Category Archives: רשמים

אם זה "הכי בבית בעולם"- הבית זקוק לשיפוץ.

חוויית טיסה באל על- לרומא.

אתחיל  מבראשית. עוד לפני שחברת אל על יסדה את מועדון "הנוסע המתמיד", אני נמניתי עם החוג הזה כחובה. כשם שחויבו  כול מועסקי הממשלה, המוסדות הלאומיים, הרשויות הלאומיות, כמו רשות השידור ,שבה עבדתי כמה עשרות שנים. עד כדי כך שכאשר לחבדניקים, היו חסרים אנשים להשלמת מניין באוויר, איכשהו הגיעו אלי- ילד חרדי שהתחָלֵן בשואה. כאשר נוסד מועדון "הנוסע המתמיד"- רמי היחש שהתמידו בטיסות בחברת אל על, והם מאוד התמידו, זכו כמעט מדי שנה לבונוסים של טיסות חינם לבני משפחותיהם. לצערי לא נמניתי עם אלה. אבל מתוך הרגל גם הטיסות הפרטיות ,המשפחתיות,היו של אל על. כאשר הוקם מועדון "הנוסע המתמיד", יכולתי לקבל חינם עיתון כחפצי, צברתי נקודות שהיה בהם כדי לשפר תנאי טיסה ויכולתי לבחור מקום במחלקת התיירים שבה טסתי.

מאז החלו הדברים לנשור. הראשון היה העיתון, במקרה שלי "הארץ". אם קבלנו עיתון במחלקת התיירים זה היה בדרך כלל "ידיעות אחרונות". "ישראל היום " טרם נולד. לאחר מכן, עם צאתי לגמלאות, החליטו ב"אל על "לנכות נקודות אם לא נעשה בהם שימוש. לאמור  שככול שאתה מזדקן יותר ,כן נושרות נקודות, יחד עם השיער. זאת משום שלא השתמשת בהם. ואיך יכולתי להשתמש בהן אם לא היו לי מספיק טיסות. אבל כאשר התלוננתי על כך נאמר לי כי למצער אוכל לנצל את הנקודות לרכישת מוצרי ,"דיוטי פרי", במטוס. אך זה היה כרוך במילוי טפסים מקוונים, כולל מס' חבר ,שם וססמה. משום מה הססמה לא נקלטה, ועברו כמה שבועות עד שקבלתי ססמה חדשה והטפסים מולאו וקבלתי אישור. אולם כשבמטוס ביקשתי את מארזי השוקולד שהזמנתי, הודיע לי הכלכל כי שמי לא רשום.  לא חזרתי על ה"הטבה" כי הטרחה לא הצדיקה את הסיבוכים. מה גם שהסתבר לי כי זאת לא "מציאה גדולה". נשארה בחירת המקום. בהזמנה האחרונה בטיסה לרומא, התברר לי שאני ובתי  הושבנו כבוד כמעט בשורה  האחרונה, ליד המטבחון שסמוך לשירותים. כאשר התרעמתי  על סוכנת הנסיעות איך זה שהיא לא סידרה לנו מקום בקדמת המטוס, כרגיל ,היא השיבה לי. "מה לא ידעת? בעבור בחירת מקום צריך לשלם 10 דולר לכול כיסא ולכול כוון- כלומר תוספת 40 דולר"
שאלתי אותה:" וזה לנוסע מתמיד"  והיא השיבה:" זה לנוסע המתמיד".

הטיסה "בזמן"….של גריניץ'

 כול הצגים בנמל התעופה הראו שטיסת אל על  לרומא יוצאת במועדה -ב-18:10 ועליה למטוס ב- 17:30 . הישראלים, ברובם, הם זריזים שמקדימים וב 17:20 כבר מזדנב תור מול שער היציאה. המחוגים זזים, התור מתארך, המחוגים לא עוצרים, והשער לא נפתח. ואז כחמש דקות לפני מועד הטיסה מודיעה  דיילת הקרקע שהטיסה נדחית בשעה. הסיבה- תקלה טכנית. במצב כזה מופיעים "יודעי דבר" . אלה מנסים לרחרח פה ושם מה בדיוק הסיבה לאיחור. אחד מהם, גבר בעל גוף, נראה כמי שמתמחה בעניינים ,מספר לנו בלחש " מעבירים את המטוס ל"האנגר". העברת מטוס לבידוק זה לא עניין של שעה. ואני מבקש לקבל אישור לידיעה הזאת שמשמעה או המתנה של כמה שעות, או דחיית הטיסה למחרת היום. אני שואל את הדיילת ליד דלפק השער." מה הבעיה". "הבעיה היא תקלה במסנן השמן ומטפלים בה במקום". ה"גששים" היו עושים מזה תסכית .שמעתי אותם ברשת ב' בגל הפתוח לקראת שידורי התאגיד וחשבתי לי כמו ב"הליכה לקיסריה"- "שלא ייגמר לעולם"

.על הצג מופיעה השעה 19:00 ,כשעה המעודכנת להמראה. משהגיעה השעה היעודה וטרם נפתח השער שאלתי מה קורה,ונעניתי כי התקלה טופלה. "אז מדוע לא מתחילים לעלות למטוס?" "כי בודקים אם הטיפול הצליח". יפה. משנפתח השער והתור חזר לקדמותו, הבחינה בי דיילת והזמינה אותי לעבור, שכן אני "אזרח וותיק" ויש הנחיה לפטור אזרחים וותיקים מתור. משהו- בכול זאת. המטוס יצא באיחור של קרוב לשעתיים, כי היה איחור אקסטרה בשל שני נוסעים שטרם עלו. הסיבה לכורח שבתיקון התקלה, בשל בטיחות הטיסה, היא נכונה. עם זאת אל על ידועה באיחורים הכרוניים שלה. אם אלה גם כן נובעים מתקלות טכניות, אז משהו לא בסדר.

מיטת סדום שקרויה  727-800

המטוס שבו טסנו לרומא ,ואשר  זאת הקבוצה הגדולה ביותר  שבשרות החברה, הוא מדגם בואינג 737-800-900. בז'רגון התעופה הוא נקרא מטוס בעל גוף צר. זאת היא דוגמה למיטת סדום מעופפת של  מי שקוראת לעצמה "חברת התעופה הלאומית".  במטוס – שלושה מושבים מכול צד ובתווך כשעגלת השרות עוברת-  הדיילות לעתים קרובות מבקשות סליחה מן הנוסעים שגלגלי העגלה עלו על אצבעות רגליהם. גם הנוסע צריך לבקש סליחה מרגליו כול אימת שהוא מנסה להזיז אותן קדימה.

אולם מעָבָר כזה של עגלה על פני ארבעים שורות בקירוב במחלקת התיירות יש בו ערך מוסף -שלילי. אי אפשר להגיע לתאי השירותים. ובדגם 737-800 יש שני תאי שירותים לכול מחלקת התיירים. מסיבה זאת כאשר  העגלה שמגישה שתייה קלה מצויה בתנועה, ניסיתי והפעם בתואר הכפול- גם אזרח וותיק וגם כמי שמנוּע להגיע לשירותים- להשתמש,לזמן קצר, בתאי השירותים של מחלקת העסקים. כאן נתקלתי בדיילת רחבת כתפיים, שהעמידה אותי במקום. כלומר החזירה אותי כבוד כמי שפלש לשטח לא לו. אני חוזר אל הדיילים שדוחפים ומושכים את העגלה ומנסה למצוא פתרון." שים לב לשורה מספר 38 "- אומרת לי הדיילת. ואכן שמתי לב שבשורה 38 האיש בכיסא בי, כלומר באמצע הנוסע העלה את שולחן האוכל כלפי מעלה. הדיילת ביקשה מזה שישב בכיסא איי, להעביר את המגש לכיסא בי. ואז זה קרה. העגלה על דייליה נסעו קדימה, אני השתחלתי לכיסא איי בשורה 38 ,העגלה לקחה רוורס ואני בדרכי אל תאי השירותים. החזרה היה קצת יותר קלה. גם מכיוון שהעגלה כמעט הגיע אל קו הסיום וגם מכיוון שהנוסעים הרימו  את דלפקיהם.

sardines on planeboing 737 - עותק

התמונה בתוך המטוס טושטשה בשל צנעת הפרט

מסע כזה של העגלה חוזר על עצמו בנסיעה  לרומא פעם עם ארוחות הערב ובפעם הבאה עם ה"דיוטי פרי". עגלת ה"דיוטי פרי" היא באל על כמו מעבר ארון הקודש וכדי לשרת את העולים למטוסי אל על "בדיוטי פרי" באוויר, אין קריאת סרק שלא תיענה, אין מצרך פחוּת ערך שלא יטופל, והעגלה היא בתנועה מתמדת  קדימה ולאחור. לאמור פקק תנועה. למי שנזקק לשירותים כאשר "העגלה עמוסה אלומות דיוטי פרי בתנועה, לא יחלום אפילו להגיע אליהם.

לבסוף כאשר בתי מדווחת לי שתם פרק "הדיוטי פרי" ואני קם, אני מוצא שביני לבין תאי השירותים מפרידים משהו כמו חמישה עשר נוסעות ונוסעים. למזלנו נדלקו  האורות להידוק החגורה כי החל תהליך הנחיתה ואנו כבר נתרום את חלקנו למזרקות של רומא.

השיבה הביתה.

כידוע לכולנו ,לרומא יש תכונה שכאשר באים אליה שוכחים את הדרכים שמוליכים אליה.

piaza espania 2

נ baloons at piazv de popolo20170505_195043

בתמונה למעלה-פיאצה אספניה מן המדרגות. למטה מנשיף בלונים בפיאצה פופולו.

בדרך חזרה כעבור ארבעה ימים המטוס היה מדגם 737-900  ובו עוד תא שירותים בקדמת המטוס. מכיוון שהיינו קרובים, אז כול אימת שנדלק האור הירוק מעל לתא, ערכתי ביקור נימוסים כדי לראות שאכן הוא פנוי. גם יצאנו בזמן והרוח הגבית בכוון מזרח מקצרת את הטיסה במחצית השעה, ככה שהגענו בדיוק לפי שכתוב. גם הכבודה התנהגה יפה בשינוע. אלא שכאן חיכתה לנו הפתעה של רשות שדות התעופה- עגלות הכבודה שפעם היו נגישות לשליפה מהירה הפכו למעמסה נוספת. צריך להכניס כרטיס אשראי כדי לשחרר עגלה. כדי להחזיר אותה בחניה, אם אינך רוצה לשלם עשרה שקלים- עליך לחפש את המקום שבו מוחזרות העגלות ולהעביר שוב את אותו כרטיס אשראי שהכנסת כאשר לקחת את העגלה. כשבתי הכניסה את הכרטיס שלה, זה לא עבד. הסיבה ,אני משער , היא חסכון בכוח אדם באיסוף העגלות ממגרשי החנייה, והעמסת הטרחה על הנוסע, שכאילו אין לו די בכאלה. אבל שוב עמדה בהצלחה הססמה שלי ש"טוב לשוב הביתה", וכל  המרבה הרי הוא משובח.

אשר לטיסה בחברת אל על, בכול אחד מאיתנו קיימות אי אלה תכונות מזוכיסטיות שקוראים להן הֶרגֵלים,ואני אינני יוצא מכלל זה. יש בהם בכול זאת משהו חיובי. יציבות.

ארץ תפארת- לגלות את פארק הירקון.

 רק בשהות השלישית בארה"ב, לאחר היכרותי כמעט את הארץ כולה גילית שמלבד "התפוח הגדול" והמקיף אותו, ישנה מדינת ניו -יורק.  בהזדמנות הראשונה בעת חופשת הבנות, לקחנו רכב והצפנו למדינת ניו -יורק. מצאנו אחת המדינות המרתקות של ארצות הברית. מדינה על "אלף האיים", "אגם ג'ורג" והסביבה ודרך 18 שנקראת scenic route דרך הנופים. מה אין שם. עיירות מקסימות, אגמים, נהרות, מערות, נחלים, עמקים, כרמים ויקב, קרקע מעולה לכָדָרוּת, מוזיאונים, מכללות , פרקים, גני חיות, ועוד כהנה וכהנה עד בואך למפלי ניאגרה בצד האמריקאי, שהם יפים לאין ערוך מאשר בצד הקנדי.

נזכרתי בזה כאשר באירוע לציון יום הולדת של בתי הבכורה, המשפחה ערכה פיקניק בפרק הירקון ושטה בחלק ניכר לאורכו .את הנקודה  שנקראת "שבע טחנות" על שם מספר טחנות קמח שהיו במקום,זכרתי משנת 1947 כאשר כחבורה צעירה בילינו במקום, ולא רחוק משם היה מועדון לילה ובית קפה ידוע בשם  "גן הוואי" זה היה בחופשה מן הצבא לפני הרצח שביצעה כנופיה ערבית ביושבי בית הפקה. גם רקדנו לצלילי תזמורת. היו ליד הירקון עוד אי אלה אטרקציות בודדות .

haya&zvi tel aviv 49

 

 

אז איפה הירקון ואיפה הסינה בפריז והתיימז בלונדון. בשיט לפני שבועיים גילינו, בעזרתו האדיבה של משה, הספן שלנו, את הנהר ואת הסביבה,ו"גילנו" את פארק הירקון והנחל שעובר דרכו. מסתבר, למי שלא ידע, כמוני למשל, כי זה הפרק המוניציפאלי, להבדיל מפרק לאומי, הארוך ביותר בעולם. אם לערוך השוואה מול פרק מוניציפאלי אחר ה"סנטרל פרק" בניו יורק, פרק הירקון שמשתרע על 3,500 -ויש שמוסיפים לו עוד 250- דונם הוא גדול יותר גם בשטחו  מן ה"סנטרל פרק" בניו יורק. יתרה מזאת. בשעה שנהרות, או נחלים בערים מצויים בלב שטחים בנויים, לא כן פרק הירקון שעטוף בעצים וצמחיה מסוגים שונים. הכול מסביב ירוק.

 

"שבע טחנות" 1949 בחופשה מן הצבא עם חיה ויאנו לקראת מסיבה של יום העצמאות הראשון

הירקון הוא  נחל ולא נהר, אף שבמקומות מסוימים הוא רחב יותר מאשר נהרות בחו"ל , אבל הוא קצר יותר מנהרות. הוא נזכר בתנ"ך, כחלק מנחלת שבט דן. אורכו 27.5 ק"מ מן מקור בראש העין ועד לשפך הים התיכון. מכיוון שהספיקה של הנחל היא  גבוהה, שבעה קוב לשנייה, עוד בתקופה הרומית נוצלה הזרימה העזה להנעת גלגלי טחנות. בתקופה העותומנית ובחלק מתקופת המנדט פעלו עשר טחנות קמח. במלחמת העולם הראשונה עם פלישת  הצבא הבריטי לארץ ישראל, התורכים השתמשו בנחל הירקון כמחסום ובמקום התחולל קרב עז, עד שהבריטים צלחו אותו.

הירקון במדינת ישראל.

אני מסתפק בהבאת נתונים היסטוריים אלה  שמצויים בשפע בכתובים ובמדיה המקוונת. אך דווקא בתקופה הקצרה  מאז קום המדינה הנחל עבר תהפוכות רבות עד כדי כך שבשלב מסוים הציעו להפוך אותו למוליך ביוב. זה היה בשנות ה-60 כאשר תשעים אחוזים מקו ירקון נגב נשאבו ממקורות הירקון. לעתים נעצרה הזרימה כליל ,ככה שאפיק הנחל החל להיסתם ולהפוך למפגע תברואתי חמור. הביצָתיות במקומות שונים משכה יתושים רבים, זבובים ,נברנים וחומרים רעילים. ואם לא די באלה, הרי הבנייה המוגברת סביב הירקון, תרמה אף היא פסולת שנוספה על הביוב התל אביבי.הנחל היפה הפך לסכנה  בריאותית חמורה לתושבי תל אביב והסביבה. הסביבה גם נודעה כמקום פשיעה. אז -כפי שזה קורה בדרך כלל לצערנו, כשאתה עומד לפני תהום, מתחילות הרשויות לפעול. לשם כך -הוקמה בשנת 1988 רשות שמאגדת בתוכה נציגים מ 22 יישובים  שקשורים  אל הנחל , צוות  טכני ומומחים שונים לנושא סביבה ושיקום נחלים. מטרתם הייתה להפסיק בהדרגה את הזרמת השפכים לירקון, לנקות ולשקם חלקים ממנו, ולהשיב לו חלק מערכי הטבע וההיסטוריה שהיו בו. במשך שנתיים הסתיימו עבודות השיקום, חורף גשום במיוחד ב-1992 השלים את המלאכה והזרים כמויות עצומות של מים לנחל שלא נראו זה 50 שנה ונגרמו הצפות למספר שכונות.

 

20160723_155923

20160723_174433

 

 

 

 

 

 

שוקמו אתרים היסטוריים כמו טחנת קמח, בית הבטון, כפר הבאפטיסטים אנטיפטריס ועוד. אולם גם לאחר שיקום חשוב היה מאוד לעקוב אחר אירועים בלתי צפויים כמו זיהומים מסיבה זאת או אחרת ביניהם קשים שגרמו למותם של דגים רבים. חברת מקורות הזרימה כמויות נוספות של מים כדי לדלל את הזיהום.רבים זוכרים מן הסתם את "אסון המכבייה" בשנת 1997 כאשר גשר ארעי שהוקם התמוטט וארבעה מחברי המשלחת האוסטרלית נהרגו   וקרוב ל-70 נפצעו, בין השאר על ידי חומרים רעילים, הוחלט להשקיע יותר מ-85 מיליון שקלים במסגרת תכנית אב לשיקום נחל הירקון. תוכנית זאת היא רב היקפית וכוללת לא רק את הנחל עצמו אלא גם את הצמחייה שהיא חלק מן הפרק הגדול שעל גדות הנחל.

20160723_17ק2508

kobi on the boat

 

 

 

 

 

 

האיש שבו קשור השיפור האדיר של הנחל והפרק היה ראש העיר יהושע רבינוביץ' ועל שמו נקרא רצף שלושת הפרקים "גני יהושע".ראש העיר הנוכחי רון חולדאי ממשיך במסורת של שמירה,טיפוח ושיפור של הנחל והפרק שחובק אותו. הנחל מהווה מתווה לשייטים צעירים. במצב כיום נמצאים בו שפע של דגים בעיקר אמנונים וקרפיונים אבל עוד מינים של דגה. ומשה בעל הסירה שאתו שטנו סיפר לנו כי בימי חורף יש במקום סעודות שחיתות של להקות שחפים ושקנאים. בעוברנו הפעם ראינו שקנאי אחד צולל, מעלה שלל ונוסק לאחד הענפים של העצים הגבוהים בצדי הנחל.

הָפָארק.

בשיט על נחל ירוק וצלול אפשר לראות את הפרק על שלל הצמחייה והאטרקציות שלו.בשתי גדות הנח"ל מקבלים את פנינו אלפי עצים- איקליפטוסים,  אשלים ,ברושים, עצי תמר,צפצפת הפרת,ואלוני תבור.אנו חוצים אותם כמו מכבודים במסדר כשהעצים עומדים דום, או עם הרוח -קדים קידה קלה. ובינות הפארק הזה  יש  גן טרופי, ובו ציפורים טרופיות, גן קקטוסים, גן סלעים וגן גזום מעוצב.יש בו אגם מלאכותי גדול,שבילי אופניים והליכה, צפארי-פרק ציפורים,ומתקנים לשעשועי מים, מעגני שיט לסירות וקיאקים,רכיבה על סוסיי פוני,חווה חקלאית, אמפיתיאטרון, תיאטרון לילדים ופינת חי

river with high rising background

park at twilite

 

 

 

 

 

צילומים: דוד דורון

 

כול זה מצוי במקום אחד -"בחצר האחרית" של הבית ובמקום אחר -"בחצר הקדמית" . זאת  גיליתי לבושתי,ולשמחתי, באותו שיט, ומה שלא ראינו לקטתי ממקורות אחרים. ובכך גיליתי עוד פיסה מן העיר המדהימה הזאת. בעיר העברית הראשונה שהיא רק בת מאה פלוס, יש  במרתף ההיסטורי שלה שפע של אתרים מהם בת אלפי שנים, כמו יפו העתיקה, כמו הירקון ואם לכך נוסיף את העובדה שזאת עיר שנושפת ונושמת 24 שעות, ספק אם יש ערים רבות כמוה.זהו מיזוג של נכסים שהטבע התברך בהם ושימור ושיפור מעשה האדם.

לסיום -סיפור של פעם. אנשי הבריגאדה הארץ הישראלית לחמו במלחמת העולם השנייה בעיקר בזירה האיטלקית. לימים ,עם השחרור, חבורה ביקרה ברומא ובקרבת הפנתיאון עובר נהר הטיבר. אחד מן החבורה אמר: "וואלה, זה מזכיר לי את הירקון". ואלה צחקו צחוק גדול. הפעם אנו שטנו בירקון 2016 ואמרנו לעצמנו "וואו זה במזרח התיכון, לא באיטליה וזה בתל אביב." שלא לדבר על "שלישיית גשר הירקון"

הדֶנים

 

קופנהגן בירת דנמרק, אינה נמנית עם היעדים הפופולאריים של התייר הישראלי.זאת לפחות לגבי "השיירות הישראליות" שעושות דרכן בנתיבי עולם.כפרטים הם מבקרים בה,אך הם לא רבים, יחסית לתיירות כמו למקומות ידועים אחרים.כי מה יש לנו בקופנהגן. "גני טיבולי", גן שעשועים, שהוא קטן לעומת "דיסני וורלד", "הברווזון המכוער" שהפך לברבור -של הנס כריסטיאן אנדרסון, "בתולת הים", מבשלת הבירה "קארלסברג",טיבולי- כבר אמרנו.

לפי נתונים רוב התיירים של דנמרק באים מן הארצות הסמוכות, מדינות סקנדינביה וגרמניה. מן הראשונות באים בעיקר צעירים לביקורים קצרים,בילוי בפאבים וכיו"ב. האחרונים – מכיוון שלדנמרק יש חופי חול, מה שאין בחופי גרמניה.לרוב אלה ביקורים חטופים או שהיות קצרות. הרושם שלי הוא שארצות סקנדינביה אינן מעודדות תיירות. זאת מכיוון שכלכלית הן לא זקוקות לה, אבל בעיקר מכיוון שלדעתם תעשיית התיירות יש לה השפעה רעה על הסביבה, והסקנדינבים הם שוחרי סביבה. בשעתו בעת ביקור בנורבגיה אמר לי עמית,מנהל החדשות של הטלוויזיה הנורבגית, כי ארצו בעצם בולמת תיירות, מן הסיבה הזאת.עד כדי כך הדנים שוחרי סביבה ומקפידים על שימור,שעל מבנים היסטוריים,אין להצמיד שילוט,והמבקר נאלץ להסתפק במפת-נייר או וירטואלית, או לשאול את פי המקומיים ואלה ידריכו אותך למחוץ חפצך.

זה לא היה ביקורי הראשון בדנמרק ובקופנהגן. הפעם חשבתי שנכדתי, ענבל, שהיא מעצבת תכשיטים,תמצא עניין בעיר הזאת שהיא שופעת עיצוב. לא טעיתי.להזכיר רק את גיאורג יאנסן, יליד המאה ה-19 ,מגדולי המעצבים בתחומו, מוזיאונים לעיצוב, גלריות, ופה ושם סדנאות של מעצבים,שקבלו אותנו בחום רב. וזה בעצם הפן שאותו אנו חיפשנו. נכדתי- עיצוב, ואני –אנשים.

"גילוי הדנים"

 

מזה זמן שאני מגלה עניין רב בתופעות שונות בשולי השואה .בין היתר במה שנקרא "חסידי אומות העולם", אנשים מארצות שונות בתחום הכיבוש הנאצי ששמו נפשם בכפם והצילו יהודים.היו גם חלקים מסוימים מעם,ולא רק בודדים. כמו לדוגמה האיטלקים,אשר רבים מהם הצילו יהודים בני ארצם, שלא לדבר על היות איטליה הבסיס העיקרי שממנו הפליגו מעפילים ועולים במאות אלפים לארץ. אולם כעם, היה רק עם אחד אשר נרתם למשימה להצלת הקהילה היהודית בארצו- העם הדני.

במבצע ההצלה היו אלמנטים מאורגנים, כמו המחתרת, וסתם אזרחים  מכול רובדי העם . לאמור כול דני חש שעליו לעשות הכול כדי להציל את שכניו בני העם היהודי.וזה מה שגיליתי הפעם בקופנהאגן. את האדם הדני. נכון יותר ה"בן אדם".בדרך כלל הסטריאוטיפ קובע כי הצפוניים הם אנשים קרים. הרי ככה גם משפיע עליהם מזג האוויר. אפשר וזה נכון לגבי השוודים והנורבגים, אבל לא הדנים.הדני מסביר פנים. ראשית כול הקשר מתאפשר הודות לתקשורת הלשונית. אין דני שלא דובר אנגלית, ואנגלית רהוטה. ככה שאם המבקר דובר אנגלית, בכול רמה שהיא הדני יבין אותה וייענה לכול פניה או שאלה. לא זו בלבד. הוא לא יסתפק בתשובה שבלונית. הוא יעזור לך. וככה תקבל לא רק מידע על מסעדות שבסביבה, אלא סקירה אלה מסעדות מסוג כלשהו, בתוספת הנחיה איך להגיע אליהם.באזור מסוים הסתבכנו במציאת קו האוטובוס שאותו חיפשנו. אישה מבוגרת, להערכתי באמצע שנות השבעים, ניגשה אלינו וביקשה לדעת אם היא יכולה לעזור. סיפרנו לה שאנו מבקשים קו מסוים. היא אמרה שנלך אחריה. אחרי זמן מה, כשהתעכבנו בדרך, לא שמנו לב היכן היא. אבל משהתקרבנו, ראינו שהיא עומדת על מקומה ומחכה לנו. זה אמור לגבי כול אדם שנתקלנו בו , אישה וגבר, צעיר וזקן, ברחוב, במסעדה או בחנות.המכנה המשותף הוא להסביר פנים, בחום,בנפש חפצה, ברצון לעזור. זאת, לא משום שאנו תיירים. זה משום שאנו בני אדם ובעיקר לא מקומיים שמן הראוי שיזכו לעזרה.שלא לדבר על ערך מוסף.הדנים לא צמודים לניידים כמו הישראליים, ככה שבפנותך אליהם אנך מפריע לדיבור.

עָם יפה גוף ונפש.

ואם עוסקים ביפי הנפש, נחטא אם לא נזכיר את יפי הגוף.הם יפים הדנים, הגברים תמירים ונאים, הנשים תמירות ויפות. הרוב "זהב"- השער הבלונדי הטבעי, למי שאוהב. ואם אתה רוצה לראותם בקבוצות גדולות, די אם תתעכב ליד רמזור. בקופנהגן בכול הרחובות ללא יוצא מן הכלל יש דרכים לאופנים. האופניים הם כלי התחבורה הראשי בעיר הזאת, בקיץ וגם בחורף.וככה תמצא כי בשעה שעל הכביש התנועה דלילה למדי, בנתיב האופניים היא עמוסה. ואז כאשר נדלק האור הירוק, תראה את המסה האדירה של אופניים כמו ב"טור דה פרנס", ועליהם רוכבים הדנים, והדניות הללו עם השער הבלונדי הארוך שמתנשא ברוח והן חולפות על פניך כמו אימפאלות. העין לא תשבע.יש מהם שהם כהה עור ומלוכסני עין, שנולדו בדנמרק והם כאחד הדנים , בהתנהגות, בהתרועעות, בנימוסים, ובכבוד לזולת.

 

copenhagen center 2 (2)city of bysicles

woman anddaughter pure goldparking

למעלה מימין :מרכז קופנהגן משמאל: עיר של אופניים.למטה מימין אם

ובתה ב"רכב משפחתי". משמאל חניה פרטית ליד הבית.

הם אינם כוכבי קולנוע או תיאטרון. סתם בני אדם יפים, שעוסקים במלאכות של יום יום.בבניין שבו גרנו נערך שיפוץ. גילינו אישה פועלת בניין. היא נראתה לי בשנות הארבעים המאוחרות או בשנות החמישים המוקדמות. כשהתוועדנו אליה וסיפרנו לה שאנו מישראל. היא הגיבה " איזה יופי. אני הייתי בקיבוץ דפנה, במסגרת קבוצת מתנדבים. שם הכרתי את בעלי שהגיע מארגנטינה, ואנו נישאנו. הוא יהודי". מסתבר כי לא מעט צעירים דניים מבקרים בארץ ומהם יותר מפעם אחת.

inbali and and building womam was in dafnazvi logo store

מימין: ענבל בשיחה עם פועלת בניין. משמאל חנות ה"לגו"

תוך הכרת הדנים האנושיים האלה, הצנועים והנכונים לעזרה, ניתן להבין את הסיבה המרכזית שהניעה את אבותיהם ואת אבות אבותיהם למשימה הגורלית של הצלת יהודי דנמרק מאימת השואה.

המבצע כסיפור אנושי.

האירוע של אותו לילה בראשון באוקטובר 1943 מונצח במוזיאון היהודי החדש בצורה צנועה. המוזיאון נמצא באחד מן האתרים ההיסטוריים של קופנהגן "אי הטירה" לא רחוק מארמון כריסטיאנבורג,, המוזיאון הלאומי, הספרייה המלכותית ועוד מוסדות לאומיים.המוזיאון, אשר כאמור שמר על חזותו החיצונית, כול הפנים שלו נחנך ב- 2009 .מלאכת הארכיטקטורה של אחד מגדולי האדריכלים בני זמננו, דניאל ליבסקינד.הוא נקרא, ומבוסס על האותיות של המילה "מצוָה" .כלומר הציווי גם של המוסר להציל נפש. הצורה של האותיות הללו מהווה את העיצוב הפנימי המיוחד במינו של המוזיאון והמבקר נע בנתיב הצורה של אותיות אלה.

המוזיאון מביא את סיפורה של הקהילה היהודית בדנמרק בת יותר מ- 400 שנה שבה היא התפתחה ותרמה לחברה,לתרבותה,לכלכלתה ובכול תחומי החיים.התערוכה על מבצע ההצלה היא חלק מן מתצוגה שקרויה " בית". כלומר הבית של יהודי דניה. מיצג ההצלה הוא צנוע מאוד ותופס קיר אחד ועליו מרקע שבו מוקרנים סרטים קצרים, תעודה ושחזור, של ליל ההצלה.רובו של הקיר מכתבים וציורים של אנשים, כולל ציורי ילדים, וגופים בעולם שבהם מובעת תודה לעם הדני. מעורר כבוד בפשטות וביחד עם זאת מצמרר לגבי המשמעות.

כאשר ממלכת דמנרק נכבשה על ידי הנאצים בחודש אפריל 1940 הממשלה החליטה לשתף פעולה עם כוחות הכיבוש, בהנחה שהכיבוש יהיה נסבל.והוא יחסית, מטעמים של הממשל הנאצי לא היה אכזרי, בהתחשב בכך ששוודיה השכנה הייתה ניטראלית.זה אמר בין השאר כי ליהודי דנמרק לא היה צפוי גורל אחיהם ממדינות כבושות אחרות.אולם באוגוסט 1943 הממשלה הדנית החליטה להתנתק מהרייך.ברור היה כי הצעד המידי יהיה גרוש 8000 יהודי הקהילה למחנות ריכוז. למחתרת הדנית הדבר נודע והחלה ההתארגנות הגדולה של העם הדני על כול שכבותיו להצלת היהודים. ב-1 באוקטובר בעוד הנאצים מתחילים לפשוט על בתי היהודים, כול ספינת דייגים, סירת משוטים,סירות מנועים,ספינות קטנות, מעבורות קלות, וכול דבר שיכול היה לשוט גויס באותו לילה והיהודים נטלו עמם רק מטלטלים קלים והסירות עשו דרכם אל חופי שוודיה. מתוך קצת למעלה משמונת יהודי הקהילה 7,742 הצליחו להגיע לחוף מבטחים. 472 יהודים נתפסו ונשלחו למחנות ריכוז, 103 מתוכם נרצחו.. ההיסטוריונים הדנים והגרמנים שחוקרים את הפרק הזה בתולדות השואה מציירים תמונה יותר מורכבת. ויש כמה נקודות שמשנות את התמונה כפי שהכרנו אותה בזמנו. לפי דעה זאת אכן הייתה התגייסות נרחבת להצלת היהודים, אך היו מבין בעלי הספינות שעשו זאת תמורת תשלום גבוה. מאידך יש להניח כי הגרמנים ידעו על בריחת היהודים. אך ששילוחם למחנות עלול להיתקל בהתנגדות גדולה של הדנים, ומכיוון שראו בהם עם קרוב אליהם גזעית , לא רצו ליצור קונפליקט. העברת היהודים לשבדיה הייתה מוצא נוח.אותם חוקרים מפנים תשומת לב לעובדה כי היו גם דנים שהתגייסו לשורות הגרמנים ב "וואפן ס.ס. והיו מעורבים בלחימה אך גם בשמירה במחנות .

אולי כתימוכין לתזה זאת, סיפר לי שופט בית המשפט העליון בדימוס,גבריאל בך, כי בביקורו לפני כמה חדשים בגרמניה הוא נפגש עם היסטוריונים שמכירים את הסיפור הדני. הם אמרו כי אדולף אייכמן בשומעו כי רובם המכריע של יהודי דניה ניצלו – זעם. מן הסתם זעמו היה מופנה כלפי הגרמנים ולא כלפי הדנים.

jewish museum no name on facadejewish museum  to recue boat

mitzva by liebskindjewish museum lipskin archtechture 2

לעלה מימין: המוזיאון היהודי.משמאל שיחזור ליל ההצלה.למטה מימיו מבנה "מצווה" משמאל :פנים המוזיאון.

אפשר ולכך ניתן רמז דק בעלון המידע הצנוע על המוזיאון ,שמחזיק שני עמודי פוליו, צוין כי כאשר " היהודים שבו אל המולדת תוך הכתרת תודה עמוקה על הצלתם וציפייה לעתיד, שום דבר לא היה כפי שהיה בעבר.המדינה שאליה חזרו היהודים השתנתה,והיהודים עצמם לא היו עוד כפי שהיו לפני השואה". זהו קטע טעון מאוד, כן מאוד ואני מניח שהוא מיועד בעיקר לעם הדני. ובכך הוא מצביע, ברמז, גם על העובדה שהוזכרה שהיו גם נאצים בקרב העם הדני וגם את הלכי הרוח של מערב אירופה כיום. קרוב לוודאי שהוא גם מצביע על כיסי אנטישמיות שמצויים גם בדנמרק.

עם כול זאת ,וזה היה מקרה חריג באירופה,-99% מקרב הקהילה היהודית ניצלו הודות לנחישות, לחירוף הנפש,הזדהות עם הסובלים מצד העם הדני. אנו כמבקרים בבקשנו הנחיה,עזרה ועצה מצד הדנים, לא הצגנו את עצמנו כישראלים.לא היה צורך בכך.די היה לנו שהם לא שאלו למוצא שלנו. הם ראו בנו בני אדם כמוהם. בני אדם שכמוהם זקוקים לעזרה בדנמרק ובכול מקום אליו יגיעו.נכדתי ואני לא באנו לקופנהגן לעשות סקר על נטיות פוליטיות או אנטישמיות. באנו להציץ ונפעמנו על עברם של מארחנו ועל היותם בני אדם במלוא משמעות המונח הזה.וכמובן –קופנהגן.

בהזדמנות זאת איך אפשר היה לשכוח את הסרט המלבב " הנס כרסיטיאן אנדרסון" שהוקרן בימי נעורי כאן בארץ בשנת 1952 שבו מככב דני קיי הגדול והוא שר את השיר על קופנהגן הנפלאה. הנה הקטעים הראשונים בשפת המקור של פרנק לֶסֶר

Wonderful, wonderful Copenhagen
Friendly old girl of a town
'Neath her tavern light
On this merry night
Let us clink and drink one down
To wonderful, wonderful Copenhagen
Salty old queen of the sea
Once I sailed away
But I'm home today
Singing Copenhagen, wonderful, wonderful
Copenhagen for me

בתרגום חופשי:

קופנהגן הנפלאה

חתיכה כייפית של עיר

לאור פנסי בית מרזח

בלילה הזורח

הבה נרים כוס

לקופנהגן הנפלאה.

המלכה הממולחת של הים

פעם הפלגתי ממימיה

אך חזרתי אליה

עם השיר על קופנהגן הנפלאה.

קופנהגן שלי

inbal a sunny day in tivoli

טיבולי. ( צילומים צ.ג)

לרקוד כול הדרך לפסגות השנים-dancing all the way to the hight of age

רנה שיינפלד מוכיחה שרקדנית נפלאה ,כמו יין טוב, משתבחת עם הזמןלחיים

אחרי גליליאו גליליי, אנו יודעים שבניגוד לתיאולוגים הקתוליים בשעתם ,שהאמינו שהארץ עומדת על מכונה, גם הארץ נעה. אשר לשאר, לא היו כול חילוקי דעות- הכול נע . אלא שמקדמת דנא הבריות לא השתמשו בתנועה לצרכים מעשיים בלבד אלא הפכו אותה לכלי ביטוי. במקורות גם סמל היציבות כמו הרים, לא רק זזו אלא רקדו ". ההרים רקדו כאיילים,גבעות כבני צאן "( תהילים קי"ד ד) . אפשר ומרים אחות משה הייתה הכוריאוגרפית העברית הראשונה. "ותיקח מרים הנביאה,אחות אהרון, את התוף בידה ותצאנה כול הנשים אחריה בתופים ובמחולות".(שמות ט"ו- 20 )

המחול, שהוא תופעה מאוד קדומה, מוגדר על ידי סוציולוגים ואנתרופולוגים כחלק מפולחן דתי, ולא היה לו כול קשר לאומנות. התנועה המקצבית הייתה מעין שפה אילמת, פנטומימה, פשוטה לביטוי, ואולי גם לפיתוי. אבל זאת ניתן לומר גם על סוג אחר שם אומנות. הציור דרך משל, שהיה אמצעי תקשורת. הריקוד הפך לאומנות רק במאות האחרונות. תחילה בריקודי עם ואחר כך בבלטים שאת הלחנים חיברו מגדולי המלחינים

ברשומותיי, אני מבקש להדגיש, שלמעט אי אלה תחומים שלמדתי והתמחיתי בהם, אינני מומחה בשום תחום. יחד עם זאת כפובליציסט אני עוסק כמעט בכול התחומים למעט מדעים. אני משקיף עליהם לאור ה"זרקור" שלי ומאיר ומעיר. אולם בכול הקשור לאומנויות הבמה אני מהלך על בהונות וממעט מאוד לכתוב. בעצם, זאת הפעם הראשונה שאני כותב על המחול. נכון יותר על מחוללת נפלאה- רנה שיינפלד. שוחר בלט- מאודי לא הייתי. אפילו בעת שיט בים הבלטי כאשר הספינה עגנה בסנט פטרבורג ונשארנו שם בלילה, רעייתי, שוחרת באלט לוהטת, דאגה בעוד מועד להזמין כרטיס לבלט "קירוב" המהולל. אני העדפתי שיט לילי על נהר הנֶבָה ונזכרתי בבדיחה גסה של פושקין שאהב לשוט בנהר ופעם כאשר בחברתו היו ארבע נשים, והוא רדף נשים והן חגו סביבו, הוא פרץ בצחוק. כאשר נשאל לסיבת הפרץ הזה, השיב בבדיחה גסה , שאחת הגבירות כמעט נפלה לנהר מהלם. הנבה עובר דרך עשרות תעלות, אשר משתלבות במכלול העירוני על הגשרים מעל ומעגנים ותעלות שבלילה הם מראה קסום מיוחד במינו.זה דיבר אליי הרבה יותר מאשר בלט קירוב..בניו יורק ראיתי את ה"בולשוי". ואת להקת "מויסֶייֶב" וזהו.

והנה דווקא כאן בארץ, לא בסנט פטרבורג ולא בניו יורק, נפגשתי עם כוכב לכת של המחול, במפגש ידידים. זאת הייתה רנה שיינפלד, שידעתי כמובן מי היא. המחמאה שקבלה ממני הייתה על הבעת הפנים המאוד מיוחדת שלה שכה מרשימה אותי מאז שראיתי את דמותה. שערו בנפשכם שאני אומר לשרון סטון שהאצבעות שלה יפות. נכון שאצבעות יפות הן דבר יפה אבל לשרון סטון היו ,ועדיין יש, עוד כמה נכסים יפים. רנה , בעצם כצפוי, קבלה זאת כמחמאה גדולה, שכן הפנים הם מראה וההבעה היא חלק חשוב מאוד גם במחול. בכול זאת ,מישהו מדבר על הפנים שלה ולא על הרגליים שלה הגוף שלה – הכנפיים שלה. את אלה הכרתי כעבור זמן קצר.

ואלס עם רנה .

היות ואני לא מכיר את הרפרטואר העשיר של רנה שיינפלד הכוריאוגרפית והרקדנית בעלת השם העולמי ,גם אילו רציתי להשוות את המופעים הגדולים שלה בעבר למופע שבו אני צפיתי, המאמץ היה לשווא. מה גם שזה לא מאמר של מבקר אמנותי, אלא, כאמור, התרשמות של פובליציסט . די היה לי במה שראיתי כדי להתרשם מרנה שיינפלד, לא האגדה, אלא זאת שנעה מולי על הבמה באולם סוזאן דלאל בשכונת נווה צדק הציורית בתל אביב.

שם המופע היה "וואלס ב 5:30 " על פי הלחנים של שלמה ארצי. השם לעצמו גירה אותי. הרי גדלנו על הוואלסים של שטראוס ובראשם "הדנובה הכחולה". והנה ואלס בתל אביב היום . איזה יופי. אכן היו במופע מקצבים של וואלס, אבל לא רק הם. היו הלחנים של שלמה ארצי, החמים הקצביים. אבל בעיקר הייתה שם רנה שיינפלד. היא לא נעה, האישה הזאת. היא ריחפה, היא גלשה, היא צנחה ונסקה כמרבד קסמים . והיא נשאה אותי ואת הקהל איתה בכול אשר נעה על אותה במה קטנה שהפכה למעין יקום שלם, כולל הקרנת רקע וצילומי תקריב מרתקים פרי עבודתה. רק לרגע חשבתי שלא מדובר כאן ברנה שיינפלד הצעירה המחוללת שגילתה מרתה גרהם, ועל היותה בין המייסדות של "להקת בת שבע" שתחגוג בשנה הבאה יובל שנים. רק רגע. הגוף חלף על פני השנים כמו אותו מטוס שחג מעלינו ביום העצמאות בתנועות איירובטיות. ומשאיר אחריו שבלים צבעוניים.

rina flying - blogrina shsdow article -

blog rina and company article

מתוך המופע "ואלס ב- 5:30 צילומים באדיבות להקמת המחול רנה שיינפלד.

"מדוע בחרת בשלמה ארצי?- שאלתי אותה בשיחה בביתה." רציתי למצוא משהו ישראלי, משהו שהוא כאן ועכשיו. שלמה כותב גם על מזג האוויר, ואתה מרגיש את החום, את משב הרוח ,הוא משקיף על הסביבה האנושית, על הטבע. ואני אוהבת את הטבע. הטבע הוא נפלא, ואני חלק ממנו. כאשר אני יוצאת מן הבית ומתבוננת בעָלֶה של עץ והצבעים, הרי זה עולם ומלואו. שלמה ארצי מזכיר את הריקוד ברבים משיריו. "תרקוד היא אמרה לי תרקוד" ועוד. אשר לָשֵם של המופע ,אני חשבתי דווקא על שמות אחרים אבל שלמה הציע את השם "ואלס ב 5:30 ואני קבלתי".-מסכמת רנה את התשובה על שאלה זאת.

גם היצירה הזאת כפי שתואר, משרטטת בלחן, מילים ותנועה את נופי הארץ, החלומות של אנשיה, הלבטים, הכאבים, הערגה והצימאון. משום כך לי כצופה- ריקודי הסולו, הריקודים הזוגיים וריקודי הלהקה כולה מילאו את החלל של הארץ הזאת. לכך תרמו , כאמור, גם קטעי הרקע בוידיאו על מלוא המסך, או על חלקו שלא רק השקיפו על נופי תל אביב ב- ב- scan- ,תנועה רחבה של המצלמה, אלא בתקריב. Close-up .ריקודי הסולו, הדואט והלהקה, מתרחשים ביקום, שהוא הבמה,שעליה משוטטים, רוקדים ושומעים לחנים . קטעי הוידיאו מקרבים את הקהל אל רנה ואל הבעות פניה כשהיא מתבוננת מן החלון, מן המרפסת ורואה את בתיה ושמיה של תל אביב ואת כבישיה הסואנים. הריקודים ברקע הם רב ממדיים, בתנועה בצליל, ובשמע, כמו בהנפשה הם נעים ,פעם ממוקדים ופעם נעים במסלולים שונים, עולים ויורדים מתפשטים בקשת ומתכווצים, כמו מזרקה. רק לשנייה, כפי שציינתי, נתתי את דעתי לגילה של האישה המדהימה הזאת, רק לשנייה. מיד היא נראתה ברבור צעיר כמו חמשת הרקדנים האחרים ששטים על הבמה.כל כך עכשווי.

הדבר המופלא- הגוף שלנו.

"יש איזה סוד, איזה משהו, תעצומות נפש- שנותנים לך את הכוח והגמישות"- אני שואל.

"וודאי שיש כאן סימביוזה מוחלטת בין הנפש והגוף כמו בדברים אחרים. הפנים הם הרבה מאוד בריקוד (וכאן היא מתייחסת ל"מחמאה" שלי במפגש הראשון.) אם רוקדים בלי פנים, אז רוקדים בלי נשמה. אבל במחול קודם כול בא הגוף. הוא הכלי האדיר, כול הרמ"ח ושס"א , שמכיל גם את הנפש. הוא שמזרים את הדם והאנרגיות שמזינים את הנפש וחזור חלילה. הגוף הוא דבר פלאי והפוטנציאל שלו הוא אדיר.אבל במחול יש הרבה מאמץ, הרבה אמון בהפעלת אותו גורם נפלא שנושא אותנו ששמו הגוף. צריך לעמול בהתמדה ובנחישות על טכניקה.כול הזמן, כול הזמן. עד כדי כך זה הופך לחלק בלתי נפרד מסדר יומך, שכאשר אני יושבת אתך ואני בחופשה, הרי צריכה הייתי לחוש רוגע, אבל לא. זה חסר".

מתברר לך שבתנועות המחול, יש הרבה חופש, מעבר לטכניקה המוגדרת, המאורגנת והמלוטשת. יש אימפולסים, יש אינטואיציות רגשיות, לעתים יותר מאשר רציונאליות.. "ככה אתה יכול להיות חופשי יותר בביטוי עצמי. וזאת אני אומרת לחברי הלהקה- תתבטאו, תנו מעצמכם, תשתחררו". בהערה לתהייה שלי לגבי הדחף לעלות למעלה לא רק ברגליים אלא בקריירה, רנה אמנם לא מבטלת נטייה אנושית זאת, אך לדעתה ומניסיונה, התחרות היא בעיקר עם עצמה.

אני תוהה בקול רם אם המחול מדבר אל קהלים צעירים בארץ, ורנה חושבת לרגע ועונה בחיוב." אני בכול פעם מתרגשת ומתפעמת שאנשים, מכול הגילים, באים אליי לאחר ההופעה ומודים לי. נדמה לי שזאת הרוח של הריקוד והשפה שלו שמדברים אל אנשים." וכשהיא אומרת זאת, היא כנה, לא מעושה, אפשר לומר: כול כך תמימה. כאילו הייתה שוב ילדה קטנה ומחמיאים לה על יכולתה לרקוד. זאת לא צניעות. זה תום, ואתה חש בהתלהבות כשהיא מדברת על המשובים של הקהל, על ציבור הצופים שבא אליה לאחר ההופעה.התרגשות גדולה. שמתי לב שלאחר ההופעה היא לא נעלמת אל מאחורי הבמה. היא נשארת, כאילו בכוונה כדי לחוש פיסית את הקהל שהריע לה וללהקתה. ואצל רנה גם כאשר היא מדברת על כך אתי בביתה היא מחייכת בסיפוק רב, בחיוך כובש לב, והפנים, כן הפנים- מלאי הבעה גם של אושר. זה מדבק

רנה שיינפלד.

רנה שינפלד – רקדנית, כוריאוגרפית, מורה, מנהלת להקה ובית ספר למחול היא .ילידת תל אביב. הכוהנת הגדולה של המחול המודרני מרתה גרהם , התרשמה מאד מכישרונה והזמינה אותה לניו יורק ללמד במלגה בבית ספרה. לאחר מכן קבלה מלגה לבית הספר ג'וליארד שם הרחיבה את לימודיה לכוריאוגרפיה, תנועה, מוסיקה, מחול מודרני, מחול קלאסי ועוד. חרף פיתויים ליצור בחו"ל, החליטה רנה שיינפלד לשוב לישראל כדי לפתח ולטפח את המחול ישראלי.לאחר שובה, הקימה להקה בת 11 רקדנים ויצאה בערב מחול מיצירותיה אשר הועלה באולם נחמני בת"א ובמקומות שונים בארץ. המופע נתמך על ידי הברונית בת שבע דה רוטשילד.

לאחר הצלחת המופע קבלה טלפון מהברונית ובה הצעה להקים להקה שתיקרא בת-שבע, וחזרה לניו יורק ללמוד ממרתה גרהאם, באופן אישי..עם שובה לארץ הוקמה להקת בת-שבע .רנה שהייתה ממייסדיה ,הפכה לרקדנית ראשית, כוריאוגרפית, מורה ומנהלת, בתקופות שונות של הלהקה. במסגרת הלהקה בצעה כ- 40 תפקידים ביצירות של גדולי הכוריאוגרפים בעולם

לאחר כ- 20 שנה עזבה רנה את להקת בת שבע כדי להקים את תיאטרון מחול רנה שינפלד במסגרתו פועלים להקה, בית ספר, סדנא ולאחרונה "חלון פתוח", מסגרת בה מוזמן הקהל לצפות מקרוב ובאווירה אינטימית באמנותה של רנה, ללמד, בהרצאות ובסרטים, על האמנים הרבים והשונים אשר השפיעו על דרכה ובאמנים צעירים בראשית דרכם..רנה יצרה למעלה מ 60 יצירות וזכתה להכרה והוקרה בארץ ובעולם וקבלה פרסים יוקרתיים רבים.

אף שנולדה בישראל ,השואה צרובה בה, והיא חלק ממנה. אימה ואביה, דבורה וישראל שיינפלד עלו לארץ כציונים והיו בין מקימיה החלוצים של תל אביב. בהיותה כבת 4, התוודתה לראשונה לשואה שפקדה את המשפחה כאשר 14 אחיותיהם ואחיהם של ההורים וכל משפחתם נרצחו על ידי הנאצים.

" במודע אינני חושבת שיש לזה השלכה על היצירה שלי. בתת מודע אין לי צל של ספק. אני חשה בכך כול הזמן ,והזיכרון הנורא הזה חי אתי. זה חלק ממני ואני נושאת את מורשתם. אני לא יכולה לשכוח זאת. זה בתוכי עמוק, עמוק ".

רנה הופיעה בין היתר בנארדו שבדרום איטליה בהזמנת ראש העיר כמחווה לה ,ליצירתה ולישראל מולדתה. היא החזירה מחווה לעיר שתושביה בתקופת השואה עזרו רבות לפליטי השואה.

zvi interviewing rina - blogrina poems blog

בסטודיו של רנה שיינפלד. צילום צ.ג

רנה מרבה לקרוא כתובים שנוגעים לשואה. לא זו בלבד, אלא שבשיחה אתי היא מדי פעם בפעם מעירה "אני פולניה" כאילו רצתה לומר: שורשי שם במכורה של משפחתי שנספתה. את חלומה, הכמיהה, הכאב וכול אותו בעבוע תֶרמי של הנפש והגוף רנה מביעה לא רק בריקוד אלא גם בשיריה.. היא פרסמה ספר שירים בשם "אתה תרקוד,אני אמעד"- ספר שמוקדש לאורי בעלה.היא אמנם הפנתה תשומת לבי לשיר אחר שפורסם בספר לא שלה, אך אני העדפתי את השיר הפותח בספרה שלה.

"חסרה פעימה"

"חסרה בתוכי פעימה,

אני שומעת היטב את הלב.

משהו התערבב,משהו התעכב.

חסרה לי רק מילה- כדי לדעת

אני רוצה לגעת בנקודה ההיא

שכבר אולי סולחת, אבל לא שוכחת

את להט הרגע, את המעגל הסוחף

את המוות הרודף, את הלב המתרחב.

ואולי רק הפה הפעור,יודע בברור

את מה שנותר מן העבר

ומה שנשאר לעתיד

ובולע הרבה אוויר, בדרך אל השיר.

חלק משיריה קראתי אחרי ההופעה, אבל תוכנם היו ללא ספק חלק ממנה. ואפשר שהם גם חלק ממני . רנה מדברת אלי מאוד, כי היא מדברת על החיים .אני כשריד שואה, כאשר דלתו של המוות הייתה פתוחה והסתכלתי בו כנער בגובה העיניים- או בהשאלה מאמירה אחרת ,של אהרון מגד " למה נירא מוות ומלאכו רוכב על כתפינו'" ( מתוך "קברות התאווה") .- נאבקתי ושרדתיכדי לחיות. לא כדי להיות בצל פולחן המוות שחלק ממנהיגנו מנסים לטפח- ובשם השואה. כמי שקדושת החיים היא הדבר הגדול ביותר, רנה שיינפלד היא בשבילי הביטוי המובהק, גם בשפת הגוף וגם בשיח אתי,בשפת הפה- לחיים.. מה גם כשמדובר בדבר היפה שבחיים ,היצירה- מתנת הטבע או אלוה.

וכאשר נסתיימה ההופעה ויצאנו לרחבה של אולם "סוזאן דלל" בנווה צדק , בתל אביב של רנה, נשמנו נשימה עמוקה.וחשנו את הניחוח ואת הטעם של היין המשובח, מיקבה של רנה, שמשמח לב אנוש ובלענו " הרבה אוויר בדרך אל השיר".

זה השער שאניות פאר לא יבואו בו…בינתיים

 

צילומים: צבי גיל

אילת, השער הדרומי של המדינה היא דוגמה לצרות אופקים, ולמחדלים ממלכתיים..

מדינת ישראל הייתה צריכה לפתח את נמל אילת, כנמל בינלאומי לדרום ולמזרח ולאחר מכן להפריטו במחיר גבוה ובתנאים ממלכתיים הולמים. בפועל היא נהגה בשבוע שעבר כמו תגרנית בשוק, בעבור חופן, במחיר כמעט מגוחך עבור נכס בעל פוטנציאל אדיר. זה שנים שמדברים על העברת נמל התעופה על מנת שיוכל לקלוט מטוסים רחבי גוף בשטחים מצויים ( בניגוד ל"שדה דב" על מגבלותיו שאליו התייחסתי בפוסט קודם), אך הוא עדיין תקוע בלב העיר. עם קצת חזון והרבה מעש, אילת יכולה להפוך לפנינה סביבתית ותיירותית בינלאומית שתמשוך אליה מאות אלפים מרחבי תבל.

 

כל אימת שאני מבקר בעיר הזאת ורואה את התקדמותה אינני יכול שלא להיזכר בביקור הראשון שלי ב"אום אל רשראש" בשלהי 1949 , במסגרת סמינר של הסוכנות היהודית לשליחים שנערך בירושלים . בסיומו עלינו על משאיות עם ברזנטים ועשינו יותר משבועיים ברחבי הערבה ובשיפולי המדבר. המוטלים והאכסניות ביום ובלילה היו כיפת השמיים והמזון אוחסן במשאיות . המדריכים שלנו שהוליכו אותנו בנתיבים חבויים, במעלות במורדות, בנחלי אכזב, בנקיקים ,בקֶניונים – canyon , היו מנשקה הראל,( מפקד גדוד בפלמ"ח) לימים פרופסור מנשה הראל, אחד החוקרים הבינלאומיים הידועים לחקר הנגב, והמדריך והמורה הגיאוגרפי ,יוסף ברסלבסקי, (יוסף ברסלבי) מרצה וחוקר נודע בתחום ארץ ישראל ובעיקר הנגב והערבה. מה שהנוף וגורמי הסביבה לא אמרו לנו, מנשקה וברסלבסקי השלימו והסבירו את קסמי הערבה. בלילה שרנו בהדרכת מנשקה וקולו הרועם "ככלות ייני תרד עיני פלגי מים" לא הפריעו לאיש. אני עדיין שומע את הדהוד המפלים הללו במרחבי הזיכרון.

bir hindis -ber ora article 1949ein husuv  hatzeiva 1949 article

"ביר הינדיס"(באר החושך) כיום "באר אורה"       חניה ב"עין חוצוב"- חצבה

שלישי משמאל הראל,שני מימין ברסלבסקי

הפעם הגענו לאילת במסגרת סיור שיזם ארגון הגמלאים של רשות השידור בשיתוף מחלקת הרווחה שלה. היה זה טיול שקיפל בתוכו גם הנאה וגם למידה. אילת ממוקמת בין רכס הרים לחופי הים האדום וגובלת עם מצרים וירדן . מפרץ אילת מהווה את הנקודה הצפונית ביותר בעולם בה מצויים אלמוגים, והוא מהווה בית גידול טבעי לאלפי דגים..עולם החי באזור אילת מכיל מגוון רחב בעלי חיים מדבריים, הכולל חרקים, עופות, זוחלים, יונקים וטורפים. הערבה נחשבת לאחד האזורים הטובים לצפייה בציפורים נודדות, בשל מאות המינים העוברים מעליה בתקופות הנדידה. המפרץ, שהוא אחת מן הלגונות היפות, כמו פאתי העיר ממערב ומצפון , הערבה וקצה המדבר, הם בעלי ערך חינוכי סביבתי מן הדרגה הראשונה. את החינוך חווה המבקר בשני מעגלים. המעגל הרגיל של התייר המבקר שלומד, והמעגל הראשון, זה שמלמד. היופי הוא ש"המורים" הם צעירים, חלקם עוד לפני גיוס, שהם מומחים בידע ובהגשה בתחומים כמו צפרות, או שוניות ואלמוגים ואוצרות הים. חלקם אחרי גיוס שהוריהם היו שוחרי סביבה או צוללנים.את נושא הסביבה לומדים הילדים בגן.

young bird expert holding bird articlearticle beautiful cavern

איש הציפורים מאילת                                    ציור הטבע- מערת נטיפים ב"עיר המלכים"

כיום, מה שהיה פעם "מכרות המלך שלמה" הוא הפרק הלאומי תמנע, שטח גדול ואגם בטבורו ואפשר לשהות בו ימים וללמוד רק על מקצת ההיסטוריה והמשמעות העכשווית שלו.

בשנת 2012, מנתה העיר אילת כחמישים אלף תושבים רשומים, ועוד כעשרת אלפים שוהים זמניים. שטח השיפוט שלה הוא 84,789 דונם, והיא העיר הרביעית בגודל שטח שיפוטה בישראל. משנת 1985  מוגדר אזור אילת כ" איזור הסחר החופשי הפטור ממע"ם (פרט למוצרים בודדים) וממיסים נוספים. היא סמוכה לטאבה שבשליטת מצרים ולעקבה שבשליטת  ירדן

אילת כמוקד תיירותי.

אילת היא עיר תיירות, כאשר מוקדי המשיכה העיקריים בה הם ים סוף וחופי הרחצה שלו, הטיילת שסמוכה להם, שמורת האלמוגים , פעילויות ימיות שונות, תנאי אקלים נוחים בעונת החורף ונוף מרהיב וכן מוקדי משיכה מיוחדים לתיירים כמו מתחם "עיר המלכים", המצפה התת- ימי , מתחם של אקוואריומים מכל סוגי הדגה ובאחרונה נוספה לו אטרקציה מיוחדת: קניון ופארק הקרח. הקניון בנוי במעגל כמו מתחם הדיוטי פרי בשדה התעופה בן-גוריון, בטבעת הפנימית בתי קפה ובלבו משטח קרח על עליו מחליקים. אתר יפהפה ומושך .באילת מתקיימים פסטיבלים שונים אשר הבולט בהם הוא פסטיבל הג'ז בים האדום , פסטיבלי מחולות, ובאחרונה גם מוסיקה קלאסית. אגודת העיתונאים בתל אביב אימצה את העיר לקיום כנסים בנושאי התקשורת.. לתקשורת עצמה, לעניות דעתי, זה לא מוסיף הרבה, אך לאילת זה עוד מקור הכנסה. יש בה באילת 50 בתי מלון, מהם מפוארים ביותר כמו ישרוטל, שלה זכויות וותק בעיר, המהווים מרכז קניה בפני עצמו שמשתרע בשורה עורפית כמו מדרחוב ובסופו אולם ענק להופעות.

לאילת נכס תיירותי נוסף שאינו נדל"ני אלא אנושי. אין עיר בישראל בה השרות שניתן, בבתי מלון, במתחמים ציבוריים ופרטיים, הוא כה חם ולבבי. האילתים מזמן למדו שעירם ניזונה מענף התיירות ולכן השרות חייב להיות למופת. במלון "רימונים" שבו התארחנו, למרות גודלו, הטיפול היה אישי וייחודי החל מדלפקי הקבלה, עד לשרות החדרים ודרך חדר האוכל. (והפגם היחיד בו הוא חדר אוכל אחד שבו אוכלים בשתי משמרות ) .אני משער שזה לא ייחודי למלון הזה, ואני מעיד עליו כי היינו בו במשך ארבעה לילות וימים.

new shoping mall and ice ring article

הקניון החדש ובמרכזו משטח קרח.
התעבורה ביבשה, בים ובאוויר.

לפני כחדשיים אישרה הממשלה הקמת קו רכבת לנוסעים ומטענים, מאילת למרכז הארץ. תוך שלושה חודשים, יגיש צוות מקצועי בראשות מנכ"ל משרד ראש הממשלה, עו"ד הראל לוקר, החלטה על הדרך המועדפת למימון וביצוע הפרויקט. שלוש החלופות האפשריות לביצוע הקו הן הסכם בין ממשלתי בין ישראל לסין, הקמת המיזם בשיתוף הסקטור הפרטי או הקמתו באמצעות מימון מתקציב המדינה. הרכבת מיועדת להעביר נוסעים מתל אביב לאילת תוך שעתיים, ומהירות הנסיעה שלה תגיע ל-300 קמ"ש בחלק מקטעי הדרך.

אמנם ההתעניינות שלי לגבי מאמר זה התמקדה בעיקר בנמל, אך רציתי ללמוד קצת בנושא הקשר היבשתי, כלומר מסילה בין מרכז הארץ לבין אילת. למי שקורא או שומע את הידיעה, הרושם הוא שמדובר בעיקר בכסף שעונה על הכול. זה נכון. אבל כיום השקעה כרוכה בכדאיות ומי שאינו מצוי בסוגיית תכנון המסילה ,והדגש הוא על תכנון בלבד, היה צריך לבוא לפני שאכלסו את אילת. כיום אם מדובר בהעברת מטענים, בעיקר ממפעלי האשלג מים המלח ועד לים סוף, הגורם המפריע בראש וראשונה הוא, לא פחות ולא יותר- העיר אילת. זאת עובדה. ניתן לעקוף אותו על ידי בניית נמל חדש שאליו תגיע הרכבת על מטעניה, או ע"י העברת מטענים מן המסוף בקצה אילת באמצעות רכבים. ישנם עוד תרחישים, אך כולם כרוכים בהוצאה ענקית. הצד השווה שבהם הוא המורכבות הגדולה בכל הקשור בכדאיות הרכבת למטענים. הנוסעים לא יכסו ולו שמינית מן ההוצאות.

אשר לנמל התעופה דומני שישנה סינתזה מושלמת בין מיליוני המילים שנכתבו לגבי הצורך בהרחבת נמל התעופה באילת לבין השנים מאז החלו לדבר על זה. החלופות שהועלו לסירוגין מלמדות לא על מעשים אלא על הבל פה ומחדלים. החדשה האחרונה (ואינני בטוח אם גם האחרונה) היא שבתמנע יוקם שדה התעופה העתידי שיחליף את הטיסות האזרחיות בשדה התעופה בעובדה ואת שדה התעופה הקיים באילת. נמל התעופה החדש מתוכנן לפעול בעוד שלוש שנים. דרכו יעברו מיליון וחצי נוסעים מתוכם 90% בטיסות פנים–ארציות. לפי הדיווחים בעיתונות המסתמכים על משרד התחבורה, עבודות התשתית יתחילו בקרוב מאוד.

להערכתי מדובר בהשקעה, שרשמית נאמדת במיליארד וחצי שקל, שכן שטחים יש. אבל גם סחבת יש. עם כל זאת אני מאמין שזה עשוי לקרות תוך חמש שנים, מה שאין כך לגבי הרכבת שעוד נשמע עליה הרבה יותר מאשר על הקו המהיר לירושלים. סיפור אחר הוא הנמל באילת.

 

מכירת סוף העונה

החברה שזכתה במכרז היא חברת "פפו ספנות" שבשליטת האחים נקש להפעלת הנמל לתקופה של 15 שנים, עם אופציה להארכה ב-10 שנים נוספות, וזאת בתנאי שתעמוד ביעדים שהציבה המדינה במסגרת המכרז . בהודעת משרד האוצר, צוין כי "העברת זיכיון הפעלת הנמל לחברה פרטית תביא לפיתוח ולמימוש הפוטנציאל האסטרטגי והכלכלי הגלום בו למשק ולענף: "העברת הזיכיון לידיים פרטיות תחזק ותגביר את התחרות בענף הנמלים בישראל, תייצר ערך לצרכן הישראלי, ליצואנים, ליבואנים ולכלל המשק הישראלי. כל זאת, באמצעות התייעלות, העלאת רמת השירות, הפחתת תעריפים למשתמשי הנמל, שיווק שירותי נמל וגיוונם, ובכלל זה יצירת קווי הובלה חדשים לרבות קווי מכולות, דרך אילת. לשם כך התחייבה החברה לפתח את תחום המכולות, תחום המהווה תנאי למימוש האופציה להארכת הזיכיון". אני מאוד ספקן לגבי עסקות כאלה לנוכח התקדימים, אבל צריך לקוות.אולי..

נמל אילת משמש כשערה הדרומי של מדינת ישראל למדינות המזרח הרחוק ,אוקיאניה,מזרח אפריקה ודרומה והודו הנמל התחיל את פעילותו בשנת 1950 ועם הקמתו, נבנה גם  מגדלור אילת בשנת 2005 בעקבות הרפורמה בנמלי הים בישראל, הוקמה  החברה הממשלתית בשם "נמל אילת בע"מ" שבמסגרתה מתנהלים שירותי התפעול של הנמל. מרבית פעילות הנמל מקורה בייבוא כלי רכב מהמזרח הרחוק וכן מפעילות ייצוא של מפעלי  כימיקלים לישראל. בכל הקשור בנמל כמוקד יצוא, מדובר בדשנים וגם הם בחלקם מועברים דרך תעלת סואץ אשר במקרים רבים המעבר זו ל יותר מאשר השינוע במשאיות בהעברה יבשתית לאילת. אבל הוא גם נמל יבוא. בעיקר מכוניות מיפן ומכולות. היתרון בהבאת מכוניות לאילת הוא השטחים הפנויים שבהם ניתן להחנות מאות כלי רכב עד להעברתם לסוכנים ולבעלים, שטחים שאין כמוהם בשום נמל אחר.כמובן שהוא משרת גם את חיל הים.

בניגוד לנמל תעופה ולקו רכבת, נמל אילת עונה על הצרכים של יבוא ויצוא, אבל אינו עונה על הצורך של היות אילת עיר תיירות. מכיוון שהמפרץ הוא עמוק מים, גם ספינות פאר יכולות לעגון בו , יתרון זה אינו מנוצל, בינתיים. הנמל כיום עונה לצרכי התיירים במובן ההיצע של שירותים ומצרכים. בשעתו כאשר מומחי תכנון נפגשו עם טד אריסון איל ספנות שייט התענוגות ושאלו אותו לגבי הסיכויים ,הוא התבטא כך. " האמריקאי נוסע באוניה שמה שמצוי בה מזכיר לו את הבית. הוא אוהב גם לעגון במקומות שאמנם הם חדשים, אבל מזכירים לו את הבית". כיום אילת עונה על הצרכים הללו. התיירים אוהבים את אילת. מאילת ניתן לטייל לערבה ולפארק תמנע המרתק ואף להרחיק לעין גדי ולמצדה, מקומות שתיירים משתוקקים לראות. ואגב, אין שום סיבה שבעולם שבאילת בדומה להרבה ערי תיירים בעולם לא יקום קזינו. אלא אם כן לא אופתע כי בעידן שבו מגלים מדי יום את הקשר בין ההון לשלטון יש אי אלה אלמונים שיש להם קשרים סמויים עם אותם עשרות גופים של עולם תחתון או סתם שוחרי מכת כסף מהירה שמפעילים עשרות חדרי קזינו או כאלה וירטואליים. .זאת תעשיה בלתי חוקית שמגלגלת מאות מיליונים, שלמדינה אין שום הכנסה ממנה. מי שאחראי לחור הזה הוא לא העכבר של המאפיה שלנו, אלא הממשל המהוגן. וכבר נאמר כי מפעל הפיס הוא מפעל ההימורים הגדול במדינה. ומי ששוכח זאת, אמנם לא רואה את משיכת הקוביות של הקרופייה אבל יש כרוז בדמות אראלה בקולה וחזותה שמודיעה על הזכייה הגדולה בהימור. השאר עושה פרסומת בהיקף אדיר.

port 1japanese cars at harbor article

נמל אילת                                                          היבוא- מכוניות – בעיקר מיפן

לאילת יש מתחרה רצינית, עקבה ממול. העיר עצמה אמנם פחות הדורה מאילת, אבל הנמל הולך ומתפתח ובשעתו הוא היווה גם נמל יבוא ויצוא לעיראק, שאין לה מוצא לים ואפשר שאם המצב הביטחוני בעיראק יירגע הפעילות העיראקית שבו תגבר.

לא צריך להשקיע מיליארדים בבניית מסוף עכשווי ויפה לתיירים בין אם הם באים באוניות ענק ובין ביאכטות. . ראש העיר אילת, מאיר יצחק הלוי, שיש לו קבלות בעשייה, וודאי יתן כתף לכל יוזמה.. הערת אגב. בשעתו הצעתי שהדרך לטאבה תיקרא על שמו של נשיא מצרים אנואר סדאת, שהיה המנהיג הערבי הראשון אשר העיז לפרוץ את "המצור" הגיאופוליטי על ישראל, ובגינו שילם בחייו. פעילותי זו להנצחתו נכשלה. אמנם הלווי הסכים לפעול. אבל אצלנו בתחומים המוניציפאליים, האחריות על הנעשה בתוכם היא אך ורק בכל הנוגע בצרות. בכל השאר יש משרד אוצר ומשרד הפנים הכושל. כשלנו. יש וועדות שמות, שמוציאים שמות מן הגורן והיקב ובעיקר מקרב אנ"ש. אשר לנמל , בעניין זה צריך להפעיל מכבש על הכנסת הבאה , מעבר למפלצת הביורוקרטית , כדי לשפר משמעותית את השער הדרומי של המדינה. זהו שער שצדיקים אמנם לא יבואו בו, אבל תיירים יבואו. יש לנו מספיק צדיקים כאן שאותם ניתן לייצא, אבל תיירים חסרים לנו.

. https://www.facebook.com/zvi.gill?ref=tn_tnmn.

.