ארכיון קטגוריה: לקחים היסטוריים

על השתיקה.

תהודה אנושית של אישה צעירה מול עולם מנוכר ובחלקו אכזר ורצחני.

באחד הימים באמצע חודש יולי אני מקבל מייל שבו כתוב: שמי רותי דורון ואני תושבת גוש עציון ,ביישוב "תקוע". קיבלתי את המייל שלך מיהודית ענבר. לפני  מספר שנים הקמתי ארגון   סיוע הומניטארי שסייע למשפחות, נשים וילדים בסוריה, בימים הקשים של מלחמת האזרחים .  הסיוע היה חשוב ומשמעותי ,  אבל היווה רק טיפה בים הגדול של המצוקה האנושית הקיומית היומיומית.  ימים רבים לאחר מכן, ועדיין אני מתהלכת  עם רצון והבנה   שכבני אדם בכלל וכעם יהודי בפרט עלינו לפעול עמוק יותר ורחב יותר בהקשרי רציחות עמים, לאומים, קבוצות אתניות  וכיו"ב.   

אני רואה במנשר ניצולי השואה,שאותו קראת, צוואה של ממש כי "הזיכרון צריך להוליד מעשה".    ועל אותו "מעשה" – הייתי שמחה להיפגש עימך, לפרוש  רעיון   שהולך עימי בכללותו, ולבדוק אפשרויות וחיבורים.

אצלי היישוב "תקוע" בקצה גוש עציון כעשרה ק"מ מדרום מזרח לבית לחם קשור באחד ההומניסטים הדתיים שלנו, הרב מנחם פרומן, רבה של תקוע. רות דורון גם אם לא הייתה מקורבת לרב פרומן, יש להניח שההומניזם של רבה של העיר , חיזק בה את התודעה הזאת. עם הרקע הזה תוך אזכור מנשר ניצולי השואה, שהוא אכן מהווה ניסיון להנחלת מורשת הומאניסטית כציווי של לקחי השואה, והעובדה שזה לא היה לציון "יום הזיכרון לשואה"-Black memorial day  הייתי מאוד סקרן להיפגש עם רותי ואכן נפגשנו בביתי.

מצאתי מולי בת אדם שעיניה הגדולות  קורנות. אם יש אבר בגוף שלעתים נותן יותר ביטוי מאשר הלשון אלה  העיניים. ומה שהעיניים לא  אמרו היא אמרה ומיד בהתחלה הגדירה זאת כ"נושא שבוער בנשמה".היא פתחה ואמרה:

ביקשתי את הפגישה אתך, מתוך רצון  לשמוע מכלי ראשון את מי שהיה שותף בכתיבה וקרא את מנשר ניצולי השואה.  מנשר, אותו אני רואה כצוואה של ממש. מנשר, שחדר לליבי מהרגע שהכרתיו ולא הרפה. מנשר, בו אני מוצאת מסר עמוק מאוד וחריף. מנשר , שנכתב ע"י נציגי דור שעבר מה שאין דומה לו ולא ידמה לו בכל ההיסטוריה האנושית."

כמי שמאוד מחשיב תשומת לב וחושב שזה אחד הדברים החשובים בחיי אדם, היה, הווה ויהיה, זה החמיא לי מאוד. לצערי איני יכול לחלוק את הערכה לשותפים שלי במיזם. הם לא זמינים יותר. אשר לי, אי שם בפינה של חדרי הלב, זה אמר לי שיש בני אדם, או בנות אדם, שאכפת להם. מי שאכפתי בתחום הפרט הוא אכפתי בתחום הכלל .ואלה בין היתר רותי וחברותיה. אלה בימים הקודרים של מלחמת האזרחים המדממת בסוריה ומאות אלפי פליטים ללא קורת גג על סף הרעב, לא רק שלא שתקו אלא עשו.

באותם ימים אפלים כאשר על המזרח התיכון בכלל, ועל סוריה בפרט, עבר מרחץ דמים וכתוצאה ממנו החל לשטוף את האזור ואת העולם כולו גל של מאות אלפי פליטים, רותי דורון לא הסתפקה בקריאה בעיתונים בהאזנה לרדיו ובצפייה בטלוויזיה ,שגם אלה נדמו עם הזמן ,אלא החליטה לעשות.יחד עם חברותיה גלית קויפמן, לילך כהן ,אורטל מוּסָצ'י,בת עמי שורק ועליזה רז-מלצר. הקימו תנועה בשם "לא עומדים מן הצד". והם לא עמדו מן הצד ואיתם אלפים מאזרחי ישראל נענו לקריאה לסייע לרבבות קרבנות, רבים מהם קשישים ורבים עוד יותר –ילדים,מאות יתומים. מאה ועשרים נקודות איסוף הוקמו ברחבי הארץ .המשימה הייתה  להעביר להם בדרך לא דרך סיוע במצרכים ומוצרים חיוניים כמו מזון, שתייה לא מזוהמת, תרופות ואמצעי היגיינה וגם לבוש חם, שכן באותה עת האזור היה מושלג ושרר קור כבד בסוריה.

בתמונה מימין:פליטים בהריסות ובקור מקפיא. באמצע חבילות הסיוע בתמונה משמאל. לילך כהן- מימין, רות דורון באמצע. אורטל מוסצ'י משמאל. צילום מתוך הסרטון "לא עומדים מן הצד"

"עולם קצת יותר טוב"

רותי ,אינה תמימה לחשוב כי מה שהיא וחברותיה עשו הביא לאיזה שינוי דרמטי, הן בכל הנוגע לאותם אנשים אומללים בגיא הצלמוות, או בעולם שסובב אותם. היא בסך הכול רוצה לתרום את חלקה וכל שהיא מייחלת הוא שגם אנשים אחרים יתרמו את חלקם. ו"אז" היא אומרת "העולם ייהפך לקצת טוב יותר". ואני חושב לעצמי שאם כל אחד או רובינו נתרום את חלקנו למשימה כזאת, העולם יהפוך לטוב יותר, בלי- קצת.אבל זה חלום באספמיא.

מה את רואה בדור הזה שלי שאליו התייחסת– שאלתי את רות.

רות: "אני רואה בדור הזה-דור  שפגש  באופל הגדול ביותר שהאנושות ידעה , ונגע בנקודת הסוד של המפגש בין הרע ביותר והטוב ביותר, וכאשר הוא אומר דברים כאלה שמוצאים ביטוי במנשר הניצולים – חובה עלינו להקשיב להם ברוב קשב ומעומק נשמה. חובה עלינו להביא הדברים לידי עשייה וביצוע. "

תהיתי כיצד רות וחברותיה בתנועה  "לא עומדים מן הצד" רואות את יישום לקחי השואה, אף שכאשר ראיתי את הסרטון, התשובה הייתה ברורה לי, אבל המציאות אינה קופאת על שמרייה מאז קרו דברים ודברים לא טובים.

רות:"הרי זה מופיע במנשר. הזיכרון צריך להוליד למעשים. זוהי אמת גדולה. וזוהי אמת פשוטה. "

ואכן זאת אמת פשוטה, אבל אם היא ברורה לי ושכמוני – אינני בטוח שהיא ברורה לאחרים. ליתר ביטחון הרי לא אחמיץ הזדמנות כאשר מישהו אחר זולתנו- שורדי השואה ,ישמיע קול. לכן אני מבקש מרות לפרט מה הכוונה.

"מבחינתי",אומרת רות, "עלינו כבני אדם בכלל, וכעם יהודי  וישראלי בפרט – להוביל את חוד החנית במלחמה ברצחי עם וקבוצות אתניות. עלינו לדאוג שהמילים never again    יקבלו ביטוי מעשי , נחוש וחד משמעי. האנושות 2021 – יכולה להגיד לעצמה, לשאוף,  לכוון ולדרוש מעצמה להימנע ולמנוע לחלוטין  genocide  נוסף. "

איך- רותי ?- אני שואל.

והיא עונה לי : "אני אומרת מילים אלו ורועדת, כי על אף הזעזוע העמוק בסוף 45' וההבנה ש"לעולם לא עוד"- המאה ה 20 זוכה לכינוי עידן  הג'נוסייד. 150 מיליון איש נרצחו ב"מגפה" הזו, שהיא הגדולה מכולן, אך המטופלת הכי פחות מכולן. בימים אלו ממש, אנו חוזים במראות קשים מנשוא באפגניסטן, באתיופיה -במחוז תיגראי, בבורמה ועוד.    ו….. עומדים מן הצד. שוב … ועוד….בזמן שיש נרצחים, נאנסים ונשרפים ברגעים אלו ממש."

המטרה של רות, כפי שהיא רואה אותה בטווח הקרוב, זה שתקום איזו תנועה בארץ אשר תעקוב אחר האירועים הקשים בעולם ותגיב עליהם. היא הייה רוצה גם קשר עם תנועות דומות בעולם,ויש כאלה כדי לפעול יחד נגד עוולות ופגיעה בזכויות של בני אדם ובראש וראשונה הזכות לחיות ולנהוג באורח החיים שנראית לאדם. היא מתכוונת לפגוש  עם אנשים בייחוד נשים משפיעות כאן בישראל ולשמוע מה שיש להם לומר וכיצד הן תוכלנה לסייע בקידום הרעיון.

אף שהמשל לא דומה לנמשל, בפגישה עם בת אדם כמו רותי השאלה מתבקשת:

נושא מבקשי המקלט בישראל. " לנגד עיניי שני דברים.אחד הוא הבסיס המוסרי אוניברסאלי בכלל ויהודי בפרט כמו גם ההיסטוריה היהודית הצרובה בגופינו. היותנו פליטים וצאצאי פליטים עצמנו, והזיכרון העומד בבסיס הולדתנו כאומה "כי גרים הייתם בארץ מצרים" כל אלו ועוד מחייבים אותנו ממש בבחירה אנושית מונהגת ונחושה של קליטה,טיפול, הגנה, והסדרה. ללא עוררין. מנגד, זהותה היהודית של מדינת ישראל כמדינה האחת והיחידה של עמנו, מחייבת אותנו לקלוט פליטים –במידה ובמידת האפשר". לאמור- לא קליטה המונית שהיא בלתי אפשרית מכול בחינה שהיא ולא ריכוז פליטים במקום אחד כמו דרום תל אביב. ליתר דיוק לדעתה הקליטה צריכה להיות מושכלת ,מוסדרת חוקית ומונחית על ידי ערכים תוך הגדרות ברורות ופיזור הפליטים  גם לטובתם שלהם וגם כדי שיזכו לטיפול נאות, ריפוי ותקווה לעתיד. זה לדעתה מתווה בר ביצוע.

 רותי דורון

צילום. צ.ג

מטען זה  של מורשת וניסיון בתחום החינוך הוא שהביא אותה להקים יחד עם שותפות את עמותת "לא עומדים מן הצד", עמותה שהעבירה טונות של סיוע הומניטארי לסוריה בזמן מלחמת האזרחים העקובה מדם שם, וראתה את המתרחש מעבר "לקווי האויב" . עם זאת היא רואה את האויב העיקרי בקרבנו ,בני אנוש ,את הפיצול והשיסוע.וזאת הסיבה של התאגדות – ימין ושמאל, דתיים חילונים, יהודים וערבים שפעלו יחד  למען משפחות נשים וילדים בסוריה , כאדם לאדם.

רותי דורון, אם לחמישה, נולדה בירושלים  להורים  שבמקור הם מאלג'יר וטוניס. שנים רבות חיו בצרפת , אחיותיה נולדו בצרפת והיא ה"צברית" היחידה במשפחה. אימה המנוחה הייתה מורה , עבדה בעליית הנוער ולאחר מכן בשגרירות צרפת בישראל. אביה הוא  מהנדס אזרחי ופילוסוף. הוא  זכה באות לגיון הכבוד  כקצין בצבא צרפת במלחמת צרפת-אלג'יר. ההורים השפיעו רבות על השקפת העולם של רות. היא עצמה עסקה  בתחום החינוך, מינהל חינוך, 10 שנים מתוך זה  בצבא קבע,  בפרויקט "נערי רפול" ועם חיילים מיעוטי השכלה.  היא השתחררה בדרגת  רס"ן.  הייתה סגנית מנהלת  בי"ס,  הקימה חטיבת ביניים, ועבדה עם נוער מצוקה בדרום תל אביב בהכנה לבגרות.עד לפני שלושה חדשים הייתה מנכ"לית קהילת ציון בירושלים- קהילה שעוסקת בלימוד ותיקון עולם.

"תחושה זאת היא אשר מובילני כיום לחפש את הדרך ולבנות מערך גדול שיקיים הלכה למעשה את צוואת ניצולי השואה  ויפעל למען קורבנות אתיופיה, קורבנות אפגניסטן , קורבנות האנושות."- אומרת לי רותי בלהט שמאפיין אותה כשהמסר הוא "אסור לשתוק". היא מצטטת את היסטוריון השואה יהודה באואר: "כדאי שנוסיף על עשרת הדברות עוד שלושה דברות נוספות: "לא תהיה המבצע, לא אתה ולא בניך ולא בני בניך;לא תהיה קורבן, לא אתה ולא בניך ולא בני בניך; לא תהיה בשום פנים ואופן לא אתה ולא בניך ולא בני בניך לעולם, משקיף סביל לרצח המונים"

ומה שרותי אומרת זאת מציאות שעליה לא קוראים הרבה, לא שומעים הרבה,לא צופים הרבה. לעניות דעתי בהתייחסות לָדִבּרוֹת של  יהודה באואר לאמור בכול הנוגע ללקחי השואה ולשתיקה- המניפה היא גדולה.היסטורית ועכשווית.אילו העולם לא היה עובר בשתיקה בשלבים הראשונים של  פרעות הנאצים ביהודים שלא לדבר על העם הגרמני עצמו, אפשר והשואה  הייתה נמנעת.משום כך המורשת של השואה ולקחיה אינם עניין רק לימי הזיכרון, אלא לכול ימות השנה.בעולם,ולא פחות מזה כאן בארץ.בהקשר זה אני תמיד נזכר באותו טרובדור של היישוב היהודי בארץ ישראל ובראשית קום המדינה- נתן אלתרמן, ובשירו "מכול העמים" שאני מביא אותו מדי פעם וכול פעם אני נפעם ונרעד בכול מיתרי גופי – מחדש.הוא אקטואלי כמו המנון. אלתרמן "בטור השביעי" שלו בעיתון "דבר",שימש כ"רפורטר" בחרוזים וכפובליציסט לירי. הוא סקר את המציאות הנוראה בעת כתיבת השיר בשנת 1942 ,היא השנה שבו הוחלט על  "הפתרון הסופי".אבל  בזירה הרחבה ובמשמעות הרחבה בעולם, היום כמו אז, הוא משמעותי כפי שהוא היה בעת שנכתב-בדם לבו.הנה שני הבתים האחרונים.

שאתה בחרתנו מכול הילדים

להיהרג מול כיסא כבודך

ואתה את דמינו אוסף בכדים

כי אין לו אוסף מלבדך.

ואתה מריחו כמו ריח פרחים

ואתה מלקטו במטפחת

ואתה תבקשם מידי הרוצחים

ומידי השותקים גם יחד.

הבשורה הטובה היא שרותי דורון אינה שותקת והיא מבקשת מאתנו  לקחת חלק פעיל במערכה נגד השתיקה.

אילו הסכם מינכן היה דומה להסכם עם איראן אפשר והשואה הייתה נמנעת

כשהמסבירים עצמם לדעת- לוקים בשכחה.

הדעת נותנת שגם אילו שר הביטחון שלנו, לא היה מתנצל על ההאשמה הממוחזרת בדבר הדמיון בין הסכם הגרעין להסכם מינכן, וושינגטון לא הייתה פוגעת בהסכם הסיוע הביטחוני המסיבי שבדרך.  הסכלות, האיוולת והעיוות שבהן  מצטיינות אי אלה הצהרות של מנהיגי ישראל  הם אמנם גורמים רוגז בוושינגטון, אבל כבר לא תמיהה. מתייחסים אליהם כאל  מעשים מתגרים ילדותיים או כאלה של מבוגרים שמשהו השתבש אצלם באוּנות המוח . דוגמה להודעה כזאת היא ההודעה אתמול של "גורמים מדיניים" שאם ארה"ב תעלה בפני מועצת הביטחון הצעה להסכם עם הפלשתינאים על בסיס גבולות 67 (כולל תיקוני גבול) אפשר וישראל תספח את גוש- עציון. על כגון אלה אמריקה לא תעניש את עם ישראל. די לה שעם ישראל מעניש את עצמו עם ממסד כזה.

עם שוך ה"סערה", שגרמה ההשוואה של שר הביטחון שממנה התנער גם ראש הממשלה, שהוא בעצם אביה מולידה, מן הראוי להתייחס לשני היבטים שבהם לא עסקו, לא אנשי הציבור וגם לא הפרשנים בתקשורת , אשר חזרו והלעיטו את הקוראים, המאזינים והצופים בסוגיה  הזאת.

היבט  אחד הוא שכול ההמולה שגרמה הודעתו של שר הביטחון-  בתגובה על הודעת נשיא אובמה שהביע סיפוק מהסכם הגרעין-הודעה שמשווה בין הסכם זה להסכם מינכן,לא נבעה מעצם ההשוואה. היא נבעה מן העיתוי שלה. שכן באותה עת שהתה בוושינגטון משלחת ישראל שמנהלת משא ומתן על הסכם המענק  האמריקאי האדיר לביטחונה של ישראל. ובאותה עת גם הרמטכ"ל התקבל בחום רב על ידי ראש המטות המשולבים של ארה"ב. אי לכך הצהרה של שר הביטחון עלולה לחבל בשיחות על המענק הביטחוני.

זאת לא הפעם הראשונה של התופעה בבחינת דבר נופל על דבר. בדיוק כאשר סגן נשיא ארה"ב מבקר בישראל, מישהו מודיע על  תוספת שטחים להתנחלויות. בדיוק כאשר  רה"מ משוחח עם שר החוץ האמריקאי, מדווח על בנייה יהודית בסילוואן ,בפאתי ירושלים. ואם מישהו רוצה  לחפש בכרוניקה הוא ימצא הרבה דוגמאות אשר הצד השווה שבהם הוא איננו שהמעשה פסול, אלא שהוא נעשה, או נאמר, בעיתוי הלא נכון. הכול שאלה של עיתוי. אם יש עיתוי מוצלח-מותר לעשות ככול העולה על רוחך. וכל הפוליטיקאים  וכל הפרשנים ,והמומחים למיניהם מברברים וטוחנים עד דק . איש לא עוסק במדיניות, שאותה קשה להסביר. שלא לדבר שהמונח "הסברה" הוא ייחודי ישראלי. שכן מתי מסבירים. או שהמדיניות לא מובנת. זה לא טוב. או שהיא מובנת מאוד וזה גרוע יותר וזה גם  מאוחר מדי.

לגופו של נושא הסכם הגרעין עם איראן ,אילו נחתם הסכם  דומה לזה בשעתו בין מעצמות המערב האירופיות לבין המשטר הנאצי, לאמור דחייה של הכיבושים של היטלר ל-10 שנים, תוך אפשרות להארכת ההסכם-אפשר ויהדות אירופה הייתה ניצלת, ובין השאר משפחתי שלי.

munich accord

MolotovRibbentropStalin

 

בתמונה מימין.הסכם מינכן .משמאל רה"מ בריטניה-נוויל צ'מברליין, רה"מ צרפת-אדווארד דלדייה, היטלר, מוסוליני,שר החוץ של איטליה הרוזן קיאנו.( תמונה וויקיפדיה) בתמונה משמאל.למטה באמצע שר החוץ הסובייטי מולוטוב(חותם) מאחוריו שר החוץ הגרמני ריבנטרופ.לידו בשמאל התמונה-סטאלין

בהקשר זה הוזכר באי אלה מאמרים ודברי פרשנות, עוד הסכם מביש מתקופת מלחמת העולם השני- "הסכם מולוטוב ריבנטרופ".בהסכם זה הנאצים העבירו לסובייטים את הארצות הבלטיות וחלקים מצפון מזרח פולין. סטאלין, שגם הוא רצח מיליונים, עשה זאת דווקא בשל "הסכם מינכן" שכתוצאה ממנו היטלר פתח ב"בליץ" נגד אירופה כשהמעצמות, בריטניה וצרפת ,לא מוכנות והציבור האמריקאי דוגל בבדלנות. הסכם סובייטי גרמני זה, על כול הזעם ושאט הנפש שעורר בשעתו, איפשֵר לברה"מ להתכונן מול  הפלישה הנאצית ב"מבצע ברברוסה" ביוני 1941 . וכאן אני מתייחס להיבט האחר של "הסכם מולוטוב ריבנטרופ".יהודים רבים, אלה שנמלטו מפולין ומצאו מקלט זמני במקומות אלה ואלה שחיו בהם, נדדו או גורשו לאזורים המרוחקים של ברה"מ- לסיביר או לקווקזים, ובכך  רבים מהם שרדו את השואה.מכאן שלהשוואה יש שני קצוות.

יחי מלך הפחדים והשנאה.

לקרוא את " בית העלמין בפראג"  בקיץ 2016 .

אומברטו אקו, הוגה,פילוסוף,חוקר תקשורת,סופר ,בלשן וסטיריקן התפרסם בעולם בשנת 1980 עם צאת ספרו "שם הוורד", רב מכר שהפך גם ללהיט קולנועי. אקו האיטלקי, שחקר והכיר את ההיסטוריה של הכנסייה הרומית ותככיה, רקם ב"שם הוורד" מזימה בדיונית שמתרחשת בתקופת הרנסאנס, גדושה בתככים, מזימות ורצח. גם בספרו " בית העלמין בפראג" שהתפרסם 30 שנה לאחר מכן, אקו ממשיך במסורת אותה תפיסה שלפיה בהלכת הקנאות, ומדובר אצלו בקנאות של הכנסייה הקתולית, חיי האדם שווים כקליפת השום כול עוד אלה לא מכרסמים באמונה הדתית. אקו יליד 1932 נפטר בפברואר 2016

post250px-Umberto_Eco_02 - vikipediaעותקCementeryOfPrague

 אובמרטו אקו. צילום וויקיפדיה . המהדורה האנגלית של הספר.

"בית העלמין בפראג" זכה לפרסום רב ולביקורות נלהבות, ואני קראתי אותו זה עתה בתרגומו האנגלי הנפלא של  ריצ'ארד דיקסון,  קרוב לוודאי על כול הדקויות של המקור האיטלקי העסיסי. אצלנו הספר זכה לביקורת על ידי אריאנה מלמד, סופרת, מבקרת ספרות ועיתונאית. וככה היא כתבה, בין היתר , לאחר צאת המהדורה העברית של הספר בסוף שנת 2013 : " כדרכו, שוזר אקו ברומן עוד עניינים מרוחה הסוערת של המאה ה-19. בין היתר יש בו דיון גם בתיאורה של הקשר שנרקמה סביב המהפכה הצרפתית, יש נציגים לוויכוח ההיסטורי באיטליה בין חסידי הריסורג'ימנטו, תנועת האיחוד האיטלקית שגריבאלדי היה אחד ממנהיגיה, לבין המלוכנים והבדלנים שדגלו בהפרדה בין מחוזותיה ההיסטוריים של איטליה. זו הייתה מלחמה עקובה מדם, וכמה מגיבוריה האמיתיים זוכים לחיים חדשים בספר. בכלל, כל הדמויות, למעט הביוגרפיה של הגיבור הראשי, אמיתיות לגמרי – ומכאן מתחילות הצרות של אקו. סימוניני האמיתי(גיבור רב התככים והמזימות של הספר- צ.ג) , יימח שמו וזכרו, היה דמות שולית בחיי המחשבה באיטליה , וצריך לזכור אותו לדיראון עולם בגלל הנזק שרעיון עוועים אחד שלו גרם. הוא היה האיש ששתל במוחו של קונספירטור אחר, ידוע יותר – האב ברואל – את הרעיון שהיהודים עמדו בבסיסה של המהפכה הצרפתית, אחרי שהכומר המכובד כתב ספר ש"מוכיח" כי כל רעיונות החירות והאחווה המטורפים הללו אינם אלא פרי קשר משותף לבונים החופשיים ולמסדר הטמפלרים. "נו, ומי אתה חושב מנהיג אותם? היהודים!", אמר סימוניני והאב ברואל השתכנע וזרעי "הפרוטוקולים של זקני ציון" כבר נזרעו".

prptocolls of the elders of zion at holocaust memoril musum in wahsingtonprot1

 

protocola egyption edition 1976 150px-ZionEldersProtocols-Egypt

 

על "הפרוטוקולים של זקני ציון"- מתוך תצוגה במוזיאון השואה בוושינגטון. משמאל -הפרוטוקולים בהוצאה מצרית ב-1976

העדפתי להביא קטע זה של אריאנה מלמד כחלופה לתאר בקצרה במה עוסקת העלילה, שבה מטלטל אקו את הקורא, ומעלה ומוריד אותו ב"רכבת הרים" ודוחף אותו לנתיב האפל והעקלקל  ב"רכבת שדים" כשכול הנתיבים  מוליכים  לבית העלמין בפראג, המסד והטפחות  של "הפרוטוקולים של זקני ציון". בחלקים מסוים הספר קצת מתיש.  כדרכי בנושאים אלה, לא מתכוון לעסוק בביקורת אבל בהקשר שאני מעלה זאת אנו עדים כיצד רומן היסטורי עלול להיהפך לסוגיה אקטואלית. וככה תאבת הבצע,הכחש והמרמה, הקשר האפל, שלא לדבר על הגרגרנות- שמאפיינים את סימוניני על ידי אומברטו אקו, כל אלה גרמו למהומה לגבי  אופיו של המחבר עצמו, אף שאקו הכריז מלחמת חומרה נגד אנטישמיות. שכן, לדידו של המחבר בהבאת הדברים בקיצוניות המהממת הוא ביקש לשים ללעג ולקלס את הדעות הקדומות נגד היהודים. סימון סימוניני, שמנהל יומן  יש לו כפיל, בדמות איזה "מיסטר הייד" , האב דלה פיקולָה, שגם הוא רושם יומן לעתים ממלא פרטי אירועים  שסימוניני פסח עליהם. סימוניני ירש  מסבו את השנאה התהומית  לכול מערכת או מסגרת שמחוץ לכנסייה הקתולית הצרופה,

, ובעיקר "הבונים החופשיים " שהם לטענתו מעוזם של היהודים, הפרוטסטנטים ועוד. אבל בראש הרשימה נמצא היהודי, שידו בכול. סימוניני הוא טיפוס נכלולי, סוכן ומשרת משטרים ושרותי מודיעין בעבור בצע כסף, והוא זה שחוקר כאילו את המקורות של  "הפרוטוקולים של זקני ציון". הוא זה שמסמל את הפחד הנירוטי מפני כוחם של היהודים, והשנאה שאותו פחד מוליד.

המחרוזת של שנאה ופחד.

ברשומה זאת אני מביא כמה "אבני חן" שדליתי מאותה אווירת מסתורין ורקמת מזימות שמועלת מן האוב . בין היתר של בית העלמין היהודי בפראג, וזה הרי שם הספר,שבו מתכנסים בחשכת לילה  תריסר חכמי הקהילות היהודיות , או "הקהל" בלשונו, מכול אירופה, והקול ה- 13 המסתורי,שנשמע  ברקע.וכמובן גם הגולם והמהר"ל מפראג שזורים במסכת . זאת היא ההתכנסות שבה הצמרת הדתית היהודית עוסקת בדרכים להשתלט על מדינות ועמים, על הכול. אקו כפי שהוא מצוטט מציין כי " לא כול האמיתות נועדו לאוזני כולם, אבל חשוב להבין שכאשר אדם מפסיק להאמין באלוהים, זה לא שהוא  לא מאמין יותר בכלום. הוא מאמין בכול". גן עדן לתועמלנים, שמוכר לנו מקרוב.

1old jewish cemetary in prague80px-Cimitero

בית העלמין הישן בפראג.

מפעיל מרכזי של סימון סימוניני הוא איש שרות המודיעין צרפתי בשם לגראנג', רב מג בתככים ,קשרים,חתרנות ורציחות  בצרפת ואצל שכנותיה ממערב וממזרח. באחת השליחויות הוא מופנה אל אדם בשם קוגֶנו דה-מוסה שאמור להיות בקיא בנסתר שבכתבים עבריים. על שאלת סימוניני האם לגראנג' בטוח  שקוגֶנו  יודע עברית משיב לו לגראנג' גם כן בשאלה: "מי  אומר שכדי לשנוא את מישהו צריך לדבר בשפתו?" רב האלופים של השנאה מצא סימוניני בעיתונאי והסופר  אדואר דרימון אשר יסד את הליגה האנטישמית וכתב ספר על "צרפת והיהודים". דרימון- אומר סימוניני הגיע  לדרגה כזאת של אנטישמיות ושנאה שהיא אצלו ארוטית. "הוא אוהב אהבה ללא  מצרים  לשנוא את היהודים".ומכיוון שסימוניני הוא גרגרן חולני, אתה חש בתיאור של איזה מעדן שריר נוזל מפיך. משהו אורווליאני כדי לתאר את הדרגה הנעלה של שנאה.

אשר לקוגֶנו, זה האחרון מבהיר לו שלא זו בלבד שהיהודים חודרים לכול מקום באין רואה, וזה כולל לא רק את "הבונים החופשיים" ,ששם  בעצם הם בעלי בית כמו גם אצל הפרוטסטנטים, אלא גם לישועים. ומדובר ב"מגפה", אין מקום שהחיידק היהודי לא מגיע.אשר למספרים אומר לו קוגֶנו: " צא וחשב. ממצרים הם יצאו ששים ריבוא, כלומר 600,000 . ומכיוון שהם מתרבים, ונגיד שכול אחד מהם הוא בעל משפחה של  ארבע נפשות, קבלת 2.5 מיליון בהגיעם לארץ הבחירה.שלמה המלך החזיק בצבא של 1.3 מיליון חיילים ואם תכפיל זאת בארבע תקבל אוכלוסיה של 5 מיליון. כיום הם התפשטו בכול פינות היבשת ומספרם מגיע לעשרה מיליון והם מתרבים, מתרבים, מתרבים…." מיד בא לך להוסיף: והם הולכים בהמוניהם לקלפיות. אבל בשביל זה יהודי לא זקוק לקלפי אם הוא שולט בלעדיה.

במקרה  אחר לגראנג' מפנה אותו לפרופסור בראפמן ,יהודי מומר, אשר משמש כמרגל של קולונל דימיטרי משרות המודיעין הרוסי. על  תהייה של סימוניני, אם בראפמן הוא המודיע של קולונל דימיטרי, הרי שבראפמן מוסר לו את המידע המבוקש ומה הטעם שדימיטרי יקבל אותו מידע. על כך משיב לו לגראנג'."אל תהיה נאיבי- סימוניני,יש סיבה. אם אתה מוסר לדימיטרי אותו מידע שהוא מקבל מבראפמן, זה ישכנע את דימיטרי שהמידע הוא נכון, שכן הוא קיבל אותו משני מקורות."

בעקבות הוצאת הספר, כאמור, התבטא אקו לגבי הסוגיות שהוא מעלה,והוא רואה  לנכון לציין שהוא מקווה שהקורא יציץ בחרדה מאחורי גבו ויחשוד שמא דברים כאלה יכולים לקרות בימינו – ואולי הם אכן קורים ברגעים אלה ממש – ויחשוב לעצמו (כולי תקווה שכך יהיה): הם כאן בינינו" דוגמה לכך  מצאתי.בעצה של לגראנג' לאסוף כמה בריונים ,רצוי אסירים פליליים בעבר שיהרסו כמה מבנים יציתו פה ושם וישירו את "המרסייז", המנון המהפכנים. על השאלה של סימוניני מה התכלית של כול זה משיב לגראנג':”כדי להבטיח שכול  האזרחים ההגונים יהיו במצב של פחד, ולשכנע את כולם שצעדים דרסטיים דרושים לשמור על  ביטחון הציבור. "  אחד בשם גֶדשֶה,גם כן נוכל,וגרמני ,יש גם לו עצה לסימוניני שלנו. "אתה אף פעם לא יכול ליצור פחד  שיש לו אלף פנים. הפחד חייב שתהיה לו פנים אחת בלבד. אחרת אנשים יתבלבלו."

בביקורת על הספר כותב העיתון  האמריקאי החשוב "ניו יורק טיימס" כי "יוצר פורה זה(אקו)  בוחן את הדרך שבה נוצרו סטיריאוטיפים עוינים וכיצד ניתן להשתמש בהם כדי ליצור ולהצדיק עוולות. הסטריאוטיפים כמעט ולא משתנים, אך האויבים משתנים. אריאנה  מלמד ,שכאמור גם היא כתבה ביקורת על הספר, אומרת כי " תמציתו של הרומאן הוא רק לא שיעור ברוע האנטישמיות, אלא הדרך שבה כול  בני האדם יכולים להיהפך בקלות לשטנים ולנרדפים".על כך ניתן להוסיף כי במלחמת העולם השנייה למדנו גם עד כמה אנשים יכולים להיהפך לשטנים ולרודפים.

.אשחיל פה עוד אלמנט למחרוזת שאלופי התככים והמזימות משלבים בדימוי שהם יוצרים  של היהודי הבזוי, החתרן, והשתלטן, שהם מנסים לשוות לו.הפעם איש הקשר של הגיבור שלנו סימוניני הוא אחד בשם רקובסקי והוא נמנה עם הבכירים בבולשת של הצאר הרוסי ה"אוחראנא". "אנחנו זקוקים לאויב" אומר רקובסקי לסימוניני, ,ואין טעם לחפש אותם בקרב המונגולים  או הטטארים….שכן האויב ,שהוא מוכר ומפחיד, חייב להיות בחצר שלך, והיהודים עונים על הצורך הזה. הבה נשתמש בהם ונתפלל שתמיד יהיו כאלה שיעוררו שנאה ופחד. אנו זקוקים לאויב שייתן לעם תקווה".זה אומר לכם משהו מוכר?

לסיכום העיקר שנית.

אני מוצא יותר מקורטוב של הֵקשֵר למציאות הפוליטית שלנו, אשר בראש הפירמידה הממסדית עומד אדם, שגם אם הפחד השתלט עליו, הוא משתמש בו, השכם והערב, בין אם מדובר ב"ריצת הערבים לקלפיות",בכך שארגוני זכויות אדם מקבלים תמיכה מבחוץ כדי לחתור תחת השלטון, או גילוי חפוז של אונס  אישה חולת נפש "על רקע לאומני".שנאת השונה תפצה אתכם על  התסכול שלכם. וכל עוד שתפחדו, יש ביטחון, לא לכם האזרחים, אלא למלך הפחדים אשר עושה ככול שלאל ידו שהתעתועים יתגשמו. על הפחד אמר הנשיא קנדי בנאום ההכתרה : " אל לנו לפחד אלא מפני הפחד עצמו "במובנים רבים חלקים של הספר הם  משל למה שקורה אצלנו בימים האלה ובזמנים שלנו .

מגילת פרס 2016

 

ההסכם עם איראן  הוא ניצחון לדיפלומטיה כחלופה למלחמה.

ברשומה שפורסמה בבלוג זה  ב- 24.12.2005 ובה ניתוח ותרחישים בכול הנוגע לסוגיית הגרעין האיראנית: גורמים כלכליים, אסטרטגיים, הכבוד הלאומי, יכולת מניעת נשק גרעיני באמצעים צבאיים, החברה האיראנית, מאזן אימה הרתעתי, המסקנה הייתה זאת.:

" רצוי לנהוג באיראן באיפוק רב ובמקום ללכת איתה בקרי,לנהוג בה מתינות,אם כי גם בתקיפות סבירה ובמעקב חשדני,ככה שהיא תרגיש גם לא מנודה וגם לא נלחצת שיאלץ אותה להפגין את המאצ'ואיזם הלאומי שלה.ואם איראן תיפתח,תהיה זאת ראשיתה של מהפכת הנגד.מה שעושה תיירות חוצה גבולות, התקשורת והאינטרנט,לא יעשו ,לא איומים וגם לא נשק לא קונבנציונאלי.הפרת מאזן כוחות ניתן לתקן על ידי מאזן כוחות אחר והוא הוכח כמאזן מרתיע.
 
אשר לישראל במקרה זה היא  חייבת להיות ה"צדיק שמלאכתו נעשית בידי אחרים" היא נהנית עכשיו מאהדה בינלאומית רבה בשל צרוף של  מדיניות נחרצת נגד הטרור הבינלאומי והצעדים שעשתה ישראל כלפי הפלשתינאים בנסיגה מרצועת עזה.וכבר שמענו לא רק מוושינגטון אלא גם מבון מפי הקנצלרית החדשה של גרמניה אנגלה מרקל שגרמניה לא תעמוד מנגד אם לישראל תהיה נשקפת סכנה.כל איום ממשי או איום סרק של מכה  מונעת לא תשרת את ישראל,ואלה שתומכים בה….לכך ניתן להוסיף כי הצגת האיום האיראני כמופנה בעיקר כלפי ישראל יש בה שתי טעויות בהסברה. אחת רוח גבית  לתעמולה האיראנית כלפי הפלשתינאים, שהנה האח הגדול מטהראן יהיה

מושיעם.שתים.אנחנו עושים את מלאכתם של אותם מדינות ערביות ומוסלמיות שגרעון איראן מהווה איום כלפיהם לא פחות ואולי יותר מאשר כלפי ישראל.  פעם הכול היה נתון לשינוי מלבד היקום.היום מסתבר שגם היקום הולך ומשתנה,וודאי שמה שבתוכו,על הכוכב הקטן שלנו, נתון לשינויים,ואלה חלים עלינו ויחולו בסופו של דבר  גם על איראן"

לקחים אופטימיים.

זה כאמור נכתב לפני עשר שנים, ובמידה לא קטנה, תרחיש זה קרם עור וגידים. לפחות במה שקשור לאיראן ולאו דווקא בנוגע לישראל, שהאהדה כלפיה פחתה משמעותית.זאת בלי קשר לאיראן אלא בשל הבעיה הפלשתינית. המשמעות שלו היא לא רק עיכוב פיתוח נשק גרעיני מצד איראן למשך העשור הקרוב, ולא רק מעמדה של איראן בעולם ובאזור אלא יש בו כמה לקחים וגם תרחישים למציאות שונה מכפי שהכרנו. הלקח הראשון הוא ניצחון הדיפלומטיה.הדיפלומטיה לעולם קיימת. לעתים קרובות לאחר מלחמות, ולעתים לפניהן. הפעם לרווחת העולם ,הדיפלומטיה מנעה מלחמה. אמנם את המערכה ניהל בתבונה רבה הנשיא אובמה, אבל מי שיצא נשכר ללא ספק, זאת ישראל. ואפשר שהמפסידה הגדולה אילו פרצה המלחמה- הייתה ישראל. במגזין החדשות היומי של ערוץ 10  ב-18.1.2015 אמר הפרשן הצבאי של הערוץ ,אלון בן דוד, כי גם דחיית  פצצת הגרעין בעשור היא חשובה. שכן גם אילו ישראל הייתה מפציצה את הכורים, זה היה לוקח רק שנה וחצי שנתיים עד שהאיראנים היו  משקמים אותם.הוא לא הזכיר בכמה דמים, תרתי משמע, פיצוץ כזה היה גובה וודאי שלא לפי תרחיש  העוועים של רא"ל( מיל) אהוד ברק על חמש מאות הרוגים.

 

הלקח השני, שגם בו אין חידוש הוא הנשק הכלכלי כחלופה ישימה לנשק הקונבנציונאלי.ראינו זאת אצל מי שהייתה המעצמה הצבאית החזקה בעולם, רוסיה, אשר המשטר שלה התמוטט בשל בעיות כלכליות. סנקציות כלכליות אזוריות   פעלו גם נגד וונצואלה וקובה ובמידה מסוימת גם בבורמה,והם, הם אשר הביאו את האיראנים להתקפל. אגב בורמה. לאחר חמישים שנים של משטר רודני התכנס השבוע לראשונה הפרלמנט הדמוקרטי הבורמזי, כשרוב המושבים בידי "הליגה הלאומית לדמוקרטיה" בהובלת כלת פרס נובל לשלום,סו צ'י, שהייתה במאסר ממושך בידי הכת  הצבאית השלטת . דברים קורים, ויקרו גם באיראן. ואם בניגוד לפרשן הצבאי של ערוץ 10 , הפרשן לענייני ערבים צבי יחזקיאלי , רואה בהסכם הגרעין  ניצחון איראני, קונספציה שהוא תקוע בה, הרי זה היפוכו של ניצחון פירוס. עוד הסכמים כאלה וזה יהיה עולם שלו יותר, למי שמעוניין בעולם כזה.

 הלקח השלישי הוא לקח אזורי מובהק וקשור  בין השאר בחיכוך בין ישראל לבין החיזב-אללה.כידוע לכול מי שתומך בפועל, גם בנשק וגם ובכסף , בארגון הזה , זאת איראן. גם כאן, כותב שורות אלה סבר, כי המו"מ  הגרעיני עם איראן יש לו השלכות על האופן שבו פועל החיזב-אללה נגד ישראל. הפרשן לענייני ערבים של ערוץ 10 ראה כדרכו  שטהראן תדרבן את ארגון הטרור הזה לפעולות, וקרה להיפך. גם לאחר חיסול סמיר קונטאר, חרף האיומים של נסראללה, התגובה הייתה מינורית. להערכתי- בהשפעת איראן. איראן בדרך להסרת הסנקציות לא רצתה שום מהמורות  מצד הלקוחות שלה, סוריה וחיזבאללה. מכאן שאיראן בעלת השפעה באזור, בנסיבות הקיימות,כולל המצב בסוריה, יהיה לה עניין לרסן את החיזב-אללה ולא לדחוף אותו לפעילות נגד ישראל .לתמונה הזאת נכנסת גם ברה"מ, אשר באופן פרדוקסאלי,ארה"ב רואה זאת בצורה שלילית אך לגבי ישראל ההשפעה עשויה להיות דווקא חיובית.שכן ברה"מ בנסיבות הקיימות תפעל נגד זעזועים באזור.במציאות בסוריה כבר קיים תאום. בידיעה שפורסמה ביום ב' השבוע נמסר כי רוסיה לא תעביר נשק לחיזב-אללה. זה אמנם לא עולה בקנה אחד עם התרחיש של מנהיג הפרזנטציה ח"כ לפיד. במסיבת עיתונאים זרים שהוא כינס ב-25.1.2015 הוא ניבא מתקפה של החיזב-אללה בסיוע איראן.

 

ייאמר כאן ובהדגשה,ותוך השאלה ממגילה אחרת, מגילת אסתר, שכול מעשיה של איראן שמועלים כאן כתרחיש לא נובעים "מאהבת מרדכי". בכלל לא. הממסד האיראני הוא עוין  את ישראל, אבל הוא יהיה עסוק בבעיות בוערות אחרות, כתוצאה משילוב של אינטרסים כלכליים  ומעשיים אחרים בפנים ובחוץ.יתרה מזאת, כפי שקורה לעתים, יש גם בטהראן אלמנטים קיצוניים, כמו משמרות המהפכה, שינסו לטרפד מהלכים של ממסד מתון. והם יכולים לעשות זאת גם בצפון וגם בדרום .נכון, המנהיג הקיים של איראן, עלי חאמיינאי, הוא קנאי מרושע שיונק את מורשתו מתקופות אפלות וביום הזיכרון הבינלאומי לשואה שוב העלה מן האוב את הכחשת ממדיה של השואה. אבל הוא ילך בדרך כול בשר ולפי הערכות בעתיד הלא רחוק. אבל גם מול  מכשולים אלה פועלת תמיד דינאמיקה.הפעם בצורה חיובית.

 

הלקח הרביעי, הוא המצב והאווירה הפנימית באיראן ברשומה לפני עשור ציינתי בין היתר ש "אם נשווה את חופש הביטוי באיראן לזה שבערב הסעודית,נמצא שאיראן הרבה יותר פתוחה ומה שלא מועבר בתקשורת הפנימית מועבר באינטרנט.בממלכת החושך הימי ביניימית הזאת ישנן מוקדי אור.ספרה של אזאר נאפיסי "לקרוא את לוליטה בטהרן" (הוצאת ידיעות אחרונות) מראה,גם את האופל ואת שרירות לבו של המשטר החומייניסטי וגם את נקודות האור של קיום תאים  והתאגדויות  אופוזיציוניות למשטר ולכל מה שהוא מייצג"

אם זה היה לפני עשור, על אחת כמה וכמה  נטייה זאת גברה לאחר החתימה על הסכם הגרעין. הדור הצעיר באיראן או  שהיחסים עם ישראל לא מעניינים אותו ויש לו עדיפויות אחרות על סדר יומו, או שהוא מעריך ואף מעריץ את ישראל.

hasan ruhani

Voter_show_Stamped_Finger-_Iranian_presidential_election,_2013_in_Sarakh_2_(2).jpeg

 

 

 

 

 

 

הנשיא רוחאני, אפשר ותואם גורבאצ'וב. משמאל. הדור הצעיר לקראת אופקים חדשים

 

והלקח האחרון, בינתיים הוא בחזקת תרחיש.למי שלא זוכר, או צעיר מכדי לדעת את הרקע להתמוטטות המשטר הקומוניסטי בברה"מ  .קדמה לכך מדיניות ה"פרסטרויקה" של מנהיג ברה"מ מיכאיל גורבצ'וב שתרגומה הוא "בנייה מחדש" ומשמעותה הייתה שינויים במצב הפוליטי,כלכלי וחברתי. מדיניות זאת שזכתה לתמיכה ציבורית בברה"מ, היא שזירזה את התהליך של התמוטטת המשטר. אפשר והנשיא רוחאני הוא המקביל האיראני של גורבצ'וב. לא אתפלא אם זה יקרה, במקודם או במאוחר, באיראן.זאת תהיה איראן אחרת..

לא לבד בברלין

רשמי ביקור סתיו בבירת גרמניה כיום.

ביקור בברלין בירת גרמניה הוא ליהודי ולישראלי אניגמה ומטוטלת היסטורית שנעה בין פסגות של הישגי אנוש לבין שפל האדם במעמקי התהום. לישראלי ניצול שואה זהו מערבל רב עוצמה בין מה שהעין רואה ולבין מה שהלב חש. אך בצד חשבון היסטורי מר ונוקב יש גם גאווה אישית אדירה. הם לא השמידו אותנו כפי שתכננו. הבסנו אותם. במוקד הרוע האולטימטיבי בעידן שלנו- באנו לומר להם: אנו כאן. עשינו זאת.

לגמרי במקרה סיימתי,באיחור , לקרוא את הספר " לבד בברלין".בספר(הוצאת-פן,ידיעות וחמד- 2010) המחבר, הנס פאלאדה, רושם בשחור לבן בקווים פשוטים מאוד את ה,"מיקרו", של החברה הגרמנית. האדם הבודד,האובד,והמנסה לצעוק בשקט בדרך משלו ,בצורה של חלוקת מודעות לבתים נגד היטלר ומעשיו המרושעים. מצמרר להיווכח שאותו זוג בדוי, אוטו ואנה קוונגל, אשר בסיפורת מייצג זוג אמיתי,אוטו ואליזה המפל, משקפים בעצם לא רק את עצמם אלא את כל השאר, את העם הגרמני.הוא רשום בקווים שחורים גסים מאוד.באותה ברלין ,באותו זמן – אנשים בעיניים פקוחות לוקים בעיוורון לנוכח הזוועות של השלטון הנאצי,והם לא רק עיוורים, אלא גם חרשים ואילמים.הם ,כדברי צעיר גרמני שאת דבריו אביא להלן,לא שמעו כי לא רצו לשמוע. רק אדם בודד ובת זוגתו הולכים לאט ,לאט ובביטחון אל המוות . לא על מה שעוללו, שכן הם לא הועילו הרבה,אלא בהכרה ברורה שהם לא שתקו. וזה הרבה בממלכת הרשע הנאצית.וזה לקח לכול אחד מאיתנו שנוטים ללקות בשכחה.

אותה ברלין כיום היא מלאה שכיות חמדה, של מוזיאונים גדולים , של עיצוב עתידי ,קתדראלות ,פרקים ענקיים, שער ברנדנבורג המתנשא ,ארמון שארלוטנבורג,ככר הרפובליקה,מגדל ויקטוריה,ככר פוטסדאם, מגדל הפעמון ואנטנת הטלוויזיה שהמשטר הקומוניסטי הקים כדי להפגין את הגובה שהגיע אליו, קומפלקס סוני המרהיב בעיצוב המיוחד. שלא לדבר על השדרות הידועות:, "אונטר דן לינדן, הקו-דאם ועוד מוקדים היסטוריים אשר מזכירים ברלין אחרת. זאת שלפני המבול.ומרכזי הקניות ההדורים וההומים ,אולמות המוסיקה והמחול ופרסום תמונת ענק של דניאל בירנבוים הישראלי מול האופרה הברלינאית שעליה הוא מנצח.הוא מנצח גם במובן אחר, שאליו אתייחס בהמשך..

Copy of berlin opera and birnbaum Copy (2) of berlin opera and birnbaum

פרסום חוצות:דניאל ברנבוים,הישראלי, מנצחה המוסיקלי של האופרה של ברלין.

ובאותה ברלין בולט בניין הרייכסטאג, הסמל האולטימטיבי של הנאציזם, הזדון והרשע, ובמרחק קצר ממזרח, מצוי מה שקרוי " יד הזיכרון ליהודי אירופה שנספו", או אנדרטת השואה. ומערבה במרחק לא גדול בעיר ענקית זאת- "טירת ונזה", שבה הוחלט ב- 1942 על "הפתרון הסופי". הכול בברלין.

הביקור הראשון.

זאת לא הייתה לי הפעם הראשונה של ביקור בברלין. בראשית שנות השבעים בהיותי מנהל החדשות בטלוויזיה הישראלית, הוזמנתי על ידי ממשלת גרמניה לביקור היכרות של 10 ימים. ההתלבטות שלי הייתה לא לגבי עצם הנסיעה אלא איך אני מספר זאת לאמי, שרידה יחידה מלבדי מכול המשפחה שלנו של שלושה דורות, החל בסָביי מצד אמי ועד לאבי ,לאחיי וכלה בדודיי ובני דודיי. אמי שגדלה בבית חרדי הייתה אישה מאוד סובלנית. היא הייתה ציונית עוד בבית הוריה. אבל בכול הקשור לגרמניה ,הטולרנטיות הייתה ממנה והלאה,ולא היה דבר טבעי מזה. יתר על כן. היא גם החרימה ביקורים בפולין עצמה, שאותה ראתה כבית העלמין היהודי הגדול ביותר. היא ראתה בעלייה לארץ את התחנה הסופית וממנה לא זזה עד סוף ימייה.

לבסוף גיליתי לה את דבר ההזמנה שהיא במסגרת רשמית, כלומר למטרת הכרות של התקשורת הישראלית את גרמניה החדשה, את הדור הצעיר, שרבים ממנו באו לביקורים בארץ ובראש וראשונה ל"יד ושם". זה לא הרשים אותה. הוספתי כי בשבילי כמי שהושפל עד עפר ונדרס כרמש, זאת תהיה גאווה גדולה שהנה אני חיי וקיים ושיקמתי את משפחתי והבסתי את הנאצים. גם זה לא עבד."ומי מפריע לכך לחוש ככה כאן במדינה שלנו"- העירה. אבל יחד עם זאת מייד חזרה אל הסטואיות שלה והוסיפה: ",אני צביקה, אחות ראשית, אני יכולה לעזור לחולים כול עוד הם בבית החולים ברגע שהם יוצאים, אין לי שליטה עליהם, ואתה גם לא היית בבית חולים. אתה בריא גופנית ונפשית. אתה אב למשפחה ששיקמת,ואני גאה בכך מאוד כפי שאתה ויודקה(רעיתי יהודית) יודעים. החלטה היא שלך לגמרי. אתה באת אליי,ושמעתי אותך וגם לא ניסיתי להניא אותך. רק הבעתי את דעתי. מדינה חופשית". ובכך תם העניין. היה ברור לשנינו מלכתחילה שאני אסע.

אם זכרוני לא בגד בי השקפתי על הסובב אותי במין עין מאוד מזוינת בצורה קיצונית עד כדי פוקוס משובש. כאשר התהלכתי ברחובות בבון, בקלן, בדיסלדורף בהמבורג ובברלין, התבוננתי יותר בפני המבוגרים מאשר בפני הצעירים. רציתי לבחון מי מהם היה שותף לחברת הרצח בלי עירבון מוגבל. אפשר לומר מי מהם שייך לאותה מסה בספרו של פאלאדה של נבערים מדעת מרצון ושותפים בפועל. בדיעבד. אלה שהיו מבוגרים ממני בעשור ומעלה היו בעיני נאצים, מרצון או מדחיפה קלה. הם נמנו עם אותו הרוב שלא ראה, לא שמע, לא חש. הכול היה מטושטש לי ולא ניסיתי לתת לעצמי הסברים מה אני רואה,מה אני חש, איך אני מסביר. הנחתי את המלאכה הזאת לזמן אחר, לאחר שובי לארץ. אולם דבר אחד אני יכול לומר בוודאות והוא שלא "חזרתי בתשובה", כלומר את אותו עבר אפל שנערתי מעליי בבואי לארץ ,כדי להתקבל כ"צבר", בחברה הישראלית ,לא הטענתי מחדש על גבי. המשכתי בקריירה המקצועית בתחום התקשורת.את הביטוי הראשון לעברי נתתי רק בשנת 1996 עם פרסום ספרי " גשר של נייר".

כעיתונאי ואיש מדעי המדינה, עניין אותי אז מאוד הביקור במזרח ברלין, שאיכשהו, וחרף אזהרות הצלחתי לקבל אישור ליום אחד ועברתי למזרח העיר.היא הכתה מבקר כמוני בתדהמה לנוכח העליבות בכול צעד , פני האנשים הקודרים, התחושה ש"האח הגדול" משקיף עליך.זאת בצד ההערכה האדירה לבעלות הברית המערביות שעשו הכול שברלין לא תהיה מנותקת. הממשלה הפדראלית עשתה הכול לא רק כדי שלא לגרום נשירה מן העיר אלא משיכה אל העיר. סטודנטים זכו במלגות ומקומות עבודה ודיור כמעט בחינם. ממשלות ישראל,חשבתי לעצמי אז וחושב ככה היום, לעומת זאת עם כול הדיבורים הרמים על צורך בחיזוק ירושלים, עשתה מעט מאוד. וזה היה עוד לקח מאותו ביקור.הביקור המפורסם של הנשיא קנדי כאשר הוא הכריז "אני ברלינאי!!!" נחרת בזיכרון, ולבסוף אנחת הרווחה כאשר חזרתי דרך "צ'ק פוסט צ'ארלי", אותו מעבר אגדי שבין עיר מבטחים לבין הגיהינום.ככה זה היה פעם.

ברלין ספטמבר 2011 .

מכיוון שנסעתי הפעם לברלין עם בנותיי,החלטנו שלא ניקח מלון אלא דירה,ושוב יד המקרה שהדירה הייתה לא רק במרכז ,הקרוי כך: -MITTE אלא ברחוב חנה ארֶנדט ,פובליציסטית,פילוסופית והיסטוריונית יהודייה משפיעה במאה ה-20. היא זאת שטבעה את המונח "הבנאליות של הרוע" בכול הנוגע לנאציזם כאשר סיקרה בארץ את משפט אייכמן. מן החלון בחדר המרכזי יכולנו להשקיף על ",אנדרטת השואה" שקרויה בתרגום עברי "יד הזיכרון ליהודי אירופה שנספו" , אנדרטה שנויה במחלוקת שעוצבה בידי פיטר אייזנמן. במשך כול שעות היום המקום הומה תיירים שמובאים באוטובוסים ומהלכים בין גושי האבן החצובים בגדלים וצורות שונים. בינתם מוזיאון וחדרי מידע על המקום וכול הקשור בו.

berlin rudi at holocaust memorial

רודי גראוזה:כלכלן גרמני ליד אנדרטת השואה: "הם לא ידעו כי לא רצו לדעת"

תהיתי מה האתר הגולמי הזה אומר להם למבקרים .אפשר שמספר התהיות לגבי המשמעות של אבני האתר הוא כמעט כמספר המבקרים בו. לעצמי חשבתי כי לא היה צורך בכול אלפיים שבע מאות ואחת עשרה אבנים כדי להרהר. אפשר היה להסתפק בפחות. גם אם הן מייצגות קהילות יהודיות שהושמדו, זה לא אומר לי דבר. בבקעת הקהילות ב"יד ושם" אני יודע היכן רשומה הקהילה שלי בזדונסקה וולה שהושמדה כמעט כליל, ואולי חמישה אחוזים מתושביה היהודיים נותרו בחיים. כאן במכלול הזה, אני לא מבין כלום. ואולי זאת המטרה כיום. קשה להבין מה קרה ואיך קרה. אבל בהליכה בשבילים שביניהן אין ספק שיש זמן להרהר מה אומר המקום הזה,ומה הסמליות שבו, וכול אחד יכול למלא את כתם רורשאך שלו לגבי העבר האפל. שמא האבנים הן מצבות לא ליהודים אלא אנדרטת דיראון לעם כגרמני מאובן. שמא המסה הזאת היא העם הגרמני הדורסני שלא היה מפלט ממנו. אולי הוא לא אומר שום דבר כשם שההשמדה לא אמרה שום דבר לגרמנים של אז. הוא אלמוני אין בו שמות של הנספים כנהוג על מצבות, כשם שההשמדה הייתה אלמונית. יש חדרי מידע וסרטים אבל בחוץ ישנה כתובת אחת : העם היהודי באירופה. מין ריק כזה, חלל סביב כוכב לכת אחר,מבוך כזה שאין מוצא ממנו.וגם אם אתה יוצא המבוך נשאר בתוכך..

אך ההזדמנות לתשאול באה לי כאשר ביקר אותנו רודי גראוּזֶה,גרמני בן 41 אשר בהיותו בבית הספר התיכון ביקר בארץ במהלך שלוש חופשות קיץ רצופות.והוא היה בן בית אצלנו. וכמובן שהוא מכיר מצוין את מוזיאון יד ושם( הישן). ממנו יכולתי לקבל את הפרספקטיבה הנכונה כיצד רואים מבקרים את המקום הזה. הוא לא מזלזל באלמנט של הרהורים. אבל לשם הרהורים לבד בלא להסיק מסקנות ,הוא אומר,לא צריך את האתר הגמלוני הזה. בדיוק מה שאני חושב על "מצעד החיים באושוויץ". ומה שחשוב יותר ,הוא מדגיש, כי גרמני שרוצה ללמוד באמת משהו על השואה, כמוהו וכמו רבבות צעירים אחרים, נוסע לארץ ומבקר ביד ושם ובמקום הזה הוא מקבל את המידע ואת התחושה הנכונה. לדעתו ההמונים לא באים לאנדרטה כבודדים, אלא במסגרת סיור בברלין,ורוב הסיורים פוקדים גם אתר זה, ככה שזה חלק מסיור כולל בברלין ולא מטרה בפני עצמה.

אגב יומיים לאחר בואנו לברלין בצאתנו מן האכסניה ראינו כוחות משטרה גדולים מקיפים את אתר ההנצחה, שומרים על המבואות ובצמתים הסמוכים. על השאלה מה הסיבה לריכוז כוח משטרתי גדול ליד האתר הם העירו תשומת לבנו כי נשיא תורכיה אמור לבקר במקום. אז הנה גם על הנשיא התורכי נכפה הביקור הזה. אני משער שאילו הייתה בברלין אנדרטה לזכר הקרבנות הארמניים, נשיא תורכיה לא היה מבקר במקום.

רודי מכול מקום לא מתרשם לא מן האנדרטה ולא מקהל המבקרים. יחד עם זאת הוא קובע כי הדור הצעיר צמא לדעת מה קרה ומדוע זה קרה. הוא ,אישית,היה צמא והוא הקשה. ואז "אמרו לי שלא ידעו.(ורודי שיש לו חוש הומור נפלא, לא רק יחסית לגרמני אלא בכלל,עושה פנטומימה, עם ידיים מעל ומסביבי לראש כאשר הוא מתאר את ההתפתלויות של הנשאלים) יכול להיות שלא ידעו כי לא רצו לדעת. הם לא היו עיוורים,אילמים ומשותקים מאונס אלא מרצון".וכאשר אני מזכיר לו את ספרו של פאלאדה, הוא אומר,"הנה שם יש לך התשובה החלקית ,לא המלאה. את התשובה המלאה מצאת מן הסתם בספרו של פרופסור דניאל יונה גולדהאגן Hitler's willing executioners ( "תליינים מרצון בשירות היטלר") רודי הוא נבון מספיק כדי שלא לעשות הכללות שזה מלמד, כפי שניתן להסיק מן הספר, על האופי הגרמני. די לו בעובדה הזאת בלא להיגרר לתופעות היסטוריות אחרות.והוא מוסיף עוד אלמנט מעניין, שהוא אינו הראשון שנותן לכך את הדעת.."מי שטיפח ועודד את צמיחתו של הטיפוס הארי הבלונדי, היו אנשים כמו גבלס ,רוזנברג,הס,פון שיראך ואפילו היטלר אשר בהחלט התאימו לסטריאוטיפ הגרמני של יהודי או מישהו מן הבלקן, אבל לא טיפוס ארי צפוני. הרי אייכמן עם האף העקום שלו ומשקפי המסגרת הכבדה נראה בסטיריוטיפ הנאצי, כמו איזה יהודי מנהל חשבונות ולא מומחה ארי לשינוע המונים אל המוות".אלה ישבו בוונזה.,- ככה רודי

אשר לי אישית.לא יצאתי מפויס.גם לא בתחושה של איזו השבה במסגרת מאזן האימה. לעולם , גם לא אילו נתנו לי פיצויים בסכומים אסטרונומיים, לא יוכלו להשיב לי את מה שנטלו ממני.אולם, כמי שמבקש להדגיש את הפן האחר של ניצולי השואה, ההיבט של ההישרדות, הפן האופטימי,המשמעות של תקומה- הייתי מלא סיפוק וגאווה כאשר בנותיי ואני הצטלמנו ליד הרייכסטאג. אותו רייכסטאג שההצתה שלו שימשה את כינון השלטון הנאצי של אותה ברלין הזוועתית שהשתלטה על אירופה, ושמה לה למטרה להשתלט על העולם, אך כצעד ראשון את השמדת היהודים, היא הברלין שבה אני מבקר עם בנותיה. הן ומשפחותיהן הם הסמל לתקומה המופלאה הרנסאנס כלשונו וכמשמעו. היותנו בברלין, בין היתר ליד "עמוד ויקטוריה" היא אות וסימן שלא רק שרדנו, אלא השתקמנו .באנו ממדינת היהודים, הניצחון הוא שלנו. הבסנו את הנאצים.

berlin rieuchstag foursome

אנו המנצחים שהבסנו את הנאצים

וונזה….מקום אחר,זמן אחר.

אף שביקרתי בוילה וונזה בביקור שני בברלין באמצע שנות ה- 90 חמש שנים לאחר נפילת החומה ואיחוד גרמניה, רציתי משום מה לחזור לשם. הביקור לא התאפשר מחמת קוצר הזמן ובעיות תחבורה, ואני וויתרתי.אבל זכרתי היטב את הבית המפואר והסביבה הפסטורלית המדהימה שבליבה אגם, גנים ובוסתנים ובניינים ציוריים. וחשבתי אז לעצמי,ומחשבה זאת חזרה אליי. בברוטאליות הגרמנית הנוראה הם חיפשו במפלצת התוכניתית שלהם, באופן ציני מעוות, איזו סביבה שלווה. קחו לדוגמה את אושוויץ, אושוויינצ'ים בפולנית. היא נמצאת בגליציה בינות גבעות ירוקות ומשתפלות כמו טוסקאנה וגווני ירוק מכול הסוגים שהעין לא שבעה מלהתבונן בהם .שם קבעו הנאצים את מכונת המוות הגדולה ביותר מעולם. זה אמור לגבי וונזה.

לי זה אמר עוד משהו .בעוד שתהליך חיסול היהודים התחיל כבר בראשית שנת 1940 ומאות אלפים נרצחו, המסע המתוכנן, המנגנון המשומן, המשוכלל,לשינוע המונים אל בירקנאו התחיל מיד לאחר וועידת ונזה. כאן בבית הזה An Grossen Wansee לא ישבו היטלר והצמרת הנאצית,אשר מזמן החליטו על ה"פתרון הסופי". אלה היו אנשי ה-ס.ס, היידריך ,אייכמן ועוד 14 קצינים בעלי מלאכה של המוות , מומחים לכל שלב משלבי הביצוע, כאשר התכנון כלל לא רק את יהודי מזרח אירופה אלא את כול אירופה כולל אנגליה- מבצע להשמדת 11 מיליון יהודים.זה היה הזמן שגטו זדונסקה וולה עירי, חוסל באותה עת ותשעת אלפים מתוך עשרת אלפים מיהודייה הומתו במשאיות הציקלון, וכמוהו עשרות, עשרות של קהילות יהודיות במרכז פולין. השרידים הובאו לגטו לודז' לשמש עובדי פרך למאמץ המלחמתי ומגטו זה הוצאו עם הזמן טרנספורטים למחנות ההשמדה ,כולל יוצאי עירי, עד שהוא חוסל באוגוסט 1944 כאשר ברקע רעמי התותחים של הצבא האדם.זה סיפור אחר,ציני מאוד ,אכזרי מאוד.כול זאת ע"פ תכנון וונזה.

wansee vilaa article wannsee-lake berlin_articlex

טירת וונזה 1942                                         שיט על הוונזה-2011 ( תמונות ארכיון העיר ברלין)

ואנו בספטמבר 2011 ובברלין הקורצת, הידידותית לזר. הברלינאים ידעו מה זה בידוד ונתק. הם חוו את אלה יובל שנים, ורק הרכבת האווירית של בעלות הברית קשרה אותם עם גרמניה המערבית והעולם. והם חיים את היום ובונים את העתיד יש רבים מהם מקרב הדורות הצעירים כמו רודי שלא רק מזדהים עם מה שעבר על העם היהודי אלא מנסים לכפר בצורה כלשהיא. אבל הם חיים את העכשוו, כמו התיירים שבאים אליהם, כמוני וכמו בנותיי. באים לבקר ב"פרגמון", ובמוזיאונים ידועים אחרים, לראות את הקתדראלות המפוארות, את הארכיטקטורה החדשנית, את הקו-דאם, השאנז אליזה של ברלין ובה חנויות הפאר וחלונות ראווה, שהם לטעמי האמנות האמיתית של ימינו. וכמובן איך אפשר לבקר בברלין בלא לקפוץ לאותו כולבו מפורסם" קה.דה.ווה, אני גרגרן מטבעי ומשדרכה רגלי במחלקת המזון, בעצם זאת לא מחלקה אלא חטיבה, ארמיָה,העיניים שוטטו, הגֵירה עלתה למראה השפע האדיר. כך למשל ביחידה של מאפים וממתקים. אתם רוצים מרציפן, תמצאו עשרות סוגים בעטיפות חוץ ופנים ובטעמים וגוונים מגרים. וככה זה בכול יחידה. שפע בצבע בעיצוב חג לעיניים וטעם לחניכיים.

berlin greenery at shoping center berlin shopinc cneter article

מרכז מסחרי ירוק

ואם אתם רוצים כולבו סולידי, מעודן, תמצאו אותו בקו-דאם בתוך איזו גומחה ירוקה ונעימה,מין בוסתן שענפי הירוק מכסים את קירות המבנים וסביבו, למטה ולמעלה בוטיקים הדורים, בתי קפה ומסעדות .וכמובן שלא תחמיצו את הרב האופניים שבו יושבים חמישה ומפדלים, אך האופנוען הראשי מפעיל את המערכת וכל אחד עוזר לו בנתיב האונטר דן לינדן בואך לקוביית "הומבולט" העכשווית בעיצוב שלה והתכנון העתידי שנראה במודלים שבה. ורק הזכרתי קמצוץ ממה שעיר זאת מציעה למבקר. הרי אנו לא באנו לברלין לחוות מחדש את הזוועה. באנו לראות אחת הערים המרתקות.הרייכסטאג הוא הבונדסטאג הדמוקרטי הגרמני. התושב הגרמני הוא אותו גרמני של פאלאדה. הוא לא היה מפלצת בשואה אלא אדם כנוע משועבד מרצונו,שאיבד את צלם אנוש, והגרמני של היום אינו מלאך, אלא בן אדם. ממשלת גרמניה,זאת של הרייך ששמה לה למטרה להשמיד את העם היהודי, היא כיום אחת התומכות האיתנות של ישראל. אותו נהר שפריי שעובר דרכה וממנה נראה רק עבר מפואר.

berlin paassing the cathedral

שייט בשפריי מול הקתדרלה ההיסטורית

לחופי הנהר רוב מחמדי העיר ההיסטוריים והעכשוויים ומי ששט באוניות לאורכו לא מביט לאחור אלא צופה קדימה לעוד נקודות משיכה שהוא יראה עוד מעט ואולי חולם מה צופה העתיד בכלל .על הגדה גרים אנשים ונהנים מן הנוף הנפלא.תיירים באים לשוט כאן כמו באגם וונזה מבלי שיטרחו לבקר ב"וילה ונזה", וללמוד מה הוחלט שם. קרוב במקום, רחוק בזמן, במרחק גלקטי ביקום, כוכב לכת אחר. אותה ברלין.

היכנסו לדף הפייסבוק שלנו תקומה