על השתיקה.


תהודה אנושית של אישה צעירה מול עולם מנוכר ובחלקו אכזר ורצחני.

באחד הימים באמצע חודש יולי אני מקבל מייל שבו כתוב: שמי רותי דורון ואני תושבת גוש עציון ,ביישוב "תקוע". קיבלתי את המייל שלך מיהודית ענבר. לפני  מספר שנים הקמתי ארגון   סיוע הומניטארי שסייע למשפחות, נשים וילדים בסוריה, בימים הקשים של מלחמת האזרחים .  הסיוע היה חשוב ומשמעותי ,  אבל היווה רק טיפה בים הגדול של המצוקה האנושית הקיומית היומיומית.  ימים רבים לאחר מכן, ועדיין אני מתהלכת  עם רצון והבנה   שכבני אדם בכלל וכעם יהודי בפרט עלינו לפעול עמוק יותר ורחב יותר בהקשרי רציחות עמים, לאומים, קבוצות אתניות  וכיו"ב.   

אני רואה במנשר ניצולי השואה,שאותו קראת, צוואה של ממש כי "הזיכרון צריך להוליד מעשה".    ועל אותו "מעשה" – הייתי שמחה להיפגש עימך, לפרוש  רעיון   שהולך עימי בכללותו, ולבדוק אפשרויות וחיבורים.

אצלי היישוב "תקוע" בקצה גוש עציון כעשרה ק"מ מדרום מזרח לבית לחם קשור באחד ההומניסטים הדתיים שלנו, הרב מנחם פרומן, רבה של תקוע. רות דורון גם אם לא הייתה מקורבת לרב פרומן, יש להניח שההומניזם של רבה של העיר , חיזק בה את התודעה הזאת. עם הרקע הזה תוך אזכור מנשר ניצולי השואה, שהוא אכן מהווה ניסיון להנחלת מורשת הומאניסטית כציווי של לקחי השואה, והעובדה שזה לא היה לציון "יום הזיכרון לשואה"-Black memorial day  הייתי מאוד סקרן להיפגש עם רותי ואכן נפגשנו בביתי.

מצאתי מולי בת אדם שעיניה הגדולות  קורנות. אם יש אבר בגוף שלעתים נותן יותר ביטוי מאשר הלשון אלה  העיניים. ומה שהעיניים לא  אמרו היא אמרה ומיד בהתחלה הגדירה זאת כ"נושא שבוער בנשמה".היא פתחה ואמרה:

ביקשתי את הפגישה אתך, מתוך רצון  לשמוע מכלי ראשון את מי שהיה שותף בכתיבה וקרא את מנשר ניצולי השואה.  מנשר, אותו אני רואה כצוואה של ממש. מנשר, שחדר לליבי מהרגע שהכרתיו ולא הרפה. מנשר, בו אני מוצאת מסר עמוק מאוד וחריף. מנשר , שנכתב ע"י נציגי דור שעבר מה שאין דומה לו ולא ידמה לו בכל ההיסטוריה האנושית."

כמי שמאוד מחשיב תשומת לב וחושב שזה אחד הדברים החשובים בחיי אדם, היה, הווה ויהיה, זה החמיא לי מאוד. לצערי איני יכול לחלוק את הערכה לשותפים שלי במיזם. הם לא זמינים יותר. אשר לי, אי שם בפינה של חדרי הלב, זה אמר לי שיש בני אדם, או בנות אדם, שאכפת להם. מי שאכפתי בתחום הפרט הוא אכפתי בתחום הכלל .ואלה בין היתר רותי וחברותיה. אלה בימים הקודרים של מלחמת האזרחים המדממת בסוריה ומאות אלפי פליטים ללא קורת גג על סף הרעב, לא רק שלא שתקו אלא עשו.

באותם ימים אפלים כאשר על המזרח התיכון בכלל, ועל סוריה בפרט, עבר מרחץ דמים וכתוצאה ממנו החל לשטוף את האזור ואת העולם כולו גל של מאות אלפי פליטים, רותי דורון לא הסתפקה בקריאה בעיתונים בהאזנה לרדיו ובצפייה בטלוויזיה ,שגם אלה נדמו עם הזמן ,אלא החליטה לעשות.יחד עם חברותיה גלית קויפמן, לילך כהן ,אורטל מוּסָצ'י,בת עמי שורק ועליזה רז-מלצר. הקימו תנועה בשם "לא עומדים מן הצד". והם לא עמדו מן הצד ואיתם אלפים מאזרחי ישראל נענו לקריאה לסייע לרבבות קרבנות, רבים מהם קשישים ורבים עוד יותר –ילדים,מאות יתומים. מאה ועשרים נקודות איסוף הוקמו ברחבי הארץ .המשימה הייתה  להעביר להם בדרך לא דרך סיוע במצרכים ומוצרים חיוניים כמו מזון, שתייה לא מזוהמת, תרופות ואמצעי היגיינה וגם לבוש חם, שכן באותה עת האזור היה מושלג ושרר קור כבד בסוריה.

בתמונה מימין:פליטים בהריסות ובקור מקפיא. באמצע חבילות הסיוע בתמונה משמאל. לילך כהן- מימין, רות דורון באמצע. אורטל מוסצ'י משמאל. צילום מתוך הסרטון "לא עומדים מן הצד"

"עולם קצת יותר טוב"

רותי ,אינה תמימה לחשוב כי מה שהיא וחברותיה עשו הביא לאיזה שינוי דרמטי, הן בכל הנוגע לאותם אנשים אומללים בגיא הצלמוות, או בעולם שסובב אותם. היא בסך הכול רוצה לתרום את חלקה וכל שהיא מייחלת הוא שגם אנשים אחרים יתרמו את חלקם. ו"אז" היא אומרת "העולם ייהפך לקצת טוב יותר". ואני חושב לעצמי שאם כל אחד או רובינו נתרום את חלקנו למשימה כזאת, העולם יהפוך לטוב יותר, בלי- קצת.אבל זה חלום באספמיא.

מה את רואה בדור הזה שלי שאליו התייחסת– שאלתי את רות.

רות: "אני רואה בדור הזה-דור  שפגש  באופל הגדול ביותר שהאנושות ידעה , ונגע בנקודת הסוד של המפגש בין הרע ביותר והטוב ביותר, וכאשר הוא אומר דברים כאלה שמוצאים ביטוי במנשר הניצולים – חובה עלינו להקשיב להם ברוב קשב ומעומק נשמה. חובה עלינו להביא הדברים לידי עשייה וביצוע. "

תהיתי כיצד רות וחברותיה בתנועה  "לא עומדים מן הצד" רואות את יישום לקחי השואה, אף שכאשר ראיתי את הסרטון, התשובה הייתה ברורה לי, אבל המציאות אינה קופאת על שמרייה מאז קרו דברים ודברים לא טובים.

רות:"הרי זה מופיע במנשר. הזיכרון צריך להוליד למעשים. זוהי אמת גדולה. וזוהי אמת פשוטה. "

ואכן זאת אמת פשוטה, אבל אם היא ברורה לי ושכמוני – אינני בטוח שהיא ברורה לאחרים. ליתר ביטחון הרי לא אחמיץ הזדמנות כאשר מישהו אחר זולתנו- שורדי השואה ,ישמיע קול. לכן אני מבקש מרות לפרט מה הכוונה.

"מבחינתי",אומרת רות, "עלינו כבני אדם בכלל, וכעם יהודי  וישראלי בפרט – להוביל את חוד החנית במלחמה ברצחי עם וקבוצות אתניות. עלינו לדאוג שהמילים never again    יקבלו ביטוי מעשי , נחוש וחד משמעי. האנושות 2021 – יכולה להגיד לעצמה, לשאוף,  לכוון ולדרוש מעצמה להימנע ולמנוע לחלוטין  genocide  נוסף. "

איך- רותי ?- אני שואל.

והיא עונה לי : "אני אומרת מילים אלו ורועדת, כי על אף הזעזוע העמוק בסוף 45' וההבנה ש"לעולם לא עוד"- המאה ה 20 זוכה לכינוי עידן  הג'נוסייד. 150 מיליון איש נרצחו ב"מגפה" הזו, שהיא הגדולה מכולן, אך המטופלת הכי פחות מכולן. בימים אלו ממש, אנו חוזים במראות קשים מנשוא באפגניסטן, באתיופיה -במחוז תיגראי, בבורמה ועוד.    ו….. עומדים מן הצד. שוב … ועוד….בזמן שיש נרצחים, נאנסים ונשרפים ברגעים אלו ממש."

המטרה של רות, כפי שהיא רואה אותה בטווח הקרוב, זה שתקום איזו תנועה בארץ אשר תעקוב אחר האירועים הקשים בעולם ותגיב עליהם. היא הייה רוצה גם קשר עם תנועות דומות בעולם,ויש כאלה כדי לפעול יחד נגד עוולות ופגיעה בזכויות של בני אדם ובראש וראשונה הזכות לחיות ולנהוג באורח החיים שנראית לאדם. היא מתכוונת לפגוש  עם אנשים בייחוד נשים משפיעות כאן בישראל ולשמוע מה שיש להם לומר וכיצד הן תוכלנה לסייע בקידום הרעיון.

אף שהמשל לא דומה לנמשל, בפגישה עם בת אדם כמו רותי השאלה מתבקשת:

נושא מבקשי המקלט בישראל. " לנגד עיניי שני דברים.אחד הוא הבסיס המוסרי אוניברסאלי בכלל ויהודי בפרט כמו גם ההיסטוריה היהודית הצרובה בגופינו. היותנו פליטים וצאצאי פליטים עצמנו, והזיכרון העומד בבסיס הולדתנו כאומה "כי גרים הייתם בארץ מצרים" כל אלו ועוד מחייבים אותנו ממש בבחירה אנושית מונהגת ונחושה של קליטה,טיפול, הגנה, והסדרה. ללא עוררין. מנגד, זהותה היהודית של מדינת ישראל כמדינה האחת והיחידה של עמנו, מחייבת אותנו לקלוט פליטים –במידה ובמידת האפשר". לאמור- לא קליטה המונית שהיא בלתי אפשרית מכול בחינה שהיא ולא ריכוז פליטים במקום אחד כמו דרום תל אביב. ליתר דיוק לדעתה הקליטה צריכה להיות מושכלת ,מוסדרת חוקית ומונחית על ידי ערכים תוך הגדרות ברורות ופיזור הפליטים  גם לטובתם שלהם וגם כדי שיזכו לטיפול נאות, ריפוי ותקווה לעתיד. זה לדעתה מתווה בר ביצוע.

 רותי דורון

צילום. צ.ג

מטען זה  של מורשת וניסיון בתחום החינוך הוא שהביא אותה להקים יחד עם שותפות את עמותת "לא עומדים מן הצד", עמותה שהעבירה טונות של סיוע הומניטארי לסוריה בזמן מלחמת האזרחים העקובה מדם שם, וראתה את המתרחש מעבר "לקווי האויב" . עם זאת היא רואה את האויב העיקרי בקרבנו ,בני אנוש ,את הפיצול והשיסוע.וזאת הסיבה של התאגדות – ימין ושמאל, דתיים חילונים, יהודים וערבים שפעלו יחד  למען משפחות נשים וילדים בסוריה , כאדם לאדם.

רותי דורון, אם לחמישה, נולדה בירושלים  להורים  שבמקור הם מאלג'יר וטוניס. שנים רבות חיו בצרפת , אחיותיה נולדו בצרפת והיא ה"צברית" היחידה במשפחה. אימה המנוחה הייתה מורה , עבדה בעליית הנוער ולאחר מכן בשגרירות צרפת בישראל. אביה הוא  מהנדס אזרחי ופילוסוף. הוא  זכה באות לגיון הכבוד  כקצין בצבא צרפת במלחמת צרפת-אלג'יר. ההורים השפיעו רבות על השקפת העולם של רות. היא עצמה עסקה  בתחום החינוך, מינהל חינוך, 10 שנים מתוך זה  בצבא קבע,  בפרויקט "נערי רפול" ועם חיילים מיעוטי השכלה.  היא השתחררה בדרגת  רס"ן.  הייתה סגנית מנהלת  בי"ס,  הקימה חטיבת ביניים, ועבדה עם נוער מצוקה בדרום תל אביב בהכנה לבגרות.עד לפני שלושה חדשים הייתה מנכ"לית קהילת ציון בירושלים- קהילה שעוסקת בלימוד ותיקון עולם.

"תחושה זאת היא אשר מובילני כיום לחפש את הדרך ולבנות מערך גדול שיקיים הלכה למעשה את צוואת ניצולי השואה  ויפעל למען קורבנות אתיופיה, קורבנות אפגניסטן , קורבנות האנושות."- אומרת לי רותי בלהט שמאפיין אותה כשהמסר הוא "אסור לשתוק". היא מצטטת את היסטוריון השואה יהודה באואר: "כדאי שנוסיף על עשרת הדברות עוד שלושה דברות נוספות: "לא תהיה המבצע, לא אתה ולא בניך ולא בני בניך;לא תהיה קורבן, לא אתה ולא בניך ולא בני בניך; לא תהיה בשום פנים ואופן לא אתה ולא בניך ולא בני בניך לעולם, משקיף סביל לרצח המונים"

ומה שרותי אומרת זאת מציאות שעליה לא קוראים הרבה, לא שומעים הרבה,לא צופים הרבה. לעניות דעתי בהתייחסות לָדִבּרוֹת של  יהודה באואר לאמור בכול הנוגע ללקחי השואה ולשתיקה- המניפה היא גדולה.היסטורית ועכשווית.אילו העולם לא היה עובר בשתיקה בשלבים הראשונים של  פרעות הנאצים ביהודים שלא לדבר על העם הגרמני עצמו, אפשר והשואה  הייתה נמנעת.משום כך המורשת של השואה ולקחיה אינם עניין רק לימי הזיכרון, אלא לכול ימות השנה.בעולם,ולא פחות מזה כאן בארץ.בהקשר זה אני תמיד נזכר באותו טרובדור של היישוב היהודי בארץ ישראל ובראשית קום המדינה- נתן אלתרמן, ובשירו "מכול העמים" שאני מביא אותו מדי פעם וכול פעם אני נפעם ונרעד בכול מיתרי גופי – מחדש.הוא אקטואלי כמו המנון. אלתרמן "בטור השביעי" שלו בעיתון "דבר",שימש כ"רפורטר" בחרוזים וכפובליציסט לירי. הוא סקר את המציאות הנוראה בעת כתיבת השיר בשנת 1942 ,היא השנה שבו הוחלט על  "הפתרון הסופי".אבל  בזירה הרחבה ובמשמעות הרחבה בעולם, היום כמו אז, הוא משמעותי כפי שהוא היה בעת שנכתב-בדם לבו.הנה שני הבתים האחרונים.

שאתה בחרתנו מכול הילדים

להיהרג מול כיסא כבודך

ואתה את דמינו אוסף בכדים

כי אין לו אוסף מלבדך.

ואתה מריחו כמו ריח פרחים

ואתה מלקטו במטפחת

ואתה תבקשם מידי הרוצחים

ומידי השותקים גם יחד.

הבשורה הטובה היא שרותי דורון אינה שותקת והיא מבקשת מאתנו  לקחת חלק פעיל במערכה נגד השתיקה.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • לילי הבר  ביום 22/09/2021 בשעה 11:20 am

    ידידי היקר, ואני מנסה להבין את כל אלה שצועקים במלוא הגרון "לזכור ולא לשכוח" – מה לזכור? ומה לא לשכוח? שגם האחרים הם בני אדם, גם אם אינם יהודים ואינם חיים בארץ אבותינו? האם באמת הבנו והפמנו את לקחי השואה? לעניות דעתי כל הדיבורים הם מן השפה אל החוץ ובעצם העולם כמנהגו נוהג, ואנחנו גם. סבלם של האחרים לא נוגע לנו כקליפת השום, בוודאי לא סבל הזרים בעולם וגם לא סבל תושבי הארץ הזאת. לא למדנו דבר. שכחנו הכל ואנחנו זוכרים רק את העוול שמישהו אחר עשה לנו.

  • צבי גיל  ביום 22/09/2021 בשעה 1:19 pm

    אכן, לילי, אני רואה בדברים של רות דורון גם מחאה נגד האדישות, והמסר כולו הרי מופנה לציבור בישראל. כבת לשרידי השואה וכפעילה ויעילה -מאוד ,בתחום הציבורי במערכה הזאת ,את מן הסתם יכולה לסייע לרות ולחברותיה באתגר, בין היתר בקרב דורות ההמשך של ניצולי השואה.

  • צבי גיל  ביום 23/09/2021 בשעה 8:36 am

    Ella Doron‎‏ נמצאת עם ‏‎Zvi Gill‎‏.
    ‏·
    צבי גיל האחד והיחיד נפגש עם רותי דורון המדהימה שהקימה את ארגון הסיוע ההומניטרי 'לא עומדים מהצד' והם מדברים על מנשר ניצולי השואה שהוא אחד מכותביו ולקחי השואה שצריכים ללמד את כולנו לא לעמוד מנגד שוב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.

%d בלוגרים אהבו את זה: