האויב הסמוי.


חיזוק כוח המשטרה לטיפול בפשיעה במגזר הערבי, לא תביא מזור אם לצדה לא תשוקם התשתית הכלכלית- החברתית הרעועה שהתופעות שלה היא עוני, מערכת ערכים רעועה או ניכור, והעדר משמעות בחיים.

במאמר תחת הכותרת Loneliness is breaking America  – הבדידות שוברת את אמריקה -מקדישה  פרשנית דעות בכירה של העיתון "ניו יורק טיימס" ,מישל גולדברג, (19/7/2021 )מאמר שעוסק בצדדים הקשים של הבדידות. היא מביאה מחקרים שמלמדים  כי התמיכה בדונלד טרמפ ובתנועות בדלניות שהפיצו שקרים ברשתות החברתיות מקורה מצד אחד מהעדר קשרים חברתיים ומאידך הצורך הנפשי להשתייך.

בכמה  הזדמנויות ובהקשרים שונים הערתי בעבר כי "הכפר הגלובאלי" הוא המצאת המדיה שאומצה על ידי הרשתות "החברתיות". לא זו בלבד שהקומוניקציה האוניברסאלית לא הגבירה את הקשר האנושי, ליתר דיוק הסולידאריות הבינלאומית ,אלא, בהיותה כאילו חלופה לאינטראקציה, היא הגבירה את הניכור.היא גילתה בין היתר שיש קומץ אנשים בעלי הון ששולט בעולם ויש כל השאר שנמצאים למטה בגובה כזה או אחר,ליתר דיוק בעומק כזה או אחר.זה עולם קוטבי מנוכר, פגע סביבתי מסוג אחר ולא פחות חמור ממנו."כּפוֹר גלובלי", הוא מונח הולם יותר. וכאשר מדובר בחברת הטרוגנית, כזאת שבארה"ב  ואצלנו, והבינאום והנדידה המהירה של הדור הצעיר פרקו את  השבט, ליתר דיוק התא המשפחתי, האדם מרגיש בודד. וכאן מתהווה ה"חור השחור" שבו מסתתר האויב הסמוי שאורב לחיים חסרי משמעות.

משמעות בחיים.

במאמרה של מישל גולדברג מובאות דוגמאות מאנשים, מבוגרים וצעירים שמצאו  מקלט ברשת גזענית  בבריחה מן הבדידות. והמסקנה שלה היא "שאם תיתן לאנשים משמעות לחיים, הם יתנו לך הכול" .אכן הסוגיה  של משמעות בחיים אינה חדשה. היא עתיקה כמו החיים עצמם. המנטרה של משמעות לחיים  תקפה היום יותר מתמיד.  מי שעיצב אותה כתחום מחקר הוא וויקטור פרנקל .

פרנקל פסיכותרפיסט,פסיכיאטר ונוירולוג-יהודי היה אסיר  גם באושוויץ. ביטוי לכך אנו מוצאים בספרו שראה אור לאחר השואה בשם :"האדם מחפש משמעות".או בשם המלא: מבוא ללוֹגוֹתֶּרָפיה: האדם מחפש משמעות: ממחנות המוות אל האקסיסטנציאליזם. על רגל אחת -השיטה שפיתח פרנקל מבוססת על חוויותיו במחנות הריכוז ועל התמודדותו עמן, ומבקשת לתת מענה לשאלות הקיומיות האישיות והאנושיות שנשארו פעורות בנפשם של רבים לאחר זוועות  השואה,ואלה אצל אלו שחוו אותה על בשרם,וגם אצל בני התקופה ועבור דורות  הבאים.

כמי שחווה נסיבות דומות בגיל צעיר יותר מאשר ויקטור פרנקל   וכפועל יוצא, אנשים כמונו אשר לא היו מספיק בשֵלים, לא בגיל ולא בתחום הנפש, לצקת את אותן "חוויות" לכלל תורה קיומית, קראנו לכך "תעצומות הנפש".לימים עד כדי כך הושפעתי מתורתו של פרנקל שברומן, סמי תיעודי, סוגיית המשמעות בחיים עוברת בסיפור לכול אורכו." כמו פרנקל, הוא( הגבר במרכז העלילה)  מעדיף את האדם הייעודי, הקובע לעצמו מטרות ברורות בחייו, חותר להגשמת מטרותיו ואינו מסכים שגורלנו נקבע מראש ושאין לנו הרבה שליטה עליו- התודעה של הנשים בחייו"-   (מתוך המבוא של שושי בריינר "כמו פרש קווקזי"- הוצאת גוונים 2015 מהדורה דיגיטלית הוצאת "ניב" 2020)

החממה.

אתייחס  בקצרה לדוגמה מקרב שכנינו הפלשתינאים ביהודה ,שומרון ועזה. מה מביא נערה מתבגרת לשאת סכין בתיק, בין אם הכוונה היא לעשות איזה פיגוע ובין אם לאו? איש לא שלח אותה לבצע זממה. רע לה  במצור שהיא נתונה בו, ברמה כזאת או אחרת, בנסיבות הקשות של הסביבה, משפחה שמרנית, ונוסף על כך-אולי אהוב לבה שעזב אותה לטובת חברתה. מה שהיא מרגישה הוא ריק אחד גדול. היא לא מחבלת מדופלמת. היא צעירה ללא משמעות בחיים. וזה שמביא אותה לשים את הסכין בתיק ואפשר להוציא אותו מן התיק ולנפנף בו או אפילו לפגוע .הסיבה והפועל היוצא הם העדר משמעות בחיים כפי שהם ומילוי החלל במשמעות אחרת. העדר משמעות בצורה כשלהי מוצאת ביטוי בצורה שונה ובדרגה שונה, בקרב רבים מן הדור הצעיר גם בישראל שזקוקים לצבוע את החיים שלהם באפרוריות הערכית שהולכת ומשחירה. לא עד כדי נטילת סמים אוֹפיוֹאידים אלא משהו כמו סמים פסיכו אקטיביים למילוי החלל.

בהקשר זה אני מתייחס בפשיעה הגואה במגזר הערבי לממדים מפחידים. לפי נתונים רשמיים שפורסמו, מספר הנשים והגברים הערביים נרצחו מתחילת השנה הזאת הוא 78 ומאז שכתבתי את הטיוטה הראשונה לפני כשבועיים, מספר הנרצחים עלה בשבעה ובהגהה נוספת- בשמונה ומשלשום- בתשע. הפשיעה במגזר הערבי,  כמו כול פשיעה, לא צומחת בשדה בור.לפני כמה שבועות נחנך במשטרת ישראל  אגף "סיף" שאמור לתת מענה לפשיעה לסוגיה ברחוב הערבי  ובראש וראשונה למנוע את הפשיעה.אבל הכול יודעים, לא רק מומחים לדבר כמו קרימינולוגים, משפטנים,עובדים סוציאליים ומחנכים, כי הפשיעה במגזר הערבי, כמו פשיעה בכול מקום בדרגה כזאת או אחרת שורשים כלכליים,חינוכיים,תרבותיים לה.

טיפול רוחבי.

מסיבה זאת התפקיד שאמור למלא האגף החדש במשטרה, יטפל בבעיה במישור הפלילי ובמקרה הטוב יטפל בה ,כאמור, בהיבט ההרתעתי.אבל זה יהיה טיפול זמני- treatment  בשפת הרפואה ולא cure- ריפוי.זה שייך לא רק למשרד לביטחון הפנים אלא לכמה משרדים- למשרד לשוויון חברתי, לחינוך, לתרבות,ובעיקר למשרד האוצר שצריך לממן את ההוצאות הכרוכות בטיפול שורש במגזר הערבי.מערכת החינוך, הבריאות, צרכי האוכלוסייה בתחום הדיור ובראש וראשונה הצרכים של הדור הצעיר. כאן שורש הבעיה. הבעיה היא ,כאמור,רחבה יותר, לאומית יותר, אבל במגזר הערבי היא אקוטית יותר.הפשיעה שני פנים לה.אחד.האדם מוצא בה מקלט מן האומללות שבה הוא נתון כתוצאה ממשפחה מפורקת,או משפחה קנאית פטריארכאלית, מעוני,מפגיעה מינית, וכיוצא באלה תופעות שרווחות בכול החברות לרבות במגזר הערבי שהוא מגזר מקופח. הפן השני הוא השייכות. אתה שייך למשפחת הפשע עם "אחים" לפשע ויש איזו  "אב המשפחה" שדואג לאנשיה ויש "משמעות לחיים".

לאחר שלינוי אשרם זכתה במדליית זהב באולימפיאדת טוקיו, פנה אליה ראש הממשלה, נפתלי בנט ,שתפעל במערכה בקרב הדור הצעיר למען קבלת חיסון. ראוי היה שתפעל במערכה למען הקמת מועדוני ספורט במגזר הערבי, דרך משל. זה ענף כיום שהוא במסגרת קהילתית חיובי בתחומים אחרים. קחו את הגאווה שמביאים "בני סכנין" לקבוצה שלהם.וזאת אינה מנותקת מן ההתפתחות הכלכלית,חברתית,תרבותית של העיר הזאת. או הפועל קלנסווה. באיכות החיים בקלנסווה שבשרון חל שיפור ,חזותי לפחות. זאת, לעומת המראה שהרתיע אותי לפני כמה שנים כאשר ביקרתי במקום והוא נראה בעיניי דומה לחאן יוניס, וכתבתי על כך פוסט. אני מניח כי הכדורגל היה אחד הגורמים לשיפור בכול הנוגע לאווירה ולסולידריות הקהילה. נוער ששואף לעסוק בספורט בדרך כלל לא יימשך למעשים פליליים.

הפועל קלנסווה. צילומים: איתי חליפה, פייסבוק נבחרת קלנסואה.

אביא מקרה מארץ הכדורגל –אנגליה. בשנת 1979 הייתי בשנת שבתון בלונדון, תוך מגמה להשתלם בענף של הסרט התיעודי, שבו עסקתי באותה עת .חלק מן הזמן הייתי ב"טיימז" ,לימים חלק מן הערוץ המסחרי ,וחלק עם ה- בי.בי.סי ,שרות השידור הציבורי. יצאנו לצלם כדרוגל בעיירה קטנה בפאתי לונדון. הקשיתי מדוע ספורט שייך למחלקת התעודה ולא למחלקת הספורט, שהיא די גדולה ב-בי.בי.סי. על כך ענה לי המפיק: "כדורגל בקהילה הזאת הוא לא רק עניין ספורטיבי. הוא עניין חינוכי, הוא גורם לסולידריות ,למורשת, לגאווה קבוצתית  שלא לדבר שהוא מרתק את הנוער בשעות הפנאי שלו. זה סרט תיעודי לעילא."

מה שבעצם המפיק אמר לי הוא ,שבמקרה זה- הספורט, ליתר דיוק הכדורגל הוא שנותן משמעות לחיים לא רק לנוער אלא גם לסביבה. לכך צריך לשאוף במגזר הערבי.תנו להם תמיכה ואולי הם יחזירו מדליות. אבל וודאי יביאו גאווה לקהילה.

הכדורגל הוא רק דוגמה אחת. הטיפול בתחום הזה, יכול לשמש פיילוט, אם דרוש כזה, למקומות אחרים ולתחומים אחרים.זאת הזדמנות שממשלה אשר חרתה על דגלה את הטיפול בנושאי פנים שפחות שנויים במחלוקת,יש לה חלון של הזדמנות לממש את המשימה החשובה הזאת לאורכה ולרוחבה של המדינה ובעיקר בקרב ציבורים שקופחו עד כה- בכל המגזרים .לתת משמעות לחיים שלהם  שבלעדיה -האדם בכול הזמנים היה אובייקט לסבל,ומיאוס בחיים ,ובימינו כשהפערים החברתיים והכלכליים הולכים וגדלים- על אחת כמה וכמה.

.שנה טובה.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.

%d בלוגרים אהבו את זה: