מונולוג של אישה פגועה שלוחמת על מעמדה ועקרונותיה.


דליה

לעתים,אם גם רחוקות, אני רואה לנכון , כפובליציסט ,לתת את רשות הדיבור, או הכתיבה, ב"זרקור" שלי למי שאני חושב שדבריו, בע"פ או בכתובים ,ימצאו ביטוי כפי שהם ,ללא עריכה, אם אלה ראויים בתוכן ובסגנון ואם יש להם השלכות מעבר לאלה של הפרט. הפעם רשות הכתיבה עומדת לדליה וירצברג.

דליה ילידת 1958 ,בת לניצול שואה ואם יוצאת תימן, הייתה יו"ר ארגון מל"מ – מתמודדים למען מתמודדים, פעילת זכויות אדם ועורכת לשון ותוכן, פובליציסטית, חוקרת בתחום בריאות הנפש; ניהלה שש שנים בהתנדבות אתר היכרויות חינמי למתמודדיי נפש שייסדה עם בן זוגה באותה התקופה צביאל רופא; כתבה בלוג המתמקד בנושאי בריאות הנפש "עולם כמנהגו נוהג" ולפי מגזין "ד'מרקר" נכללה ברשימת 20 הנשים המשפיעות על הרפואה בישראל. צ.ג

*********************************************************************

 

 

זעקה מושתקת דור 2

 

דליה וירצברג

אצטט תחילה את אחד המכתבים הלא רבים (הכותב אינו מוכר לי) שקיבלתי בעקבות ההודעה על פרישתי מפעילות ציבורית עקב קושי אישי גדול לצד הפניית עורף מצד "אנשי שלומי":

"דליה היקרה.הזעקה המרה – זעקתך – סופה שתחריד לבבות, תשבר חומות ותחולל שינוי. אני סמוך ובטוח שכך ראוי, כך צודק, כך יהיה.שרון 

.הבחירה להיכלל ברשימה הנכבדה של ד'מרקר, סימנה מבחינתי את הצורך להגביר את עצימות המאבק הציבורי כדי להוכיח שאני אכן ראויה לה. בעקבות דבריי בישיבת ועדת הכנסת לביקורת המדינה ב-16 ביולי 2018 יזמתי מהלך לקראת כינון ועדת חקירה ממלכתית לבחינת מערך האשפוז הפסיכיאטרי הממשלתי שמצבו הקשה מנשוא נדון באינספור הקשרים.

השגתי את הסכמתה של השופטת בדימוס דליה דורנר לעמוד בראשה; קיבלתי תמיכה פומבית מעו"ד דרור שטרום שהיה בעברו הממונה על ההגבלים העסקיים, ושל מוטי אשכנזי, חלוץ מחאות היחיד. השגתי מכתבי תמיכה מארגון בזכות, מנציבות השוויון שבמשרד המשפטים, מפרופ' מרדכי שני, חתן פרס ישראל על תרומה מיוחדת לחברה (2009), מהעיתונאי החוקר רוברט ויטאקר שמעבר לים, ועוד מרבים שתמכו מאחורי הקלעים והקפדתי לשמור על פרטיותם לבקשתם, פן יינזקו מפרסום שמם.

הרקע.

ברקע עמד מאבק ממושך שנועד לאפשר למתמודדיי הנפש לבחור את המוסד שבו יתאשפזו, בדומה לכל חולה אחר. בעקבות שתי עתירות בג"צ בין השנים 2010 ל-2013 והצעת חוק (2014) שלי ושל בן זוגי לשעבר בנושא הזה של הזכות לבחור את מסגרת האשפוז הפסיכיאטרי החלה התקשורת להתעסק בנושא הזנוח של תנאי אשפוז במחלקות הפסיכיאטריות הסגורות וליוותה את המאבק בסיקור תקשורתי נרחב ואוהד שכלל כתבות בעיתונות מודפסת ודיגיטאלית וראיונות רדיו וטלוויזיה; נושא בריאות הנפש עלה לכותרות לאחר שנים שבהן נדחק לקרן זווית. בעקבות מאבק זה פרסם משרד הבריאות נוהל אשפוז חדש שהוחל בנובמבר 2014. הנוהל הכיר בזכותו העקרונית של כל אדם הנזקק לאשפוז פסיכיאטרי לבחור את בית החולים שבו ברצונו להתאשפז, וזאת בתנאי שאחוזי התפוסה בבית החולים המבוקש אינם עולים על 95.

ב-28 בינואר 2015 הגיעה עו"ד שרון פרימור מארגון "בזכות" לבית הקפה השכונתי שלנו (בימים שבהם לא יצאתי כמעט מביתי) והחל שיתוף פעולה פורה בעניין הפרת זכויות אדם באשפוז הפסיכיאטרי בכלל, כאשר נושא הקשירות נבחר להיות הנושא הראשון שבו נתמקד.פרימור סיפרה בפגישה שארגון בזכות החליט להתמקד באופן שיטתי בהפרת זכויות אדם במסגרת האשפוז הפסיכיאטרי. הקמפיין הראשון עסק בקשירות. יריית הפתיחה של הקמפיין הייתה "מתמודדי הנפש מפחדים למות קשורים למיטה" שפרסמתי ב"הארץ" ב-21 ביוני 2015:

https://www.haaretz.co.il/.premium-1.2660796

ערכתי את דו"ח "בזכות" על האינפלציה בקשירות, והוא התפרסם במרץ 2016. חודשיים לאחר מכן  אירע המקרה המפורסם של "נועה" שנקשרה ל-24 ימים ברציפות בתל השומר, וכל השטח התחיל לבעור. העיתונאים קרן נויבך ורן רזניק לא הרפו מהנושא שהגיע עד כתבת שער ב"7 ימים" על תנאי האשפוז הקשים באברבנאל; יהודה ברוך מנהל מוסד פסיכיאטרי לשעבר הועמד לדין על יחסיו עם מטופלת שלו. לא היה רגע דל.על רקע האווירה הציבורית הזאת, הממסד הפסיכיאטרי נלחץ עם הגב לפינה ונאלץ לנסות ולהוכיח שהשד אינו נורא כל כך.

הביקור של רוברט וויטאקר

ביקורו של העיתונאי החוקר האמריקני רוברט ויטאקר, מחבר "אנטומיה של מגפה", נפל לכאורה משמיים. הביקור נסקר בעיתונות ואף הוקדשה לו כתבת מגזין אצל אושרת קוטלר. נעשה שם שימוש במודל סוטריה (חלופת אשפוז מתקדמת) המבורך כדי להראות את חלון הראווה היפה של הפסיכיאטריה.

הביקור הזה של וויטאקר העניק הזדמנות פז לממסד לנצל  את המומנטום ל"חזרה בתשובה", כדי להוריד את גובה הלהבות ולנסות לשקם מעט את התדמית הירודה. אושרה רגולציה לבתים המאזנים שהם חלופות אשפוז הומאניות (אלא שמאוחר יותר סייג משרד הבריאות סייג את הרגולציה במילים "באופן זמני וניסיוני").פרופ' פסח ליכטנברג מייסד סוטריה התקשה להשיג מימון מקופות החולים למיזם החדש שלו. שידכתי בינו לבין פרופ' מרדכי שָני. לפגישה עם שָני הגיע מלווה בגב' סילביה טסלר לזוביק, מנכ"לית קרן טאובר בישראל. מעולם לא פרסמתי מה היה בפגישה. זה מה שכתבתי באותו היום 26/2/18 לצורך תיעוד:

כשהגעתי ללשכתו של פרופ' מרדכי שני, חתן פרס ישראל, במכון גרטנר בבית החולים שיבא, שאותו ניהל בעבר, פרופ' פסח ליכטנברג מנהל סוטריה וסילביה טסלר-לזוביק, מנכ"ל קרן טאובר, כבר ישבו בפינת ההמתנה ושוחחו. סילביה ניסתה להבין בעדינות מה מידת הרלוונטיות של מוטקה שני (על הנייר הוא פנסיונר). אמרתי לה שהוא עדיין מאוד פעיל, מקושר ובעל השפעה ושפניתי אליו בראש ובראשונה משום שהאיש ידוע כבולדוזר.

נכנסנו לפגישה. מוטקה (להלן שני או מוטקה) פנה אליי ורצה שאמקד את מטרת הפגישה. אמרתי שבאנו אליו כדי לקדם את הנושא של מימון קופות החולים לבתים המאזנים, ופניתי לפסח שיציג את עצמו ואת סילביה, שאותה זכר מוטקה מהגלגול המקצועי הקודם שלה בארגון בזכות.

החלה שיחה פורייה. במהלכה הציע שני לצאת מהחשיבה המקובלת של מימון פר-יום אשפוז ולחשוב על הצעת בנדל (הצעת חבילה) אטרקטיבית ומרגיעת חששות, שבה הקופות יממנו מחיר שיכלול "אחריות" של סוטריה וליווי אמבולטורי של הדיירים לפרק זמן כלשהו. יש בכך סיכון כי עלול להיות אשפוז חוזר, "אבל אנחנו נעזור לך במימון הסיכון". שני פנה לסילביה ושאל אם הם עובדים עם כלכלן. סילביה ענתה שלא. שני שאל עם מי בקופות היו בקשר. מתברר שרק עם גורמים ברמה המחוזית, ולא הארצית.

שני מבקש מהמזכירה ליצור קשר טלפוני עם כמה אנשים, אחד מהם הוא כלכלן שפסח שמע עליו, פרופ' גבי בן נון. שני מסביר שיממן את הכלכלן. האיש על הקו. שני מבהיר לו במה מדובר, ומעביר אותו לפסח. הכלכלן בן נון ופסח קובעים פגישה לעוד שבועיים בירושלים. בינתיים מוטקה מדבר עם בת טיפוחיו שהיא היועצת האסטרטגית של האיש מספר אחת באחת הקופות, וגם במקביל יוצר קשר עם בכירים בקופה אחרת. בשלב זה אני כבר מסוחררת, ושולפת את הסלולארי כדי לנעוץ בו מבט ולהירגע.

בסוף הפגישה אני מודיעה שבאתי רק כדי לממש את השידוך, אבל לא אשתתף בפגישות הבאות. מוטקה אומר: "איך שאת רוצה"… ונדמה היה לי ששמעתי אכזבה מסוימת בקולו. אני מסבירה: "אני שונאת לצאת מהבית… חוץ מזה הוצאתי רישיון נהיגה רק בגיל 47"; שני קוטע אותי בבדיחות הדעת: "איך נתנו לך רישיון?" ואני עונה: "דווקא ב-13 שנה שאני נוהגת אין לי דו"חות או תאונות, אבל זה קשה לי נפשית… כי אני בעצם אבירת המקלדת…" מוטקה מתרצה: "זה בסדר. את עושה עבודה טובה!"

סוף השיחה הוקדש לדיון באופרות טובות ברחבי העולם, ואני – נערת רוק'נרול שכמותי – הקשבתי בנימוס. יצאנו מהפגישה בתחושה טובה מאוד. ממש מעודדים.המאמצים נשאו פרי בסופו של דבר, ונחתמו הסכמים  גם עם חלופות אשפוז נוספות, כאלה שהשתיקה יפה להם בשלב זה.

הפרישה.

לאחר פרישתי, שהייתה כרוכה בייסורים מבית ומחוץ, התקבלתי ללימודי משפטים באוניברסיטת תל אביב במטרה לכלכל את עצמי לאחר גירושיי שהותירו אותי ללא מפרנס. לא אוכל להמשיך בפעילות התנדבות שנמשכה כעשרים שנה. עליי לעשות לביתי. לאחר הפרישה שפכתי את מיררתי בשיחת טלפון עם ידידה, פעילה גם היא, ושלחתי את הקלטת השיחה לרשימת נבחרים. כתב לי חוקר בכיר באקדמיה:

"דליה תודה ששיתפת בשיחה. שווה אולי שתחשבי אם יש דרך להפיץ את הקול הזה, ובבעלותך, ומעצמך, במעגלים רחבים יותר. אפשר שחלק מן הדברים אכן הולמים יותר שיחה עם ידידה המתמצאת בתחום ובכל החשבונות וההתחשבנויות, ויכולים אף להתאים למאזינים שונים שבחרת לשתף כאן. ואחרים מתאים להם יותר להתהדר בכסות שעורכת, מבליטה, משמיטה ומכוונת הדברים מחדש…

כלומר חשבתי שיש בדברים אחרי שיעברו עריכה מסוימת, תוך שמירה על העוצמה הנרטיבית והזרימה שלך, עניין רחב יותר. שווה להציע לציבור רחב יותר את המבט הביקורתי והאנליטי, ולא רק אישי, על דמותם ופועלם של המתווכים בין הממסד ובין המטופלים, או מתמודדים כלשונך, והמשא ומתן המורכב שבין השחקנים, או הדמויות או האנשים השונים הללו.

זה עמוס באמביוולנטיות אבל כך או כך מעלה שאלות מורכבות על מתן קול ומי יכול או לא יכול לתתו, ומהי העצמה, ומהו הגבול הדק שבין שיתוף פעולה לפטרנליזם וניכוס של הקול.

 שמח לשמוע על תחושות השחרור והאופקים החדשים שנפתחים עתה עבורך. אולי חלק מהם יאפשרו מרחב לניסוחים חדשים של הקול הזה, איך לא לתת לו ללכת לאיבוד — או להיות מוכנס או מכונס או מנוכס — בידי מתווכי הנפש. איך לעבור מסנטימנט של שריפת המועדון למבט ביקורתי ויצירתי עליו, על שומרי הסף שבו, על הנכנסים ויוצאים וחוזרים ובאים בדלתותיו המסתובבות. בהצלחה.

על כך עניתי לו:

דבריך חשובים לי מכמה וכמה בחינות, וסיפקו חומר רב למחשבה.

הבעיה היחידה היא שכעת לא בשלה השעה להוציא זאת אל הפועל. אחרי שנים של ישיבה בבית ופעילות מאחורי צג מחשב בעיקר, באמצעות כתיבה אינטנסיבית ופעילות ציבורית בעיקר במרחב הדיגיטלי עם גיחות נדירות לעולם, הפכתי לאישה עצמאית שעליה לדאוג לכל ענייניה בעצמה. הדבר לא מותיר לי כוח וזמן פנוי. באוקטובר אתחיל לימודי משפטים באוניברסיטת תל אביב, ועליי לפרנס את עצמי. יש גם רצון וצורך להתנתק כללית מכל עיסוק בתחום, לפחות לתקופת צינון כלשהי.

התקשורת שותפה להשתקה. למרות סיפור חיים מטלטל ופעילות ציבורית ענפה – אף עיתונאי (ופניתי לרבים מאוד) אינו מעוניין לאפשר לי לספר את סיפורי. כולם לכודים בצבת אינטרסים מנוגדים.

לא שיערתי עד כמה חזק הממסד הפסיכיאטרי בישראל ששולט במשרד הבריאות בגיבוי הסתדרות הרופאים בישראל. מנכ"ל משרד הבריאות ביקש לערוך את כנס ים המלח השנתי שיוקדש השנה לתחום בריאות הנפש, ובכירי הפסיכיאטריה בגיבוי הר"י ביטלו אותו. הכנס החלופי שביקשתי לארגן נפל בעקבות החוויה הקשה שסיפרתי עליה – ממש ירי בתוך הנגמ"ש. הבנתי שאפילו השותפים הטבעיים לכאורה הם "יס מנים" של הממסד. אשמח להיפגש אתך כשתחזור לארץ או באחת מחופשות המולדת. אולי בשיחה נחשוב יחד מה ניתן לעשות לנוכח ההשתקה הכללית.

מצרפת לך קטע קצר מדבריי אתמול במוסד יד ושם בהשקה ספרו של אבי בני וירצברג ז"ל. אבי כתב חלק שלישי לספרו "מגיא ההריגה לשער הגיא", ביקורת חברתית על דמות הצבר החדש. חלק זה הושמט בעריכה ונגרס. הוא הושתק כמוני, או ההיפך אם ניצמד לכרונולוגיה. דור שני לשואה ולהשתקה.

אסכם במכתב מעודד שקיבלתי בחג הפסח מהמשפטנית פרופ' רות גביזון:

בהצלחה דליה.

אולי האכזבה הזאת תהיה גם לטובה. תני לעצמך קצת זמן לחשב מסלול מחדש. אולי הפעם קצת יותר פנימה לפני שתחזרי למאבקים ציבוריים. תמצאי אולי מסלול בינתיים שיכוון את האנרגיות העצומות שלך לחיזוק פנימי. לא רק למאבקים עם אחרים. וחג שמח בינתיים. זה חג החירות. רות גביזון 

 אכן יצאתי מעבדות לחירות.

לינק לדבריי ביד ושם ב-18.3.19 על השמטת חלקו השלישי של ספרו של אבי ז"ל:  https://youtu.be/d4fcPLBO8FA

דבריי בישיבת ועדת הכנסת לביקורת המדינה ב-16 ביולי 2018 שבעקבותיהם יזמתי הקמת ועדת חקירה ממלכתית לבחינת מערך האשפוז הפסיכיאטרי הממשלתי.

https://youtu.be/_tKTAxNWXYw

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

%d בלוגרים אהבו את זה: