ארכיון קטגוריה: סכנת הגירעון האיראני

השוק הפרסי 2018

מי שהמציאו את משחק השחמט המציאו את ההרתעה הגרעינית ללא נשק גרעיני.

בימים נשגבים אלה כאשר הגאווה הלאומית  עוברת על גדותיה והאגו הלאומי מרקיע שחקים -"יום ירושלים", העברת שגרירות ארה"ב לבירה, ובשנה הבאה האירווויזיון בירושלים, וכמובן, כמובן,כמבול -נטע ברזילי- לשוב לעניין הגרעין האיראני הוא איזו סיכה לעומתית בבשר האומה. גם מבחינה עיתונאית זה אנטי קליימקס. ובכול זאת, כמשקיף,ולא כמומחה לענייני איראן או הגרעין, ניתן לומר כמה דברים.

הסוגיה הגרעינית לא נעלמה, בכך שהנשיא טראמפ  נסוג מן ההסכם. יתרה מזאת, לא איראן ולא שאר המדינות החתומות על ההסכם לא מוכנים ללכת אחרי החלילן מן הבית הלבן. אני מוכן להעז ולומר כי במדיניות הזאת של brinkmanship- הליכה על הסף ,טהראן יצרה הרתעה משלה ופתח למשא ומתן קשוח ולתגרנות של שוק פרסי כדי להטיב עמה  במציאות הכלכלית והחברתית הרעועה שבה היא נתונה. כול זאת תוך תקיעת טריז בין ארה"ב לבעלות בריתה באירופה. בעזרתו האדיבה של דונאלד טרמפ.

ייאמר בפתח הדברים שמבחינת ישראל בכול הקשור לאיראן, מדובר בשתי סוגיות. אחת מידית, וקרובה פיזית, והיא התבססות איראנית בסוריה שאותה,בתבונה ובנחישות, ישראל לא מאפשרת שכן התבססות זאת מהווה איום ישיר עלינו. זאת הסיבה שכול מערכת הביטחון-  זאת המודיעינית וזאת הצבאית דוגלת בה. צה"ל ומערכת הביטחון הם שקבעו את האסטרטגיה וגם את האמצעים למימושה והוציאו אותה  לפועל. ואם יהיה צורך יעשו זאת שוב.לכן גם מלוא האשראי מגיע לה .טוב שהצמרת הפוליטית אישרה אותה.

איראן הייתה, הווה,ותהיה מעצמה חשובה במזרח התיכון ובעולם.

איראן -פרס , היא אתת המעצמות הוותיקות והחשובות בעולם. במאה השלישית לפני הספירה היא שלטה ברוב שטחה של אסיה, במזרח התיכון ובדרום אירופה. היא עשתה זאת לא רק בכוח אלא גם במוח. האיראנים נמנים עם הסוחרים הטובים בעולם, לא רק באיראן עצמה אלא בעולם כולו. ואם בשעתו היא השיגה את מבוקשה בכיבושים, כיום היא עושה זאת בהשפעה כלכלית, בדיוק כמו מעצמות אחרות, ובעיקר סין , אם כי היא לא בוחלת בשימוש באמצעים צבאיים במקומות שונים בעולם, שבהם זה מתאפשר לה, כמו בתימן ובסוריה. זאת על ידי משמרות המהפכה, שלא כול הגורמים באיראן רואים זאת בעין יפה. אבל היא יודעת את הגבול. היא עשתה טעות במקום הלא נכון ובזמן הלא נכון כשתקפה בטילים עמדות של צה"ל ברמת הגולן. כאילו על פי הזמנת ישראל. וכאן  צה"ל  לימד אותה פרק בהלכת ההימור הלא נכון. אם זה היה מצופה הרי פחות היה מצופה שטהראן,בכך שהיא הבליגה,היא רמזה שהיא תלמידה טובה. גם חכמים עושים שטויות. טיפשים עושים את שלהם. הא- ראיה במקום  לצאת במערכה היסטֶרית, כזאת שמובנת לנו הישראלים, היא  נהגה באיפוק רב. טהרן היא תלמיד חכם. יש לה טווח רחוק, והוא לא מאגר נשק גרעיני. ראו כיצד באמצעות השתתפות במערכה נגד דאע"ש היא קנתה לה אחיזה בעיראק, בסוריה וגם בלבנון- רצף יבשתי ל"סהר פורה" זוטא. ואם יש אומה שמצטיינת בתכונה אסטרטגית זאת מאז ומעולם זאת איראן- פרס.

אגב, ובהקשר זה ,בתוצאות הראשונות של הבחירות  שנערכו בעיראק מי שקבל תמיכה רבה הוא מוחתדא אל סאדר. אל סאדר לחם נגד הכוחות האמריקאניים בעיראק ואף התפרסם בביצוע מעשי זוועה נגד אזרחים. הוא אמנם לא מאנשי טהראן,אבל הוא עוין את האמריקאניים ובכך איראן ללא ספק תצא נשכרת אם האיש הזה יהיה ממנהיגי עיראק. יש לה חסידים שיעים  בבגדד מלבדו. וכאמור לאיראנים יש אורך נשימה. איראן הוכיחה זאת גם כאשר דיממה קשה במלחמת עיראק איראן שנמשכה שמונה שנים . לכאורה  נכפתה על איראן הפסקת האש, שכן היא הייתה  מוכנה להמשיך במלחמה חרף אבדות שלה, יותר  מחצי מילון נפש והוצאות של מאות  מיליארדי דולר והפסדים מאי מכירת נפשט בסך 21 מיליארד דולר. איראן הייתה נתונה גם להתקפת נשק כימי והמערב, שצידד בעיראק,ידע על כך. גם עיראק סבלה מהפסדים של מאות מיליארדי,מספרים שהדמיון לא תופס. אך בסופו של דבר, היא הפסידה את המשטר. המשטר חוסל וסאדם חוסיין הוצא להורג.ואילו מייסד הרפובליקה האיסלאמית חומייני הלך לעולמו כדרך כול בשר וירש אותו מנהיג קנאי אחר חמינאי,והמשטר האיסלאמי הקיצוני נשאר על כנו. ולמרבה הלעג, טהראן היא בעלת השפעה בבגדד, הרבה יותר מאשר וושינגטון.

טהראן משחקת אותה.

טהראן שהיא ,כאמור, מעצמה אזורית והיא רוצה להיות כזאת תחת השלטון האיסלם השיעי אינה  רוצה להתאבד  וצמרתה לא רוצה לאבד את השלטון .זה נכון שהמנהיג הרוחני, חמינאי שהוא בעצם מנהיג איראן, הוא קנאי חשוך ששנאתו לישראל ולארה"ב בוערת בעצמותיו, אבל ספק  אם זה המצב לגבי ההנהגה הפוליטית. מן ההיבט הזה אני תוהה לגבי היגיון של שנאת ישראל המופגנת. אם בשעתו הייתה לכך עילה פוליטית- רכישת אהדה מצד העולם הערבי, המציאות כיום שונה לחלוטין.שערו בנפשכם איזה עוקץ היה ניטל מן הזירה הפוליטית אילו טהראן לא הייתה אנטי ישראלית.הרי לפי ידיעות בשעתן, ישראל שיתפה פעולה עם השאח הפרסי בתחום הגרעין. אבל בין זה לבין הרצון להשמיד את ישראל הדרך מאוד ארוכה.  במציאות הפוליטית, מלבד השלטון בדמשק,ולא העם הסורי, והנהגת החמאס בעזה, מדינות ערב ברובן עוינות את איראן. ככה או אחרת, חלקים גדולים של העם האיראני ,וכנראה רובו, מעייניו נתונים לזירה הפנימית- כלכלית חברתית.

בעידן שלנו לפני דור אחד, נפלה המעצמה הצבאית האדירה בעולם- ברה"מ. זאת, כפי שכבר הוזכר רבות,  לא בגלל נחיתות בנשק , אלא בשל התפוררות  המשק שלה.אפילו אם תיקחו לדוגמה את הרוצחים הקנאים של דעאש, הייתה להם יכולת הלחימה מכיוון שעמדו לרשותם  משאבים כלכליים, או בתמיכה מן החוץ או בשדות נפט שעליהם השתלטו.לכן מה שהביא את איראן להגיע להסכם הם נימוקים כלכליים. אבל זה לא אומר שהיא התכוונה לעבור מן הידע שלה לייצר נשק גרעיני, לייצורו בפועל.היא ,בעצם האיום של היותה על סף של ייצור נשק אטומי, איראן כפתה על וושינגטון והעולם לחתום עם עימה על הסכם. יכולת זאת שכוללת מדענים וטכנולוגיה, איש לא יוכל לקחת ממנה. אלה משאבים שעומדים לרשותה כמו מאגרי הנפט האדירים. יצור פצצה גרעינית, בכול מקרה, בין אם תבוא תגובה צבאית, או חרם כלכלי גלובאלי- פירושו חיסול המשטר ובכך , מיותר לציין, הצמרת של טהראן אינה מעוניינת. יתרה מזאת, אל המועדון הגרעיני יתווספו סעודיה, שיש לה היכולת הכלכלית, או מצרים, שאין לה, אבל סעודיה יכולה לממן גם גרעין מצרי.  איזה שחמטאי רציני מעוניין במהלך כזה. מכאן שאיומים, גלויים או לטנטיים, לגבי נשק אטומי, הם חלק מן השיטה של סוחרי טהראן.

תקיעת טריז בין ארה"ב לבעלות בריתה.

אין גורם מלבב יותר בקרב  מנהיגי איראן מאשר לתקוע טריז בין ארה"ב ואירופה ושאר העולם.זה ועוד.איראן הזדרזה להודיע שאם שאר המדינות החתומות על ההסכם ימשיכו לדבוק בו, גם היא תעשה זאת. שר החוץ האיראני נוואד זאריף לא מחכה שיבואו אליו בעניין שמירת ההסכם הוא התחיל במסע בעולם לתכלית זאת .הוא פתח בסין והמשיך לאירופה, ובכול המקומות הסתבר לו כי מדינות אלה דבקות בהסכם. אפשר ויבקשו להכניס בו שינויים. מכול מקום איראן כבר הבהירה שהיא לא שוברת את הכלים.ככלות הכול גם טרמפ מבקשת "לתקן את ההסכם" וגם רוסיה דיברה על "תיקונים".במשחק הזה ראש הממשלה שלנו לא מאיים על הכלים הכבדים בלוח השחמט האיראני.במקום  מדיניות אסטרטגית נכונה וצעדים טקטיים, ישראל היא גרורה של ארה"ב ולטרמפ אין מדיניות, אלא צעדים מסורבלים גחמניים. אם חלילה יהיה לכך מחיר, לא וושינגטון תשלם אותו אלא ירושלים המאוחדת.

במאמר ב"הארץ" ביום א' (13.5.2018 ) עוסק פרופסור אבנר כהן, מומחה בינלאומי לנושאי הגרעין,בסוגית הגרעין באיראן לאחר פרישת ארה"ב מן ההסכם.פרופסור כהן קובע כי מזה זמן רב שלאיראן יכולת גרעינית. עם זאת הוא טוען כי בשעה ש"איראן לא הגיעה עד היום להחלטה שברצונה לפתח פצצה,( אך) האיומים האמריקאיים עלולים כעת לשכנעה שאין לה ברירה". עם מלוא ההערכה לידע הרחב של פרופסור כהן בנושא, לעומת הידע המועט שלי, אני חולק עליו. לאיראן, הייתה ויש לה, ברירה.  מי שמתמיד בהערכה זאת הוא אלון בן דוד, מערוץ 10 ,אחד הפרשנים הטובים והשקולים לענייני ביטחון, שבעניין זה הוא ,להערכתי, משקף את עמדת גורמי הביטחון,כולל צה"ל.לאמור שהסכם הגרעין היה ונותר הרע במיעוטו וכי בנסיבות אלה אפשר מאוד שההתפתחויות ביחסי החוץ של איראן ובתוך איראן עצמה תהיינה חיוביות לה ולעולם. הסיכוי הוא לפחות כגודל הסיכון.

לכן המערכה נגדה מצד שני השותפים- טרמפ וביבי, לא תהיה לה השפעה על יתר המדינות החתומות על ההסכם ,ביניהן שתי מעצמות העל סין וברה"מ, ומדינות אירופה.ארה"ב  יכולה בנקל לנהל מאבק כלכלי נגד  איראן. זה יכאב אבל לא יהיה קריטי כול עוד שאר השותפות להסכם יקיימו אותו, מבחינה כלכלית. וכאמור  זה חשוב להם לא פחות משזה חיוני לאיראן.חברת "איירבוס" האירופית תהנה מהזמנה בשווי  מיליארדים מאיראן במקום חברת ,"בואינג"  האמריקאנית. וושינגטון  לא תוכל להטיל חרם כלכלי על גרמניה,צרפת ,אנגליה ושאר מדינות אירופה והעולם. גם לא על סין.לכן המסקנה שלי היא שאיראן, אשר יש לה יכולת גרעינית, רואה בכך  הרתעה בלא שיהיה צורך ביצור פצצה.  לא עכשיו ולא בעתיד הנראה לעין, אם בכלל.

אין בכך כדי להכתיר את איראן כצדיקה .יש בה משטר קלאריקאלי, זדוני במדיניות הפנים,וקיצוני במדיניות חוץ .יחד עם זאת, כאמור,לשוק הפרסי יש כללים משלו, מקדמת דנה.

האובאמיזם זז..לאט ובטוח.

"סֶסיל הצָב" ו"באגס באני" הארנב- כמשל בדרך לטהרן ועוד.
 
הנשיא אובמה , מנהיג כריזמאטי, אדם שמקדיש הרבה מחשבה לפני שהוא פועל במעשים, הוא המיזוג האידיאלי של מדינאי שיש בו מעוף וסובלנות אמריקאיים  וסבלנות קרובה יותר למזרח, או לאפריקה מכורת מחצית מאבותיו .הוא מחכה להבשלה, אך תוך מאמצים בלתי נלאים להאצתה  . ככה הוא נוהג באיראן וככה הוא ינהג במזרח התיכון. הוא לא מזנק, לא מתרגש יתר על המידה ולא לוחץ על דוושת  הדלק בניוטראל. הוא מה שקרוי בסלנג  cool במובן החיובי ביותר.הוא לא "באגס באני".
רובנו מכירים את סדרת ההנפשה ( looney tunes ) שבה מככב הארנב המפורסם  ,באגס באני. באחד מהם הוא עורך מרוץ עם סֶסיל הצב. כדרכו, באגס אץ רץ, נופל וקם, מועד ומזנק, נתקל בקוצים ודרדרים ורץ, ומדלג ושְבָע נחת מן הקצב והתעלולים. אלא שכאשר הוא מגיע למטרה, סֶסיל הצב מחכה לו.

הנשיא אובמה אכן עשה תפנית של כמעט 360 מעלות במדיניות החוץ של ארצו. לבה של התפיסה החדשה היא הבלטת ה"גזר" והטמנת "המקל", וסבלנות- הרבה. בשעה שאצל הנשיא בוש זה היה בדיוק להיפך. עוצמה, וכזאת מסמלת  מעצמה גדולה , משדרת שקט- speak softly .חולשה מוצאת ביטוי בתוקפנות ומתיחת שרירים. ככה מדבר נשיא ארה"ב אל איראן וככה הוא מגייס בסבלנות את בעלות בריתו שלו וגם שלא מקרב מחנה זה, בהמתנה והבלגה שהוא מציג להן גבול. לפי הסימנים הראשונים השיטה מתחילה לעבוד.האיראנים יודעים את שם המשחק. ככלות הכול הם המציאו את משחק השאח.

פובליציסט  זכאי להעלות מכתביו בעבר, בייחוד כאשר התרחיש או התחזית לא הופרכו. להיפך הם במידה מסוימת מתממשים. אני מפנה תשומת הלב למאמר שכתבתי בדצמבר 2005 באתר זה תחת הכותרת :איראן-מסגרת התייחסות אחרת. דיפלומטיה עדיפה על איומים כוחניים נגד איראן.

איראן והאזור.מפה:"מסע אחר"

אסכם בקצרה את הנקודות שהעליתי לטובת הדיפלומטיה.איראן, מצוידת בפוטנציאל,  תוכל, אם תרצה לייצר נשק גרעיני. איראן היא מעצמה אזורית ונמצאת באזור איסטראטגי רגיש, כאשר בצפון היא גובלת בתורכיה, חברת נאטו, במערב -בעיראק, שלחמה נגדה וגרמה להרג רב בקרב תושביה, ובסעודיה והנסיכויות, כולן  מתחת לחופת ההגנה האמריקנית.על מדינות הקאווקאז מגינה רוסיה.ובדרום- פאקיסטאן והודו בעלות נשק גרעיני.איראן, השיעית  המבודדת,  מצאה בת ברית בסוריה, ודרכה בתנועת חיזבאללה השיעית בלבנון כדי לאזן את  הבידוד שלה.

הגרעין לאיראן הוא גם עניין של הצורך בהכרה בה כמעצמה.

הזכרתי שאיראן ,בעבר פרס,היא אחת המעצמות העתיקות בעולם שנוסדה על ידי כורש הגדול במחצית המאה ה-6 לפנה"ס. בניגוד לאימפריות ששלטו על ארצות שמעבר לים,ביניהן גם פרס,הבסיס היבשתי, נשאר איתן. אוכלוסייה גדולה,שטח גדול, משאבים שופעים, בראש וראשונה בעתודת הנפט.היא המדינה השנייה בעתודות הגז,אחרי רוסיה.וכמובן שהיא עשירה במשאבי אנוש. זאת הוכח במלחמה הממושכת עם עיראק.מדינות אוטוריטאריות כמו איראן וברה"מ בשעתה  וכיו"ב, יכולות להרשות לעצמן הקזת דם רב ולאורך זמן בשם אידיאולוגיה קנאית.
 
עוד ציינתי שלמעשה איראן אינה זקוקה לכורים גרעיניים.אבל היא זקוקה ל"כוח גרעיני",כמעצמה שיש להתחשב בה.נטייה זאת( שהייתה קיימת בתקופת השאח) גברה לאחר  שבשנת 1979 הופל השלטון הפרו מערבי של השאה והשלטון נתפס על ידי קנאים מוסלמים שיעיים בראשות האימאם חומייני.חומיני וממשיכיו לא הצליחו להפיץ את האידיאולוגיה הקנאית שלהם בקרב המדינות המוסלמיות ולכן החלופה היא בין היתר עוצמה גרעינית,בבחינת אל תעיזו לכרסם את ההשפעה שלנו בפנים או לפגוע בנו מבחוץ.
  
בנסיבות אלה, טענתי כי המרב שניתן לעשות הוא להביא לכך שלפני שהיא תוציא את היכולת מן הכוח אל הפועל,לפני שהיא עוברת את הסף של אל- חזור,יהיה לה כדאי להקפיא את המהלך,כדי שתהנה מכל העולמות.גם תצטייר כמדינה שנעתרה למשאלה של העולם וגם כמי שבידיה האופציה לחדש את המאמץ הגרעיני.להערכתי צעד כזה יכול להתאפשר תוך לחץ מאסיבי נבון וסבלני מצד ארה"ב ומדינות אירופה,מבלי שיהיה צורך להכניס לתמונה את מועצת הביטחון לשם הטלת סנקציות על איראן. איראן תוכל לעמוד בסנקציות הן בסיפוק צרכיה הבסיסיים והן בתמיכה ציבורית פנימית.שכן,הטלת סנקציות על  איראן תגביר את ההזדהות עם השלטון גם מצד מתנגדיו,ויש כאלה והם לא מעטים.

עם זאת  הוספתי  כי  באיראן ישנם גורמים אופוזיציוניים לא מבוטלים.יש ,כמו במקרה הסטודנטים, שהתסיסה יוצאת החוצה ויש שהיא לטנטית,אך היא קיימת.אם נשווה את חופש הביטוי באיראן לזה שבערב הסעודית,נמצא שאיראן הרבה יותר פתוחה ומה שלא מועבר בתקשורת הפנימית מועבר באינטרנט. בממלכת החושך הימי ביניימית הזאת ישנן מוקדי אור.ספרה של אזאר נאפיסי "לקרוא את לוליטה בטהרן" (הוצאת ידיעות אחרונות) מראה,גם את האופל ואת שרירות לבו של המשטר החומייניסטי וגם את נקודות האור של קיום תאים  והתאגדויות  אופוזיציוניות למשטר ולכל מה שהוא מייצג. במוסגר,הערה עדכנית. הכוחות האנטי אייטולות  הוכיחו את קיומם התוסס בבחירות לנשיאות ב- 2009 ,ואחריהם,עד עצם היום הזה. זה הוא נכס לעולם המערבי אם יידע לנצל אותו בחכמה, ועד כה בהנהגתו של הנשיא אובמה הוא נהג בתבונה.

באותו מאמר לפני 4 שנים ציינתי כי מכאן נגזרת המסקנה שרצוי לנהוג באיראן באיפוק רב ובמקום ללכת איתה בקרי,לנהוג בה מתינות,אם כי גם בתקיפות סבירה ובמעקב חשדני,ככה שהיא תרגיש גם לא מנודה וגם לא נלחצת שיאלץ אותה להפגין את המאצ'ואיזם הלאומי שלה.ואם איראן תיפתח,תהיה זאת ראשיתה של מהפכת הנגד.מה שעושה תיירות חוצה גבולות, התקשורת והאינטרנט,לא יעשו ,לא איומים וגם לא נשק לא קונבנציונאלי.הפרת מאזן כוחות ניתן לתקן על ידי מאזן כוחות אחר והוא הוכח כמאזן מרתיע.
 
אשר לישראל – אמרתי- במקרה זה היא  חייבת להיות ה"צדיק שמלאכתו נעשית בידי אחרים". הצגת האיום האיראני כמופנה בעיקר כלפי ישראל יש בה שתי טעויות בהסברה.אחת.רוח גבית לתעמולה האיראנית כלפי הפלשתינאים,שהנה האח הגדול מטהראן יהיה מושיעם.שתים.אנחנו עושים את מלאכתם של אותם מדינות ערביות ומוסלמיות שגרעון איראן מהווה איום כלפיהם לא פחות ואולי יותר מאשר כלפי ישראל.
 
פעם הכול היה נתון לשינוי מלבד היקום.היום מסתבר שגם היקום הולך ומשתנה,וודאי שמה שבתוכו,על הכוכב הקטן שלנו, נתון לשינויים,ואלה חלים עלינו ויחולו בסופו של דבר  גם על איראן. עד כאן אזכורים רטרוספקטיביים. עכשיו במרחק ארבע שנים נסיבות השתנו. בראש וראשונה בוושינגטון נושבת רוח אחרת..
 
דוגמה לרוח האובאמית ניתן למצוא גם הרחק מוושינגטון- באפגניסטן . היא באה לביטוי בגישה החדשה של המפקד העליון של הכוחות האמריקניים בזירה הזאת ,הגנרל סטנלי מקריסטל. בכתבה ששודרה ב"רואים עולם" ( 3.10.2009 ) ואשר הובאה מתוך התוכנית "60 דקות" של ה-סי בי אס,  הבהיר מקאליסטר בריאיון מקיף את השקפתו בטיפול  בצרור הצרות המקומיות. הוא אמנם בעד תגבור כוחות באפגניסטן, כפי שגם הנשיא הוא בעד צמצום כוחות בעיראק ותגבור באפגניסטן.לפני יומיים הוא חזר והצהיר שאין לו כוונה לצמצם כוחות באפגניסטן. מנהיג עקבי. אשר למפקדו באפגניסטן, הדגש של הגנרל הוא הטיפול באוכלוסייה האזרחית מכיוון שהיא בתחילתו ובסופו של הדבר הבסיס להצלחת הטאליבן או לכישלונו. אין כול ספק שדברים אלה ערבים לאוזנו של המפקד העליון, הלא הנשיא בעצמו. והוא לא ממצמץ.

ומכאן אלינו.

 לכך אני מבקש להוסיף כי השינויים הללו יחולו בסופו של דבר גם עלינו.לעתים אני נדהם לראות ,לקרוא,להאזין ולצפות בצמרת המדינית שלנו, בתקשורת שלנו, המדווחת והפרשנית, את הבוטות כלפי ממשלים אמריקניים,בשעה שאלה לא נוהגים כרצון הממסד שלנו. אין לי הגדרה אחרת מאשר  אמירתו של המשורר האנגלי הידוע מן המאה ה- 18  Alexander Pope-. במסה שלו "על הביקורת" הוא כתב בין היתר:  Fools rush in   where angels fear to thread  בתרגום חופשי. טיפשים דוהרים לתחום שבו המלאכים נמנעים מריחוף. אמירה זאת חוזרת מאז בצורות שונות, בפרוזה,בשירה,ואף בסרטים. אצלנו היא טרם קנתה לה אחיזה.
האם בר דעת העלה על דעתו מה תהיה מעמדה של ישראל, גם במצב המיוחל שבו ישכון שלום עם המדינות הערביות,כולל מדינה פלשתינאית, ללא  המבצר האמריקני מאחורינו.

מכאן לא נגזר שעלינו להיות כנועים. ספק אם אמריקה הגדולה רוצה בכך ובוודאי שלא הנשיא אובמה,ידיד אמת של ישראל. אבל מכאן ועד שחצנות ויהירות –זועקת, המרחק גדול.אירופה המאוחדת והאיתנה, גם  לאחר נפילת הקומוניזם, זקוקה למגן האמריקני. זה ועוד. בנושאים בעלי אינטרס אמריקני מובהק, אין אופוזיציה לממסד לא בקונגרס ולא בקרב אחינו היהודים. זאת עובדה מכוננת. ומי שמהווה שופר ליוהרה הממסדית הזאת מבית היוצר של הגאים הלאומיים, הם אנשי תקשורת, מסקרים ופרשנים שלא המרו על אובמה בבחירות לנשיאות, או שלא רצו בו. כול אימת שנראה להם שהוא מהסס,והוא מהסס הרבה,לפני מעשה, כדרכם של חכמים,הם רואים אותו מועד ומלטפים את הכרס מדושני עונג.

התקשורת שלנו, לא כולה,אבל חלקים ממנה, בנסיבות מסוימות נטפלים לאובמה   בצורה ילדותית. זה אמור לגבי פרשנים בכירים, שבחירתו לא הייתה לרוחם, או שדרים בכירים בטלוויזיה. אחד מאלה כאשר התייחס לבחירה של ריו דה ז'נרו, כמקום שיארח את המשחקים האולימפיים ב 2016 הדגיש כי הנשיא אובמה שבא לג'נבה כדי לתמוך בשיקאגו שהייתה בין התחרות, יצא "מובס". ראשית, אובמה לא היה על המגרש. שנית, ואולי זה ראשית, לשיקגו מלכתחילה לא היה סיכוי, והשאלה היא מדוע בא לשָם ברק אובמה. התשובה היא פשוטה מאוד. שיקגו עירו היא שהעלתה אותו למרומים , לסנטור מטעם המדינה ומשם לנשיאות אמריקה. ברק אובמה לא שוכח זאת. זה היה מחווה וזה דיבר אל השיקגואים בפרט ואל האמריקנים בכלל, שהנשיא שלהם שם את יוקרתו למען שיקגו האמריקנית.זה לא רק עניין של נימוסים טובים, זה עניין של פרופורציה, וזאת כה חסרה לנו לעתים קרובות.

גאווה לאומית, היא לא רק במקומה,  היא חשובה,  בהתאם לנסיבות ולמינון. במרכז העניינים שלנו עומדים שני גורמים. אנחנו עצמנו, ותמיכת העולם הנאור ובראשו ארה"ב בנו- כמדינה יהודית. בלי שותפות כזאת אני חרד אפילו להעלות תרחיש מה יהיה. שימו לב. חרף העקשנות של  יו"ר הרשות הפלשתינאית, אבו מאזן, שלא להשתתף בפסגה משולשת, הוא השתתף בה. ככה רצתה וושינגטון. הלעג שלנו לרש- אבו מאזן, הרשמי והתקשורתי, היה מיותר ואווילי. ארה"ב דאגה שבדיוני  מועצת הביטחון לא תועלה סוגיית ההאשמות בדו"ח וועדת גלודסטון  על "פשעי מלחמה" בעזה. את המחיר ביוקרה משלם בינתיים יו"ר הרשות. המועצה לזכויות האדם דחתה בינתיים את הדיון בנושא, לא מפני שישראל איימה שלא תאפשר מתן זיכיון לעוד חברה סלולארית בגדה, אלא וושינגטון  הבהירה לבעלות בריתה הערביים שהדבר לא רצוי כעת.הם הורידו את הנושא מסדר היום. אבו מאזן מושמץ על ידי חמאס וסוריה. אמריקה יכולה לחיות עם זה.

ככה ממשל מדבר עם "גזר", או "בפרחים" ואגב הדיבור בפרחים, כעדיף לדיבור ברובים אם הנסיבות מאפשרות זאת. שחרור 20 אסירות פלשתינאיות תמורת קלטת  של  גלעד שליט- הוא דוגמה כזאת.אם נשקלל את המחיר בעבור הקלטת, נמצא שהערך המוסף הלא מבוטל היה השמחה האמיתית הלא מבוימת של משפחת האסירה שחזרה לעזה. כן, גם שם האימא האבא והמשפחה חרדים לילדיהם ושמחים  להתאחד מחדש. ושלא יהיה ספק משפחות אלה של האסירים הם קבוצת לחץ בצד הפלשתיני, אבל לחץ מסוג אחר, חבוי ,ספוג חרדה פנימית. זאת עזה ולא תל אביב. אבל זה קיטור, והחמאס יודע מה כוחו של קיטור אם לא ישחררו אותו. ככה גם לטווח הקצר זה משפר את הדימוי שלנו ולטווח ארוך יותר אנו נצא ללא ספק נשכרים.לא רק גלעד שליט יחזור הביתה אלא גם מאות פלשתינאים. אפילו אם ביניהם יהיו כאלה,כמו  בעבר שלא "יחזרו למוטב" – התועלת שלנו  חשובה למאזן הכולל.
כדאי לנו ללמוד- בכוח ובפועל. מכול מלמדנו השכלנו. "סֶסיל הצב" הוא אחד מהם.וודאי שהנשיא אובמה.

.

איראן-מסגרת התייחסות אחרת

 

 
אינני איראנולוג או ערביסט או מומחה למזרח התיכון בכלל.גם הדיסציפלינה האקדמית שלי במסגרת מדעי מדינה ויחסים בינלאומיים עברה טלטלה ורענון.ומשום כך התפיסה שאני מציג חפה מכל ידענות בנושא וכול כולה שאובה מהתבוננות של אדם שקורא  וממה שאני שומע ורואה,ולכל היותר הניתוח שלו הוא פובליציסטיקה עיתונאית.
 
אני מבקש לקבוע כהנחת יסוד תרחיש אשר לפיו אם איראן תרצה היא תוכל לפתח נשק גרעיני. על כך דומני שאין מחלוקת.חילוקי הדעות הן האם ניתן להרתיע אותה מצעד כזה.הדעה שלי היא שאם טהראן תרצה אי אפשר יהיה להניא אותה מלפתח נשק גרעיני,בטווח הקרוב או בטווח ביניים.
 
סיבה גיאואסטרטגית.
 
אם נתבונן במפה נמצא שאיראן לעת הזאת היא מבודדת.ביבשה היא גובלת בשלוש מעצמות אזוריות.תורכיה שהיא מדינה גדולה ובעלת השפעה רבה באזור ובעלת ברית של אמריקה.פקיסטאן שגם בידיה נשק גרעיני ונתמכת על ידי ארה"ב , ועיראק,אף היא יריבה גדולה על הגמוניה באזור.מצפון ,מצויות מדינות הקאווקאז שהן החגורה האסטרטגית  של רוסיה.כאן המקום להעיר כי החמדנות של  רוסיה למכור ידע וציוד גרעיני לאיראן  עלולה לפעול כבומרנג.מעבר למפרץ הפרסי מצויה סעודיה ומעבר למפרץ עומן- הנסיכויות.המעניין הוא שבעוד שהאיום הגרעיני האירני היה תקף לגביהן הרבה יותר מאשר לגבי ישראל, הרי רק במפגש פסגה באמצע דצמבר 2005 הם קראו לחתימה על האמנה למזרח תיכון נקי מנשק גרעיני.רמז דק לאיראן.התעלמות מן האיום הפוטנציאלי של איראן כלפי העולם  המוסלמי,ובכלל זה תורכיה,היא מדיניות של בת יענה במקרה הטוב ובמקרה הרע עיוורון מוחלט.
 
בעלת הברית היחידה של איראן באזורינו היא סוריה שאין לה קשר יבשתי אתה וגם היא בחזקת מצורע.וקיימת החוליה הטרוריסטית אסלאמית,הגרורה, החיזבאללה ,שפועלת בשרות שתיהן.אם ביום מן הימים ישרור שלום בין ישראל לסוריה גם סוריה תיתן לטהראן  ספר כריתות ועוצמת החיזבאללה תתפוגג.לעניות דעתי זהו הצעד הקונקרטי היחיד שישראל יכולה לעשות כדי להביא למהפך אסטרטגי בכל האזור.
 
הפחד האיראני אינו רק תיאורטי.בספטמבר 1980 הכריז שליטה של עיראק, סאדאם חוסיין מלחמה על איראן,מלחמה שנמשכה 8 שנים וגבתה רבבות הרוגים ומאות אלפי פצועים משני הצדדים.בסופה הייתה זאת עיראק שנכנעה מכיוון שאירן ,גם בשל גודלה וגם בשל אופייה הכלכלי חברתי דתי,עמדה במלחמת התשה זאת, בשעה שעיראק הייתה קרובה להתמוטטות.המערב עמד אז מנגד,מכיוון שהאיום האיראני נתפס כאיום גדול יותר מאשר עיראק.תפיסה זאת תקפה שבעתיים עכשיו לאחר סילוקו של סאדאם,וחולשתה של עיראק.אין כל ספק כי ארה"ב,גם לאחר שכוחותיה ייצאו מעיראק, תפעל לחיזוקה של עיראק כמשקל נגד לאיראן המאיימת.אולי במאמר מוסגר אפשר לראות בעקיפין את הסלחנות של וושינגטון כלפי הצטיידותן של פקיסטאן ושל הודו בנשק גרעיני, אשר מהווה הרתעה מאזנת כלפי הזירה האיראנית.
 
איראן לא רוצה לעמוד שוב בפני איום עיראקי גם בלי סאדאם חוסיין ולמרות העובדה  שבשתי המדינות רוב האוכלוסייה היא שיעית.עיראק,גם כאשר הגורם הדומיננטי יהיה שיעי, לעולם לא תיהפך לגרורה  איראנית. להיפך ,היא תתחרה בה על ההשפעה באזור.הרתעה גרעינית תהיה גם המענה של טהראן לנוכחות ולהשפעה אמריקנית בעיראק בתקופה הנראית לעין.
 
הכבוד הלאומי.
 
איראן,בעבר פרס,היא אחת המעצמות העתיקות בעולם שנוסדה על ידי כורש הגדול במחצית המאה ה-6 לפנה"ס.היא עברה הרבה כיבושים,והשתלטויות ביניהם של אלכסנדר הגדול,הפרתים,הערבים ומדינית גם על ידי האנגלים עד למאה ה-20 .אולם בניגוד לאימפריות ששלטו על ארצות שמעבר לים,ביניהן גם פרס,הבסיס היבשתי,נשאר איתן. הרומיים,היוונים ,הספרדים,הצרפתים והאנגלים הצטמקו אך איראן  כמו עיראק ומצרים נשארו מעצמות בזכות שטח , אוכלוסין ומשאבים.איראן ,למשל ,עשירה במשאבים טבעיים בראש וראשונה גז טבעי ונפט והיא המפיקה השנייה בגודלה בארגון המדינות החברות באופ"ק.עתודות הנפט המוכחות שלה  ( ע"פ "וויקיפידיה") מכילות 10% מכלל עתודות הנפט בעולם.היא המדינה השנייה בעתודות הגז,אחרי רוסיה.וכמובן שהיא עשירה במשאבי אנוש. זאת הוכח במלחמה הממושכת עם עיראק.מדינות אוטוריטריות כמו איראן וברה"מ בשעתה  וכיו"ב, יכולות להרשות לעצמן הקזת דם רב ולאורך זמן בשם אידיאולוגיה קנאית.
 
למעשה איראן אינה זקוקה לכורים גרעיניים.אבל היא זקוקה ל"כוח גרעיני",כמעצמה שיש להתחשב בה.הנטייה הזאת גברה לאחר  שבשנת 1979 הופל השלטון הפרו מערבי של השאה והשלטון נתפס על ידי קנאים מוסלמים שיעיים בראשות האימאם חומייני.חומיני וממשיכיו לא הצליחו להפיץ את האידיאולוגיה הקנאית שלהם בקרב המדינות המוסלמיות ולכן החלופה היא בין היתר עוצמה גרעינית,בבחינת אל תעיזו לכרסם את ההשפעה שלנו בפנים או לפגוע בנו מבחוץ.
 
האם ניתן למנוע מאירן נשק גרעיני.
 
כאמור קשה למנוע מאיראן להתחמש בנשק גרעיני.המרב שניתן לעשות הוא להביא לכך שרגע לפני שהיא תוציא את היכולת מן הכוח אל הפועל,לפני שהיא עוברת את הסף של אל- חזור,יהיה לה כדאי להקפיא את המהלך,כדי שתהנה מכל העולמות.גם תצטייר כמדינה שנעתרה למשאלה של העולם וגם כמי שבידיה האופציה לחדש את המאמץ הגרעיני.להערכתי צעד כזה יכול להתאפשר תוך לחץ מאסיבי נבון וסבלני מצד מדינות אירופה,מבלי שיהיה צורך להכניס לתמונה את מועצת הביטחון לשם הטלת סנקציות על איראן.
את מנסות לעשות מדינות אירופה והמשך השיחות עם טהראן נקבע למחצית ינואר  2006 .
 
להערכתי סנקציות לא זו בלבד שלא תהיינה להן השפעה לטובה אלא להיפך.ולא רק לאיראן.כי סנקציות פירושן גם חרם על יבוא נפט איראני אשר ספק אם העולם מסוגל לעמוד בו,ולא מכל שכן שתהיינה מדינות אשר יתעלמו מן החרם.איראן היא לא דרום אפריקה ולא קוריאה הצפונית,הסוררת השיגיונית  אשר עד כה לא הצליחו לשכנע אותה להפסיק את יצור הנשק הגרעיני.איראן תוכל לעמוד בסנקציות הן בסיפוק צרכיה הבסיסיים והן בתמיכה ציבורית פנימית.שכן,הטלת סנקציות על  איראן תגביר את ההזדהות עם השלטון גם מצד מתנגדיו,ויש כאלה והם לא מעטים.
 
השלטון האיראני אינו כול יכול.
 
בניגוד לעיראק אשר יצאה לכיבושים,תחילה נגד איראן ואחר כך נגד כוויית. השלטון החומייניסטי כישות מדינית לא תקף צבאית מדינות אחרות.יש לו זרועות טרור בעולם כולו שמגיעות לבואנוס איירס ולמקומות אחרים מלבד בלבנון .הוא מתלהם באיומי מלל, כמו בנושא השואה כמעשה התגרות בעלמא.התברר כי ההתבטאויות של הנשיא השחצן הקנאי מחמוד אחמדינג'אד לא נעמו לאוזניהם של אנשי צמרת איראניים לרבות מנהיגים דתיים.עניין אחד הוא לפרש פומבית את דברי הנשיא ש"לא כצעקתה" ועניין שונה הוא להסתייג מהם ולו מטעמים טקטיים כאשר איראן היא במוקד הביקורת העולמית בכל הקשור בנושא הגרעין.אחמדינג'אד נבחר לא מפני שהוא קנאי אלא משום שהוא הופיע כאיש העם,  והציבור חשב שבתור שכזה הוא יעשה בראש וראשונה לשיפור המצב הכלכלי והחברתי הקשה של העם האיראני.קודמו מוחמד חאתמי היה אכזבה גם בחוץ וגם בפנים.
 
אינני חושב שאחמדיג'אד חושב ברצינות שניתן "למחוק את ישראל מן המפה" או "להעביר את ישראל לגרמניה ולאוסטריה".האיראנים הם עם ממולח מאוד,פרגמאטי מאוד,והם יכולים לשלוח מתאבדים פלשתינאיים או עיראקיים למות,אך להם אין כלל נטייה להתאבד.זה ועוד.באיראן ישנם גורמים אופוזיציוניים לא מבוטלים.יש ,כמו במקרה הסטודנטים, שהתסיסה יוצאת החוצה ויש שהיא לטנטית,אך היא קיימת.אם נשווה את חופש הביטוי באיראן לזה שבערב הסעודית,נמצא שאיראן הרבה יותר פתוחה ומה שלא מועבר בתקשורת הפנימית מועבר באינטרנט.בממלכת החושך הימי ביניימית הזאת ישנן מוקדי אור.ספרה של אזאר נאפיסי "לקרוא את לוליטה בטהרן" (הוצאת ידיעות אחרונות) מראה,גם את האופל ואת שרירות לבו של המשטר החומייניסטי וגם את נקודות האור של קיום תאים  והתאגדויות  אופוזיציוניות למשטר ולכל מה שהוא מייצג..
 
 
הכור באוסיראק כתקדים.
 
בשנת 1981 במהלך המלחמה בין איראן לעיראק השמידו מטוסי חיל האוויר הישראלי את הכור האטומי שבנו העיראקים באוסיראק.ממשלת בגין החליטה על הצעד הזה מתוך חשש שהכור ישמש לפיתוח נשק גרעיני שיפר את מאזן הכוחות במזרח התיכון ויסכן את ישראל.אמריקה נתנה בשקט את ברכתה לצעד הזה. אלמלא היה סאדאם נתון במלחמה נגד איראן,והסיוע לבניית הכור היה צרפתי ולא רוסי,ואלמלא הוא הסתבך בכיבוש כווית ובהרס ארצו שלו,השמדת אוסיראק לא הייתה מונעת מעיראק מלשוב לתוכנית הגרעין שלה.מבחינה זאת מצב קוניונקטוראלי,אשר ספק מאוד אם יחזור על עצמו,שיחק לידיה של ישראל.אבל אסור לראותו כתקדים. אפילו ארה"ב,גם אם שר ההגנה  האמריקני דונלד ראמספלד רומז על האופציה של התקפה מונעת של ישראל, לא תניח לישראל לממש את האופציה הזאת,לא רק לטובתה של ישראל אלא לטובת עצמה.שכן  העם האמריקני לא רוצה להיות מעורב בהרפתקה כלשהי נוספת במזרח התיכון ובוודאי לא בהסתבכות גרעינית.ואגב,המשגה הגדול של ארה"ב בעיראק, היה שהיא ראתה את הזירה במונחים של כוח צבאי ולא הייתה מספיק נבונה להניח יסודות  לאיזו "תוכנית מרשל" לאחר כיבוש עיראק.
 
המסקנה- חשדהו וכבדהו.
killing you softly 
היא נעימה של ברט בכרך  ומשמעותה לכבוש אותך באהבה,ישימה גם בפוליטיקה,אם יודעים לבצע אותה בהרמוניה.אם אכן הנחת היסוד,כפי שציינתי במבוא,היא שאי אפשר למנוע מאירן נשק גרעיני,אזי האמירה :
if you can’t  beat him join him בשיבוש קל ,והוא: have him join you – יכולה להיות ישימה במקרה זה.פרוש הדבר לקבל את איראן למועדון ה"מכובד" והלא כל כך אקסקלוסיבי כבר, של מדינות גרעין על כל המשתמע, בעיקר החובה למניעת הפצתו של הנשק הגרעיני.הסכנה הגדולה כיום היא לא גרעון של מדינות אשר בכל זאת מגלות אחריות אלא דליפת ידע וציוד לגורמים טרוריסטיים שהם עצמאיים לחלוטין.הנה בשבת הופיעו תמונות שכוחות ביטחון אמריקניים מחפשים במסגדים בארה"ב חומרים לא קונבנציונאליים.
 
בהקשר  הרחב מן הראוי  להזכיר תופעה במהלך מלחמת המפרץ. הסקאדים של סאדאם לא נורו לכוון ירושלים, סביבה שבה חיים יהודים וערבים זה לצד זה.הם כוונו לרמת גן.כלומר גם עריץ פרוע כמו סאדאם ידע יפה היכן רצוי הריסון.המנהיגות האיראנית היא הרבה יותר מחושבת ושקולה.
 
מכאן נגזרת המסקנה שרצוי לנהוג באיראן באיפוק רב ובמקום ללכת איתה בקרי,לנהוג בה מתינות,אם כי גם בתקיפות סבירה ובמעקב חשדני,ככה שהיא תרגיש גם לא מנודה וגם לא נלחצת שיאלץ אותה להפגין את המאצ'ואיזם הלאומי שלה.ואם איראן תיפתח,תהיה זאת ראשיתה של מהפכת הנגד.מה שעושה תיירות חוצה גבולות, התקשורת והאינטרנט,לא יעשו ,לא איומים וגם לא נשק לא קונבנציונאלי.הפרת מאזן כוחות ניתן לתקן על ידי מאזן כוחות אחר והוא הוכח כמאזן מרתיע.
 
ישראל ואיראן.
ישראל במקרה זה חייבת להיות ה"צדיק שמלאכתו נעשית בידי אחרים" היא נהנית עכשיו מאהדה בינלאומית רבה בשל צרוף של  מדיניות נחרצת נגד הטרור הבינלאומי והצעדים שעשתה ישראל כלפי הפלשתינאים בנסיגה מרצועת עזה.וכבר שמענו לא רק מוושינגטון אלא גם מבון מפי הקנצלרית החדשה של גרמניה אנגלה מרקל שגרמניה לא תעמוד מנגד אם לישראל תהיה נשקפת סכנה.כל איום ממשי או איום סרק של מכה  מונעת לא תשרת את ישראל,ואלה שתומכים בה. התקדים לכך הוא מדיניותו של יצחק שמיר של "שב ואל תעשה" בתקופת מלחמת המפרץ שהוכיחה עצמה כמדיניות נבונה.מילה בזוזה שתיקה בתרי,הוא מתכון טוב גם בפוליטיקה.לכך ניתן להוסיף כי הצגת האיום האיראני כמופנה בעיקר כלפי ישראל יש בה שתי טעויות בהסברה.אחת.רוח גבית לתעמולה האיראנית כלפי הפלשתינאים,שהנה האח הגדול מטהראן יהיה מושיעם.שתים.אנחנו עושים את מלאכתם של אותם מדינות ערביות ומוסלמיות שגרעון איראן מהווה איום כלפיהם לא פחות ואולי יותר מאשר כלפי ישראל.
 
פעם הכול היה נתון לשינוי מלבד היקום.היום מסתבר שגם היקום הולך ומשתנה,וודאי שמה שבתוכו,על הכוכב הקטן שלנו, נתון לשינויים,ואלה חלים עלינו ויחולו בסופו של דבר  גם על איראן.
 
 
 
.