אם האופוזיציה לא תעלה על הבריקאדות אין סיכוי להחלפת השלטון.


"העבודה" חייבת להיות חלק מגוש כדי לשרוד ולהתחזק עם הזמן . אם גנץ ילך לבד מחכה לו גורל ד"ש, שהונהג על ידי רמטכ"ל (מיל)

 מדי כמה חדשים מתכנסת בבית התנועה הקיבוצית ברחוב לאונרדו דה וינצ'י 13 בתל אביב קבוצה של פעילי חברה, אנשי אקדמיה וחינוך, אנשים שמלאו תפקידים  בכירים בשרותי הביטחון ,אישים  שמילאו תפקידים רמים בשלטון ,לדיון בענייני היום. אלה אנשים רציניים שבקיאים מאוד בנעשה בכול התחומים בחיינו. הם לא פועלים  באור הזרקורים .אבל לא זו בלבד שזה אינו מפחית מעומק השיח אלא מעצים אותי, שכן האנשים חופשיים לומר מה הם חושבים, מבלי להיות נתוניםלזרקורי המדיה ולטוקבקיסטים למיניהם. שם החבורה הוא "המחנה הדמוקרטי".

naftali raz

נפתלי רז

הקים אותו נפלי רז, פעיל חברה,איש חינוך ,מדריך בשבילי הארץ, אדם נמרץ ונחוש, ובעבר הרחוק יותר כתב  בכיר של הטלוויזיה הישראלית. שם הכרתי את נפתלי. הוא הקים את "המחנה הדמוקרטי" לפני שנתיים, כשעבר חוק ה"הסדרה",הוא החוק להסדרת ההתיישבות ביהודה והשומרון, שנועד להסדיר את מעמדם של בתים ביהודה ושומרון שנבנו על קרקעות בבעלו  פרטית,חלקית או מלאה של פלסטינים.

הפגישה נערכה בדיוק שבוע לפני ההודעה על קיום הבחירות, והמתדיינים הביאו צעד זה בחשבון, פחות או יותר, בהכירם את הלך מחשבתו של ראש הממשלה, בייחוד בשל התיקים  המשפטיים שתלויים ועומדים נגדו. אני לא השתתפתי במפגש הזה, אך קבלתי דו"ח די ממצה על מה שנאמר בו .עם זאת אף שאני יודע את שמות המשתתפים, הואיל ולא קבלתי רשותם כמובן לא אביא את שמותיהם. גם אתמצת.

כאנליסטים פוליטיים טובים הם  שללו את מה שנראה בעיניהם כשאיפה דמוקרטית שבנסיבות הקיימות היא לא ניתנת לביצוע, כמו למשל חבירה כלשהי עם הרשימה הערבית. חלק מחזונו של ז'בוטינסקי. וזאת לא רק בשל המצב של הצד הערבי, אלא ביודעין כי האיבה לערבים, ומדובר בערבים אזרחי ישראל היא מנוף של התמיכה בימין. כלומר אמנם צעד דמוקרטי נועז אבל מרשם בטוח לקריאה "נואשת" :הם רצים אחרי הערבים שרצים לקלפיות.  פניו של ביבי כמובן אל  תושבי התנחלויות שרבים מהם תומכי "הבית היהודי" . ואכן תרחיש זה כבר התבצע כאשר את הפגישה הראשונה  של ביבי לאחר ההכרזה על הבחירות הייתה עם נציגות ההתנחלויות ביום ד' השבוע. כפי שאחד מן החבורה התבטא לגבי ה"בייס", של נתניהו, במפלגתו שלו, בשותפים הקואליציוניים ובהתנחלויות : "קחו מה שתרצו, ובתמורה הגנו עלי בפני כתב אישום."

נדונו גם הדרכים כיצד להגיע אל הציבור באמצעות המדיה או הרשתות החברתיות. אני לא מביא זאת מכיוון שבשלב זה, זה עניין שולי. הוא יכול להיות טקטי אם יש אסטרטגיה ולכן אתייחס בעיקר לתרחיש של מפלגת העבודה שכיום יש לה 24 מנדטים והסקרים מנבאים לה כמעט נפילה דומה כזאת של השווקים לניירות ערך בימים אלה. לאמור נפילה תלולה עם חשש להתרסקות, בחוץ ובפנים.

בנושא החבירה לגושים, באופוזיציה, הדעה הייתה שיאיר לפיד ,מנהיג "יש עתיד" מתנגד כרגע לכול החבירה לגוש מרכז שמאל. מר"ץ תזכה מעט מהנשירה בעבודה". מצביעים רבים ינהרו אל  המפלגה שיקים הרמטכ"ל לשעבר בני גנץ שבינתיים רק שמו הולך לפניו אבל לא מדיניותו . הוא ,גנץ, על פי ההערכות שבאו לידי ביטוי בדיון הזה , יודע מה כוחו ולא שואף להיות ראש ממשלה, אלא שר בכיר,רצוי שר הביטחון. אשר לאהוד ברק, הוא אכן הוכיח עצמו בשנה האחרונה כאופוזיציונר נחוש לביבי, אבל  יו"ר מפלגת העבודה אבי גבאי לא בטוח אם הוא יביא אתן מספר מנדטים משמעותי, או נכון יותר ימנע במידה ראויה את המפולת הצפויה ל"מחנה הציוני", אשר גם הוא הרכב מפלגתי. אגב אם אכן תתממש הידיעה בדבר עריקה של קבוצת ח"כים ממפלגת העבודה כדי להקים גוף חדש, זה יהיה לא  רק צעד מבזה אלא גם התאבדות פוליטית. תכונת האובדנות  שמיוחסת למפלגה זאת לא נובעת מנסיבות, אלא מחבריה שלה. לא מדובר בעקרון ערכי אלא מתמטי, והם יהיו הנשורת של המפלגה בבחירות וספק רב אם ימצאו פינה חמה במפלגות אחרות מעבר לזה של המתרס. בכול מקרה בוועידה הקרובה מפלגת העבודה צריכה להעלות את הנבחרת הטובה ביותר שלה,ולאו דווקא לפי הוותק אלא לפי הקבלות בכנסת האחרונה והסיכוי לעתיד.

חבירה לגוש.

 הדעה הרווחת  בדיון הייתה שהחבירה לגוש, כמו זה בראשות בני גנץ היא המרשם הטוב שכן 24 חברי "המחנה הציוני" ירצו להישאר בכנסת. מסתבר שהם לא הביאו בחשבון אפשרות שתהיה עריקה מן המחנה מצד אחד , ומצד שני, כפי שדווח במהדורת החדשות ביום שני בערוץ 10 ,גנץ אינו מעוניין בחבירה, לפחות לא בשלב זה. אחד הדוברים קבע כי הבחירות הקרובות אבודות. לאמור ביבי יעמוד בראש קואליציה ימנית, לפחות כול עוד לא יואשם והכוחות הדמוקרטיים ליברליים צריכים להתכונן למה שיקרה לאחר מכן. זאת בין אם הקדנציה של ביבי תיגדע בשל העמדתו למשפט או שהיא תוציא את ימיה, פחות או יותר. אחרים האמינו שאסור לוותר על הבחירות הבאות. זאת הייתה הדעה הדומיננטית.

אחד האישים הבולטים בדיון בעצם סיכם אותו ככה: הסוגיה המרכזית בעיני הציבור היא ביטחון, גם ביטחון מול האויבים בחוץ וגם ביטחון אישי. ולכן, המסקנה שלו היא שבלי דרמות לא יקרה כלום. לדעתו חבירה לגוש היא דרמה. ככה היא נוצרה בשעתה בין מפלגת העבודה  בראשות יצחק הרצוג לבין יו"ר "התנועה" ציפי לבנה. אם תיווצר דרמה, גם גבאי וגם לפיד יהיו בתוכה. עם זאת הם לא יתנו מענה להיבט הביטחוני. כאן נכנס לתמונה אהוד ברק, אשר לדעת  הדובר הוא בעל פוטנציאל  אלקטוראלי במקרה זה.

אבל דומני ששם דיברו כמעט על הכול, ונאמרו דברי טעם. אבל לא דובר על מפלגת העבודה שעליה כבר נאמר "מחריבייך ומהרסייך ממך ייצאו". כמי שהגיע למרום השנים וראה כמעט את הכול, התחושה שלי היא שמפלגת העבודה בגלגוליה השונים כאילו לשלטון נבחרה והיא לא יודעת להיות באופוזיציה. כשהיא שם, בגלות הפוליטית,האלמנטים האובדניים גוברים בה. שהרי לא מספיק היה ללמוד ממייסד המדינה וראש מפא"י דוד בן גוריון כיצד לשלוט. אלא צריך  היה גם ללמוד ממנחם בגין איך להיות ראש אופוזיציה- אופוזיציה,  ולמשך הרבה שנים ,עד שהגלגל התהפך. זה לא אומר שצריך לוותר על המערכה הנוכחית. אבל צריך לעלות על הבריקאדות ולהילחם על הבית.

אשר לבני גנץ, שרוכב בסקרים, ראוי שיביא בחשבון קצת היסטוריה. היה לפני כן רמטכ"ל במיל, ייגאל ידין ,שהקים את ד"ש, והיא נמוגה. לכן רק חבירה של גנץ לגוש או למפלגה ,או להפך חבירת מפלגה אליו ,תבטיח את ההמשכיות של התנועה, ואפשר חילופי השלטון.

עם כול זאת ברב שיח הזה כמו גם בהמולה התקשורתית והפוליטית בעקבות ההחלטה לקיים בחירות בתשעה באפריל, אין עדיין ההרגשה  כי כול שוחרי הדמוקרטיה מוכנים לעלות על הבריקאדות כדי להציל אותה. וזה אומר להרכיב את הנבחרת הטובה ביותר שמצויה בחברה הישראלית כדי לעשות את הדבר שהיא לבה של הדמוקרטיה- והוא החלפת השלטון אחרי שברבות שנותיו שקע והשקיע את החברה והמדינה לריקבון ולשחיתות אשר מסכנים את עתידה.

ככה או אחרת. נפתלי רז שבו פתחנו את הרשימה, כשהקים את "המחנה הדמוקרטי" גם טבע לו ססמה לקוחה מ"שיר לשלום" של יעקב רוטבליט:"אל תגידו יום יבוא- הביאו את היום." היא יפה לכול תרחיש.

לאחר סגירת הגיליון צפיתי במהדורות החדשות (הערב יום ה') והבנתי שבני גנץ אינו מעוניין בחיבור עם  "המחנה הציוני" או ליתר דיוק עם "העבודה". מאידך הוא חושב להביא לרשימתו את בוגי יעלון. אם אכן זה ככה, גנץ עושה מקח טעות אם הוא חושב שיעלון ישמש לו עלה תאנה ימני. יעלון אינו עלה תאנה. בשום מקרה. הוא ימני. בנסיבות אלה חשוב שמפלגת העבודה תחזור ל"בייס", שלה, בין אם לא יערקו ממנה ובין אם יערקו כמה מחבריה. בכך  "העבודה"  תשים קץ לפזילות לימין שאפיינו את היו"ר שלה, ועל כך מפלגת העבודה שילמה את המחיר. היא עדיין יכולה לשוב לדרכה, והציבור, שהיה נאמן לה, ואפשר רק בחלקו ,ישוב אליה. אבל התנאי לכך הוא שהיא תעשה מה שלא עשתה עד כה "להילחם על הבית". אולי כפייטרית ירצו לחבור אליה. בוודאי שלא אם היא תמלא את התפקיד שמועידה לה המדיה- לשבת בסוכת אבלים- על עצמה. בין היתר שתשליך לפח הזבל את הסקרים התכופים שצפויים לנו

 

 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

%d בלוגרים אהבו את זה: