עם נפתלי  בנט ליד שולחן הממשלה


שעה וחצי בלי קואליציה ואופוזיציה.

בחודש הבא, ליתר דיוק ב 13 ביוני,תמלא שנה מאז כינונה של הממשלה בראשות נפתלי בנט.אותה "ממשלת שינוי" שנולדה בנס ומזה שנה מתקיימת בנס. בדיוק על פי אמירתו של אבא אבן ש"היהודים לא מאמינים בניסים, הם סומכים עליהם."

בוודאי שפה ושם התייחסתי לנפתלי בנט כראש הממשלה ולא מכבר בנושא של  היחס האמביוולנטי, בלשון המעטה, לגבי המלחמה באוקראינה, שאין צל צלו של ספק מי התוקפן. ראש הממשלה ניסה  לשמש מתווך בין הזאב שגמר אומר לטרוף את הקרבן, תוך מלחמת התשה מדממת,לבין הקרבן. אולם כמעט לא עסקתי בו מעבר לזה.

ברטרוספקט  דומני שהממשלה אשר בנט עומד בראשה כרה"מ  החליפי הראשון, לא רק שלא זכתה ל- 100 ימים חסד אלא גם לא ליום אחד. מרגע היוולדה החלה כבר הספירה לאחור מתי הילוד הזה ימות ויובא לקבורה בשולי חלקת קטני האומה. וככל  שבעיותיה, האינהרנטיות, הלכו והסתבכו כן היא הייתה  מטרה לחיצים לא רק מן האופוזיציה שחֵצֵייה היו משוחים בשכבה עבה של רעל וסחי, אלא גם מתומכיה כביכול.האופוזיציה של היום אינה בוחלת גם לא בשימוש בשכול, כדי להכפיש את הממשלה והעומד בראשה. אותה הסתה הניבה יבול,במעמד טקס יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, בצורת קללות מחפירות נגד ראש הממשלה מצד כמה מן הנוכחים ששכלו את יקיריהם. כמי שלמוּד שכול אני יכול לומר שהוא שבר שלא ניתן לאיחוי ופצע שלא ניתן לריפוי, אך אין בו פריבילגיות לטוב ולרע ,זולת הסולידריות של החברה כלפי המשפחות שיקיריהם נפלו בשרות המדינה או מחוּיבוּת של  ממשלים וגורמים ציבוריים ופרטיים שיש בהם משום פיצוי חומרי למשפחה על האובדן .ממשלה זאת הותקפה לאורך כול דרכה במוקשי נעל ובמטעני צד כיאה וכנראה לחברה ולמדיה אשר טרוניות מתמידות מאפיינות אותן. A grumpy Nation

אם המדיה, היא מראה שהאמת לא משתקפת בה  אלא תדמית ציבורית- הכול  בממשלת בנט רע. אני לא מציע להסתיר תופעות שליליות או צעדים מפוקפקים.  אך יש גם תופעות חיוביות ומעשים טובים של הממשלה הזאת. אולי הדבר הגדול ביותר הוא שחרף כל הנסיבות של נפילה והפלה,ותככים ושטיקים מבחוץ ומבפנים- היא החזיקה מעמד עד כה, כמעט שנה. שלא לדבר על הישגים ממשיים כמו הטיפול בגלים האחרונים של ה"קורונה" ובשמירה על כלכלה יציבה. בתחום האמורפי יותר. אנו נושמים ולא זקוקים למסכות נגד אובך כבד ורעיל שמלא את החלל הציבורי במשך יותר מעשור.אלה ,במקרה הטוב, מוצאים עצמם בשולי הסיפור, אם בכלל.

זה מכול מקום הרושם שמתקבל אצלי ,אם אני קורא את המאמרים בערוצי מדיה לרבות בדפוס,שרואים עצמם סופר ליברלים, ואשר חגגו את החלפת השלטון של ביבי נתניה.ככול שאני תוהה לגבי תופעה זאת, ככה מתקבל אצלי הרושם, שאם הכול רע כל כך אולי התשובה לכך ,בדינאמיקה החברתית הלאומית ,טמונה ביסודות המשטר הדמוקרטי המבולגן. היא זאת שמוצאת ביטוי בתופעת הריאקציוניות של הטרמפיזם האמריקאני, האורבניזם בהונגריה והבולסונאריזם  בברזיל. שם יש מדינה, ויש מנהיג שעומד בראשה ויודע מה טוב לאומה .יש עדר ויש סדר .לפי הסקר האחרון, זה מה שחלק  נכבד מן הציבור רוצה. ממשלת בנט, עם כול חסרונותיה אינה כזאת-לשמחתי.

הקול מן ההר.

הטקס לציון ערב "יום הזיכרון לשואה ולגבורה" שנערך ב"ככר וורשה" ב"יד ושם" בהר הזיכרון בירושלים היה מרשים מאוד בתוכנו ובעיצובו.אלה שצפו בטקס בארץ ובחו"ל  מן הסתם האזינו לנאומו של ראש הממשלה נפתלי בנט. בדברים שהוא נשא, לא זו בלבד שהשואה לא שימשה לצרכים פוליטיים, לא בארץ ולא מול אויבים בחו"ל, אלא עסקה לא רק בשואה אלא בצוויי הזיכרון, דבר שנעדר מן הנרטיב הרשמי והלא רשמי של " יום הזיכרון לשואה ולגבורה". והציווי הזה של השואה כולל לקחים שעלינו לא רק להטיף לעולם, אלא לנו עצמנו כאן בארץ היהודים. בכך עוסק "מנשר ניצולי השואה" אשר התקבל במושב הנעילה של  ה"הכנס הבינלאומי למורשת ניצולי השואה המשמעות הערכית והמוסרית לעולם" אשר נערך בבקעת הקהילות ב"יד ושם" לפני 20 שנה. אגב נשיא המדינה יצחק הרצוג, אשר נשא דברים גם בעצרת הנעילה של יום הזיכרון ב"בבית לוחמי הגטאות" צטט קטעים מאותו מנשר.

מימין.הנשיא יצחק הרצוג ורעייתו מיכל- מימין בתמונה. נכדתי דרור -משמאל. תמונה משמאל: הנשיא ורעייתו עם מעליי המשואות ומלוויהם. לידו -יו"ר "יד ושם" דני דיין. תמונה: דוברות "יד ושם". צילום :איציק הררי.

בדברי ראש הממשלה כמו בדברי הנשיא היה  חידוש שלא היינו רגילים לו בשנים האחרונות לא רק בעצרת הפתיחה אלא במהלך כול יום הזיכרון. בשימוש בזיכרון השואה לצרכים אחרים זולת האירוע הנורא הזה עצמו והלקחים  המתבקשים ,היו בו לא רק זילות של השואה אלא גם אלמנט  אנטי חינוכי לדור הצעיר ומידורו בפועל מעיסוק בסוגיה על השלכותיה- כאן ועכשיו. הדור הצעיר מתרחק מפוליטיקה כמו מפני שדה קוצים בוער. לשואה אין מה להוסיף ולגרוע. לעשות מעשים טובים ולחדול ממעשים רעים- אשר קדמו לשואה, זה אתגר שהדור הצעיר מבין יותר ויכול לשמש לו השראה. אם יש לו ממי לקבל את ההשראה.

בנט ב"נעלי בית"-כמעט.

השנה נמניתי עם מדליקי המשואות. אתי היו הגברות אולגה קיי ורבקה אליצור,והאדונים שאול שפילמן, בנו של שמואל בלומנפלד, שנפטר שבועיים לפני הטקס  ואריה שילנסקי.כול אחד והסיפור המיוחד שלו. עוד בתקופת כהונתו של ביבי נתניהו הייתה מסורת שיום לפני ערב יום הזיכרון כאשר מדליקי המשואות מובאים לחזרות ,הן  בכול הנוגע לתפקידם והן של האירוע כולו, ראש הממשלה מקבל אותם בלשכתו.וגם השנה היה ככה וזוּמָנוּ למשרד ראש הממשלה ואחר כך ללשכתו ולחדר הישיבות של הממשלה.ואגב, השנה נשיא המדינה יצחק הרצוג בא אלינו לפני הטקס לשיחה מלבבת מאוד, כפי שהוא יודע  לעשות אותה כזאת.ראש האופוזיציה ביבי נתניהו בא אלינו אחרי הטקס לברכנו.

אינני יודע מה הייתה האווירה במפגשים הקודמים עם ראש הממשלה. אבל במפגש הזה, לי זאת הייתה פעם ראשונה שפגשתי את נפתלי בנט. גם לא כאיש מדיה, שכן בנט הוא בדור צעיר ממני וגם אילו היה מבוגר יותר הוא לא היה  מכיר אותי אישית כאשר מלאתי תפקידים בכירים ברשות השידור, גם ברדיו וגם בטלוויזיה. אם אי פעם כוכבי דרך,וגם בזה אני מסופק, הוא דעך מזמן. לאמור,לא הייתה שום הכרות בין ראש הממשלה לביני.גם שורד שואה לא שייך למוניטין.

לפני שהתיישבנו ליד שולחן הישיבות של  הממשלה,ראש הממשלה עבר על פנינו, לחץ את ידיהם של מדליקות ומדליקי המשואות ובמקרה הייתי אחרון במעגל.הוא ניגש אלי עם חיוך גדול כאל חבר שמזמן לא נפגש אתו ואמר תוך הנחת היד על השכם : "מה שלומך צבי?" התחושה הייתה טובה. ראש הממשלה יודע  משהו עליך.תשומת לב, שכה חסרה במחוזותינו.מכיוון שזאת תכונה שאני ,אפשר לומר, מתמכר לה, לכל הפחות אני מיישם אותו גם לזולת.

זה היה המבוא לפגישה שנמשכה קרוב לשעה וחצי, זמן די ממושך לראש ממשלה עמוס בעניינים שעל סדר היום ולאלה שמתווספים לסדר היום ,והם אצל בנט אולי נתח גדול של עניינים.בפגישה היו גם יו"ר הנהלת "יד ושם" דני דיין וענבל קויתי- בן דב, הממונה על יישום חוק חופש המידע אגף הנצחה וקשרי קהילה. מדובר בתוכנה של המסכת,על מסריה, כפי שהיא תיראה בטקס .אני מניח שענבל היא זאת שציידה את ראש הממשלה ברֶזוּמֶה   של  כל אחת ואחד מאתנו.אף שהדפים היו לפניו הוא עשה שיעורי בית וזכר את תוכנם ורק מדי פעם הציץ בכתוב. בהסתמך עליהם הוא  ניהל חילופיי דברים עם כול אחת ואחד מאתנו בהרבה חום ואמפתיה תוך דגש כזה או אחר בחייו של השורדת או השורד או בנסיבות במהלך שנות התופת. כשהוא הגיע אלי, תוך כדי מהלך השיחה ,סיפרתי לו כי הנכדה שלי דרור שלוותה אותי וישבה מאחוריי, שרתה שלוש שנים ביחידה מעורבת בצה"ל בתקופה לא קלה. זאת כהערכה לסבה שנטל חלק במלחמת העצמאות. כאן ראש הממשלה הפתיע אותי מאוד. כמובן שהוא קרא שבין היתר השתתפתי  במלחמת העצמאות, אך הוסיף ושאל באיזה גדוד בחטיבת כרמלי שֵרָתּי ועל המערכות שבהן הגדוד היה מעורב. זה לא היה רשום בדפים של ענבל קויתי. זאת הוא למד ממקור אחר מתוך סקרנות אישית ואינטלקטואלית.כמובן שזה ריגש אותי מאוד.

מימין: מעליי משואות עם ראש הממשלה- בלבוש לא חגיגי ביום של חזרות. משמאל בשיחה עם ראש הממשלה. לידו יו"ר הנהלת "יד ושם" דני דיין. תמונה: דוברות "יד ושם" צילום :קובי גדעון לע"מ

זאת הייתה איזו אתנחתה לראש הממשלה ולנו שבה חזרנו לא רק לשואה אלא גם לתקומה, שכן באותה פגישה  היו  מלווים דור שלישי לשרידי השואה- עדות מבוהקת לבשורת החיים ולא לפולחן המוות.

חשבתי לעצמי ואני חושב גם עכשיו, שגם נפתלי בנט ראוי לאיזה Fireside chat  – "שיחה ליד האח". הוא אנושי,אמפתי  ומאיר פנים.כוכבים עיתונאיים בהווה כמו בני ציפר, סופר, משורר, עורך מדור "תרבות וספרות" בעיתון "הארץ" וגדעון לוי מן הבולטים הפובליציסטים והמגָרים של העיתון, מתבשמים ממפגש "ליד האח" עם ביבי נתניהו.הם לא רק נשבו בקסמיו, אלא נותנים לכך ביטוי מדי פעם ובכך אנו הקוראים אמורים לשאוף באפינו את  הניחוח באוויר בשולי המפגשים. יפה.שמא ראוי שיעשו זאת עם נפתלי בנט בדירתו ברעננה ולא בבלפור. שהעם יידע. כמו שהוא יודע  על ביבי בד' אמותיו, כפי שהוא מתואר."הארץ" הוא הרי עיתון ללא משוא פנים. הוא יפרסם זאת וציבור הקוראים יכיר עוד פן  של ראש הממשלה שלו.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • תרצה הכטר  ביום 11/05/2022 בשעה 11:01 am

    צבי, הפוסט הזה חשוב מאין כמותו. התרגשתי. בנוסף, צפיתי בך מדליק משואה והמילים שלך היו כמו אויר לנשימה. יישר כוח.

  • צבי גיל  ביום 11/05/2022 בשעה 11:09 am

    רוב תודות לך תרצה.

  • לילי הבר  ביום 11/05/2022 בשעה 6:00 pm

    התרגשתי יחד אתך בארוע שהיה ביד ושם, כמובן שגם בגלל שאתה היית שם, אך בעיקר בגלל שהפעם, אחרי שנים רבות של "אני", "אני" ו"אירן", "אירן" נשמעו דברים אחרים. דברים מאחדים. דיבורים אופטימיים. לא רק שנאה ופחד. דבריו של ראש הממשלה, נפתלי בנט, היו מרגשים ונפלאים. מי היה מאמין שאני אכתוב מילים כאלה על בנט… מסתבר שלעיתים יכול "הכושי לשנות את עורו". ומי יודע, אולי יקרה לבנט מה שקרה לאהוד אולמרט – מימני מובהק היה למרכז שמאל ואז "יגיע גם המשיח".

  • הנכדה :)  ביום 11/05/2022 בשעה 6:18 pm

    יישר כוח! אכן מגיע לבנט לקבל מעט מילות כבוד נעימות ומפרגנות, לפחות מידי פעם
    ובכלל, כמי שזכתה לכבוד האדיר לעמוד לצידך באותם יומיים טקסיים, ההתרגשות הגדולה הייתה כמובן אתה, ההתרגשות השניה הייתה להכיר את ראש הממשלה שלי, אדם נבון, נעים הליכות, סבלני, וממש כמו שאמרת, נתן מעצמו תשומת לב אישית וייחודית לכל משתתף ומשתתפת לפניו. וזה היה ניכר.
    תודה על שתי החוויות שיזכרו אצלי לעד

  • צבי גיל  ביום 11/05/2022 בשעה 8:11 pm

    לנכדתי דרור. היותך אתי באותם יומיים היה חלק בלתי נפרד מן החוויה שחוויתי.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.

%d בלוגרים אהבו את זה: