Category Archives: חינוך

כשהלן פוגשת את נפתלי

העולה הצעירה מאנגליה  שהתיישבה על הר קרח בגליל והקימה רשת עולמית ללימוד אנגלית- הגיעה סוף, סוף לשר החינוך והוא אל הציבור הרחב.

המסע המהדהד של משרד החינוך ללימוד אנגלית בכול הרמות מקורו אינו ממסדי. הממסד החינוכי לא עודד ללמוד שפות . לא ערבית ולא אנגלית. רוב הלימודים באנגלית  היו במסגרת מיזמים לימודיים הפרטיים או חזונה של עולה מאנגליה, הלן לוונטל- דורון. פוסט שפרסמתי באוגוסט אשתקד הוקדש להלן דורון, אשת חיל בלתי רגילה, שלפני כארבעים שנה פגשה בארץ טייס קרב, דוד דורון, שהמשותף ביניהם הייתה מדיטציה. היא נישאה לו וכאשר הבת הבכורה,אֵלה, הייתה פחות מחודש, השניים עלו ביחד עם קבוצת חברים מדיטיסטים  על הר קרח,שומם,ללא מים,ללא חשמל ובקושי קורת גג. המקום הוא על הר נטופה בתחומי המועצה האזורית משגב אשר  בגליל המערבי העליון. היישוב הקהילתי נקרא  "הררית".

"אם לדָוד בעלה ,יליד הארץ, טייס קרב,  שמכיר את המציאות רבת הפנים בישראל, הדבר היה פשוט יותר, להֶלֶן זה כלל לא היה פשוט. מה שעמד לה זאת הנחישות שלה, האתגר שבפניה והדבקות במטרה- תכונות ואפיונים לאנשים בעלי חזון ויעוד. והלן לוונטל- דורון קורצה מחומרים אלה"- כתבתי אז ברשומה . בשנת   1985 כשהלן  אם לשלושה ילדים, היא התחילה   ללמד אנגלית. השכר היה נמוך מאוד אבל למידת שפה זאת הייתה חשובה לה מאוד שכן דרכה היה לה הקשר עם העולם כדי לעמוד על התפתחות בתחום הזה. ואז כבר פעל האינטרנט שבאמצעותו היא יכולה לעקוב מה נעשה בעולם בשיטות של לימוד שפה. במסגרת הדיסציפלינה האקדמית הלן למדה  גם מדעי הלשון , כלומר הלשון כאמצעי קומוניקציה.

בכול הנוגע לקשר האינטראקטיבי שבין האנשים, ובעיקר עם הילדים וביניהם לבין  עצמם החליטה  הלן להתחיל בתרגילים בבית. היא השתמשה בקלטות, אז-'הקסטות' והקליטה  את עצמה  מספרת סיפורים, שרה ומנגנת בפסנתר במגמה שבדרך זאת היא תוכל ללמד טוב יותר את השפה האנגלית. הפקה אודיו ויזואלית של אדם אחד.לאחר שהכינה כמה קלטות  היא פרסמה בגוש שֶגֶב, שהררית היא חלק ממנו, הודעה, שבה הציגה את עצמה כמורה לאנגלית שמלמדת את השפה בשיטה אחרת מזאת שמקובלת בארץ. תוך זמן קצר נרשמו לקורס  שתי קבוצות. בהעדר רכב פרטי היא עשתה את דרכה, באוטובוסים של  מערכת  החינוך  שמסיעים את הילדים לגנים ולבתי ספר האזוריים, וגם פה ושם בטרמפים. לאחר הניסוי המוצלח הראשון של שנה התווספה עוד קבוצה.

השלב הבא היה אולפן צנוע,שבה הלן מלאה את רוב התפקידים, במלל ובמוסיקה, הקלטות, שידורים , היציאה אל  הארץ ומכאן  לעולם, כולל אירופה, דרום אמריקה, אסיה, לרבות סין- רשת עולמית של  הלן דורון ללימודי אנגלית.כיום פועלות ברשת קרוב לאלף מרכזי לימוד בעולם.

האיסור עתיק היומין והפגישה עם השר.

כאשר שאלתי אז את הלן מדוע בעולם התקבלה השיטה שלה שמתחילים את הלימוד האנגלית בגן ובארץ זה לא קיים. אז היא אמרה לי ככה  :" אתן לך דוגמה כדי להמחיש את האבסורד. כשד"ר  שמשון שושני היה בשעתו מנכ"ל משרד החינוך ,הוא מאוד רצה להכניס את השיטה שלנו  לגנים והוא כמנכ"ל המשרד לא יכול היה לעבור את המחסום" שושני גילה כי  המפקחת על לימודי האנגלית ג'ודי שטיינר  חולקת על השיטה  של הלן בכול הקשור ללימוד אנגלית בגיל הרך.נראה כי היא מהווה חומה בצורה גם מול השרים שלה.הלן ניסתה להגיע לשר נפתלי בנט לא כדי לקדם את הרשת שלה, כי היא גדולה ולא זקוקה לתמיכת הממסד. היא ראתה בכך שליחות, שכן לימוד האנגלית בימינו יש בה כדי להעשיר את היכולות של התלמידים ולפתוח בפניהם תחומים רבים שרק דרך השפה האנגלית ניתן להגיע אליהם כיום.

זה כאמור נאמר ונכתב . והנה אני מאזין וצופה למסע המהדהד של משרד החינוך למען לימודי האנגלית ונזכר בפוסט ופונה להלן דורון ושואל אותה: "מה קרה? נפגשת עם שר החינוך נפתלי בנט?" והיא אומרת לי : "נפגשתי". "איך, מה קרה פתאום?"- אני תוהה. ואז היא  אומרת לי :"גילה פינקלשטיין , מכרה וותיקה שלי עזרה לי" .אהא! אני חושב לעצמי. גילה פינקלשטיין , אשת ציבור ידועה, פעילה חברתית וחינוכית ובעבר מורה לאנגלית, חברת הכנסת מטעם המפד"ל. כיום יו"ר מועצת ארגון המורים הדתיים, דיקנית במכללה הדתית "גבעת וושינגטון" ונשיאת מרכז מפלגת "הבית היהודי".שער פתוח מאוד לשר החינוך נפתלי בנט.

" נשאלתי על ידה אם עדיין אני מעוניינת להיפגש עם השר ועניתי בחיוב. אחרי זמן מה התקשרו אלי מלשכת שר החינוך ונוצר הקשר לגבי פגישה אתו ונפגשנו "

.בפגישה עם שר החינוך נפתלי בנט הלן הסבירה לו מהי שיטת הלימוד שלה , באלה חומרים  משתמשים ברשת "הלן דורון" ואלה דרכים הוכיחו עצמם בשטח." כשהוא שאל אותי מה הגיל שבו יש להתחיל, אמרתי לו שצריך להתחיל בגן. ואז הוא אמר בסדר "נתחיל בגן". ואז אני הסברתי לו כי בנסיבות הקיימות זה בלתי אפשר כי קיים איסור על לימוד שפה זרה בגן.'איזה איסור?'- שאל השר ואני  אמרתי לו ש"הוא וותיק, מאה ועשרים שנה"

 

 

 

הלן דורון ושר החינוך.צילום עדן חזני -ציון.

בנט הרים גבה והלן  הסבירה לו שתכלית האיסור היה לפעול באגרסיביות להנחלת השפה העברית, שכן דיברו אז בהרבה שפות וביקשו להשריש את השפה העברית כבר בשלבי הגן. כיום כאשר אין חשש לפגיעה בשפה העברית זה אנכרוניסטי- אמרה הלן- ודורש שינוי. השר הגיב בנחישות ואמר שיפעל לביטול האיסור הזה. ואכן בידיעה שפורסמה בעיתון "ידיעות אחרונות" הוא נתן ביטוי לכך. משום מה "העיתון של המדינה" פסח, או שמא לשכת השר, פסחה על הלן דורון. הקרדיט הלך לשר. חצי קרדיט וודאי מגיע לו, אבל להֶלָן, בהקשר זה מגיע גם כן חצי' לפחות. לשיטה שהיא האמינה בה והצליחה- מגיעה לָה ורק לָה-מלוא ההערכה.

learning englishNew Doc 2017-11-03_2

שאלתי את הלן על התרשמותה מן המפגש עם השר. היא ציינה שהיא יכולה להתייחס רק לנושא שנדון עם השר. היא התרשמה שהגישה שלו היא גישה מקצועית -מדעית והוא ענייני מאוד ועושה רושם שהוא אדם נחוש ואם הוא מציב לעצמו מטרה בתחומי המשרד שלו הוא יעשה הכול כדי להגיע אליה. " אני מקווה שהמסע יצליח ומצדי ברור שאני לא רק שרואה זאת בעין יפה אלא אני מאוד רוצה לעזור בקידום הפרויקט הזה בשבילי זה הגשמת חזון. התחלנו בכך  בשנת 1987 בפרויקט שנקרא "אנגלית לילדים".אני מקווה מאוד שמשרד החינוך יצליח במסע. דבר אחד בוודאי השגתי בפגישה עם השר והוא ביטול האיסור של לימוד אנגלית בגן."

התברר שגם אם מדובר בתקנה ולא רק בגיל, הגבול הוא מאה ועשרים. הלן דורון , הצעירה האנגלייה, החלוצה ביישוב הררית, נשארה חלוצה. ההצלחה האדירה בתחום לימוד האנגלית שהביאה לה פרסום עולמי, לא גרם לה לשיכרון חושים. היא נשארה  ענווה, ורואה עצמה מורה ומחנכת בשליחות מתמדת.יש לייחל שיהיו רבים כמותה.

 

 

 

פרסום ופרסומת- הכול כלול

על ערבוב פרסומת ומידע ,ועל פֶדומֶדיה שפוגעת בילדים ובהורים.

בשעתו כאשר בארץ היה רק ערוץ טלוויזיה אחד, לא מסחרי – "הטלוויזיה הישראלית" , לימים ערוץ 1, שידרה  פרסומות תחת הקטגוריה "משדרי שרות". בדרך כלל משדרי שרות אלה היו והנם פרסומות ממסדיות, של הממשלה או גופים ציבוריים שאמורים היו למסור לצופה מידע או הנחיות בכול הנוגע לשירותים שונים. אבל  למעט מידע כמו של  פיקוד העורף, או אזהרות בתחומי הבריאות  וכיו"ב- זאת הייתה והנה פרסומת . הנוהג הזה קיים גם כאשר מלבד הערוץ הציבורי-"כאן" קיימים הערוצים המסחריים, וגם שם, בדרך כלל לפני שידורי החדשות, ישנם "משדרי שרות" כאלה- של משרד האוצר, של המשרד לתפוצות, של משרד התחבורה וכיוצא באלה. אינני יודע מה התעריף של אלה בהשוואה לפרסומת של קוקה-קולה, או מקדונלדס, אבל אני משער שהוא נמוך יותר. באחרונה היינו  עדים לפרסום כזה מאוד בולט ומאוד ראוותני  של שרות שדות התעופה אשר רק בשולי הפרסום מומלצים לצופים דרכים להקלת תהליך הטיסה,- פרטים שידועים לכול ואין כול טעם לרענן אותם. גימיק שקוף. אבל זה היה הנספח של תכלית הפרסום. כול השאר הוא שיר תהילה למשרד התחבורה, לרש"ת- רשות שדות התעופה-  ולשר התחבורה שהביא את "השמיים הפתוחים". כאילו אנו עומדים לפני מערכת בחירות או לפני הפריימריז בליכוד, מפלגתו של שר התחבורה ,ישראל כ"ץ. זאת לא פרסומת מסחרית אלא פרסומת פוליטית. ואיש לא הרים גבה.

במקרה או שלא במקרה, בערוץ 10 , שודרה סידרת כתבות ארוכות ומחמיאות על נמל התעופה בן גוריון,על המערכת המסועפת במסוף הבינלאומי הראשי של ישראל .משדרי השרות  שהובאו לאחר מכן נראו ונשמעו  כדווידנד של אותה סידרה, שבה  על מסלול המראה ארוך מאוד המריאה רש"ת. זה צורם . בייחוד בערוץ אשר מביא תחקירים על תופעות שליליות, על  קלקול מידות, ועל שחיתות- מן הראוי היה שהערוץ יהיה רגיש יותר לתוכן הפרסומת, או הפרסום שגורר אחריו את הפרסומת.

ילדים בשרות ההון שלטון.

לא מכבר דווח בתקשורת  על וויכוח סוער בוועדה בכנסת בכול הנוגע להגבלת הפרסום  במדיה על מוצרים שונים שמזיקים לבריאות הילדים. כצפוי, גופי השידור הם נגד ההגבלה. אבל  לא דווח כלל, ואני מניח שלא נדונה כלל ,הסוגיה של ילדים שמפרסמים במדיה- שגם זה מפגע חינוכי, חברתי וגם נפשי. בשעתו הקדשתי שני פוסטים במרחק של כמה שנים אחד מן השני בנושא של ניצול  ילדים במשדרי פרסומת. זאת סוגיה לא חדשה,לא בארץ ולא בעולם. גם בעולם וגם כאן מחנכים ומומחים במדעי חברה רואים בכך פסול לא רק אנטי חינוכי אלא פגיעה קשה בילדים עצמם.

"מה שקורה אצל ילדים כאשר הם מופיעים וזוכים לחשיפה המונית זה שהם מקבלים בעיטה למעלה. אולם כאשר הם באים לכיתה ומעבר למחמאות שלהם הם זוכים ,הם חייבים לחזור למסגרת הרגילה, ואז יש תחושה של שפל. על אחת כמה וכמה אם לאחר כמה חדשים החשיפה הזאת נגמרת, הילד נופל. הציפיות שלו לא התממשו. זהו מנגנון מסוכן מאוד"- אמר לי בשעתו פרופסור קניאל, חוקר בעיות חברה מאוניברסיטת בר אילן. לדעתו כדי להגן על מנגנון תקין אסור לאפשר לילדים להיחשף בתקשורת. בשמי הקולנוע מטאורים רבים נפלו והתרסקו. אמנם יש יוצאים מן הכלל. "לתקשורת יש עוצמת חיבור בין הון לשלטון"- אומר פרופסור קניאל . כיום דברים אלה נשמעים אקטואליים יותר מתמיד.

גם אלה  שמקילים  בסוגיה אומרים: " מילא, אם ילד ממליץ על דגני בוקר מסוימים, זה אמנם פסול אבל הם תוהים כמוני מה לילד ולהמלצה על חברת ליסינג לרכב. מי שאמור היה להתקומם כנגד  התופעה הזאת הם ההורים, בראש וראשונה כאשר  רובם המכריע של ילדיהם אין להם הפריבילגיה להיות אח"מים קטנים

חשיפת ילדים במדיה עולה.

"התופעה של הופעת ילדים בפרסומות ממשיכה. לדעתי האפקט השלילי גם אם מדובר במספר מצומצם של פרסומות בהם הילדים משתתפים  – בעינו עומד. היום, המחקרים מציגים נתונים בהם גיל הצופים או העושים שימוש במדיה הדיגיטאלית הולך ויורד, ומנגד זמן החשיפה עולה ועולה." -אומרת לי ד"ר גילה מצליח ליברמן פסיכולוגית חינוכית בכירה, יועצת ומרצה בתחום. לדבריה  הדגש הוא שלא רק הילד עצמו המשתתף בפרסומת חשוף לפגיעה, הן בטווח הקצר והן לטווח הארוך, אלא גם המעגלים החברתיים והמשפחתיים הסובבים אותו חשופים לנזקים אפשריים. ד"ר מצליח ליברמן מביאה אנלוגיה יפה מן הטבע ."אנו יודעים כי החשיפה לאור השמש במינון מבוקר ותוך שימוש באמצעי הגנה  יכולה להיות מחמיאה ואפילו בריאה .האחריות היא בדרך כלל של המבוגרים בעולמו של הילד אשר תפקידם להגן עליו ואנו מצפים שהם אכן ינהגו כך.זאת בשעה שהחשיפה לאור הזרקורים, השתתפות ילדים בפרסומות או בתכניות ראליטי, יכולה להיות מסוכנת מאוד עבור הילד ותפקיד ההורים, המבוגרים האחראים, להגן על הילד מפני פגיעה. חשוב לברר של מי המוטיבציה? של הילד או של ההורה? ברוב המקרים ובמיוחד כאשר מדובר בילדים רכים, המוטיבציה היא של ההורה. חשוב לתת את הדעת "לאמצעי ההגנה" בהם המבוגר יכול לנקוט על מנת להגן על הילד מפני פגיעה. כך או, כשם שאנו מצפים כי המבוגר לא יקל ראש בחשיפה של הילד לאור שמש, כך חשוב לתת את הדעת גם לחשיפה לאור הזרקורים ולהגן עליו מפני הסכות האפשריות בחשיפת מדיה לא מבוקרת.

סslomo-kanuel_thumbgila matzliach

פרופסור קניאל. ד"ר גילה מצליח ליברמן.

לדעתה, מעניין לתת את הדעת גם על הילדים הצופים בפרסומות וההשפעה עליהם. לרוב ילדים נחשפים לתכנים הדגיטליים לבד, ללא נוכחות של מבוגר אשר יכול לתווך להם את התכנים בהם הם צופים או לערוך דיון-שיחה במסרים של החומרים בהם צופה הילד. למשל ילדים עלולים להיחשף למסרים מיניים בוטים אלימות מילולית או פיזית. בנוסף, הפרסומות מכילות לעתים מסרים שיווקיים אגרסיביים שילדים צעירים לא יודעים לווסת או לבקר. ילדים מהווים כוח קנייה חזק וקל לשכנוע ולכן זהו קהל "מחוזר" על ידי הפרסומאים. כך למשל, פרסומות העוסקות במוצרי מזון, יכולים לגרום לצריכה לא מבוקרת של הילדים את המוצרים ולגרום לנזקים בהם השמנת  יתר.

ההורים שותפים ואף מדרבנים

כאמור לדעת המומחים ,ברוב המקרים המוטיבציה להשתתף בפרסומת איננה כלל המוטיבציה של הילד אלא מדובר בפנטזיה לא ממומשת של ההורה.אי אפשר לטעון שפעוט ,או ילד קטן , שמשתתף בפרסומת למוצרי תינוקות למשל , האיץ בהוריו לקחת אותו לאודישנים כי הוא רוצה להשתתף בפרסומות, כי הוא מלא כמיהה לגעת בעולם הזוהר וכי בדעתו להרוויח מכך פרוטה או שתיים." ומה שקורה ברוב המקרים הוא  לאחר  אותה "אופוריה משכרת ומשקרת"  כאשר הילד ומשפחתו, מרגישים את אבק הכוכבים הממלא אותם. תחושה משכרת, בא פיכחון קשה וכואב. תחושת החלל הנותרת, המעבר ממצב אחד לאחר – מדובר במצבים קוטביים מאוד עלולים להכניס את הילד – וגם את המשפחה למצב דכאוני ורדיפה נואשת אחרי פרסום, מבלי להקפיד על שיפוט נכון. לילד אין משאבים נפשיים להתמודד עם מצבים שכאלו. הפרסום, הכוכבות, אבק הזוהר, האופוריה יוצרים חיץ בין הילד לקבוצת השווים – משמע המעגל החברתי הקרוב שלו. הוא עלול להתבטא כלפי חבריו באופן מתנשא, לחילופין הוא עלול להרגיש מחוץ למרחב החברתי מכיוון שעולמות התוכן המעסיקים אותו שונים מאלו של חבריו. כל אלה עלולים להתבטא בניכור חברתי ובדידות איומה.

" הכמיהה לפרסום מהיר וקל, טורפת את סולם הערכים החברתי. כדי להשיג פרסום מהר ובקלות, די "למכור" את המראה החיצוני- והמטרה מושגת! לא מדובר בפרסום שהוא תוצר של כישורים אומנותיים למשל, או יוזמה ציבורית חברתית או כל נושא אחר בעל ערך חברתי. הילדים בדרך כלל נבחרים על פי המראה החיצוני שלהם אשר משרת את המפרסמים וזהו הקריטריון העיקרי והמרכזי. האם לכך אנחנו רוצים להצעיד את ילדנו – לעיסוק כל כך שטחי"- תוהה ד"ר גילה מצליח.

במקרה קראתי מכתב למערכת "הארץ"( 11.10.2017 ) של מיכאל בן דוד בן 11 אשר עוסק בהיבט אחר של פרסומת שילדים חשופים אליה, הפרסומת בבתי הקולנוע והקידומים לסרטים. וככה הוא מסיים את המכתב:"לדעתי להקרין פרסומת לסרט אימה לפני סרט המותר לצפייה לכול הגילאים, זה צעד חסר אחריות. אני מבקש( הוא מציין את שם הקולנוע) לשים לב איזו פרסומת הם שמים ולנהוג ברגישות". זה מכתב מלבד שהוא מלמד על טיבו של הכותב הצעיר, צריך לשמש אזעקה.

לסיכום גם כאשר אנו בעידן שנקרא לו "עידן השיווק"- כאשר אתה משווק מוצרי צריכה,היגיינה,תמרוקים,פוליטיקאים ואלמנטים של הון-שלטון- וכאשר המערך החינוכי כה פגיע, עדיין כולנו מעוניינים כי במידת האפשר ילדינו יגדלו כבני אדם,חופשיים. וודאי שלא כמוצרי שיווק בידי גורמים שיש להם מטרה אחת בלבד והוא להפיץ את המוצר כמה שהרבה יותר.הילדים, ברוב המקרים, משמשים כלי, סחבה,שמושלכים לאחר השימוש וההשפעה של פרסומת זאת  לטווח ארוך היא מזיקה מאוד לחוסן הנפשי של הצעיר בפרט ולדור הצעיר בכלל.

הלן דורון מלמדת את העולם סובלנות באמצעות שפה

 

כששפה היא שליחות.

מיהו חלוץ. בפרסומת של חברת הגז "נובל אנרג'י, מופיעה אישה אשר בין היתר מזכירה את העובדה שהוריה  , החלוצים בשעתם ,הקימו קיבוץ והיא ,בעת הזאת, חלוצה בתחום האנרגיה. כנראה שגם המונח חלוציות בעידן הזה כמו אידיאלים אחרים, סובל מירידה דרסטית בערכו. הגברת הזאת, שאני משער שהיא אשת אקדמיה שמלמדת את המקצוע , מופיעה בפרסומת של חברה אשר  התנהלותה שלה וההתנהלות הממסדית לגביה מעוררת מחלוקת ציבורית-חברתית וכלכלית- עמוקה. ככה או אחרת, הכתר של חלוצה בשרות "נובל אנרג'י" , גם אם הוא לטנטי ומקופל בהשוואה- אין לו כול יסוד. לעומת זאת אישה צעירה שעלתה מאנגליה, התיישבה אי שם  על  פסגת הר נידח ללא חשמל ומים, ולימים הקימה- בידע שלה, באינטלקט שלה, בנחישות שלה, ובאידאל שלה- מערכת עולמית ללימוד השפה האנגלית, כול זאת בישראל – היא החלוצה בעיניי.

Helen_Smile

הלן דורון-לוונטל באה ממשפחה חילונית. אביה לא היה דתי, ובשנים מתוך שלושת נישואיו הוא נשא לאישה לא יהודייה. אבל הסבא שלה היה דתי. בעצם הסבים משני הצדדים היו דתיים. עם זאת הלן עצמה לא התעניינה בדת. היא למדה באוניברסיטה את מדעי הלשון וצרפתית ועם סיום לימודיה האקדמיים יצאה לצרפת, וגם שם עסקה  בהוראה באוניברסיטה. מעבר לזה מה שבאמת עניין אותה היה מדיטציה טרנסצנדנטאלית. הלן למדה את הטכניקה ועברה מספר קורסים והוסמכה כמורה בתחום הזה.  "התעורר בי זה איזה דחף פתאומי לבקר בישראל. מעודי לא התעניינתי בישראל, וגם מזג האוויר החם לא משך אותי,אבל חשתי מין רצון בלתי מוסבר לבקר בארץ הזאת"- אומרת הלן בשיחה אתי.היא מוסיפה : " בדמיוני ראיתי שאני אמצא בישראל אדם צעיר שגם הוא מורה למדיטציה טרנסצידנטאלית. זאת הייתה  מין  "בועה", כזאת. החלטתי  לבדוק את זה ונסעתי לארץ לביקור .אחותי הייתה הציונית שבינינו, היא הייתה בביקור ראשון בארץ בגיל 16, עשתה שנת הכשרה בארץ לפני הלימודים האקדמיים, ואחר כך עשתה עליה. כשהגעתי לביקור הראשון בארץ אחותי, שכבר גרה אז בקיבוץ משמר דוד, התלוותה אלי במסע.

חיפשנו מרכז למדיטציה ובביקור בחיפה פגשתי את דוד. הייתה תחושה שכל אחת ואחד מאתנו מחפש אותו כוון, וזהו. לא היה בשלב זה שום קשר אחר.אבל הקשר נוצר לקראת שובי לאנגליה ,ולאחר שחזרתי הביתה התכתבנו וחליפת מכתבים זאת הביאה להחלטה  שלי להגיע לארץ ולא לביקור אלא לעשות עלייה. היינו ביחד שלושה שבועות ותוך חמישה שבועות התחתנו."

עד כאן  מבוא לסיפור יפה. משהו על נעורים, על למידה, על מדיטציה, על כמיהה  לשותף בחיים והגשמת הרצון. אלא שמכאן ואילך האישה הזאת הייתה צריכה לעבור מרוץ משוכות, שרק בארץ שלנו הוא קיים, חלקו בטבעה של הארץ וחלקו בנסיבות,  ובראשן הביורוקרטיה. וככה מצאה  עצמה הלן יחד עם בחיר לבה דוד דורון, בראש הר עם תינוקת בת פחות מחודש. חשמל לא היה. גם מים בימים הראשונים נאגרו מתוך גגות , והיו  כמה צריפים ובמעלה ההר מנזר מבודד לחלוטין. אין לי ספק שככה ראו זאת החלוצים ב"אום ג'וני"-דגניה א'  או "זמארין"- זיכרון יעקוב בסוף המאה ה-19 ובראשית המאה ה-20.

"זה היה נורא .תאר לך המעבר החד הזה, ואמי כעסה מאוד .איך יכולתי לעשות את זה -לעבור מלונדון לפסגה של הר קרח. אבל המקום והנסיבות דיברו אלי.  היו לנו חברים לאותו רעיון .היה לי טוב. אולי זה היה מעשה נאיבי אבל עברנו את זה."ׁ   {על הררית ועל דוד דורון ברשומה הבאה) אם לדָוד בעלה ,יליד הארץ, טייס קרב,  שמכיר את המציאות רבת הפנים בישראל, הדבר היה פשוט יותר, להֶלֶן זה כלל לא היה פשוט. מה שעמד לה זאת הנחישות שלה, האתגר שבפניה והדבקות במטרה- תכונות ואפיונים לאנשים בעלי חזון ויעוד. והלן לוונטל- דורון קורצה מחומרים אלה.

בשנת  85 כשהלן  אם לשלושה ילדים, היא התחילה   ללמד אנגלית. השכר היה נמוך מאוד אבל למידת שפה זאת הייתה חשובה לה מאוד שכן דרכה היה לה הקשר עם העולם כדי לעמוד על התפתחות בתחום הזה. ואז כבר פעל האינטרנט שבאמצעותו היא יכולה לעקוב מה נעשה בעולם בשיטות של לימוד שפה. במסגרת הדיסציפלינה האקדמית הלן למדה  גם מדעי הלשון , כלומר הלשון כאמצעי קומוניקציה. בכול הנוגע לקשר האינטראקטיבי שבין האנשים, ובעיקר עם הילדים וביניהם לבין עצמם.

"למדנו את ההיבט הפונולוגי והסמנטי של השפה והיבטיה האחרים.  ובראש וראשונה את היכולת לתחקר"- אומרת הלן ומדגישה כי " אני רואה היום שלא מרבים לעסוק  בהיבט של המחקר  אלא מלמדים את האנגלית לפי השיטה הידועה. אני רואה בכך איזו שגרה כמעט אוטומטית. מי שאין לו את הידע השורשי ,כלומר  הרקע של חקר השפה, חסרים לו הכלים הנכונים ללמד את השפה. לכן  אני ,לפני שאני  מגיעה  לשיעור, אני מתחקרת את הנושא. כאשר אֵלה, הבת הבכורה, הייתה בת 4   ושאלתי את המורה למוזיקה, משה נוימן, איך מלמדים ילדים קטנים מוזיקה הוא הסביר שהוא מלמד מוזיקה כמו שמלמדים את הילד את שפת האם . זאת על ידי שמיעה חוזרת בבית, בלי לכתוב ובלי תווים. רק לפי שמיעה וחינוך חיובי. אמרתי  'וואלה ,אם אפשר  ללמד  את  הלשון של המוסיקה אפשר ללמד את המוסיקה של הלשון ואז  פתאום הבנתי שכך צריך ללָמֵד אנגלית"

הפריצה הראשונה.

הלן  החליטה  להתחיל בתרגילים בבית. היא השתמשה בקלטות, אז-'הקסטות' והקליטה  את עצמה  מספרת סיפורים, שרה ומנגנת בפסנתר במגמה שבדרך זאת היא תוכל ללמד טוב יותר את השפה האנגלית. הפקה אודיו ויזואלית של אדם אחד.לאחר שהכינה כמה קלטות  היא פרסמה בגוש שֶגֶב, שהררית היא חלק ממנו, הודעה, שבה הציגה את עצמה כמורה לאנגלית שמלמדת את השפה בשיטה אחרת מזאת שמקובלת בארץ. תוך זמן קצר נרשמו לקורס  שתי קבוצות. בהעדר רכב פרטי היא עשתה את דרכה, באוטובוסים של  מערכת  החינוך  שמסיעים את הילדים לגנים ולבתי ספר האזוריים, וגם פה ושם בטרמפים. לאחר הניסוי המוצלח הראשון של שנה התווספה עוד קבוצה.

"מדובר על משפחות עם ילדים. לא הסכמתי ללמד ילדים מגיל שש אלא עד לאותו גיל.משנה עד שש, ובכך היה בין השאר החידוש בשיטה שלפיה אני פעלתי. לימוד השפה מגיל שנה. במקביל רציתי להעשיר את הידע שלי בכול הקשור ללמידה כמו  על גמישות המוח ועל הפעילות שלו ומתי התקופה הכי טוב ללימוד השפה. מתברר שבגיל צעיר ,זה הגיל שאין גורם  חזק  יותר משפה כדי לפתח את המוח ,כי השפה זה הדבר הקשה ביותר של המוח האנושי להתמודד אתו. והמוח של הילד יודע איך להתמודד עם זה טוב מאוד. ילדים לא לומדים את השפה כמטרה. הם בעצם לא  יודעים שהם לומדים  שפה בשבילם זה היה משחק, שירה וסיפור ותנועה, כחלק ממה שהם עושים, קצת ציור,קצת דפים. אבל תוך כדי כך הם לומדים את השפה"

תוך זמן קצר ההורים היו אלה  שביקשו שהלן תתחיל עם ילדים מבוגרים יותר בני שש שבע שמונה, או בגיל 12. היא לא הסכימה ללמד בגילים גבוהים אלה שבהם לומדים את השפה בבתי הספר. אבל היא כן הסכימה ללמד בגיל שש. ואז הידיעה על השיטה שלה עשתה לה כנפיים והגיעה למקומות אחרים- לראש פינה,לתל אביב  לירושלים בבקשה שהיא תלמד את השיטה של הוראה באנגלית במקומות האלה. להֶלֶן  היו  כבר שלושה ילדים קטנים ומנוי וגמור היה אתה שלא לקפח את חינוך הילדים על חשבון העבודה שהייתה כרוכה בנסיעות רבות. גם בנקודה זאת   עמדה לה,להלן, התושייה שלה. תוך התייעצות עם דוד בעלה, עלה בדעתה שאם היא רוצה להרחיב את המערכת למקומות אחרים אז צריכים לשכלל את האמצעים. ובמקום להקליט בבית, צריך אולפן. הם הלכנו לשכן, ניקו לוי ,שהוא מוזיקאי במקצועו ונועצו בו לגבי אפשרות לשכפל את הקלטות, ברמה יותר מקצועית. הוא נתן יד  וביחד הוקלטו שירים וסיפורים בצורה ישנה שבה חותכים את הסרט ומדביקים אותו בעריכה. הקלטת הראשונה נקראה  English for all children

הרשת

"באמת ראיתי זאת כחוויה לכל ילד. הכנו  ארבע קלטות. הלכנו לאנשים  כי להם לא היו מחשבים. יש לי תמונה של שלושת הילדים שלנו מחזיקים מערכת ראשונה משנת 1987. בו בזמן התחלתי להכשיר מורים לעבוד עם החומרים  בקורסים מקוצרים של חמישה ימים.  וזה לא היה פשוט. זה היה מסובך מאוד שכן השיטה שבה לימדו את המורים הייתה שונה לחלוטין.היה צריך לערוך ,לשלב אלמנטים שונים ,ביצוע מאוד מורכב. אחרי שנה היו לנו  די מורים כדי לענות על הביקוש. בשלב זה כול ההכנסות הלכו לצוות  הטכני ולמורים, ולנו לא נשאר כסף. גדלנו  אבל לא  היו לנו רווחים עודפים להשקעה נוספת מעבר לרווח  המינימאלי בגובה של משכורת"

3_kids 1987._2014_in_work

ילדי דורון ב- 1987 ובשנת 2015 משמאל לימין: אֵלה,הבכורה, בניה, ואדם.

הפריצה הגדולה של הלן אל העולם קרתה בעת ביקור בדיסלדורף  שבגרמניה. שם היו לה קשרים עם חוג למדיטציה טרסצידנטאלית ובין האנשים שהציגו לפניה היה טד, אדם כבן 60  בעל חנות, שאת רוב הכסף  הוא עשה מגרפיקה. הלן הסבירה לו את הבעיה תוך הדגשה שאם היא  רוצה להפעיל את שיטת הלימוד באירופה עליה לפעול באירופה.  האיש התבונן באישה שלפניו, הקשיב קשב רב לדבריה ונרתם לאתגר. הוא החליט ,על חשבונו , לפתוח את המרכז הראשון בגרמניה. וזאת הייתה ראשית הפריצה לא רק לאירופה אלא של החברה כולה. שם מספר התלמידים הלך וגדל ומחצית מזמנה של הלן בעת נסיעות לאירופה היא עסקה בהכשרת מורים ומדריכים.

" האם לא ראוי היה לשתף סוכנים או יועצים מקומיים כדי להקל עליך?"- אני שואל

"לא. הגעתי למסקנה ,כמו שאומרים, כי יועץ הוא אדם שלא הצליח בתחום ואז הוא הופך ליועץ. עם זאת  מצאנו מומחה שיעץ לנו  ללכת על מודל שאותו אימצנו וזה המודל המצליח. ואכן החברה  גדלה ,העבודה השתכללה. בשיטה שלנו ,הילד מקבל את העֶרכָּה הביתה וכיום באמצעות האינטרנט הוא מקבל חלק מהחומרים להורדה ואנו מקבלים את התגמולים שלנו. האפליקציה היא לא תמיד ישירה ,בייחוד כשמדובר בילדים קטנים. ההאזנה נעשית ברקע,  כמו בזמן שהילד שוכב ואז הוא שומע סיפורים ושירים ברקע וזה נקלט. או כשהוא משחק עם מדבקות שלנו, וזה בשבילו משחק ,כמו כול משחק אלא שתוך כדי כך חודרת אליו המודעות לשפה. כיום אנו פועלים בקרב ילדים מגיל 3 חודשים ועד גיל 18 . רוב הפעילות מתבצעת על ידי מדריכים . כל מדריך מצויד בחוברת  של 300 עמודים ובה הוראות מדויקות כיצד להפעיל את שיטת הלימוד. הוא מוריד מן  האינטרנט  את החומר שבו כול שיעור כולל לא רק את חומר הלמידה אלא גם המשמעות שלו. השיעורים  מתנהלים בדרך כלל בקבוצות קטנות.  יש גם כמה קבוצות גדולת. בקבוצות יש לימוד על ידי אנימציה כנדבך נוסף. מדובר לא סתם בהנפשה." אני מייצרת תכנים, שבהם אני מתווה את המטרה, תוך כדי הדגשת ההיבטים שונים, התחביר, הדקדוק ועוד."

" יש לך אמנם בת זמרת, אבל אני משער שלא היא משלבת את השירים, לפחות לא דרך קבע "

" נכון  יש לי גאון שקוראים לו רן אדרי. כול משימה בלתי אפשרית הוא הופך לאפשרית. הוא בתל אביב ואני עובדת אתו ."

האימפריה.

בשעתו כאשר אנגליה, מכורתה של הלן, הייתה בגדולתה, היא נהגה להתפאר שהשמש לעולם לא שוקעת ברחבי האימפריה הבריטית. זה נגמר . אבל נראה שלגבי המפעל של הלן דורון- זה נכון. כיום יש לחברה   900  מרכזי לימוד   ב- 38  ארצות, באירופה, במזרח הרחוק ובדרום אמריקה וגם בתורכיה שבה יש 30 סניפים. בסין לבדה יש קרוב ל-40 מרכזים , בקוריאה- 3 מרכזים, ויש מרכזים בדרום אמריקה ובאירופה, בעיקר במזרח אירופה. "איני יודעת  אם זאת תופעה סמלית, אבל בלי פולין, גרמניה ואוסטריה לא היינו כיום מה שהננו"- אומרת הלן לגבי שלוש ארצות אלה אשר קשורות בשואה, בצורה זאת או אחרת . "הסגל שאנו מכשירים חייב להיות רהוט בשפה האנגלית. יש אדם אחד אשר מתאם את כול הקורסים שאנו מקיימים בחלקים שונים שבעולם.אלה קורסים אינטנסיביים מאוד והאנשים שלעתים חייבים להיות בתנועה, הם מקצוענים אשר מתפרנסים מזה בכבוד. המערכת שלנו היא מאוד קפדנית- tight "

אשר לשאלה אם יש כוונה לעבור ללמידה של מבוגרים, התשובה היא: לא.

הלן מעדיפה להתמודד רק עם מה שיש לה, ויש לה כאמור הרבה. יתרה מזאת, ברשת לא מלמדים שום שפה זולת השפה האנגלית. נראה לי כי הסיבה אינה בשל הדומיננטיות של האנגלית בעולם, אלא דידאקטית. הלן מציינת שגם ככה זה מסובך מאוד ומורכב מאוד לוגיסטית ודידקטית, כדי לשמור בקנאות על הקיים ועל הרמה.

"שמעתי שיש לכם גם רדיו בשרות הפרויקטים"- אני מבקש לדעת פרטים עליו.

" יש. הוא הוקם בשלב שבו נתתי את דעתי איך אני מגיע לשווקים, כלומר  איך אפשר להגיע  לתפוצה גדולה של אנשים מאזינים. הרדיו פועל 24 שעות בכול ימות השבוע.יש ימים שבהם זה משולב ויש שמובאים בהם תוכניות ,ויש ימים שבהם מושמעת רק מוסיקה, אבל אנו באוויר"

מי שסייע לה בכך היה ריצ'רד פרידמן, יליד אנגליה שהוא שידר בתחנה " רדיו כול רגע".והצוות מורכב משלושה אנשים. התחנה נקראת Helen Doron Radio. ניתן למצוא פרטים באינטרנט או ולהוריד ישומון לטלפון הנייד.

הבעיה הקשה בהתפתחות החברה  היה המקום. עד ל-2006 המשרדים שלה שוכנו בבית הסוכנות בכפר.לאחר 20  שנות פעילות והתפתחות היה צורך בשטח גדול יותר, ואכן בפרק התעשייה משגב הוקם מבנה ובו חדרי עבודה והמשרדים שמשמשים את החברה. "ההרחבה באותה שנה נבעה מכך כי אז הרווחים היו גדולים ושער היורו התקרב ל-6 שקלים ליורו, ככה שיכולנו להרשות לעצמנו. הכלל שלנו היה שאנו לא פועלים על סמך אשראי, אלא על מה שיש לנו."- אומרת הלן ." עכשיו  חייבים לבנות  מחסנים כדי לאחסן הרבה חומר.ומה שחשוב יותר בשום אופן לא הייתי מוכנה להתפשר על איכות.

24011586

המבנה של הלן דורון בפארק התעשייה במשגב

כשהתחלתי את כול הפרויקט הייתה לי מחשבה אחת. אני רוצה לגרום לילדים חיים טובים. רציתי שההורים יהיו מודעים יותר ליכולות של הילדים ידעתי כי מה שאני עושה מכוון לצד הרגשי, והאינטלקטואלי, קודם לָאֵם, גם כשהיא בהריון, ואחר כך לילד.בנושא זה קבלנו השראה מן ה institute for the of achievement of human potential  בארה"ב, "המכון להישגים אנושיים  פוטנציאליים" .היה קשר עם גלֶן דומן  שהוא אחד הגאונים בתחום של  ההתפתחות האדם . הוא עבד, בין השאר, עם ילדים עם פגם שכלי. אני לקחתי כול מיני חומרים כתובים כמו אנציקלופדיה וספרי מידע אחרים ושלבתי אותם בחומר שאנו הגשנו. אולי יש בכך סמליות כי השם הראשון לפעילות שלנו היה "המכון הישראלי להתפתחות מוקדמת". אבל בשנים הראשונות התמקדנו באנגלית. אני רואה מה עושים לילד הגירויים האלה שהוא מקבל ממה שאנו מספקים לו,והמסקנה שלי היא חד משמעית. זה עושה לו טוב להתפתחות שלו."

בשיטה של הלן ההתחלה היא בגיל הינקות כמעט כשהלימוד מכוון להתפתחות קוגניטיבית ,סטימולאציה- גירוי וכל מה שקשור לתקשורת שבין הורה לילד. לא כול הורה מצליח בקשר הזה . בקורסים  שהם מקיימים במקומות שונים בעולם מוזמנים  הורים לחוות דעתם בשפתם שלהם על מה שהם עושים. אבל החומרים עצמם הם באנגלית. אגב, יש  תוכנית  לתינוקות שמלמדת גם  שפת סימנים בגיל צעיר. כך הילד יכול להתבטא לפני שהוא מדבר.זה מתקשר.זאת שפה שבה הוא מבטא את התחושות שלו, אם כואב לו, או לא נוח לו.

"לשאלתך בדבר הסימביוזה בין המקצוע לבין תחושת שליחות, אין ספק שהיא קיימת אצלי.אני רואה בזה תרומה חשובה להתפתחות הילד, ובסופו של הדבר באדם. שפה זרה היא בין היתר ערך לסובלנות. להכיר את השונה. כאן מתחיל הכול.  זה היסוד של חברה פתוחה. אשר לעתיד, אני חושבת שגמרנו את שלב א' ונתחיל בשלב ב'. בני השני, בנָיָה , שיושב בקוריאה ומרכז את הפעילות במזרח הרחוק הוא שיפעיל שלב זה. רכשנו שטח  ואנו מקימים מרכז לימוד שיהיה בה הכול, גם גן, כיתות לימוד וגם שטחי שעשועים, כולל בריכת שחיה, מתקני ספורט, וזאת תהיה תשלובת לימודית מעולה. זה יהיה מודל חדש בפרויקט שלנו.בקוריאה יש סניף שבו מדברים רק אנגלית".

המצב בישראל.

בישראל יש לחברה  תלמידים רבים במגזר הערבי ויש להם הרצון והדחף ללמוד את השפה, ולדעתה הרבה יותר מאשר במגזר היהודי. הם רוצים להצטיין. המאמצים של החברה להקנות את השיטה בקרב הציבור היהודי התקדמו לאט יותר. הלן מציינת כי החברה שכרה שרותיו של  יחצ"ן  שהמשימה המרכזית שלו הייתה להשפיע על  שר החינוך נפתלי בנט לאמץ את השיטה. ככלות הכול  שר החינוך  בא מתחום ההייטק  ומבקש להקנות ידע לתלמידים, ומבין את  החשיבות של למידת השפה. זה לא הלך. ישראל היא  הארץ היחידה  שאסור ללמד אנגלית בגיל הגן .בכול המרכזים האחרים בעולם לא רק שזה מקובל אלא מעודדים את הדבר. לפי דעתה של הלן זה  נובע ממורשת מעידן אחר. כאשר לארץ באו עליות מארצות שונות שההורים דיברו בשפות אחרות, והממסד רצה שהדור החדש ידבר עברית. אז זאת הייתה סיבה טובה, כי ילדים מגיעים לבית ספר עם ידע בעברית. אבל כיום סיבה זאת לא קיימת. באירופה התפרסמו שני מחקרים  white papers שבהם  מציינים את החשיבות הרבה של למידת שפה  זרה בגיל הגן.זאת היא  מדיניות  ביבשת אירופה ללמוד שתי שפות בגיל הגן. מודגש כי הערך המוסף של למידת שפה זרה הוא טיפוח סובלנות למשהו אחר. כאן זה לא הולך וזה מוציא את הלן מדעתה. במציאות מה שקורה הוא שמלמדים את השפה במסגרות פרטיות ולכן  יש פער בארץ, שהולך וגדל, בין אלה שיכולים להרשות לעצמם לספק לילדיהם לימוד שפה ולבין אלה שאין להם. אילו אימצו את השיטה שלה, הלן משוכנעת שהמצב היה משתנה לגבי  השוויונות, והחברה ערוכה לכך.

"אתן לך דוגמה כדי להמחיש את האבסורד"- אומרת הלן. "כשד"ר  שמשון שושני היה בשעתו מנכ"ל משרד החינוך ,הוא מאוד רצה להכניס אותנו לגנים והוא כמנכ"ל המשרד לא יכול היה . הוא ישב אתי בגן וראה מה קורה והגיע למסקנה שחייבים לעשות את זה. אבל הוא לא הצליח לעבור את המחסום".

מתברר כי  המפקחת על לימודי האנגלית במערכת החינוך ג'ודי שטיינר  חולקת על השיטה  של הלן בכול הקשור ללימוד אנגלית בגיל הרך.נראה כי היא מהווה חומה  גם מול השרים שלה. עם זאת ,כמקובל, רצוי מאוד שהשר יקבל second opinion והלן ראויה להשמיע אותה. הלן כאמור רואה בזה שליחות. ולא זו בלבד אלא שליחות ישראלית. העובדה שהשיטה שלה היא אוניברסאלית וקרוב לוודאי שאם המרכז היה באירופה או בעיקר באמריקה הוא היה עושה חיל  גדול יותר, אינה מדברת אל הלן ."אני לא מבינה גדולה בכספים ומה שחשוב לי באמת זאת השליחות שלקחתי על עצמי"

הריאיון עם הלן נערך לפני ההודעה ביום ג' השבוע של שר החינוך נפתלי בנט על  הצורך בהעצמת הלמידה של השפה האנגלית ולפני הריאיון ברדיו ביום ד' על החשיבות בהעשרת הידע בשפה זאת. אבל בעצם מבחינתה של הלן היא עוסקת בכך בלא ההכרה הממסדית בחיוניות שבלמידת השפה האנגלית שהיא כיום שפה בינלאומית.

הלן היא אישה שוחרת סביבה. היא טבעונית ובין אם כתוצאה, או בלי קשר ,היא שוחרת חיות ומצרה קשה על הסבל שחיות ועופות עוברים בדרך אל הצלחת. היא מדברת על כך מתוך זעזוע עמוק. אגב, נוסף על שני הכלבים בבית יש עוד שלושה אסופים שהבת אֵלה הביאה לבית ההורים ואביה דוד עושה איתם כמה קילומטרים בסיבוב כמה פעמים ביום. ההצלחה  גם לא סחררה אותה. האישה הנחושה והנמרצת הזאת, מדברת בהשקט, בבטחה אך בנועם. היא אינה מפליגה בהצהרות גם כאשר אני שואל אותה מה  דעתה כאישה שגדלה במערב על מה שקורה כאן. תשובתה היא שהנטייה לממסד סמכותי קיימת גם במערב. "אני  מאמינה שהשינוי חייב לבוא  מבפנים, זה נשמע אזוטרי . אבל ככה יבוא השינוי המיוחל בכוון לחברה טובה יותר וצודקת יותר.אני יושבת בפינה שלי ועושה  מה שאני חושבת שטוב לעשות. ויש עוד נקודה חשובה והוא היחס לחיות.זאת עבדות, זאת אכזריות, ובכול העולם המצב הולך ומשתנה, ואני רואה סימנים שגם בארץ הגישה לאט, לאט משתנה. אני חושבת שיש מלאכים על האדמה."

אני חושב שאם המלאכים הם "מלאכי שרת" גם לבני אדם- הלן היא אחת מהם.

 

 

 

 

 

 

 

 

החטיפה לאור היום

מערכת החינוך שלנו נחטפה והציבור ומחנכיו לא נחלצים לשחררה. אות אזעקה מאחד המחנכים הבולטים  בארץ.

בקרב אי אלה מחנכים, חוקרים ואנשי אקדמיה בתחום החינוך הולכת וגוברת ההכרה  כי החינוך , שהוא  בסיס למערכת ערכים בכול חברה ,הוא בסכנה ממשית של  הרס שיטתי , ולכן יש לצאת למערכה  ציבורית רחבה כדי להצילו מידי מנהיגים קרתניים לאומניים ,הרסניים, לפני שיהיה מאוחר מדי.

אחד מאלה הוא  פרופ' ישעיהו תדמור, יו"ר התנועה להעצמת הרוח בחינוך; מרצה במכללת אורנים לחינוך. בעבר מנהל בית הספר הריאלי  בחיפה, ראש מכללת לווינסקי לחינוך. הוא היה גם סגן קצין חינוך ראשי וגם מנהל הטלוויזיה. אני מציין זאת מכיוון שמדובר באדם אשר מכיר את כול המערכות שמשלבות את הבסיס החינוכי הרחב , גם הדיסציפלינרי  וגם הציבורי. וזה מה שהוא אמר לי בפתח דבריו:

"מצב החינוך הוא בכי רע מבחינת הבסיס הרחב שלו.הלימוד בו פונקציונאלי,  תכליתו מכוונת "לייצור" בוגרים נאמנים ללאום ולמשק. שפת החינוך נעשתה שפה כלכלית. נדחקו ממנה החוצה המושגים המהותיים של החינוך: נאורות, משמעות, אותנטיות, דיאלוגיות, שוויון, חירות המחשבה, הכלה, אהבה, רב-תרבותיות ואחריות כלפי האחר. נעלם הייעוד העליון של החינוך: העלאת הרוח האנושית בתלמידה ובתלמיד. פסו החזון, האמונה  והפאתוס החינוכי."

שאלתי אותו אם זה קרה באופן פתאומי. תשובתו הייתה שלא ,אלא לזה נוספה המדיניות של שר החינוך נפתלי בנט. בגישה כוחנית וברגל גסה הוא מחזק את התפיסה התכליתית ופועל גם להשלטת לאומנות דתית על החינוך"

"כמו למשל"-  אני תוהה:

עונה פרופסור תדמור: "כמו בהפרת האיזון המחושב והעדין והמחייב על-פי החוק בין "יהודית" ל"דמוקרטית" על ידי הגברה ומתן בכורה לראשונה; ניצול המקצוע אזרחות להחדרת מוטיבים לאומניים; כפיית פרשנות אורתודוקסית דתית על לימודי היהדות; התערבות בוטה בקביעה של מותר ואסור מטעמים לאומניים בלימודי הספרות; התנגדות לתפיסת "האחר הוא אני", דחייה של קירוב בין בני אדם מתרבויות שונות. רעיונות השוויון, החירות והדמוקרטיה ב"להיות אזרחים" ורעיונות ההומאניות והפלורליזם שב"עם ועולם", שבמשך שנים היוו בסיס לחינוך הערכי בבתי הספר נדחו וכמעט אין להם זכר".

education

וכדי שלא יהיה ספק שפרופסור תדמור אינו ממעיט  מכישוריו של שר החינוך הוא מדגיש:" השר בנט חכם ומתוחכם. בד בבד עם נחישותו להטיל על מערכת החינוך את השקפתו האידיאולוגית והפוליטית, מעת לעת הריהו משחרר במתק שפתיים תכניות שיש בהן להרגיע ולסנוור את הציבור, גם לרכוש פופולאריות בקרבו: סייעות לגננות בגני הילדים, עידוד לימוד מתמטיקה ברמת 5 יחידות לימוד ועוד. אלה נראים נאורים ומתקדמים, מי יתנגד להם? בה בעת הוא מטיל, בפעולותיו או במשתמע מהן, מורא במערכת: סילוק יו"ר המזכירות הפדגוגית, סילוק בוטה של סגן יו"ר המל"ג, טון סמכותי ופסקני מאיים בנושאי חינוך רגישים."

קשר השתיקה.

 אני  מכיר את פרופסור ישעיהו-שייקה- תדמור הרבה שנים. בעצם מאז היה מנהל הטלוויזיה הישראלית בשנות ה-70 .הוא היה תמיד אדם מתון מאוד גם בהתנהגותו וגם בהתבטאויות שלו. מעולם לא שמעתי אותו מרים קול וודאי שלא כול כך תקיף ואפילו זועם וזועף. הסיבה לכך לעניות דעתי היא  שהוא אינו רואה איזה סכר חינוכי ציבורי- לנחשול שמאיים להטביע אותנו. מדאיגה אותו  לא פחות התנהלותם של נשות ואנשי האקדמיה, בהם אישי רוח ומדעני חינוך, של מנהלות ומנהלים של בתי הספר, בהם בעלי מנהיגות חינוכית מוכחת, הנהנים ממידת עצמאות וממעמד מקצועי ומוסרי מוכר, וכן של מורות ומורים.

 

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

פרופסור ישעיהו תדמור.

" כמחנכים, אנו מדגישים בפני התלמידות והתלמידים שלנו את הערכים: מעורבות, מנהיגות, אומץ לב אזרחי, השמעת קול ומחאה. אבל עתה בעת צרה ומבחן איננו נאה מקיימים. מחנכות ומחנכים מכונסים בעצמם. אין שיח בוטח ומשתוקק על החינוך כיום, פסה ההתלהבות. הסתלקה הרוח. מנהלות ומנהלים מעדיפים לעשות את העבודה בשקט, בין כותלי בית הספר, נזהרים מלהסתבך ולהיכוות מאמירות מרגיזות. תהא עבודתם החינוכית בעלת ערך ככל שתהיה, כיום אין די בה."

בהתייחסו להתפטרותם של שישה מחברי המועצה להשכלה גבוהה במחאה על מדיניות שר החינוך ופיטורי סגנית יו"ר המועצה, פרופסור מסר-ירון,אמר ישעיהו תדמור: "מוטב מאוחר, ואני מזדהה עם התפטרותם. אבל חברות וחברי המל"ג חייבים גם לערוך חשבון נפש על התנהלותם עוד לפני עלות פרשת פיטוריה של סגנית יו"ר המל"ג. הנה במאי 2015 יצא דו"ח של מבקר המדינה על המל"ג ובו אין ספור הערות ביקורת, בהן קשות על החלטות ועל מחדלים שלה, ואלה אינן קשורות כלל בשר בנט ובמדיניותו."

נושא אחר שהעליתי בפניו היה   הידיעה ב"הארץ" כי  סל התרבות יאפשר פסילת מופע הפוגע "ביסודות המדינה" וכי שר החינוך אמור להקם וועדה לשם כך.

"אני סבור שהרעיון פסול מעיקרו. צנזורה על אמנות בידי השלטון – שרת התרבות או שר החינוך – נוגדת את מהותה וייעודה של האמנות ופוגעת בעקרון הדמוקרטיה והליברליות. האמנות מונעת ברוח היצירה, החירות והדמיון, היא מציעה מבט אחר על התופעות – על בני אנוש, על החברה, על הטבע ועל הספירה המטה-פיזית – ומעניקה חוויות המעוררות באדם חוויות, רגשות ותובנות חדשות. בהחלט, יש שהאמנות משפיעה גם על התובנות הפוליטיות. אבל בדמוקרטיה מקומה ויעודה שמורים לה בנאמנות. וכמו בכל עניין אחר, אם לאחר מעשה, כשהיצירה כבר מצויה במרחב הציבורי, יש מי שנפגע ממנה וסבור שיש בה עבירה על החוק, שיתלונן במגמה להביאה לערכאות."

במערכה כמו במערכה.

ו"מה צריך לעשות"- אני שואל אותו. תשובתו היא חד משמעית. דרושה  חזית של כל העושים במלאכת החינוך, בכל התחומים, נגד המדיניות בכללה, המסכנת את הדמוקרטיה ואת החינוך, ולמען השב אל השיח הציבורי והמקצועי את השפה, האתוס ותכניות הלימודים של חינוך ראוי."

והוא מוסיף :" בתוך כך עלינו לחתור לחיזוק החינוך הממלכתי, שבמהלך השנים התדלדל, נחלש ואיבד את זהותו. בצר להם, אלה הנאבקים עליו, מתוך הערכה שתתכן תקומה לחינוך הממלכתי רק אם יוגדר כסקטור, כזרם חינוך, הם מציעים לכנותו: "ממלכתי חילוני". בעיניי זה משגה חמור ודי ב"ממלכתי".

"הכיצד?"

הוא מנמק זאת מכמה טעמים. ראשית, ניתן בזה חיזוק נוסף לסקטוריאליות. אמנם התיאוריה הסקטוריאלית הפכה פופולארית כיום, גם נשיא המדינה ראובן ריבלין תרם לה, אבל תמונה אנתרופולוגית של חברה מפורדת אין בה לבטל שאיפה לבסיס תרבותי רחב משותף. שנית, המושג "חילוני" צר מאוד. שלישית, וזה העיקר, חילוניות ודתיות אינן בהכרח סותרות. יתכן בהחלט שילוב של גישה חילונית, רציונאלית, ביקורתית יחד עם רליגיוזיות, זיקה אל הנשגב, המוחלט, המטפיזי, האלוהי – זה שבמופשט וזה שבאדם.

" להצלת החינוך מפני דיכויו והצרתו, להצלת החברה הישראלית כחברה נאורה ולהצלת המדינה כמדינה – כן, כמדינה יהודית ודמוקרטית – עלינו להתגייס ולהתייצב בקו הגנה חינוכי, לאזור עוז, להגיב – בכתיבה, בכנסים ובעצרות – בקול מחאה גדול נגד המדיניות הקלוקלת ובעיקר להמשיך לחנך, מתוך אמונה ונחישות, בדרך המעלה את רוח האדם ומחזקת את הערכים אנושיים הנאצלים בחברה."

אני יכול להוסיף למסר, שאני ,למצער,שליחו, שאילו נתן אלתרמן אתנו וכותב את ה"טור השביעי" שלו הוא היה עושה חשבון לא רק עם  המהרסים  והמחריבים אלא גם עם השותקים.  לקשר השתיקה הזה התייחס הסופר, חתן פרס ישראל, חנוך ברטוב, בשיחה אתי, ועל כך ברשומה אחרת.

 

מה קרה ל"מאה שערים" שהיא שקטה.

בהשוואה לתל אביב המוגדרת כ"עיר ללא הפסקה", ניתן להגדיר את ירושלים כ"עיר עם הפסקות רבות" אך בין אחת לשנייה אנו שומעים ורואים הפגנות צעקניות בכיכר השבת, מודעות נגד ביזוי שם שמיים, פשקווילים נגד פריצות, נגד לבוש לא צנוע, יידוי אבנים באוטובוסים והדובדבן בפסיטבל הזה- העלאה באש של פחי אשפה. באחרונה שקט.עיר האלוהים- civitas dei של סיינט אוגוסטין, המבשר את עידן תרבות המערב החדשה שבמרכזה הנצרות.

פעם- חדשה רעה נחשבה כזאת שראויה לפרסום. כיום עברנו לקצה השני וחדשה טובה היא החריגה או בלשון האנגלית No news is good news . העדר חדשות הוא חדשה טובה. אז מה קרה בירושלים של מטה,ובעיקר במאה שעריה שלא שומעים עליה. חדשות טובות או רעות.

תופעה זאת יכולה לעורר דאגה. למשל אני מכיר זוג חברים שהבעל מגיע לגבהים בנחירה. כאשר התארחתי אצלם, בחדר די מרוחק מחדר השינה, נדמה היה לי שאני שומע את הקטר של רכבת "סָנטָה פֶה" המפורסמת מסוף המאה ה-19 , כפי שמתועדת בסרט, כאשר הממתינים בתחנה שמעו את קולות הקטר כמו סדרת רעמים במרחק של קילומטרים .ככה ידעו שהיא מגיעה. רעייתו של הידיד סיפרה לי שלעתים כאשר היא לא שומעת את נחירות בעלה היא נתקפת חרדה ומעירה אותו לוודא שהוא חיי.

אז מה קרה לאנשי שלומי אמוני ישראל בעיר הקודש.

סברה אחת אומרת כי בהעדר מנהיגים ריכוזיים, שנאספים אל עמם, אט,אט, העניין מתרופף, שכן אין סמכות מרכזית שממנה ניתן לשאוב השראה.סברה אחרת אומרת שבשעה שדה פקטו ירושלים הפכה לעיר דתית, למהדרין , לא כדאי להעיר את השדים ואת הדובים החילוניים מרבצם אי שם במושבה הגרמנית בירושלים . או גרוע יותר כול מיני גופים בתל אביב האנטי דתית, עיר השמד, שמרעישים עולמות בעניין השתלטות החרדית על בירת ישראל והיו מעדיפים לראות את הבירה בעיר ללא הפסקה.

ישנה עוד דעה שטוענת שהעסקונה הדתית עסוקה במאבקים פנימיים, ואלה מגיעים עד לידי מלחמות חורמה עם כינויי גנאי ששמורים לשונאי ישראל. ישנה סברה שהעניין לא רק קשור ביריבויות אלא גם בתופעות לא משמחות, בבחינת "מה יגידו בגת…." כמו גילוי פדופילים בקרבתה, או תופעה חדשה כמו של אמהות חרדיות שהולכות בלילות לכיכר החתולים, אשר ידועה לא בשל החתולים אלא הברים, והשם ישמור מה עוד. והצאצאים צעירי השבאב הדתי, מסתובבים עם שער מגולח או צבוע וכיוצא באלה "סטרא אחרא"..האימהות עטורות שביסים באות לכיכר כדי לפגוש את בניהם ולו לשעה קלה. משום כך גם פסיטבאל הגאגא או הרגאיי בבירה,לא נשמעים במאה שערים. שקט.

עשויה להיות עוד סיבה והיא פוליטית. יש מהומות של פלשתינאים בבית חנינה,בשועפת, בהר הבית, בסילואן ובעוד רבעים ערביים בעיר שחוברה לה יחדיו. בעיסאוויה שגם היא ירושלמית, אין חדש, גם מים אין, ואין שמחת בית השואבה, גם לא בסוכות. עוד חסר שיאשימו גם את החרדים שמשתפים פעולה עם הערבים ומרתקים כוחות במאה שערים במקום במזרח העיר.גם כך כורכים את החרדים והערבים ביחד. הנה בריאיון לנדן פלדמן ( ד'מרקר 25.2.2013 ) אומר פרופסור רונלד קרבס, מומחה לדמוקרטיות תחת איום ביטחוני כי :"החרדים והמיעוט הערבי הם איום על ישראל לא פחות מהגרעין האיראני"

אחרון, אחרון חביב ה"תורה כאמנות". אם האברכים שלוחמים בזירת התורה בחוד החנית של מלחמת הקיום שלנו- על דמותה של ישראל ההלכתית, יעסקו בזריקת אבנים ובהבערת צמיגים ועגלות אשפה- מה יגידו בגויים ? מדינת ישראל משלמת כספים לאברכים כדי שיעשו מהומות עולם ,ישרפו פחי אשפה וינפצו חלונות אוטובוסים.! זאת בשעה שבמשא ומתן הקואליציוני גיוס בחורי ישיבה הפך לאייטם לוהט כאילו עתיד המדינה תלוי בו!. ומי כמו החרדים מכירים את האמת במערומיה."שא, שטיל מאכט נישט קיין גערידער" ( הס,שקט על תרעישו)- זה המוטיב עכשיו.

eagle in the skyclouds winter 1

civitas dei (2)la luna

ירושלים השמימית.( צילומים צ.ג)

די בכול אלה שירושלים תעשה פסק זמן עד שיתבהרו העניינים, ייגמר ה"פורים שפיל" הזה,והיא תחזור להיות מה שהיא יודעת להיות- עיר הקודש, שבה גם גרים אנשים שהשלום רחוק מהם.

https://www.facebook.com/zvi.gill?ref=tn_tnmn