על גאות ושפל


משדריי טלוויזיה  מעניינים ומשכילים בשידוריי הבוקר.

 הביקורת של מבקר תאטרון ש"התפאורה הייתה יפה, רק חבל שהשחקנים הסתירו אותה" משמשת לי פרדיגמה באי אלה סוגיות שנוגעות לעמדות ולהשקפות שלי. אני מכיל אותה דרך משל על חוף הים. כמי שהיה ירושלמי 35 שנים  ברצף, ולפני כן תל אביבי 10 שנים  במפוצל ,השיבה אל החוף מן ההרים, לפני תריסר שנים,  סימלה בעבורי הפתיחה לעולם. ההר הוא סמל להתבצרות,  משלט לתצפית על אויב, להתנזרות. מנזרים רבים בנויים על פסגות ההרים,קרובים יותר לאלוהים מאשר לבני אדם. הים לעומתו הוא שער לעולם ולאנושות ,ודרכו או דרך נהרות- העולם נפתח.  אבל עם כול אהבתי לים אני ממעט ללכת אליו במשך היום. כי על פי אותה אמירת המבקר, הישראלים מסתירים אותו,והכוונה היא לאו דווקא  לאנשים לעצמם אלא לכול המתלווה לישראליות על החוף. גם הים  בכבודו ובעצמו הוא יפה יותר בשעת השפל בבקרים,  ולגלים שמכים בחוף יופי משלהם.

אני גם מתרחק מהמונים גואים. הם מפחידים אותי, אלא אם כן זאת הפגנה ראויה לשמה, כמו למשל המאבק לצדק חברתי, נגד שחיתות, נגד הסתאבות שלטונית וכיוצא באלה .זה חל לגבי בכול הקשור לתקשורת המונים, לאמור בצדו המקבל של הקשר והמסר. פרוש הדבר שבמדידת הרייטינג של התכניות הפופולריות ביותר  כמו "המירוץ למיליון", "הישרדות", "האח הגדול","משחקי השף",תכניות בישול עם שפע וואוו, ובידור כמו "גב האומה", ארץ נהדרת" ועוד משדרים בדיצבלים גבוהים –  אף שצפיתי בהם פה ושם , כצופה קבוע אני out לא שייך.

אני דווקא in בתכנית כמו "כלוב הזהב". זאת בשל הזמינות של  שידור חוזר לפני הצהרים כשאני על אופני הכושר. אבל זאת נקודה טכנית. מה שמרתק את תשומת לבי הם המתחרים,האנשים. אני אוהב להתבונן באנשים בכלל ובפרט בנסיבות שבהם הם  מתחרים על כול אותם "גוּדיס" שהכלוב מציע להם אם הם יענו על כול סדרת "שאלות הטריוויה" מאחת עד עשר. מי מהם ידענים בכול התחומים. כיצד הם מתנהגים. זה ,או זאת,למעלה בפתרון החידה וזה למטה במירוץ אחר הפריטים השונים.

בצפותי באותם נשים וגברים שעונים על רוב השאלות, אני שוב חש כמה חסר לי ידע, בעיקר בכול הנעשה במניפת הנושאים העכשווית. כשם שבנעוריי חשבתי שאני יודע הכול ככה בערוב ימיי אני כול יום לומד מה שאני לא יודע. אני ,למשל הייתי נכשל כישלון חרוץ בכול הקשור לפופ העכשווי, מלחינים, זמרים, מופעים שוברי קופות,סרטי קומיקס, ענפי ספורט, רשתות חבריות וכוכביהם, סלנג וכיו"ב.

יש כאלה שבקיאים. ויש יהירים ויש חמדנים, יש שמנסים להצחיק בצורה מכמירה לב, יש הנועזים טופחי חזה מתוך חוסר ביטחון, יש מתלבטים ובגילוי לב, יש שיודעים לעצור,ואני אוהב להתבונן בהם. לעתים קרובות דווקא בהזדמנות אקראית,אתה רואה אדם נֶטו, די חשוף. אני מתבונן בבני זוג שלעתים אני לא מקנא באחד או אחת מהם בשובם הביתה לאחר שהימרו על כול הקופה וזכיות הצטברו ליותר מ-100,000 שקלים ובסוף הם פספסו. אני מתבונן במנחה אבי קושניר שחקן תאטרון וקולנוע מוצלח ,שחוזר ומעלה את אותם משפטים, תקנות, הפריטים לבחירה  שוב ושוב , איך הוא מסוגל, שכן זאת לא הצגה אף שגם שם חוזרים על אותו טקסט. יחי ההבדל. אף שאני מניח שהפיצוי הכספי הוא נאה. הכסף עונה,לא על הכול, אבל על  הרבה.

ובהתייחסות זאת יש עוד דבר שאני שם לב אליו. ההופעה. כמי שזוכר היטב את ימיה הראשונים של הטלוויזיה והסוגיה "כבדת המשקל" את מי המצלמה אוהבת. אין כיום בעיה כזאת. אנשים נולדו לתוך הטלוויזיה. אתה צופה בשפית או בשף, אשר כול העיסוק שלהם במשדר הוא להכין מאכלים- מנות ראשונות, מנות עיקריות וקינוחים. אבל כולם ללא יוצא מן הכלל מדגמנים חזותית. זה כיום הדגש ,ולעתים הוא כה חזק שהוא מסתיר תכנים.

משדרי גומחה.

מכאן שאת הגאות- השיא והשפל ,אני מיישם גם בכול הקשור בצפייה בטלוויזיה. בשעה  שהערב הוא השיא ה- rush hour ושם הזירה לקרב האיתנים  על תכניות ה"ריאליטי", שם מושקע הכסף הגדול, שם נמדד הרייטינג, שם המופעים הגדולים, שם החדשות "החמות" מתוך המיקרוגל, לשָם העָין בציון צופיה. לעומת זאת הבקרים והשבתות הם שטח למיעוטים,  עקרות בית, גמלאים, חולים, נכים או  משתקמים .הם צופים בשידורים חוזרים או דלי תקציב.

כאן  אני נמצא, לא מכיוון שאני גמלאי, ויש לי בעיה למלא את הפנאי. בכלל לא. הסיבה היא  שישנם משדרים ותכניות מעניינות. גם בערוצים המסחריים. לדוגמה בערוץ 13 ישנו משדר בוקר בשם "פותחים יום" עם נועה רוזין ואלעד זוהר, שמוגדר כ"משדר סטייל, אוכל וראיונות", זהו סל מגוון מאוד, משמלות חופה ועד לגירוי עור אצל תינוקות, נושאים שמן הסתם מעניינים אי אלה צופות וצופים,הורים ועוד, שלא לדבר על קטעי פרומו בתוך המשדרים לאותם לווייתנים שמוגשים בסעודת הערב. ישנה גם מה שאני רואה כפרסומת סמויה. למשל תחת כותרת של עיצוב מובאים מוצרים או חברות. גם בתחום כמו ספרי ילדים יש פרסומת סמויה לרשתות ההפצה. או 25 סיטואציות  לחיזור על פי ספר ואתר נלווה. עוד אלמנט שאני רואה אותו בשלילה מוחלטת. הבאת ילדים כפרזנטורים בהקשר זה או אחר. שונה מאשר הקרנה במסגרת תעודה. מי שאחראי לכך הם בראש וראשונה ההורים אשר "דוחפים", את ילידיהם ל"גלקסיה" הזאת אשר ברות הימים פוגעת בילד ובהורה כאחד.

otchim yom

אבל לעתים קרובות מובאים לריאיון אנשים מעניינים בתחומים מעניינים ואף אם הנושא לא מוצה הוא מעורר עניין. הנושאים כוללים תחומי חברה,תרבות,חינוך,בריאות. ככה למשל התוודענו בשבוע  שעבר לתופעה של תרופות הָמרָצָה שהופכות את המטופלים למכורים. או כדורים לטראומת נפשיות ,כמו נפגעות אונס. זאת, בשני המקרים  במקום  התמקדות במטופל. החשיבות היא שאנו שומעים ורואים את הנשים והגברים שעברו את התהליך הזה ועכשיו הם  בצד המטפלים. באחד המפגשים השתתפו השחקן טל מוסרי ומנהל פסטיבל עכו שמואל שמואלוב. היה רב שיח מרתק, שבו עסקו אמנם בתאטרון אבל הדגש היה נושא חינוך, נכון יותר כיצד מערכת החינוך שלנו כשלה, מכיוון שלא עסקה ביחיד ובסביבה,תוך שיתוף הדוק של התלמיד. בשיח הזה של שני אנשי במה, עסקו דווקא בליבה של החינוך. לא במערכת, לא בביורוקרטיה. הם עסקו בדבר החשוב ביותר. בתלמיד. חיזוק לגישה זאת שמעמידים את התלמיד במרכז החוויה החינוכית  מצאתי בכתבה גדולה במסוף של סוף החג בד'מרקר על הצלחת בית ספר תיכון פרטי.ש.פ.י ביהוּד.

בהקשר זה ,ביום ב' של ראש השנה, הובא,איני יודע אם בשידור חוזר או בשידור ראשון, בערוץ 12- שידורי "קשת" סרט תיעודי על "בית הספר לתקווה" ברמלה. מדובר בבית ספר שנמנה עם המפגרים במערכת החינוך אבל מאז הובאה למקום מנהלת חדשה כול התובנה של המוסד עברה מהפך כאשר גם פיזית- אופן הישיבה של התלמידים בשעורים, וגם קונספטואלית עבר מהפך. כדברי היועצת אסתי- הססמה  היא "הכרה ואמונה בעצמם".נוצרה דינמיקה חדשה לא רק בבית הספר עצמו אלא באינטראקציה בין התלמידים, המורים וההורים. הוא כיום נמנה עם אחד מבתי הספר המעולים במדינה. לצופה ולאזרח שידור כזה מלמד מה ניתן לעשות במערכת החינוך אם מביאים מנהלים ומחנכים טובים. בשורה טובה לשנה החדשה.

במשדר בוקר  בשם "לחיות טוב" מובאים מדי פעם אנשים ונושאים מרתקים. כמו אוריאל שדה מורה ומדריך למתמטיקה שהסביר והדגים כיצד ניתן  להחדיר בילד בגיל הגן את הידע המתמטי. או עמותת" מאמאנֶט" למשחקי "כדורשת " ומתקבלות נשים מעל לגיל 30 שעברו ממוגרפיה. במשדרים האלה מופיעים  גם "אנשים יפים" שעושים בהתנדבות בקהילה,בחברה, בסביבה וגם בהצלת נפשות. מחמם את הלב. ואגב מדי פעם יש גם משדר בערבית על תחומי האמנות בקהילה הערבית שלנו.

אם אני מבקש לסכם פרק זה תחת איזה כותרת,אכתיר אותו  ב"חשיבותו של הפרט". וזה נושא שמעסיק אותי מאוד ולדעתי חייב להעסיק את כולנו. המכנה המשותף הוא הפרט והפוטנציאל שלו, שהוא כה נמחק בחברה הישראלית. וזה הפוזיטיב. התשליל הוא העדר תשומת לב בחברה שלנו לפרט. "שחקי כי באדם אאמין כי עודני מאמין בך" –כתב הרופא המשורר שאול טשרניחובסקי.

.משדרי תעודה לתפארת רשות השידור.

עניין מיוחד באותם משדרים בשעות של צפיית שפל,  אני מוצא במשדרי הבוקר של ערוץ 11 בשבתות ובחגים  לפני הצהרים. מדובר בשידורים חוזרים של ערוץ 1 "הטלוויזיה הישראלית"  כפי שנקרא ערוץ 1 בראשית ימיו. פסטיבל מספרי סיפורים עם יוסי אלפי  כמו במשדר "צחוק יהודי גדול" שם אפשר לשמוע לא רק סיפורים מרתקים מפי אנשים מרתקים לא פחות אלא גם בדיחות יהודיות עסיסיות.סדרה אחרת מרתקת לא פחות היא "והארץ הייתה תוהו ובוהו: תולדות ארץ ישראל" היא סדרת טלוויזיה תיעודית של הערוץ הראשון   העוסקת בתולדות ארץ ישראל מהתקופה הפרההיסטורית, תקופת האדם הקדמון ועד התקופה העותומאנית .

chanell 11 tohu vavohu

זהו ,כאמור, יבול  משובח שהובא בשעתו בערוץ הראשון והופק על ידי רשות השידור. הסדרה הציגה את החלק השלישי והאחרון במסגרת הסדרות"עמוד האש", שעסקה בתולדות הציונות ו"התקומה" העוסקת בהיסטוריה של מדינת ישראל".הסדרה עלתה לשידור בערוץ הראשון ב-6 בנובמבר 2016. היא כוללת 15 פרקים באורך 55–57 דקות. בסדרה משתתפים ארכיאולוגים והיסטוריונים בכירים מן האקדמיה ומרשות העתיקות. אזכיר גם  את  הסדרה "קיבוץ", סדרה נפלאה מתוחקרת כהלכה, אשר כמובן, בניגוד לסדרה ההיסטורית עדיין מצויים אי אלה וותיקי הקיבוץ אותם שנים כאשר היו ילידים. יתרה מזאת, זאת  דרה חינוכית משכילה לצופי טלוויזיה  בימינו באלה קשיים בל   ייאמנו   נתקלו חלוציי העליות הראשונות, חג לעין.

בשבת אחר צפיתי, במשדר בשם "הדוקומנטריסטים" בלקט מתוך סרטי התעודה ,של הטובים מבין המתעדים הטלוויזיוניים , על המהפכים שעברה החברה, בקליטת עליות, לרבות עוליי אתיופיה, בנטישת הפריפריה על ידי הממסד והציבור, הופעת   הפנתרים השחורים, ההפליה הגזעית ותרבותית ושאר המדווים החברתיים כלכליים. סרטים אלה  הם שחשפו את פניה של החברה הישראלית והממסד, בנסיבות כאלה ואחרות, ותמיד היו כאלה.זה אמור לגבי סדרות מיובאות כמו סדרות הטבע המשובחות של הבי .בי סי.

לשפל יש יתרונות גם בשידורים. ביניהם משדרים משובחים מיבולים של ערוץ 1 .וזה מביא אותי להבחנה משכבר הימים בכול הקשור לתהפוכות שעבר השידור הציבורי .טענתי ואני מוסיף להחזיק בדעה שהבעיה ברשות השידור מאז ומעולם לא הייתה בטיב אנשי המקצוע. תמיד היו אנשי מקצוע משובחים שחלקם מככבים בערוצים המסחריים וחלקם ב"כאן 11". הריקבון היה  בדרג העליון הציבורי והניהולי. ובמקום לטפל בשורש העניין שפכו את האמבטיה עם התינוק. עם זאת,  לעג העתים הוא, שדווקא העיסוק של הפוליטיקאים, ובראשם ראש הממשלה, בעניינים פוליטיים, מיטיב עם ערוץ 11 הציבורי. הם מניחים לו ואת השאר עושים אנשי המקצוע. והם, אני שמח לומר ,עושים עבודה טובה. הנה יש גם ערך מוסף חיובי, לתסבוכת הפוליטית של הרכבת ממשלה- לפלונטר.

לסיכום הנושא של גאות ושפל , מזמן הגעתי למסקנה שאין דברים  גדולים שאנשים לא מסוגלים לגמד אותם כשם שאין דברים קטנים שאנשים מסוגלים להאדיר אותם. הכול תלוי באדם ובפרספקטיבה  שלו על גאות ושפל.

 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

%d בלוגרים אהבו את זה: