הבנאליות של שנאה גזענית-לאומנית


רוברט באוארס לא הכיר יהודים הוא שמע מה שאמרו עליהם

רצח היהודים בבית הכנסת בפיטסבורג ,כעובדה מוכחת , בוצע על ידי רוברט באוארס, שנשמע צועק  "היהודים צריכים למות " כשהמקלע שלו יורה לכול עבר במתפללים. זאת כאירוע בודד. אבל במרחב  הציבורי מי שעומד מאחורי זה  ועושה זאת וביתר תעוזה  ובגלוי וללא מורא ,בעיקר בתקופת ממשל  טראמפ  הפטריוטי -הוא הימין הקיצוני הנאצי  בארה"ב שאת תורתו ספג רוברט באוארס. שלא יהיה כול צל צלו של ספק  במשמעות זאת. הם אלה שרואים עצמם פטריוטים אמתיים ובייחוד באווירה הלאומנית שהביא עימו דוננלד טראמפ בבית הלבן .באוארס "הפטריוט"  היא חסיד שוטה שלהם. רק הוא יעמוד לדין .

בחיפוש אחר  איזו הגדרה בהקשר לפטריוטית הלאומנית גזענית, נזכרתי ושאבתי את  ההגדרה  ממי שטבע את המונח "הבנאליות של הרוע" וכתבה ספר בשם זה. מדובר בפילוסופית, עיתונאית, אשת אקדמיה,ניצולת שואה- חנה אַרדְנט. מיותר לסקור ולו בקצרה את  חייה של אישה מיוחדת זאת שעליה ועל הגותה נכתב רבות. היא טבעה  את המונח בהקשר של משפט אייכמן בישראל שאותו היא סקרה כעיתונאית בשלבים הראשונים שלו, בשליחות המגזין האמריקני היוקרתי- ה"ניו יורקר".  חנה ארדנט ,  ילידת האנובר שבגרמניה , הייתה תלמידתו, ובשלב מֹסוים של הלימודים גם בבת עינו ומטרה לתשוקותיו המיניות, של הפילוסוף הגרמני מרטין היידיגר מאבות האקזיסטנציאליזם שהצטרף למפלגה הנאצית.

בשנת 2012 יצא לאקרנים סרטה של מרגרט פון טרוטה, בהפקה משותפת ישראלית גרמנית, בשם "חנה ארדנט. ואני לא אתייחס לביקורת המקצועית על הסרט כי איני מבקר סרטים. אבל הפרטים שאותם מגלה ומגלם הסרט הם חשובים מאוד בכול הקשור לנשמתה של אישה  זאת שהגותה,והמשתמע ממנה, נחשפה במשפט אייכמן

the babality og evil

היבט אחד בסרט היה עצם עריכת המשפט נגד האיש אדולף אייכמן. היבט שני היה האזכור של חנה ארנדט של יהודים חברי ה"יודנראטים" בגטאות ,שכאילו שיתפו פעולה עם הנאצים. היבט אחרון זה , לא זו בלבד שעורר את חמתם של הציבור בישראל ושל הקהילה היהודית בעולם, אלא קומם עליה רבים מחבריה האקדמיים, יהודים ולא יהודים, במערב. אלה ראו בכך הטלת כתם כוללני של שיתוף פעולה עם הנאצים מצד יהודים. אף שחלק זה בדיווח  היה מזערי בסדרת המאמרים שלה,אבל בגינו היא  בעצם הוחרמה עד קץ חייה,  אך לא הייתה מוכנה לוותר על מה שהיא ראתה כיושרה אנושית. ארנדט ללא ספק הייתה סמל השכלתנות, אולם באותה מידה היא לקתה בהעדר רגשה כלפי עמה שלה, שהיא לא התנערה ממנו,בכול הקשור במשתפי פעולה יהודים עם הנאצים.

הרוע אינו יתום ולא מפלצתי-הוא אנושי.

אשר להיבט הראשון והוא אדלוף אייכמן, שעמד למשפט, אשר כדברי התובע הכללי, היועץ המשפטי של הממשלה,גדעון האוזנר, הוא נתבע על ידי ששה מיליון יהודים, שאינם כבר אתנו. חנה ארנדט מתייחסת אליו בהופעה  בפני ציבור סטודנטים ואנשי אקדמיה כדי להגן על עמדותיה. באותו נאום סוחף היא טוענת שאייכמן הועמד בפני בית משפט ישראלי כפרט. הוא אכן רוצח, אבל יש עוד הרבה רוצחים שעשו את מלאכת הרצח בהוראה ובהשראה מלמעלה. ואכן מי שעקב אחר המשפט ושמע את תשובותיו של אייכמן, הם היו בנאליות להחריד. כל משפט שני היה משובץ במילים. "זאת הייתה הפקודה" או "ככה הבנתי". או שפה היה פסיק ושם נקודה.  דיוק גרמני כזה. בעצם, כמשתמע,  מי שאמור היה לעמוד למשפט זה היה העם הגרמני כולו, אשר נהג כעדר, הן בתמיכה במשטר והן באדישות למעשיו. שכן,אייכמן לא הגה את "הפתרון הסופי". הוא רק היה המבצע הגדול שלו. מבחינה זאת אני מתייחס לתפיסה זאת בכך שאני מקבל את הקביעה כי הנאצים לא היו מפלצות ולא רובוטים אלא בני אדם. ולא רק בני אדם אלא כאלה שמורשתם כללה את גדולי ההוגים והיוצרים  בתרבות האנושית. במילים אחרות גם היסטורית  וגם עכשווית, הלקח המתבקש הוא שעלינו להיזהר פן אנו, לא כמפלצות, אלא כבני אדם נהפוך לסמל הרוע בדיוק כמו משטרים האפלים ובראשם המשטר הנאצי. בעיני, זה החלק המשמעותי ביותר של לקחי השואה. והוא האור הצהוב שמהבהב כול הזמן  ובכול העולם, לרבות במדינת היהודים: עשו הכול כדי להיות לא רק אנשים, בהבדל מחָיות, אלא אנושיים- "בני אדם",ויש שיוסיפו, כמו במנשר הניצולים: שנולדו בצלם. מאידך , בכך חנה ארנדט סוטה,לדעתי, מן ההגות של המנטור שלה מרטין היידיגר. אגב,בתמונה בסרט רואים את ארנדט ואת היידיגר מטיילים בחורש ובשלב מסוים ההוגה הגדול כורע על ברכיו ומנשק את חמוקי ירכיה של חנה והיא מסתלקת בכעס .באותו טיול הוא אומר לארנדט כי האדם הוא ייצור תבוני,ביסודו,ולכן בניגוד ליצורים אחרים הוא מסוגל לחשוב. לפי ארנדט מבָצעֵי הרוע בעצם  לא חשבו,הם פשוט עשו מה שנאמר להם לעשות ומכאן "הבנאליות של הרוע".

המחשבות הן חופשיות

 מעניין איך הגדיר את עצמו  היידיגר שהצטרף לתנועה  הנאצית וחי שלושה  עשורים לאחר תבוסת המשטר- האם הוא היה שייך לקהילה "הבנאלית של הרוע". שכן המחשבות, בכול מצב ובכול הנסיבות הן חופשיות. כמובן שהוא מצא אמתלות ותירוצים, בלתי משכנעים.

אני מציין זאת כי בגרמניתDie Gedanken sind frei, הוא  שיר גרמני העוסק בחופש התודעה והמחשבה של האדם.  השיר היה להמנונם הבלתי-רשמי של חברי המחתרת האנטי נאצית- הוורד הלבן- ונאסר להשמעה בתקופת גרמניה הנאצית. ב 1942 השמיעה חברת המחתרת סופי שול את השיר מחוץ לבית הכלא במתקן שבו היה עצור אביה.

השיר תורגם לעברית על ידי  יוסף בן סיוון רייכרודל בשם המחשֶׁבֶת חופשית:

הַמַּחְשֶׁבֶת חָפְשִׁית וּמִי יְגַלֶּנָּה,
חוֹלֶפֶת כַּצֵּל בַּלֵּילוֹת וְאֵינֶנָּה.
אֵין אִישׁ יֵדַעֶנָּה, צַיָּד יְצוּדֶנָּה,
עַל כֵּן נַחְלִיט: הַמַּחְשֶׁבֶת חָפְשִׁית! 
 
אֶחְשֹׁב כִּרְצוֹנִי עַל גִּיל וְעַל אֹשֶׁר,
בַּסֵּתֶר וּבַדְּמִי וּבְכָל שְׁעַת כֹּשֶׁר.
אֵין יָד שֶׁכּוֹבֶלֶת חֲזוֹן וְתוֹחֶלֶת,
אַחַת וּלְתָמִיד: הַמַּחְשֶׁבֶת חָפְשִׁית! 
 
וְאִם אֵאָסֵר בְּאֹפֶל הַכֶּלֶא
לָשָׁוְא, אַךְ לָשָׁוְא מַעֲשִׂים שֶׁכָּאֵלֶּה.
מַחְשֶׁבֶת שׁוֹבֶרֶת כָּל סְיָג וּמִסְגֶּרֶת,
חוֹמוֹת הִיא תָּמִיט הַמַּחְשֶׁבֶת חָפְשִׁית

יסודות  הדמוקרטיה והפטריוטים.

אשר למשנתה של ארנדט , עיקרה עסק בפלורליזם בתחום החברתי פוליטי. בבסיס אותה תפיסה עומדים חרות ושוויון בין בני אדם ולא זו בלבד אלא חשוב לאמץ את נקודת מבטו של הזולת. שכן אם לא נעשה זאת אנו עשויים לגלוש לטוטליטריזם. ובהקשר הזה אני מבקש לאמץ את התפיסה שלה בכול הנוגע ל"שנאה פטריוטית". באוארס ראה  עצמו פטריוט אמריקאי אמתי. אם אנו מגיעים לסוג של "פטריוטיות" שאמת המידה שלה היא לא אהבת המדינה, אלא האופן שבה יש לאהוב אותה- אנו מתקרבים ל"בנאליות של השנאה".  שכן גם במקרה זה, הפטריוט המצוי  קובע לגבי הממסד "כזה ראה וקדש", ואם אתה לא רואה, או לא מקדש -אינך פטריוט . לאט ,לאט אנשים מאבדים את המראה שבה משתקפת דמותם. וזה קורה גם אצלנו. אנו שוקעים עמוק יותר ועדיין שומעים דפיקות מלמטה,ובמקומות שהגיעו לתחתית, שאין כבר לאן לשקוע, "הפטריוט" פורץ לצדדים,נורמטיבי או לא, חוקי או לא.

תפיסת הדמוקרטיה בארץ מצטמצמת ליום הבחירות ומי ששולט ללא מצרים זה הרוב. אם אכן זאת התפיסה, היא טועה ומטעה בצורה הרסנית. לא מספיק שאנו יודעים אלא צריך להזכיר זאת השכם והערב. דמוקרטיה חיה ובועטת לא רק במוסדות הנבחרים וברשויות השונות, אלא בקרב החברה,וכמו שכותבים היום 24X7- דהיינו כול הזמן והיא באה לידי ביטוי בפעילות שונה בתחומי חברה, המשק,התרבות, האמנות ובעצם בכול תחומיי חיינו. ואשר לפן השני זה של שלטון- אם שלטון הרוב  של מפלגה מסוימת מנציח את עצמו ,זה לא רק פתח לריקבון ולשחיתות, אלא לשלטון  אבסולוטי, לא פחות מאשר בארצות הקומוניסטיות או הפשיסטיות בעבר ,שנושא את שם הדמוקרטיה לשווא.

ישראל, אף שהיא דמוקרטיה צעירה, המורשת שלה היא דמוקרטית. מפלגת חרות ,הלאומית ,לא הייתה פחות דמוקרטית מאשר מפא"י הסוציאליסטית. מנהיגה , מנחם בגין, העלה בראש מעייניו את שלטון החוק ואת עליונות המשפט לא פחות מבן גוריון- מייסד המדינה. ורק הודות לאנשים אלה התאפשרו חילופי השלטון. אילו גולדה מאיר הסמכותית לא הייתה מתפטרת בעקבות מלחמת יום הכיפורים, ייתכן מאוד שלא רק המנגנון המפלגתי היה מאחוריה, אלא אפשר מאוד ומהפך של 1977 לא היה מתרחש. מנגנון ממסדי כפי שאנו לומדים יש לו דרכים לבלום  תסיסה, במקרה זה בעקבות מלחמת יום הכיפורים. מנחם בגין התפטר, אף שהביא בחשבון שבלי מנהיגותו, מפלגתו עלולה לאבד את השלטון. זאת מכיוון שהוא היה דמוקרט והגיע למסקנה שהוא מיצה את עצמו.

אינטרסים לאומיים מעוותים.

בזירה הפוליטית העכשווית אצלנו,האינטרסים הלאומיים והבינלאומיים הם נחלת אלה שהם בשלטון וחסידיו. כול מי שאינו רואה עין בעין את העניינים הלאומיים בצורה כזאת ,ההגדרה לגביו נעה בין עיוורון  לבין בגידה. בהקשר זה קראתי מאמר מעניין בעיתון "ניו יורק טיימס" מן ה- 15 באוקטובר של ג'ון בי.ג'וּדיס, מחבר הספר " התקומה הלאומית: סחר, הגירה והמרד נגד גלובליזציה" במאמרו כותב המחבר כי " בתורת הלאומיות של הנשיא טראמפ שמתבטאת בדעות קדומות כלפי המוסלמים,מקסיקאים-אמריקאים ותופעות שונות שאינן לרוחו, חלק מתפיסתו של " אמריקה קודמת" תוך הסתלקות מהסכמים כמו הסכם פריז לשיפור אקלים כדור הארץ, או הסתלקות מהסם הגרעין עם איראן, עלול בסופו של דבר להיות בניגוד לאינטרס הלאומי. אולם טעויות אלה אין בהם כדי להמעיט מערך הלאומיות, אשר לעצמו אינו טוב או רע, ליברלי או שמרני. התפיסה של זהות לאומית משותפת היא חיונית לדמוקרטיות ולמדינה שדואגת לרווחת האזרח. זאת תלויה ברצון האזרחים לשלם מסים, ולסייע לאזרחים אחרים , כאלה אשר מעולם לא ראו.

התקומה של הלאומנות בימינו היא תגובה למיזמים שבסיסם הוא גלובאלי לא לאומי אשר פסח מעל לראשיהם של האזרחים מן השורה. תגובה זאת הייתה מוחשית בעיקר בימין הפוליטי. אולם יש בהחלט בסיס ללאומיות ליברלית או סוציאל- דמוקרטית. אם בכלל, השקיעה של המפלגות הסוציאל דמוקרטיות נובעת ,לפחות בחלקה, מאי היכולת להבדיל בין מה שהוא חוקי וצודק בלאומיות לבין תפיסות בדלניות קטנוניות טעונות בדעות קדומות,ועומדות בניגוד לאינטרס הלאומי שהימין מעלה על נס". רוברט באוארס הוא פרי באושים של מגמה זאת.

במסגרת זאת כותב ב-16.10 דייוויד לאונהארט, מהפרשנים הבולטים של הניו יורק טיימס כי  השמאל זקוק ללאומיות משלו אשר מצד אחד תיקרא תגר נגד הגזענות והשחיתות בנוסח טראמפ ומאידך תדגיש את האינטרס הלאומי בינוי האקלים, במאבק באוטוקרטיה גלובאלית ופלוטוקרטיה הלאומית. זה עשוי לזכות באהדת הציבור יותר מאשר מדיניות כלכלית וחברתית לעצמה.

אני חותם על כול מילה,בהיותי ישראלי,יהודי,לאומי,דמוקרט,שחרד לא רק לאינטרסים הלאומיים אלא גם הבינלאומיים,שחיוניים למדינה ולחברה בארצנו.מסיבה זאת אני מכבד כול דעה שיש בה כדי לענות על צרכים אלה. מאידך אלה שמבטלים את דעתי לא מתוך אמונה באידאולוגיה, אשר מזמן הועם אורה,אלא מתוך הליכה בדרך שאין בלתה- הם אלה שהבנליות של השנאה- היא ההגדרה שמתאימה להם,והם אלה שמסכנים את האינטרס הלאומי וגם את הדמוקרטיה.

.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

%d בלוגרים אהבו את זה: