הממסד שמתיימר להעלות את היהדות על ראש שמחתו מתעלם מהעולם היהודי


הקהילה היהודית בבריטניה במאבק נגד מנהיג הלייבור  במסגרת המסע נגד אנטישמיות.

בתקופה של טרום מדינה, כאשר היישוב היהודי בארץ ישראל, קיים קשרים הדוקים עם יהודי התפוצות, קוראי העיתונים ומאזיני הרדיו- "קול ירושלים" -ידעו את המתרחש בפזורה היהודית הגדולה שבחלקים ממנה הוא היה תלוי חומרית ומדינית. זה היה עידן שלכול מפלגה,למעט "אגודת ישראל", היה עיתון משלה. לרוויזיוניסטים, לימים "חרות" היה "המשקיף", ל"ציונים הכליים"-"הבוקר" לקהילה הליברלית- ציונים כללים א' "העובד הציוני" ולבלתי תלויים- "הארץ" ,למפא"י ולחברי ההסתדרות- "דבר", ל"שומר הצעיר",לימים מפ"ם- "על המשמר" ,למפלגה הקומוניסטית הישראלית- מק"י- "קול העם". החרדים,רובם ככולם דוברי יידיש הסתפקו בייבוא מן החוץ של העיתונות בשפת היידיש ובראשם ביטאון אגודת ישראל בפולין "דאס יידישע טאגנבלט". השני בפופולריות ובגודל- ה"היינט",  ריכז בעיקר לא חרדים או ציונים. העיתון של אגודת ישראל , "המודיע", נוסד בשנת 1950 ,לאחר קום המדינה.

כאילו בתזמון, כפי שזה קורה לי ואני מציין זאת עם הכנת טיוטה  לפוסט  ,עיתון "הארץ", שעליו אני מנוי יותר מששה עשורים, חגג מלאת 100 שנים לייסודו. במהדורה המודפסת של סוף השבוע- 21.6.2019 מצאתי תדפיס של הגיליון הראשון -18.6.1919 בגודל טבלואידי. והמאמר בראש העמוד מאת אהרון מיכל ברוכוב(ברכיהו) הוא למצב היהודים והיהדות. המאמר השני לצדו הוא  על "הד הפרעות ביהודי פולנייה".בין הכותבים בגיליון ראשון זה: מרדכי בן הלל הכהן,איתמר בן אב"י, יעקב פיכמן, זאב ז'בוטינסקי ומשה סמילנסקי

במידה מסוימת זה היה קיים בראשית ימיה של המדינה, שאז הרוב המכריע של יהדות העולם חי מחוץ לישראל. בדרך כלל העיתונים הגדולים שלחו מן הארץ או מינו בחו"ל, כתבים  בעיקר באמריקה או באירופה,אשר דיווחו לא רק על הנעשה במדינות אלה או ביבשת אלא גם על הקורות את הקהילות היהודיות באותם אזורים. גם שרות השידור ואח"כ רשות השידור קבעו להם מסורת של שליחים בארה"ב ובאירופה, ובאחרונה הכתב ישב בניו יורק או   פעל מלונדון, והייתה תקופה שגם בפריז היה שליח.

למעט המגזין "רואים עולם"  בערוץ הציבורי "כאן 11 " אשר מביא מדי פעם בפעם כתבות על  הנעשה בעולם היהודי, בשאר ענפי המדיה  יש  כמעט ההתעלמות מוחלטת אלא אם כן יש פעולות טרור  במקום מסוים או  פעילות אנטישמית בולטת. לתשומת לב, לאחר 71 שנים לקיום מדינת ישראל, רוב היהודים – 7.3 מיליון, חיים עדיין מחוצה לה. בסוף 2018 היו בארץ 6.6 מיליון יהודים. אבל העדר העניין בעולם היהודי בעצם משתבץ באווירה  הכללית שבה ההתעניינות והמידע על הנעשה במקומות שונים בעולם  נמצאת בדרוג נמוך בסולם הביקוש וההיצע. גם  במקרה זה  יש יוצא מן הכלל. עיתון "הארץ" מביא לעתים עמודים שלמים על הנעשה בעולם, לרוב מתורגמים מעיתונות זרה. מלבד הערך לעצמו יש בכך תבונה עיתונאית. שכן כאשר העיתונות המודפסת מביאה את החדשות בבוקר, הם "אלטע זאכען" כי רוב הציבור כבר שמע אותם במהדורות החדשות או במגזינים של הטלוויזיה יום לפני כן. לעומת זאת אלה לא מביאים ,ובוודאי לא בהרחבה ,מה שנעשה בכדור הארץ. לגומחה הזאת נכנס "הארץ"- בתבונה עיתונאית,כאמור ,וכן כלכלית. מדובר במנויים במהדורה המקוונת שהיא מעולה ומהווה בסיסי תמיכה כלכלי של העיתון.

בוודאי שבאותן מסות של  מידע שאנו מוצפים  בהן ברשתות  המקוונות, אשר כפי שמזמן התברר שהם בור בלתי נדלה של  מידע עלינו כפרטים  יותר מאשר מידע על הנעשה באמת בעולם.  שלא לדבר על שאיבה מסיבית של  כספים מכיסינו, או מקור לא אכזב לדיסאינפורמציה- אנו לא מקבלים תמונה ,לא על העולם ובוודאי לא על הקהילות היהודיות שבה חי רובו של העם היהודי.

ה"ג'ואיש כרוניקל"

הקהילה היהודית הגדולה ביותר מחוץ לישראל היא בארה"ב שבה חיים חמישה מיליון ושבע מאות אלף יהודים, ואפשר קצת יותר, ובה ניתן לומר שסוף המאה ה-20 וראשית המאה ה-21 הם  "עידן הזהב" של קהילה גדולה זאת בכול מובן שהוא, על יישוביה הפזורים ברחבי המדינה ,אלפי מוסדותיה בכול תחומיי החיים  והשפעתה הרבה, מעל ומעבר לחלקה באוכלוסיה של ארה"ב. אחריה במספר היהודים נמצאת צרפת עם חצי מיליון יהודיה, קנדה-שלוש מאות ותשעים אלף ובריטניה במקום הרביעי עם מאתיים ותשעים אלף יהודים.

בפוסט זה אתמקד בקהילה זאת ובביטאון הוותיק שלה  ה"ג'ואיש כרוניקל".ה- ג'ואיש כרוניקל : Jewish Chronicle הוא העיתון המרכזי של יהדות בריטניה. הוא נוסד בשנת 1841 בלונדון. הוא העיתון היהודי הוותיק בעולם שעודנו מופיע. הוא עתיר זכויות ומעשים, בכול הנוגע לעולם היהודי בכלל ולישראל בפרט שלא לדבר על הקהילה היהודית שהוא משמש כביטאון ראשי שלה.

כמה שנים לאחר ייסודו ,העורך שלו,אברהם בייניש,  חובב ציון מושבע, הפך את העיתון לא רק כביטאון של יהודי בריטניה אלא כמנוף לתמיכה במפעל  ההתיישבות בארץ ישראל ובתנועת חובבי ציון. בין כותבי המאמרים בעיתון היו מרדכי עימנואל נוח,משה הס, הרב יהודה חי אלקלעי ואחרים. בתחילת שנות ה-80 של המאה ה- 80 של המאה ה-19 שלח חובב הציונות הבריטי לורנס אוליפנט  סדרת מאמרים לעיתון ובהם עודד את הקוראים לתרום כספים ולתמוך באנשיי העלייה הראשונה

בשנת 1896 פורסם בעיתון מאמרו של הרצל "פתרון לבעיה היהודית". בתקופת מלחמת העולם הראשונה תמך תמך העיתון בעמדת הציונות המדינית. בשנת  1934  העיתון התמזג עם העיתון ג'ואיש וורלד שנוסד ב-1873 . כיום ה"ג'ואיש כרוניקל "הוא שבועון שרואה אור מדי  יום שישי בתפוצה של למעלה מ-30,000 עותקים, נוסף על המהדורה המקוונת היומית, והוא מספק חדשות, דעות, מאמרים וטורים בנושאי חברה, תרבות וספורט, וכמו כן גם מגוון רחב של דעות ממכתבי הקוראים. יש בו סיקור נרחב וקבוע על הנעשה בארץ החל בנושאים פוליטיים וכלה באפיזודות בחיי היום  של ישראל .הוא לא רק נחשב כביטאון מהמימן של יהדות בריטניה על מוסדותיה אלא  כעיתון חשוב ומהימן בקרב קהילת העיתונות בבריטניה. האתר  המקוון שלו שעליו מנויים רבבות קוראים מרחבי העולם הוא חינמי.

steven polard editor jewish chroniclejewish chronicle front page

סטיוון פולארד. המערכה נגד ג'רמי קורבין.תמונות: ג'ואיש כרוניקל

הג'ואיש כרונקיל הוא  עיתון  עצמאי לחלוטין,  בבעלות  קרן תרומות ששולטת שליטה מלאה בעיתון, ובכך מונעת השתלטות בעלי אינטרסים פרטיים על העיתון, דבר המאפשר עצמאות מוחלטת למערכת העיתון, למגוון הדעות וליושרה העיתונאית. העורך הראשי כיום הוא סטיוון פולרד .

המערכה נגד מפלגת הלייבור והגורמים האנטישמיים שלה.

בהיותו עיתון עצמאי ובו צוות עיתונאים טובים ועורך מעולה, הכרֹוניקל  קבע לעצמו מטרה להלחם בהתמדה,בנחישות במפלגת הלייבור הבריטית ובראשה, גֶרֶמי קורבין, על הנטיות האנטישמיות גם בקרב חלק מחבריה וגם בצמרת. והוא עושה זאת בכתבות ,בפרשנות ובאומץ אשר מצד אחד מביא עליו אנטגוניזם בשמאל הקיצוני אבל הערכה רבה גם בקהילה וגם בקרב הגורמים הליברליים בציבוריות הבריטית. הוא אינו פוסח על שום אמירה של חבר פרלמנט של הלייבור שיש בה אפילו רמז לאנטישמיות. אין זה דבר של מה בכך בעם שבמתן ביטוי לעמדות או לרגשות משתמש בלשון המעטה. לא מפני שהוא צנוע, שכן פעם הוא היה אימפריה, אלא ש"ככה עושים זאת" ו"ככה לא יֵעָשה". גם בשל מגבלות האורך של הפוסט וגם למי שבאמת מעוניין כול אחת ואחד יכולים  למצוא את הדברים בעיתון עצמו, אני אצטמצם למקרה או שניים, כאשר הם לא יוצאים מן הכלל אלא הכלל- במערכה שעיתון יהודי זה מנהל נגד גזענות בכלל ואנטישמיות בפרט.

כריס ווליאמסון הוא חבר פרלמנט ממחוז "דרבי צפון" "ובשנים האחרונות הוא  הגיע למעמד של אחד מהפוליטיקאים השנואים ביותר במפלגת הלייבור"- כותב דניאל שוגרמן בכרוניקל . " הוא באופן קבוע הגן על  אנטישמיים, בתוך המפלגה ומחוצה לה, בשעה שהוא חזר וטען בשחצנותו כי הוא מעולם לא ראה סימני אנטישמיות במפלגת הלייבור. אלא שכול אימת שבטלוויזיה היה איזה דיווח על האנטישמיות במפלגת הלייבור, רוב הסיכויים היו שמאחורי הידיעה זאת עומד לא אחר מאשר מר וויליאמסון"

במעקב אחרי ההופעות של ווליאמסון העיתון גילה כי  בהופעה בפני סניף של המפלגה שמזוהה עם השמאל הקיצוני, ווליאמסון אמר לשומעיו כי נושא האנטישמיות תופס יותר מדי מקום  בדיוניי הלייבור וכי המפלגה הפריזה בהתנצלויותיה בסוגיה זאת. דבריו התקבלו במחיאות כפיים רמות.  אך מה שקרה הוא שהקהילה היהודית בבריטניה והביטאון שלה לא הרפו והמשיכו להלום באיש הזה בכול דרך אפשרית בקרב דעת הקהל הבריטית. התוצאה הייתה שמספר חברי הפרלמנט מקרב הלייבור, עזבו את המפלגה אך ורק בשל נושא האנטישמיות. במציאות זאת בזירה הפוליטית בבריטניה, צמרת הלייבור לא יכלה יותר להתעלם, אבל זה לא הגיע לכדי נקיטת צעדים נגד ווליאמסון, אלא להצהרה פושרת שההנהגה בודקת את ההתנהגות של וויליאמסון . הנהגת הקהילה היהודית והג'ואיש כרוניקל המשיכו במסע נגד הלייבור בטענה שאנשים כמו כריס ווליאמסון, הם תופעה שמשקפת את העובדה שמפלגת הלייבור כולה נגועה באנטישמיות.

רק לאחר תגובה נמרצת זאת ותמיכה בה מצד חברים חשובים בהנהגת הלייבור, כריס וויליאמסון הודח זמנית ממפלגת הלייבור. לאחר השעיה של כמה שבועות הוא הוחזר לסיעה והקהילה היהודית וכן מנהיגים ליברליים בתוך הלייבור ומחוצה גינו את הצעד הזה. המערכה נגד ווליאמסון ודומיו בלייבור חודשה במלוא העוצמה. לפני יומיים האשים  העיתון את  האתר של מנהיג הלייבור the canary שמצד אחד הוא מכחיש היותו אנטישמי ומאידך הוא טוען שהוא נאלץ לצמצם את היקף הפרסום בגלל "ציונים פוליטיים"

אין כול ספק שהמטרה הראשית  של העיתון ושל הקהילה היהודית היא להביא לכך שג'רמי קורבין יודח מתפקידו  כיו"ר מפלגת הלייבור, אשר בו הם רואים את השורש פורה האנטישמיות והאנטי ישראליות. לתכלית זאת הם מגייסים מנהיגים בריטיים לרבות מנהיגי הלייבור בעבר כדי להביא להדחתו. המערכה שמנהל הג'ואיש  כרוניקל  נגד האנטישמיות בכלל ונגד הלייבור בפרט היא כה מתמדת ויסודית עד שהעיתון רואה לנכון להביא מחקר שלפיו מומחים לבריאות הנפש מזהירים איזו השפעה יש לגזענות על הקהילה היהודית. במאמר המערכת מובאת מחקרו של ד"ר שובולייד סמית, מנהל קליני של המרכז הלאומי לשיתוף פעולה לבריאות הנפש בקולג' המלכותי לפסיכיאטרים. הוא אומר כי הנושא הוא נפוץ יותר אפילו בקרב אלה שמעורבים ישירות במלחמה באנטישמיות."זה נורא וזה מזעזע"- הוא קובע.

כמי שעוקב אחר פרסומי העיתון, כמעט אין שבוע ולעתים כמה ימים ברצף, שבהם אין התייחסות רחבה לנושא האנטישמיות בכלל ובקרב הלייבור בפרט. התחושה היא שהעיתון בגיבוי הציבור וההנהגה היהודית מנהל מערכה נחושה מתמדת בראש וראשונה נגד מנהיג הלייבור, ג'רמי קורבין, הם תולים בו את פגע האנטישמיות ועושים הכול ,כאמור, כדי להביא להדחתו. זה דבר לא רגיל מצד קהילה שכול המערכות שהיא נהלה הצטיינו במתינות, הן בהתבטאות והן במעשים. אפילו נחת הרוח מבחירת בוריס ג'ונסון, שמוגדר כידיד הקהילה וישראל, לראש ממשלת בריטניה ,מעורה בחשש שזה עלול להביא לחיזוק מעמדו של קורבין, שכן ג'ונסון לא פופולרי בציבוריות הבריטית.

ענייני חוץ ופנים.

אולם טעות יהיה לחשוב שהקהילה היהודית בבריטניה עוסקת רק בנושא האנטישמיות, כאשר מדובר ביחסי חוץ ולא בענייני קהילה. הם מנהלים גם מערכה מדינית כמו למשל בנושא ההגדרה של  החיזבאללה בלבנון כתנועת טרור. עד לפני זמן לא רק הממשלה הבריטית הבחינה בין התנועה המדינית של חיזבאללה, זאת שמיוצגת בפרלמנט הלבנוני לבין הזורע הצבאית שלה שבה ראתה תנועת טרור. מנהיג הלייבור ג'רמי קורבין התייחס לחיזבאללה כאל "ידידים" בדיון שנערך בבית הנבחרים לפני כמה חודשים בסוגיה זאת תוך מגמה לראות בתנועה כולה תנועת טרור,קורבין התנגד לכך בטענה "שמשרד הפנים  הבריטי לא סיפק הוכחות חד משמעיות לכך".הכרוניקל מגנה אותו על כך.

בתחומי הפנים קהילתיים ישנה פעילות ענפה למען נזקקים, מכול העדות והגזעים,בתחום המאבק בהפליה לסוגיה, בשיתוף פעולה בין דתי עם נוצרים או מוסלמים. לא מכבר קבלה המלכה אליזבט נציגות ונציגים יהודיים מעמותות חברתיות שונות על תרומתם לחברה הבריטית. בעצם אין תחום חשוב שבו לא מעורבת הקהילה כגוף או כחברים בה. אנה דייסון פעילה יהודייה מהעיר לידס שעוסקת בקליטת פליטים ונמנתה עם אלה שהתקבלו על ידי המלכה אמרה ." הפעילות שלי היא שורשית יהודית ונובעת מן ההכרה ב"תיקון עולם"

באנגליה קיימת גם תנועה חסידית שרובה מצוי בלונדון ברבעים כמו "סטמפורד היל" "גולדרס גרין" ו"אֶדז'ווייר". לתנועה שני בתי דין רבניים,ישיבה ומוסד כשרות,בית ליולדות ושני ארגוניי חברה קדישא. אלה לא רבעים על טהרת החסידים. בעת שהייה שלי בבית של קרובים ב"סטאמפורד היל", מצאתי שזאת שכונה מעורבת-חסידים, יהודים חילוניים ואף מיעוטים ובין כול אלה שוררים יחסי שכונות טובים. ככלל, זאת קהילה שמוערכת מאוד על ידי הממשלה הבריטית כמו גם חצר המלוכה וחוגים רבים בקרב הציבוריות הבריטית."וועד ראשי הקהילות", הוא הגוף המוכר כהנהגת הציבור היהודי בבריטניה.

המורשת

 הקהילה היהודית בבריטניה היא רבת פנים. זאת קהילה ציונית ברובה ופרו ישראלית, אף שהרוח הליברלית שנושבת בה,לא מתיישבת  עם מדיניות הממשלה הנוכחית בישראל.  גם אז לפי מיטב המסורת אם ישנה ביקורת היא עניינית, ממוקדת, לא מתלהמת. זאת קהילה שעם חבריה הבולטים נמנו שורת אישים שהיה להם קשר אמיץ  עם תנועת "חיבת ציון" ואחר כך עם הציונות המדינית של הרצל וויצמן.

lord jakob rithchildwadesston mannor photo wodeston org. 2

מימין לורד ג'ייקוב רוטשילד משמאל אחוזת וודסטון תמונות:וויקיפדיה

לפני כמה שבועות ראיין הג'ואיש כרוניקל את הלורד נתנאל צ'ארלס ג'ייקוב רוטשילד  בן ה- 83 ששייך לענף  האנגלי של משפחת רוטשילד. הריאיון נערך באחוזת וואדסדון שבאנגליה שמשתרעת על יותר מששה עשר אלף דונם. היא משמשת בין היתר כמוסד הנצחה של פעילות המשפחה במשך שמונה דורות למען הקהילה,לרבות התמיכה ביישוב היהודי בארץ ישראל ולאחר מכן תרומה להקמת מוסדות ממשל וציבור במדינת ישראל  כמו משכן הכנסת, בית המשפט העליון, ועכשיו המכלול החדש והגדול של  "בית הספרים הלאומי" אלה הוקמו על ידי קרן "יד הנדיב". אגב, גם הטלוויזיה הלימודית בישראל הוקמה על ידי אותה קרן. אלה רק הבולטים. מאז שנת 1989 הוא משמש כיו"ר "יד הנדיב" .בשיחה אתו הוא רואה לנכון להדגיש כי כול  המיזמים של הקרן נועדו "לקידומה של ישראל כחברה דמוקרטית נמרצת המחויבת לערכים יהודיים ושוויון הזדמנויות לכל תושביה". באחרונה נחנך באחוזת וואדסטון החדר על שם "אדמונד ג'יימס דה רוטשילד"- "הנדיב הידוע " אבי היישוב בא"י" ורעייתו עדה כדײ לציין את התרומה האדירה שהזוג הזה תרם לישראל ולקהילה היהודית באנגליה.

 

 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.

%d בלוגרים אהבו את זה: