במערכה שאנו מנהלים נגד הרפורמה המשפטית, פסחנו על עוד רעות חולות שעליהן צריך להאבק וביניהם הכפייה הדתית.
במערכה הגורלית שאנו מנהלים כאן על שמירת אורח חיים נורמטיבי של מדינה דמוקרטית, שכחנו כי השותפים לחתירה תחת אושיות המדינה היהודית דמוקרטית הן המפלגות החרדיות הלאומניות . עד כה הם עשו זאת לאט ובהתמדה ועכשיו הם העלו מדרגה במסגרת הממסד הלאומני ובחלקו גזעני.
בפוסט באוקטובר 2011 כתבתי כי "הצעד של הסופר יורם קניוק- גזר הדין שלו ,בימים הנוראים – לוותר על הדת היהודית בזהותו אינו מלחמה בדת . הוא במוצהר, מלחמה בסוחרי הדת, בספסרי הדת, בזילות הדת לצרכים פוליטיים , ובהרחקת הציבור מכול היפה שבמסורת היהודית. זהו צעד לא רק נגד גונבי הדת אלא גם נגד גונבי הדעת מקרב גורמים ממסדיים צבועים שמשלמים את המחיר המופקע בעד בצע "דת" כדי לשמור על השלטון".
באותו מאמר התייחסתי לפרק בספריי " גשר של ניר" שראה אור בשנת 1996 – בהוצאת משרד הביטחון –שהוקדש כולו לחצר חסידות גור. בספר הזה שני חלקים. חלק ראשון מוקדש לקהילה ולשבט המשפחתי ואורח החיים של קהילה בת 10,000 יהודים,מתוך 25,000 תושבים, במרכז פולין .גדלתי בבית חרדי, שבראשו סבי, דוד ניידט, יהודי אמיד , יו"ר הקהילה היהודית וממנהיגי "אגודת ישראל" החרדית ומקורב לאדמו"ר הגדול מגור,אברהם מרדכי אלתר ותורם גדול לחצרו.
האדמו"ר היה אדם ליברלי ובאחד מכתביו בעברית הוא כתב: "אם אין שלום, אין כלום". זה ועוד.סבי השיא את בתו הבכורה לציוני, ואין לי כול צל של ספק, שהוא נועץ באדמו"ר שלו.אגב,בין שלושים ושבעה האישים החתומים על מגילת העצמאות היה יצחק(איצ'ה) מאיר לווין, חתנו של האדמו"ר מגור. אגודת ישראל הייתה התנועה החרדית היחידה אשר תמכה בהקמת מדינת ישראל.האדמ"ר עצמו איש עולם, ציוני בדרכו שלו, ביקר בארץ ישראל חמש פעמים, בפעם האחרונה למשך יותר משנה תוך כוונה להתיישב בארץ, אך בשל בעיות בחסידות הוא שב ועם פרוץ מלחמת עולם השנייה הוא הוברח מפולין בדרכו לארץ ישראל. והנה צאצא השושלת ,יעקב אריה אלתר, האדמו"ר הנוכחי-הוא ההיפוך הגמור, קנאי לדת ולא פחות לנכסים רבים שצבר, והוא האיש שעומד מאחורי המהלכים של שלוחיו בכנסת. איזה הבדל?
אשר למצב בימינו- בריאיון בגלי צה"ל עם צאת ספרי "גשר של נייר" שאל אותי המראיין כיצד אני משווה את החרדים שבקרבם גדלתי לאלה שחיים איתנו כיום בישראל. תשובתי הייתה: "אז הם נסעו בכרכרות, ובמכוניות זוחָלות-אבל נעו קדימה. היום הם נוסעים במכוניות חדישות- ברֶווֶרס".ומה שחמור יותר הוא שאין בתוך כל הממשלה המבולבלת והמטרוללת הזאת, מיניסטר אחד שיאמר להם "חברים מה שקורה כאן -"קן הקוקייה" מחוויר לעומתו.
מימין הפגנה נגד כפייה דתית בשנות ה-70 .התמונה באמצע ובשמאל ההפגנה באשדות ביוני 2018 .צילומים מן המרקע.
צדיק אחד עם כיפה.
אולם, אם להם הנהיגה לאחור לא מפריעה – בנו, הנדרסים, היא פוגעת כמעט בכול אורח החיים- גם החברתי, גם התרבותי וגם הכלכלי.שלא לדבר שהם ,בסחר- מכר שלהם, מבזים את היהדות והופכים אותה לאסקופה שמשניאה את הדת על הציבור.אני משער שיש דתיים ואף חרדים שמזדהים עם המאבק למען מדינה יהודית דמוקרטית. אלא שרק אחד מכול אלה, לדבריו, העיז להשתתף בהפגנה האדירה והמרשימה שהתקימה בירושלים וסמלית בין המבנים של שלוש הרשויות של משטר תקין- בית המחוקקים, הממשלה ובית המשפט העליון.
במכתב למערכת הארץ ( 15.2.23 ) תחת הכותרת "הייתי בודד בכיפתי" כותב דב הלברטל (משפטן ופובליציסט חרדי- צ.ג) "בעיני רוחי ובפועל ראיתי שם- בהפגנה הראשונה ליד הכנסת את מלח הארץ,את מייסדי המדינה. זאת לא רק המהפכה המשפטית . זה בעיקר מאבק על תודעת הזמן ועל הרצף ההיסטורי של הערכים המסמלים את המדינה.צדק שוויון ,חירות,זכויות המיעוט והיושר. ההפגנה באה להגן על מגילת העצמאות על מוסריותה של המדינה.הפגנתי גם נגד ה-18 מנדטים של החרדים המבקשים לאכוף את הערכים שלהם על אחרים,על החשש מהיום שבו יינתן להם עוד כוח, על החשש שיום יבוא והם לא יכניסו לכותל נשים בנידתם או בלי כיסוי ראש אלא באישור מש"ס. 18 מנדטים של מי שאינו מציין את יום העצמאות של המדינה ואף של יום הזיכרון לחלליה"(הדגשה שלי)
והוא מסיים: "זה היה מפגן מרשים, משהו חד פעמי. היית לו גם אווירה של יום העצמאות מסוג המעמדים שיום יבוא וישאלו : איפה היית באותו יום .וזכיתי להיות שם ,גם אם בודד בכיפתי"
ועד כמה שזה נשמע מוזר ,רבים מן החרדים שלא באו, הם עמי הארץ- בורים בידע המקורות. בין היתר, הם לא מכירים את אמירתו של זכריה הנביא "לא בחיל ולא בכוח כי אם ברוחי". הם בריונים דאורייתא שמבזים את התורה והדת . כדי שזה יהיה חד וברור, אני ושכמוני לא נלחמים נגד הדת או הדתיים ויש בינינו רבים ששומרים על המסורת של בית אבא וסבא. אנו נלחמים נגד ספסריי הדת אשר כול הזמן מוסיפים עוד אבן לחומות הגיטו שלתוכו הם רוצים להחזיר אותנו.ושכאלה -חייבים להאבק בהם. בכך גם נציל את היהדות מידיהם החמדניות שלא יודעות גבול בנבירה לתוך כיסינו ונפשותנו.
זרקור 
תגובות
הפסקה האחרונה שכתבת כל כך מדוייקת !
מצער כל כך שבעידן שלנו עדין יש חברות שחושבות שאפשר ומותר להשית את אמונותיהם על הזולת במקום לקדש את הרעיון של חיה ותן לחיות. כל אחד עפ דרכו ואמונתו מבלי לפגוע ולכפות על האחר.
ספסרי הדת מצליחים במקום שבו הבורות מתקיימת.
דת היא דת. לא אמת.