כינרת והֶדָה


ווינייטה לימיי אביב.

אפרים קישון הסטיריקן הגדול של מדינת ישראל, היה כידוע גם לשונָאי, ואי אלה מילים רשומות על שמו. בין היתר המילה "לגמוז". אני בספק רב אם הדור הצעיר או הצעיר פחות יידע את פשר המילה ומקורה. קישון הפך שם עצם, נכון יותר שם משפחה לפועל. מי שהיה מבקר התאטרון בעיתון "הארץ" ונחשב למבקר התאטרון והאמנויות הגדול במדינה, היה ד"ר חיים גמזו. מכיוון שגמזו הצטיין בקטילת הצגות רבות, קישון קרא לכך "גמיזה" ומכאן לגמוז.

מה שגמזו היה לתאטרון הדה בושס הייתה בתחום הרדיו והטלוויזיה. היא הייתה מבקרת המדיה האלקטרוניים ,המדיום הקולי והחזותי ,וגם היא הייתה ידועה בקטילה של תכניות או משדרים ברדיו ובטלוויזיה. לעתים רחוקות מאוד שתכנית או משדר היו לרוחה .דומה היה שהיא עושה זאת לשמה שלה יותר מאשר לשם ביקורת.

heda boshes vaii hshviyit

הדה בושס- תמונה "העין השביעית".

כמה מאיתנו היו רגילים להשתעשע בפועל ל"בָשֵס". כלומר להיות נרגן, לא שבע רצון. או זאת "בוּשסָה וכלימה" או "כאן זה לא בית בושס" .מה שהביא אותי, בשעתו לומר שבישראל ישנם שני אלמנטים שלא באים אף פעם על סיפוקם. הדה בושס ומפלס הכינרת. הדה הלכה מאתנו, ואתייחס בהמשך לממלא מקומה העכשווי. אבל מפלס הכינרת הוא אתנו. וגם אז, ומדובר בשנות  ה-70 וה-80 האגם הזה לא ידע סיפוק. לא משנה כמה נשפכו לתוכו גשמים וכמה זרמו לתוכו מים מהמסת השלגים בחרמון- המפלס לא שבע נחת.

והנה עכשיו בסיום החורף כאשר בראשית אפריל נוספו לאגם  3 מטרים  ועוד נכונו לו תוספות מהפשרת השלגים של החרמון, רשות המים לא נותנת לנו אף לא רגע של נחת רוח. הם מזכירים כי בקיץ האחרון איבדה הכינרת 126 ס"מ מגובהה כתוצאה משאיבה והתאדות ועדיין חסרים יותר מ-3 מטרים. הנה כי כן נגזר עלינו לחיות עם התאווה המתמדת של ימה של הגליל.

ים כינרת שלי

של תפארת שלי

ההיית מסופקת עד תום

או שמא חלמתי חלום.

אשר לממלא מקומה של הדה בושס ,רוגל אלפר, הוא "רוצח סדרתי" של משדרים שונים ובמקרים רבים הוא צודק. אבל גם כשלא מסכימים אתו כיף לקרוא אותו. אמן הביטוי העז.

++++++++++++++++

ידידי יואל שֶר מבכירי שרות החוץ של מדינת ישראל,גוּגלאי מובהק ומעיין מבעבע של זיכרונות שלח לי מייל ובין היתר מידע על ד"ר חיים גמזו. ברשותו האדיבה אני מפרסם את הדברים והתמונה.

צבי יקירי,

מה לעשות, הזרקור שלך תמיד מעורר אצלי אסוציאציות. הנה תמונה של חיים גמזו (עומד שלישי משמאל) משנת 1931, כאשר למד בצרפת ולמחייתו עבד במשרד הקרן הקיימת בפריס. הראשון משמאל הוא אבי, והשנייה משמאל היא אמי, זמן קצר לפני נישואיהם. בשנת 1937 היה בפריס ביתן ארץ-ישראלי גדול בתערוכה הבינלאומית .חיים גמזו היה ה"קומיסר" של הביתן, ואחד מזיכרונות הילדות שלי (הייתי בן 4 וחצי)הוא שקבלתי ממנו שם טבלת שוקולד "עלית" (שנוסדה כבר ב-1934).

yoel sher

צוות קק"ל בפאריס, 1931. יושב במרכז המייסד והמנהל המיתולוגי יוסף פישר, יליד אודסה, שהקים וערך 30 שנה את הדו-שבועון La Terre Retrouvée, הביטאון הציוני העיקרי בצרפת .באמצע שנות ה-50 חזר לארץ ויצא כציר לבריסל תחת השם יוסף אריאל.

הנה הביתן הארץ-ישראלי בתערוכה העולמית בפריז ב-1937, תחת השם, המפתיע בדיעבד,  "ביתן ישראל בפלסטינה".

paris exhibit 1

שש שנים קודם לכן, יוצג הישוב בתערוכה הקולוניאלית העולמית בפריז (1931) ע"י ביתן שעוצב בדמותו של קבר רחל, ושמו היה " פלשתינה" בצרפתית/אנגלית ובערבית, ובעברית "ארץ ישראל". הביתן תוכנן ע"י האדריכל זאב רכטר, שבאותה עת למד הנדסה בפריז:

paris exhibit 2

 

 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

%d בלוגרים אהבו את זה: