צוותים במלכוד


 רישומים ממלחמת יום הכיפורים

 

הכתב שמעון טסלר עם הצלם שרגא מרחב וטכנאי הקול אבי שמיט יצאו לצפון דרך פורייה, צילמו את הפצועים הראשונים והמשיכו לבית החולים בצפת. שוב פצועים. משם עלו לרמה. במחניים, נתקל הצוות באש תופת מפגזים שהסורים הכניסו בהם בוּסטֶָרים, קליעי דחף שכוונו לשדה התעופה ופגעו בחדר האוכל של קיבוץ מחניים. הצוות צילם. החבר'ה לנו במחסן על יד מטה החטיבה בראש פינה ולמחרת קיבלו אישור לעלות לרמה בליווי קצין. בנָפָח הנטושה נכנס הצוות למלכודת ארטילרית. על הכביש הופיעו שלושה נגמ"שים סורים שפתחו לעברם באש. קצין המודיעין במקום דרש מהם לעזוב מיד, אך החבר'ה הבחינו בתנועה מוגברת של רכבים בשטח. שמעון החליט ללכת קדימה בכיוון בור הפיקוד ומצא את רפול ואנשי המטה שלו. האווירה הייתה כה קודרת, ששמעון חזר לצוות ואמר בקול חנוק: "המצב נראה לי חמור". הוא שלח לי פתק וכתב שבראותו את המפקדים שהכיר כלוחמים בלתי נלאים, בקושי התאפק מלבכות. אבל הוא האמין בהם והאמונה מצאה ביטוי בכתבה.

בשלב מסוים יצא משער נפח זחל"ם ועליו אנטנה, סימן שמטה האוגדה התקפל. המראה צולם במצלמה הטלסקופית של שרגא, שלקח גם עדשה לראיית לילה וצילם טנקים סורים מתקדמים לעבר עמדות שחלשו על מחנה נפח, אך לא נכנסו מחשש למארב ומוקשים. הצוות צילם. בגשר בנות יעקב חבלנים הכינו מטענים כדי להרוס את הגשר במקרה הצורך. הצוות צילם, אך התמונות לא שודרו מעולם ואינני בטוח אם ידיעה על כך התפרסמה אי פעם.

‏‏שרגא מרחב -post עותק (2)tesler- lea efrat piltzer

התמונה מימין. מימין שרגא מרחב לצדו חיים (כיימול) גיל. צילום :מאוסף הצלם איציק כהן.

התמונה משמאל: שמעון טסלר- באדיבות לאה פילצר- אפרת.

הצוותים של חיים גיל-כיימול-  וטסלר נפגשו במפקדה באיילת השחר, שם ביקר גם אלוף (מיל) חיים הרצוג, בעבר ראש אמ"ן, נשיא המדינה, ששימש כפרשן הצבאי של הטלוויזיה במלחמה. הרצוג ביקש מהצוותים לתאר את מה שראו ועשו. למחרת, הצוות ירד לצמח ותיעד את עבודת הטכנאים בתחנת הדלק המקומית, שם תיקנו זחלי טנקים שחוקים ומנועים מקולקלים. המצלמה קלטה את הטכנאים המזיעים שרועים מתחת לגחון מפלצות הפלדה ומאלתרים תיקונים כאלו ואחרים. בעיקר אחרים, כדי לשחרר אותם לחזית. אין כמו ישראלים כאשר מדובר באלתור.

ביום ראשון בלילה חל מהפך בחזית הסורית. הצוות של טסלר סופח באופן רשמי ולראשונה לחטיבה של יוסי פלד, בעוד הצוות של כייימול כבר מסודר ומסופח. עניין הסיפוח היה קריטי ביותר. כאשר הצוות מסופח לצה"ל,  צה"ל אחראי עליו, האנשים ניידים וקרובים למקורות המידע. על הצוות הופקד קצין מודיעין אחראי לנושא שבויים וכולם נסעו בקומנדקר של אמ"ן. הצוות יצא לפעולה בכיוון אל על. לפתע הגיח מטוס מסוג מיג סורי ומאחוריו שובל של עשן. המטוס התפוצץ באוויר ושרגא צילם.

במעלה הדרך הצוות הבחין ברכב סורי שהמָפלֵט שלו פועל ומזדקר ממנו מטול, שעלול להיות נשק אנטי טנקי, קטיושה או טיל אחר. שרגא הרכיב את הזוּם על המצלמה וראה צל חולף. אנשי המודיעין לא התרגשו, אבל הצוות הצליח לשכנע את הקצין להתקרב לרכב. טסלר לקח את העוזי והשניים התקרבו. מן התעלה יצאו שלושה חיילים סוריים בידיים מורמות. שרגא צילם ואיתר עוד שניים. לקצין אצה הדרך לחזור לרכב, שרגא צעק לטסלר שיזהר. הסורים קלטו את ההיסוס, קפצו לשיריונית והתחילו לירות לעבר הצוות. החיילים השיבו אש. הצוות צילם. קצין המודיעין החליט שלא להתעסק עם אלה והשאיר אותם לכוח שנע מאחור. המזל הגדול, סיפר שרגא, שהסורים לא השתמשו במטול כדי לפגוע בשיירת השריון. אבל במצבים כאלה מי שם לב לזוטות?

הצוות הגיע לג'חדא, לפיקוד החטיבה. מפקד החטיבה יוסי פלד התקרב והודיע חד משמעית: "תשמעו חבר'ה, עד כאן וזהו. רדו לצמח". הצוות חיפש רכב ועלה על משאית עמוסה בפצועים והרוגים. בתחנה לאיסוף פצועים בצמח, הם פגשו את הצלם הישראלי הידוע דוד רובינגר, שצילם בשביל "לייף מגזין". רובינגר צילם הכול, כולל תקריבים מזוויעים. הצוות של הטלוויזיה הסתפק בצילום מצבים כאלה מרחוק ולא צילם תקריבים משיקול רגשי. איש לא רצה שאמהות ואבות יראו על המרקע את פני יקיריהם ללא רוח חיים, לעתים ללא סימנים מזהים.

שרגא מרחב כתב יומן קצרצר: "7 באוקטובר. נפגשנו עם החמישייה – גדעון, אביגדור, צילן, יובל וגידי. צוות הטנק של אביגדור קהלני". בפרוץ המלחמה קהלני פיקד על גדוד טנקים שנפגע בגזרת קוניטרה והר חרמונית. בהמשך הוא נשלח להחליף יחידה שהתארגנה מחדש, השמיד ארבעה טנקים סורים וארגן את  הטנקים המפוזרים של היחידות השונות להסתער ולכבוש מחדש את העמדות הסוריות השולטות על הזירה. קהלני ואנשיו השמידו את הכוח הסורי שמנה עשרות טנקים והמתקפה הסורית נשברה.

ביומן של שרגא נרשם: "8 באוקטובר: עלייה חזרה עם כוח יוסי פלד- אל על –  ג'חדא, חזרה לצמח עם רכב פינוי פצועים, דרך הבקעה, לשידור".

השידור מעל הכול. כל התלאות, העבודה הקשה בתנאים נוראיים, כל התרגילים, הרגילים והבלתי רגילים, כל מאמצי ההישרדות – הכול נועד למטרה אחת ויחידה. שידור בטלוויזיה הישראלית. שליפת החומר מצוותי הצילום והעברתו למערכת היה מבצע לוגיסטי,מורכב וקשה לעצמו,משופע אלתורים וכרוך במאמצים ובעצבים שלא ייאמנו, אך החומרים הגיעו למערכת.

 

מתוך "מוביולה- מסע בזמן ובמרחב" 2007

נ.ב כמי שלא מתיימר להיות מומחה או פרשן לענייני ביטחון- אני רואה במלחמת יום הכיפורים, מתחילתה ועד סופה, כמערכה הקריטית ביותר מאז מלחמת יום העצמאות.

למטה. המחבר 100 ק"מ מקהיר

zvi gill 101 km from cairo (2)

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

%d בלוגרים אהבו את זה: