ממאבק נגד הרפורמה המשפטית, למערכה להחלפת הממשלה.

בנסיבות שהמשבר החוקתי עומד בפתח, יש להפנות את המחאה הציבורית  נגד הממשלה  שמפרה חוקי יסוד ולכן עליה ללכת, ואם זאת לא תוחלף באחרת – על העם ללכת לבחירות.

 אבא אבן החכם אמר כי היהודים לא מאמינים בנסים,הם סומכים עליהם. אני בספק רב אם הוא היה אומר זאת היום בייחוד בכול הקשור לממשלה זאת. גם אם יקרה נס ומבית הנשיא ייצא איזה תבשיל שיספק את הממסד הזה עם חצי תאוותו בידו, וזה יהיה נצחון לו – מן הממשלה הזאת, דבר טוב לא ייצא.היא רעה עָד לִשדָה מכל בחינה שהיא. הנזק שממשל זה גרם למבנה השלטון,בזמן כה קצר, הוא כה גדול, שמוטב לתת לו לקרוס ולבנות תחתיו מבנה ראוי יותר, ובכך גם לתקן את אשר עוות מאז הקמת המדינה.

ולכן המבצר האחרון של החברה הוא בית המשפט העליון.מה גם שהוא קבל את כול הגיבוי הציבורי האפשרי.הוא יאמר את דברו בכול נוגע להפרת חוקי היסוד של המדינה בחוקים שתפורים על ידה למטרות אישיות. אז יצטרך הציבור מצדו לפעול להחלפת ממשלה זאת ,בין אם תוך שידוד מערכות פנימי או על ידי עריכת בחירות.

תמונת הבריקדות מתוך המחזמר "עלובי החיים". הקטע המקורי של הסרט מובא בסיום הפוסט ב"יוטיוב"

מסיבה זאת הדבר הדחוף ביותר, לצד המחאות לסוגיהם, הוא להגיע לכול פינה בארץ כדי להסביר לציבור הרחב ביותר את המשמעות, ותוך כדי כך להביא לצמיחתה של הנהגה חדשה בראש וראשונה למפלגת השלטון,ובעצם לא רק ,וגם לקהילה הערבית בישראל לא יזיק טלטול בהנהגה.לעניות דעתי,  המרץ, או רובו, שהושקע בהפגנות היעילות והמעודדות, מן הראוי שיופנה אל כול  המקומות בארץ, של יהודים, ערבים דרוזים,חילונים ומסורתיים או דתים נאורים. אני חושב שהציבור  ברובו הגדול מוכן לזה.המטרה היא להחליף את  ממשלת הכחש והמרמה ,לדראון עולם.

משבר חוקתי.

במדעי המדינה למדנו כי משבר חוקתי הוא מצב שבו ממשלה אינה מסוגלת למלא את תפקידה מן הסיבות הבאות:הממשלה מנסה לחוקק חוקים שמנוגדים לחוקה. במקרה של ישראל-חוקי יסוד. המוסדות הממשלתיים מפרים את החוקה. או ששרים במשלה  אינם פועלים ברוח החוקה. במקרה שלנו-חוקי יסוד. או שנוצר משבר פוליטי שהחוקה אינה עונה על נסיבות הזמן.או שבעת משבר חוקתי פועלת הממשלה כדי להחליש את מנגנוני הבקרה החיצוניים והפנימיים, בהם מערכת המשפט, המשטרה,אארגוניי זכויות האדם, ואמצעי תקשורת. זאת המציאות שלנו.

בעת החדשה, לפי המקורות שדליתי , היו משברים כאלה באוסטרליה, בדרום אפריקה וברוסיה,בכול מדינה בנסיבות שלה ובאופי המשטר.  בכול מקרה, המשברים נפתרו ללא שפיכות דמים.

לאמור, שנגיע למצב הזה שבו בית המשפט העליון יקבע שממשלת ישראל מפרה, בחוקים שהיא מחוקקת ,את חוקי היסוד.ממשלה זאת אם היא אינה מכבדת את צוו בית המשפט- אינה ממשלה לגיטימית. ממשלה לא חוקית- אחת דינה להתפטר ולהעביר את ההכרעה לעם.

העתקת הטרמפיזם.

מאוד ייתכן כי ממשלה זאת, לאמור השליט שהקים את הגולם אך הגולם קם על יוצרו-תנסה באמצעות בריונים מצויים להטיל מצור על משכן בית המשפט העליון. זאת בדומה לכנופיות שצרו על בית הנבחרים האמריקני, בהשראת הנשיא הבריון  הסהרורי דונלד טראמפ, כאשר הוא סרב לקבל את התבוסה שלו בבחירות וערכאות  בתי המשפט אישרו אותן. לכך כוחות הביטחון שלנו צריכים להיות מוכנים, כדי שלא ייקח זמן, כפי שקרה בוושינגטון  בעת ההיא ,כשכוחות הביטחון השתהו בהגעה אל בנין הקפיטול.ובהקשר זה מן הראוי  להביא את דברי המפכ"ל לשעבר רוני אלשייך כפי שהופיעו בעיתון "מעריב" ב- 22.2.2022

בידיעה מצוטט רוני אלשיך שאומר כי " אם יידרשו לבחור – השב"כ, המוסד, צה"ל והמשטרה  יקשיבו לשלטון החוק". הוא הוסיף ואמר :"אני לא רוצה להגיע לשם אבל אם חלילה נגיע לשם זה יהיה משבר גדול. הממשלה לא עשתה שיעורי בית. מי שייפגע מהמשבר הפיננסי שייווצר מהרפומה המשפטית, הם בעיקר המוני ישראלים בשכבות החלשות, שהפנסיה שלהם תלויה בשוק ההון והמצב החדש ידרדר אותם לעוני".

אלשיך שמונה על ידי ממשלת נתניהו הקודמת היה רחוק מלהיות שמאלני. אבל במהלך שרותו  הוא למד דבר וחצי דבר על נתניהו,בין היתר במשפט שמתנהל נגד ראש הממשלה שחוקריו במשטרת ישראל סיפקו את העדויות ליועץ המשפטי. לפי ידיעה זאת אלשיך הזהיר כי "שרי הממשלה גם לא לקחו בחשבון את עמדת בית  הדין הבינלאומי על חקיקה שיש בה החלשת מערכת המשפט הישראל. יהיו לכך משמעויות גדולות על היכולת להגן על אנשי ביטחון וציבור ישראלים מפני אימת הדין הבינלאומי. עד כה מי שהגנו עליהם הם בג"צ ופצ"ר, אשר חוסנם מנע מאמצעי אכיפה בינלאומיים הוצאת צווי מעצר נגדנו. אני לא מכיר אף אחד סביב שולחן הממשלה שמוכן לשלם את המחיר ולהסתכן בקבלת צו מעצר בינלאומי"

לשמוע דברים חדים כאלה מפי מי שעמד בראש מערכת הביטחון המשטרתית על כל שלוחותיה באכיפת חוקי המדינה – מצמרר. עם זאת, טוב לדעת שאם חלילה נגיע אל פי התהום -כוחות מערכות הביטחון של המדינה ישכילו לעצור את האסון והעם לא יצטרך לעלות על בריקאדות.

אמש בסוף השיחה עם קובי ברקאי ברשת ב' בתוכנית שלו "הידברות", הופתעתי כאשר הוא ביקש ממני שאנקוב בשיר לסיום הריאיון. בשל המציאות שבה אנו נתונים, ביקשתי שישמיע את שיר הבריקדות מתוך המחזמר "עלובי החיים" והוא הביא אנסבל של 17 זמרים בינלאומיים ששרו אותו. אני מביא לקוראים את הקטע המקורי מתוך הסרט.

****************************************

שיר הבריקדות- "האם אתם שומעים  את העם שר את השיר של אנשים זועמים"- מתוך המחזמר "עלובי החיים"

Les Misérables | Do You Hear the People Sing? – YouTube

https://www.youtube.com › watch

2:22

Do you hear the people sing? Singing the songs of angry men? It is the music of the people who will not be slaves again!

YouTube · Universal Pictures · 27 בדצמ׳ 2019

העומדים בשער היהדות נגד מחריביה ומהרסיה ממי שמתיירמים להגן עליה.

אורתודוקסי נאור בעל  תואר רב,  נאבק בנחישות נגד הרפורמה במערכת המשפט והתיאוקרטיה החרדלית שהיא נושאת בכנפיה.

בפוסט הקודם תחת הכותרת " ספסרי הדת" צטטתי מכתב למערכת "הארץ" של המשפטן החרדי , דב הרבלטל, שהתבטא שהוא היה "בודד בכיפתו" בהפגנה ראשונה, בשבוע שעבר מול הכנסת.אפשר ושם הוא היה בודד, אך לא בהפגנות האחרות  של נשים וגברים דתיים נגד מזימות השלטון.אחת מהן בהשתתפות רבה נערכה ביישוב הגדול ביותר בגוש עציון- אפרת. ציינתי זאת בפוסט אחר. עם יוזמי הפגנה זאת נמנה  הרב אבידן פרידמן, מחנך ופעיל חברתי.מטבע הדברים רציתי לשמוע את דעתו על המצב מנקודת ראותו האישית וגם של הציבור הדתי שעימו הוא נמנה.יתרה מזאת רציתי לבחון אם יש בקרבנו ציבור דתי  שונה מן היהדות החשוכה שחסה בצל חוטאים דרבנן ,אוכלי טריפה דאוריאתא ומושחתים ושקרנים ,אליבא דעלמא כולא.

ההפגנה ב"אפרת"

שאלתי הראשונה לרב אבידן הייתה בכול הנוגע להשראה לתפיסה הליברלית של  דתיים בגוש עציון , כמו  רבה של "תקוע" השכנה , הרב פרומאן, והרב עדין שטיינזלץ ,זכרם לברכה. בתשובתו הוא הביא לדוגמה גם את הרב שלמה ריסקין, מייסד היישוב אפרת, שהוא רב עם מטען גדול של תפיסות ליברליות, שתמיד דאג לכונן יחסים טובים עם הפלשתינאים ככול שניתן. (הרב שלמה הכהן ריסקין,יליד ארה"ב , הוא הרב לשעבר של המועצה המקומית אפרת ומייסד מוסדות "אור תורה סטון". מרבני האורתודוקסיה  המודרנית שבציונות הדתית- צ.ג)

הדת שבשמה מנסים להרוס חברה- יכולה לשמש גורם לסובלנות

הואיל והנזק שזוממי ההפיכה המשפטית גורמים הוא לא רק  ברקמה הדמוקרטית אלא גם בדת היהודית, שעוכריה מתיימרים להגן עליה, ביקשתי לדעת האם אכן זאת דמותה של הדת או שמא היא יכולה להיות ההפך מזה .על כך משיב הרב אבידן:

"אני חושב שהדת בהחלט יכולה להיות קטליזטור לסובלנות ולדו-שיח, לא ,בעיקר, בשל היותנו זרים בפזורה, אבל כן בגלל שיש לנו שיח דתי משותף עם הציבור המוסלמי, ויש הרבה נקודות השקה בין הדתות והאמונות.  בנוסף לזה, התורה שָבָה ומדגישה את חובתנו כלפי הָגֵר- דהיינו, מי שלא יהודי שחי בתוכנו, וזה מעבר לסובלנות. לפי ההלכה, כל מצוות הָחֶסֶד שיהודי חייב כלפי יהודי אחר, הוא חייב גם כלפי גֵר תושב- דהיינו, חובות מוסריות שהם מעבר לחובה המוסרית הרגילה בין בני אדם. "

הוא מוסיף  ואומר שיש לא מעט אירוניה שהמפלגות הדתיות היום- החרדיות, וחרדליות- מדברות כביכול בשם הדמוקרטיה, כשהם בעצמם לא מזדהים עם הרעיון, ושהם בהחלט רואים את משפט התורה מעל לדמוקרטיה. ביהדות, הכללים של צדק ומשפט הם מעל, אפילו מעל למלך. גם המלך כפוף לחוק ולהלכה כמו אדם רגיל. הרעיון של הפרדת רשויות, והרעיון של זכויות לכל אדם באשר הוא אדם הנברא בצלם אלוקים- אלו רעיונות שאדם כמוהו שואב מהיהדות, ולא מחוצה לה.

הכפייה הדתית משניאה את היהדות על העם.

אשר לכפיה דתית, הרב אבידן נחרץ מאוד בדעתו:"אני בהחלט שותף לסלידה מכפייה דתית, וחושב שיש חילול השם נוראי בצורה שבה המפלגות החרדיות מציגים את היהדות. בעיניי, היהדות החרדית איננה מייצגת "תורת חיים", אלא תורה שלא עולה בקנה אחד עם חיים בעולם הזה.

לגבי חוק החמץ ."כמובן שאני מתנגד. דברים כאלו רק גורמים נזק לדת. אני לא מבין מי מרוויח מזה. זו עוד דוגמה לכוחנות ושכרון הכוח שהשתלט על הציבור הדתי. זה ממש ההיפך מהדת, וההיפך מדרך התורה. זה להשניא את הדת על העם. "

תהיתי לגבי השינויים שחלו בארץ הן בקרב הקהילה החרדית, שהייתה בעבר אוניברסלית ולא לאומנית, והן בקרב הדתים לאומיים, אשר נציגי שניהם חתומים על מגילת העצמאות ועכשיו חותרים תחת אותן אושיות של המדינה.

"לא הייתי מגדיר את החרדים כקהילה אוניברסלית, הם היו  תנועה מאד מאד פרטיקולריסטית"- אומר הרב אבידן ומוסיף" :"אבל נכון שהם היו גם אנטי-לאומיים ואנטי-ציוניים, והם עדיין". עם זאת במענה לשאלה שלי הוא מעיר: " אכן חלה מהפכה מאד משמעותית ומעניינת ביחס של החברה החרדית למדינה. מאז הכניסה של החברה החרדית לפוליטיקה, במובנים מסוימים הם הפכו להיות "ציוניים"- זאת אומרת, להרגיש בעלי הבית, במקום להרגיש שהם עדיין בגלות, תחת חסות של ממשלה נכרית. יחד עם זה, ועם השנים, הם גם הפכו להיות בעלי ברית של הימין, ובכך, כאילו ימניים. מצד שני, המפלגות החרדיות עדיין מתפקדות בעיקר כשתדלנים שבעיקר מה שחשוב להם זו טובתם של הקהילה שלהם, ולא אחריות כלל-ישראלית. יש לא מעט סתירות פנימיות הקיימות בהתנהגות של המפלגות על בסיס המתח הזה. "

"הציונות הדתית" היא לא ציונית והדתיות שלה אינה עומדת במבחן הזמן.

אשר לשינויים בקרב הקהילה הציונית הדתית לאומית לדעתו, לאחר תהליכים מורכבים במשך השנים, הציונות הדתית בעצם אימצה לחלוטין את תפיסת העולם של הציונות החילונית, דהיינו- שאנחנו חייבים לדאוג לעצמנו, ושאנחנו תלויים בכוחנו ובעוצם ידינו. זאת אומרת, עיקר השאלה הפכה להיות שאלה של כוח ושל שליטה ו"ריבונות", ובמדרון חלקלק של שנים, הגענו לתפיסות לאומניות וגזעניות של "עוצמה יהודית". כמובן, שהתפיסה הזאת קיבלה חיזוק מתפיסות דתיות מסוימות שקיימות על זכותנו לארץ הזאת, ולעליונותה של עם ישראל .ומה שנקרא "הציונות הדתית" בראשותו של בצלאל סמטריץ', תהי הסיבה אשר תהיה לקיומה – בעיניו זאת לא הציונות הדתית .והעובדה שמה שיכול היה להיקרא "ציונות דתית" כמו תנועת "מימד" בראשות הרב מלכיור, והיא נעלמה- זאת טרגדיה בעיניו. ככול הנראה שיש איזו סתירה אינהרנטית שמי שדעותיו מתאימות  ל"מימד", כבר בהגדרה מרגיש פחות מחויב להצביע דווקא הצבעה מגזרית.

 "  מדוע הפגנתם נגד הממשלה? האם נגד אלמנטים ספציפיים בחוקים שהם מתכוונים לחוקק, כמו במערכת המשפט,האם נגד ההרכב של ממשלה זאת, שכוללת ללא צל של ספק גופים גזעניים."-שאלתי. על כך הוא השיב:

"אנחנו הפגנו נגד הרפורמה המשפטית במתכונתה הנוכחית, בדרך שהיא מובלת שגורמת קרע נוראי בעם. בתוך המטרייה הגדולה הזו, הרבה מאד דעות יכולות לחסות. אנשים שתומכים ברפורמות מסוימות, אבל לא בקיצוניות הזו, או לא בפזיזות הזו, או לא בהקשר של ניגוד עניינים כמו שקיים כיום, גם אנשים שתומכים בממשלה וגם מי שמתנגד אליה, וכאלה שסולדים מהגזענים והגזענות הן פחות והן יותר."

אם נזדמן לי רב דתי ליברלי ודמוקרט, מטבע הדברים ששאלתי אותו, לגבי העתיד שלנו כאן, גם אם הנושא של הרפורמה המשפטית ימצא פתרונו, מה לגבי העתיד המדיני- היחס לפלשתינאים. האם הוא בעד קיום מדינה פלשתינאית לצד ישראל כערובה לקיום מדינה יהודית. וזאת הייתה תשובתו: "אגיד בכנות שאיני יודע. אני מאמין בזכותנו לקיים מדינה יהודית. איני מאמין שאנחנו יכולים לספח את יהודה ושומרון אבל לא לתת זכויות אזרחיות לתושביה. מעבר לזה- אני בהחלט בעד שיח, הידברות, היכרות, ובניית גשרים וקשרים בין העדות והדתות".

הרב אבידן פרידמן

אבידן פרידמן  נולד בקנדה, למד תואר ראשון בפסיכולוגיה ופילוסופיה, תואר שני בחינוך יהודי, והסמכה לרבנות בניו יורק. עלה ארצה עם אשתו דבורה ו 2   ילדים ב 2010, ומאז התווספו עוד 3 צברים. מתגורר באפרת. מייסד ומנכ"ל עמותת ינשו"ף, הפועלת לעצור ייצוא נשק ישראלי למשטרים רצחניים, ורב ומחנך בתיכון הרטמן בירושלים. הוא חבר  בארגון הרבני "בית הלל". התיכון התורני- ניסויי הרטמן לבנים הוא חטיבת ביניים ותיכון לבנים הנמצא בשכונת המושבה הגרמנית בירושלים.הוא מחנך ליהדות מודרנית, למצוינות אקדמית, ולערכים ואחריות חברתית .כממשיך את דרכו החינוכית של מייסדו, הרב פרופ' דוד הרטמן ז"ל. התיכון  הרטמן נותן משקל מיוחד ללימודי היהדות, תוך מתן דגש על ההתמודדות המאתגרת והשילוב הפורה בין היהדות האורתודוקסית-מודרנית לבין ערכים של תרבות דמוקרטית וליברלית.

הרב אבידן צילום אוסף פרטי

אולי מן המציאות הקשה והמסוכנת, שבה נמצאת החברה היום ובעקבות המחאה הציבורית שאין לה תקדים, תצמח לנו לא רק חברה בעלת מודעות עמוקה יותר לכורח בעמידה על המשמר המדינה כיהודית ודמוקרטית, אלא  גם  ציבור דתי ליברלי, שהוא לא  לעג וחרפה לעם היהודי אלא מופת ליהדות בת זמנינו.

מה יש כאן להסביר.ממשלה הוקמה כדי למשול.

מינויה של ח"כ גלית דיסטל אטביראן לשרת הסברה ריקה מתוכן ומיותרת כמו מינוי שרים במשרדים אחרים. יש שר אחד- ביבי נתניהו-המושל ,המנהיג.

באחד הערבים בראשית  החודש חזרנו נכדתי אלינור ואני מסימפוזיון באוניברסיטת תל אביב בנושא: "האם השמועות על מותה של הטלוויזיה מוגזמות?"- נושא מרתק לעצמו. אלא שלא על כך היה הוויכוח בין אלינור לבין הנהג שהחזיר אותנו הביתה ומצד נכדתי בטונים די גבוהים ובהתרגשות.  הנושא היה "משילות". הנהג טען – כי ממשלה מוקמת כדי למשול. חד וחלק. כול הדקויות שנכדתי ניסתה לשלב בדו שיח לא היו נהירות לנהג. הרי ממשלה נבחרת כדי למשול- לא?

חברת התקליטים :"קול אדוניו"

ואם אני מנסה לרדת לעומק העניין, עומק די שטוח, אני די מבין אותו. האם למשל נהג המונית יהיה מוכן למסור את ההגה למישהו אחר בעודו מסיע לקוחות.המונית היא על שמו. היא שלו. ככה עובדת התעמולה .אם לכך תוסיפו עוד מילים ומונחים חדים כמו "אוייב", "ביטחון פנים", "מדינה יהודית" ,מסורת יהודית" ואולי עוד מונח קליט- תקבלו את הממסד הקיים שנבחר בבחירת דמוקרטיות.הענין הוא פשוט בתכלית.

אשר לוויכוח אילו נתקלנו בנהג כזה שמוכן להסביר את עצמו היינו מקבלים דיאלוג מסוג כזה:

הנהג: היו בחירות?

אלינור: היו.

הנהג: הכנסת הנבחרת בחרה בממשלה.

אלינור: בחרה.

הנהג: יש שר לביטחון פנים.

אלינור: יש

הנהג :הוא צריך לדאוג לסדר ולביטחון התושבים

אלינור: כן

הנהג: יש שר המשפטים?

אלינור: יש

הנהג: אז הוא אחראי על המערכת המשפטית.

אלינור: הוא אחראי.

הנהג:יש ראש הממשלה שממונה על הממשלה

אלינור: יש

הנהג: אז מדוע באים בטענות, אם כול אחד מאלה רוצה למלא את תקפקידו על הצד הטוב ביותר.מעליהם יש ראש ממשלה שהוא אחלה גבר.

הנה קבלתם את התמונה כיצד אובדת דמוקרטיה. מסרים של תנועות קיצוניות הם קומפקטיים, פשוטים, תפיסים, חדים וחלקים .הם באים מצד תועמלנים מתוחכמים אל ציבור לא מתוחכם. הסברת תהליכים דמוקרטיים היא מערכת דקויות ששייכת לטונים הרמוניים מעודנים וקשת של תת דעות, והסברים ומונחים משפטיים. לכן קל להסביר לעמך, או חלק ממנו,מהו שלטון  וקשה להסביר לו מה הם גבולות השלטון ומהי החלוקה בין הרשויות. הוא לא אוהב בלבולים.

האופוזיציה כשלה בהסברה גם כאשר שלטה.

"הסברה" כפי שאני מציין לא פעם הוא מונח "תוצרת כחול לבן". אין חיה כזאת  בשם הזה בשום מקום בעולם. היא נוצרה אצלנו כשהמדינה הייתה צעירה וצריך היה להסביר לציבור, שהדמוקרטיה לא הייתה שורשית אצלו, אי אלה דברים לא נהירים או דברים שנהירים למפלגת השלטון ולשותפיה. שרי ההסברה היו שרים חזקים בשלטון כמו שמעון פרס וישראל גלילי. אלוף(מיל) אהרון יריב נתמנה כשר בממשלת  גולדה מאיר לאחר מלחמת יום הכיפורים בעקבות המפלות שנחתו על  המדינה ועל ממשלת גולדה מאיר- הסמכותית.

מעבר לזה בדרך כלל,יש משרדים למידע,לתעמולה, האחרונה בעיקר במדינות טוטליטריות ששם אמצעי  התקשורת אף הם בידי הממשלה, בפועל, ולא בעקיפין כמו במדינות  אחרות.אצלנו הם לא בידי הממשלה במישרין  אלא בידיי טייקונים בשרות הממשלה אשר מממנים את הערוצים המסחריים. ישנו התאגיד הציבורי שאותו שר התקשורת החדש בהשראת אדמו"רו,ביבי, רוצה לחסל.

דומני שכבר הזכרתי את הסיפור לאחר שהתמניתי לדובר "רשות השידור וממונה על קשרי ציבור". בדברי ,בהופעה הראשונה בפני הוועד המנהל של הרשות ,ביקשתי לעשות רושם. פתחתי ואמרתי כי במקורות שלנו ה"דובר" הראשון היה אהרון, אחיו של משה. זאת מפני שמשה היה "כבד פה".אם לא תגמגמו לא יהיה צורך בדובר שיסביר אתכם, וזה המצב הטוב ביותר. אמרתי להם. אך לא זאת אופי ההסברה שביבי מכוון אליה.

כדרכו ביבי מרסק נושאים, או מאחה אותם, כדי לשלוט בהם. בדיוק כמו שריסוק נושאים בעשרות ערוציי תקשורת היא לתועלתו. פעם קראו לזה "הפרד ומשול". העיקרון הוא אותו עיקרון רק האמצעים מגוונים ומתוחכמים הרבה יותר. להלכה, משרד החוץ הוא העוסקת בהסברת חוץ, למשרד הביטחון יש מערכת מידע משלו, כמו למשרד התיירות. לשכת העיתונות הממשלתית, שבעיקר משרתת את עיתונאי חוץ, הייתה בשליטת של משרד ראש הממשלה. לכן במצבים רגילים נושא ההסברה היה לא רק מורכב אלא נתון למאבק בירוקרטי מתמיד בין הזרועות השונים של השלטון. לא כך בעידן נתניהו. יש שר לענינים אסטרטגיים רון דרמר, שהיה שגריר ישראל בארה"ב ואיש אמונו של ביבי, שבפועל הוא שר החוץ ,ויש שר חוץ מפוצל לשתי חצאי קדנציות ,ואת מדיניות החוץ קובע ביבי ,ויש  משרד הסברה ועוד כהנה וכהנה, וכל המרבה בכובעים אלה הריהו משובח אבל הכובע של הקוסם הוא הקובע.זה ביבי

הוא מושך בחוטים ולא השר-תים שלו. הוא גם מושך בחוטי ענפי המדיה, בכולם אולי למעט בתאגיד הציבורי. באותו סימפוזיון בנושא  "השמועות על מותה של הטלוויזיה"  אמרתי ב"סוף פסוק". כי הטלוויזיה מזכירה לי לי בין היתר תיאטרון בובות- puppet show אלא שלא היא מושכת בחוטים אלא נמשכת בהם על ידי  דמויות כמו בן גביר ה- puppetier  . איתמר בן גביר הוא תלמידו הנאמן של ביבי והוא ,מה שחשוב, "עובר את המסך".וכול אימת שמוזכר "הר הבית", גם אם  רה"מ ומלך ירדן מסכמים על סטאטוס קוו, פונים  לבן גביר. בן גביר הוא רייטינג.

הסברה תוקפת והסברה מתגוננת.

באותו מפגש עם הוועד המנהל של רשות השידור  מה שאמרתי בעצם הוא שאם צריך להסביר איזו מציאות שלא  ברורה לציבור או ברורה בצורה שלילית- זה  כמו הביטוי ביידיש "גוּט שפעֶהט"- מאוחר מדי. אילו יאיר לפיד שמצוי היטב בנבכי " הסברה" היה במערכת הבחירות מציג לציבור מה פרושן האולטימטיבי של הרפורמות שהממשלה הלאומנית-קלריקאלית מכינה לנו באופן שהוא יראה בו משום שיבוש רציני באורח החיים שלו- אפשר והמצב היה שונה.

בהקשר זה אהבתי שני ביטויים שהסופר דוד גורסמן שילב בדבריו בפני  המוניי המפגינים במוצ"ש האחרון. " אנו רואים בית בוער" ו "אני מסרב להיות גולה בארצי". לשניהם ביחד  קונוקציה חזקה לפולקלור של הגלות.לי זה מזכיר את השיר הידוע "עֶס ברעֶנט יידן עֶס ברעֶנט אונדזער שטעטל ברענט"".- יהודים העיירה שלנו בוערת.

וחזרה לתעמולה. זאת יעילה  בצד נושאים כמו "ביטחון","מדינה יהודית" "אויב בשער" וכיו"ב והיא תמיד מלווה בהפחדה. מסיבה זאת גם המחנה הדמוקרטי יואיל בטובו ויוציא מארגז הכלים האנטי דמוקרטי כמה כלי זין מן הסוג הזה .בחרתי כמה פריטים כאלה מן הסל של הפחדות שאולי בסופו של יום אינן כול כך מופרכות. ראשית חכמה הוא למלא אחר העצה של "משלי" : "עֲנֵה כְסִיל כְּאִוַּלְתּוֹ פֶּן יִהְיֶה חָכָם בְּעֵינָיו".. והנה כותרות לכמה מרשמים כאלה.

באין שופטי צדק בישראל- הביטחון האישי שהממסד מרבה לנפנף בו, יהיה בסכנה .מי שממונה על הביטחון האישי, השוטרים בהוראות שלו יעשו ככול העולם על רוחם. ישדדו אותך ולא יהיה מי שיגן עליך,ילבישו עליך האשמת שווא ולא היה בפני מי להתלונן,יאנסו ויעשו מעשים מגונים ואין מושיע. לא תוכל ללכת בשבת למשחקי כדורגל, לא יהיו משחקים.לא תוכל לנסוע בשבת לחוף הים, יפרידו בין גברים לנשים בתחבורה ציבורית, יפרידו בין המינים בשפת הים בימי חול ,יאסרו על שביתות, על הפגנות,וכל ביטוי שיהיה לצנינים בעיניי השלטון. במקום גנון יפתחו "חדר", עם רבי .למי שלא מאמין יקרא את המשנה הסדורה שיש לח"כ אבי מעוז מ"עוצמה יהודית".

אין ספק שיבואו הכחשות נמרצות, גם מצד הפוליטרוקים החרדלים, אבל הכחשות הן הסברה מתגוננת והסברה מתגוננת היא נפל. הכותרות הראשיות הן של הסברה תוקפת  והסברה מתגוננת מקומה בכותרות קטנות בעמודים האחוריים. הראשיים עסוקים כבר בהסברה תוקפת אחרת.תסבירו בכוח- ובעיקר – תפחידו. זאת השפה שמבינים הבריונים הלאומניים הגזעניים ובה הם מפטמים את הציבור.

.

חושך לגרש.

אם החרות וזכויות היסוד יקרות לנו ונאבק על כל צעד ושעל כשאלה ייפגעו- נוכל לעבור גם את "השעה האפלה" שלנו -אם תבוא.

בפוסט שכתבתי ב 5.1.2022  תחת הכותרת "כדור הארץ מוסיף לנוע" התייחסתי אל האירועים בעולם ואצלנו כסדרה של מעלות ומורדות אשר בסופם העולם החופשי וערכיו הם שנצחו את הרוע ואת מעלליו.ואני מתמיד בתפיסה שלי שכן הפסימיות לא זו בלבד שהיא לא עוזרת אלא שהיא האם החוקית של היאוש והיאוש הוא האב החוקי של ההרס, של הכול,של היחיד והרקמה החברתית. הוא הופך אותך לחדל אישים,חדל אונים, שוקע בתוך בולען ביצתי. זאת האווירה העכורה שרווחת לצערי כיום במדינה.כשם שלתקווה יש דינמיקה גם ליאוש יש. מסיבה זאת אין זה מפתיע שאני מחפש לי סימוכים שהם מעבר לאופק ולתכונה, או אם תרצו-האמונה שלי ,לעתיד טוב יותר.ומדי פעם אני מוצא  זאת.

בנסיבות אלה אני תמיד שואף עידוד והשראה מן העבר,מאותו מנהיג מיוחד במינו ובדורו, כאשר ב"שעה האפלה"  ביותר לארצו ולעולם, יכול היה לדבר על  "שעתם היפה" של הלוחמים לחופש וראשית המערכה על בריטניה כמצודה אחרונה ביבשת של העולם החופשי. ווינסטון צ'רצ'יל.

מי שהזכיר לי זאת באחרונה הוא בּרֶט סטיפנס  עורך, פרשן, כתב ,בין היתר ב"וול סטריט ג'ורנל" ו"פוקס ניוז" השמרניים אשר בשעתו תמכו בטראמפ, אך לא עכשיו, ברשת "אן בי סי" שם הוא משמש פרשן ובחמש השנים האחרונות פרשן בעיתון ניו יורק טיימס. סטיפנס  היה העורך של ה"ג'רוזלם פוסט" הישראלי ב-2002-2004 . הוא חתן פרס פוליצר בפרשנות לשנת 2013. הוא שמרני מתון, אשר נמנה עם המבקרים החריפים של הנשיא דונאלד טאמפ. במאמר ב"ניו יורק טיימס" ב 20.12.2022 שכותרתו הוא " מה שנת 1940 יכולה ללמד אותנו בשנת 2022 "הוא פותח אותו בנאום המפורסם של צ'רצ'יל שנקרא "שעתם היפה".

ווינסטון צ'רצ'יל מסמל את האות v- victory-ניצחון.

על האור והחושך.

באותו נאום  צ'רצ'יל דיבר על " האור ברמות" אם העולם החופשי יילחם על כך, או "התהום" שצפוי לנו אם הוא יעמוד חדלי אונים.סטיפנס קורא לנו לזכור את שתי אמירות אלה  כאשר אנו סוגרים את השנה הזאת. לגבי האור הוא מביא את האירועים באיראן שבהם נשים צעירות קורעות את החיג'אב כמו שהברלינאים ריסקו את החומה,את האוקראינים שמכים ברוסים האכזריים שניסו לשעבדם , את ההמונים הסיניים שהפגינו בהמוניהם נגד שרירות הלב של המנהיג הכל יכול. בקטע המעודד הוא כולל גם את נצחונו של מקרון בצרפת על המפלגה הגזענית של מרי לה פן, את התבוסה שספגו מומלצי טראמפ בבחירות החוזרות בראשית השנה בארה"ב. בתחום המדע והרפואה- הוא מזכיר את החיסון נגד הקורונה, את הטלסקופ החדש שהוצב בחלל ומאפשר הצצה  ללא תקדים לעומקים של החלל, והניסוי של ביקוע גרעין אשר יאפשר בעתיד הלא רחוק אנרגיה חלופית בלתי נדלית

"אין זאת רק רשימה של הכבסים הנקיים בשנה שחלפה"- כותב סטיפנס אלא דוגמה ליכולת האנשים בכול הנסיבות ומכול  התרבויות, לדרוש, להגן, ולהגדיר את  החופש, להביס את אלה אשר מתכחשים לו,ולהשתמש בחרות להרחבת האופקים של מה שאנו יכולים לדעת ולדמיין".ואשר לקוטב השני- התהום, כותב סטיפנס , כי אנו  מוסיפים להביט אל התהום של עידן שחור חדש, עידן שהוא לא רק צופן בחובו את המעשים של אויביי החרות אלא גם המחדלים, והאדישות של הרהורי לב מצד תומכי החופש.

כאמור,סטיפנס, מכוון את דברין אל הציבור שלו בארה"ב. אבל בלי משים הוא כאילו מופנה אלינו בארץ. ווינסטון צ'רצ'יל נאם את נאומיו הגדולים והבלתי נשכחים בשעות האפלות של אנגליה מכורתו והעולם החופשי. אבל הוא גם ידע להכריז באותה מידה של אסרטיביות מה המחיר של החופש בנאום מפורסם אחר …. whatever the cost may be, we shall fight on the beaches, we shall fight on the landing grounds, we shall fight in the fields and in the streets,"יהא המחיר אשר יהיה- אנו נלחם על חופים, אנו נלחם על מסלולי הנחיתה, אנו נלחם בשדות ובחצרות…" אמר מנהיג העולם החופשי.

אצלנו.

אנו לא נאבקים  נגד אויב מבחוץ, אלא נגד ממסד מבפנים, על מרכיביו הלאומניים והגזעניים ההרסניים , ולכן גם אם המשל לא דומה ,הנמשל לגבינו ברור. עלינו להבהיר, לעצמנו ולאלה בשלטון, כי  הרוב שבחר בו, אכן  הוא שמנהל את המדינה  ובדין, כי הוא זכה לרוב בבחירות. אבל עליו לצרוב בתודעה שלו שני עקרונות חשובים ביותר. אחד שהממשלה  היא ממשלה של כולם והיא חייבת לדאוג לאינטרסים הערכיים והחומריים של כול האזרחים תוך שוויון וללא הפליה. ושניים, לא פחות חשוב. בחברה דמוקרטית אסור לרוב לדכא את המיעוט ואת צרכיו השונים, שכן  גם המשטרים האכזריים  ביותר בהיסטוריה- הנאציים, הפשיסטיים והקומוניסטיים שלטו ב"זכות הרוב" וחוקיהם לא אפשרו לאחרים לשלוט זולתם כפי שזה מקובל  במשטר דמוקרטי.

ולכן  המסקנה המתבקשת היא  שעל החופש, על הצדק, ועל זכויות היסוד יש להילחם. לא רק בהפגנות  ובעצרות במוצאי שבתות, כאשר נוח לנו אלא לאור היום, בכול אמצעי שבמסגרת החוק ובכול מקום  שחורשי הרעה מנסים לשים מכשולים קלים, או מטעני  צד- להתריע, לשבות, להאבק בכול צורה אפשרית, ובכול הנסיבות גם אם חומרית זה יפגע בנו. כפי שציינתי באותו פוסט שהזכרתי  בראשית המאמר הזה- יש מחיר לחופש ומי שחרד לאבד אותו חייב לשלם בעבורו, בכסף או בשווה כסף, ולעשות זאת לא רק בגדולות אלא גם בקטנות. ואת המאבק הזה חייב להנהיג  הדור הצעיר, שכן זאת היא השקעה לעתידו שלו. הצהרות מעודדות נשמעו מן  ה"היי-טקיסטים" , המשפטנים, ממפקדים בכירים מאוד בעבר בצה"ל ,ממורים וגם מאי אלה רבנים.אך עם כול אותם הכרזות, אם יהיה צורך -חייבים לבוא מעשים.

אשר לפוליטיקאים בכנסת ומחוצה לה ,ראוי היה שילמדו שיעור  מוועדת הקונגרס האמריקאי שנקראת "הוועדה  של 6 בינואר"  שהוציאה מסמך של 1000 עמודים ובהם פרוט, מילולי,חזותי,קולי של מאמץ הנשיא טרמאפ לחבל בתוצאות הבחירות לנשיאות עד כדי המרדה. הודות למומחים בתחומי המדיה, החברה, והמדינה שהוועדה גייסה  -הדו"ח הזה שכמעט אין לו תקדים בהיסטוריה המודרנית, ייהפך ל"רב מכר" שמו"לים רבים כבר החלו את ההכנות הלוגיסטיות שלהן לקראת ההפקה וההפצה.ככה ילמד הציבור, גם בקרב הרפובליקאים, על פי איזו תהום עמדה האומה האמריקאית בעטיה של הזיית הגדלות של שארלטן, על סף הפיכה.

לכן גם אצלנו, כל צעד, קטן כגדול שהממשלה החדשה תעשה בין באמצעות הזרוע המבצעת ובין באמצעות הזרוע המחוקקת, ויהיה בו כדי לפגוע בחופש הכלל והפרט וזכויות היסוד שלו, וברשות השופטת שהיא הרשות המפקחת על יישומם של חוקים במדינה דמוקרטית- כל אלה  יתועדו- במילים- חזותית וקולית,  כדי שבבוא הזמן הציבור הרחב, גם זה שבחר בממשלה הזאת, ילמד דבר או שניים כיצד הדברים מתנהלים במחשכים ולאור יום.

וסטיפנס מסכם ככה את מאמרו:

" כמו בשעה שבריטניה לחמה על חייה  בשנת 1940 , רבים באמריקה עדיין לא היו בטוחים בכל הקשור למעשיהם שלהם  ברגעים קריטיים אלה – צ'רצ'יל העמיד בפניהם את הברירה: אור השמש על הרמות או התהום. זאת הבחירה שלנו".

גם שלנו כאן.

והארץ תשבות.

המאבק למען ערכים דמוקרטיים מחייב  נקיטת צעדים לא  רגילים -כמו שביתה .מי  שחרדים לחופש חייבים לשלם בעבורו.

האופטימיות שלי כפי שבאה לידי ביטוי בפוסט ב-5.11.2022 "כדור הארץ מוסיף לנוע" אינו מרשם לשיתוק ולחדלות מעשים.שינויי ממשל או מגמות שרירותיות שלטוניות  אינם בידי הטבע או הקב"ה אלא בידי אדם. והאדם אינו מקבל זכויות מן המוכן. עליו להאבק עליהם,תמיד ובכול הנסיבות. החברה הישראלית עומדת בפני אחת התקופות הקשות מאז הקמתה כמדינה ערכית ודמוקרטית-יהודית.במשמעות הרחבה וההיסטורית .הממשלה החדשה  היא פגע פוטנציאלי לשניהם. מבלי לדעת מה תהיה המדיניות של אנשים שמופקדים על ניהול המדינה,כאשר תעמולת בחירות לחוד וסדר יום של אחריות ממשלתית ומיניסטריאלית לחוד,ישנו חלון הזדמנויות לשוחרי החופש והקמוקרטיה. לעשות ולעשות יותר -הן בסיכול צעדים שמסכנים את הדמוקרטיה והן בהתארגנות לקראת המערכה הבאה. הבחירות האחרונות היו רק מערכה  במאבק  גדול ומתמשך למען עולם טוב יותר ומדינה ערכית יותר.גם בזה אנו לא יחידים.

אחת הבעיות האינהרנטיות  של חברה דמוקרטית פתוחה, כפי שנהיר לכולנו, היא שאין היא משתמשת ב"נשק חם" כפי שמשתמשים תנועות אנטי דמוקרטיות.עם זאת היו מצבים,לדוגמה במלחמת העולם השנייה, שבעלות הברית נאלצו להשתמש  באי אלה שיטות שבהן השתמש הציר הנאצי-פשיסטי-יפני ,עד כדי שימוש בנשק האולטימטיבי-בפצצה האטומית.בהפצצות של הערים הירושימה ונאגאסקי ניספו קרוב לרבע מיליון אזרחים תמימים.  רצח המוני של אזרחים ללא הבחנה. הסיבה לכך הייתה ההערכה  של מנהיגי בעלות הברית- מנהיגיי בעלות הברית ומפקדי הצבאות שלהם,  כי חרף תבוסת הנאצים,  היפנים יילחמו עד האחרון שבהם ויגרמו למותם של מאות אלפים מקרבם ומקרב חיילי בעלות הברית,ואפשר מיליונים, ולכן הפצצה הגרעינית היא הרע במיעוטו. רק אז יפן נכנעה ומלחמת העולם השנייה ,שגבתה את חייהם של כשמונים  מיליון בני אדם, באה לסיומה.בזירות מקומיות עמים מקריבים חיי בני אדם  מול נסיונות להרוס אותם.אוקראינה היא משל עכשיווי.

האנושות במאה ה-21 טרם הגיעה למצב עולמי  קריטי כזה, אבל אנו יודעים שמצבים קריטיים כאלה הם לא פתאומיים. הם מתהווים בשלבים אבולוציוניים, מתנועות גזעניות ,אנטישמיות, דתיות לאומניות, דרך התנועות הנאציות והפשיסטיות, עד למדינות כמו גרמניה הנאצית, איטליה הפשיסטית, ויפן המיליטריסטית. על רקע זה באה מלחמת העולם השניה .היא לא פרצה פתאום. בימינו האווירה האנטי דמוקרטית שמתרחשת במקומות שונים בעולם ,לרבות בישראל, גם היא איזה כדור שלג. כדי לעצור אותו ולבלום את המפל והמפץ הגדול דרושה נחישות, התמדה ותעוזה של בני אדם. גם אצלנו. מה שהכי חשוב זה להתפקד.

ביטויי מחאה ציבורית.

סוגי מחאה שמוכרים לנו היו משמרות ליד בתיהם של אישים פוליטיים, כמו "מחאת בלפור", וליד מוסדות המדינה, כמו הכנסת, משרדי הממשלה, הדגלים השחורים, מחאות על גשרים, אסיפות מחאה והפגנות. הגדולה שבהפגנות-"הפגנת המיליון", שנערכה  בסיסמה של "שיוויון חברתי", בשנת 2011 ,הייתה עד כה האחרונה מסוגה. היא הייתה מלווה גם במחאה של  האוהלים בשדרות  רוטשילד. גם אם האופוזיציה  תצליח להוציא הפגנה בסדר גודל זה, אני מסופק אם בנסיבות של היום היא תצלח. גם אז ההצלחה הייתה חלקית ורבות מן המלצות בעקבותיה לא מומשו.

יחד עם זאת אני לא ממליץ בשום אופן להימנע מאלה. אדרבא. יש להרבות בהם אבל אליהם  חייבים להוסיף כלים חדשים. זאת משום שהאתגר כיום קשה יותר מכפי שהיה פעם והסכנה לערכים דמוקרטיים גדולה יותר. לכן דרושים גם אמצעים חריפים יותר נגד פגיעה בערכי הדמוקרטיה וזכויות אדם. לשבות. אם לדוגמה יתממש התרחיש (הארץ 13.11.2022 ) על הכוונה של הממשלה החדשה כי במסגרת לימודי האזרחות לא ייכלל ערך השוויון- אזי המורים צריכים להשבית את הלימודים, ואם לא הם אז ההורים.זה אמור לגבי המגמה  "החרדלית" לשינוי "חוק השבות" שישלול אזרחות מרבים, או אם "פסגת ההתגברות" תעלה בכנסת כל מי שחרד לדמוקרטיה ובראשם כל משפטניה של המדינה במגזר הפרטי והציבורי- ישבתו.

המדינות הדמוקרטיות ואמנות בינלאומיות מכירות בזכות לשבות כדי להטיב את החיים החומריים של בני אדם. זאת היא זכות ייסוד.במדינת ישראל הגוף המוכר והגדול ביותר מבחינת יחסי העבודה היא ההסתדרות. היא נוסדה בשם:: "הסתדרות  הכללית של העובדים  העבריים"  בשנת 1920 על ידי מפלגות סוציאליסטיות "כדי לאגד את העובדים  היהודים בארץ ישראל, שכירים למקצועותיהם ועובדים עצמאיים החיים על יגיעם". בפועל היא הייתה כוח  פוליטי לאומי אבל תוך כדי  כך  היא גם זאת שהקימה שרותים חברתיים,תרבותיים ובריאותיים שהוו את היסוד לשרותים אלה במדינה ,שירותים שהפכו עם הזמן לממלכתיים והטיבו עם הציבור כולו . אולם כהסתדרות עובדים עכשווית  היא רחוקה מלייצג את הצרכים של כלל העובדים ואת האינטרסים שלהם. בכלל זה את המצוקות הקשות של  האולכוסייה המבוגרת במדינה ,שהולכת וגדלה ובעיותיה הולכות ומחמירות.היא בעצם פדרציה רופפת של הוועדים החזקים במדינה שידם על המתג של שיתוק המשק כולו או חלקים חיוניים ממנו.השביתות שיזמו וועדים אלה בזמן החדש לא היו  בשל שבירת מטה לחמם אלא הטבות חומריות שרוב העובדים בישראל לא מגיעים לתחתיתם.

דעתו של זאב ז'בוטינסקי על שביתות.

סופר כי זאב ז'בוטינסקי התבטא נגד שביתות, ואף קרא "לשבירת שביתות" וזה  הובא בלשון הידייש "צוּברֶכעֶן"- לשבור. אני לא מצאתי תימוכין לכך בכתובים. לעומת זאת מצאתי כי  ב-עשרים ואחד בנובמבר 1934 פרסם זאב ז'בוטינסקי מאמר ארוך בנושא של שביתות. והוא פותח אותו בקטע הבא:"וויכוח קשה על שביתות בארץ ישראל קשה  הוא מאוד, משום ששוררת נטיה לראות בשביתה מין "דבר שבקדושה" וב"הפרת שביתה" מין חטא לאלוהים ובני אדם. צריך איפוא להזכיר לקוראים שזה מזמן אין כאן לא קדושה ולא חטא."( מתוך אתר "פרוייקט בן יהודה")

זאב ז'בוטינסקי

באריכות רבה ,בסגנונו  המבריק והרהוט ,ז'בוטיסקי מסביר את ההיסטוריה של השביתה ברבע הראשון והשני של המאה ה-19 כאשר מצבו הכלכלי של השכיר היה בשפל נוראי ובחרפת רעב, תוך שהוא נוצל בצורה מחפירה על ידי המדינה והחוק. אז השביתות היו לא רק צודקות אלא הכרחיות. בימים אלה הפרת שביתה- היה פשע מכוער- קובע ז'בוטינסקי.עם הזמן המצב של השכירים השתנה .המסקנה של ז'בוטינסקי היא שבדרך כלל אין הצדקה לשביתות כיום והוא מציע את מוסד הבוררות. "לפי הסכם זה אסור יהיה במקום שיימצא מיעוט כזה להכריז שביתה בכלל עד שיוזמן נותן-העבודה לבוררות".

אבל אנו מדברים על שביתה מסוג אחר. שביתה פוליטית מובהקת.

שביתה פוליטית.

מעניין מה הייתה דעתו של הליברל וההמוניסט זאב ז'בוטינסקי על שביתה בשל פגיעה חמורה בערכי הצדק והדמוקרטיה. קשה לדעת ,שכן מדובר בשביתה שאינה מעוגנת בחוק. להערכתי הוא ללא ספק היה מתייצב לצד שוחרי הדמקרטיה והצדק החברתי.בהיסטוריה של האומות אנשים עלו על בריקאדות בשל פגיעה קשה ברקמת חייהם לא רק הפיזיים  אלא הערכיים, חרף החוקים.זה היה בחזקת מרד ולא הפיכה וככה הופלו ממשלות אשר בין היתר שינו חוקים.

במכון הישראלי לדמוקרטיה אין תחום שנוגע לדמוקרטיה שהוא לא עוסק בו, לרבות סוגיית השביתות. באחת המסות שהמכון הקדיש לנושא זה הוא מסכם אותה ככה:"זכות השביתה עצמה נגזרת משאלה דמוקרטית בסיסית: מה חשוב יותר, חירות או שוויון? אם ידה של החירות על העליונה, זכות הקניין וחופש החוזים של המעביד אמורים לגבור. אם ידו של השוויון על העליונה, עולה שאלה נוספת – האם די בשוויון זכויות פורמלי, למשל שכל בני האדם חופשיים לחתום על חוזה כראות עיניהם, או שעל המדינה לדאוג לתקן מצבים של חוסר שוויון מהותי, כמו שמבקשים המצדדים בזכות השביתה"

עד כאן המכון הישראלי לדמוקרטיה שהגורם הפוליטי הוא בגבול יחסי העבודה,אף שחרותו של האדם נכללת בו.אבל אני מתייחס לשביתה או שביתות שעוסקות בחרותו של האדם-נטו, במלוא משמעותו של מונח זה.

אילו הוכרזה שביתה בשל המגמה להגביל את חרותנו כבני אדם חופשיים או עקרון השיוויון , בין אם תוך נקיטת צעדים מנהליים ואופרטיביים ובין באמצעות חקיקת חוקים- הייתי מצטרף אליה ללא היסוס. הואיל ומה שקרוי "שביתה פוליטית" אינה מעוגנת בחוק,ניתן להניח  שהסוגיה תעבור אל הערכאות המשפטיות בדרג כזה או אחר. אבל בכנפיה היא תישא סוגיה ציבורית בכול הקשור בערכים של בני אדם, לא רק החומריים אלא גם מוסריים וערכיים. זה לעצמו שווה את הצעד הזה.

מסופר כי סוקרטס ,ההוגה הגדול של הפילוסופיה המערבית,נהג להסתובב בשבילי ה"אָגוֹרָה"- שוק של אתונה כיום ,אך פעם, לפני יותר מאלפיים שנה ,שווקו בו לא מצרכים אלא  ערכים, בהיותו  הלב הציבורי. סוקרטס נהג לשאול אנשים לשלומם ,לפרנסה שלהם ולתנאי החיים.בדו שיח אחד על השאלה של סוקרטס מה מצבו,השיב האזרח  היווני "תודה תודה, עשיתי לביתי די טוב".ואז שאל אותו סוקרטס-"ומה עשית לנשמתך?". אנו נוכל להשיב על כך:"עשינו יום כיפורים  קטן ביום של חול". הדמוקרטיה זקוקה ללוחמים על נפשה ונפשם.הגיעה שעתה של מלחמה זאת.ולסיום העיקר שנית. אלה שחרדים לחופש צריכים לשלם בעבורו כמו בעד לחם.

‫