תהפוכות במדיה יעילות יותר כשהן נעשות מבפנים.
במהלך ההיסטוריה של השידור הציבורי החל בזה של המנדט הבריטי-ה- Palestine Broadcasting Service- "קול ירושלים"-1936-1948 ועד "כאן 11" בימינו בולטים שני מאפיינים שרצים במקביל. החשיבות שהציבור ובראשו הפוליטיקאים מיחסים לחדשות וענייני היום. זאת אף, כפי שאני מקפיד לציין, שאין כול תימוכין בחקר המדיה שמייחסים לחדשות ואקטואליה השפעה מכרעת על עמדתו הפוליטית של הבוחר.אלא אם כן מדובר בתקופה קריטית כמו מלחמת יום הכיפורים שהמדיה, בעיקר הטלוויזיה ,שהביאה ,זאת הפעם הראשונה, את המלחמה לבית ועוד בשלביה הקריטיים הראשונים, העצימה את הזעם הציבורי. המאפיין השני הוא מינויים מטעם של נציגי ציבור ואנשי מינהל ועיתונות בתחום האקטואליה ,שמקובלים על השלטון.
למעשה אני יכול להביא שתי דוגמאות, אחת היסטורית והשניה במציאות לטעות אינהרנטית זאת לגבי מידת החשיבות של המדיה בהשפעה על הציבור.אם נביא את הדוגמה של "קול ירושלים" ,שלטונות המנדט חלשו על תוכן החדשות והאקטואליה, אבל השאירו את כל השאר- משדרי תרבות, אמנות,תעודה ,ילדים, מוזיקה בידי המנהלים היהודיים של "קול ירושלים".חיוך הגורל הוא שדווקא כאן באו לידי ביטוי רוב תחומי העניין של המאזינים היהודיים.המאזינים היהודיים כמובן לא האמינו לחדשות הרשמיות אך מאוד האזינו לתוכניות השונות של "קול ירושלים".כאן ניתן היה לשלב בכיף ובתחכום אלמנטים ציוניים לתפארת, שהשיישוב היהודי סגד להם. לגבי המציאות כיום, התחום שמשפיע בטלווזיה על הצופים הוא משדרי הנוער והילדים. ילדים נוהגים לחקות. מסיבה זאת בטלוויזיות רבות בעולם לא יקרינו תוכניות הנפשה שיש בהם אלמנטים אלימים.
אותה גישה ,פחות או יותר ,קנתה לה חזקה עם קום המדינה כאשר "קול ישראל" היה חלק ממשרד ראש הממשלה.התחום שעניין את ראש הממשלה,דוד בן גוריון היו חדשות. לאקטואליה, כלומר יומני חדשות, הוא התנגד. ביומנים אתה מרחיב את היריעה,לרבות רקע וכן דעות של אנשים שונים ולאוו דווקא דוברי הממסד או תומכיו.
חדשות כיקירת השידור הציבורי האוטומוני.
עם קום "רשות השידור" בשנת 1965 ומינוי מוסדותיו, לאמור המליאה והוועדות, הוועד המנהל של הרשות, הגוף הציבורי העליון של הרשות, מינה את עצמו כוועדה לענייני החדשות זאת משום שמוקד תשומת הלב הן של הציבור והן של הנהלת הרשות והפולטיקאים היה חדשות ואקטואליה.
עם השנים,לאחר תהליך ממושך של מנויים פוליטיים, הסתאבות המערכות הפנימיות, פוליטיזציה בכול הרמות ומעשי שחיתות, כולם במעשה או במחדל הממסד, בעיקר בתקופת ביבי נתניהו כראש ממשלה- הרשות חוסלה ובמקומה קם התאגיד.
הקדשתי בשעתו סדרת מאמרים על התאגיד בהתהוותו,ציריי הלידה שלו, המורשת שלו, הצעדים הראשונים שלו וההתאוששות שלו. ציינתי שני מרכיבים בתודעה הציבורית לגביו. אחד חד-פעמי חשוב -שידור האיירוויזיון שזכה לשבחים בעולם ובארץ. אליו נוסף באחרונה המונדיאל האחרון, שזכה לצפיה גבוהה מאוד.המרכיב השני- מתמשך- הסדרות בדרמה ובתעודה שהפכו את הצפייה בו לפופולרית.
הסדרות הללו, שאהובות על ציבור הצופים- מעניינות מעט מאוד את הפוליטיקאים. אלה לא חדשות.וכאן טמונה התמיהה. הרי "כאן 11 " לא מצטיין בחדשות נשכניות, בלשון המעטה. הן מאוד "מאוזנות" עם רכילות פוליטית פה ושם, שהיא במקומה ,אבל מעט מאוד חשיפת פגמי הממשל.גם את הכתבים, ברובם, קשה להגדיר כ"סמולנים".בכל זאת התאגיד מפריע לשר התקשורת שלמה קרעי והפטרון שלו ביבי. הסיבה היחידה שאני רואה, אינה מהותו של השידור הציבורי אלא עצם היותו ציבורי והעדר שליטה ישירה עליו.שליטה- זאת המטרה של השליט.אגב , זאת גם הסיבה שביבי לא אוהב את מערכת המשפט. אין לו שליטה עליה. מעשית כול עוד תלוי ועומד המשפט נגדו- יש למערכת שליטה עליו. זאת בשעה שאם במקום התאגיד יהיו ערוצים מרוסקים מסחריים תהיה שליטה, אומנם עקיפה,לטנטית, אבל שליטה.
הדלת האחורית.
אני נזכר בדלת האחורית באופן מוזר למדי. למשפחתי הייתה בין היתר חנות טקסטיל בלב העיר במרכז פולין. בשבת היא הייתה סגורה בשל קדושת השבת בייחוד אצל משפחה חסידית כמו שלנו. אבל ביום ראשון, השבתון הנוצרי, כול החנויות היו סגורות כחוק. אלא שלחנות שלנו הייתה דלת אחורית במבואה של שער הבניין, וביום א' הדלת הזאת הייתה פתוחה ודרכה הגיעו הרבה לקוחות גם נוצרים.
גם לשידור הציבורי ישנה "דלת אחורית" שחביביי השררה יבואו בה.כמה ימים לאחר פרסום הידיעה כי איילה חסון תעבור מערוץ -משָם ,הוא ערוץ 13 -לכאן 11, פרסם הקריקטוריסט של "הארץ" ,עמוס בידרמן רישום אקטואלי מאוד. בו נראית איילה חסון מחזיקה קופסת קרטון ובה עציץ פרחים ותמונה של ביבי כשהיא צועדת בגאווה אל ביתה הראשון,"ערוץ 11" .מטבע הדברים שלא ראו מה עוד מכילה הקופסה. מן הסתם פריטים נוסטלגיים מערוץ 13 .
קריקטורה זאת שיקפה את המציאות. שכן היא , בפועל , אמנם לא נכנסה בדלת האחורית- אך ה"פוליטיקה" ולו של המנכ"ל הטרי- נכנסה גם נכנסה. ולא זו בלבד שהצטרפותה ל"כאן 11 " נעשתה בהמולה פרסומית בחוץ , אלא לוותה בפנים במסע קידום אינטנסיבי שמשאיר מאחור פרסומת רבת היקף של חברות ביטוח וטואלטיקה. זאת רצה צפוף ברשת ב' מהבוקר עד הלילה עם הבשורה על מישדר האקטואליה יומי בשעה 7 בערב בעריכתה והגשתה של איילה חסון. שעת צפיית שיא.
היא עצמה הבטיחה סל מלא "גוּדיס"- ימין ושמאל,דתיים חילוניים,בעד ונגד. בעצם זאת המדיניות של "כאן 11" עד כה. כול ציוץ של אדם הזוי , כול גיהוק של גזען, גם כשזה חוזר על עצמו,נכנס לקטגוריה זאת.ככה או אחרת בהתחלה ,במתאבן קבלנו את דרעי. הוא נאות להופיע בערוץ 11 .סקוּפּ.בראוו. מבחינת שיקול הדעת של המנכ"ל לגבי "חתונה" זאת במציאות העכשיווית, אני בספק אם זה עיתוי מוצלח. גם אם הדברים סוכמו הרבה לפני כן, הרי בכול הנוגע לרגישות העיתואנית והציבורית- אני הייתי ממתין.
עם זאת, הצופים וגם אנשי מקצוע לא מפקפקים בכול הנוגע למקצועיות של איילה חסון. יש לה הרבה קבלות. וההגינות מחייבת לאפשר לה להוכיח שהיא ממלאת את תפקידה המקצועי במהימנות וביושרה ללא רבב. אשר להשקפתה הפוליטית, כול שדר שטוען שהוא אובייקטיבי, חוטא לציבור קוראיו,מאזיניו,צופיו וגם לעצמו. אין חיה כזאת. אלא, שדווקא הכרה זאת מחייבת את איש המדיה לעשות את המירב כדי לשקף את מה שקורה, כמיטב יכולתו. ובכול הנוגע לאיילה חסון ,וזה חשוב לציון,שלא היא שבחרה את המעבר אלא, על פי פרסומים, המנכ"ל החדש של התאגיד הוא שחיזר אחריה.מקרי לגמרי שגולן יוכפז נכנס לנהל את "כאן 11 " חמישה ימים לאחר הבחירות שכן הוא נבחר חודשים רבים לפני כן. אבל גם מקרה עשוי להיות סמלי מאוד.
מנזר שתקנים.
כשהחלה המערכה הציבורית נגד כוונת שר התקשורת לחסל את התאגיד או למצער לסרסו, ירד על התאגיד מסך ברזל בכול הקשור לגורלו. בהוראה מגבוה שדרי התאגיד הפכו ל"מנזר שתקנים". עד כדי כך שחרף הקשר שיש לי עם כמה שדרים מוערכים בתאגיד, ברגע שבמסר שלי היה רמז בנושא התאגיד- לא היה מענה.כששדרים שותקים, בייחוד תוך הנחיה מלמעלה, זה סימן לא טוב. בטלוויזיה הישראלית, הטובה והרעה, לא זכורה לי שתיקה שכזאת.צנזורה עצמית היא גרועה יותר מאשר צנזורה מלמעלה כמו זאת הביטחונית או צנזורה פוליטית.
סוגיית השידור הציבורי בחברה דמוקרטית היא לא פחות חשובה מנושאים פוליטיים,כלכליים,חברתיים,תרבותיים, שאמצעי המדיה מסקרים. וזה חל גם על התאגיד. הוא לא איזה גברת מן המאה ה-19 חגורה במחוך צניעות.הרושם שלי הוא שזאת מדיניות של "שקט תעשייתי" ו"תקינות פוליטית" במדיה, בשעה שהתקשורת בחברה חופשית אמורה להיות כלב השמירה של הדמוקרטיה ,ואם מדובר בין השאר בפגיעה בחופש הביטוי היא חייבת לנקוט עמדה.
אין לי ספק שכל מנהל מדיום תקשורתי, לא רק אצלנו אלא בעולם הנאור חייב להיות מודע לעולם הפוליטי סביבו. זה לא רק אילוץ אלא גורם חשוב. זה העולם שאנו חיים בו ואנו במדיה חלק בלתי נפרד ממנו. המאבק על היותנו חברה חופשית הוא מאבק פוליטי. ולא זו בלבד שאין רע בפוליטיקה אלא היא חלק מן הרקמה הדמוקרטית. אלא שגם בתקופה רשות השידור, בעיקר בשנות ה-70 הדרג הניהולי, וגם, במידה, הדרג הציבורי- הפולטי- ידע את הגבול, לעתים הדק ולעתים הגס, בין מודעות לזירה הפוליטית לבין כניעה לה במסווה זה או ב-עילה אחרת.
ה-בּי.בּי.סי כאן? מה פתאום, ו"כאן-11 "- לעולם לא.
כתבה גדולה שמשתרעת על 3 עמודים במגזין השבועי של "ד'מרקר" (3.3.2023 ) מוקדשת למנכ"ל החדש של "כאן 11 " ,גולן יוכפז, ובו "רֶזוּמֶה" נאה של האיש והישגיו בתחום המדיה. כמובן שכתבה כזאת כוללת את האתגרים שאתם הוא אמור להתמודד והבעיות המקצועיות והפוליטיות שבפניהן הוא עומד ובעיקר הכוונה של שר התקשורת לחסל את השידור הציבורי. התמונה המצטיירת היא שמדובר באדם שלא נכנע ללחצים. עם זאת בהכירו היטב את הזירה הפוליטית הוא מבקש להפגין כי פניו לאיזון, ורכישה של איילה חסון היא חלק מן המסר.
לי פחות חשוב המינוי ויותר חשובה עובדת היות התאגיד אטונומי בהחלטות שלו ובשידורים שלו. על כך לחמנו, אנו ציבור העיתונאים הרחב ובייחוד וותיקי השידור הציבורי, ועשינו זאת בכול דרך אפשרית.וזאת מסגרת ההיתייחסות שלי ולא ההצלחה או הכישלון הניהולי של מנכ"ל החדש.
בסיום הכתבה בד'מרקר נכתב: " כששואלים את עומר( גיל עומר- יו"ר התאגיד. צ.ג) אם התאגיד יהיה קיים בעוד חמש שנים,הוא עונה בנחרצות שכן בהובלתו של יוכפז " הוא ייהפך לגוף תקשורת משפיע ורב זרועות על התרבות והמהות הישראלית…..ואני בטוח שהוא יוכל להוביל את התאגיד להיות כפי שהוא רוצה – ה-בי בי סי הישראלי".
אני מאחל ומייחל שחזון זה יתממש, ואנו נעקוב מקרוב אחר התנהלותו. אבל "כאן 11 " לעולם לא יהיה –הבי בי סי. מסיבה פשוטה. אנו לא אנגליה. באנגליה גם ראש ממשלה "שובב", כמו בוריס ג'ונסון שאחראי בין היתר למחדל ה"ברקזיט" יכול היה להיות ראש ממשלה לתקופה קצרה.ביבי של 2023 היה רואה את הדלת החוצה הרבה יותר מהר, ולא בשל המבטא האמריקאי של האנגלית שלו .המפלגה השמרנית היא לא "הליכוד". זה בין השאר ההבדל. אנו לא רק במזרח התיכון. אנו בישראל.
זרקור 