עליי גבעה שם בגליל

1948

כאשר הצטרף אלינו ד'בלה,שילבנו שלושתנו זרוע ויצאנו לשולי המחנה בלי להוציא  הגה מן הפה. התייחדנו עם זכר חברינו. חשבתי לעצמי איזה לעג הגורל המר .שניהם, ששרדו את השואה, נפלו עוד לפני קום המדינה. לא שזה שינה משהו אבל ככה זה קרה. הם נפלו למענה אבל עדיין לא בה. אנחנו כבר עברנו את הרוביקון. אנו כבר במדינת ישראל ליתר דיוק באחד החלקים שהוקצו למדינה, הגליל העליון המזרחי.

הגליל העליון, כפי שלמדנו וכפי שהיכרנוהו , היה חבל ארץ יפהפה עם בוסתנים, חורשות,נחלים,שבילים ודרכים עקלקלות במעלות ובמורדות,כשבטבורו שני אגמים. האגם הגדול -הכינרת והאגם הקטן- החולה. כאשר הודיעו לנו שאנו מועברים למחנה פילון שליד ראש פינה,ראינו עצמנו עושים קומזיצים בצל האלונים, הצפצפות והאיקליפטוסים. או אולי נשרה את רגלינו בנחל דן. ומדוע שלא נשב לנו למרגלות תל אל קאדי,ֹנעלה בחכה מאולתרת איזה דג מן הנחל. בקיצור -הגליל יהיה מחנה קיץ שלנו.

זאת הייתה הפנטזיה. במציאות זה היה גליל שונה. הכול נראה מאובק. לא רק הדרכים אלא גם השדות והעצים. רוחות השרקייה שבאו מן המזרח הפכו את המחנה לשטח מקומח, הסוואה יפה נגד המטוסים הסוריים שמדי פעם באו לביקור. כאשר באנו למקום ,המצב בגזרה זאת היה חמור והיישובים ראש פינה,איילת השחר,ייסוד המעלה ואחרים הופגזו והופצצו מן האוויר. הסורים התבצרו  על משלטים כמו תל אבו חאנזיר, במרכז הגולן ותל עזיזיאת

איור:יורם פוגל

צפונה ומגבעות אלה כיסו באש את כול השטח למטה. הקשר בין אצבע הגליל לבין שאר חלקי הארץ היה משובש והיו ימים שבפועל הוא נותק.

"כאן זה מריח אבק שריפה "- אמר אלכס. לא קומזיץ ולא בטיח"

"נו"- העיר דבלה "תהייה מבסוט אתה פייטר"

"אתה יודע דבלה"- ענה לו אלכס " אתה לפעמים מצחיק. אתה חושב שאני אוהב להילחם? עוד מעט תאמר שאני רוצה למות. אז כדי שלא תהיה כאן טעות. אני לא אוהב להילחם ולא רוצה למות,ולא כלום"

"לא אמרתי שאתה רוצה למות,אמרתי שאתה רוצה להלחם"

"בחייך דבלה. אני רוצה שהעניין ייגמר .זה נמשך כבר הרבה זמן. צריך לגמור. אני מריח שתהיה פה מלחמה רצינית. הסורים האלה החארייתים,אנטישמים, נבלות, ואני רוצה להכניס להם באבי אביהם"

"תגיד לי אלכס"- נכנסתי אני לשיחה כדי לצאת קצת ממצב הרוח המלחמתי."מה שלום מירי"

"היא בסדר ו…" הוא עשה פסק זמן קצר "החלטנו מירי ואני שלאחר המלחמה נתחתן"

"ככה פיקס, מה שלא יהיה,עם כובע גרב ואיזו יד חבושה ואולי גם דרגה על הכתף"

"כן, ככה פיקס, מה שלא יהיה אלא כמובן אם אני אלך פייפן, אז אתם תדאגו לה"

,אתה – פייפן" אמרתי אני" זה נשמע כמו בדיחה רעה"

השותפים לחטיבה שלנו ,חטיבת "כרמלי" ,בהגנת הגליל העליון היה הגדוד השלישי מחטיבת "יפתח "של הפלמ"ח שלחמה בצפון. הגדוד הזה עשה רבות בשחרור הגליל אך סבל אבדות כבדות בקרב על מלכיה. גם בחזית מדרום לנו,בעמק הירדן,שבו לחם "גולני" המצב לא היה מעודד. מלבד זאת ידענו כי  החטיבה שלנו לא מלֵאָה ואנו חשנו בעומס. בקושי יכולנו לישון חמש שעות ביממה ואם במקרה הלינה הייתה  בחאלסה-קריית שמונה של ימינו- לא הגענו גם למכסה זאת בשל חיילות היתושים. ההפוגה היחידה מן הלחימה המתישה היה לנו ב 31 במאי כאשר היה מפקָד בבסיס לרגל הקמתו הרשמית של צבא ההגנה לישראל. הדגל הורם אבל מצב הרוח נשאר למטה.

נראה לנו ולמפקדינו שעיקר תשומת הלב מופנה לאזור ירושלים ולדרום ואנו תקועים עם קאוקג'י והסורים. על ההפוגה הראשונה שמענו אנחנו אבל הסורים כנראה לא שמעו עליה. הם המשיכו בהפצצות ובהפגזות, כרגיל. ערב ההפוגה הם כבשו את משמר הירדן ולחצו על מחניים,ואנו נשלחנו להתקפת נגד. הפעם תודה לאל לא נמסר לנו לחסוך בתחמושת. להפך. ההוראה הייתה לתקוף בכול מה שיש והעיקר לשתק אותם. פגזים ירדו גם על מחנה פילון וגם על איילת השחר בסיס הפיקוד של הגדוד.

פרק מתוך "לשחק על חלומות" 1998