המחנך


בסינופסיס לספר, שבדרך כלל מצוי בכריכה האחורית שלו , צוין מה מיוחד בו. במקרה זה נכתב : "המחבר מספר בו(בספר) על התפתחותו כאיש חינוך,על גיבוש זהותו ותפיסתו החינוכית. על צמיחתו כמנהיג חינוך. יש בו דברי הגות,אירועי חיים שיש בהם לקח חינוכי ומחשבות על האדם. הוא מציג בהרחבה גם דילמות, קשיים ונפילות ואת ההתמודדות אִתָּם. הוא מביא את  דרכו בחינוך ילדיו, ושזורה, בספר, ביקורת רבה, בראש וראשונה ביקורת עצמית חושפנית וגלויה.

 שני אירועים לא מצויים בסינופסיס. הראשון היותו סגן קצין חינוך ראשי של צהל, ולימים מפקד פיקוד גדנ"ע  בדרגת אלוף  משנה .השני הוא היותו מנהל הטלוויזיה הישראלית . זאת, במקרה, בשעה שאני שימשתי בה מנהל החדשות והאקטואליה בראשית שנות ה-70 .כמובן שאלה מצויים בספר עצמו. בהכירי את פרופסור ישעיהו תדמור, מחבר הספר, ובפי ידידיו- שייקה, מאז, ברור לי מדוע שני אלמנטים אלה לא נכללו. בעיניו, אני מניח  שלפחות אחת מהם, שקשורה בטלוויזיה ,שהוא פרש ממנה, היא אפיזודה וכזאת שהוא יצא ממנה עם טעם מר בפה. ואכן ככה הוא חש. לגבי תפקידיו בצה"ל , אני משער שהוא רואה אותם כחלק ממסכת החינוך של חייו, שכללה את שרותו הצבאי,וזאת הרי מצויה בספר בהרחבה.

כדרכי ,ואני עושה זאת בהתייחסותי לספר או לכול יצירה שאינה בתחום שלי, אני מציין שאני לא מבקר. אני כותב את התרשמותי מן הספר וגם מן האדם וגם זאת במשורה,כזאת שמאפשרת לי לצקת את התוכן  בקנקן הקטן והוא הבלוג. גם משום שדרכנו הצטלבו בטלוויזיה וגם כדי לעסוק על קצה המזלג לגבי תוכנו של הספר, אתייחס תחילה להתנסותו של שייקה בטלוויזיה הציבורית כפי שהוא חווה אותה. וככה הוא כותב: "בתחום הניהול ( של הטלוויזיה. צ.ג) הן לעומת  הסביבה הידידותית שאפפה את חבריי ואותי במפקדת קצין חינוך ראשי והן לעומת האווירה של האחריות המבצעית והסולידריות הקרבית בסיני(כשהוא שימש כקצין חינוך של גייסות השריון.צ.ג) ,"בית היהלומים"( בית הטלוויזיה הישראלית. צ.ג) היה קן צרעות  וזה אכן היה כינויו גם בפי אנשי הטלוויזיה עצמם. רק מתי מעט  במקום סייעו בידי מתוך כוונה טהורה…. התמונה הכללית הייתה של ריב ומדון, השמצות ורכילות,כיפוף ידיים,דריכה על גבות ואצל כמה מה"כוכבים" המסורקים והמאופרים,לעומת דימויים על המסך,גם רוע לשמו,מוסווה בחיוך מתחסד של טוב לב וחמלה"

אלה מילים קשות מאוד, גם אילו יצאו מפי כול אדם שראה עצמו נפגע מן האווירה ששררה אז ב"בית היהלומים" . שבעתיים הם כאלה כשנכתבים על ידי אדם כשייקה תדמור,אדם רחוק  מהתלהמות , אדם סובלני, אנושי מאוד. אין לי ספק שהוא חש כמי שהוטל למים בהסכמתו אך בלי לדעת שיש בהם גם כרישים. הוא לא הציע את עצמו לנהל את המדיום הזה שאותו לא הכיר,גם לא כאיש תקשורת וגם בלי להכיר את המורכבות,הן הפוליטית והן  המקצועית, של מוסד זה. אני חשבתי שעשו לו עוול ששכנעו אותו לנהל את הטלוויזיה. ולאחר שהוא נכנס לתפקידו, אני לא חושב שניתנו לשייקה אפילו לא 30 ימים של חסד. הם לא ניתנו לאף אחד. הציעו לו את זה לאחר שניהול הטלוויזיה סבל ממשברים מתמשכים והייתה תחושה שבכלל קשה לנהל אותה. מישהו למעלה, בוועד המנהל, חשב כנראה שאם ישלפו קצין בכיר מן הענף החינוכי של צה"ל, הוא יביא עמו גם כושר ניהולי, כלומר סדר, וגם נכסים יצירתיים.

שייקה תדמור הוא אדם ומחנך מאוד זהיר בהתבטאויותיו ומאוד קפדן גם במתן ביטוי אותנטי לתחושות שלו. הוא יבדוק חזור ובדוק אם מה שכתוב משקף את הנתונים שהוא הביא ולא פחות את ההתנסויות שהוא התנסה בהן. כאשר הוא עבר על כתב היד של הספר וראה את המראה שממנה השתקפה עבודתו בטלוויזיה- הוא צלצל אליי כדי לבחון האם הוא ראה את דברים באור הנכון- הסובייקטיבי, או שישנם פנים אחרים שיש להביא אותם בחשבון. אמרתי לו שעם כול הבנתי לתחושתו שלו, שאת חלקם הכרתי מקרוב , צריך להביא בחשבון את הזירה. וזאת אכן הייתה זירה. ואז שייקה אמר לי: "אתה יודע מה ,צבי. אני אכתוב ולא אכחד איך אני חוויתי את המציאות ואתה תכתוב לי כיצד אתה ראית אותה." ואכן נאמן, כדרכו,לאישיותו ולישרתו בכלל וכמחנך בפרט ,הוא הכניס את הקטע הקצר שכתבתי וגם אותו אני מביא:

" כמי שמילא תפקידים בכירים בשידור הציבורי,רדיו וטלוויזיה במשך ארבעה עשורים בקירוב, וכמי שעוקב אחר השידור הציבורי(…) טבעי שאני אראה את התופעות שאותן מתאר שייקה- פרופסור ישעיהו תדמור- בראייה רטרוספקטיבית שונה, במידה מסוימת, משלו. השידור הציבורי בכלל והמדיום החזותי בפרט,היו נתונים באותם ימי בראשית בפקעת פוליטית,ניהולית מקצועית ואישית של נפשות רבות שפעלו בזירה הזאת. הטלוויזיה במיוחד,כמדיום חדש בארץ,ובנסיבות החריגות של החברה הישראלית, הייתה גורם שרבים בחשו בו,מבחוץ ולא פחות מבפנים. איש חינוך במעמד של ישעיהו תדמור מצא עצמו יותר  לומד מאשר מלמד. הלמידה כוללת לא רק את המדיום שלתוכו נכנס,והוא זר לו,אלא כול מה שמתלווה אליו,פוליטית ומקצועית. בנסיבות ששררו אז,אלה היו קשות בכול פרמטר. לאחר התקופה שבה התחלפו הממונים על הטלוויזיה,כל כמה חדשים, עצם החזקת מעמד בתנאים ששררו אז נחשבת בעיניי כהישג. אם לכך אוסיף שבכושר שלו כמחנך ובתכונה שלו כמי שמסוגל להרגיע את השטח ,נטל שיקה חלק בבניית תשתית נורמלית למה שהיה מעין מערב פרוע. הא-ראייה. הזרעים שנזרעו בתקופתו של שייקה ,ליתר דיוק הציוד שנרכש והמיומנות בשימוש בו מצאו ביטוי בסיקור מלחמת יום הכיפורים מראשיתה ועד סופה, שזכתה לתהודה ציבורית עזה שלא זכורה כדוגמתה מאז. ( אז ניהל את הטלוויזיה ארנון צוקרמן- צ.ג) ההיסטוריה עצמה אינה אובייקטיבית. היא נעשית כזאת בשקלול אלה שחוקרים אותה או עוקבים אחריה. שייקה נוטה לראות את הדברים ברטרוספקט אישי, שהוא נכון לעצמו. אני,כאמור, רואה אותם כחלק ממכלול היסטורי,שגם הוא נכון"

 עד כאן ההיבט על הטלוויזיה שבספר הוא מהווה קטע קטן מאוד, אבל כמי שעבד עם שייקה תדמור, שנתיים, מתוך הקדנציה שלו שאמורה הייתה להמשך שלוש שנים , טבעי שאתייחס לכך ביתר אריכות. מכיוון שבפרספקטיבה היסטורית, הדברים מלמדים משהו על כול ענפי התקשורת עד עצם היום הזה, ובהקשר כזה או אחר, שהיא עדיין קן של צרעות אלא שהיא מבויתת. אף שיש בה אנשים ואיים של מקצוענות צרופה וראייתה את עצמה ככלבת שמירה של הדמוקרטיה, היא במקרים רבים מקום של מלאכה רהוטה,,  בשרות בעלי הבית  והרייטינג, על כול התככים, הצביעות, הרדיפה וכול אותם סממנים של  ריקבון ב"ממלכה השביעית" שמתגלים  מדי פעם ,ברטרוספקט, בין היתר ב"עין השביעית".תוסיפו לזה יוהרה, העדר פרגון, יחסי אנוש פגומים, ותקבלו מראה על המדיה בימינו . ככה, שימיי שייקה תדמור נראים ,היסטורית, אולי, כעידן התום של  העיתונאות החזותית, בארץ, על כול היבטיה לרבות זה הפרוע.

הספר

שם הספר הוא  "חינוך-מהו לי"  ( הוצאת סטימצקי 2018 ) וב- 11  הפרקים שבו, שכוללים 480 עמודים, משתרעת היסטוריה של מחנך, של דרכו, של הנסיבות שבהם פעל , של אישי חינוך דגולים ,מהם שהכיר ומהם שנתנו לו השראה. מבחינה זאת הספר הוא לא ביוגראפי גרידא אלא תיעודי על כול המשתמע מזה, כמו מפגש עם אנשים, עם אירועים וכיוצא באלה, בין ביתר ובהבלטה נושא החינוך בצה"ל במסגרת חברה דמוקרטית, לרבות תפקיד "גלי צה"ל" ומוסריות בצה"ל, ההסברה בצה"ל, הפעילות בקרב הנוער והאתגרים שלו במצבי חירום. בתחום החינוך- על מנהיגות, על תרבות, על משברים ולקחי העבר, על תפקידיו של המורה והסוגיות השונות  בהעצמת הרוח בחינוך .ראוי לצייון ששייקה תדמור למד כצעיר בביה"ס הראלי בחיפה, ששמו אומר על יוקרתו, ואותו ניהל ברבות הימים.הוא ניהל ציבור מורים ואחר כך הכשיר  מורים כמנהל סמינר לווינסקי להכשרת מורים .חתיכת דרך לאדם, ובהמשך לתפקידי ניהול , חוקר אקדמי ופרופסור בנושאי חינוך ששמו הלך לפניו.הוא שימש יו"ר התנועה לעצמת הרוח  בחינוך, שפרסמה דיונים מאלפים  כול אלה תוך ציון פרטי פרטים שמלמדים על זיכרון פנומנאלי. לכך אוסיף, כאמור, כמעט אובססיה לדיוק .

מפקד המדרשהtwo הצבאית עם בן גוריוןthree ריאלי עם רבין

בתמונה מימין: מימין תדמור כמפקד המדרשה הצבאית בביקור בן גוריון במדרשה. בתמונה משמאל. תדמור באמצע כמנהל בית הספר הראלי בביקור רה"מ יצחק רבין

למי שלא מכיר את ישעיהו תדמור מקרוב, הספר מגלה הומניסט לעילה,דמוקרט מושבע ,שוחר זכויות אדם ושוויון ביניהם. במסגרת פעילות כמרצה במכללת עמק יזרעאל, הוא קבע לעצמו אתגר ומשימה להעלאת מעמדם של חוקרים ערביים ולהביא לקרוב לבבות בין  אזרחים יהודיים לאזרחים ערביים. משימה זאת הלכה והעצימה אצלו, בעיקר במעמדים לאומיים טראומטיים כמו ביקור באושוויץ. שייקה כבר אז הגיע למסקנה שהזיכרון אינו עומד בפני עצמו אלא הוא צווי. על כול אלה הוא מספר בהרחבה בספרו. העניין של קירוב לבבות הייתה  אחת התכונות של שייקה שאליהן שמתי לב כשהוא ניהל את הטלוויזיה. האיש בראותו כי התפיסה של הובס ש"אדם לאדם הוא זאב" היא זו ששררה בטלוויזיה, הוציא אותנו לטיולים של "גיבוש חברתי" ,ודבר הזה העלה חיוך רחב של הציניקנים בקרבנו. להוציא את החבורה הזאת מן המתחם של "או קיי קוראל" לשטח הפתוח-דבר הזוי. שייקה ראה בכך ערך אנושי חשוב,ולאחר מעשה חלק נכבד מן החבורה, כולל אותי, ראינו בכך איזו גישה חדשנית אנושית באותו עידן .הפילוסופיה הזאת של ערך האדם במערכות החינוך מלווה את הקורא לאורך כול הספר. והרי זה בתחילתו של דבר וגם בסופו הגרעין של הדמוקרטיה, שבה גם אם הרוב בשלטון, האדם עומד במרכז ההוויה האנושית. כמי שמאמין בכך, אני כקורא מוצא תימוכין  לתזה הזאת- בספרו של ישעהו תדמור.

הרוח בחינוך

חלק נכבד מן הספר ,אשר מוצא ביטוי בהזדמנויות ובנסיבות השונות, מוקדש לרוח של החינוך, שכן חינוך הוא הגדרה רחבה מאוד, גם זה הדיסציפלינארי, ואם תוציא ממנו את הרוח, כאילו הוצאת את המפרשים בספינה והיא מטלטלת ברוחות לכיוונים לא רצויים. הספר עוסק ברוח מהיבטים שונים אבל הכוונה ברורה. הרוח חיה ונושמת  כמעט בכול דף של הספר והמחבר מביא דוגמאות מעולם המוזיקה לסוגיה,הקלסית והעכשווית, העולמית והישראלית, החילונית והדתית. בקטע על "התרוממות רוח" מביא תדמור את התחושה הזאת בטיוליו הרבים עם רעייתו נטע באתרים רבים בעולם שיש בהם הוד וקסם ומביאים את האדם לכלל מיזוג שבינו לבין הטבע.

פרופסור ישעיהו תדמור ,אשר ביריעה הרחבה של חייו אינו חס על עצמו ודן עצמו לשבט, אינו מבקש חסד. הוא איננו "הצנוע הידוע". גם מן הבחינה הזאת הוא מדבר אליי. אני חושב שאם לאדם יש קבלות ראוי שהוא יציג אותם בעצמו. אני בהזדמנויות שונות התבטאתי כי האמירה "יהללו זר ולא פיך" בא מן היחצ"ן הראשון במקורות. יחצנים משווקים את האדם כמו שהם משווקים כול מוצר אחר.שייקה פותח את לבו ואת ספרו כדי להראות לקורא מה שיש בו ,למה שהוא אליו שאף ,מה היו המהמורות בדרכו ואלה מכשלים עבר והיכן כשל.

הוא מתאר בספר את הדרך שעשה בעיצוב זהותו כמחנך, בתוך כך את התפקידים המגוונים שנשא בתחום החינוך, ושוזר בתיאור דברי הגות ומחשבה, הפנייה לתיאוריות ולמקורות, ביקורת רבה, בעיקר ביקורת עצמית, לקחים ותובנות. משולבים בספר סיפורים אישיים רבים, בהם חושפניים במיוחד, כמו הפרק העוסק בהתנהלות במשבר שאִתו סיים את תפקידו  כמנהל בית הספר הראלי בחיפה. או הפרק  “ומילדיי יותר מכולם” המתאר את יחסיו המורכבים בחינוך שהעניק לילדיו, יפעת ועידו. כפי שציינתי אני לא מחנך ולא כותב דברי ביקורת על ספרים. עם זאת אני חושב שיש בספר כדי להעניק למנהלי מוסדות חינוך, למורות ולמורים, להורים, למעשה לציבור בכללו, הכְְווָנה, modeling , ואפשר גם השראה להעלאת איכויות החינוך.

בסיכום הוא כותב:"אינני אדם שחי ברוחניות…אבל דומני שביכולתי להבין אותה,את כיוונה,את מקומה ואת ביטויה בחינוך. ובהקשר זה אציין את המושג "האדם המהותי" או "האדם הרציני" שלמדתי מיוסף שכטר( ד"ר יוסף שכטר- פילוסוף, רב, מוסמך לדיינות, תאולוג, הוגה דעות ומחנך ישראלי.צ.ג) מהותיות לדידו של שכטר זהה לאותנטיות במובן של האמת הפנימית ושל אי התנכרות של אדם לעצמו. אבל היא כוללת גם כיוון,ומוטב לומר התכוונות של אדם שהוא חי בשני צירים: האופקי-הפיזיולוגי, החברתי, הכלכלי והציר האנכי-החותר אל עומק הפנימיות וממנה מעלה – אל האלוהי,המוחלט, הנשגב……אל רקע המושג של שכטר, אני שואף להיות אדם מהותי…..אינני יודע עד כמה חוויות התעלות שחוויתי הן, הן החוויות הרוחניות המתוארות ביצירות ההגות, הספרות והאמנות. די לי בהתבוננות אליהן ובהזדמנויות מיוחדות אני חווה ריגושים מהשתקפויות שלהן. ואשר לחינוך,היעד שלנו- המחנכים, צריך להיות אדם מהותי,רציני. כול יעד שמעבר לכך נראה בעיניי כיומרני,אפילו מסוכן. המהותיות היא בסיס היציאה לרוחניות,אבל הכיוון אליה והטיפוס בשלבי ההתעלות- הם בחזקתו של היחיד."( הדגשה שלי. צ.ג)

 דומני שקטע אחרון מסכם זה- היא התורה על רגל אחד, שאומרת לנו, גם לאלה שאינם מחנכים במסגרת הדיסציפלינארית,  כלומר במערכת החינוך: אתם  יכולים לחנך  בבית הספר הגדול מכולם- העולם והחיים ,כול עוד תכירו בעולמו של היחיד.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • תרצה הכטר  ביום 10/01/2019 בשעה 12:57 pm

    אני גאה בישעיהו תדמור, מנהל לשעבר של בית הספר הריאלי העברי בחיפה שם למדתי.

  • nachum  ביום 11/01/2019 בשעה 3:30 pm

    במהלך שנת הלימודים תשנ"ו (1995-1996) פרץ עימות בין ועד ההורים המרכזי של בית הספר הריאלי לבין ישעיהו תדמור, אשר שימש אז המנהל. זאת, על רקע רצונם של ההורים להיות מעורבים יותר בניהול המוסד, שחלק גדול ממימונו מגיע דרך שכר הלימוד שהם משלמים. מנגד תדמור ראה את המוסד כאליטיסטי שמעמיד אתגר בפני התלמידים, ולא כנותן שירות או כמנוהל בידי הקהילה בה הוא פועל. wiki

    • תרצה הכטר  ביום 11/01/2019 בשעה 4:30 pm

      מוכר לי הסיפור. תדמור טען בצדק שמדובר בבי"ס שמעמיד אתגר בפני התלמידים. מי כמוני יודעת זאת. בפנימיה הצבאית התחנכו חלק ניכר מהרמטכלים שלנו, ובוגרי התיכון פנו ללימודים גבוהים וחלקם אף זכו בפרס ישראל (למשל, עמיחי מזר). יש להדגיש שאיש אינו מכריח משפחות לשלוח ילדים ללמוד בריאלי. נכון, זה עולה כסף אבל אין מקום לחריגה מנהלים. חבל לי על תדמור.

  • ישעיהו תדמור  ביום 11/01/2019 בשעה 5:03 pm

    אני רואה שהעימות הזה נחרת בזיכרונכם. גם בזיכרוני, כמובן. ואכן, אני מקדיש פרק מיוחד למשבר הזה, והפעם, תוך חשבון נפש וביקורת עצמית מציג את התנהלותי במהלכו. שבת שלום. ישעיהו תדמור

    • תרצה הכטר  ביום 11/01/2019 בשעה 10:25 pm

      אני מאמינה שפועלך בבי"ס הריאלי נעשה לטובת התלמידים ולמען איכות החינוך שכל תלמידי בית הספר זכו לו מאז ימי דר בירם. תודה על תגובתך.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

%d בלוגרים אהבו את זה: