Category Archives: אישים בישראל

הדים היסטוריים אקטואליים.

 

בן גוריון על מגעים עם נאצר והמופתי, על היחס אל הערבים ועתיד השטחים.

במוסף "גלריה", של עיתון "הארץ" מן ה-27 בפברואר 2017  מביא העיתונאי עופר אדרת ,"חופר היסטורי מובהק ", סיפורו של ריאיון עם בן גוריון בשנת 1968  שאותו גילו יריב מזור ויעל פרלוב בארכיון ספילברג ואחר כך אתרו את הפס קול שלו.הוא הווה בשעתו חלק מסרט שביים דוד פרלוב, אביה של יעל. התמזל מזלם של השניים שהם גילו את החומר בארכיון ספילברג.

ריאיון שנערך עם בן גוריון שנה לאחר מכן בשביל הטלוויזיה הישראלית, שזה עתה קמה, נעלם. אילו גילו אותו לא היה צריך לחפש את הפס קול מכיוון שהריאיון צולם בסרט אופטי, לאמור סרט שעליו מצוי גם הקול, והוא נערך על  מכשיר העריכה  הידני-"מוביולה". היו שם הסרטות של  קרוב לארבע שעות משיחות עם בן גוריון במהלך יום וחצי שבהם בילינו במחיצתו.דברים שבדרך כלל לא רואים מכאן, במרכז, ראינו בקיבוץ שדה בוקר, שבו חיי בן גוריון לאחר פרישתו מן הפוליטיקה ומות רעייתו פולה . המראיינים היו : העיתונאי שבתי טבת, לימים ההיסטוריון של בן גוריון, חיים יבין ,חתן פרס ישראל לתקשורת ולימים מנהל הטלוויזיה, ואני כמפיק משדר שנקרא "במחיצה אחת".

שנה לאחר מכן בשנת 1970 יזמתי משדר בשם "מוקד" ,משדר שהיה קיים בטלוויזיה הישראלית ואחר כך בערוץ 1 , עד לשנות ה-90 . הפורמט שלו היה ריאיון של אישיות ,מכול התחומים, בנושאים אקטואליים, כאשר צוות העיתונאים המראיינים  משתנה ורק המנחה הוא קבוע- הרכב מקובל של תכניות כאלה. בריאיון עם בן גוריון הצוות היה מורכב מפרופסור אביגדור  לבונטין, ממייסדי הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית, אחד המשפטנים הגדולים של ישראל. הוא היה המנחה. לצדו ישבו  שלום רוזנפלד- ממייסדי העיתון "מעריב" ולימים עורכו, וידידי ,דוד פדהצור עורך העיתון "למרחב" ולימים העורך הספרותי של העיתון "דבר" .

מימין צבי גיל,שבתי טבת, חיים יבין-שדה בוקר

אחד המרואיינים הראשונים בתכנית האולפן  בירושלים היה דוד בן גוריון.

מימין שלום רוזנפלד,אביגדור לבונטין, דוד פדהצור. עומד מפיק המשדר ליד ב.ג

 

כמה הערות לגבי ההקלטה . שידור אותו "מוקד", לא הועבר חי, אלא הוקלט על סרט וידיאו רחב=VTR.מסגרת השידור לאחר העריכה הייתה  כמחצית מן המקור, ובסיומה גלגלנו את ה"רולר" עם  הקרדיטים של מי שעסק במלאכת ההפקה. במקור, ההקלטה היא שעתיים ועשר דקות. העובדה שהקלטה זאת, הלא ערוכה, נשתמרה במלואה ויש בה שיבושים, מלמדת אותי שמקורה בסרטיה של הטלוויזיה ומישהו העתיק והעביר לפרסום את הגרסה המלאה. שכן רק בה מצוי היה המקור באורך מלא.

 

הסיבה שמצוי בכלל הריאיון המורחב היא שדווקא בסיום החמישים הדקות הראשונות בן גוריון נכנס להילוך גבוה, התפלמס, קם,דפק על השולחן וזה היה בן גוריון נטו. לכן בגמר ששים דקות הוריתי לבמאי בבקרה לגלגל את הקרדיטים לסיום התכנית, אבל להמשיך בהקלטה. אני מביא את הגרסה הערוכה המקוצרת משום שלצופה של ימינו גם 60 דקות הם יותר מדי. לא מצויה בה לא הפתיחה של שם התוכנית ולא הקרדיטים בסיום.עם זאת לאלה שלא הכירו את בן גוריון זאת הזדמנות להתוודעות לאיש שהקים את המדינה.

ועוד פרט חשוב. לא אני גיליתי את ההסרטה, המקורית והערוכה. אלה היו  ילדיו של ידידי דוד פדהצור, מיכל פדצור-הרמלך ועידו פדהצור. הם מצאו את הדיסקים לאחר מות אביהם בספרייה הענקית של דוד ידידי. להם התודה וההוקרה על הבאת חתיכת היסטוריה לתשומת לבי ובאמצעותי לקוראיי.ותודה לעופר אדרת על הרשימה שלו,שעוררה עניין באיש חזון זה, שכשמותו חסר לנו כיום.אם כבר היסטוריה אז כבר. אם כבר בן גוריון אתם מוזמנים לצפות בו ולשמוע אותו.

ps://www.youtube.com/watch?v=VIAVBDHfdhc&t=48s

https://www.youtube.com/watch?v=VIAVBDHfdhc&t=48s

 

הדתיות הנאורה מתה בישראל

שיחה עם הרב מנחם הכהן-  הסוציאליסט ההומניסטי  הדתי האחרון..

לשתי התקופות הירושלמיות שלי, הסטודנטיאלית והרדיופונית- 7   שנים, והטלוויזיונית ובשוליה- 35 שנים, קדמה תקופה קצרה של ארבעה חדשים.  לקראת  שחרורי מצה"ל לאחר מלחמת העצמאות השתתפתי בסמינר לשליחים של הסוכנות היהודית שנערך באכסניה של "בית ביקל" בבית הכרם בירושלים. בין המשתתפים היה צעיר ירושלמי דתי, בעל גוף, ממושקף עם שער בלונדי מקורזל וחיוך תמידי על פניו.זה היה פנחס פלאי (הכהן) אשר השתתף בסמינר מטעם תנועת הנער הציונית דתית- " בני עקיבא".צאצא  למשפחת רבנים ירושלמית ובן  לרב מרדכי הכהן שנודע כחובב אדם, כגדול בתורה וחוקר בתחומי היהדות. פנחס הבן היה לימים משורר,הוגה,עיתונאי,פילוסוף- פרופסור פנחס פלאי – הכהן. ששמו ושמעו הגיעו עד ליפן, שבה התיידד עם מייסד תנועת ה"מאקויה".הוא היה לידיד נפש שלי עד למותו בגיל 59 בירושלים.להלוויה שלו בבית העלמין בסנהדריה, הגיע מטוס מיוחד מטוקיו ובו עשרות אנשי מחקר יפניים שהוקירו את זכרו.פנחס, שאגב, נמנה עם המקורבים הצעירים של הסופר שי עגנון, הפגיש אותי עם הסופר הגדול.

בעת שהותי הקצרה אז בירושלים הייתי לבן בית אצל משפחת הכהן ,והכרתי את אחיו הצעיר מנחם. אחיו הגדול יותר היה הרב שמואל כהן אבידור- הרב של כפר שמריה ופרשן המקרא  שהופיע מדי יום ששי בטלוויזיה הישראלית ושוחח על פרשת  השבוע .המשפחה הזאת על שבעת ילידיה הייתה ידועה בפעילותה הענפה, בכול התחומים. אולם מה שייחד את הבנים שאני הכרתי, היה שמירת המורשת היהודית- הדתית ההומניסטית, תוך התאמתה למציאות. הם לא היו רק אנשים ליברליים אלא פעילים חברתיים וחסידי השוויון בין הבריות. הם היו חניכי  "בני עקיבא" של אז .למי שאינו בקי בתנועה נוער זאת, חבריה שרתו גם בפלמ"ח והיו ממגני בירייה בגליל.שונים קוטבית,  מ"בני עקיבא", של היום.

hakohen brothers - עותק

?????????????

מנחם הכהן..

מנחם , יליד 1932 הצעיר בבנים הוא בעל ביוגרפיה עשירה .כשראיתי אותו לראשונה הוא היה נער בן 14-15 נאה פנים וחיוך  נלבב, עם בלורית שער מקורזלת ,מלא אנרגיה ושמחת חיים.בפגישה אתו לפני שבועיים, אלמלא המקל שבעזרתו הסתובב ,החלק הקדמי של השער והלובן שדבק מאחור השער, הדמות השתנתה מעט. אותם פנים נאים, אותו חיוך חם, אותו אידיאליסט לוחם השוויון- ללא תקנה. אנו יושבים במשרדי תנועת המושבים שבמשך עשרות שנים היה הרב שלה, ועמד לסיים את התפקיד הזה לפני חודש, והתנועה הטילה וטו. היא רוצה בו עוד.

מנחם למד בתלמוד תורה "עץ החיים" ובישיבת חברון  . בצבא שירת בנח"ל. היה העורך הראשי של כתב-העת של הרבנות הצבאית "מחניים"",  ושימש קצין טקסים דתיים. בשנים1955-1956  שירת כרב צבאי בחיל הים. היה עוזרו של הרב שלמה גורן ונלווה אליו בשחרור  הכותל המערבי במלחמת ששת הימים. מ- 1967 עד היום הוא מכהן כרב תנועת המושבים ובשנים  1968-77 –  כיהן גם כרב  ההסתדרות הכללית.הכהן היה מראשי תנועת "העובד הדתי". שימש כיו"ר סיעת העובד הדתי בהסתדרות וכיהן בוועדה המרכזת של ההסתדרות כנציג סיעה זו. עם הצטרפותה של "העובד הדתי" לסיעת המערך ולמפלגת העבודה כיהן מנחם הכהן בכנסת מטעם מפלגת העבודה בשנים1974-88  – , והיה פעיל במוסדות מפלגת העבודה. הוא עמד בראש ועדת משנה של וועדת החוץ והביטחון  של הכנסת למצב הגיוס של תלמידי ישיבות. ועדה זו ציינה בממצאיה, שמאז "המהפך" ב- 1977  שיעור תלמידי הישיבה הפטורים מגיוס עלה בקצב מהיר. בין המלצות הוועדה, שלא יצאו לפועל, היא המליצה כי רק 3% מכלל בני שנתון גיוס חרדיים יוכלו להצטרף להסדר " תורתו אומנותו".בשנת 1976 ייסד הכהן את "המרכז למורשת היהדות על שם פנחס פרי שבעיר העתיקה בירושלים, המשמש לסמינרים ולמפגשי לימוד לקבל מגוון. בתקופה מסוימת שימש גם כרב ראשי ליהודי רומניה הוא נמנה עם מערכת  "אנציקלופדיה בריטאניקה לנוער" הוא חיבר מספר ספרים של הגות,היסטוריה ופולקלור יהודי. הוא נשוי לפרופסור דבורה הכהן היסטוריונית מאוניברסיטת בר אילו

?????????????

20150610_101459

הכהן: קצין בצה"ל ובחברת בן גוריון. התמונות באדיבות משפחת הכהן

שיני הבנים קהו

 מה קרה לתנועת בני עקיבא שאתה נמנית בשעתה  עם  הצמרת ?- אני שואל את הרב הכהן.

"לתנועה הזאת קרה מה שקרה לכול התנועה של הציונות הדתית .בייחוד אמורים הדברים בכול הקשור למה שהיה פעם "הפועל המזרחי" ובמידה רבה תנועת האֵם "המזרח". הם היוו את הגשר בין החברה החילונית לבין החברה הדתית. הם היו רחוקים כרחוק מזרח ממערב מן התפיסה החרדית . מנהיג "המזרחי", משה חיים שפירא היה מתון יותר מדינית מאשר משה שרת  שנחשב כיונה .   תנועת "בני עקיבא"  הייתה תנועה אשר בפעילותה הבנים והבנות היו מעורבים, בנים ובנות התרועעו, בילו ביחד, רקדו ביחד ,כמו בשאר תנועות הנוער הציוניות, ולא החרדיות. הם היו  בעצם תנועת נוער סוציאליסטית, שדגלו בקולקטיב, והם אשר הקימו את הקיבוצים של "הפועל המזרחי" קח למשל את אחד ממנהיגי התנועה הקיבוצית הדתית, משה אונא. הוא היה סוציאליסט לא פחות מחזן ויערי המפמניקים. אלא שהוא לא היה מרקסיסט כמוהם. אבל הוא היה סוציאליסט אמתי .בעצם התנועה הקיבוצית  הדתית כולה הייתה תנועה סוציאליסטית שוויונית."

על השאלה שלי  אם המהפך התחיל אחרי מלחמת ששת הימים, תשובתו של הרב מנחם הכהן היא שזה קרה לפני כן.  "בראשית שנות ה-60 ואפילו בסוף שנות ה- 50 הועלתה בבני עקיבא הצעה של שתי חלופות. אחת הליכה לישיבות( לימים ישיבות ההסדר- צ.ג) והשנייה להתגייס לצה"ל. בתנועה נוסדה קבוצה בשם "איתנים" וחבריה שלמדו במרכז הרב הושפעו מאוד מדעתו  המשיחית של הרב קוק. הרב קוק רצה להקים  תנועה פוליטית בשם "דגל ירושלים" שתכליתה הייתה הגברת ההשפעה הדתית על החברה .מי שהתנגד לכך בתוקף הייתה תנועת "המזרחי". " המזרחי" קבע שיש  לנהוג זהירות רבה בכול הנוגע לדת ומדינה. מי שייצג את הקיבוצים הדתיים בכנסת היה משה פרידמן אדם מתון מאוד גם מדינית וגם דתית. אולם המגמה המשיחית לאומנית בתוך התנועה הדתית ללא ספק גברה אחרי מלחמת שת הימים."

"גם בתנועה הקיבוצית הדתית?- אני שואל.

"בוודאי. אתה  יודע היכן צמח אורי אריאל?( שר החקלאות וח"כ מטעם "הבית היהודי")  הוא בן  קיבוץ   טירת צבי של הפועל המזרחי. והוא כיום אחד הלאומנים הקיצונים בחברה הדתית, ובחברה בכלל. ומה קרה אחרי פינוי חבל עזה? כזכור לך בכנסת הועבר חוק של "פינוי פיצוי"  שאמור היה להסדיר את נושא הפיצויים למפונים מחבל עזה. בראש הגוף הזה שנקרא גם "מנהלת ההינתקות"  עמד יוחנן בשיא איש הקיבוץ הדתי, מפקד קרבי ואלוף משנה נודע לתהילה. לא זו בלבד שחברי המינהל  זכו לקיתונות בוז ושנאה מצד המתנחלים ואלה העדיפו להסדיר את ענייניהם שלא באמצעות גוף זה, אלא בקיבוצו "שדה אליהו" החרימו את בשיא  והוא עבר לקיבוץ "מעלה הגלבוע".ההקצנה הזאת היא במידה רבה בגלל מלחמת ששת הימים שהכניסה רוח משיחית ובתנועה הדתית יותר מכול גורם אחר."

וזה חל על תנועת "בני עקיבא" ?

בוודאי. "המורשת הקלאסית של "בני עקיבא" נעלמה . וזה חל על התנועה הקיבוצית הדתית. מבחינה כלכלית יש שיתוף והשינויים שחלו בתנועה הקיבוצית בכלל חלים גם על הקיבוץ הדתי.אבל מעבר לזה הם נמנים ,ברובם, עם החלק הלאומני. אפשר ויש אי אלה חברים שעדיין מאמינים באידיאולוגיה המקורית, אבל הם המיעוט. בעקבות ששת הימים הוקם גוש אמונים.חבריו נמנו עם המפד"ל. המורה הרוחני  שלהם היה  הרב  צבי יהודה קוק, אדם הוזה, מנותק מן המציאות ,אבל הוא נתן ל"גוש אמונים"  רוח גבי רוחנית.הם רואים עצמם כחלוצים,כיורשי הפלמ"ח גם בהופעה חיצונית, אבל עם תוכן לאומני משיחי. הם הגרעין הקשה של המתנחלים".

הרב הכהן מזכיר כי  מיד לאחר מלחמת ששת הימים התנועה למען "ארץ ישראל" השלמה הקיפה אנשים רבים. ביניהם לא רק דתיים. הוא מעלה בין השאר את שמו של  המשורר נתן אלתרמן, ואפשר להוסיף עוד משוררת, חברת קיבוץ בשעתה- נעמי שמר, ואחרים. " מי שמקרב הציבור הדתי יצא כנגד ההתנחלויות היה הפרופסור  וההוגה ישעיהו לייבוביץ'. הוא ראה בהן האסון הגדול  ביותר שקרה  למדינה ישראל. הוא קרא לתנועה המשיחית שאנשיה מרבים לבוא לכותל-  "דיסכותלים" . אמנם נותר מקרב הציונות הדתית קומץ מנהיגים מתונים כמו הרב  עמיטל, והרב ליכטנשטיין שהקימו את  קבוצת "מימד" בשעתם  ויורשם הרב מלכיאור". בציבור הדתי הלאומני כיום רואים בהם שמאלנים. מדובר בקבוצה של אנשים הזויים משיחיים, קנאים שמאמינים בדרכם, ומה שיכול להביא שינוי זאת איזו קטסטרופה, שאני לא מייחל לה.

.ניקח עוד נקודה .ראה מה שקרה בציבור החרדי .מי שנחשב למנהיג המשפיע ביותר בתנועות החרדיות היה הרב שך.  היה קנאי דתי אבל לא לאומי.  להפך. הרי הוא לא הכיר במדינה, ולכן כל מה שעלול לפגוע בצבור שחי במדינה , בייחוד בציבור הדתי ,אינו דבר ראוי. לכן  הוא היה מוכן לוותר על הגולן. כיום חלקים מן התנועה החרדית הפכו לקיצוניים דתיים. קח את חב"ד היא תופעה מיוחדת. מצד אחד זאת תנועה שלא מכירה במדינת ישראל, בהשראת מנהיגם המנוח, הרבי מלובביץ' , אלא בארץ ישראל, אין אצלם תפילה לשלום המדינה. יום העצמאות לא קיים בשבילם. מאידך הם  מעורים בחברה,יש להם תפיסה של  מאור פנים לציבור החילוני שמכיר בו כגורם חיובי.

אז איזו מדינה יש לנו- יהודית או דמוקרטית?

"זה תרתי דסתריי- .מה שאנו קוראים מדינה דמוקרטיה יהודית .מה זה יהודית דמוקרטית יש כאן סתירה.. יש פה סתירה: יהודית ודמוקרטית. להלכה  יכולה  להיות מדינה יהודית דמוקרטית , אבל אז אתה צריך לאומר עדי היכן מגיעה היהדות ומכאן קובעת הממלכתיות מבחינת מותר או אסור. למשל, במדינה דמוקרטית  זכותו של כול אחד להתחתן עם מי שהוא רוצה ואצלנו זה לא ככה. זאת אפליה שנוגדת את עקרון הדמוקרטיה.. אז  איפה כאן מדינה יהודית דמוקרטית?"

אין לי כול צל צלו של ספק שמנחם הכהן היה רוצה שכול יהודי במדינת ישראל יתחתן כפי שמקובל, כלומר בטקס אורתודוקסי. אבל כדמוקרט אמתי, הוא אינו רוצה לכפות את המנהג על מי שאינו חפץ בו. המשמעות היא הפרדת הדת מן המדינה. בנקודה זאת אני תוהה כיצד ייתכן שבן גוריון, שהוא היה מקורב אליו,  לא ראה את הנולד ולא עמד על חקיקת חוקה . על  כך השיב שבן גוריון לא האמין שאחרי השואה תהיה  שוב תחיה כזאת של היהדות האורתודוקסית שהייתה דומיננטית  במזרח אירופה. כשבן גוריון שחרר משרות בצה"ל  400 בחורי ישיבה הוא חשב שבזה זה נגמר.עד כדי כך שכאשר מנהיג המפד"ל משה חיים שפירא ביקש מבן גוריון להקים  פלוגות דתיות בצבא   בן גוריון סרב בתוקף. הוא קבע כי בצה"ל יהיה אוכל כשר, והוסיף: ",לא יהיה טרף". אבל זהו. הרי בשם הממלכתיות, הוא פרק את הפלמ"ח, חיסל את אצ"ל ועשה עוד כמה דברים  כשאלה לא עלו בקנה אחד עם תפיסתו. הוא הרי גם פרק את החינוך התנועתי.

"אשר לחוקה- אמר הרב הכהן-, בן גוריון חשב שהחוקה תבוא עם הזמן . היו אצלו תהליכים כמו למשל מיזוג גלויות ,הוא עשה רבות בנושא בעיקר בצה"ל .והנה ראה מה קורה, ולא משנה שהזמן עושה את שלו ויש מיזוג עדתי ומתחתנים בין העדות. בפועל יש מיזוג מוחלט, אבל למטרות פוליטיות הוציאו את השד העדתי מן הבקבוק, בבחירות האחרונות. בן גוריון לא ציפה לדבר כזה."

ואיך אתה רואה את מפלגת  הבית היהודי.?

גם בסוגיה זאת, שברור לי היכן עומד מנחם הכהן, הוא מתבטא במתינות ובהיגיון.הבית היהודי זה לדעתו איזו תופעה  מאוד מיוחדת. ההנהגה הדתית לאומית הוותיקה הסתלקה  וחיפשו כול מיניי כוכבים תחילה כמו  אפי איתן שהיה כישלון מוחלט ואז  בא נפתלי בנט שכנראה יש לו כריזמה.

( בנט אף הוא חניך תנועת "בני עקיבא"- צ.ג)   הוא הרשים  אנשים צעירים בכך שהיה מצליחן והצליח לעשות מיליונים  מסטארט.אפ . הוא בא עם בשורה חדשה לשלב דתיים ולא דתיים. הרי במקור הוא היה בליכוד והסתכסך גם עם ביבי ושרה נתניהו כמו מנהלת הלשכה שלהם, כיום שרת המשפטים איילת שקד, שהיא חילונית ונמנית עם מקימי "הבית היהודי"  ובעזרת משאבים כספיים הוא הצליח לנהל מערכה נגד ההנהגה הדתית לאומית, והוא השתלט על הציבור הדתי, שלדברי מנחם הכהן "מפחד מן הצל של עצמו". מאז תוך עליית כוחו והירידה בבחירות האחרונות הוא הציב עצמו כסמן הימני  של החברה

מה קורה בצה"ל-  אני שואל

הייתי ברבנות בתקופה שהרב גורן היה  קצין  הרבנות הראשי בצה"ל. הוא היה איש  מאוד דומיננטי. אבל הוא  נזהר שלא לעבור קווים אדומים. אני לא מעלה על הדעת שהרב גורן היה מתעסק עם העברת סנדוויץ' לא כשר מחייל לחייל. אחריו היו שני רבנים ראשיים בצה"ל שפחות או יותר הלכו בדרכו של גורן. השינוי חל עם מינויו של הרב אביחי רונצקי. הוא בא מבית חילוני ובשלב מאוחר יותר החל בתהליך חזרה בתשובה(,וגם הוא למד בישיבת מרכז הרבה ונהפך למתנחל ביישוב איתמר.- צ.גו.

הרב רונצקי הוא  קיצוני ימני שהתחיל במערכה לשטיפת מוח לחיילים. הוא לא הסתפק בכתר הרבנות אלא ביקש וקיבל את כתר החינוך ובאמצעותו הוא החדיר את דעותיו לחיילי צה"ל. ואז החלה ההתדרדרות במורשת שאותה ביקש בן גוריון להנחיל לצבא ההגנה לישראל. התפיסה של "שתי עגלות, אחת מלאה ואחת ריקה" קנתה לה שביתה בצה"ל. נפרצו כול הגבולות. במקביל, ולצערנו בחברה החילונית אין אותה רוח חלוצית שהייתה פעם. ואת החלל הזה ממלאים הדתיים הלאומיים הקנאים. ואין לכחש, הגרעין  שלהם הוא אידאליסטי. הם מאמינים בדרכם, אלא שהדרך הזאת היא הרסנית לחברה הישראלית בכלל ולחברה הדתית בפרט.

בשולי אותה סוגיה של מה שקורה בצה"ל, אני מבקש להעיר. כי כמעט בכול יום מאז השיחה עם הרב הכהן, התחושה שלו מקבלת חיזוק מדי יום בשטח כאשר אנו רואים על המרקעים את התנהגותם של חיילי צה"ל  כלפי אנשים שהם כבר חסרי אונים להתנהג פיזית, עדיין מפליאים בהם מכות. ביניהם  התנהגות נלוזה של חייל נח"ל חרדי.שלא לדבר על הדרה רציפה של חייליות מאירועים שונים שונים של חיילים כולל, להקה צבאית מעורבת, כפי שדווח. לכן כשריד שואה ששרת במלחמת השחרור במה שהיה צבא ההגנה לישראל, אני חש פגיעה אישית לנוכח מה שקרה לאותו גוף מפואר אשר לחם להקמת המדינה, במלחמת הגנה נגד צבאות ערב. שתקפו אותה מייד עם היוולדה. אני חושש ששמו -צבא הגנה לישראל –  IDF כבר לא הולם אותו במציאות הקיימת.

אז  אולי בעקבות החשוך יבוא האור ?- אני שואל  מתוך איזו כמיהה לתשובה מעודדת.

 לא. אני לא מקבל את התשובה שלה קיוויתי. הרב הכהן לא בדעה ש"ככול שיהיה רע יותר יהיה טוב יותר". לדעתו  הסיבה לאותה תופעה של לאומנות דתית, יש לראותה ברקע של הציבור בכלל, של האווירה. ובאווירה הזאת שבו אנשים ברחוב שחושבים שהנשיא אובמה, שבאמת עשה יותר מכול נשיא אחר לתמוך ביטחונית וגם מדינית בישראל- הוא אנטישמי, שורשי המציאות העכורה הם הרבה יותר עמוקים.

" תראה במה עוסקים? עושים רעש גדול לגבי אורן חזן קזיונר קטן ומיחסים לו מעשים שפלים. הוא לא אבי אבות  הטומאה. כתר זה שייך  לקזיונר הגדול שחי באמריקה ושולט במדינת ישראל. שלדון אדלסון הוא מלך ההימורים בעולם,ואנו יודעים יפה  באלה ספיחים קשור עולם ההימורים, והוא למעשה "מלך" ישראל. לא ביבי. אלא על פי אדלסון יישק דבר בארצנו. ועל זה שותקים. האיש הזה לא זו בלבד שבהתנהגותו עושה רע לישראל אלא גם ליהודי אמריקה. פעם בקרב יהודי אמריקה היה קונצנזוס לגבי ישראל. הוא גרם לכך שהסכמה זאת תיפגע אנושות.  מעשיו כולל סכסוך בין שתי המפלגות, שגם אצלם היה קונצנזוס לגבי ישראל, יגרמו שבסופו של דבר נאבד גם שם תמיכה והאנטישמיות תגבר גם בארה"ב. ארה"ב שהשתחררה מכיבוש בריטי,עם כול אהדתה לישראל,  רוב הציבור בה אינו מקבל את הכיבוש המתמשך. הציבור האמריקני, שחלקים גדולים ממנו לוחמים על שוויון, לא מבין איך זה שהעם היהודי שסבל מרדיפות,אי צדק, השפלה ואפליה- עושים זאת  לפלשתינים. אני משער שקראת את המאמרים של ארי שביט ב"הארץ" על רשמיו מביקוריו בקמפוסים בארה"ב. גם אני כאשר ביקרתי בהם, וגם ברכה( רעייתו- פרופסור ברכה הכהן) כשביקרנו בקמפוסים כבר שמנו לב לביקורת בקרב סטודנטים יהודיים אוהבי ישראל על הנעשה כאן.

ואם אני מבקש ליתן תימוכין אקטואליים מאוד על המציאות, מצאתי אותם בריאיון הארוך שקיימו רותם שטרקמן ואפרת נוימין עם עו"ד בתיה כהנא-דרור ,מנכ"לית הארגון "מבוי סתום". היא הכירה את נפתלי בנט מילדותו, גם כן בבני עקיבא. אבל היא קובעת נחרצות שתעשה הכול כדי שבתה לא תתחתן ברבנות, שכן ,האישה שם היא קניינו של הגבר"

ואני תוהה בפני הרב מנחם הכהן, בר אוריין מדאורייתא ודרבנן, שציטט בפני קטעים שלמים מן התורה ופרושים של רש"י והתוספות, והמשנה והתלמוד,  שמא, כמו שטוענים, דווקא מכות מבחוץ יביאו אותנו להכרת במציאות. אני מביא תימוכין מן המקרא ויציאת מצרים. רק  אחרי עשר המכות פרעה שלח את בני ישראל ממצרים.

הרב הכהן  מוותר על החבלים אם אלה צריכים לבוא לפני ביאת המשיח. בנסים מאמינים אחרי שקרו. הוא מביא סמוכים לגבי ביטויים שונים של  אלוהים לגבי מלחמה בעמלק. פעם אלוהים מבטיח שהוא ימחה את זכר עמלק  ופעם אחרת הוא משאיר את המלאכה הזאת לעם ישראל, למנהיגיו. הפרוש שאותו הוא מביא  הוא שכאשר עם ישראל נמצא בארצו, הדברים צריכים לבוא מבפנים ולא מבחוץ.  יתר על כן, מדינות ערב הם עם עצום ורב, והם יכלים להרשות לעצמם לקבל מכות. זאת לא תהיה קטסטרופה.ואילו אנחנו עם קטן לא נוכל לעמוד בפני קטסטורפות.

נו- אני אומר.

" אל תכביד עלי במחשבות שמטרידות אותי כבר שנים. "

ובכך הוא סיים, נטל את מקלו והלך לחדר אחר, מן הסתם לפגישה בנושא המושבים. ואני נפרדתי ממנו ושנינו איחלנו אחד לשני בריאות. מין איחולים יהודיים מן  הגולה."העיקֶר הבריאות" ובמקור היידישאי " מיר זולן  זיין געזונד". חזרנו אליך- הגולה , נכון יותר הוחזרת אלינו -הפעם במדינה שלנו.

" השופט" פסק- על נתניהו ללכת.

קראו את הרשימה של ארי שביט היום ב "הארץ".

תזכורת למי שלא קרא את הרשומה:

אחרי סידרה כזאת של האשמות, בהמשכים, של ארי שביט עצמו, גם ללא תוספת של מאות התבטאויות ומאמרי ביקורת קשים על התנהלותו של  איש מגלומאני,מבעיר מדינה  להארת כיסאו-  יש דבר   אחד שחסר לי. פסיקה אחת בלבד: כבוד השופט! גזור את דינו של  האיש הזה-  לרדת, אחת ולתמיד, מן הבמה הציבורית ולהציל את המדינה והעם.

היה ואם במציאות האורווליאנית שלנו הבוחר ישאיר אותו על כנו, הוא ,הבוחר, ייתן את הדין להיסטוריה ואתו לדאבון לבנו המדינה כולה. העם היהודי יתקיים….בגולה.

netanyau out

ברווז צולע נשאר ברווז. ברבור הוא לא יהיה.

השאלה אם בני אדם משתנים מטבעם או מכורח הנסיבות, היא נושא בעל חשיבות עליונה לחוקרים במדעי החברה והרוח כמו סוציולוגים ,אנתרופולוגים ופילוסופים. אם מנהיגים  כמו ביבי נתניהו  משתנים או לא, זה גם עניין  שאנשים רבים בעולם עוסקים בו, אך בראש וראשונה עניין מן המעלה הראשונה לאזרחי ישראל. ומה שחשוב עוד יותר הוא האם הם משָנים.

 רק באגדה של האנס כריסטיאן אנדרסון, ה"ברווזון המכוער" הופך לברבור, אך בעצם הוא ברבור מלידתו אלא ככול היצורים, ובייחוד בני אדם, כשהם נולדים הם מכוערים.אבל ברווז אמיתי הוא ברווז. מכאן האמירה של המשורר האמריקני  ג'יימס וויטקום רילי :1849–1916)) "when I see a bird that walks like a duck and swims like a duck and quacks like a duck, I call that bird a duck."   אם אני רואה עוף שהולך כמו ברווז,שוחה כברווז ומגעגע כברווז- אני קורא לו ברווז

הפרוש  המעשי אצלנו הוא  שאם הוא נראה כמו ביבי, מתנועע כמו ביבי ונואם כמו ביבי- אז זה ביבי.

bibi final

אנשים לא משתנים.

לפי עניות דעתי, וממה שלמדתי בהיסטוריה ובדברי ימינו אלה, מנהיגים אידאולוגיים קנאים ,דתיים או חברתיים, שהופכים לעריצים, קרוב לוודאי שלא השתנו, אלא שהנסיבות וההתפתחויות גילו את פרצופם ותכונותיהם האמתיים. מדובר ,כמובן, באנשים בוגרים שחבריהם או הציבור כולו עמד על אישיותם ותכונותיהם מגיל מתבגר.

 

 

 

איור: אורנה שני@

 

בזירה שלנו, מנהיגותו , נחרצותו, נחישותו והאתגרים של דוד בן גוריון מצאו ביטוי בגיל צעיר עוד בהיותו דוד גרין .בניגוד לאידיאליסטים מסוגם של ז'בוטינסקי ובגין שחשקו בכול ארץ ישראל משני עברי הירדן, בן גוריון הסתפק ב"תוכנית בילטמור" המצ'וקמקת, ואחר כך בתוכנית החלוקה של האו"ם, שהקצתה למדינת ישראל- שטח מרוסק קטן הרבה יותר מאשר בסיום מלחמת העצמאות. בן גוריון, היה ריאליסט. האידיאולוגיה שלו הייתה הקמת מדינה לעם היהודי. לשם כך הרבה אמצעים היו בעיניו כשרים, ואם צריך להתפשר על ערכים, מתפשרים- גם אם הוא רצה לראות בנו " עם סגולה אור לגויים"……..

קרייריסטים.

מנהיגים כמו אריק שרון, משה דיין ועזר וייצמן  לא היו אידיאולוגים שהשתנו אלא קרייריסטים פרגמאטיים. שניים האחרונים  הם שדחפו את מנחם בגין לעשיית שלום עם מצרים תמורת הנסיגה מסיני. שרון הוציא אותנו מרצועת עזה. מנחם בגין  היה ראש הממשלה  שהונחה על ידי אידיאולוגיה צרופה  (וגם בדבֵקות שלו בחוק).בגין חשב  שתמורת סיני יניחו לו את הנחלה ביהודה ושומרון. הוא טעה כמובן……

.משה דיין, כמוהו כעזר ויצמן, לא השתנו. הראשון  היה מפא"יניק וגמר בממשלה ימנית בראשות בגין. השני היה  ביתָרי שהפך ל"פיסניק". שניהם היו אנשים פרגמאטיים. דיין יכול היה לומר בעקבות רבו, דוד בן גוריון לאחר כיבוש סיני במבצע קדש (שראה את "מלכות ישראל השלישית") ש"עדיף שארם אל שייך בלי שלום מאשר שלום בלי שארם אל שייך". הוא התקפל ביחד עם בן גוריון וישראל נסוגה מסיני. הכישלון  שלו כשר ביטחון במלחמת יום הכיפורים הביא אותו לכוח הדוחף( יחד עם עזר וייצמן בקמפ דייויד)  את מנחם בגין לחתום חוזה שלום עם מצרים תמורת נסיגה מלאה מסיני…….

ויש עוד אהוד( מלבד אהוד אולמרט)ברק, שלא השתנה, הוא היה ראש הממשלה שכשל, גם בממשלה וגם במפלגה והצהיר חגיגית שלמד היטב את הלקחים. אלא שלא למד כי הוא לא השתנה.על משקל אמירתו של הפילוסוף הגרמני הגדול, הֶגֶל , אפשר לומר שאהוד ברק לימד אותנו שהוא לא למד מאומה. עוד איש מוכשר ומבריק שבולימיה של שררה  מעבירה אותו על דעתו. וזאת זללנות כוח מיוחדת בלא ניסיון לאבד אחר כך מן המשקל. בחמדנותו לשררה ולממון וביהירותו האישית והציבורית, הוא הביא לריסוק המפלגה שבה מספר התומכים שנתמכים על ידי כיסאות בממשלה שווה למורדים………

ביבי, סופֶר אגוצנטרי כמוהו וחרד לכיסאו  כמוהו, לא  מפנה מאחזים שלא לדבר מפסיק בנייה בהתנחלויות או לא יקים וועדת חקירה לאירועי עזה- אז זה אותו good ol' bibi  .ואותו אהוד ברק- ה"זייגערמאכער".אילו אולמרט (לא היה אולמרט) היה חושב על עתידה של "קדימה" והיה פורש ומעביר את הממשלה למשנה  שלו, ציפי לבני. אילו אהוד ברק היה מפרגן ל"ציפורה" ולא שם לה מקלות בגלגלים. אילו דברים אלה קרו, אפשר מאוד ששיחות השלום עם הפלשתינאים היו מתקדמות. אבל הם כדברי הרבי מקוצק לחסידיו -שאמרו  כי "הם אוהבים קרפיונים": "אילו אהבתם קרפיונים לא הייתם אוכלים אותם. אתם אוהבים את עצמכם".- אמר להם

הרהורי לב.

אצל כולנו,או רובינו קיים מה שקרוי  wishful thinking בעברית : הרהורי לב, אף שהכוונה היא כמיהות פנימיות למשהו טוב יותר. עיתונאים כמו דן מרגלית או פובליציסט  בולט אחר כמו  ארי שביט הם לא יוצאים מן הכלל, ובמידה מסוימת פובליציסטים רבים, ואני ביניהם . זאת עד כדי כך שהם רואים במאמריהם קווי פעולה שלפיהם שלטון נבון צריך לנהוג. ואם הוא לא נוהג על פי הרהורי לבם, הם מאוכזבים ונותנים לכך ביטוי. בכך אני לא מותח ביקורת על תכונה אנושית נורמאלית זאת..אך כאן מדובר בראיית מנהיג,  בעין המזוינת או הבלתי מזוינת של הכותב, או הקורא. אם ביבי מוציא  שתי המילים הרוטטות  מדינה פלשתינאית, בשפתיים קמוצות , תוך התניית תנאים שלפחות בשלב ראשון במו"מ לא מקובלים על הפלשתינאים- אז ביבי אליבא דעלמא כולה השתנה……. הנאום "הדרמטי"  של ביבי בעצרת האו"ם האחרונה, הוכיח מה מועילה הסברה למדיניות לקויה.

++++++++++++

אלה קטעים מתוך רשומה שכתבתי ב- 30.10.2009 .מה שנותר לעשות זה לצפות בביבי,להאזין לביבי ולחוש את ביבי- במרץ 2015 כדי להיווכח אחת ולתמיד כי הברווז ששמו ביבי הוא ברווז. השוני הוא שהוא צולע. ברבור הוא לעולם לא יהיה.

 

 

רעות- אילו רבים היו כמוה.

חברה מתוקנת היא חברה שיש בה אנשים שמשמשים דוגמה ומופת, וככול שאלה רבים יותר החברה בריאה יותר.לצערי ההנהגה שלנו לא משמשת לנו מופת ומקור השראה .ובכול זאת יש בקרבנו יחידים, מהם שזוכים לפרסום ומהם שלא, שיכולים להיכלל בקטגוריה של אות ומופת בחשיפתם, לא זו בלבד שאנו מכירים אותם ומוקירים את מעשיהם, אלא אפשר שבקרב הדור הצעיר שלנו יימצאו אנשים שירצו ללכת בעקבותיהם.הדור הצעיר שלנו הוא נפלא. חסרה לו הנהגה טובה והשראה.תנו לו את השניים והוא, לא רק שלא ייפול מדורות העבר, אלא יעלה עליהם.

אני רואה לנכון לציין את הרצוי, שכן המצוי הוא מצער ומראה על איזו ריקנות חברתית. ואני מצביע  דווקא על דורות ההמשך של שרידי השואה. למעט בודדים,הדור השני והשלישי, שאם אני לא טועה נמנים עם כמיליון מאזרחי ישראל כיום,רואה עצמו פטור מלעסוק בנושא על שני היבטיו:

השואה והתקומה. הוא לא נוטל חלק פעיל בתיעוד השואה ולקחיה, כאן ועכשיו. כלומר אלה לקחים עלינו להפיק כאן בישראל מן השואה והרקע שלה באירופה ולא רק להטיף אותם לאחרים . הוא גם לא פעיל בנושא התקומה- לאמור התרומה האדירה של ניצולי השואה למדינה שבה נולדו לאותם הורים ניצולים וכל מה שהשיגו, והם השיגו הרבה, במדינת ישראל.לעומת זאת יש אחרים שכן מגלים עניין רב בנושאים אלה. חתני יורם פוגל, יליד הארץ ובן לאב שעלה לארץ אחרי מלחמת העולם הראשונה ואֵם, בת לדור  המייסדים של היישוב, יש לו זיקה עמוקה לנושא.עד כדי כך שהוא לא מפסיד אף אזכרה לנספים של עיר הולדתי זדונסקה וולה, אזכרה שנערכת מדי שנה בבית העלמין טרומפלדור בתל אביב  ליד מצבת שיש שחורה שהוצבה זמן קצר לאחר המלחמה.

196840_10150145761022965_8031267_nzd wola 70 anandarta

רעות, ספר ובו יומן אירועים, האנדרטה בטרומפלדור( מתוך אתר זדונסקנ וולה)

שרידי הקהילה

הקהילה היהודית של העיר זדונסקה -וולה במרכז פולין מנתה קרוב לתריסר אלף יהודים כמעט מחצית מן האוכלוסייה כולה .אחרי המלחמה נותרו מהם כמה מאות. ובכול זאת בארגון יוצאי זדונסקה וולה חברים כ-250 אנשים,רובם מקרב דורות ההמשך.האזכרה  לפני שבועיים  נערכה בשעה ארבע ושלושים אחר הצהרים בחום של קרוב ל-35 מעלות ולחות מרבית של תל אביב ואליה התייצבו 49      אנשים,מכול הגילים, ביניהם נשים עם הליכונים. בעבר באו גם עם כיסאות גלגלים.אין זה דבר של מה בכך שקהילה כה קטנה תצליח לאגד בתוכה מספר גדול יחסי של אנשים ועשרות מהם יבואו מכול חלקי הארץ כדי להשתתף באזכרה שנתית במזג אוויר מעיק.

אבל הנוכחות באזכרה היא רק חלק קטן מן הפעילות של גוף זה. מדובר בפעילות שכוללת: אחריות ניהולית על כלל הארגון ותפעולו, לרבות תכנון תקציבי של הארגון, אחריות על רכישות, גיוס תרומות ומתנדבים, הרשאת חתימה בבנקים, ריכוז וניהול פעילות המתנדבים האחרים בארגון, תכנון וביצוע פרויקטים רבים בארגון הקמת אתר אינטרנט ותחזוקתו, קיום ישיבות ועד, שיתוף פעולה עם "יד ושם", ארגון אירועים, שיתוף פעולה עם ארגונים בינ"ל ועוד. ובמטלה זאת נושאת לבדה אישה צעירה אחת ,רעות מכבי-לייזרוביץ. כיום בת  שלושים , אם לשני פעוטים, עורכת לשונית ב"יד ושם", מנהלת את משק ביתה, ומוצאת את הזמן  והאנרגיות לעסוק בשימור המורשת של קהילת משפחתה.

מלבד הפעילות  שהוזכרה רעות מוציאה מדי חודש דפי מידע על האירועים הבולטים שהיו בגטו זדונסקה וולה. לימים  החומר אוגד והוצא כספר. כמו כן הוצא אלבום תמונות של תושבי זדונסקה וולה ההיסטורית לפני השואה , בעברית ובאנגלית. כול זאת במאמציה של צעירה זאת שראתה את המשימה כשליחות. גם מי שהיה לפניה, פרופסור דניאל ווגנר, מדען בולט במכון וייצמן למדע, שהיה יו"ר הארגון  השאיר אחריו מסכת של מעשים. אבל גדול מעשיו היה להעביר את הדגל לצעירה בת 22 והיא נושאת אותו בגאווה ובמסירות  זה שמונה שנים.

השניים,לא רק עסקו בכול הקשור למורשת של הקהילה כאן אלא בקהילה עצמה במקום שהייתה. ראשית בארגון שנתי של ביקורים של אנשי דורות ההמשך בזדונסקה וולה. נוסף על כך – בקשרים שהם רקמו עם כמה תושבים אכפתיים ואתם נעשו גם שם דברים אשר הגדול שבהם הוא שיקום בית העלמין היהודי.

המקבילה הפולנייה של רעות

התמזל להם מזלם של שרידי הקהילה הזאת, שגם בעיר אשר בעצם נוסדה על ידי היהודים, והם שנשאו אותה על גבם,כלכלית ותרבותית, קמה חבורה קטנה, רובה מורים ותלמידי תיכון אשר ביקשה לשמור את המורשת העשירה של הקהילה היהודית. בראש אלה עמדה גם כן צעירה קצת יותר מבוגרת מרעות, קמילה קלאוזינסקה. כיום מרצה בנושא תרבות יהודי  פולין .את התואר היא עשתה באחת האוניברסיטאות היוקרתיות במזרח אירופה, האוניברסיטה היגיילונית בקרקוב.ביחד עם מורה צעירה בשעתה, אלזבייטה בארשצ', הקימו מועדון בשם "יחד".תפקיד המועדון היה לגייס תלמידי  תיכון מקומיים ומתנדבים אחרים כדי לעניין אותם בקהילה היהודית  התוססת שחיה פעם במקום ואת מורשתה ראוי לא רק לשמר אלא במידת האפשר לשחזר.הפעילות הראשונה הייתה במוזיאון העירוני. הוקם מדור מיוחד למורשת יהודי זדונסקה וולה ובו הוחל באיסוף פריטים שונים ששרדו איכשהו, ריהוט,כלים, יודאיקה,תמונות, מסמכים. כול אלה מצויים במוזיאון אשר בהנהלתו של בעלה של קמילה.כאמור המשימה הגדולה הייתה שיקום בית העלמין.

כאשר אני ביקרתי לראשונה בעיר בשנת 1986 בעידן הקומוניסטי,וסיירתי בפולין שלושה ימים כאורח הטלוויזיה הפולנית, בעצם של אחד הבכירים שבה,לב ריווין, מפיק שותף לסרט "רשימת שינדלר"- בית העלמין נראה ג'ונגל. שורשי העצים הגדולים, הגשמים והשלגים,מוטטו את המצבות. את השאר עשו וונדלים שניפצו את האבנים והשתמשו בהם לבנייה,הרסו מה שנותר ומה שאני ראיתי הייתה צמחייה עבותה ובינתה ,פה ושם איזה אבן או ערמת אבנים,אולי מצבה מתפוררת אחת. שרידת שואה.

לתמונה נכנסה קמילה וחבורתה. בעזרת תרומות בעיקר של ישראלים וגם של כמה יהודי אמריקה מצאצאי הקהילה, הוחל בשיקום.השלב הראשון היה להביא פועלים וציוד כבד לגיזום עצים,פינוי ערמות זבל ענקיות, ניתוב שבילים. השלב השני היה, תחילתו סיזיפי. ניסיון לפענח את הכתובת שנמצאו.אחרי מאמצים רבים נמצאו אי אלה שמות. אז החלו הצעירים לנבור בארכיונים כדי לצלוב מידע. ככה בעבודת נמלים ממושכת נתגלו שמות, נאספו חלקי מצבות, כאסוף פריטים ארכיאולוגיים וחלקם שוקמו ולאחרים נקבע שילוט למי היה שייך הקבר.השלב האחרון היה הקמת חומה סביב בית העלמין ולבסוף שער מרשים שהוא נעול,וניתן לבקר בו רק בלווי אנשים מוסמכים.

yachad cemetarycemetary new entrance post

מימין קמילה עם חלק מן החבורה "יחד" משמאל שער בית העלמין המשופץ.

אגב בבית העלמין הזה נעשתה הסלקציה הראשונה בחיסול גטו זדונסקה וולה באוגוסט 1942 כאשר מתוך עשרת אלפים היהודים שהיו בגטו, תשעת אלפים נשלחו במשאיות הציקלון לגיא ההריגה ב"חלמנו" שם נשרפו הגופות ונקברו והמקום כוסה בעפר ובפסולת .בין תחילת האקציה לבין ההגעה לגטו לודז' נרצחו או נספו עוד יהודים חלקם בחנק שבקרונות הבקר שעשו את הדרך של שלושים קילומטרים לגטו לודז'  במשך יותר מיומיים. קרוב לאלף הובאו לגטו לודז'.המחוסל האחרון בעיר שהורד מן הרכבת היה יו"ר הקהילה  ד"ר יעקוב למברג,רופא ומנהיג ציוני צעיר. כאשר למברג התבקש להגיש רשימה של המועמדים לתלייה הראשונה בפורים 1942 , הוא מסר את שמו, את שם רעייתו ואת שם בתו ובנו.הבן דב למברג היה לימים אחד מבכירי שרות הביטחון הכללי בישראל.

את הפרקים הללו על תולדות הקהילה לומדים דורות ההמשך בעיקר מחומרים שמעבירה רעות במיילים, בפייסבוק ובאתר.

רעות.

סבה של רעותי יוסף , היה  יליד זדונסקה וולה, אח לעוד שישה אחים ואחיות. בבעלות המשפחה הייתה חנות לכלי בית במרכז העיר. הוא עלה לארץ ישראל ב-1934, רעייתו לימים ואחותו עלו אחריו ועוד אחות שרדה את אושוויץ. כל שאר בני המשפחה מצד הסב והסבתא  נספו בחלמנו. כלומר שהוריו  מצד האב אמנם הגיעו לארץ לפני השואה,אבל רובה המכריע של המשפחה נרצח בשואה.רעות רואה עצמה כדור שלישי לניצולים. כיום, רעות חושפת סיפור מצמרר מתקופת ראשית השואה. אימו של סבה, סבתא רבא של רעות ,נאנסה בידי חייל נאצי והרתה. בשל היות המשפחה דתית, הדבר נשמר בסוד והאישה ילדה את התינוק, בנו של החייל הנאצי.אך הסוף היה שהילד נרצח יחד עם אימו בחלמנו.

הוריה של רעות, האב אליעזר הוא טכנאי רנטגן בנתניה,ואימה שמוצאה מבולגריה עובדת במכללת ווינגייט.לאחר פטירת הוריו, אליעזר נעשה "מסורתי" כהגדרת רעות. הקריירה של אישה צעירה זאת היא עשירה כמו במעשים.היא סיימה מגמות ביולוגיה וערבית ונחשבה כתלמידה מצטיינת ביותר. היא חשבה להיות רופאה ."ב-2001, בכיתה י"ב, דרכתי לראשונה על אדמת פולין ומיד ידעתי שזה מה שאני רוצה לעשות בחיי. חלום הרפואה התחלף בשימור והנצחת זכר השואה." ב-2005 סיימה שירות צבאי בחיל המודיעין ובמשך 6 שנים היא עשתה את ב.א  בתחום  היסטוריה של עם ישראל ובלשנות אנגלית, ואחר כך ה- MA- בהיסטוריה של עם ישראל ויהדות זמננו (התמחות בשואה). במהלך התואר השני היא כתבה תזה בנושא: "קורות יהודי זדונסקה וולה פולין בשנים 1939-1944"  בתקופת לימודי התואר השני, היא הכירה את בעלה לעתיד אבי הרשקוביץ,יליד ירושלים , לו נישאה לאחר הכרות של יותר משנה . היא מתארת אותו  "גבר חלומותיי."  לזוג שני ילדים. הבן הבכור עָז, נולד ב-29.3.2012 ו-14 חודשים לאחר מכן נולד עדן. רעות, לאחר הנישואין היא משהו כמו ,אישה דתייה לייט". או מסורתית פלוס.למקורביה יש לה תמיד חיבוק חם.המשפחה גרה בדירה משלה  בשכונת פסגת זאב בירושלים." מדובר בבעלי, בי, שני הבנים ושני חתולים" .היא שכחה למנות את משפחתה הגדולה- שרידי הקהילה  של זדונסקה וולה, שהיא להם אם צעירה ואחות.והיא גם מופת לאחרים.

 

.