כשכוכב שֶבֶת בשמי המדיה בארה"ב צולל ומתרסק.

סילוקי של טאקר קרלסון, הכוכב הזוהר של רשת "פוקס" שהיה קול דומיננטי בהאשמות השקר של דונלד טראמפ לגבי תוצאות הבחירות לנשיאות ארה"ב – היא אות חיובית לגבול של שקרים, מערכת הסתה ושיסוי בתקשורת- גם אצלנו.

כמו כינויים פופולריים רבים בארץ האפשרויות, המונח "כוכב" שימש את הפנטזיות של תעשיית הסרטים של הוליווד כאשר  סרט הקולנוע הפך לרקיע  השביעי של בני אדם.השחקן המפורסם לא היה סתם כוכב אלא כובב שֶבֶת-"סטאר" באנגלית.זאת  בשעה שכוכב לכת הוא "פּלָנֶט"- שמשמעותו ביוונית תנועה.לימים התואר עבר לבולטים בקרב שדרי טלוויזיה, כמו מגישי מגזים בחדשות ואקטולאיה וכאלה שהיו להם משדרים משלהם שנשאו את שמם.

עם גדולי הכוכבים של הטלוויזיה האמריקאית בעת הזאת  נמנה טאקר קארלסון, שדרן ברשת "חדשות פוקס", רשת  שמרנית ששייכת לאימפריה של רוברט מארדוק, אחד מאילי התקשורת הגדולים במערב.הוא גילה בקארסלון, המוכשר ויפה התואר,  מקור הכנסות משמעותי מאוד ובתקשורת המסחרית האמריקאית זהו מכרה יהלומים. ואכן במחצית הראשונה של 2020 היו למשדרי החדשות שלו  ובראשן  "הלילה עם טאקר קרלסון"  ממוצע של 4.33 מיליון צופים, יותר מכל תוכנית חדשות אחרת בהיסטוריה של ארצות הברית.

"כוכב" בסדר גודל של קרלסון הוא לא חלק מאיזו קבוצת כוכבים אלא  משָיֵיט בשמי התהילה ברשת "פוקס" כשהוא עונה אך ורק לבעלים של הרשת-מרדוק ובניו.בעידן הנשיאותו של דונלד טראמפ, לא היה דבר טבעי יותר מאשר "רשת פוקס" תשמש כלי ביטוי , לא כול כך של המפלגה הרפוליקנית שמטעמה  הנשיא נבחר , אלא של בסיס לאומני- גזעני מוצק של צופים, שחשים כי אמריקה הלבנה הפרוטסטנטית  נגזלה מהם. אצל אליל כזה ובנסיבות שנוצרו:"אין דבר מצליח כמו הצלחה" והצלחה פרושה כסף והרבה  כסף. "הביזנס של אמריקה הוא ביזנס" כתב אדם סמית,פילוסוף,חוקר כלכלה וחברה סקוטי במאה ה-18 .

המגפון ב"קנונית הקשר' של טראמפ לזיוף הבחירות.

כשהנשיא טראמפ ניהל את המערכה נגד ההפסדש שלו  בבחירות,במסע הסתה שבו נשברו כול הכלים, טאקר קרלנסון היה "קול אדוניו". זאת ביודעין על סמך מקורות שונים שהוא היה מודע שזה מסע שקרי. תכתובות פנימיות הראו שאכן אנשי הצמרת של החברה, בפנים ובחוץ, ידעו שאין בסיס עובדתי לתיאוריות האלו אך בכל זאת התעקשו לדווח עליהם יום אחר יום, גם ללא סייגים . זאת, כמובן,מתוך חשש שאם לא יתנו תהודה  למסע ההשמצות של הנשיא טראמפ בדבר זיוף הבחירות  ינטשו אותם המוני צופים של הבסיס והרייטינג  יצנח.

את מערכת איסוף הקולות וספירתם ניהלה חברת "דומיניון" מן הותיקות והמהימנות במערכת איסוף של ספירת קולות בארה"ב ובעולם.בשידורי פוקס חברת "דומיניון" הואשמה בין היתר שהיא לכאורה קשורה למשטר הרדיקלי-סוציאליסטי בוונצואלה, אוייבתה של אמריקה, ונמצאת בקשרים עם בכירים במפלגה הדמוקרטית בארה"ב, שביחד קשרו קשר  להעניק לביידן 270 אלקטורים. טענות אלו גרמו, להלהטת הרוחות שקדמה להסתערות תומכי טראמפ על גבעת הקפיטול בינואר 2021 במטרה למנוע את הכרזת המנצח בבחירות..

לפי פרסומים שונים גם  משפחת מרדוק,כאמור, הייתה מודעת לכך, אך היא,לפחות כלפי חוץ ,שתקה. לאלם זה בא קץ כאשר חברת "דומיניון"  תבעה את רשת פוקס ואת בכיריה על הפצת דיבות ותאוריות שקריות על תוצאות הבחירות .בתביעת תשלום נזיקין היא נקבה בסכום של יותר ממיליארד וחצי מיליארד דולרים. אך כשהגיע השלב של הזמנת עדים, החליטה רשת פוקס להגיע להסדר שלפיו "פוקס ניוז" תשלם יותר  מ -780 מיליון לדולרים ל"דומיניון" .הסיבה להחלטת פוקס להגיע להסדר בסדר גודל כזה נבעה מן העובדה כי חבר המושבעים לא צריך לקבוע אם הייתה הוצאת דיבה, שכן זאת נקבעה כבר על ידי השופט.זאת אמורה הייתה לקבוע אם הייתה כאן כוונת זדון לפגוע בחברת "דומיניון". סיבה נוספת לא פחות חשובה היה החשש של הבעלים כי בעדויות תיפתח "תיבת פנדורה".לפי כתבת תחקיר ארוכה של ה"ניו יורק טיימס" מן ה- 27.4.2023 חוקרים גילו  "עבר אָפֵל"  של קרלסון בכול הקשור לעמדות גזעניות של שנאה והסתה, שאת אלה ביטא קרלסון, הרבה לפני  תוצאות הבחירות בארה"ב.לכן האפשרות להגיע להסדר היא  הרע במיעוטו.

"הברונים" הרעים והטובים .

בשביל אילי התקשורת בעולם התוצאה המיידית של   קנס כספי אדיר כזה היא  בירידת המניות שלהן , ואכן מנייית "פוקס" נפלה נפילה חדה. אבל בכול מה שקשור לאותו בסיס  כלכלי-חברתי-תרבותי וגם פוליטי- המשמעות היא הרבה יותר רחבה. היא נטועה  עמוק עמוק  בהוויה האמריקאית ובהיסטוריה שלה. החברה האמריקאית מראשית ייסודה היא חברה רדיקלית עם עליות ומורדות לעתים לסרוגין. לקביעה זאת הגעתי מתוך הכירותי את ההיסטוריה של אותה ארץ מדהימה ששמה ארה"ב ומתוך שהות בלתי רציפה של יותר משמונה שנים .זאת בארץ של "האפשרויות הבלתי מוגבלות".ארץ שבה כול אדם יכול להגשים את  החלום האמריקאי. ככה הגשימו את החלום משפחות וונדרבילט,רוקפלר, סטנפורד וקרנגי- שמות של אצולת ההון הגדול האמריקאי. לימים אותם יזמים הרפתקנים, אנשי עסקים ממולחים, פולטיקאים מניפולטורים- זכו בתואר "הברונים השודדים".הם לא פעלו בניגוד לחוק. הם הצליחו לעקוף אותו תוך ניצול מחפיר של בני אדם ומשאבים לאומיים  למען עשיית הון.הסופר האמריקאי הגדול מרק טוויין גם כשהוא עקץ אותם הוא היה מלא הערכה ואף הערצה לאותה רוח הרפקנית ,נועזת ופורצת דרך של אותם חלוצי הכלכלה והקפיטליזם האמריקאי שעשו את "אמריקה גדולה"

ובמאה ה-20 היו אלה אותם יזמים שאפתנים , בעלי הון,יכולת,תעוזה ומעוף שסייעו לארה"ב ולעולם להביס את האימפריה הנאצית.אמריקה לאחר ההתקפה על פרל הארבור מצאה את עצמה כחברה  פציפיסטית ברובה המכריע, מפולגת פוליטית ובלתי מוכנה למלחמה. הנשיא רוזוולט ,שמנהיגותו הייתה בלתי מעורערת, מנהיג נחוש להביס את הנאצים ובעלי בריתם באירופה ובאסיה, מצא את אותם בעלי מעוף,יוזמה,תעוזה  ומעש ותוך חודשים ארה"ב הפכה  למכונת מלחמה שלא היה כמותה בתולדות האנושות.מפסי הייצור יצאו מאות אלפי אמצעי לחימה לרבות נשק אישי, תחמושת, טנקים,תותחים, מטוסי קרב, מפציצים,  משחתות ונושאות מטוסים ואמצעי שינוע ולוגיסטיקה שלא רק סיפקו את הדרוש למיליוני החיילים שלה אלא כסיוע לבעלות בריתה באירופה לרבות ברה"מ.זאת הודות במידה רבה  ל"בארונים".אני מציין עובדות אלה שמן הסתם ידועות לרבים אך נשכח מה הם המרכיבים המיוחדים של הרקמה באומה האמריקאית.

הלקח.

עם הברונים  במאה ה-21 נמנה אדם כמו רופרט מרדוק יליד אוסטרליה ,איל המדיה, שהאימפריה שלו  פזורה על פני ארצות רבות. הוא "רוכש" אנשים מוכשרים ומוכר מידע, ברובו שמרני, לעתים מידע שקרי. וזה מה שקרה ל"פוקס ניוז".הוא מכר את השקרים של דונלד טראמפ וחבורתו בשם "עשו את אמריקה שוב גדולה".סיסמת  מערכת הבחירות של טראמפ ומעשיו הכושלים והמזיקים  כנשיא. והוא עבר את הגבול לאור היום ושם חיכו לו  אוכפי החוק שהוזעקו על ידי חברת "דומניניון". שכן  באותה ארה"ב אדם יכל להגיע לפסגה גם אם צבר קופת שרצים של הונאה,גזל,ניצול ,אותם מרכיבי שחיתות ממארת , כול עוד לא נתפסת והוכח שאתה מושחת. ואם זה הוכח במערכת המשפט,או אז  העונש יכול  להיות אכזרי ולא זו בלבד ש"כוכבי השבת" וכוכבי הלכת" של המדיה צוללים אל הקרקע  אלא הם מתרסקים בדרך אליה.אין רחמים.

זהו אור צהוב לגבולות הנסיקה של המדיה על כנפי הכסף של ההון והגיבוי הפוליטי  בכול מקום,לרבות ישראל.כשהכול משווק  ומספק את צרכי הציבור, הירודים באיכותם- של החומרים, של המוצרים ושל הפוליטיקה, והרייטינג עולה- אתה על מרבד קסמים. אבל אם יבוא יום ועיתונאי חרוץ ובעל יושרה או אזרח מן השורה יתמיד בחקר, ללא מורא וללא משוא פנים, ולא רק יחשוף  את כמויות השקרים ב"חדשות" או במשדרים שונים פופולריים, אלא יתמיד במאבק עד הבאת הסוגיה לערכאות המשפטיות-אז הסיפור נגמר .אשר לקרלסון, יש פרשנים אמריקאיים שסבורים כי בשבילו הסיפור לא נגמר. ייתכן מאוד כי אותו רב מג טלוויזיוני עשוי לנקום ברשת פוקס בגילויים שמאוד יזיקו, בלשון המעטה, לרשת. אבל גם אז התחנה הסופית תהיה הערכאה המשפטית. זאת בתנאי שקיימת מערכת משפטית עצמאית וחסרת פניות. וזה עוד לקח ישראלי מפרשת "פוקס".

.

ההיזון ההדדי בין מדיה לחברה בעידן הפופוליסטי.

עיקר ותפל זורמים כמים עכורים

ביום ג' ה- 28 ביוני רעדו אמות הספים בוושינגטון ובארה"ב כשקאסידי האטשיסון, יועצת לראש הסגל של הבית הלבן, הטילה פצצה בוועדה שחוקרת את "האירועים בקפיטול" ב-6.1.2021 .  אספסוף בעידודו של הנשיא הסתער על בית הנבחרים, הרס מכל הבא ביד ותקף חברי קונגרס ועוזריהם, כמחאה על תבוסת הנשיא טרמפ בבחירות. עדותה תחת שבועה של הטשיסון, תארה את העובדות ללא שמץ של התרגשות או נקיטת עמדה, כיצד התנהג הנשיא בבריונות פיזית, בעת שההמון המוסת הסתער על הקפיטול .בהיותו ברכבו וביידעו שתומכיו חמושים ומאיימים באלימות, הוא אף החליט להצטרף אליהם ,ניסה להשתלט על הנהג, ממשמר הביטחון, הרים אגרופים והשליך חפצים כאשר יועציו ביקשו ממנו להימנע מלהגיע למקום.

עדות זאת, לדעת משקיפים הייתה חריגה גם בכול הקשור להתנהגותו המטורללת של  הנשיא בשעה שהיועץ המשפטי הביע חשש כי הנשיא עלול לבצע פשעים כאשר הוא הוליך את המדינה על סף הפיכה וחיסול החוקה.

לפי סקר של סוכנות הידיעות "אסושייטד פרס", שנערך לאחר עדות של הטישסון כמחצית מן הציבור האמריקאי  מצדד בהעמדת טרמפ למשפט על פשעים שבאחריותו לאירועים של ה-6 בינואר 2021 . בסקר של ה"ניו יורק טיימס" וסיינה- שנערך שבועיים לאחר מכן 55% מן הציבור האמריקאי ראה בהתנהגות טרמפ צעד שמאיים על הדמוקרטיה האמריקאית.

בארה"ב זאת הייתה עדות מהממת וכל ענפי המדיה סקרו זאת בהתאם כמו גם התקשורת במערב.אני הייתי מרותק לטלוויזיה של העיתון "ניו יורק טיימס" שהעביר שידורים חיים. ואילו אצלנו, בקושי נשמעו לכך הדים. ברגעים כאלה התגעגעתי ל"רואים עולם" של הטלוויזיה הישראלית שאפשר לנו הצצה לעולם הגדול.

ב"הארץ"- יוק.

העיתון שלי – "הארץ"  ,אשר בדרך כלל מביא נושאים חשובים בעולם ובכלל זה סקירות על העדויות בפני הוועדה  של בית הנבחרים האמריקאי,   לא זו בלבד שלא הביא ידיעה בעמוד הראשון, אלא בכלל לא באותו יום. הניו יורק טיימס, אולי החשוב בעיתונאי ארה"ב, ש"הארץ" מביא לעתים קרובת את הכתבות שלו , עסק ,כאמור,במשך כול היום במהדורות המעודכנות, המקוונות ."הארץ" הקדיש למחרת היום ב-29 ביוני כתבה על פני עמוד שלהם מן ה"ניו יורק טיימס" שכותרתה:" חצו נהרות והרים: כלבות פרא בסכנת הכחדה יצאו למסע כדי לייסד שושלת" רק ב-30 ביוני הובאה הכתבה של  נתנאל שלומוביץ' באחד העמודים האחרונים,תחת הכותרת: "העדות המפלילה ביותר נגד טרמפ עשויה לשכנע גם את הימנים". שיריים מיום קודם.

אין ספק שכל מה שהופיע בעיתון היה ראוי לקריאה לרבות הכתבה על סכנת הכחדה של בעלי חיים. "הארץ" התברך בעורכים בעלי מודעות עמוקה לטבע ולסביבה. אבל עם כול זאת ,גם אם סוג מסוים של החי נתון בסכנת הכחדה, ניתן היה לוותר על רבע עמוד מן הכתבה לטובת איזה ידיעונת על ניסיון הפיכה בארה"ב , מצד הנשיא, אף הוא תופעת טבע ששמה דונלד טרמפ שיש לה השלכות מעבר לאמריקה, לרבות ישראל. איני רואה כול פסול בכך שעיתון מבקש "לחנך" את ציבור קוראיו בכול הנוגע לסביבה. אם זקוקים לתזכורת, גל החום בלונדון שהגיע אתמול ל  40 מעלות, שיא של כל הזמנים – היא ברורה. אבל הכול הוא עניין מידתי.

העמוד הראשון של "הארץ", השמור אתי ,עסק בידיעות  חשובות החל בהצבעות לאישור שורת חוקים בכנסת כמו  "שיחות הגרעין שהתחדשו עם נכונות לוויתורים", וכלה בבעיית הקורקינטים ואופניים חשמליים שמפקירה את חיי הולכי הרגל. לכמה מכתבות -השער היו המשכים ארוכים בגוף העיתון. ואני סרקתי בזכוכית מגדלת למצוא את אותה ידיעה זניחה על נשיא המעצמה הדמוקרטית הגדולה שמנסה לעשות "פוּטש". לא היה זכר.

פירמידה הפוכה.

אפשר ובעניין הנושא הספציפי הזה ,אילו  העורך הראשי של "הארץ" היה מודע לעדות מיוחדת זאת מפי מישהי שהייתה מקורבת ביותר לנשיאות- זה היה מוצא ביטוי בעיתון למחרת היום, כלומר ביום ד'. יתרה מזאת בימים לאחר מכן היה מעקב בעיתון. מסיבה זאת בשל משגה מקרי, לא הייתי טורח לכתוב פוסט. אלא שלא בכך העניין. שכן בעיית המדיה בימינו טמונה לאו דווקא בצמרתה אלא היא מחלחלת למטה  ,לאורך ולרוחב ציבור העיתונאים והעורכים העכשווי ,איפרכיות  ונסיכויות חסינות, ורשתות "המידע". שיקול הדעת  שמונחה לעתים קרובות על ידי הָעֶמדָה של  עורכי  המדורים, בכול הקשור להיצע לביקוש של ציבורי המקומי- הוא זה שלדעתי משובש. יתרה מזאת . אלה כבר לא מודעים לכך, שכן זה כבר חלק מובנה בתודעה. קידום, שיווק וגם אם מדובר ברעיונות- השיטה היא השלטת ולא התוכן. הבלבול של הקוראים, המאזינים והצופים, בכול הנוגע למה שחשוב ותפל, מקורו לא בציבור. היא במדיה ובמניפולאטורים שלה.

"הארץ", גם במהדורה המודפסת וגם זאת הדיגיטלית, עדיין  נמנה עם העיתונות הרצינית, אם המונח הזה עדיין תקף. עם זאת באי אלה שלוחות שלו ניכרת הגלישה  לעבר "הפופולארי" והמושך למכנה משותף עכשווי,מדורי שיווק,אמנם מסומנים בתור שכאלה אבל הם חלק ממגזין ד'מרקר. -There is no business like news busines בהשאלה מן המחזמר "אני אוקלי אשת לפידות"- בשמו העברי. אני רואה בכך סימפטום של כול המדיה בימינו – כאן ובעולם המערבי.רוצה לומר כי כשאני תועה בשבילים הפתלתלים של המדיה בימינו, אני זקוק לכלב נחיה או למקל לבן כדי שלא ללכת לאיבוד בערפילים הסמיכים בשטח.זאת גם אם אני נזהר שלא  לטבוע בביצות הטובעניות של הרשתות הברתיות.

תכנים שזורמים כמים עכורים.

ניקולס קאר, חוקר מדיה ידוע ומחברם של כמה ספרים ביניהם Shallows  מים רדודים ו The glass cage  – כלוב הזכוכית- ככה  פותח מאמר במגזין "פוליטיקו".כשמשתרכים במורד הרשתות החברתיות, המידע זורם כמו מים. הוא שוצף את הכול, השקר והאמת בערבוביה, והוא מגיע לרמה הנמוכה ביותר  כאשר הצלול והעכור קולחים בצוותא באותו  מפל. מהדורות החדשות ופעלולים חזותיים צונחים ביחד באותו משקל. התוכן מתמוטט."

"פוליטיקו", הוא חינמון מדיה שעוסק בנושאים פוליטיים, בינלאומיים והתכנים מועברים באמצעות מגזין,פודקסטים בארה"ב ובמערב. הוא נוסד בשנת 2007 ובשנת 2013 הוא זכה בפרס פוליצר, היוקרתי ,לעיתונות.

בראשית שנת 2022 התפרסמה בו מעין סקירה מסכמת לגבי השינויים שחלו במדיה מאז שנוסד- לאמור 15 שנה. אז קשה היה לחזות אלה התפתחויות צופה עתיד המדיה. "פייסבוק" היה תינוק ,"אינסטגראם" היה ניצוץ ,פנדמיה נחשבה ל"שפעת ספרדית", ו"זום" היה תיאטרון ילדים. כיום המידע זורם בדרכים שאיש לא העלה בדעתו בשנת 2007 והצפי הוא שהיא תשתנה הרבה יותר ובעתיד הנראה לעין.

העיתון ביקש לבחון אי אלה היבטים לחיוב ולשלילה את העתיד  שהתקשורת טומן בחובו.

חדשות כבידור וקיבוע תפיסות.

הסקירה מציינת כי ככל שמתגלים ההבדלים המסורתיים בין סוגי מידע שונים ,לא זו בלבד שהפוליטיקה הופכת לסוג של בידור, אלא שהבידור הופך לצורה פוליטית. "הבחירה שלנו בכל הקשור במה אנו צופים, קוראים או מאזינים, במסגרת האינטרנט, הפוסטים ודיוקנים, הופכים לקביעה על עצמנו והשקפותינו, סמלנו והנאמנות השבטית שלנו"- נאמר בכתבה אשר משקפת דעות של חוקרי מדיה וחברה.

"חומרים שמוזנים באלגוריתמים של חברות כמו "מֶטָה" (פייסבוק. צ.ג)"גוגל" ו"טוויטר" ,הדברים שבחרנו בעבר הופכים לדפוסית שאנו מקבלים בעתיד. כל אחד מאתנו נעול בתוך ההגדרה העצמית שלנו בצנרת התהודה. דעות קדומות מועצמות והתוכן נמוג."

במילים אחרות הדעות והסטריאוטיפים שלנו במקום העמדתם למבחן רב תחומי, מול דעות והשקפות אחרות, אשר הם ,הם השורש של חברה חופשית ודמוקרטית,אנו באמצעות אותן רשתות מדיה תקועים בעבר. והרי זה מה שקרה בארצות הברית של אמריקה בעידן טרמפ וזה מה שקורה כאשר בית המשפט העליון השמרני  הופך נשים ללא אפשרות לשלוט על גופן שלהם כפי שהיה פעם.או במקרה שלנו כשהופכים את העבר להווה כשמציגים את ערביי ישראל כאויבים.או כשהדור הרביעי מיוצאי מרוקו עדיין נאבק בשלטון מפא"י.

בהשאלה מאמירה ששמעתי על  ה- FBI  -הבולשת הפדראלית האמריקאית -שהיא במקום לפענח פשעים מנהלת אותם- המדיה במקום לסקר אירועים מנהלת אותם.

והעתיד לדעת אותם חוקרים אינו ורוד. להיפך הזרימה המבלבלת הזאת של מידע תלך ותגבר.ודרך הקורים  הללו שהולכים ונעשים צפופים יותר ויותר אנו נראה את העולם.

השוני היהודי ובקרב היהודים.

עד כמה שזה נראה פרדוקסאלי אני מנסה למצוא איזו נחמה בהיותנו יהודים. לכאורה שבטיות אגוצנטרית.העם הנבחר.לאומני למהדרין. אבל מקדמת דנא ליהודים הייתה תכונה אנרכיסטית.המלוכה האבסולוטית שתחילה רצו בה ,חרף אזהרתו של שמואל הנביא, לא עשתה להם טוב. מה גם שהנביאים לא חסכו שבטם מן המלכים ומעלליהם . וכאשר היהודים  גלו -התָנָאים והאָמוֹרָאים, חכמי המשנה והתלמוד, ניהלו בינם לבין עצמם דיונים נוקבים לעתים קיצוניים.ומאוחר יותר בקרב רוב הקהילות, בעיקר הגדולות שבהם ,במזרח אירופה ,הם היו מפולגים לא רק בין חסידים לדתיים, ודתיים לחילוניים אלא בקרב החרדים עצמם כמו בין חסידי גור לבין חסידי אלכסנדר שלפני מלחמת עולם הראשונה הם ניהלו מלחמת חורמה ביניהם.

ואם עוד נתקרב היסטורית נמצא שבתקופת היישוב, בעידן של טרם מדינה היו לנו "אגודת ישראל" החרדית, "בּיתָר- חרות" הלאומית – ימין,"הציונים הכליים", הפרוגרסיביים-ליברלים,-מרכז, "מפא"י", "אחדות העבודה", "השומר הצעיר- מפ"ם", מק"י- המפלגה הקומוניסטית הישראלית- משמאל.לכל אחת מאלה, כפי שציינתי זאת בפסוטים קודמים, היה עיתון-ביטאון. ואלה היו בסיס הדמוקרטיה שעליו הוקמה המדינה ונוצרה קואליציה- השלטת והאופוזיציה שמבקשת לרשת אותה.הדמוקרטיה השורשית- ה –grass roots לא הייתה,ולא קיימת, בחברה שלנו בארץ. מה גם שרובנו הגרנו לכאן מארצות רודניות פחות או יותר- מאסיה, ממזרח אירופה ומאמריקה הלטינית.

מכאן שדווקא בהיותנו מפולגים,מבחינה זאת ,יש בה אולי נחמה פורתא שכדאי להיאחז בה.אחרת התקשורת בת זמנינו תקשור אותנו באזיקים שמהם מי יודע אם נוכל להשתחרר וכיצד.אם אנו אמורים להשתקף בה- כמָראָה בימינו  אז מה שאנו רואים -זאת דמות מכוערת ודוחה.

גזענים.

"המופע" הדמוקרטי לסילוק טרמפ מן הזירה הפוליטית התחרה בדרמות הטובות של הוליווד ונטפליקס.

אף שבאיחור מבחינת האקטואליה, הרי מבחינת הערך התיעודי הליך השלב הסופי של דרישת בית הנבחרים האמריקאי שלא לאפשר לנשיא טרמפ לחזור לפוליטיקה הוכיח  שוב  כי הבלמים והאיזונים במדיניות האמריקאית הם לא רק אופקיים- בין שלוש הרשויות, אלא גם אנכיים במציאות המשתנה. כדי לעשות זאת  הם לא רק מכופפים את  הציר לכלל איזון אלא בכוון ההפוך, ככה שעם הזמן זה מתאזן. לכול מעשים קיצוניים ישנם מעשים קוטביים מן הצד השני. לאורך ההיסטוריה של אמריקה תמיד היו קלקולים אבל אחריהם באו תיקונים. זאת לא רק במדיניות הפנים האמריקנית אלא גם במדיניות הבינלאומית שלה. אחרי ממסד בדלני בא ממסד אוניברסאלי.מי שמתעניין בהיסטוריה האמריקאית ימצא שפע של חומר שמביא תימוכין לתפיסה זאת.

עם זאת אביא דוגמה טרייה כיצד מנהיגות בעלת השראה מצליחה לגייס גורמים מענפי  הממון ,התעשייה, השירותים, תאגידים גדולים ואיגודים -כולם מקרב המגזר הפרטי למערכה ב"קורונה". בשבוע שעבר לאחר מפגשים בין נציגי הממשל לבין גורמים אלה  הוחלט על המשימות הבאות.שתי חברות גדולות יכסו  את ההוצאות של 100 מיליון מסכות להפצה חופשית, אצטדיוניי ספורט יעמידו לרשות מוקדי חיסון 100 ממרחביהם שבהם ניתן להקים רבבות תאי חיסון. חברות הובלה יספקו  אמצעי הובלה להפצת אמצעים הקשורים לפנדמיה, וגם אמצעי  הולכה לקשיי ניוד, כמו קשישים, נכים ואחרים והבאתם למוקדי חיסון. חברות שונות ישלמו לעובדים שיעדרו מן העבודה בגין התחסנות. וזאת רק ההתחלה של המערכה כפי שהאמריקאים מאז ומעולם ידעו להירתם אליה אם הייתה להם הנהגה נכונה במערכה קריטית לאומה.בעידן טרמפ לא היה דבר כזה.

נכון שיש כאן "אחריות תאגידית חברתית" ,שגיא רולניק מרבה להשתמש בה בניגוח הקונגלומרטים האמריקאיים ובאחרונה( ד'מרקר 26.2.2021 ) בדו שיח עם צבי סטפק, מייסד בית ההשקעות הגדול "מיטב דש".אבל במצב החרום שבו נתונה ארה"ב והמפולת של כול מערכת ערכים בעידן טרמפ- זה מתבקש. מה גם שקם דור חדש במפלגה הדמוקרטית שהוא ער מאוד לתופעה הזאת.התוכנית הכלכלית של הנשיא ביידן בסך 1.9 טריליון דולר, שאושרה בראשית  השבוע  בבית בנבחרים,מצביעה על כך שכן רוב הסיוע הישיר מופנה למשפחות מיעוטי יכולת.

נשוב למהומות בגבעת הקפיטול בוושינגטון. בעיתונות הכתובה  שלנו היו לכך כתבות , אבל במדיה החזותיים, שם היה מקומם, זה נעדר כמעט לחלוטין.פספוס גדול. הדמוקרטים היו בחדווה מאשרים את הצפייה המרתקת בתהליך הזה.

לא  היה דבר סמלי יותר לאחר שלטונו  הגחמני, המרושע, הנרקיסיסטי, הנבער מדעת, והנלעג של הנשיא טרמפ לאחר ארבע שנות כהונתו , מאשר ההופעה של התביעה הדמוקרטית בסנאט. בתיעוד רציף, נתמך במסמכים ובתמונות ומבריק במלל ובמראות, הציגו את ה"קשר" של טרמפ נגד  המשטר החוקתי -דמוקרטי. ישבתי במשך שעות מרותק למסך המחשב, בימים שבהם הופיעו "מנהלי תהליך הדחה" כפי שנקראים חברי בית הנבחרים, שמביאים את החלטת הבית התחתון לאישור הסנאט. בראש קבוצת התביעה עמד חבר  בית הנבחרים ג'יימי ראסקין, משפטן רהוט וחד כתער, כתובע ראשי. בהופעה מרשימה תוך שילוב אמצעים חזותיים בכתובים ובתמונות הוא הציג את הנשיא טרמפ כסכנה מוחשית ועכשווית לדמוקרטיה. "טרמפ" ,אמר רסקין, הוא אדם שיכול לזרוע  שנאה ואלימות אם לא יואשם ותימנע ממנו כהונה נוספת כנשיא.

זה היה הנושא המרכזי ביום הראשון של התביעה. ביומה השני "מנהלי התביעה" עסקו בעיקר באחריות הישירה של הנשיא טראמפ להסתערות על גבעת הקפיטול וכי הפורעים נענו בכך לפנייתו של "המפקד העליון" שהוא הנשיא.הנשיא ידע בדיוק מה הוא עושה כשהוא עודד את האספסוף במהומות.

לראות זה להאמין.

הקטעים החזותיים ששולבו בעדות, הן  המדוברת והן הכתובה, לא רק סיפרו את הסיפור אלא צעקו אותו. וככה נדדה לה המצלמה או הטלפון הסלולארי על פני  משרדי חברי הקונגרס הדמוקרטיים שמעוצבים בהדר,כששולחנות הפוכים, מגירות מושלכות ומרוסקות, כבלי תקשורת מנותקים או קרועים, מסמכים פזורים לאורך כול החדרים.תמונות שנתלשו מן הקירות,כלים מנופצים. זאת לא הייתה פריצה סתם. זה היה פוגרום. אם לכך נוסיף שפה ושם נראו נשים וגברים מסתתרים מתחת לאיזה אובייקט קשיח או רצים לחדר מוגן כשעל פניהם פחד לחייהם ממש- נבין מה קרה פה. לכך יש להוסיף כמובן את העובדה שלגביה טרם הסתיימו החקירות והיא כיצד כוחות הביטחון ששומרים דרך קבע על מבנים פדראליים לא יכלו ,הן בשל כוחם הדל יחסית לעומת כמות הפורעים והן בשל העדר אמצעים יעילים, לבלום לפחות חלק מן האספסוף.ומדוע לא הוזעק מיד המשמר הלאומי. והאם בקרב המשטרה המקומית היו משתפי פעולה. הדברים הללו במלוא כיעורם עוד יתבררו. זה נראה וכך זה נקרא: מרד.ולא זו בלבד מרד נגד המדינה ונגד חוקתה אלא בהשראה, ולפי התביעה בהנחיית ,מי שעומד בראש הפירמידה של המדינה- הנשיא.

צילום: משטרת וושינגטון כמסמך תיעודי על פריצה למבני הממשל הפדרלי ופגיעה באבזרים בתוכם

כוריאוגרפיה במיטבה. במה שתואר בניו יורק טיימס  רצף כוריאוגראפי שהוכן בקפדנות  ,צוות התביעה תאר את מה שאמר הנשיא טרמפ וכיצד הבינו את הדברים הפורעים שתמכו בו. איך המהומות ליד הקפיטול תוכננו ובוצעו בידי ימנים קיצוניים וגזענים ואיך  המראות השפיעו לא   רק בארה"ב אלא השתקפו בעולם תוך שכיעורו את דמותה של אמריקה. לדוגמה חברת בית הנבחרים דאָיֶין דֶהגֶט ממדינת קולוראדו הציגה קטע ווידיאו שבו תומכי טרמפ הצהירו בגאווה שהם פועלים מטעמו, וכי הוזמנו על ידי הנשיא לעשות זאת. קטעי וידיאו אחרים ששולבו בכתב האישום המנומק למהדרין הראו  שתופעות אלה למעשה לוו את הנשיא טרמפ לאורך כהונתו ובעידודו. כך לדוגמה במערכת הבחירות לנשיאות בשנת 2016 טרמפ קרא לתומכיו "תכָּנסו בהם ביריבים שלנו" תוך רמז שאם  יעשו כן יבואו על שכרם. הציר חואקין קסטרו מטקסס התרכז בעיקר בדמותה של ארה"ב בעולם לנוכח מה שקרה בוושינגטון. איך ראו זאת בסין, באיראן ובמוסקבה אשר שפשפשו את ידיהם בהנאה. לכן כדי לתקן דימוי זה, על הסנאט להוקיע את טרמפ כמי שפגע בעקרונות של חופש, דמוקרטיה זכויות האדם ומעל לכול שלטון החוק. לאחר סיום דברי התביעה והופעה מרושלת ביום הראשון של העדויות, של סנגוריה,  ברור היה כי נציגי ההגנה לא ייכנסו לסבך הפרטים שהובאו בפני הקונגרס והצופים בארה"ב ובעולם. הם יסתמכו על התיקון הראשון לחוקה ולפיו  הליכיי ההדחה הפֵרוּ תיקון זה לחוק. וזה מה שהם עשו. כמצופה לא היו בסנאט שני שלישים לתמוך בתביעה אף שכמה רפובליקאים תמכו בה. זאת ידעו הדמוקרטים לפני שהביאו את דבריהם לסנאט ולציבור הרחב בארה"ב ובעולם. אבל המסר עשה את שלו בקרב דעת הקהל בארה"ב .יתרה מזאת טרמפ  האזרח נושא עמו גיבנת כלכלית וגם פוליטית והסיפור באמריקה עוד לא נגמר. יש להניח במידה רבה של סבירות כי התובע הכללי החדש של ארה"ב שהוא שר המשפטים, והמועמד הוא השופט גארלנד ,יוסיף לחקור את ההתרחשויות בגבעת הקפיטול ושמו של דונלד טרמפ יועלו שוב ב"קשר" למהומות. כאמור, חבל שהמופע המבריק הזה על כל חלקיו לא הובא על מרקעי הערוצים שלנו , בייחוד "כאן 11 ", אבל  עוד לא אבדה תקוותנו. אפשר להכין סדרה תיעודית גדושה גזענות תוצרת בית ,במדינה היהודית, ולא רק של פורעי הגבעות, אלא לאורך ולרוחב המדינה שלנו. אף אם זה לא יהיה  אבן רחיים על הצוואר, אסתפק גם במחרוזת של "אבני חן" גזעניים שמעטרים את החברה שלנו. יש כאן חסידים רבים של הרב דונלד טרמפ.

הנס שקרה לעולם בימים אלה ובזמן הזה.

המעצמה הגדולה בעולם הייתה נתונה ארבע שנים לשליטת אדם הזוי שרבבות אנשי מקצוע בתחום הנפש קבעו חד משמעית שהוא אינו כשיר לכהונה.

לאחר כמעט ארבע שנות נשיאות, הציבור בארץ ובעולם נחשף לא רק לעלילות של דונלד טרמפ, אלא לעובדה שמעבר להיותו מצייץ את עצמו ואת ארצו לדעת, אינו "נטע זר". לאמור הוא צמח על אדמה והיסטוריה אמריקאית. היו שם הרבה "עשבים שוטים". ארצות הברית מראשית הווסדה היו בה כל פגעי החברה ועוד. אלא שהיא ידעה להתאושש והיא עשתה זאת מהר.

איור: דרור זק

בכול הנוגע לחברה האמריקאית, חרף שתי המהפכות, שיסודם חרות וקדמה, הראשונה במלחמת השחרור מידי הבריטים והשנייה במלחמת האזרחים, העם האמריקאי ברובו פטריוטי לאומי הרבה יותר מאשר אוניברסאלי. ניו יורק, בוסטון, סן פרנציסקו ולוס אנג'לס- הם חלונות ראווה מרתקים אבל לא משקפים את הפָנים ואת הפְנים של ארצות הברית. זה ישתנה עם הזמן בשל תהליך השינוי של האוכלוסייה.

ועוד הערה .כשדונלד טרמפ אומר America First הרבה אמריקאים, גם ליברליים, חושבים כך בזכות הישגיה הרבים של ארה"ב בכול התחומים. אבל טרמפ צווח " אמריקה מעל לכל". בעוד שהוא עושה את ההפך למימוש האמירה הזאת. כשהוא אומר שסין גונבת טכנולוגיה מארה"ב ומוכרת את המוצרים פרי ההמצאה, לאמריקאים -במחיריי הצף- הוא צודק. אלא שהוא עושה זאת כמו פיל בחנות חרסינה. מסיבה זאת אף שאני חסיד הפרדיגמה של ה"בייס", לא רק בארה"ב אלא גם בישראל, ראוי גם ראוי לנסות ולצייר את דימויו של דונלד טרמפ- לא הפיזי אלא הנפשי. בקצרה כמובן.

סופר נרקיסיסט.

רבים מקרב החוקרים מצאו קשר בין התנהגותו של דונלד טרמפ לבין נרקיסיזם פתולוגי עמוק, לאמור אישיות בעלת הפרעות נפשיות. זאת  מצד אחד מייחלת לאמפתיה ומאידך מנצלת אותה. בין תכונות הנרקיסיזם מוזכרים: דמיון של הצלחה, הפרזה בכישורים והישגים, האמונה שאתה מעל לאחרים, ציפייה להערצה ושבחים, תחושה שאתה מיוחד במינו ומתנהג בהתאם ובאותו זמן אתה מתכחש לרגשות של אחרים. מאפיינים אחרים הם ניצול הזולת, קנאה באחרים, פָּגיע מאוד מצד אחד ומצד שני הפגנת כוחנות ,נטול רגש והעדר יכולת  לקיים קשרים נורמאליים. שימו לב להתנהגות שלו  לאחר ההפסד בבחירות. טרמפ מתנהג כמו בריון הכיתה שלא מסוגל לעכל את העובדה כי אחד הנערים היותר שקטים  הפיל אותו לארץ.

פרופסור קרייג מלכין חוקר פסיכולוגי מציין כי נרקיסיזם פתולוגי עלול לגלוש לסחרור פסיכוטי של פָּרָנויה. אלה מתאפיינים בין השאר באי מילוי חוקים, כחש ומרמה, תוקפנות ,העדר התייחסות לאמצעי זהירות שלך ושל אחרים, חוסר אחריות והעדר חרטה. הערות דומות כתבו ואמרו חוקרים ומרצים בתחום הנפש, מהיבטים שונים שלו. ראוי לציין כי דברים אלה לא לקוחים מספרי הדרכה או מחקר פסיכולוגיים אשר מיושמים לכלל האנשים. הם נכתבו והושמעו בכול הקשור לפרט ספציפי אחד- הנשיא טרמפ.

לפי אתר psychology today ,בשלב די מוקדם של נשיאותו של דונלד טרמפ שבעים אלף ( 70,000 .אין כאן טעות) מומחים בתחום בריאות הנפש חתמו על עצומה שבה הם הזהירו מפני הסכנה שטמונה בהתנהגותו של הנשיא. זאת חרף המקובל במקצוע שיש להימנע ככול האפשר "לאבחן" נושאי משרות רמות אשר מומחים לא בדקו אותם אישית. מלכין רואה לנכון לציין כי  "בנקודה מסוימת ההיבט הקליני לובש מחצלת חוקתית. לאמור, התנהגותו של  הנשיא טרמפ עוררה גם פעילות חקיקתית וגם דיון ציבורי האם ומתי להפעיל את התיקון ה- 25 לחוקה אשר קובע כללים להעברת תפקיד הנשיא זמנית או תמיד- לאמור הדחה.

פרופסור נועם שפרנסר מומחה בתחום התרפיה של הנפש כותב כי "כאשר טרמפ מעליב, מזעזע,זועם,שובר נורמות,מעוות תקנות, מזיז בצורה אלימה עצמים על הלוח, או סתם סוחב בגסות את מלוא תשומת לבנו, מהות הפעולות שלו היא פחות חשובה מאשר התהליך להפגין כוח."

כוח כגורם דומיננטי.

התבוננתי איך הנשיא טרמפ חותם על ההצהרה בדבר העברת השגרירות האמריקאית לירושלים. בצורה שבה חתם ובה הניף אל על את העט והביט נכחו במבט כמעט מפוסל- זה נראה בעיניי לא רק פומפוזי אלא מעשה של שליט בסדר גודל של אלכסנדר הגדול או נפוליון. כולו עוצמה. בחתימה כוחנית ובהינף יד אחריה- הוא כאילו שינה סדרי עולם.

בנקודה זאת הנושא נושק לסוגיית הכוח שהיא מן התובנות הבסיסיות בטבע האנוש.הזדהות שלנו עם כוח גורמת לנו להיות בטוחים, בייחוד כאשר אנו חשים כאילו במצור. כפי שחשים תומכי טרמפ ואפשר להוסיף, בהקשר זה, תומכי ביבי- בלי להשוות בין האישים. נתניהו אינו טרמפ. ויש לכך  עוד גורם כפי שקובעים מומחים פסיכולוגיים והוא "האמת". זאת נמדדת במידת הכוח. מעין אמירה אורווליאנית- הכוח הוא האמת. לפיכך עימות עם הכוח הוא ערעור האמת.אם צריך היה תימוכין להנחה זאת בא סקר שערכו סוכנות רויטרס ומכון "איספוס" ב 18.11.2020 .לפי הסקר, חרף העובדה שעד כה גם וועדות הבחירות המחוזיות וגם הערכאות המשפטיות  דחו כול האשמה של זיוף -כמחצית מהרפובליקאים מאמינים שטרמפ ניצח בבחירות.

במאמר של ד"ר דָרשיָה נאבאָרֶז, פסיכולוגית קלינית, היא מזכירה כי עוד ב 2017 קבוצה של מומחים למחלות נפש כינסו מפגש חרום שנקרא " חובה להזהיר" . הדברים והסיכומים באותו  כנס פורסמו בספר בשם " המקרה המסוכן של דונלד טרמפ" . הקביעה בספר היא חד משמעית : דונלד טרמפ אינו מתאים להיות נשיא. הספר עוסק גם בהגדרת ה"סוציופת". בלתי אנושי,אכזרי,גם רוח,סדיסטי,אורב לקרבן, ממעיט בערך אחרים,לא מוסרי. וזה רק חלק מן התכונות.

העובדה שדונלד טרמפ אכן היה נשיא ואנו והעולם כולו ראינו את התנהגותו, ממש עד לימיו האחרונים בבית הלבן, מוכיחה שהמומחים צדקו. כן היא מוכיחה שאין להוציא מכלל אפשרות שאומות לפרק זמן כזה או אחר מונהגות על ידי אנשים הזויים כדונלד טרמפ. הבשורה הטובה , לי ולאנשים כמוני כאן בארץ ובעולם, היא כי הוא לא נשאר לכהן בכהונה שנייה. נס קרה לנו.

 

אמריקה תתאושש

במחזוריות של ממלכת אמריקה – היא הופכת ריקבון לאנרגיה חדשה.

ארה"ב היא מדינה שמתחדשת כול הזמן בכך יכולתי להיווכח בתקופות שהותי הממושכות החל בשנות החמישים כשליח וכלה בשנות ה-80 כמרצה אורח ואחר כך בביקורים מזדמנים. רובע  מתפורר בשנות ה-50 הפך לרובע חדש ומבוקש בשנות ה-80 .זה חל על אורחות חיים ובוודאי על הטבע.  במקום עץ הסקויה ב"מוּאירוּודס", בצפון קליפורניה, שדרך  הגזע המפוצל שלו , יכול היה לעבור רכב גדול, והעץ נשרף- מן השורשים צמחו בָּניו והם בגובה שנים עשר מטרים. וזה חל בכול התחומים . ארצות  הברית של אמריקה כול הזמן מתחדשת.

ואכן באותו גרף עולה ויורד כמו ברישום של דופק א.ק.ג, לא מתקבל על הדעת שלאחר שמונה שנות נשיאותו של נשיא שחור,ליבראל ואוניברסאלי  לא תבוא ריאקציה בדמותו של הנשיא דונאלד טרמאפ ואת מה שהוא מייצג. במקרה זה,  הדבר חל גם על התכונה של האדם.אובמה  הוא אדם מחושב מאוד לפני שהוא עושה,דעתן מתוחכם מאוד,קר מזג, בעל הופעה נינוחה. טראמפ ממעט לחשוב לפני שהוא עושה, הוא רחוק מתחכום,לעתים נבער מדעת  והוא חם מזג ובלתי צפוי.

 

דוגמה אחרונה, שנוגעת לנו, היא הכרה בירושלים כבירת ישראל ,שהיא מה שנקרא "גילוי אמריקה" .זאת בדיוק הגישה של ביבי שקורא לפלשתינאים להכיר בישראל כמדינה יהודית. בשני המקרים -אלה העובדות בשטח . יש הבדל בין שני האישים.  לטראמפ יש פה ימני ושתי ידיים שמאליות. על כגון אלה ישנה האמירה : "אם טיפש משליך אבן למים עשרה חכמים לא יכולים למשות אותה".כגודל החתימה הפומפוזית של טראמפ על ההכרה בירושלים כבירת ישראל ככה מזעור המשמעות. במציאות – ירושלים אולי מקבלת יותר מהומות ופחות תיירים. זאת התוצאה בפועל של הכרזת טראמפ.   נתניהו אינו טיפש כלל ועיקר , אבל הוא מעדיף את הטקטיקה על האסטרטגיה וה-עכשיו על המחר. לכן  מה שקרה הוא שנתניה קיבל גלידה עם קצפת. כמה זמן אפשר להחזיק דבר כזה כשסביבך חום לוהט נושב מן המטבח של "להב 433" .האם מישהו נתן את הדעת מה היה קורה אלמלא נחתם הסכם הסיוע הביטחוני עם  אובמה ה"רע" ומחכה לחתימה עם טראמפ "הטוב".

ההיסטוריה האמריקאית, החדשה יחסית ,שנחשבת כדמוקרטיה הגדולה בתבל ,במרחבים שלה בזמן ובמקום ,הנה גדושה אירועים מזעזעים מכול הסוגים ובראש וראשונה פוליטיים וחברתיים. מי שמכיר את ההיסטוריה האמריקאית מאז הולדת אומה זאת, יודע שזעזועים,ריב ומדון לוו אותה מיד לאחר הכרזת העצמאות. אלה מצאו לעתים ביטוי בחילוקי דעות חריפים ובקרע בין מייסדי המדינה, ג'ון אדמס, תומס ג'פרסון, בנג'מין פרנקלין שנמנו עם מנסחי מגילת העצמאות. משם זה חלחל אל הקונגרס של אז שייצג מדינות בברית ומשם אל העם .

בתמונה מימין לשמאל רוברט ליווינסטון,ג'ון אדמס,תומאס ג'פרסון,בנג'מין פראנקלין ןרןג'ר שרמן-וועדת החמישה שניסחה את הצהרת העצמאות. הריב והתככים החלו לאחר בחירתו של אדמס כנשיא שני,אחרי ג'ורג' וושינגטון. הציור הוא של ג'ון טראמבל 1819

הפעם ,לאחר שמונה שנים של שלטון שהתנהל יחסית על מי מנוחות בתקופת הנשיא אובמה, באו על אמריקה שיטפון של פגעי טבע בדמות הוריקנים, פגעי אדם מסוג בחירתו של דונאלד טראמפ, פיגועיי טרור  ומעשי רצח המוניים, ופגעיי דימוי  של ענקי המדיה- מסוגם של מפיק העל הארווי ויינסטיין  ויו"ר חברת פוקס חדשות ,רוג'ר איילס, ועוד ועוד- כוכבים זוהרים בגלקסיה של הוליוווד והתקשורת, שהודחו בשל שערוריות מין, והדיהם וגילויים נגררים הגיעו עד הלום. והאם מישהו זוכר כיצד נתגלה בראשית  המאה ה-21 שערוריות המין והפדופיליה בארה"ב בקרב הכמורה הקתולית החל בכמרים  בעיירה ועד לצמרת הבישופית. והכס הקדוש השתמש בכול האמצעים האדירים שברשותו כדי לדכא כל מידע,לשחד קרבנות,ולרתום גלריה של עורכי דין מפורסמים כדי למנוע משפטים. עד ש. ..עד שמדור תחקירים בשם spotlight  – " זרקור" של העיתון החשוב של בוסטון "בוסטון גלוב", גילה זאת, תחילה בבוסטון ואחר כך ברחבי אמריקה. והסוף היה שהכס הקדוש נאלץ לנקוט צעדים דרסטיים נגד התופעה הזאת בכול העולם.

הוליווד משקפת באיחור.

בדרך כלל החוליים הכלכליים, הפוליטיים והחברתיים של אמריקה מוצאים ביטוי בסרטים אמריקאניים. כמו המשבר הגדול בוול סטריט בסרט "הזאב מוול סטריט" בכיכובו של לאונרדו די קפריו. או "מפלצת הכסף",סרט מהדהד, בכיכובם של ג'ורג' קלוני וג'וליה רוברטס-בבימויה של ג'ודי פוסטר .קלוני גם ביים ושיחק בסרט "משחקי שלטון". צפיתי בו באחרונה כמו גם בסרטים "באישור" ו"העלמה סלואן".

אני ,כאמור די מכיר את הזירה הפוליטית בארה"ב עוקב אחריה, וקרא לא מעט על תולדותיה. עם זאת בתיעוד החדש החזותי, אני "מגלה את אמריקה". זאת שמאחורי הקלעים, במציאות, כפי שזאת משתקפת בסרטים שהם דרמה אך מבוססים על תיעוד מדויק. הצופה עֵד למתח אדיר,לריב ומדון,לאיומים ולמעשים מסמרי שיער -והם הם שמאפיינים כול מערכת בחירות. זאת הן במישור של מדינה, למושלים או לסנטורים והן במישור הלאומי -לנשיאים ולסגני נשיאים. זאת לא רק משיכת חבלים. אלה לעתים גובלים במעשים בלתי מוסריים ובשחיתות,ולעתים הקו נחצה. לצופה מחוץ לארה"ב מערכות הבחירות נראות כקרקס. ובמידה מסוימת כזה הוא. אבל מאחורי האוהל הענק, יש לעתים קרובות חיות אדם, שיטרפו כל מי שעומד בדרכם, לצד זה או לצד היריב. המתח במנגנון אנושי שכול הזמן,ביום ובלילה, חייב להיות ער ולפעול בזהירות ובתבונה, נגד כול צעד שעושה היריב, הוא מחשמל. ויש לא מעט שנפגעים ממנו, לא רק נפשית אלא גם פיזית. שלא לדבר על  מלאכת השדולה אשר בסרט "מיס סלואן" בכיכובה המזהיר של ג'סיקה צ'סטיין. בתפקידה היא משקפת לא רק את היוקרה ואת המעמד על כף המאזניים של העלמה סלואן, אלא גם האמצעים, כשרים ובלתי כשרים, שבהם היא משתמשת, גם אם המטרה שלה, במקרה זה -יותר פיקוח על החזקת נשק -היא מטרה נעלה.

מה שאני מבקש להדגיש הוא כשם שהדמוקרטיה אינה נקייה מפגמים, בראש וראשונה מכיוון שהיא מאפשרת לכוחות לא דמוקרטיים לפגוע בה, ככה גם המערכות שמתנהלות בשמה רובם מאחורי הקלעים. כפי שהתנהלה מערכת הבחירות של  דונאלד טראמפ ואשר בין היתר כבר ברור כי גורמים חיצוניים כמו האקרים רוסיים פעלו לפגוע בסיכוייה של הילרי קלינטון לזכות בבחירות לנשיאות. מתברר שזה נעשה גם באמצעות ה"פייסבוק".עדיין לא ברור, וזה יסתבר ממסקנות החקירה המסועפת של וועדת רוברט מולר ושל וועדת המודיעין של הסנאט. המעצרים של שני אנשי מפתח במערכת הבחירות של טראמפ ,ומדי שבוע מתגלים עוד ועוד פצצות סירחון ואלה כנראה רק  הסנוניות הראשונות. חזקה על מולר שהוא יחפור עמוק.

סימנים לשינוי.

עם זאת מתבקשת הערה רבתי בכול הנוגע לחברה האמריקאית. זאת, חרף שתי המהפכות, הראשונה במלחמת השחרור מידי הבריטים והשנייה במלחמת האזרחים, העם האמריקאי ברובו פטריוטי לאומי הרבה יותר מאשר אוניברסלי. ניו יורק, בוסטון,סן פרנציסקו ולוס אנג'לס- הן חלונות ראווה אבל לא משקפות את הפָנים ואת הפְנים של ארצות הברית.

אשר לממשל טראמפ,אפשר מאוד והחוטים יוליכו למקורבי הנשיא , כמו חתנו היהודי ,ג'ארד קושנר, ולא לנשיא עצמו. אבל בכול מקרה הניחוח לא יהיה נעים לא רק למוסד הנשיאות אלא לארה"ב ולמוסדותיה. אבל אמריקה הוכיחה, בכול ההיסטוריה שלה כי הבלמים והאיזונים הם לא רק אופקיים. לאמור שהם פועלים באיזון שלוש הרשויות- המבצעת, המחוקקת והשופטת- אלא גם  לאורך הזמן. זאת אמריקה. ארץ האפשרויות להסתיר כול שחיתות,כלכלית או פוליטית, אבל ברגע שזה מתגלה- הצדק יכול להיות ברוטאלי, ללא רחמים .אמריקה תמיד ידע, בימי שלום כמו בימי מלחמה, לתקן את עצמה. אני מאמין שגם הפעם זה יקרה.

אם המפלגה הרפובליקנית לא תתעשת ומנהיגיה לא יתנערו מן האיש שיושב בבית הלבן ,אפשר שכבר בבחירות הקרובות לקונגרס בשנת 2018 , הרוב בסנט יעבור מן הרפובליקאים לדמוקרטים. בעצם את הסנוניות הראשונות ראינו בבחירת המושלים במדינות ניו ג'רסי ווורג'יניה, שניהם דמוקרטים שזכו ברוב גדול,ומשרות אחרות במסגרת המקומית והמדינות , בבחירות שנערכו ב-7 בנובמבר 2017 . סמלית ומעשית המכה שהונחתה על הנשיא אישית ועל המפלגה הרפובליקנית היא בחירותו שלשום של ג'ונס הדמוקראט לסנאטור מטעם  מדינת אלבמה. אלבמה היא מסורתית- רפובליקנית ובעברה גם גזענית. מולו התמודד רוי מור רפובליקני קיצוני שנתמך על ידי טראמפ, חרף ההאשמות בדבר הטרדות מיניות. במחוז ג'פרסון שכולל את בירמינגהם וחלק נכבד מגדולי העשירים של אלבמה המועמד הדמוקרטי זכה ב 70% בקרוב. זה לא רק ניצחון גדול לדמוקרטים במדינת אלבמה אלא זאת רוח גבית גדולה מאוד למפלגה הדמוקרטית,וכרסום ברוב הדחוק שיש לרפובליקנים בסנאט.

כאמור, אני מאמין שאמריקה תתחדש. הלוואי עלינו.