . רנה מדברת אלי מאוד, כי היא מדברת על החיים .אני כשריד שואה, כאשר דלתו של המוות הייתה פתוחה והסתכלתי בו כנער בגובה העיניים- או בהשאלה מאמירה אחרת ,של אהרון מגד " למה נירא מוות ומלאכו רוכב על כתפינו'" ( מתוך "קברות התאווה") .- נאבקתי ושרדתיכדי לחיות. לא כדי להיות בצל פולחן המוות שחלק ממנהיגנו מנסים לטפח- ובשם השואה. כמי שקדושת החיים היא הדבר הגדול ביותר, רנה שיינפלד היא בשבילי הביטוי המובהק, גם בשפת הגוף וגם בשיח אתי,בשפת הפה- לחיים.. מה גם כשמדובר בדבר היפה שבחיים ,היצירה- מתנת הטבע או אלוה.

וכאשר נסתיימה ההופעה ויצאנו לרחבה של אולם "סוזאן דלל" בנווה צדק , בתל אביב של רנה, נשמנו נשימה עמוקה.וחשנו את הניחוח ואת הטעם של היין המשובח, מיקבה של רנה, שמשמח לב אנוש ובלענו " הרבה אוויר בדרך אל השיר".