ארכיון קטגוריה: העולם

"רואים עולם…"

אחינו גיבוריי תהילה

מוקדש למגיני מאריופול.

ההולכים כעדר אחרי המנהיג- תמיד  מנצחים בקרבות, אך האנשים החופשיים הם אלה שמנצחים במלחמה .-ג'והן סטיינבק.

האווארד פאסט, הסופר האמריקאי-יהודי, פרסם את ספרו "אחיי גיבורי התהילה" שעוסק במלחמת החשמונאים נגד הרומים, אך עיתוי הפרסום במהלך מלחמת העצמאות בשנת 1948 יש בו יותר מרמז לגבי מאבק היישוב להקמת המדינה. יותר מזה .הוא מוקדש ל"……. יהודים ולא יהודים, שחירפו נפשם באותו מאבק עתיק-יומין ובלתי-נשלם על חירות האדם וכבודו“. הווארד פאסט היה קומוניסט, והסובייטים תמכו בהקמת מדינת ישראל, בשל חלקה בהתפוררות האימפריה הבריטית. אבל כמי שהעלה בראש מעייניו את חרות האדם, שליטי הקרמלין אז לא ראו בעין יפה את פרסום הספר

נטלתי חלק במלחמת העצמאות – לפני 74 שנים .כמוני לחמו רבבות מאנשי הישוב ומקרב שורדיי השואה. אלה האחרונים עלו מן האפר כעוף החול, אך במקום למצוא מנוחה לנפש ומזור לגוף במקומות אחרים, באו ליישוב שותת דם כשהוא נאבק על קיומו. זאת, כדי לקיים את מה שהם ראו כלקח הראשון של השואה- הקמת מדינה יהודית. זאת הייתה מלחמה על הבית, אף שלי כמו לרבים מן השורדים לא היה כלל בית, במובן המקובל. מצאנו קורת גג אצל קרובים או אצל חברים שהצליחו לשכור דירות במקומות לא מבוקשים. לדידי כמי  שחווה כנער את הגדולה והנוראה שבמלחמות וייחל לשלום על אדמות, לא הייתה מלחמה צודקת יותר מאשר מלחמת העצמאות שלנו.בה נפלו מאות שרידי שואה בלא להשאיר זכר למשפחות, שרובן נרצחו בשואה.

האוקראינים לוחמים על הבית שלהם בגבורה עילאית, מעטים מול מעצמה צבאית אדירה, שמבקשת לדרוס אותם או לשעבדם. מלחמת עצמאות בפועל. לגבי הרוסים – האוקראינים הם ה"האח הקטן השכן"  שלהם,ובתקופת סטאלין הם היוו חלק מן האימפריה הסובייטית. אלא שהאוקראינים  הם עם שיושב על אדמתו יותר מאלף שנים, כאומה. מולם עומד רודן שצמח בארוגות הרשע של יוזף סטאלין אשר טבח יותר באזרחי ארצו מאשר הנאצים במלחמת העולם השנייה.לדידם כול דם שנשפך למען גחמותיו האימפריאליות של השליט -הוא הפקר,כולל דם רוסי ובוודאי שככה לגבי דם אוקראיני.בפקודת אותו רודן נרצחו אלפי אנשים, נשים וטף בייחוד במאריופול ובסביבתה וממדי ההרג מתבררים ככול שלווייני תקשורת מצליחים לזהות מלמעלה שורות, שורות  של גוויות וקברים מאולתרים בפאתי העיר הזאת שהרוסים המיטו עליה חורבן מוחלט .הם ראויים לתמיכה ככל הניתן- הגנתית ומוסרית מצד העולם החופשי במערכה שלהם לחרות.

מאריופול.צילום בי.בי.סי

רוחות מינכן.

עסקתי בנושא האוקראיני בכמה פוסטים בעבר, שכן כול מי שחש ולוּ קורטוב של מחויבות מוסרית למאבק על הנפש, על כבוד האם וחירותו, לא יכול לשתוק. מה גם שבכול פעם הייתה איזו עילה, שכן, המדיה מורידה עלינו מבול של מידע על מה שקורה באוקראינה .וחשוב מאוד שהיא עושה זאת. גם הפעם יש סיבה מיוחדת. שי מילר במכתב למערכת הארץ ב 21.4.22  תחת  הכותרת "הניצחון הרוסי כבר הושג" מגיע למסקנה כי  ההרס וההרג שפוטין גרם לאוקראינה" ירתיע כל מדינה שפויה בדעתה מלעמוד מול פוטין ולהסתבך במלחמה שאין לה סוף". אי לכך " אחרי מראות ההרס וההרג אף אחד לא יעז ללכת בדרכה של אוקראינה ולהלחם ברוסים.כולם ראו מה קורה למי שלא מקבל את התכתיב הרוסי".(הדגשה שלי:צ.ג)

לרגע חשבתי שאנו לא בשנות ה-20 של המאה ה-21 אלא בשנות ה-30 של המאה העשרים אחרי כיבוש אוסטריה וצ'כוסלובקיה על ידי הנאצים.,ככה קבעו הממסדים של מדינות החסות של הנאצים, החל במרשל פטן של צרפת וכלה באדמירל הורטי בהונגריה, מנהיגי החסות הנאציים. מאידך ב"שעה האפלה" של בריטניה, האי הבודד באירופה שעמד מול הנאצים, סרב בתוקף לאמץ את התרחיש הזה ומנהיג בריטניה ווינסטון צ'רצ'יל הצליח לגייס את עמו ואת העולם החופשי, לרבות המחתרות בארצות הכיבוש והוכיח כי כוח החופש והחרות גדול יותר מן הכוח האדיר של צבאות הנאצים והיפנים יחד.מעניין כיצד היו מגיבים כול אותם לוחמי החופש באותה תקופה נוראה למכתבו של שי מילר.

במקרה סיימתי לקרוא ספר בשם "הרשת הפריזאית" מאת הסופרת הבריטית סייבון קארהם. הספר מבוסס על תיעוד של אירועים  שקרו. העלילה מספרת על גיבורת מחתרת צרפתית ,אשר בזמנים הקודרים ביותר בשנות ה- 40-41 כאשר הרייך הנאצי נראה בלתי מנוצח והאי הבריטי פרפר,אישה צעירה זאת,תוך קשר עם אנשי מחתרת בפריז, ארגנה מחתרת של נשים בכפר שלה במסווה של מועדון קריאה.היא הפיצה ספרים  שהגרמנים אסרו להפצה כדי לעודד את רוחם של שותפותיה.איש הקשר בפריז דחק בה: "עליך ללכת לבית הקפה ולבקש בקופה את פייר דורא. אמרי לו שאני שלחתי אותך ושאת שם כדי  להציל את העם הצרפתי." לימים סייעה בהנחתת מטוסים קלים של בעלות הברית בחלקה קרחה בלב יער סמוך למקום מגוריה. לבסוף היא הצילה מאתיים נפש מקרב אנשי קהילתה   שנלקחו כבני ערובה תוך אזהרה  שיומתו עד חצות אם לא יתייצב האדם שהפיץ עלון מחתרתי שקרא לחרות.ללא היסוס היא התייצבה והודתה שהיא זאת אשר הפיצה את העלון המחתרתי .היא נורתה למחרת היום.

חופש האדם הוא שינצח.

באותה עלילה לקראת סופה הגיבורה מפיצה את ספרו של הסופר האמריקאי הידוע חתן פרס פוליצר- ג'והן סטיינבק- "הירח שקע". הספר פורסם בשנת 1942 כאשר סטיינבק שימש כתב צבאי במלחמת עולם השנייה. "הירח שקע"-הוא סיפור מלחמה מטלטל את הקורא בעוצמת התיאורים  על  צבא כיבוש המשליט אימה וטרור ונכבש בעצמו על ידי הפחד, השנאה והסיוט.עד מהרה הוא הפך לסמל של  הלוחמים האנטי נאציים והמחתרות. המחתרת הצרפתית הפיקה את הספר בתרגום צרפתי בהפקה מחתרתית שהייתה ידועה כ"הוצאה לאור-חצות", שהופצה ברחבי צרפת .הספר שימש מקור השראה למערכה על החופש והבסת המשטר הנאצי. בעקבות הצרפתים הלכו עמים אחרים ביניהם הדנים,ההולנדים, האיטלקים וגם בשוודיה הניטראלית. אף שצבא הכיבוש לא מזוהה עם הנאצים,  ההתייחסות ל"מנהיג" ה fuhrer  אינה משאירה ספק כי הכוונה היא  לשלטון הנאצי.מעניין במיוחד הוא שברוסיה הסובייטית ראו בספר את הספרות המשובחת האמריקאית הטובה ביותר במהלך מלחמת העולם השנייה..[1

באותו עלון  מחתרתי שבגינו הומתה הגיבורה של הספר "הרשת הפריזאית" מובאים הדברים הבאים של ג'והן סטיינבק: " אנשים חופשיים לא יכולים לפתוח במלחמה, אך ברגע שזאת פרצה הם נלחמים עד לתבוסתם.מה שאין כן לגבי אנשי העדר שנגררים מסונוורים אחרי המנהיג. לכן אנשי העדר תמיד  מנצחים בקרבות, אך האנשים החופשיים ה ם אלה שמנצחים במלחמה".

אוקראינה והשואה.

בנאומו בפני הכנסת הזכיר נשיא אוקראינה, ולא בפעם הראשונה את השואה, וטוב שהוא עשה זאת.

הנשיא זלנסקי אינו נואם גדול. הוא אומר את מה שהוא חש במילים מאוד פשוטות וללא שום נטייה לרגשנות אלא כתיאור של מציאות כפי שאותה הוא רואה.ז'אנר זה,אם בכלל ניתן לכנותו ככה- מדבר אל הבריות. וככה זלנסקי שרבֵּב, ולא הפעם הראשונה, את השואה  בהקשר של הטרגדיה האוקראינית. הוא לא השווה את המצב לזה של השואה. לא בנאום הזה ולא בהופעות קודמות. ולכן התגובות,בהקשר זה, בישראל הרשמית, ואולי בציבור, בין אם נאמרו ובין גבה הורמה- אין להם מקום. בוודאי שאין בכך זילות השואה. אדרבא יש בכך העצמת השואה.

במהלך השנים  שבהם אני מקדיש פוסטים רבים בבלוג הזה בנושא השואה ובשולי הנושא, אני חוזר ומדגיש שככול שהשואה תהיה דגל שחור אוניברסאלי היא תשיג שתי מטרות חשובות. היא תיזכר כאירוע נוראי,  של השמדת  כמחצית  העם היהודי תוך תכנון להשמיד את כולו. בהינף הדגל  השחור הגבוה של השואה, בכול מקום שבו יש הרג ורצח המוני או רדיפות שיש בהם כדי לדכא או לכחד אוכלוסיות שלמות- לקחי השואה עשויים לגרום לעולם  לעשות הרבה יותר כדי לעצור את האירועים לפני שהם לובשים ממדים של השואה.

גם ההשוואות למעשי הנאצים, אף הן נכונות. שכן אם העולם היה עוצר את היטלר לפני הסכם מינכן, שהביא לכיבושה של צ'כוסלובקיה, אפשר ,והיסטוריונים רבים חושבים ככה- הילטר לא היה כובש אותה והיא הייתה יריית הפתיחה של מלחמת העולם השנייה. גם מצביאים חשובים של הוורמאכט הגרמני היו נגד כיבוש צ'כוסלובקיה. כניעתו של ראש ממשלת בריטניה צ'מברליין, הווה מכה קשה ,בין היתר, לאופוזיציה בצמרת הצבא הגרמני להרפתקה בצ'כוסלובקיה. ואכן גם אוקראינה בעיניו של פוטין, היא אבן דרך להחזיר לרוסיה את מעמדה האימפריאלי. אוקראינה הדוברת רוסית, כמו האוסטרים בשעתם בעיניה של גרמניה הנאצית, היו רק מערכה מקדמת למערכות רבות שתבאנה אחריה.

בדיעבד זלנסקי הזכיר לנו כי בשעה שאנו עוסקים הרבה בשואה,ולעתים תוך זילותה, אנו עוסקים מעט מאוד בלקחיי השואה. והמלחמה באוקראינה היא אחד הלקחים החשובים. וטוב שהעולם גמר אומר לסייע בתמיכה חומרית והגנתית לאוקראינה כדי למנוע מרודן חסר מעצורים ובעל גחמות אימפריאליות להשתלט בכוח הנשק על אוכלוסיות ומדינות שתהיינה משועבדות לו. זאת תוך השלכות מרחיקות לכת לסדר הכלל עולמי, ובייחוד למדינות הדמוקרטיות החופשיות. מאז ראשית המערכה, שבמהלכה ישראל נהגה בצורה מבישה, עם הזמן ישראל הרשמית עשתה כמה צעדים, גם פוליטיים וגם מעשיים שיש בהם לסייע לאומה האוקראינית בשעת צרה ומצוקה לאומית. ההופעה בפני הכסת הייתה מחווה ראוי.

בימינו ובעולמנו יש חשיבות רבה כי בצד השואה יוזכרו לקחיה וכפועל יוצא ייושמו ציווייה האוניברסאליים האנושיים- בעולם ,ולא פחות בישראל.

הקרבן לא צועק יפה

גילוי ישראלי באוקראינה של "פייק ניוז". המטוס הרוסי לא הופל לפני יום אלא לפני שבועיים.

לפני כמה שבועות הקדשתי פוסט לייחודה של המערכה באוקראינה בהיותה "מלחמה היברידית". לאמור צרוף של כוח פיזי, ריכוז התקפי של הצבא הרוסי, ולוחמה פסיכולוגית.גם המערב,אף כי לא בצורה פיזית, למעט חיזוק כוחות נאט"ו במזרח אירופה,ניהל מערכה דומה. ביתר שאת לאחר שננקטו סנקציות כלכליות קשות נגד רוסיה.

אוקראינה עצמה מיד עם ראשית המערכה מול מלחמת תותחים וטילים ניהלה מערכת מילים. והמילים נגעו מאוד. ההופעות הבלתי פוסקות של הנשיא זלנסקי בכול  אמצעי המדיה ובראש וראשונה ברשתות בעולם הצליחו לעורר דעת קהל שכמעט אין לה תקדים. תופעה אנטי דיפלומטיה מסורתית-אזוטרית, כאשר הנשיא, איש במה וקומיקאי בעבר, מדבר עצמו לדעת. אבל הוא מצא את הקהל, לא רק בארצו, אלא בראש וראשונה בעולם החופשי. ובמקרה זה, דעת הקהל, קדמה לפעולות של הממשלות השונות להירתם בסיוע לאוקראינה. בדרך כלל  התהליך הוא הפוך. הממשלה שיוצאת למערכה עושה מאמצים  לרתום את דעת הקהל. במילים אחרות, לא זו בלבד שלוחמה פסיכולוגית היא חלק בלתי נפרד מלוחמה בשטח, אלא באוקראינה היא כמעט דומיננטית בהעדר כלי המלחמה שיוכלו להתגונן ולתקוף את האויב. ערך מוסף גדול ,בעצם ערך בפני עצמו, הוא שהמערכה על דעת הקהל השפיעה על האוקראינים עצמם בהתייצבות  שלהם נגד  התוקפן  תוך גבורה ותושייה עילאיים, כשבתהליך הזה תופעה אחת מזינה את השנייה ולהפך. פוטין לא ציפה לזה. גם המודיעין שלו לא דיווח לו על תרחיש כזה.

כל מערכה צבאית יש בה אתוס וסמלים. גורל ילדים חסרי אונים מול גייסות שפוגעים בהם או הופכים אותם ליתומים, הוא מסר סמלי מהדהד. מי שמכיר את התמונה מן השואה כשרואים תמונת ילד מרים ידיים עם חיסול גטו וורשה על ידי הנאצים- יודע במה מדובר. כמה זה מרטיט את הגוף והנפש על כלות. חיים נחמן ביאליק  כתב "נקמת דם ילד קטן עוד לא ברא השטן".

לכן האוקראינים מראים שבין אלה שנהרגו ומדובר בעשרות ובמאות, יש בהם ילדים. והם חוזרים שוב ושוב כמה ילדים נוספים נספו וזאת במערכה על התודעה בעולם. וזה בעצם אלמנט חשוב בכול סכסוך מזוין.

פרשנים ו"פייק ניוז".

"פייק ניוז" הוא מונח שהרבה להשתמש בו אחד  הרמאים הגדולים בתולדות נשיאות ארה"ב- דונאלד טרמפ. מה שהביא אותי לכתוב פוסט זה היה קטע של מורן שריר במדור שלו, של לקט נושאים אקטואליים שהוא מפרסם במהדורה הדיגיטלית של עיתון "הארץ"( 10.3.2022). הכותרת שלו: הפייק ניוז חוגג, וזה ממש לא רק בגלל הצד הרוסי.ומשפט הפתיחה הוא:" דווקא בעידן המידע החופשי, אין לנו באמת מושג על מה שקורה בזירת הקרב באוקראינה."

הכתבה סוקרת בקצרה את שלל הדיווחים רובם פרו אוקראיניים בכול אמצעי המדיה מזירת המערכה וכל שנלווה לה ומביא  את הדוגמה שלהלן:

אתמול פרסמה סוכנות הידיעות האוקראינית ידיעה על הפלת מטוס רוסי בשמי קייב. כלי תקשורת רבים בעולם פרסמו גם הם את הסיפור מבלי לבדוק אותו .אם הידיעה הייתה מגיעה מכלי תקשורת רוסי ודאי היו מתייחסים אליה בביטול אז כדי לראות, נסע באותו יום לזירה, בחשדנות, ניר גונטז', שמדווח ל"הארץ" מהחזית שם כדי  לבדוק את שברי המטוס הרוסי שדווח עליו שהופל יום לפני כן. אך זה היה מכוסה שלג ונטוש מזמן. מתברר שהוא הופל לפני שבועיים. ושריר מסכם וקובע: למרות הזמינות הטכנולוגית והדילוג על מתווכים הפייק ניוז חוגג במלחמה  הנוכחית. בין השאר בגלל שהמתווכים עצמם איבדו את האמינות שלהם.

תחקיר בשטח.

ניר גונטז' ,למי שלא יודע, הוא עיתונאי "הארץ" אשר בטור שלו במוסף העיתון  מנסה לדלות מן המרואיין, או המטולפן פתאומית, בשיטות שלו, ויש לו,את הסיבה לעמדה מסוימת, לפעולה מסוימת או לחדלות מעשים, בניסיון להפשיט את המרואיין עֵרוֹם ועֶריָה.הוא די מצליח ,אבל איני בטוח שדווקא אוקראינה במציאות הקיימת היא במה נאותה לאותו ז'אנר שלו.שכן איני מתייחס לדיווחים האחרים שלו כעיתונאי. בזירה עצמה הן  במוקדי לחימה והן במקומות אחרים,נמצאים כתבים צבאיים או פוליטיים בעלי רקע  מוכח. הם מדווחים מכלי ראשון מה שהם רואים ומה שהם שומעים. כמו למשל הכתב הצבאי של "וואָיי-נֶט" רון בן ישי, חתן פרס ישראל לתקשורת,  הכתב הצבאי המנוסה ביותר בישראל ולדעתי בין המעולים בעולם, בנוכחות בזירות הלחימה המפורסמות בשלהי המאה ה-20 וראשית ה-21. אני מציין זאת שכן חרף גילו הוא היה שם ודווח.הוא גם פרשן מעולה. הוא ידיד עם הרבה קבלות. מכול מקום, כתבים אלה מדווחים, כאמור, הן ממראה עיניהם והן ממה שהם שומעים. חזקה על עיתונאים טובים שהם מדווחים מה שבעיניהם חשוב. וככה צריך להיות. גם בישראל אי אפשר תמיד לדווח על אירועים בהתהוותם וכרוכים בשחזור. ככה או אחרת, המצב באוקראינה הוא קטסטרופאלי.

לעומת זאת הפרשנים- הפובליציסטים- יושבי בית, חייבים להביא בחשבון את כל ממדי המערכה, ותעמולה היא חלק בלתי נפרד ממנה.ממוסקבה יש מעט מאוד דיווחים. שם אין ניוז.מכול מקום לא  ”סטרייט". הכול חסום.

מישהו באחד העיתונים, ולא זכור לי באיזה, הביא בהקשר של המערכה הרוסית נגד אוקראינה את משל "הזאב והכבשה", של מיכאיל לרמונטוב, המשורר הרוסי הגדול לאחר פושקין. הוא  הכיר יפה את טבעו של הזאב הרוסי. הפעם הכבשה לא פועה. היא צועקת. וכבשה אמורה לפעות.

בנסיבות האלה של המערכה באוקראינה, כאשר רוסיה עם צבאה האדיר תוקפת את אוקראינה שעומדת לבדה במערכה והתוקפן גורם להרג ולהרס, המערכה של  אוקראינה היא  בראש וראשונה על  התודעה בעולם.זאת מצדה עשויה להביא עזרה, שלה,  בעיקר,משוועה אוקראינה.

 אגב,שמא ראש הממשלה בנט ,בשל קשרים עם פוטין, יכול לסדר הצנחת מזון ותרופות במטוסים ישראליים לערים הנצורות בעיקר מריופול. זה דחוף לא פחות מבית חולים שדה.

בינתיים, המראות של גופות מונחות ברחובות מריופול, מזכירות לי את גטו לודז'.ואם ראש העיר הזאת יודיע שמדובר באלף ארבע מאות הרוגים, אין להניח שעיתונאי יחזור ויספור וימצא שחסרים עשרים ושבעה .כמו המטוס שלא הופל אתמול. אבל  הוא בכול זאת הופל לפני שבועיים- כמסתבר. ואין לזה שום קשר ל"פייק ניוז", במשמעות  שאנו רגילים לה. יכול להיות שאוקראינה מדווחת שבית החולים  מסוים כמעט נהרס ורוב החולים נהרגו או נפצעו  בשעה שהוא לא נהרס לגמרי ורק מחצית החולים  נספו ונפצעו. במערכה הקוגניטיבית של הקרבן מול התוקפן לא מדברים. צועקים. צווחה של הקרבן עשויה להישמע דיסוננטית לרגישי שמע, אבל היא אוטנטית שלו.

בסופו של יום – הקורא,המאזין, והצופה האינטליגנטי יודע יפה להבחין בין שקר לאמת.מלחמה היא מערכה רב זירתית. בייחוד כשמולך עומד בריון אכזר חסר עכבות שמטרתו היא להשפיל את אוקראינה השכנה עד עפר,לדרוס אותה  ולהפוך אותה לשפחה של אימפריה רוסית, חלומו של הצאר וולדימיר פוטין. אוקראינה,שותתת דם,בוכה וזועקת ורק ערלי אוזן ואטומי לב לא ישמעו זאת.

בבכות ילדי אוקראינה בצל פצצות רוסיה- את חמת ישראל לא שמענו.

מדינת היהודים אטמה את אוזניה ורק דעת קהל מהדהדת צבעה קצת סומק של אנושיות על פני האומה הזאת.

גם אם נכתבו ונאמרו טרילוניי מילים על השתיקה הרועמת של ממשלת ישראל לנוכח המתרחש באוקראינה. גם אם ראינו את ההרג וההרס  שהעריץ הרוסי צמא דם מעולל לעם האוקראיני. גם אם כל העולם, משינג'וּקוֹ בטוקיו  ועד לשער ברנדנבוּרג בברלין- מאות אלפים זועקים- אני,אמנם, לא יכול להוסיף אבל  איני יכול להחריש- ואני נמנה עם הזוכרים. ואני זוכר אותו יום שבת ה -2  בספטמבר, יום לאחר התחלת   ה"בליץ" הנאצי, כאשר בשמי העיר הקטנה שלי הופיעו מטוסי ה"שטוקה" מעל לכיכר העיר וצללו, תוך הזמזום המטריף שלהם ,לפני שהטילו את הפצצות לא רחוק מן הבית שלנו ליד תחנת הדלק, ואחיי הקטנים ואני ,ילדים ונער מתבגר, רצנו חסרי נשימה אל המקלט.

למחרת, המשפחה- סבי, ראש הקהילה, עם מקלו והשֶבֶר,סבתי עם תחלואיה, אמי ואבי,שני אחיי ואני עם התרמילים-  התחלנו במסע רגלי אל העיר הגדולה לודז'  בצפון מזרח ,מרחק של 45 ק"מ. שום כסף, שהיה לנו,לא היה בו כדי לשכור כרכרה או עגלה שלא לדבר על רכב ממונע. ככה שרכנו דרכנו אל לודז' שבה גרה דודתי. בבואנו לשם מצאנו דירה ריקה. הם פנו בכיוון לוורשה. תוך יום אחד המשפחה  המכובדת והעשירה הפכה לפליטים..

 ואיך אוכל להחריש כאשר:

בבכות ילדי אוקראינה בצל פצצות רוסיה.

את חמת ישראל לא שמענו.

על בסיס פואמת הזעם של נתן אלתרמן לנוכח השואה שזהו הבית הראשון:

בבכות ילדינו בצל גרדומים

את חמת העולם לא שמענו

כי אתה בחרתנו מכול העמים

אהבת אותנו ורצית בנו.( מתוך "מכל העמים")

אני רגיל לשלוף את הפואמה ,שמא- הפועמה, המרטיטה הזאת, מן המדף לעתים קרובות. ואני עושה זאת גם הפעם כאשר ראש ממשלת ישראל ,שמדבר עצמו לדעת עם הרודן וולדימיר פוטין, לרבות אותה פגישה בשבת בסוצ'י, שאזקה עוד יותר את ידיה של ישראל ושימשה בעיקר את הרודן הרוסי. אם פוטין ישנה עמדתו זה יקרה אך ורק אם הסנקציות ההולכות ומתעצמות יביאו אותו לראות את הפתח החשוך של המנהרה שהוא אישית נכנס אליה. העם הרוסי כבר נמצא בתוכה וזה פחות אכפת לו. במקרה זה אין לפוטין בעיה ויש לו את הטלפון  של נשיא צרפת מקרון, או לכל מנהיג מערבי שיבחר. בינתיים הוא לא רואה את מלאך המוות שלו שאותו הוא לא רוצה לפגוש.

ראש הממשלה נפתלי בנט, רואה עצמו ניטראלי למהדרין שמכשיר אותו כמתווך בין התוקפן לקרבן .והתוקפן הוא  איש הק.ג.ב. הסטליניסטי שמנהיגו טבח במיליונים מבני ארצו. היכן הבושה  של ראש ממשלת  המדינה היהודית שקמה על עיי החורבן של העם בגלל שליטים אכזריים ,חסרי מעצורים ואפס מוסר, שהיהודים היו הקרבנות שלהם. זה מה שאמר לפני שנתיים יאיר לפיד, כיום ראש הממשלה החליפי ושר החוץ ואדם שמזכיר, וטוב הוא עושה, שהוא בן של ניצול שואה. "הבושה מתה והיא חיה בבלפור" .אז הוא היה באופוזיציה. עכשיו, הוא בשלטון. אז מה בדבר הבושה של הקרמלין במרץ 2022 ? הבושה מסתתרת במרתפים, היהירות נוסקת לגבהים.

כיסוי הבושה.

ה"עמדה הניטראלית" שמדינה ישראל נקטה גם בכול הקשור לקליטת פליטים מרוסיה נתקלה הפעם בדעת קהל ברורה ומהדהדת בישראל .אור קטן  בחשכת עולמנו.ובשעה שממשלת ישראל מצויה במנזר שתקנים בכול הקשור בתוקפנות הרוסית באוקראינה, היא קולנית מאוד לגבי קליטת העלייה מארץ זאת.שם רואים זאת כעידוד לבריחה.הקהילה היהודית באוקראינה מכירה יפה באפשרות אנשיה להגר לישראל.יהודי אוקראינה,שחושבים לבוא לישראל,לא זקוקים לפרסומת. שכן בישראל הקריאה לעלות משמשת פרסומת לסוכנות היהודית שעבר זמנה ולשרת העלייה והקליטה פנינה תמנו שטה, תפקיד ומשרד מיותר שמשמש לצרכים קואליציוניים .והייתי מוותר גם על המונח האנכרוניסטי  "עלייה". הם לא עולים  מארצות השפלה להרי הימלאיה ולא ממדינה טוטליטרית למדינה ערכית. הם מהגרים שזקוקים למקלט מפני הפצצות והטילים הרוסיים.

זה אמור לגבי הדאגה כביכול לקהילה היהודית הגדולה ברוסיה, שמא יבולע לה, אם ממשלת ישראל תצא נגד שליט רוסיה.גם זה חשש מופרך. פוטין מסתדר יפה עם הקהילה היהודית שצמרתה, לפחות רובה,הדתית והפוליטית, תומכת בו ויש לו עניין בינלאומי שלא לפגוע בה. ולא בגלל היחסים עם ישראל.

לפתע נזכרים בפוגרומים.

זה ועוד.באי אלה מכתבים למערכות העיתונים וברשתות החברתיות מצאנו התייחסות לאוקראינה, תוך כדי אזכור כי האוקראינים שיתפו פעולה עם הנאצים במלחמת העולם השנייה. והיו כאלה שהפליגו לעָבָר רחוק יותר- לפוגרומים.זה נכון שבאוקראינה עשו פוגרומים ביהודים אבל יהודים נרדפו ונרצחו גם בספרד,בין היתר ובמקומות אחרים. גם בעיראק המזרח תיכונית היה פוגרום, ה"פארהוד" בשנת 1941 כאשר 180 יהודים נרצחו ו- 2500 נפצעו ורכושם נבזז ונהרס. ונכון שבאוקראינה היו ששיתפו פעולה עם הנאצים. כמוהם היו ברומניה,בהונגריה, ביוגוסלביה, בבולגריה וברוב ארצות הציר והכיבוש. וגם בשוודיה ושוויץ הניטרליות, וגם בהולנד המתקדמת וצרפת הנאורה. באוקראינה הוכרו על  ידי "יד ושם" אלפיים וחמש מאות חסידי אומות העולם.

אך מדוע לפזר את תחמושת הזיכרון הזה אם יש מטרת בול- גרמניה הנאצית בעצמה. ומגרמניה זאת באה אלינו הקנצלרית אנגלה מרקל, אחת המנהיגות הגדולות של אירופה בת זמננו, כדי להיפרד מאתנו לקראת פרישתה. בשבוע שעבר בא אלינו הקנצלר החדש אולף שולץ לביקור קצר כדי לקבל את ברכת הדרך.גרמניה נמנית כיום עם ראש החץ נגד התוקפנות הרוסית- גם בדרגי הממשל וגם בדעת הקהל. ואגב גרמניה הפוסט מלחמת העולם השנייה ,היא המדינה שממנה באים הכי הרבה  תלמידים ומורים לבית הספר להוראת השואה ב"יד ושם". גרמניה עושה רבות כדי לכפר קצת על עברה תוך כדי הדגשה חוזרת ונשנית שאין כפרה מוחלטת למה שהנאצים עוללו לעם היהודי. פוטין ,לעומת זאת, מפליא לעשות כדי לשקם את הסטליניזם העולמי והאכזרי ולחזק פלוטוקרטיה מושחתת, במקום הקומוניזם.

סוריה- אמרנו כבר.

הסיבה היחידה המשמעותית לעמדתה המחפירה של הממשלה כלפי הקרמלין היא כידוע לכולם, האפשרות שיש לישראל לפעול נגד כוחות ומתחמים של איראן בסוריה בתמיכתה בחיזבאללה בלבנון.לדעתי כמי שעוקב אחר המציאות ונפתוליה, רוסיה לא עושה זאת מאהבת ישראל. איראן היא יריבה שלה בסוריה, גם ביטחונית וגם כלכלית.וזה עושה לה טוב אם לא היא זו שצריכה להתעמת עם האיראנים אלא  ,מבחינתה, שליחת המצווה שלה- היא ישראל. ולהערכתי ישנה עוד סיבה חשובה לא פחות.רוסיה מכרה לסוריה טילי קרקע אוויר משוכללים שיכולים לפגוע במטוסי חיל אוויר שלנו כשהם מצויים באוויר.בוודאי שזה איום רציני שהפיקוד הבכיר בצה"ל מכיר בו . עם זאת, לדעת מומחים בדבר, לרבות בחו"ל , שמסתמכים על הביצועים של חיל האוויר הישראלי, המטוסים שלנו מסוגלים לנטרל את האיום של הטילים הרוסיים. רוסיה לא הייתה רוצה שתרחיש כזה יתממש.

אבל גם  מעבר לשיקולים האלה שהם טקטיים ביסודם, הרי אסטרטגית – בעלת בריתנו הגדולה, והקהילה  היהודית  שבה, רוצות שנתייצב לצד ארה"ב שעומדת בראש המערכה נגד פוטין. מה היוהרה הזאת של מדינה קטנה במזרח התיכון שצינור החמצן שלה בא מארה"ב, לעמוד מן הצד או לשבת על הגדר.מה שנוח יותר.

מה שמעציב הוא שהציבור ,או חלקו לפחות,מקבל זאת כדבר מובן מאליו. זה טוב לישראל. כמו שהוא קיבל את טרמפ המושיע שהכיר בירושלים. סוציופת ורפוּי שכל.וככל שהעניינים באוקראינה הולכים ומסתבכים ככה מתגלה שיש לנו עסק עם נשיא שבוי בתוך עצמו שמעטים,אם בכלל, יודעים כיצד הוא רוצה להפוך את רוסיה לאימפריה, כפי שהייתה.פוטין הוא אכזרי מטרמפ וקר כקרח של קמצ'טקה.זה ועוד.אלה מטוסים מופעלים נגד עמדות פרו איראניות בסוריה-האם אלה מפציצי "סוחוי 25" רוסיים ? או  אֶפ 35  האמריקאים, תוך שכלול ישראלי שמתאים לצרכים שלנו. זה אמור אגב, לגבי האיומים שלנו על איראן. עוצמתנו ,היא בכלי המלחמה המשוכללים ביותר שמספקת לנו ארה"ב .ובעת פקודה ומצוקה לאומה, כמו במלחמת יום הכיפורים, ראינו את הרכבת האווירית האמריקאית שתכליתה היה למלא מיידית את ההפסדים של כלים וחומרים שאבדו לנו במערכה הקשה.

אנחנו במצב שאנחנו כי ,לפי המכון למחקרים אסטרטגיים, ארה"ב העניקה לישראל מאז הקמתה ב 1948 סיוע במישרין ובעקיפין בסדר גודל של 170 ביליון דולרים. ואנחנו-"מוישה גרויס", לפי ההגדרה היידישאית, לא מתייצבים לצידה של בעלת הברית הגדולה שלנו. גם אם וושינגטון הרשמית ברוב סובלנותה כלפינו מבינה את המניעים לעמדתנו, דעת הקהל באמריקה ובעולם לא מבינה זאת. וזאת אותה וושינגטון וזאת אותה דעת קהל שאנו מבקשים שיזדהו עם חששותינו בכול הקשור לאיום איראני. איזו דו-פרצופיות מוסרית ופגומה הגיונית ומדינית. לא מוצע שאנו נהיה גרורה של מעצמה או שנמעיט בנחישותנו להגן על המדינה שלנו בהתאם למציאות ולנסיבות שאינן סטאטיות .זאת התבונה של כל מדיניות ובוודאי של מדינה כמו ישראל.

גם אם הגמגום הישראלי ישתפר במקצת ונשמע ונראה אי אלה עמדות ברורות של תמיכה בעם האוקראיני,וגם אם ראש הממשלה ושרת הפנים יגיעו לנתב"ג כדי לקבל  פליטים מאוקראינה, אות קין על מצחה של ממשלת השינוי-לא יימחה.

"אנשלוס" 2022

פוטין לא מחדש, היטלר עשה זאת במרץ 1938 כשסיפח את אוסטריה.

בנאום שנשא שליט רוסיה וולדימיר פוטין ביום ב ה-21.2.2022  לא זו בלבד שהוא הכיר במחוז הבדלני הרוסי באוקראינה אלא הצהיר כי אוקראינה היא עצם מעצמה של רוסיה. בדיוק כפי שהיטלר הצהיר בשנת 1938 שאוסטריה, דוברת הגרמנית, היא עצם מעצמה של גרמניה.במילים אחרות ההכרה בשטחי הבדלנים באוקראינה היא רק מבוא לשאיפה של רוסיה הגדולה.

להכרזה זאת קדמו לא רק ריכוזי הכוחות האדירים של רוסיה סביב אוקראינה  אלא פעילות חתרנית והתקפות פתע מצד דוברי הרוסית באזורי דונייצק ולוהאנסק וזעקות מתוזמרות על דיכוי אוקראיני, לרבות ביוּם  בריחת פליטים מן הרדיפות של אוקראינה. ראינו את התמונות המבוימות שמראות פליטים דוברי רוסית שוכבים על מזרנים באיזה מחנה. אמצעי המדיה  הביאו את התמונות המפוברקות מבלי לשים זאת באיזו מסגרת קומית. אבל זה בדיוק מה שהנאצים עשו, תחילה באוסטריה, אחר כך בחבל הסודטים כמבוא לפלישה לצ’כוסלובקיה והשאר ידוע.

זה לא אומר שההיסטוריה חוזרת על עצמה כהעתק של מה שהיה. במקרה זה, פעולות החתרנות והאלימות של הנאצים האוסטרים בהשראה ובהנחיית הנאצים, כללו את רצח הקנצלר האוסטרי האנטי נאצי, אנגלברג דולפוס. וכאשר הקנצלר שושינג שירש את דולפוס הביע אף הוא התנגדות ל"איחוד" עם גרמניה הוא הובא לברלין ונאמר לו כי לפניו שתי אפשרויות .לחתום על הסכם "איחוד" או פלישת הכוחות הנאציים לאוסטריה.באוקראינה טרם הגענו לזה.

שיעור ותרגיל בלוחמה פסיכולוגית-היברידית.

אם המומחים בנושאי תעמולה ושכנוע המונים היו זקוקים לדוגמה טרייה בשימוש בכלים משוכללים בזירה הפסיכולוגית, הרי במשבר סביב אוקראינה  העולם למד להכיר מערכה ללא שימוש בנשק במאבק בסכסוכים גלובליים ובמלחמה קרה חדשה. אלמלא סכנה של התלקחות שתמיד קיימת במצבים כאלה ומעוררת חרדות,זה אירוע מרתק לתלמידי מדעי מדינה ו"מדעי חברה"-שכנוע המונים" כמוני.

ההיסטוריה מלמדת אותנו ששום סכסוך בינלאומי אינו פורץ על שדה בור. ואם נדמה לנו שזה לא כך,זה סימן שלא היינו מודעים לו או שאמצעי התקשורת, שהם הכלי המרכזי בהעברת מידע, לא הקדישו לכך תשומת לב מספקת.אוקראינה בהיותה ה-נמסיס של מוסקבה, היא הפלטפורמה המושלמת לשם כך.בספטמבר 2014 חתמו רוסיה,אוקראינה,והמחוזות דוברי רוסית בדונייצק ולוהנסק, בחבל הדונבאס,שבאוקראינה, על הפסקת המריבה באזורים אלה.הרוסים טוענים כי אוקראינה אינה מכבדת את ההסכם. בפועל מה שפוטין,ברצותו להחזיר לעצמו מקצת מן האימפריה הסובייטית שהתמוטטה, רוצה , הוא שאוקראינה, שגובלת בה ,תהיה פרו רוסית כמו באלורוס שהיא מדינת בובה של רוסיה.

הזירה הגלויה של רוסיה היא ריכוז כוח צבאי גדול בגבול בין שתי המדינות ובגבול שבין אוקראינה וביאלורס בשילוב כוחות ימיים ואוויריים שנמצאים  בכוננות. פוטין, שהוא מגלומן ללא כל צל של ספק, לא זקוק לכוח רב כזה כדי להכניע את אוקראינה. אבל בשבילו זאת הפגנת כוח של מעצמה גדולה, חלופה  למצעדים הגדולים של הצבא האדם בעידן המשטר הסובייטי שאותו הוא זוכר בערגה.זה אמור גם בצפייה בתרגיל טילי שיוט  בחברת אורחו גרורו נשיא באלורוס, אלכסנדר לוקשנקו,בשבת.דבר בומבסטי לעצמו ועל סף האבסורד,כאילו הוא זקוק לחשיפת כלי  משחית אלה שהכול יודעים שיש לרוסיה. זה מתאים יותר לשליט קוריאה הצפונית.

מלחמת התשה.

בשלב הראשון של המערכה מלבד הזירה הצבאית, הרוסים נקטו גם מה שנקרא "לוחמה היברידית" שהיא שילוב של אמצעים צבאיים מסורתיים והפעלת זירה סמויה, שתכליתה להשיג מטרות מדיניות ללא הפעלת הכוח הצבאי.זירה זאת מכוונת בראש וראשונה ללוחמה פסיכולוגית  נגד אוקראינה כדי להביא להפיכה בשלטון כפי שהוא היה לפני התקופה של הנשיא זלנסקי הנוכחי שהוא פרו מערבי.

זה כולל הפעלת סוכנים בתוך אוקראינה, שתפקידם לגרום לתסיסה בקרב האוכלוסייה הפרו-רוסית, ואפשר שבאמצעותם לנקוט צעד פרובוקטיבי שיצדיק מעורבות צבאית. מטרה אחרת היא לפורר את התמיכה בנשיא הפרו מערבי, לאמור הפיכה שלטונית. בנוסף לאלה מזה שנים שהרוסים הקימו מערך של תקיפת סייבר, שבו הם מתמחים, שתכליתו לשבש את התשתיות הלאומיות באוקראינה,והם כבר עשו זאת  גם באחרונה.אלה פעולות דו תכליתיות .מצד אחד לזרוע פחד בקרב האוכלוסייה והעלאת המורל של הפרו רוסים באוקראינה. הפן האחר הוא שיתוק התשתיות הלאומיות החיוניות באוקראינה, כך שלצבא הרוסי יהיה קל יותר לתקוף ולכבוש יעדים במדינה ולשבש את יכולת ההתגוננות הצבאית של אוקראינה.

ביידן הוא נשיא שיודע את שפתו של פוטין.

ארה"ב ובעלות בריתה אינן יכולות ואינן רוצות להציב כוחות צבאיים מול הכוחות הרוסיים, בין השאר מכיוון שאוקראינה אינה חברה בברית הצפון אטלנטית. שיגור כמה אלפים חיילים  אמריקאיים לחברות הברית במזרח אירופה הוא אקט סמלי מאוד. אבל בחזית של לוחמה פסיכולוגית המערב בכלל ואמריקה בפרט אינן קוטלי קנים.ויש להם מסורת בזירה זאת גם במהלך מלחמת העולם השנייה וגם  אחריה בתקופת המלחמה הקרה.

כשם שאמצעי התודעה של הרוסים מופנים גם  כלפי דעת הקהל בארה"ב ומדינות הברית הצפון אטלנטית כדי שממשלותיהם לא יתערבו במערכה נגד אוקראינה, ככה גם המערב ובראש וראשונה ארה"ב פתחו במערכה פסיכולוגית  יעילה מאוד נגד רוסיה והנשיא פוטין.וושינגטון עשתה זאת ראשית כל באזהרה של נקיטת סנקציות נגד רוסיה. סנקציות כלכליות בימינו הם נשק מאוד יעיל במיוחד כשמדובר ברוסיה, הענק הגיאוגרפי אך בלתי מפותח כלכלית, ותלוי בעיקר בדלק- נפט וגז. להזכיר כי ברה"מ התמוטטה לא בשל איום חיצוני אלא מפולת כלכלית פנימית שלה ושל גרורותיה במזרח אירופה ובקווקזים.

ומאלף לעקוב כיצד וושינגטון מנהלת מערכה זאת בצורה נחושה, תקיפה ומתמשכת תוך הפצת מסרים בלתי פוסקים מצד כול הצמרת המדינית והביטחונית , כמו בשורת המקהלה,על ההתקפה הרוסית שממשמשת וקרבה. אין כמעט יום שבו אנו לא שומעים על תזוזת כוחות רוסיים,על כוננות חיל האוויר והצי.והנה אוט,אוט ,אוט,"הצבא האדום" מסתער על אוקראינה. גם כאן בדומה לרוסיה, למערכה יש שתי מטרות. אחת היא לחזק את הברית האטלנטית שאחרי נפילת האימפריה הסובייטית הלכה והתרופפה. עכשיו היא לבשה עוז ותכלית. אין כמו אויב משותף כדי  לצופף שורות- במדיניות  פנים וחוץ.

הפן האחר הוא כי במלחמה כמו במלחמה, לא יהיו רק קרבנות מצד אוקראינים אלא גם, אף כי במספר קטן יותר , בקרב הרוסים. ומדובר באלפי חללים וברבבות פצועים. הבאת אלפי ארונות קבורה ורבבות אלונקות מן החזית האוקראינית אל רוסיה אינה בשורה מלבבת לעם הרוסי. ראינו זאת באפגניסטן. וגם כאן וושינגטון לא רק רומזת אלא מצהירה במפורש שגם מתוך שטחים כבושים באוקראינה, תקום מחתרת ותקיז את דמם של  הרוסים.

המערב מתעורר.

יש מי שחושב שהאמריקאים מפריזים באזכור לוחות זמנים להתקפה ואיתי בלומנטל בשידור ב-15.2.2022 ב"כאן 11"  מצטט את דובר הקרמלין אשר "ביקש שנבדוק אם האמריקאים גילו כבר באיזו שעה תתחיל המתקפה?". הערה צינית לעצמה מצד מדינה שמציבה 60% מחילות היבשה בגבול אוקראינה. התשובה כמובן היא שהאמריקאים לא יודעים באיזו שעה תתחיל המתקפה. אבל הם יודעים שקריאת שעון הקוקו הזה על הכוחות הרוסיים המאיימים על אוקראינה יש לה הדים הולכים וגוברים בדעת הקהל גם במערב וגם ברוסיה וזהו חלק בלתי נפרד מן הזירה הפסיכולוגית.לכך יש להוסיף את האזהרה ביום ב' השבוע שאף היא מקורה בממשל והיא שהרוסים, לאחר שיכבשו את אוקראינה יחסלו את כל האישים התומכים במערב, חיסול פיזי או הגליה לגולגים, תזכורת לא מלבת מן התקופה הסטליניסטית.

 פה ושם  שמתי לב, לעוד  היבט במערכת התעמולה של וושינגטון.בידיעה  ב"וושינגטון פוסט", אחד מן העיתונים החשובים בארה"ב, היה מאמר פרשנות שרמז שבצ'צ'ניה, הרפובליקה בדרום, שגובלת במדינות הקווקז ,רובה מסולמית, אשר בשעתה הקיזה הרבה דם של הרוסים, המצב לא שקט. רמז גס למה שעלול לקרות בדרום כשהצבא הרוסי עסוק בחזית במזרח.

ולבסוף כשם שלפוטין יש דעת קהל שאליה הוא רוצה לדבר, והפעם בעיקר כשליט ששואף להחזיר למוסקבה את מעמדה כמעצמה גדולה שיש להתחשב בה ובאינטרסים שלה, גם לנשיא ביידן יש דעת קהל שלא אהבה את הנסיגה המבוהלת מאפגניסטן. עכשיו יש לביידן הזדמנות להוכיח שהוא נשיא נחוש ומצליח  להדק את  הקשר במדינות נאט"ו וגם לגייס סביבו את העולם החופשי.יש כאן מסר ברור גם לאי אלה חוגים ברוסיה עצמה, לרבות גורמים כלכליים אוליגרכיים, שיפסידו הרבה אם תהיינה סנקציות.סביר להניח שהם לא רוצים סנקציות ולכן גם לא מלחמה. ואם הסנקציות יכללו החרמת מיזם "נורדסרים 2"- קו הגז הטבעי  באורך 750 ק"מ מרוסיה לגרמניה,בהשקעה אדירה של מוסקבה, כפי שגרמניה הודיעה היום, זאת תהיה מכה כואבת מאוד לכלכלת רוסיה.

טום פרידמן הפרשן הפוליטי הבכיר של הניו יורק טיימס מקדיש את מאמרו  לסכסוך האוקראיני תחת הכותרת" האם ג'ו ביידן המנומנם גורם לוולדימיר פוטין למצמץ ?"במאמר שהתפרסם ב 16.2.2022 הוא כותב בין היתר: "ליתר דיוק, צוותו של ביידן גייס מספיק סולידריות בקרב בעלות הברית של נאט"ו, מספיק סיוע הגנה לאוקראינה ומספיק איום בסנקציות כלכליות נושכות כדי להביא את פוטין לחשוב על הדבר היחיד שחשוב לו:"אם אני ממשיך בתוכנית של התקפה מלאה וזאת משתבשת- הורסת את כלכלת רוסיה וגורמת להבאת גופות חיילים רוסיים בשקים ממלחמה נגד סלאבים- תוצאה זאת עלולה להוליך לנפילתי שלי". (הדגשה שלי. צ.ג)

פוטין הוא דמות אניגמטית לפרשנים ולמומחי מודיעין.אפשר שהוא מהמר אבל הוא ללא ספק בריון ואיש הק.ג.ב עד הלשד, גם בהופעה שלו, או בהליכה שלו אם שמתם לב, כמו דוֹן גדול, אימפרטור.להערכתי, ולכל אדם יש זכות ניחוש,פוטין בשלב זה יסתפק בהכרה בחבל דונבאס, אשר שליש משטחו הוא בידי הבדלנים.אילו פוטין רצה לכבוש את אוקראינה כולה ולספח אותה הוא היה עושה זאת מזמן בפשיטת בזק כמו בחצי האי קרים בלי כול הכנות פומביות של שבועות.הוא מעדיף ראש ממשלה פרו רוסי ומלחמת התשה ממושכת כדי להשיג מהפך זה.פוטין,ללא ספק,מודע לעובדה כי  ישנו כרסום הולך ומתהווה במשטרים הדמוקרטיים על ידי צמיחת מנהיגים טוטליטריים גם באירופה, כמו הונגריה למשל. וראש ממשלת הונגריה הלאומן,וויקטור אורבאן, הוא חברו של פוטין.

מאידך ממשלות המערב בכלל והברית האטלנטית בפרט אינן מגישות מספיק עזרה כלכלית וצבאית לאוקראינה, מעין  גרסה עכשווית של  "רכבת אווירית" לברלין הנצורה, ודעת קהל אדישה בעולם וגם אצלנו. מסיבה זאת וסיבות אחרות, גם אם יושג איזה הסדר זמני, פוטין לא יניח לאוקראינה. היא תישאר קוץ בישבן של רוסיה ואין לדעת מתי תופיע המורסה המוגלתית הבאה.

עם זאת האיום של פוטין על אוקראינה במישרין ועל המערב בעקיפין עשה שירות לעולם החופשי בכלל ולנשיא ביידן בפרט. לאחר התפוררות האימפריה הסובייטית ונפילת חומת ברלין -המערב בכלל והברית האטלנטית בפרט נרדמו והנשיא טרמפ פעל להרדימה בקביעות. עכשיו התעוררו.ככה או אחרת, פוטין הזכיר לעולם החופשי שלא זו בלבד ש"קץ ההיסטוריה" של פוקויאמה- גירסה א', לא  הוגשם, אלא שהמלחמה הקרה, זאת שביידן מכיר היטב, חוזרת בשינויים שהזמן גרם וצריך ללמוד כיצד להתמודד  אתה כמו הקורונה.

.