מדוע לא אצפה בשידוריי מערכת הבחירות בטלוויזיה.


ברדיפה אחר הרייטינג- ערוצי הטלוויזיה המסחריים תמיד יוצרים מופעים של "הצעקה האחרונה" ובמערכת הבחירות- זאת מתעצמת באמצעות סקרים תכופים.

 אם  היה לי ספק קל כיצד תיראה מערכת הבחירות בערוצי הטלוויזיה,בעיקר המסחריים, הריאיון עם פרופסור קמיל פוקס, חוקר סטטיסטי ידוע, במגזין ד' מרקר ( 28.12.2018) הסיר את רובו. הסקר החדש בעקבות הקמת מפלגת "הימין החדש" בערוץ 10  מחק אותו לגמרי. פרופסור פוקס ה"גורו" של ערוץ עשר יככב עד ליום הבחירות ב-9 באפריל. ליתר דיוק הסקרים שלו יעמדו בראש שמחתנו. כמי שצופה בחדשות ערוץ 10  זה אומר שכול כמה ימים ייעשה סקר שוטף. העילה יכולה להיות החל בשפעת קלה של נתניהו ועד לעפיפונים מעזה ,שלא לדבר על הפרדות "העבודה" מציפי לבני, וערוץ 10 שבו אני צופה יכריז בראשית המהדורה על הסקר החדש.

זה לא שאני כופר בסקרים. בדרך כלל אם משקללים כמה מהם, הנתונים הסופיים הם פחות או יותר נכונים. עם זאת אני חושב שיש לסקרים, כאן ובכול מקום ,פונקציה דינמית. חיפשתי איזו דוגמה לכך ומצאתי אותה במדידת לחץ הדם. לחץ דם הוא עניין רציני אבל לעתים הוא שובב וגחמני. אני לא נזקק לעדויות של אחרים. די לי בעדות עצמית. יש לי מד לחץ דם בבית ואם אני מרגיש טוב,אין לי צורך בו, ואילו אם אני מרגיש לא טוב, אני בורח ממנו. אני מעדיף שהרופא או האחות יעשו זאת. הסיבה היא שבמדידה תוצרת בית אני נכנס למתח. מד לחץ הדם  רגיש מאוד לכל תנועה שאדם עושה ובהחלט למתח. מכאן שמאוד סביר שאם המד מראה לחץ דם גבוה יותר מן הנורמלי ואני אמדוד שוב, הוא יעלה. זה כמעט אקסיומאטי.

סקרים סטטיסטיים מגשימים את עצמם במידה רבה בשל התנהגות פסיכולוגית של הציבור שעוקב אחריהם. אם הסקרים קובעים כי "הליכוד" הוא שבט שילך אחרי המנהיג הקיים, או מי שיבוא במקומו ,והוא ליכוד- חבריו ומצביעיו ילכו אחריו בגאווה. מאידך אם הסקרים מצביעים על נפילה של מפלגת העבודה, החברים או האוהדים, יחושו מפוררים ומפורקים. או כפי שציינתי באחד הפוסטים יכינו את "אוהל האבלים" שלהם. זאת עושה הדינמיקה של הסקרים. ואם היא מובאת לעתים תכופות בטלוויזיה עם שלל הפרשנים ומגידי עתידות, היא מעצימה את התחושות לכאן ולכאן.כלל ראשון בתעמולה הוא חיזוק עמדות, עוד לפני  ניסיון לשינוי עמדות, מלאכה הרבה יותר קשה.

יש חשיבות לסקרים סמויים כמו בתחום הסחר והכלכלה, ופרופסור קמיל פוקס סיפר כי ככה נוהג יאיר לפיד. הוא עושה סקר ורואה לאן הרוח נושבת ובהתאם לה הוא מעלה את העפיפון שלו. אבל הוא לא יגלה זאת. אני מניח שבמקרים אלה אם הסקר מחמיא לו, הוא יספר על כך לכול תומכי מפלגתו וזה יחזק אותם. אם הסקר פחות יחמיא לו, הוא יספר זאת לצמרת כדי שיעשו מאמצים גדולים יותר. אחרי הכול הסקרים יצרו את "יש עתיד" .זה שימוש מושכל בסקרים. סקרים תכופים בטלוויזיה בחברה , הם מרשם לפניקה עדרית, אשר קיימת גם בימים רגילים, בכול מקום ובייחוד אצלנו.

סקרים יוצרים מגמה.

סקרים סטטיסטיים תכופים בטלוויזיה הם לדעתי תמיד בשרות המנהיג הכריזמטי, אם יש כזה. לכן גם אם תופיע ידיעה ולפיה היועץ המשפטי יחליט לפרק את כול האלפים- 1000,2000,3000, ו-4000  וכפועל יוצא יש סיכוי שבאחד מהם יוגש כתב אישום,לפני הבחירות, הסקר המידי, שכמעט בטוח יבוא, יגלה, כפי שזה היה עד כה, נשירה קטנה מאוד ב"ליכוד".או להפך- עליה מתונה. ביבי הוא אשף התעמולה בצד הנבזי ביותר שלה. הוא לא ימצמץ גם אם הוא משמיע את השקר הגדול ביותר כי הוא יודע שזה ישרת אותו. זאת האמת שלו.

שתי דוגמאות טריות. ביבי לא קיים מסיבת עיתונאים בארץ מזה זמן רב. הוא גם לא העניק ראיונות. הוא לא זקוק לאלה. הוא מקבל סיקור ביד נדיבה מכיוון שהוא ראש ממשלה ותמיד עושה חדשות. אבל דווקא בארץ הקרנבלים הוא ראה לנכון לקיים מסיבת עיתונאים. כי זאת הייתה כבר במסגרת מערכת הבחירות כאשר כול משפט שלו צוטט בכול ענפי המדיה. זאת דוגמה בכול הקשור לשימוש חכם במדיה ה"עוינת". אשר למסרים שהם כמובן תעמולתיים הוא ראה לנכון לכבס את צעדו של טראמפ לפָנות  כמה אלפי חיילים אמריקניים מסוריה, צעד מזיק לישראל ולבעלות בריתה של ארה"ב באזור. מעניין מה ביבי היה אומר אילו אובמה נקט צעד זה.עוכר ישראל. אבל כמו שטראמפ משקר-באמת, ככה גם ביבי. מבחינה זאת רב הדמיון ביניהם אבל בכך הוא נגמר. זאת לזכותו של ביבי. איפה טראמפ ואיפה ביבי באינטליגנציה, בידע, בתחכום וכיו"ב.הרי אנשי הצמרת שעזבו או הועזבו הכתירו אותו בכינוי moron – בעברית כסיל או טיפש. איש לא יאמר זאת על ביבי.

לדעתי ביבי ירגיש מאוד לא נוח אם המדיה תשבח אותו על איזה צעד פרו פלשתיני אם הוא יעשה . ה"בייס" לא יאהב זאת. וזה החשוב כי ה"בייס" זה הכיסא. הוא ישתדל להתעלם. הוא גם לא זקוק שתומכיו הקרובים ישבחו אותו. הוא צריך שישרתו אותו. תקשורת עוינת משרתת את ביבי בשני אופנים. אחת, והחשובה, מכיוון שהוא בחדשות וזה החוק הראשון בתעמולה. שתיים. שהוא מותקף ולכן ה"בייס" צריך לחוש לעזרתו. ככה שרתה המדיה בארה"ב את דונאלד טראמפ, אף שרובה הייתה נגדו. ה"בייס" היה אתו. השאר עשו הרוסים.

הדרמה.

בפוסט הקודם הבאתי דברים מפי פוליטיקאי בכיר ורב ניסיון כי במערכת הבחירות הנוכחית הציבור מצפה לדרמה. הראשונה שהייתה דרמה זוטא הייתה היפרדוּת של השרים בנט ושקד מ"הבית היהודי". אבל הדרמה הגדולה, בינתיים הייתה הודעתו של יו"ר "העבודה" אבי גבאי על היפרדוּת מ"התנועה" בראשות לבני, דהיינו פילוג מ"המחנה הציוני".

אני חושב וכתבתי זאת שאבי גבאי גם במדיניות שלו וגם בהתבטאויות הזיק מאד למפלגת העבודה, אף שאין כול ביטחון שאלמלא כן ה"מחנה הציוני"  לא היה נחלש. אבל דווקא ההתבטאויות שלו אחרי ההכרזה על בחירות מוקדמות, ואין זה משנה מה הוא חושב, מוצאות חן בעיניי. הוא לא מוכן למלא את מה שהתקשורת מייעדת לו ולמפלגתו. כלומר הוא לא מוכן למות. הוא חפץ חיים. תימוכין ליעוד זה, ששולח את מפלגת העבודה ל"מקום שכולו טוב", מצאתי במאמר(הארץ 1.1.2019 ) תחת הכותרת "אם גנץ באמת רוצה להצליח". בין היתר נכתב כי מול הימין האגרסיבי נדרש מחנה אסרטיבי ונחוש שיתנער ממפלגת העבודה וממורשתה. על החתום: ד"ר פריאנטה-סופר,ביבליוגרף ומו"ל ישראלי שחי בפאריז. מבקרת טלוויזיה שהתייחסה לצעד הזה של גבאי כינתה זאת בריונות. מן הסתם מצופה היה ממפלגת העבודה לא רק ללכת לקבר של עצמה אלא לרקוד בוואלס אליו ,על משקל השיר של לנארד כהן

dancing all the the to way to the graveyard  אם גם חברי המפלגה יתעלמו מעצות אלה, אפשר מאוד שחלק מן הנושרים בציבור, בייחוד מצד שמאל, ישובו. גם ל"עבודה" יש "בייס" ולא בעל זיקה אישית אלא ערכית. אמנם לא לוחמנית כמו זו של הליכוד, אבל עדיין יש בסיס אידיאולוגי סוציאל דמוקרטי של מפלגה  שעשתה רבות למען הקמת המדינה וביסוסה. ההפך מן האמירה והוא if you can't join him-beat him -אם פרטנר פוטנציאלי לא מעוניין בחיבור תכה בו. אולי אז תתאפשרנה התחברויות. אף גוף לא רוצה להתחבר עם "שכיב מרע" .עם אנשים חפצי חיים מתחברים. כאן פונקציית השקט של המנהיג היא בעלת חשיבות רבה, אם השקט יהיה מלווה במעשים פוליטיים נבונים או צרוף אישים בולטים. הודעתו של גבאי שהוא נפרד מציפי לבני, אשר מלכתחילה, לא היו ביניהם יחסים תקינים ולפי הידיעות היא קיימה מגעים עם בני גנץ, או עם מקורביו על הצטרפות אפשרית, לא השאירו לגבאי ברירה. זאת מנהיגות. ואם במצב הזה תהיה התחברות עם גוף פוליטי אחר או עם אישים פוליטיים בולטים- זאת תהיה דרמה גדולה מאוד.

לסיכום. אם לשקלל את עשרות הפרשנויות שכבר נחתו עלינו יותר מכמות המשקעים שאף היא הייתה נדיבה בשבועות האחרונים- הפור בעצם נפל. הימין שוב ינצח,והתנודות תהיינה בתוכו, כי   נקבע  שהציבור נוטה ימינה. למה?ככה. ועוד מסקנה. במרכז שמאל ,השאלה היא מי יותר ייהנה מנפילת העבודה, כלומר אלה מפלגות ייהנו מן הטרף הזה, כשהעיט הגדול  שאותו מסמל  בנו גנץ, יהיה האורח הראשי בסעודה. אם ככה מדוע ה- הוּ, הָא? רייטינג,חברים, הכול רייטינג. ההצגה הגדולה בעיר.

לפי המדווח ,ערוץ 10 אמור להקים  אולפן שקוף בכיכר רבין כאולפן מערכת הבחירות. יהיה שמח. טלוויזיה בפנים ובחוץ. חבל על הזמן. אפשר וישאירו אותו להמשך ההצגה הגדולה – האירוויזיון. אשר לי , אני מייחל לקצת שקט וכשם שאני לא הולך לחוף הים במשך היום כי המטקות והצעקות לא נעימים לעין ולא ערבים לאוזן- ומסתירים את הים, ככה  אתרחק מסיקור הבחירות הטלוויזיוני, בקוטר בטוח לפני הכותרות ואחרי כול ה"שפיל" עם אולפני הבחירות לרוחב ולאורך שזורים בחוטי ארגמן עזים של הסקרים של פרופסור אמיל פוקס. ואולי..אולי אם לא אעמוד בהתנזרות הזאת- אחזור לצפות ב-1 +1 לאחר הפסקה ארוכה.

אגב הבוקר צפיתי בתכניתם של אורי לוי ושרון ווקסלר על השידורים שהיו ומצאתי את הסרט שלי "סטטוסקופ לא עושה חדשות"

העביר לי את הלינק לסרט -שלום יששכר ,מפיק ומביים באתר המקון של כאן 11 .היו זמנים בשידור הציבורי שכתבה אחת בטלוויזיה הייתה עניין מורכב ודרש עבודה ומחשבה.

 

 

 

 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

%d בלוגרים אהבו את זה: