הזמן הירוק


תרחיש אופטימי בימים של חרדה .

שרפת יער היא ראשיתו של בירוא יער חדש והאפר של הר געש מדשן את האדמה. אם האנושות תלמד מן הטבע את התכונות שלו בהתחדשות אפשר והעולם יהיה יפה יותר. נכון שאומרים זאת בכול פעם והדברים נאמרו  בתום מלחמת העולם השנייה והשואה. אלא שהפעם לא האדם מכה בנו וזה לא  הרוע שלו. הפעם זה הטבע והזירה היא כלל עולמית הרבה יותר מאשר במלחמת העולם השנייה .מן הבחינה הזאת אנו ב"כפר הגלובלי". מה שאנו רואים,שומעים וחשים הוא שכול הדברים האחרים, שרק אתמול נראו גדולים ומאיימים, שרק אתמול ההון היה שלטון, שרק אתמול השליטים היו חסרי רסן ויש כאלה שעדיין לא למדו, שאויבים צרים עלינו מבחוץ – כל אלה מתגמדים  לנוכח העצמה האדירה של הטבע. והוא מכה בנו כי לא  שעינו לסימני האזהרה הצהובים שהוא אותת לנו בכול הקשור לחיינו על פני כדור הארץ הבודד הזה בינתיים.

במצבים כאלה אני נזכר,ומעלה מחדש,לצערי, את הסיפור של הפסיכיאטר והפרד. הוא מתלבש על ה"קורונה" כמו כפפה רכה ליד. הסיפור,כפי שספרתי אותו כאן באחד הפוסטים, הוא שפסיכיאטר עומד ברחוב ושם לב לעגלון שמצליף בפרד והוא לא זז. העגלון מצדו רואה כיצד אדם נעמד ממול ולא מוריד את עיניו ממנו ומן הפרד. הוא פונה אל האיש ושואל:" משהו לא בסדר אדון?" "לא ,לא"- עונה לו הפסיכיאטר "אלא שהיום יש שיטות חדשות להזיז פרד עקשן". "ומה הם, אם מותר לשאול". "בוודאי"- עונה לו המומחה  "מדברים אל הפרד, מנסים לשכנע אותו". "אתה מדבר עם הפרד שלי?" תוהה צוחק העגלון. "אכן" עונה לו האיש." בטובך תהיה מוכן להראות לי איך אתה עושה את זה"- אומר העגלון ויורד מן העגלה. "בשמחה"- אומר הפסיכיאטר הוא ניגש אל הפרד מתבונן בעיניו, שב על עקבותיו תוך שהוא מחפש איזה עצם בסביבה והוא מוצא ענף עץ חלק ועבה למדי. הוא ניגש אל הפרד ומוריד לו צ'אפחה על הראש."השתגעת אדוני המומחה" – צעק העגלון אתה מכה אותו פי כמה מן השוט שלי."זה נכון"- אומר לו הפסיכיאטר  "אבל עכשיו הוא ישמע".

במציאות היומיומית זה מוצא ביטוי בכך שאנשים מבעירים צמיגים כדי שיראו את מצוקותיהם , הם מנפצים שמשות כדי שישמעו אותם, הם פוגעים בזולת או בעצמם כדי לעשות סדק בלב אטום. לפעמים הטבע עושה את כול אלה בדרך ובעצמה שלו .באוגוסט 2005 פקדה סופת הוריקאן בשם "קתרינה" את חופה הדרומי של ארה"ב. היא התחילה כשקע טרופי באזור איי בהאמה ולמחרת פגעה בחופי פלורידה ולאחר שחצתה את מפרץ מקסיקו היא הפכה לסופה בדרגה 5 הגבוהה ביותר- בעוצמת 278 ק"מ לשעה וככה פגעה בחופי מדינת לואיזיאנה. קרוב לאלפיים בני אדם נספו בסופה, מה שהפך אותה לסופה הקטלנית ביותר בארצות הברית מאז 1928 .רוב הנספים היו תושבים עניים ,רובם בני מיעוטים שלא הצליחו להיחלץ מהעיר בכוחות עצמם. בנוסף לכך, היו דיווחים על תופעות של   ביזה ומעשי פשע אחרים. על פי הערכות, הסופה גרמה לנזק של 81 מיליארד דולר -במחירי שנת 2005 , דבר שהפך אותה לאסון הטבע היקר בהיסטוריה של ארצות הברית.

אצבע מאשימה הופנתה לעבר הנשיא ג'ורג' ווקר-בוש וממשלו על אדישות ועל כישלון הסיוע לתושבים, שעירם הפכה למעין עולם שלישי בתוך ארצות הברית. מכל רחבי העולם הוצע סיוע הומניטרי, בשעה שוושינגטון הייתה אטומה לאסון .הסופה גרמה לג'ורג' דאבליו בוש- הבן להיעלם מן הנוף הפוליטי. אבל הפיל בבית הלבן לא למד כלום.

טראמפ וקורונה יוק.

בראשית 2020 דונלד טראמפ וממשלו עמדו לא לפני סופת הוריקאן אלא מכת טבע מסוג אחר , ולא לפי השם האלפאבתי כמקובל לכנות הוריקנים. הקורונה. דונלד טראמפ שאוהב את זרקורי הטלוויזיה אבל כשאלה מאירים את עיניו הוא מצמצם אותן לכדי סדק דק מאוד. ככה ראה נשיא המעצמה הגדולה בעולם את משבר הקורונה וככה,כמסתבר הוא עדיין רואה אותו. בעצם כמו שהוא רואה את כול האופק,למעט את הצבע הירוק של הדולר.  הוא התייחס בלעג לתופעה החדשה הזאת כול עוד היא לא הגיעה לבורסה, כרטיס הכניסה שלו לכהונת נשיאות שנייה. אבל כאן הוא קבל פליק שזה של הפסיכיאטר לפרד היה  לעומתו לטיפה רכה.

דונלד טראמפ הוא האויב של מערכת בריאות ציבורית שגם לפניו לא הצטיינה במתן שירותים הולמים מלבד לבעלי הכנסה גבוהה. את המעט שניסה לעשות הנשיא אובמה בתכנית "אובמה קייר" הוא הרס לאט ,לאט. בין השאר בסיוע מערכת משפט שמרנית. התוצאה היא מערכת בריאות ציבורית מפגרת וירידה בתוחלת  החיים של המדינה העשירה ביותר בעולם. ככה הוא התייחס גם לנושאי הסביבה .והנה באה הקורונה והחטיפה לו בצורה כזאת שספק אם הוא יוכל להתאושש עד לבחירות לנשיאות. טראמפ יירשם בהיסטוריה של  הבורסה האמריקאית, זאת שהיא הכנסייה שלו ,כמי שהחזיר אותה לתקופת השפל הגדול בשנות העשרים של המאה ה-20 .שום רפובליקאי בר דעת מן השורה לא ירצה לתמוך בנשיא כזה וספק אם הכת המורמונית והבייס הגזעני שלו יוכלו להמשיך ולתמוך בו שהרי הוא פגע בקודש הקודשים של הקפיטליזם. אין לזה סליחה וכפרה לכהן הגדול של ההון שלטון.

לכן אמריקה לאחר ה"קורונה" תהיה אמריקה שונה. הזרעים נבטו עוד  קודם לכן. בכמה ארה"ב תהיה שונה -טרם ידוע ,אבל בכול הנוגע לנושאי סביבה וחברה יחול שינוי ,אפשר רדיקאלי. האמריקאים יכולים להיות שאננים אבל  הם תלמידים טובים. הם לומדים מהר. דוגמה קטנה. קחו את אמריקה לפני "פרל האבר" ואחריו. ערב התקפה היפנית על "פרל הארבור" -ארה"ב, חרף האיום הגלובלי הנאצי ונשיא אוניברסליסט- אמריקה הייתה בדלנית.  אבל זה נגמר באחת, לאחר ההתקפה. אדימרל ימאמוטו היפאני גיבור ההתקפה על "פרל הארבור" לא רק שילם בחייו בהתקפה על המטוס שבו טס ,אלא לפי דברי ראש ממשלתו  בעת ההיא, הידאקי טוג'ו, בעבר מצביא  :"עוררנו את האריה האמריקאי". ההתקפה על  פרל הארבור הביאה את ארה"ב להצטרף למלחמת העולם לגייס משאבים אדירים  בנשק ובכוח אדם ולהנחיל מפלה לגרמניה הנאצית ולציר הפשיסטי.

ואני מאמין גדול ביכולת זאת של העם האמריקאי. טרמפ ניסה ובמידה רבה הצליח להחזיר את אמריקה לתקופת הבדלנות שלה. שלטונו המביש ומגפת ה"קורונה" יחזירו  את אמריקה לעמוד שוב  בהנהגת העולם הנאור.

ישראל.

בישראל, הודות לממשלות בהנהגת מפא"י, השנואות על ביבי ועל תומכיו, יש לנו מערכת בריאות ציבורית לא רעה. היא יכלה להיות טובה הרבה יותר. אילו הכספים שבוזבזו למטרות פוליטיות גרידא  , להוצאות גדולות  על דרכי מלך בהתנחלויות ,לשמירה על  היאחזויות סרק ונוער הגבעות,וכיוצא באלה הוצאות שאין בהן תועלת זולת תועלת פוליטית,קצרת טווח, היו מנותבים למערכת הבריאות ולמקצועות התומכים בה. אבל זה לא הזיז לא לביבי ולא לשר הבריאות שלו,הרב ליצמן, ובעצם למעטים בממסד הקיים. ההופעות התכופות של ביבי בטלוויזיה בזמן צפיית שיא וודאי לא עצרו את הקורונה .בצד המידע הייתה בהם יוהרה שאנו במצב הטוב בעולם. בעניין זה הערתי בשעתו שגם האופוזיציה ,ששמה את הבריאות על סדר יומה האלקטורלי לא עשתה די לדחוף לחיזוקה.

הקורונה הוכיחה שגם הסברים חוזרים ונשנים עד לעייפה אם הם באים מפי פוליטיקאי, תמיד, ובייחוד אצלנו ,מריחים ריח מעופש של פוליטיקה. אותן בועות אוויר , ושוב המחשה של רֶסָס של התעטשות. בסוף חודש מרץ אנו שומעים "געוואלד" של משרד הבריאות. היינו צריכים לשמוע זאת בראשיתו או לפני כן ולעמוד על כך שמומחיי רפואה הם שיעבירו את המסר לציבור במישרין ולא רב או מנהלן,טוב ככול שיהיה. צודקת השרה מירי רגב שמה שהציבור שומע זאת קאקופוניה. גם האוצר צריך לדבר ישירות לציבור והציבור יטה אוזן קשובה מאוד אם הקורונה לא רק תכה בבריאות שלו אלא, כאמור, גם בכיס שלו. מכה חזקה בכיס וזה כואב לכ ו ל ם. לצערנו -יש לומר ולא לשמחתנו. איך אומר הפתגם היהודי. "נקמה בפשפשים כשהבית בוער".

אולי הציבור ילמד שאין צורך יותר במוט שיצליף אותנו כדי שנראה נכוחה את המציאות, את הצרכים האמתיים של עם ישראל ולא המטרות ההזויות. מי שטובת הציבור לנגד עיניו חייב להשתמש בקורונה לשינוי דרסטי של סדר היום הציבורי. בין היתר כלפי חלקים משמעותיים של ציבור אזרחים הישראלי, ובראש וראשונה הציבור הערבי. זה אמור בראש וראשונה לממשלה שתקום ותהא זאת אשר תהיה.

בתחום הפרט, אם לא יגזימו בהסגר,ולנוכח הכאוס הגלובלי, לבידוד המשפחתי יש ברכות משלו, גם אם הילדים הקטנים יושבים על הראש. הכרות טובה ואינטימית יותר עם המטלות בבית, עם ההרהורים של הזולת, דיבור פנים אל פנים ולא דרך הסמארטפון, ואולי משאלות לב- דברים שלא היה זמן להקדיש להם תשומת לב.

מערכת ערכים וסדרי עדיפות.

אני רוצה לקוות שצבורים לא מבוטלים אשר הלכו שולל אחרי רושפי שנאה יעשו חושבים מחדש. ובהקשר זה רק להזכיר שחיי אלפים ורבבות תלויים בעזרה של מאות רופאים ערביים ואלפי אחיות בבתי חולים ובמוסדות סיעודיים. הם עושים זאת לא רק כדי להתפרנס אף שזאת ללא ספק סיבה טובה. אלא בצד העיסוק  יש הרבה מסירות,חום ואהבה. רק תחשבו על זה. ואם תחשבו תעשו משהו בנדון. ההכרה באזרחינו הערביים כאזרחים שווי זכויות בכול התחומים ללא יוצא מן הכלל תהיה שלב קריטי במהפך התפיסתי של הציבור הישראלי.

באותה מידה סדר העדיפויות ישתנה. הביטחון החיצוני, שאין לזלזל בו, כבר חיוור לעומת הביטחון הפנימי- בתחומי הביטחון האישי, הכלכלה, החברה, הבריאות. ראו את איראן שכביכול מאיימת עלינו. אני אומר זאת מכיוון שבמציאות היא מעולם לא היוותה איום בטחוני שיסכן את המדינה. האיום היה מבית מדרשו של ביבי, תוך תמיכה סמויה של מערכת הביטחון, מטעמי תקציב. איראן היא כמעט במצב אנוש כי הקורונה פגעה בה קשות. וכמו שהקורונה לא מרתיעה את פריצת  גבולות  פנימה ככה הבלימה שלה דורשת פריצת גבולות בדלניות מבפנים החוצה. הבקשה הדחופה לעזרה מצד קרן המטבע הבינלאומית היא הסנונית הראשונה ולא האחרונה. חמינאי יכול לברבר מהיום עד למחר ולתלות את הקורונה בארה"ב, אבל הציבור האיראני יתקומם עוד יותר. אם  שחר זה לא יפציע על האייתולות, אלה במוקדם או במאוחר יועברו מן הארץ. העם האיראני יעשה זאת לא טראמפ.

אבל גם אנו,כאמור, לא פטורים מלהסיר את הרטייה מעל עינינו. וזה אמור לגבי  השאיפה ל"ארץ ישראל השלמה" .הזכרתי בהקשר זה, באחד הפוסטים, את מה שכתב "אחד העם" באחד המכתבים מארץ ישראל “ארץ כי תחרב, יקומו לה זרובבל, עזרא ונחמיה והעם אחריהם וישובו ויבנוה שנית, אך העם כי ייחרב, מי יקום לו ומאין יבוא עזרו". ארץ ישראל מעולם לא הייתה שלמה. להפך היא שגרמה שבר עמוק בעם. היא גרמה להוצאות עתק שיכלו להציל חיים רבים, אילו ההשקעות במאחזי סרק היו מופנות למערכת הבריאות והענפים התומכים בה. היה לנו עם בריא יותר- פיזית ונפשית. וגם כאן חייב לבוא מהפך תפיסתי.

אבל כול זה יקרה אם בראש המערכה יעמוד אדם, מנהיג שלא ייתן הוראות לעם כיצד להתנהג בשעת חירום, כמשווק מרשם, אלא השראה לעם. אם יקום מנהיג כזה הרי הנסיבות, כפי שציינתי והפועל היוצא שלהן, יביאו את העם לתמוך בו ובעמיתיו. המציאות תשתנה.

Mediavirus

כרגיל בכול אירוע מן הסוג הזה, תמיד ובעיקר בימינו ,אמצעי המדיה ממלאים תפקיד חשוב לא רק בהתנהגות הציבור אלא בתחושה שלו. בתחום זה אני בדילמה,גם כאיש מדיה וגם כאזרח צורך מדיה. לית מאן דפליג  כי התפיסה שאמצעיי המדיה  הם רק השליח עברה מן העולם. התקשורת ממלאת תפקיד חשוב בחיינו לא רק במסירת מידע אלא גם במתן משמעות למידע,היא לא עומדת ומשקיפה מן הצד. וככול שהמדיום ממלא את התפקיד הרחב הזה, כן הוא נכס לחברה חופשית. אלא שאצלנו בעטיין של הבחירות התכופות ומגפת הקורונה, התקשורת ברובה, ובעיקר החזותית, העצימה את הפניקה ואת הפחד. אם היא מאשימה את ביבי בניצול מגפת הקורונה לצרכים פוליטיים תסיר קורה מבין עיניה כדי שתראה  כי זריעת פניקה נבעה  ,בין השאר,מן הצורך בתחרות וברייטינג. היא נטלה על עצמה את הסמכות של  עיתונות חופשית ולא את האחריות אשר כרוכה בה. לצערי  ל"מקהלה היוונית" הזאת הצטרף המגזין הכלכלי- חברתי ד'מרקר. לא צריך להאיר פינות אפלות- הן מוארות מאוד בימים אלה. צריך לסקר את המציאות אך  גם להביע דעת כיצד יוצאים מן המנהרה הזאת ולא  לציין שמאחוריה יש עוד מנהרה. לייאוש יש דינמיקה משלו ותוצאותיו עלולות להיות חמורות יותר מאשר ה"קורונה וירוס".מסיבה זאת אני אימצתי את  האמירה של קהלת "יוסף דעת יוסיף מכאוב", ואני כמעט מתנזר מצפייה בחדשות הטלוויזיה, ובעיקר בערוצים המסחריים. גם את ד'מרקר אני בקושי פותח במהדורות השבוע. מן הבחינה הזאת הערוץ הציבורי "כאן 11",  יחסית לערוצים אחרים,  נראה ונשמע סביר יותר. לדעתי הנזק שגרמה המדיה בתחום החברתי הרחב, ומדיה היא אחד התחומים אבל ישנם אחרים שהם לא פחות חשובים,יישאר אתנו גם לאחר שהקורונה תחלוף. כי המדיה, זאת הרצינית, היא אחד מכלבי השמירה של הדמוקרטיה.

הזמן הירוק.

לפני שלושים ושלוש שנים, באפריל 1987, ערב יום העצמאות, פרסם דויד גרוסמן מסה בשם "הזמן הצהוב" שלימים עם התוספות שלו הפך לספר. לי די היה במסע האזהרה של סופר אכפתי חד העין אשר התריע נגד המגמות שמתפתחות בחברה הישראלית ובמרכזן הלאומנות הגזעית, הקנאות הדתית על כול  ספחיה, הפגיעה  בזכויות יסוד, במיעוטים לאומיים, בערביי השטחים, וכיו"ב מדווים פוליטיים חברתיים. זאת הייתה נבואה ואזהרה בצדה. ניתן לומר שמאז היינו נתונים, החברה הישראלית והמדינה -באור אדום, במורד של  המערכת הערכית. וזה היה גם ערב האינתיפאדה הראשונה.

במוסף "הארץ"  ב 20.3.2020  גרוסמן חוזר אלינו במאמר קצר יותר תחת הכותרת "כולנו רקמה אנושית מידבקת אחת". בו הוא תוהה ש"אולי תודעת קוצר החיים ושבריריותם ידרבנו אנשים ונשים לקבוע להם סדר עדיפויות חדש. להתעקש  הרבה יותר על האבחנה בין עיקר ותפל ולהבין שהזמן ולא הכסף הוא המשאב היקר שלהם."

אם לשאול מונח שדויד גרוסמן  טבע אז – הגיע שעתו של הגל הירוק. וברוח אמירתו של גרוסמן, עכשיו – תלוי מה נעשה עם השעה הזאת.

 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.

%d בלוגרים אהבו את זה: