ארכיון קטגוריה: ארצות הברית

אמריקה תתאושש

במחזוריות של ממלכת אמריקה – היא הופכת ריקבון לאנרגיה חדשה.

ארה"ב היא מדינה שמתחדשת כול הזמן בכך יכולתי להיווכח בתקופות שהותי הממושכות החל בשנות החמישים כשליח וכלה בשנות ה-80 כמרצה אורח ואחר כך בביקורים מזדמנים. רובע  מתפורר בשנות ה-50 הפך לרובע חדש ומבוקש בשנות ה-80 .זה חל על אורחות חיים ובוודאי על הטבע.  במקום עץ הסקויה ב"מוּאירוּודס", בצפון קליפורניה, שדרך  הגזע המפוצל שלו , יכול היה לעבור רכב גדול, והעץ נשרף- מן השורשים צמחו בָּניו והם בגובה שנים עשר מטרים. וזה חל בכול התחומים . ארצות  הברית של אמריקה כול הזמן מתחדשת.

ואכן באותו גרף עולה ויורד כמו ברישום של דופק א.ק.ג, לא מתקבל על הדעת שלאחר שמונה שנות נשיאותו של נשיא שחור,ליבראל ואוניברסאלי  לא תבוא ריאקציה בדמותו של הנשיא דונאלד טרמאפ ואת מה שהוא מייצג. במקרה זה,  הדבר חל גם על התכונה של האדם.אובמה  הוא אדם מחושב מאוד לפני שהוא עושה,דעתן מתוחכם מאוד,קר מזג, בעל הופעה נינוחה. טראמפ ממעט לחשוב לפני שהוא עושה, הוא רחוק מתחכום,לעתים נבער מדעת  והוא חם מזג ובלתי צפוי.

 

דוגמה אחרונה, שנוגעת לנו, היא הכרה בירושלים כבירת ישראל ,שהיא מה שנקרא "גילוי אמריקה" .זאת בדיוק הגישה של ביבי שקורא לפלשתינאים להכיר בישראל כמדינה יהודית. בשני המקרים -אלה העובדות בשטח . יש הבדל בין שני האישים.  לטראמפ יש פה ימני ושתי ידיים שמאליות. על כגון אלה ישנה האמירה : "אם טיפש משליך אבן למים עשרה חכמים לא יכולים למשות אותה".כגודל החתימה הפומפוזית של טראמפ על ההכרה בירושלים כבירת ישראל ככה מזעור המשמעות. במציאות – ירושלים אולי מקבלת יותר מהומות ופחות תיירים. זאת התוצאה בפועל של הכרזת טראמפ.   נתניהו אינו טיפש כלל ועיקר , אבל הוא מעדיף את הטקטיקה על האסטרטגיה וה-עכשיו על המחר. לכן  מה שקרה הוא שנתניה קיבל גלידה עם קצפת. כמה זמן אפשר להחזיק דבר כזה כשסביבך חום לוהט נושב מן המטבח של "להב 433" .האם מישהו נתן את הדעת מה היה קורה אלמלא נחתם הסכם הסיוע הביטחוני עם  אובמה ה"רע" ומחכה לחתימה עם טראמפ "הטוב".

ההיסטוריה האמריקאית, החדשה יחסית ,שנחשבת כדמוקרטיה הגדולה בתבל ,במרחבים שלה בזמן ובמקום ,הנה גדושה אירועים מזעזעים מכול הסוגים ובראש וראשונה פוליטיים וחברתיים. מי שמכיר את ההיסטוריה האמריקאית מאז הולדת אומה זאת, יודע שזעזועים,ריב ומדון לוו אותה מיד לאחר הכרזת העצמאות. אלה מצאו לעתים ביטוי בחילוקי דעות חריפים ובקרע בין מייסדי המדינה, ג'ון אדמס, תומס ג'פרסון, בנג'מין פרנקלין שנמנו עם מנסחי מגילת העצמאות. משם זה חלחל אל הקונגרס של אז שייצג מדינות בברית ומשם אל העם .

Committee_of_Five,_1776

בתמונה מימין לשמאל רוברט ליווינסטון,ג'ון אדמס,תומאס ג'פרסון,בנג'מין פראנקלין ןרןג'ר שרמן-וועדת החמישה שניסחה את הצהרת העצמאות. הריב והתככים החלו לאחר בחירתו של אדמס כנשיא שני,אחרי ג'ורג' וושינגטון. הציור הוא של ג'ון טראמבל 1819

הפעם ,לאחר שמונה שנים של שלטון שהתנהל יחסית על מי מנוחות בתקופת הנשיא אובמה, באו על אמריקה שיטפון של פגעי טבע בדמות הוריקנים, פגעי אדם מסוג בחירתו של דונאלד טראמפ, פיגועיי טרור  ומעשי רצח המוניים, ופגעיי דימוי  של ענקי המדיה- מסוגם של מפיק העל הארווי ויינסטיין  ויו"ר חברת פוקס חדשות ,רוג'ר איילס, ועוד ועוד- כוכבים זוהרים בגלקסיה של הוליוווד והתקשורת, שהודחו בשל שערוריות מין, והדיהם וגילויים נגררים הגיעו עד הלום. והאם מישהו זוכר כיצד נתגלה בראשית  המאה ה-21 שערוריות המין והפדופיליה בארה"ב בקרב הכמורה הקתולית החל בכמרים  בעיירה ועד לצמרת הבישופית. והכס הקדוש השתמש בכול האמצעים האדירים שברשותו כדי לדכא כל מידע,לשחד קרבנות,ולרתום גלריה של עורכי דין מפורסמים כדי למנוע משפטים. עד ש. ..עד שמדור תחקירים בשם spotlight  – " זרקור" של העיתון החשוב של בוסטון "בוסטון גלוב", גילה זאת, תחילה בבוסטון ואחר כך ברחבי אמריקה. והסוף היה שהכס הקדוש נאלץ לנקוט צעדים דרסטיים נגד התופעה הזאת בכול העולם.

הוליווד משקפת באיחור.

בדרך כלל החוליים הכלכליים, הפוליטיים והחברתיים של אמריקה מוצאים ביטוי בסרטים אמריקאניים. כמו המשבר הגדול בוול סטריט בסרט "הזאב מוול סטריט" בכיכובו של לאונרדו די קפריו. או "מפלצת הכסף",סרט מהדהד, בכיכובם של ג'ורג' קלוני וג'וליה רוברטס-בבימויה של ג'ודי פוסטר .קלוני גם ביים ושיחק בסרט "משחקי שלטון". צפיתי בו באחרונה כמו גם בסרטים "באישור" ו"העלמה סלואן".

אני ,כאמור די מכיר את הזירה הפוליטית בארה"ב עוקב אחריה, וקרא לא מעט על תולדותיה. עם זאת בתיעוד החדש החזותי, אני "מגלה את אמריקה". זאת שמאחורי הקלעים, במציאות, כפי שזאת משתקפת בסרטים שהם דרמה אך מבוססים על תיעוד מדויק. הצופה עֵד למתח אדיר,לריב ומדון,לאיומים ולמעשים מסמרי שיער -והם הם שמאפיינים כול מערכת בחירות. זאת הן במישור של מדינה, למושלים או לסנטורים והן במישור הלאומי -לנשיאים ולסגני נשיאים. זאת לא רק משיכת חבלים. אלה לעתים גובלים במעשים בלתי מוסריים ובשחיתות,ולעתים הקו נחצה. לצופה מחוץ לארה"ב מערכות הבחירות נראות כקרקס. ובמידה מסוימת כזה הוא. אבל מאחורי האוהל הענק, יש לעתים קרובות חיות אדם, שיטרפו כל מי שעומד בדרכם, לצד זה או לצד היריב. המתח במנגנון אנושי שכול הזמן,ביום ובלילה, חייב להיות ער ולפעול בזהירות ובתבונה, נגד כול צעד שעושה היריב, הוא מחשמל. ויש לא מעט שנפגעים ממנו, לא רק נפשית אלא גם פיזית. שלא לדבר על  מלאכת השדולה אשר בסרט "מיס סלואן" בכיכובה המזהיר של ג'סיקה צ'סטיין. בתפקידה היא משקפת לא רק את היוקרה ואת המעמד על כף המאזניים של העלמה סלואן, אלא גם האמצעים, כשרים ובלתי כשרים, שבהם היא משתמשת, גם אם המטרה שלה, במקרה זה -יותר פיקוח על החזקת נשק -היא מטרה נעלה.

מה שאני מבקש להדגיש הוא כשם שהדמוקרטיה אינה נקייה מפגמים, בראש וראשונה מכיוון שהיא מאפשרת לכוחות לא דמוקרטיים לפגוע בה, ככה גם המערכות שמתנהלות בשמה רובם מאחורי הקלעים. כפי שהתנהלה מערכת הבחירות של  דונאלד טראמפ ואשר בין היתר כבר ברור כי גורמים חיצוניים כמו האקרים רוסיים פעלו לפגוע בסיכוייה של הילרי קלינטון לזכות בבחירות לנשיאות. מתברר שזה נעשה גם באמצעות ה"פייסבוק".עדיין לא ברור, וזה יסתבר ממסקנות החקירה המסועפת של וועדת רוברט מולר ושל וועדת המודיעין של הסנאט. המעצרים של שני אנשי מפתח במערכת הבחירות של טראמפ ,ומדי שבוע מתגלים עוד ועוד פצצות סירחון ואלה כנראה רק  הסנוניות הראשונות. חזקה על מולר שהוא יחפור עמוק.

סימנים לשינוי.

עם זאת מתבקשת הערה רבתי בכול הנוגע לחברה האמריקאית. זאת, חרף שתי המהפכות, הראשונה במלחמת השחרור מידי הבריטים והשנייה במלחמת האזרחים, העם האמריקאי ברובו פטריוטי לאומי הרבה יותר מאשר אוניברסלי. ניו יורק, בוסטון,סן פרנציסקו ולוס אנג'לס- הן חלונות ראווה אבל לא משקפות את הפָנים ואת הפְנים של ארצות הברית.

אשר לממשל טראמפ,אפשר מאוד והחוטים יוליכו למקורבי הנשיא , כמו חתנו היהודי ,ג'ארד קושנר, ולא לנשיא עצמו. אבל בכול מקרה הניחוח לא יהיה נעים לא רק למוסד הנשיאות אלא לארה"ב ולמוסדותיה. אבל אמריקה הוכיחה, בכול ההיסטוריה שלה כי הבלמים והאיזונים הם לא רק אופקיים. לאמור שהם פועלים באיזון שלוש הרשויות- המבצעת, המחוקקת והשופטת- אלא גם  לאורך הזמן. זאת אמריקה. ארץ האפשרויות להסתיר כול שחיתות,כלכלית או פוליטית, אבל ברגע שזה מתגלה- הצדק יכול להיות ברוטאלי, ללא רחמים .אמריקה תמיד ידע, בימי שלום כמו בימי מלחמה, לתקן את עצמה. אני מאמין שגם הפעם זה יקרה.

אם המפלגה הרפובליקנית לא תתעשת ומנהיגיה לא יתנערו מן האיש שיושב בבית הלבן ,אפשר שכבר בבחירות הקרובות לקונגרס בשנת 2018 , הרוב בסנט יעבור מן הרפובליקאים לדמוקרטים. בעצם את הסנוניות הראשונות ראינו בבחירת המושלים במדינות ניו ג'רסי ווורג'יניה, שניהם דמוקרטים שזכו ברוב גדול,ומשרות אחרות במסגרת המקומית והמדינות , בבחירות שנערכו ב-7 בנובמבר 2017 . סמלית ומעשית המכה שהונחתה על הנשיא אישית ועל המפלגה הרפובליקנית היא בחירותו שלשום של ג'ונס הדמוקראט לסנאטור מטעם  מדינת אלבמה. אלבמה היא מסורתית- רפובליקנית ובעברה גם גזענית. מולו התמודד רוי מור רפובליקני קיצוני שנתמך על ידי טראמפ, חרף ההאשמות בדבר הטרדות מיניות. במחוז ג'פרסון שכולל את בירמינגהם וחלק נכבד מגדולי העשירים של אלבמה המועמד הדמוקרטי זכה ב 70% בקרוב. זה לא רק ניצחון גדול לדמוקרטים במדינת אלבמה אלא זאת רוח גבית גדולה מאוד למפלגה הדמוקרטית,וכרסום ברוב הדחוק שיש לרפובליקנים בסנאט.

כאמור, אני מאמין שאמריקה תתחדש. הלוואי עלינו.

לאפשר לישראלים לבקר בארצך ללא אשרה,כמו שאנו מאפשרים זאת לאמריקאים

מכתב לנשיא הנבחר דונאלד טראמפ.

מכובדי,הנשיא המיועד של ארצות הברית.

בעתות  של שהות ממושכות, בארה"ב, כמו שליח לתנועות נוער,סטודנט, כתב, ומרצה אורח- לא נתקלתי בשום בעיה בקבלת אשרה לארה"ב. לאחר מכן בשנות ה-70 של המאה הקודמת הוטבעה בדרכוני אשרה תמידית, וגם לאחר שפג תוקף הדרכון, האשרה לארה"ב הייתה תקפה. צריך היה רק לצרף אותה לדרכון החדש.

עד לפני כעשר שנים קבלת ויזת תייר לארה"ב הייתה משימה פשוטה יחסית. אולם מאז חלו שני אירועים שגרמו לשינוי במדיניות בעניין אשרות כניסה לארה"ב : פיצוץ מגדלי התאומים ב- 2001 ועלייה במספר מהגרי העבודה הבלתי-חוקיים. כיום רבות מן הבקשות לאשרת תייר נענות בשלילה, בעיקר בשל החשש לניסיון השתקעות בארה"ב.

donald_trump_29496131773

 

הנשיא הנבחר- צילום ווקיפדיה

 

 

קרוב ל-350,000 ישראלים  ביקרו בשנת 2013 בארה"ב, ואף על פי שמבקרים מארה"ב פטורים מאשרת כניסה לישראל , אמריקה  מטילה הגבלות קשות על הישראלים  וגם מחייבת אותם בהוצאה כספית  משמעותית. לטנזניה הענייה ,שלישראל אין קשרים דיפלומטיים אתה , האשרה של הישראלים שמגיעים אליה היא  25% מן ההוצאה על אשרה לארה"ב, וגם זאת לאלה שמקבלים אותה. מישהו מסר לי את המידע הבא: "האגרה שמשלמים בעבור ראיון עם נציג הקונסוליה היא בסך 180$  ונוסף אליה משלמים לחברה חיצונית בין 180-230₪ כדי שישלחו את הטפסים ויקבעו ראיון בזמן נוח וסמוך לבקשה לקבלת ויזה. התשלום השני הוא לא חובה אבל ללא עזרת חברה חיצונית כמעט ובלתי אפשרי למלא טפסים מסורבלים, לא מובנים, ארוכים ובעיקר קשה לקבוע זמן לראיון.  סך הכול על כל "התענוג" שהסתיים בסירוב ההוצאה הייתה בסביבות 900₪." זאת ביורוקרטיה שמתאימה לעידן העותומאני של המאה ה-19 ולא לארה"ב של  אמריקה במאה ה-21

האם ככה נוהגים במדינה שכה אימצת ללבך במערכת הבחירות? האם זהו היחס לארץ שסגנך מר פֶנס עוד הוסיף כהנה וכהנה לדבר בשבחה של ארצנו ובעומק הידידות בין העמים והממשלות , שפע של אהבה שהלב טפח. שלא לדבר על  המפלגה אשר כנציגה אתה אמור להיכנס לבית הלבן שהיא ידידה גדולה של ישראל .האם ככה נוהגים במדינה ידידותית, שסובלת מטרור ונלחמת בטרור  ,  בהנהגת אדם שידוע בעולם כאלוף המאבק בטרור. האם ככה מתנהלים עסקים- תחום שאתה מתמחה בו?

הבטחת לנו גם שאם תיבחר תדאג ששגרירות ארה"ב תעבור לירושלים הבירה. אנו כמובן נשמח מאוד אם זה יקרה. אבל לפי התקדימים זה מעולם לא קרה חרף הבטחות דומות מצד מועמדים לנשיאות, וגם הפעם זה לא יקרה. לעומת זאת כנשיא שאוהב אותנו ,כשלצדך סגן שאוהב אותנו ושמאחוריו קונגרס שאוהב אותנו, הבעיה של הדדיות במתן אשרות כניסה  היא בשבילך   peanuts- עניין פעוט. רוב המכריע של הישראלים באים באמת ובתמים לביקור וחוזרים לכאן. היה ויהיו כאלה שישהו בצורה בלתי חוקית הרי חזקה עלינו,ועליך, שלפי הצעדים החדשים שאתה מתכוון לנקוט כלפי מהגרים לא חוקיים, זה יחול על כולם,ללא יוצא מן הכלל. אז מה הבעיה .

אנו מצפים שאחד הדברים שתעשה בהיכנסך לחדר הסגלגל יהיה ביטול האשרה לישראלים שירצו לבוא לארצך ולראות אותה מקרוב ובוודאי שיהיו סקרנים  לראות את שינויים החשובים שחלו עם כניסתך לבית הלבן.

שלך בציפייה להגשמת השאיפה הזאת.

צבי גיל

בלוגר, עיתונאי וסופר- תל אביב.
העתק: ראש ממשלת ישראל-

צפי: מניות עולות לאחר נפילה- גם של הילרי קלינטו.

זאת שוב התקשורת הצבועה.

למי שמכיר את  "אני אוקלי" בסרט  Annie get your gun   ,מחזמר הוליוודי משנת 1950 בכיכובה של   בטי האטון ,שקדם לו מופע על במות ברודוויי בכיכובה של  אתל מֶרמן, וודאי יזכור את השיר anything you can do I can do better than you – מה שלא תעשה, אני אעשה זאת טוב יותר. בין אם זאת השוואה מדויקת ובין אם לא- זה ה"לייטמוטיב" של התקשורת החזותית, במאמציה להתחרות ברשתות הוירטואליות. אם אתם צהובים, אז אנו נהיה צהובים יותר.אם אתם חושפים את  את חמוקיי הירכיים,אנו נחשוף יותר. רשתות הטלוויזיה,בראש וראשונה המסחריות, אבל גם הציבוריות, החליטו כי את המאבק נגד הכמות האדירה של מידע ששוטף את המשתמשים ברשתות ההמוניות, הן ינהלו באיכות. ובאיכות הכוונה והמטרה הן איך להפוך את המסר למהמם  יותר.כלומר מי צולל עמוק יותר לאיזה מכנה משותף הזוי,גם מתחת לפני ים המלח.

המרשם הזה, כמו הפיכת הספר של דורוטי פילדס "אני אוקלי",אשת חיל שכיכבה יחד עם פרנק באטלר ב"מערב הפרוע של באפלו ביל", למחזמר, הוא פרי השיטה האלכימית של הפיכת "מערב פרוע" לסרטים שוברי קופות, לערגה לאמריקה של פעם ושווק והפצה אגרסיביים נוסח אמריקה . אמריקה היא המקור לא רק של מקדונלדס אלא גם להרבה מאוד דברים שנוגעים לאיכות החיים, לטוב ולרעה, בעולם שלנו . כל השאר הם חקיינים. כלל זה אומר שאם מישהו נפגע מיריות,  במערב הפרוע, או באמריקה של המאה ה-21 , בין אם במערכה על  שדה מרעה ועדר , או במערכה פוליטית ועדר- הזירה פתוחה  לטורפים.

כלל זה יושם בחשיפה שלילית, פרועה, של המועמדת הדמוקרטית לנשיאה, הילרי קלינטון. הילרי קלינטון מעולם לא טענה לטוהר מידות של אחות תרזה שהפכה לא מכבר לקדושה. היא ,כמו גם בעלה, סוחבים לא מעט מעשים ומחדלים  שיש בהם ריח מוסרי וציבורי לא טוב. אבל אם מישהו רוצה למצוא לא רק בין המועדים לנשיאות, אלא הנשיאים עצמם- מלאכים צחורים, זאת תהיה מלאכה סיזיפית שתעלה חרס. אלא מה. בדרך כלל הדברים מתגלים על ידי היסטוריונים כאשר הנשיאים סיימו תפקידם או את חייהם.

images

 

הילרי קלינטון. צילום אתר הילרי קלינטון

את הילרי קלינטון העלו על שיפוד מכיוון שהיא אישה ועוד "אישה חזקה" . הציבור הגברי, ובחלקו גם הנשי, גם הנאור עם מירכאות כפולות ובלעדיהן, אף פעם לא אהב נשים חזקות. עם זאת- ראו זה פלא- כשאלה שלטו- סגדו להן. לכן ערוצי הטלוויזיה ,בעיקר,  עטו על כול פצע מוגלתי כמו זבובים. והמעניין, ואולי האבסורדי שבדבר, הוא ,כי בשעה שחשפו את הבורות, גסות הרוח ותעתועי ההתבטאויות של  המועמד הרפובליקאי, דונלד טראמפ- הם העלו את המניות שלו. בשעה שעיסוק יותר חטטני , כמו בנושא השימוש האישי באינטרנט של משרד החוץ, של הילרי קלינטון,  הביא  לירידת מניותיה. או  רצח שגריר ארה"ב בלוב בספטמבר 2012 כשהיא הייתה שרת החוץ.

 

הרי היו שותפים בכירים למחדל הזה, החל ב-סי.איי. אי, המועצה לביטחון לאומי, שר ההגנה, ובראש וראשונה-הנשיא אובמה עצמו. אבל נטפלו בה. כול אלה הביאו לצניחת הדימוי שלה בתקשורת. אבל יש גם הציבור שדעותיו, החולפות או הקבועות, לאו דווקא משתקפות נאמנה בתקשורת.הוא לעתים הפכפך ולעתים חידתי.

מעידה  שתביא לעליה.

הסיכוי הוא שכאשר הילרי קלינטון תחלים מדלקת הריאות ותשוב לנתיב הבחירות, אזי להערכתי נראה לא רק אישה שהתגברה על מחלתה אלא יתר אמפתיה מצד הציבור וגם התקשורת. האמריקאים ,אחרי שהפילו מישהו על קרשים, הם רחמנים ויעזרו לה לקום על רגליה.אמריקה אולי חסרה צדק, אבל רחמים יש בה עדיין ,לפעמים בשפע, כולל נקיפות "מצפון" . להערכתי נהיה עדים ל come back  של המועמדת הדמוקרטית.

היא תזכה לגיבוי פעיל מאוד גם של הנשיא וגם של אישה מפורסמת אחרת, בזכות עצמה- רעיית הנשיא אובמה, מישל. היא צפויה לפתוח את מסע התמיכה שלה ביום ששי הקרוב בעצרת בצפון ווירג'יניה שבה היא תאיץ בבוחרים להבטיח את זכות הבחירה עד ל-17 לחודש שהוא המועד הסופי להרשמה במדינה זאת . יועצת התקשורת שלה, קרולין אדלֶר-מוראלֶס, מסרה לעיתון "ניו יורק טיימס" כי הגברת הראשונה "תתמקד בעידוד בוחרים במדינות מתנדנדות וכן באפרו אמריקאים צעירים להבטיח את זכותם לבחור ולהצביע בעד הילרי קלינטון. המסר שלה, לפי יועצת התקשורת ידגיש את " הכישורים, יכולת ההנהגה שנשיא זקוק להם, כדי לחזק את הערכים  החשובים לעם והתקווה המשותפת לעתיד טוב יותר" הילרי קלינטון עונה על כמיהות אלה.

מישל אובמה כבר צברה נקודות לטובת הילרי בהופעתה בוועידה של הדמוקרטים אשר בחרה בהילרי קלינטון כמועמדת שלה לנשיאות. היא אמרה בין השאר כי אין כול ספק שאפשר לסמוך עליה שתמשיך במורשת של הנשיא אובמה. היא הקימה את באי הוועידה על רגליהם כמה פעמים וזכתה להדים תקשורתיים  חיוביים מאוד.

לפי נתונים שהתפרסמו ביום ג' ב"ניו יורק טיימס"  מתוך כול 10 אמריקאים בעלי זכות בחירה ,  רק 6 מצביעים.  בין הלא מצביעים מצויים אפרו-אמריקאים ואמריקאיים ממוצא היספאני. ככול שרמת ההשכלה עולה, כן  ההשתתפות בבחירות רבה יותר.לכן המאמץ הגדול של הילרי מתמקד בקבוצות אלה. להערכתי רבים מן הרפובליקאים לא יצביעו בכלל, בשל שאט נפש כלפי המועמד שלהם. לפי העיתון "ניו יורק טיימס" מאה ועשרה מנהיגים רפובליקניים לא יצביעו בעבור טראמפ,וכמה מנותני התרומות הרפובליקניים עשויים לתרום לקלינטון.

ככה או אחרת. לדעתי הילרי קלינטון, אם בריאותה תעמוד לה ותמשיך במסע הבחירות יש סיכוי יותר מסביר שהיא תיבחר. ואם היא תיבחר,היא תהיה לדעתי, נשיאה טובה- גם לעם האמריקאי וגם לעולם החופשי, כולל העם בישראל.

 

 

 

רעות- אילו רבים היו כמוה.

חברה מתוקנת היא חברה שיש בה אנשים שמשמשים דוגמה ומופת, וככול שאלה רבים יותר החברה בריאה יותר.לצערי ההנהגה שלנו לא משמשת לנו מופת ומקור השראה .ובכול זאת יש בקרבנו יחידים, מהם שזוכים לפרסום ומהם שלא, שיכולים להיכלל בקטגוריה של אות ומופת בחשיפתם, לא זו בלבד שאנו מכירים אותם ומוקירים את מעשיהם, אלא אפשר שבקרב הדור הצעיר שלנו יימצאו אנשים שירצו ללכת בעקבותיהם.הדור הצעיר שלנו הוא נפלא. חסרה לו הנהגה טובה והשראה.תנו לו את השניים והוא, לא רק שלא ייפול מדורות העבר, אלא יעלה עליהם.

אני רואה לנכון לציין את הרצוי, שכן המצוי הוא מצער ומראה על איזו ריקנות חברתית. ואני מצביע  דווקא על דורות ההמשך של שרידי השואה. למעט בודדים,הדור השני והשלישי, שאם אני לא טועה נמנים עם כמיליון מאזרחי ישראל כיום,רואה עצמו פטור מלעסוק בנושא על שני היבטיו:

השואה והתקומה. הוא לא נוטל חלק פעיל בתיעוד השואה ולקחיה, כאן ועכשיו. כלומר אלה לקחים עלינו להפיק כאן בישראל מן השואה והרקע שלה באירופה ולא רק להטיף אותם לאחרים . הוא גם לא פעיל בנושא התקומה- לאמור התרומה האדירה של ניצולי השואה למדינה שבה נולדו לאותם הורים ניצולים וכל מה שהשיגו, והם השיגו הרבה, במדינת ישראל.לעומת זאת יש אחרים שכן מגלים עניין רב בנושאים אלה. חתני יורם פוגל, יליד הארץ ובן לאב שעלה לארץ אחרי מלחמת העולם הראשונה ואֵם, בת לדור  המייסדים של היישוב, יש לו זיקה עמוקה לנושא.עד כדי כך שהוא לא מפסיד אף אזכרה לנספים של עיר הולדתי זדונסקה וולה, אזכרה שנערכת מדי שנה בבית העלמין טרומפלדור בתל אביב  ליד מצבת שיש שחורה שהוצבה זמן קצר לאחר המלחמה.

196840_10150145761022965_8031267_nzd wola 70 anandarta

רעות, ספר ובו יומן אירועים, האנדרטה בטרומפלדור( מתוך אתר זדונסקנ וולה)

שרידי הקהילה

הקהילה היהודית של העיר זדונסקה -וולה במרכז פולין מנתה קרוב לתריסר אלף יהודים כמעט מחצית מן האוכלוסייה כולה .אחרי המלחמה נותרו מהם כמה מאות. ובכול זאת בארגון יוצאי זדונסקה וולה חברים כ-250 אנשים,רובם מקרב דורות ההמשך.האזכרה  לפני שבועיים  נערכה בשעה ארבע ושלושים אחר הצהרים בחום של קרוב ל-35 מעלות ולחות מרבית של תל אביב ואליה התייצבו 49      אנשים,מכול הגילים, ביניהם נשים עם הליכונים. בעבר באו גם עם כיסאות גלגלים.אין זה דבר של מה בכך שקהילה כה קטנה תצליח לאגד בתוכה מספר גדול יחסי של אנשים ועשרות מהם יבואו מכול חלקי הארץ כדי להשתתף באזכרה שנתית במזג אוויר מעיק.

אבל הנוכחות באזכרה היא רק חלק קטן מן הפעילות של גוף זה. מדובר בפעילות שכוללת: אחריות ניהולית על כלל הארגון ותפעולו, לרבות תכנון תקציבי של הארגון, אחריות על רכישות, גיוס תרומות ומתנדבים, הרשאת חתימה בבנקים, ריכוז וניהול פעילות המתנדבים האחרים בארגון, תכנון וביצוע פרויקטים רבים בארגון הקמת אתר אינטרנט ותחזוקתו, קיום ישיבות ועד, שיתוף פעולה עם "יד ושם", ארגון אירועים, שיתוף פעולה עם ארגונים בינ"ל ועוד. ובמטלה זאת נושאת לבדה אישה צעירה אחת ,רעות מכבי-לייזרוביץ. כיום בת  שלושים , אם לשני פעוטים, עורכת לשונית ב"יד ושם", מנהלת את משק ביתה, ומוצאת את הזמן  והאנרגיות לעסוק בשימור המורשת של קהילת משפחתה.

מלבד הפעילות  שהוזכרה רעות מוציאה מדי חודש דפי מידע על האירועים הבולטים שהיו בגטו זדונסקה וולה. לימים  החומר אוגד והוצא כספר. כמו כן הוצא אלבום תמונות של תושבי זדונסקה וולה ההיסטורית לפני השואה , בעברית ובאנגלית. כול זאת במאמציה של צעירה זאת שראתה את המשימה כשליחות. גם מי שהיה לפניה, פרופסור דניאל ווגנר, מדען בולט במכון וייצמן למדע, שהיה יו"ר הארגון  השאיר אחריו מסכת של מעשים. אבל גדול מעשיו היה להעביר את הדגל לצעירה בת 22 והיא נושאת אותו בגאווה ובמסירות  זה שמונה שנים.

השניים,לא רק עסקו בכול הקשור למורשת של הקהילה כאן אלא בקהילה עצמה במקום שהייתה. ראשית בארגון שנתי של ביקורים של אנשי דורות ההמשך בזדונסקה וולה. נוסף על כך – בקשרים שהם רקמו עם כמה תושבים אכפתיים ואתם נעשו גם שם דברים אשר הגדול שבהם הוא שיקום בית העלמין היהודי.

המקבילה הפולנייה של רעות

התמזל להם מזלם של שרידי הקהילה הזאת, שגם בעיר אשר בעצם נוסדה על ידי היהודים, והם שנשאו אותה על גבם,כלכלית ותרבותית, קמה חבורה קטנה, רובה מורים ותלמידי תיכון אשר ביקשה לשמור את המורשת העשירה של הקהילה היהודית. בראש אלה עמדה גם כן צעירה קצת יותר מבוגרת מרעות, קמילה קלאוזינסקה. כיום מרצה בנושא תרבות יהודי  פולין .את התואר היא עשתה באחת האוניברסיטאות היוקרתיות במזרח אירופה, האוניברסיטה היגיילונית בקרקוב.ביחד עם מורה צעירה בשעתה, אלזבייטה בארשצ', הקימו מועדון בשם "יחד".תפקיד המועדון היה לגייס תלמידי  תיכון מקומיים ומתנדבים אחרים כדי לעניין אותם בקהילה היהודית  התוססת שחיה פעם במקום ואת מורשתה ראוי לא רק לשמר אלא במידת האפשר לשחזר.הפעילות הראשונה הייתה במוזיאון העירוני. הוקם מדור מיוחד למורשת יהודי זדונסקה וולה ובו הוחל באיסוף פריטים שונים ששרדו איכשהו, ריהוט,כלים, יודאיקה,תמונות, מסמכים. כול אלה מצויים במוזיאון אשר בהנהלתו של בעלה של קמילה.כאמור המשימה הגדולה הייתה שיקום בית העלמין.

כאשר אני ביקרתי לראשונה בעיר בשנת 1986 בעידן הקומוניסטי,וסיירתי בפולין שלושה ימים כאורח הטלוויזיה הפולנית, בעצם של אחד הבכירים שבה,לב ריווין, מפיק שותף לסרט "רשימת שינדלר"- בית העלמין נראה ג'ונגל. שורשי העצים הגדולים, הגשמים והשלגים,מוטטו את המצבות. את השאר עשו וונדלים שניפצו את האבנים והשתמשו בהם לבנייה,הרסו מה שנותר ומה שאני ראיתי הייתה צמחייה עבותה ובינתה ,פה ושם איזה אבן או ערמת אבנים,אולי מצבה מתפוררת אחת. שרידת שואה.

לתמונה נכנסה קמילה וחבורתה. בעזרת תרומות בעיקר של ישראלים וגם של כמה יהודי אמריקה מצאצאי הקהילה, הוחל בשיקום.השלב הראשון היה להביא פועלים וציוד כבד לגיזום עצים,פינוי ערמות זבל ענקיות, ניתוב שבילים. השלב השני היה, תחילתו סיזיפי. ניסיון לפענח את הכתובת שנמצאו.אחרי מאמצים רבים נמצאו אי אלה שמות. אז החלו הצעירים לנבור בארכיונים כדי לצלוב מידע. ככה בעבודת נמלים ממושכת נתגלו שמות, נאספו חלקי מצבות, כאסוף פריטים ארכיאולוגיים וחלקם שוקמו ולאחרים נקבע שילוט למי היה שייך הקבר.השלב האחרון היה הקמת חומה סביב בית העלמין ולבסוף שער מרשים שהוא נעול,וניתן לבקר בו רק בלווי אנשים מוסמכים.

yachad cemetarycemetary new entrance post

מימין קמילה עם חלק מן החבורה "יחד" משמאל שער בית העלמין המשופץ.

אגב בבית העלמין הזה נעשתה הסלקציה הראשונה בחיסול גטו זדונסקה וולה באוגוסט 1942 כאשר מתוך עשרת אלפים היהודים שהיו בגטו, תשעת אלפים נשלחו במשאיות הציקלון לגיא ההריגה ב"חלמנו" שם נשרפו הגופות ונקברו והמקום כוסה בעפר ובפסולת .בין תחילת האקציה לבין ההגעה לגטו לודז' נרצחו או נספו עוד יהודים חלקם בחנק שבקרונות הבקר שעשו את הדרך של שלושים קילומטרים לגטו לודז'  במשך יותר מיומיים. קרוב לאלף הובאו לגטו לודז'.המחוסל האחרון בעיר שהורד מן הרכבת היה יו"ר הקהילה  ד"ר יעקוב למברג,רופא ומנהיג ציוני צעיר. כאשר למברג התבקש להגיש רשימה של המועמדים לתלייה הראשונה בפורים 1942 , הוא מסר את שמו, את שם רעייתו ואת שם בתו ובנו.הבן דב למברג היה לימים אחד מבכירי שרות הביטחון הכללי בישראל.

את הפרקים הללו על תולדות הקהילה לומדים דורות ההמשך בעיקר מחומרים שמעבירה רעות במיילים, בפייסבוק ובאתר.

רעות.

סבה של רעותי יוסף , היה  יליד זדונסקה וולה, אח לעוד שישה אחים ואחיות. בבעלות המשפחה הייתה חנות לכלי בית במרכז העיר. הוא עלה לארץ ישראל ב-1934, רעייתו לימים ואחותו עלו אחריו ועוד אחות שרדה את אושוויץ. כל שאר בני המשפחה מצד הסב והסבתא  נספו בחלמנו. כלומר שהוריו  מצד האב אמנם הגיעו לארץ לפני השואה,אבל רובה המכריע של המשפחה נרצח בשואה.רעות רואה עצמה כדור שלישי לניצולים. כיום, רעות חושפת סיפור מצמרר מתקופת ראשית השואה. אימו של סבה, סבתא רבא של רעות ,נאנסה בידי חייל נאצי והרתה. בשל היות המשפחה דתית, הדבר נשמר בסוד והאישה ילדה את התינוק, בנו של החייל הנאצי.אך הסוף היה שהילד נרצח יחד עם אימו בחלמנו.

הוריה של רעות, האב אליעזר הוא טכנאי רנטגן בנתניה,ואימה שמוצאה מבולגריה עובדת במכללת ווינגייט.לאחר פטירת הוריו, אליעזר נעשה "מסורתי" כהגדרת רעות. הקריירה של אישה צעירה זאת היא עשירה כמו במעשים.היא סיימה מגמות ביולוגיה וערבית ונחשבה כתלמידה מצטיינת ביותר. היא חשבה להיות רופאה ."ב-2001, בכיתה י"ב, דרכתי לראשונה על אדמת פולין ומיד ידעתי שזה מה שאני רוצה לעשות בחיי. חלום הרפואה התחלף בשימור והנצחת זכר השואה." ב-2005 סיימה שירות צבאי בחיל המודיעין ובמשך 6 שנים היא עשתה את ב.א  בתחום  היסטוריה של עם ישראל ובלשנות אנגלית, ואחר כך ה- MA- בהיסטוריה של עם ישראל ויהדות זמננו (התמחות בשואה). במהלך התואר השני היא כתבה תזה בנושא: "קורות יהודי זדונסקה וולה פולין בשנים 1939-1944"  בתקופת לימודי התואר השני, היא הכירה את בעלה לעתיד אבי הרשקוביץ,יליד ירושלים , לו נישאה לאחר הכרות של יותר משנה . היא מתארת אותו  "גבר חלומותיי."  לזוג שני ילדים. הבן הבכור עָז, נולד ב-29.3.2012 ו-14 חודשים לאחר מכן נולד עדן. רעות, לאחר הנישואין היא משהו כמו ,אישה דתייה לייט". או מסורתית פלוס.למקורביה יש לה תמיד חיבוק חם.המשפחה גרה בדירה משלה  בשכונת פסגת זאב בירושלים." מדובר בבעלי, בי, שני הבנים ושני חתולים" .היא שכחה למנות את משפחתה הגדולה- שרידי הקהילה  של זדונסקה וולה, שהיא להם אם צעירה ואחות.והיא גם מופת לאחרים.

 

.

הסיירת שלנו בוושינגטון.

"מבצע רומני " ו"מבצע הייגל" הם אור צהוב לממשלת ישראל .

ממשלת ישראל למדה בבחירות האחרונות שגם לציבור הישראלי יש מצב רוח, ואם כי הוא טרם הביא למהפך, הוא מהווה אור צהוב. באותה מידה למדה ממשלת ישראל, ובעיקר ראשה, ביבי נתניהו ,שגם לעם האמריקאי ולממשלתו יש "מצב רוח", והוא נושב מן הבית הלבן ובגיבוי ציבורי רחב . והכרטיס שקיבלנו אף הוא צהוב מאוד. עכשיו ניפתח חלון בלתי צפוי לשינוי הן בשל תוצאות הבחירות אצלנו ובארה"ב והן בשל ביקור מפתיע של הנשיא האמריקני. זאת- אם אלה יניעו את ראש ממשלת ישראל לפעול במרץ למען שלום עם הפלשתינאים.

בוושינגטון, בירתה של ארה"ב, המוסדות של הממשל, של הדמוקרטיה, כמו הבית הלבן, הקונגרס ובית המשפט העליון, אלו מוסדות שהם ליבת הדמוקרטיה האמריקנית. במרכזם שלוש הרשויות, אשר אחראיות לאורח החיים של האזרחים על כול היבטיהם במעצמה עולמית זאת, כולל ענייניה של אמריקה בזירה העולמית .אולם אין שום מעמד רשמי לגוף שלעתים קרובות יש לו השפעה אדירה על כול הגופים הללו ואין לו מבנה פיסי, אך הוא נמצא בכול מקום – ואלה השדולות- ה- LOBBIES

השדולה הוא מוסד אמריקאי המעוגן בחוק מאז נכתבה החוקה ומוגן משפטית במסגרת "חומש הדיבור". הוא מופיע בכול מישור ממסדי, פדראלי, של מדינות, של מחוזות בחירה ושל רשויות מקומיות. נוסף על תחומים שונים בחיים הכלכליים, החברתיים והתרבותיים. אלה גופים שמבוקרים וחייבים לפעול באופן שקוף כסוכנויות מוכרות של אינטרסים וגופים שונים, אמריקניים או זרים, אך עליהם להיות גופים אמריקאים לכול דבר ועניין ושקופים ונתונים לביקורת. בעיקר פעילים בהם משפטנים, יחצ"ניים, מומחים בתחומים שונים . אלה פועלים מול מוסדות שלטון שונים ובראש וראשונה מול בית המחוקקים- בית הנבחרים והסנאט באמצעות הקונגרס מול הממשל בראשותו של הנשיא. מוסד השדולה הוא כה אדיר שהוא משמש סוגיה מרכזית במחקר האקדמי, במסגרת התייחסות חוקית, פוליטית, כלכלית וחברתית. בעוד שלפי נתונים סטטיסטיים מספר השדולות בוושינגטון הוא 12,000 בפועל, אלה שהן בעלות השפעה, מספרם מגיע לכמה עשרות. השדולה הישראלית היא ללא ספק אחת מהן.

.

השדולה הישראלית aipac – הוועדה האמריקאית ישראלית לקשרי ציבור.

clip_image002

השדולה נוסדה על ידי סיי( ,Sy )  ישעיהו קנן, כיוזמה אישית של יהודי חם וציוני מסור ואדם שרצה בכול מאודו לעזור ליישוב היהודי בתקופה של טרום המדינה. סיי, יליד צפון מזרח קנדה, היה עיתונאי שהוציא לאור עיתון עצמאי קטן שזכה לפופולריות רבה. סיי היה בן אדם " א- מענטש" – במלוא מובן המילה, איש חכם ובעל יושרה. אבא אבן אשר עמד בראש המשלחת של הסוכנות היהודית ליד האו"ם גילה אותו ומינה אותו כדובר המשלחת הישראלית וכאיש ההסברה שלה כאשר באותה עת התכנסה העצרת הכללית של האו"ם בפריז והתקיימו הדיונים על תוכנית החלוקה של ארץ ישראל. כך הוא מצא את דרכו אל מסדרונות הקונגרס האמריקאי. בשנת 1951 , באותה שנה שבה אני הייתי שליח לתנועות הנוער בארה"ב, סיי כבר היה בתהליך הקמת שדולה שפעלה למען אינטרסים של ישראל כמדינה.

העיתונאי הבכיר יובל אליצור, מי שהיה סגן עורך "מעריב" ( בתקופה היפה שלו), סופר ופרשן פוליטי שמצוי בזירה האמריקאית , הכיר את סיי בתקופה זו. אליצור מציין כי השדולה באותם ימים, הקפידה מאוד לבקש את עזרת הקונגרס בדברים ממוקדים כמו סיוע כלכלי לישראל בתחומים מסוימים וסיוע לפליטים היהודיים שבאו לארץ . זאת ועוד, מציין אליצור. קנן העסיק מומחים על בסיס נושא ממוקד וזמני. אם מדובר היה למשל בחרם הערבי, הוא העסיק משפטן מומחה בנושא, ולאחר פתרון הבעיה האיש לא הועסק עוד.

yuval elitzur

יובל אליצור. צילום צ.ג

לימים, בשנת 1966, כאשר יובל אליצור שימש קונסול מיוחד שעליו הוטלה המשימה לפעול נגד החרם הערבי, הוא נעזר בגורמים שונים ובראש וראשונה בסיי קנן שנרתם למשימה, ואכן אליצור יכול לרשום לעצמו הישג גדול. החרם נשבר דווקא לגבי חברה כמו "קוקה קולה". נושא החרם, מציין אליצור, היה נושא קרדינאלי בעל חשיבות כלכלית רבה , שכן עצם העובדה שהמשקה האהוב על תיירים אמריקאים נמנע מהם עקב החרם הערבי, יכלה לעצור משקיעים פוטנציאליים בישראל. זו הסיבה ששבירת החרם היוותה פריצת דרך. מי שקיבל את הזיכיון לייצור בארץ, היה אייב פיינברג מן הפעילים היהודיים במפלגה הדמוקרטית. פיינברג שנחשב כמניפולטור וזכה לתנאים מצוינים של ממשלת ישראל בהשקעה במלון הילטון בירושלים, ביקש לקבל גם את הזיכיון על יצור "קוקה קולה" בישראל. הוא לא היה "הבחירה", בלשון עדינה, של נציגי ישראל בוושינגטון, אבל מנהיג יהודי מן הדרום, פעיל דמוקרטי, צלצל ליובל אליצור ואמר לו " אני מניח שמקובל עליכם שאייב פיינברג יקבל את הזיכיון לייצר "קוקה קולה" בארץ" ברור היה שלא תיתכן תשובה שלילית מאייב הרמן ,השגריר שלנו בוושינגטון בשעתו ומאליצור. וכך פיינברג הפיק רווח מידי ומכר את הזיכיון לחברה המאוחדת למשקאות בישראל..

זאת הייתה, כאמור, התקופה שגם אני הכרתי את סיי קנן בתקופת היותי כתב שרות השידור באמריקה הצפונית, איש חייכן, שובה לב ורך סבר, אבל עשוי מאותם חומרים של פעילים מסורים אשר אינם מקבלים –"לא" כתשובה. התשובה אצל רבים מאנשי הקונגרס האמריקאי הייתה בדרך כלל : כן. וזה היה צרוף של הוקרה לישראל והאישיות החמה והמשכנעת של סיי קנן.

כך הוא מצא את דרכו במסדרונות בית הנבחרים והסנט בוושינגטון כאשר הוא ראה לנגד עיניו מטרה אחת בלבד סיוע לישראל. –  Foreign Aid בדומה לטיפול נמרץ למדינה היהודית בחיתוליה. אחד המינויים הראשונים שלו היה מינוי אקדמאי צעיר , ג'וליאן ( ג'ולי) לנדאו, מאז 1969 תושב ירושלים. קנן אמר לג'ולי: "אתה חופר וחופר כול פיסת מידע על מצבה של ישראל , אני אמצא את חברי הקונגרס להגיש להם את החומרים האלה". ג'וליאן חיפש וסיי קנן מצא .וושינגטון משופעת בין היתר בקוקטיילים שבהם בין נגיסת אגוזי אדמה קלויים peanuts ולגימת וויסקי על קרח, נחתכו לעתים דברים הרבה יותר גדולים. סיי קנן ערך קוקטייל פרטי גדול לחברי קונגרס, והוא שבה את לבם. זאת הייתה תחילתה של "אייפאק." שלא הייתה השדולה הפנים אמריקנית הראשונה אשר עסקה בענייני חוץ, אולם היא נחשבה לשדולה בעלת העוצמה הגדולה ביותר. סיי קנן הניח את אבן הפינה, בנה את היסוד והקים גם את הפיגומים . סיי נזהר מאוד שעבודתו תהיה על טהרת הסיוע לישראל כאמריקני ידיד ישראל. הוא האמין שהאינטרסים זהים, אבל הבין יפה את מגבלות החוק

התפנית בממדי הכמות והמהות של השדולה.

באמריקה הדברים, בין אם מדובר במוסדות, עסקים או ארגונים, אם הם לא גדלים- הם קמלים. סיי קנן סיים את תפקידו בסוף שנות ה- 60 כאשר מורי אמיתי תפס את מקומו. אולם האירוע המרכזי שבגינו הפך "אייפאק" לאחד השדולות בעלות העוצמה בוושינגטון, הייתה מלחמת ששת הימים. זה היה אירוע שהביא אופוריה לא רק לישראל אלא ליהדות העולם ובראש וראשונה של ארה"ב. ירושלים חוברה לה יחדיו, קמה התנועה המשיחית של ארץ ישראל הגדולה והשלמה, והקהילה היהודית בארה"ב רצתה להיות שותפה לחוויה הזאת. משום כך ,אחרי מלחמת ששת הימים הגיעו פעילים יהודיים בארה"ב למסקנה שיש לבסס את המוסד, להרחיב אותו ולהפכו לשדולה חזקה. זה היה בתקופה שבה יצחק רבין גיבור מלחמת ששת הימים, שימש כשגריר ישראל בוושינגטון. רבין האמין כי קשר הדוק עם וושינגטון הוא לא רק מקור לתמיכה מוסרית וכספית בישראל, אלא הוא צורך חיוני אסטרטגי. אם זאת, במהלך הזמן כאשר הוא כבר ראש הממשלה, ובייחוד בקדנציה השנייה שלו, רבין ביקש שהיחסים בין שתי הממשלות יהיו ישירים, תוך הסתייעות בגורמים שונים אבל לא עד כדי כך שאלה מידי פעם יכתיבו מדיניות. לכך נתייחס בהמשך.

יחד עם גידול היקף הפעילות התרחבה גם המטרה הראשונה שנבעה בין היתר בשל מדיניות מסורתית של "הסטייט דפרטמנט"- משרד החוץ האמריקני. משרדי החוץ בעיקר במערב, ( במדינות הרודניות הצמרת קובעת את המדיניות) מביאים בחשבון אינטרסים חיצוניים, כמו תמיכה במדיניות הגלובלית של אמריקה, נפט, כלכלה וכיוצא באלה. אילו הדבר תלוי ב"סטייט דפרטמנט", ארה"ב לא הייתה תומכת בהקמת המדינה. שכן, העולם הערבי היה כר פעילות נרחב לכלכלת ארה"ב ולאינטרסים שלה במזרח התיכון. משום כך הגוף היחיד שיכול לאכוף את מדיניותו על משרד החוץ, מלבד הנשיא, הוא הקונגרס. אבל אחרי מלחמת ששת הימים השדולה החלה להפנות תשומת לב רבה לאנשי הרשות המבצעת ובראש וראשונה לבית הלבן.

כיום ע"פ נתונים שונים השדולה מעסיקה כמאתיים עובדים בשבעה משרדים אזוריים ברחבי ארה"ב. בשנת 1980 החליף את אמיתי תום דיאן וחל גידול עצום בהיקף הפעילות של הארגון (התקציב גדל מ־1.5 מיליון דולר ל־14 מיליון ומספר החברים גדל משמונת אלפים לחמישים אלף תוך שבע שנים (ויקיפדיה)

התפנית.

בעוד שבתקופת סיי קנן ובשנים שלאחר מכן , אייפאק עשה הכול כדי שלא להזדהות עם אחת משתי המפלגות בארה"ב, שכן הארגון היה זקוק לשתיהן, בין אם אחת בשלטון או השנייה בקונגרס או כדברי אחד הפעילים " אנו לא צמודים לאידיאולוגיה. אנו צמודים לכוח שקובע". כשדולה אמריקנית אסור לה לפי החוק לתרום לכול מסע בחירות, וחזקה על הזרוע המשפטית שלה שהיא נזהרת מאוד בכך. היו מערכות שבהם הצליח ""אייפאק"" לקדם מדיניות פרו ישראלית והיו כאלה שבהם כשל ( כמו מניעת מטוסי אייוואקס לערב הסעודית) אבל בשורה התחתונה זאת הייתה והינה עדיין אחת השדולות האדירות בארה"ב, ובכל הנוגע לטיפוח היחסים עם מדינה מחוץ לארה"ב, כמו ישראל, אולי האדירה ביותר.

לאחר הבחירות של 1977 משקיפים בישראל ופעילים יהודיים באמריקה חשבו כי אייפאק נהפך לכלי בידי ממשלת בגין. התפתחות זאת עוררה גם דיון ער מאוד במדיה האמריקנית ( שאליו נתייחס בהמשך) וגם אנטגוניזם בקרב רבים מן הציבור היהודי באמריקה, שלא לדבר על הציבור הרחב. על רקע זה קם "ג'יי סטריט " אשר התקוממה על כך שאייפאק מתיימר לייצג את הציבור היהודי כולו באמריקה, טיעון חסר יסוד. גם "ג'י סטריט " מצהיר על היותו אוהד ואוהב את ישראל אך יש לו הסתייגויות ממדיניות זאת או אחרת של מדינת ישראל. אליצור, שהוא בור סוד , נזכר שכאשר נשאל חבר קונגרס על ידי כתב ה"וושינגטון פוסט" כיצד הוא תומך כה נלהב בישראל בשעה שיש אינטרסים כה רבים שמכתיבים על מנת שלא לעורר את רוגז הערבים., ענה לו חבר הקונגרס כי בעיר שלו חי סוחר רהיטים והוא נתן לו תרומה גדולה. זה סודה של אייפאק.היא למעשה שדולה פרטית שניזונה מכספים של עשירים שרבים מהם קשורים או אף חברים של מנהיגים ישראליים וכיום בעיקר של ביבי נתניהו כמו גם של אישים רפובליקנים שונים, בעיקר מקרב השמרנים שבהם..

גוף נוסף היה שגילה עניין בפעילות העמותה. ה- FBI שירות הביטחון הפדראלי. יובל אליצור מספר כי לדעת קנן, ה- אפ בי איי רצה לדעת את כול המידע שמגיע ויוצא ממשרדו של סיי. אי לכך לרוב, סיי ניהל תקשורת מחוץ לביתו ואם זה היה מן הבית הוא הפעיל מכשיר רדיו. מכיוון שסיי היה מודע שמאזינים לו, הוא המציא קודים לשמות ולכול אחד מאלה שניהל איתם מגע. קנן לא רצה אף  גרגר אבק של חשד שיידבק בפעילות שלו , והוא אכן הצליח בכך. ברור היה לו מעל לצל של ספק שהוא מקפיד לפעול במסגרת החוק. אולם כאשר ה- אפ בי איי מתעניין, מוטב לנקוט צעדי זהירות נוספים. לצערנו האיש המוכשר וההגון הזה, זמן קצר לאחר פרישתו לקה באלצהיימר , אבל חרף המחלה ביקר בארץ, מעין ביקור פרידה.

חשוב לזכור ולהדגיש. ארה"ב היא מדינה נדיבה ומכניסה אורחים ואלה נהנים ממידה רבה של חופש. אולם יש גבול. הגבול הוא האינטרס האמריקני. כאשר אדם או פעילות מסוימת עוברים את הגבול הזה, ארה"ב ושלוחותיה אוכפי החוק, ובראשם שרות הביטחון הפדראלי ה- אפ בי איי -יכולים להיות תקיפים מאוד ונקמנים מאוד .יונתן פולרד הוא רק דוגמה אחת. גם בגידה, גם ריגול לטובת מדינה ידידותית, שלא לדבר ,מבחינתנו , על השלומיאליות בגיוס אדם כזה למוסד. שימו לב שכול הפניות מצד מנהיגים ישראליים  בארץ לשחרר את פולרד נתקלו בסירוב.גם מבחינת מדיניות חוץ פניות אלה גרמו נזק. האמריקאים לא זזו מעמדתם. ייתכן שאילו מדובר היה במרגל סיני, אולי היו חילופין. אבל מדובר פה במרגל בשרות ישראל הידידה גדולה של אמריקה ,וכמו כול הפרת חוק היא לא רק עונש בדיעבד אלא להערכתי אזהרה לעתיד. גם לישראל וגם ליהודי אמריקה. זאת מציאות שחייבים להסתכל בה בעיניים פקוחות..

פוסקי הלכה.

כיום אייפאק השדולה הגדולה כבא לא נסמכת על תחקירנים מסוגו של ג'וליאן לנדאו, אלא בין היתר על "מכון וושינגטון למזרח התיכון" שהוא מעין מוסד הלכתי לאייפאק. משהו בדומה לסמינר התיאולוגי שמהווה את הסמכות הדתית של הרבנים הרפורמיים. ייסד אותו מי שהיה ממונה על המחקר של "אייפאק" מרטין אינדיק. המכון רשום כעמותה ללא רווחים והיא נהנית מתרומות ציבוריות ובראש וראשונה משועים יהודיים בעל השפעה בכול התחומים, ביניהם אישים כמו פרנק לאוטנברג, אדגר ברונפמן, אלפרד טאובמן ואחרים. המכון אינו שדולה. הוא מכון מחקר, אך הוא מספק לאייפאק גם את התמיכה הקונספטואלית וגם את התמיכה המוסרית. משום כך טבעי שהמכון אשר זכה לשבחים מצד אישים, אוהדי ישראל, גם בקרב יהודים וגם בקרב לא יהודיים, זכה גם לביקורת מצד גורמים פרו ערביים או גם אקדמאיים. לערבים אין שדולה חזקה כמו אייפאק, אבל מכיוון שהם תומכים במכונים אקדמיים שונים בתחומי לימודי המזרח התיכון, התמיכה האקדמית באה משם.

לדוגמה סקר חדש שמיוחס למכון וושינגטון למדיניות המזרח התיכון בשיתוף המרכז הפלסטיני לדעת קהל ואוניברסיטת פרינסטון קובע: ראש העיר ירושלים ניר ברקת הוא אחד האישים הפופולאריים ביותר בקרב תושבי מזרח העיר וזוכה ל- 34% פופולאריות ושביעות רצון בקרב התושבים, זאת לעומת הנשיא אובמה הזוכה רק ל- 20% פופולאריות. אבו מאזן זוכה ל- 49% תמיכה, עיסמאיל הניה זוכה ל 40% תמיכה והשייח רא'אד סלאח זוכה ל- 33% תמיכה.זהו סקר לא רק מטעה אלא מוטה. העובדה שהוא מובא באתר עיריית ירושלים, לא הופך אותו לכזה. אדרבא הוא מקומם יותר. די לקרוא ולצפות במה שקורה במזרח ירושלים בימים אלה, בשכונות עיסאוויה, סילוואן ובמקומות אחרים כדי ללמוד על מידת הפופולאריות של ראש העיר בפרט ושל השלטון הישראלי בכלל.  אבל כבר למדנו כי סקרים אינה בהכרח אמת מידה להשתקפות המציאות. למשל, עצם מעמדה של ירושלים. הקונגרס, ולעתים גם המועמדים לנשיאות מחליטים ומבטיחים להעביר את שגרירות ארה"ב לירושלים. זה מעולם לא קרה, כי המציאות מכתיבה עמדה אחרת. ירושלים הייתה והינה גורם מרכזי בתהליך השלום, וכל עוד לא יושג שלום, היא דה פאקטו בירת ישראל אבל לא דה יורה, ומעט השגרירויות שהיו בה הסתלקו.

מקובל היום להניח כי מאז שנות ה- 80 של המאה הקודמת אימץ ""אייפאק"" מסיבה זאת או אחרת עמדות חדות יותר, ולא נפריז אם נגדיר אותן כימניות יותר . ייתכן עקב השפעה הדדית של חוגים שמרניים במפלגה הרפובליקנית. אך אין ספק שהשדולה הזאת רשמה לזכותה הישגים בתחום הסיוע לישראל, הכלכלי והביטחוני, וגם בקידום שיתוף הפעולה האסטרטגי בין שתי המדינות. שורת ההישגים ארוכה ולא ניכנס כאן לפרטיה אבל בצידה שובלים של כישלונות או מעידות קשות.

ביקורת- פנימית וחיצונית.

כמובן שהאנטישמיות הכרונית, החולנית באירופה, מנצלת את פעילות השדולה האמריקנית כדי להוכיח עד כמה "הקשר היהודי העולמי" חיי וקיים. ראוי לקרוא בספרה של השופטת בדמוס, הדסה בן עתו "השקר מסרב למות, מאה שנות הפרוטוקולים של זקני ציון (כנרת, זמורה ביתן דביר, 1998; מהדורה מעודכנת 2006) אשר מצביע בין היתר על היות המסמך הנלוז והמפוברק הזה אקטואלי לא רק במדינות ערב של היום אלא בקרב חוגים אנטישמיים, גזעניים ברחבי העולם ובראש וראשונה באירופה. אולם טעות יהיה לחשוב כי הגישה השלילית לשדולה היהודית האמריקנית באה אך ורק מצד אנטישמים ושונאי ישראל. נכון שהיא באה בעיקר מקרב השמאל האינטלקטואלי באירופה, אך אלה לא בהכרח שונאי ישראל, ויש בקרבם יהודים אוהבי ישראל..

גישה אחת, המיוצגת על ידי אנשי אקדמיה בעיקר מן השמאל מותחת ביקורת על שהממשל האמריקני נכנע בנקל בכול הקשור באינטרסים שלו עצמו שאינם עולים בקנה אחד עם האינטרסים של ישראל. יתרה מזאת, הם טוענים שלטווח הארוך זה יזיק גם לישראל. במילים אחרות החיצים במקרה זה לא מופנים כלפי השדולה, שכן תפקידה של שדולה היא לשכנע וללחוץ, אלא נגד וושינגטון. אבל יש גם טענה כנגד אייפאק, וזאת היא שעצם העובדה שהשדולה תומכת בישראל בכול מחיר,מצביעה על כך שהיא תומכת גם במדיניות של כיבוש ואפליה.

clip_image004

clip_image006

אבל הביקורת באה גם מארה"ב גופה ומצד חוגים פרו ישראליים במובהק כמו בעיתון הווירטואלי בעל השפעה בחוגים ליברליים The daily beast . וככה כותב, בין היתר עורכו , פרופסור למדעי מדינה,פיטר ביינרט. " זה חיוני ביותר למשימה של קבוצות כמו ""אייפאק",הליגה למניעת השמצה, או הוועד היהודי האמריקאי שלא יהיו מזוהים עם אחת המפלגות, הדמוקרטים או הרפובליקנים, בארה"ב. בין היתר למרות שההשקפה הרווחת שלהם לגבי ישראל היא קרובה יותר לרפובליקנים, האתגר שלהם הוא להבטיח את הברית בין ישראל לארה"ב תהיה חזקה מצד כול מפלגה שהיא בשלטון……..משום כך גופים אלה היו צריכים לבלום את הביקורת, בראשית דרך הזירה בירושלים( הכוונה היא ללא ספק לביקור של המועמד הרפובליקני בירושלים- צ.ג) ועכשיו לגבי מינויו של הייגל( כשר ההגנה) בקרב אוהדי ישראל כולל אישים במרכז כמו העיתונאי הידוע תום פרידמן מהניו יורק טיימס וג'פרי גולדברג מחדשות "בלומברג"( המקורב לבית הלבן) המאבק נגד הייגל היה פיאסקו………מה שקורה הוא שתומכים דמוקרטיים מובהקים בקונגרס בניהם הסנטורית מקליפורניה דאינה פיינסטיין נעים בכוון ה"ג'יי סטריט".( ארגון שקורא תיגר על ה"מונופול" של "אייפאק" כשדולה פרו ישראלית.- צ.ג)

מאמרו של ביינרט מנתח את המציאות בוושינגטון ובירושלים ומי שמעוניין ימצא ויקרא אותו.אני הבאתי קטע כדי להדגיש כי יש רוחות חדשות שנושבות בארה"ב, לא רק של הציבור הכללי, אלא של הציבור היהודי. ביינרט, כפי שצוין, מתייחס גם ל"ליגה נגד השמצה" ADL שנוסדה על ידי "בני ברית" אך פועלת עתה כגוף עצמאי, שמנהלו הוא אייב( אברהם) פוקסמן, בן לניצולי שואה.פוקסמן הפך את המוסד מגוף שמטרתו המוצהרת הייתה כשמו, לאמור מאבק באנטישמיות ,בגזענות ובכול תנועה שמסיתה נגד יהודים כיהודים, ולאחרונה גם למען שוויון זכויות וכיו"ב- לשדולה פרו ישראלית,עם נטייה לפרו ממשלתית בראשותו של ביבי. אייב פוקסמן ראוי לרשומה נפרדת גם בשל העלייה מטאורית שלו בשמי היהודים בעולם כולו, וגם בשל הישגיו. אך יש עליו די חומר ללא הפוסט שלי. כאן אני מביא אותו שוב כדוגמה לגופים שסטו מן התפיסה המקורית שלהם והיא לסייע לישראל, כמדינה ידידותית לאמריקה ושותפה לה בערכים.

שקוף ושועלי.

במערכה נגד המינוי של הייגל לשר ההגנה האמריקני,לא נפקד מקומו של אייב פוקסמן. והוא, שאמנם ידע להיכן נושבת הרוח בכוון למינוי, התבטא בלשון זאת : "הייגל אינה הבחירה שלנו לשר ההגנה".במאמר ארוך ותוך סקירת המציאות בוושינגטון וניתוחה הפתלתל, כדי שלא ייצא קרח מכאן ומכאן.  ומכאן השורה התחתונה היא כמובן הכרעה נשיאותית שיש לקבלה. בין היתר מציין פוקסמן שמינויו של צ'ק הייגל עלול להתפרש בטהראן כצעד אמריקני נגד הפצצה אפשרית של המתקן הגרעיני, הפצצה שהייגל לא תמך בה. זאת דעתו של פוקסמן, אבל גם דעתו של ביבי נתניהו שאומצה על ידי הרפובליקנים שמתנגדים להייגל. זאת מסיבות שציינתי ברשומה אחרת ,והן שהייגל הוא בעד קיצוץ בתקציב ההגנה, דבר שיפגע בתעשיית הנשק האדירה של ארה"ב שרובם בידי תומכי הרפובליקנים. זה ועוד.מדוע מקור המאמר הוא דווקא בעיתון "הארץ" הישראלי ולא בעיתון אמריקני או באתר של הליגה נגד השמצה שהוא אתר גדול מאוד ומכובד.בידיעה שהתפרסמה באתר אכן צוין כי הרשימה הופיעה במקורה בעיתון "הארץ".

clip_image007

Hagel Would Not Have Been Our Choice for Defense Secretary
By Abraham H. Foxman
National Director of the Anti-Defamation League
This article originally appeared in Haaretz on January 8, 2013 clip_image009

אייב פוקסמן, ניצול שואה,יליד וילנה,שהוחבא יחד עם אימו על ידי העוזרת הלא יהודייה, הגיע לארה"ב כילד. הוא עשה דרכו מבית ספר יהודי דתי ועד לפקולטה למשפטים של אוניברסיטת קולומביה.משם הוא הגיע לתחום הציבורי והיה עוזרו של ארנולד פוסט ממייסדי הליגה נגד השמצה ועם פרישתו של פוסטר נתמנה במקומו. פוקסמן גילה מהר את סוד העוצמה באמריקה. לא המונים אלא כסף,לא מגביות אלא תרומות של מיליונרים. וככה הפכה הליגה לשדולה רבת עוצמה, למרות שהיא לא מייצגת ציבור מסוים, אלא רעיון. נגד אפליה,נגד אנטישמיות. פוקסמן הפך לאיקון ידוע לא רק באמריקה אלא בעולם כולו. הוא מופיע הרבה,כתב עשרות מאמרים ,מסות בנושאים מדיניים, חברתיים, אתיים שהופיעו בראש וראשונה בארה"ב. לכן הסיבה שהוא ראה לנכון לכתוב את המקור בפרסום ישראלי( ולהביאו אחר כך באתר הארגון) היא טקטיקה, לדעתי נפסדת. אולם נפסדת יותר היא האסטרטגיה.השאלה הראשונה,העיקרית היא מדוע ארגון כמו הליגה למניעת השמצה שיצאו לה מוניטין כלוחמת זכויות של כול המיעוטים והמקופחים עוסקת במדיניות החוץ והביטחון  של אמריקה. השאלה המשנית היא שאם אייב פוקסמן אכן הגיע למסקנה שמינויו של הייגל מובטח, מדוע להתבטא "שזאת לא הבחירה שלנו".אם זה לא טיפשי, הרי זה על גבול האיוולת..

.אבל זה קצה הקרחון בכול הקשור לסוגיה של השפעת השדולה היהודית הפרו ישראלית על מדיניות החוץ האמריקנית.המגזין השבועי של ה"וושינגטון פוסט", אחד העיתונים המשפיעים ביותר בארה"ב הקדיש לכך כמעט גיליון שלם ביולי 2006 שבו המנחה היה גלן פרנקל, פרשן ידוע, ומי שהיה ראש המשרד של העיתון בירושלים. וככה הופיע הפתיח בעיתון במדור: נושאים..

Topics

Glenn Frankel

Washington Post Staff Writer
Monday, July 17, 2006; 12:00 PM

Yesterday in The Washington Post Magazine , Glenn Frankel , a longtime observer and chronicler of the Middle East conflict, posed some difficult questions as he searched for the truth about the influence of the American Israel lobby on politics in Washington and on U.S. foreign policy. Today, he will be online to field questions and comments.

Glenn Frankel is a Magazine staff writer and a former Jerusalem bureau chief for The Washington Post.

____________________

זה היה דיון ארוך אשר במהדורת האינטרנט תופס כעשרים עמודים ויותר.אבל,גם אלה שבורים שהעיתון לא מצטיין באהדתו לישראל, אסור להם להתעלם מן העובדה שעיתון כה חשוב, שאוזנו של הממשל והקונגרס כרויות למה שכתוב בו , ראה לנכון לעורר את הסוגיה.ואם זאת סוגיה, כלומר ISSUE הרי השדולה היהודית סטתה מאוד מן הדרך שהתווה סיי קנן.

ביקור הנשיא אובמה ושינוי המציאות בארה"ב..

הנשיא אובמה מיצג לא רק את ארצות הברית של אמריקה. הוא מייצג גם את השינוי הדרמטי שהולך ומתהווה במעצמה הזאת. שינוי זה מתבטא בגידול משמעותי של האוכלוסייה הלא אנגלו- סקסית. וחוק ההגירה שהעלה הנשיא יגביר מגמה זאת. לכך תהיה השלכה גם על השפעת הקהילה היהודית באמריקה. היא תוסיף להיות בעלת השפעה, אך זאת אולי תופנה בראש וראשונה לצרכים פנימיים של הקהילה היהודית המשגשגת ביותר בעולם. יתרה מזאת, משקיפים ישראליים שעוקבים אחר הנעשה בזירה היהודית באמריקה, מציינים עובדה חשובה מאוד. היהודים שהיו מרוכזים במוקדים אורבאניים מרכזיים, הולכים ומתפזרים בפריפריה. מכאן נובע גם ביזור ההשפעה היהודית. לדוגמה ארגונים גדולים כמו " בני ברית" ,"הוועד היהודי האמריקני" " ,הקונגרס היהודי האמריקני", " הסתדרות ציוני אמריקה" הם בשפל. "וועידת הנשיאים" שהתכנסה השבוע בירושלים ובפניה הופיע כול "המי ומי" בישראל, ספק אם היא מייצגת את הציבור היהודי באמריקה. כמובן שהממשל האמריקני אף שהוא יודע זאת ומכיר את המציאות ,נוח לו שבכול הקשור לישראל יהיו גופים מייצגים. אבל לאלה כבר יש ויהיו עוד יותר בעתיד, גופים יהודיים מתחרים, אשר מייצגים את הדור הצעיר ומגמות חדשות גם לגבי ישראל..

ביקורו הפתאומי והמפתיע של הנשיא אובמה מלמד משהו על האיש הזה.הוא לא רק אסטרטג מעולה אשר קובע מדיניות ונחוש לבצע אותה חרף קשיים, הוא גם טקטיקן מעולה.הביקור בישראל נועד בראש וראשונה להוכיח שלא זו בלבד שסוגיית השלום בין ישראל והפלשתינאים, לא ירדה מן הפרק, אלא היא עולה ביתר שאת. בין היתר מכיוון שבמשוואה של המדיניות האמריקאית במזרח התיכון, פתרון הבעיה יש לה משקל הרבה מעבר לסכסוך הזה והוא משליך על המזרח התיכון כולו, כולל איראן.

השיקול השני הוא להוכיח כי נשיא ארה"ב בכלל, ואובמה בפרט, השיקולים שלהם לא מונחים על ידי מניעים אישיים קטנוניים. זאת הוא מבקש להוכיח לא רק לבנימין נתניהו, אלא גם לקהילה היהודית זאת שתמכה בו , והקבוצה( שמייצגת מיעוט) שלא תמכה בו ,אלא במעשה או במחדל ושיבשה את היחסים בין ישראל לארה"ב.

וזה אמור במידה רבה יותר לגבי מיליארדרים יהודיים, שעושים כספם בשוק ההון או בבתי הימורים ובענפים הנלווים להם, שלא ישימו את האצבע הגסה בתבשיל הפוליטי שבין הממסדים בישראל ובארה"ב. העובדה שהם נחלו מפלה בארה"ב זה עניין אמריקני, אבל שהם הכשילו את הממסד שלנו, זה כבר עניין שלנו.

בכול מקרה המסקנה ברורה מאוד. עם ישראל מכיר תודה ומוקיר את השדולות היהודיות אשר פועלות ללא לאות למען ביטחונה ועתידה של ישראל. מה שראוי הוא שעזרה זאת תהיה למדינה ברוח הגישה של סיי קנן, ולא לממשלתה, תהא ככול שתהיה. שכן יש ממשלות ומנהיגים פוליטיים שדואגים בראש וראשונה לעצמם בחשבם בטעות שהמדינה זה הם. באותה מידה השדולות היהודיות חייבות להטביע בתודעתם שגם הם פועלים כקבוצה מסוימת ולאו דווקא בשם כול הקהילה היהודית. הארגון "ג'יי סטריט " טוען, ובמידה רבה של צדק, שהוא לא פחות  מאייפאק, חרד לגורלה של ישראל. אך את התמיכה הוא רואה בדרך אחרת. לצערנו הממשל הנוכחי בישראל באיוולתו התעלם בבוטות מקבוצה זאת, אשר מייצגת יותר ויותר את הדור הצעיר היהודי בצפון אמריקה.זה דור אשר חושב כי אובמה הוא ידיד ישראל ומעשיו למען השלום, הם מעשים טובים לישראל. אני מסכים אתם בכול לב.

https://www.facebook.com/zvi.gill?ref=tn_tnmn

,