כפי שחשפנו כאן לראשונה, בראשית השבוע.


כשערוצי הטלוויזיה  המסחרית עושים חדשות וצופים נושרים.

חלק א'

בניסוי עצמי שערכתי לפני החגים ,החלטתי להתנזר מצפייה בטלוויזיה, ומקריאת עיתונים ,למשך שלושה ימים, אבל לא עמד לי ההרגל להחיל זאת גם ,לעתים, על חדשות הרדיו. בכול מקרה כשחזרתי לעולם המדיה, שאמורה לעצב את חיינו, או למצער לשקף אותם, הגעתי למסקנה שלא הפסדתי הרבה. אמנם העולם לא עמד מלכת, אבל זה עניין אחר שאליו אתייחס בהמשך. היו נושאים שנכללים בתחומי החדשות ואף בהגדרתן, אבל אלה היו איזה לקט של  סתיו,נשורת, עלווה צהובה וכיוצא באלה. כול ערוץ מביא סיפורי מעקב, בעיקר שלו follow ups כמו גילוי עוד  הטרדה מינית של אותו גבר על ארבעה מקרים קודמים.

בכך אין בכוונתי בשום פנים ואופן להמעיט כהוא זה משלושה גורמים חשובים מאוד .תכניות טלוויזיה בכלל וחדשות בפרט מותאמות להרגליי צפייה.  כלומר מהדורת חדשות משדרים בלוח זמנים קבוע, בין אם יש חדשות מעניינות או לא. במה ממלאים את המסגרת שתהיה מעניינת ,זאת שאלה אחרת. שנית. עצם הגילוי של ערוץ חדשות שמאחוריו מאמצים רבים, מיומנות, בדיקת מהימנות, תעוזה ונחישות להביא את הגילוי  בפני הציבור כיאה לעיתונות בחברה דמוקרטית -הוא בעל חשיבות ראשונה במעלה. והדבר השלישי שאותו הזכרתי הוא שהטרדה מינית של אדם בכלל וכלפי אלה שכפופים לו בפרט-אלה דברים שחייבים בחשיפה. מבחינה עיתונאית אין בכך שום רע שאם זה גילוי של הערוץ -"סקופ"-שהוא יזכיר את ה"קרדיט" בהמשך- כמעקב או לשם חידוד האירוע והמשתמע ממנו  . השאלה היא מידתיות- גורם חשוב מאוד כמעט בכול תחום גם בתחום החדשות .מידתיות, לטעמי,  עושה הבדל בין מהימנות חדשותית לבין פרסומת, גם אם זה שיווק עצמי. לעתים זה פועל כבומרנג. במקרה שהזכרתי, גם אם יש בכך משום  "גירוי" של צופים להתעניין בנושא זה, שהוא חברתי,ערכי, אנושי ובמידה- רכילותי, אני לא הייתי מביא את "החדשה" הזאת מדי יום באיזה רצף. בראש וראשונה מכיוון שהיא לא חדשה. ואסתפק בסיבה זאת.

אבל דוגמה מובהקת לעשיית חדשות על ידי הערוץ עצמו היא "חברת החדשות" של  ערוץ 2 המסחרי. היא ארגנה  "וועידת המשפיעים" ובעמוד הפרסום לקראת הוועידה ניבטו תמונותיהם של כול המי ומי בעושי החדשות בממשלה בכנסת ובממסד הציבורי ונכללו בקהל הזה גם כמה טלנטים של "חברת החדשות". בכותרת של אותה מודעת שתופסת עמוד מגזיני שלם  נכתב: האירוע הראשון של חברת החדשות המצליחה בישראל,הזדמנות נדירה לפגוש פנים אל פנים את האנשים המשפיעים ביותר במדינה במפגשים מסקרנים,עימותים מפתיעים, הרצאות פוקחות עיניים ופסקי זמן קומיים.  "ארץ נהדרת", יום שלם בביצוע הנפשות המקוריות.

אך גם אם לא נהיה "פיינשמקרים"- אסטניסים, עוסקים בדקויות, באשר לתפקיד מערכת חדשות ,זאת בדרך כלל אמורה לא לעשות חדשות אלא לסקר חדשות או לפרשן חדשות. מסיבה זאת בעצם קיום האירוע אני רואה אלמנט פרסומי פוליטי מובהק ,גם אם פה ושם בין האישים שמרכיבים את הממסד שובצו נציגי האופוזיציה ואי אלה נציגי ציבור. במציאות מי שמביא "חדשות" הם בראש וראשונה נציגי הממשלה, שהבמה היא שלהם גם אם אין "וועידת משפיעים". מעשים  נעשים בעיקר על ידי הרשות המבצעת ומטבע הדברים אלה מסוקרים למכביר. גם מחדלים. גם שחיתות. לעומת זאת לאופוזיציה ברוב המקרים שמורים המחדלים. מכאן שכנס כזה של "עושי חדשות" זה בונוס נוסף לאנשי הממסד וזה פוליטי גם אם זה תחת המטרייה של "חברת החדשות".  יותר נכון היה לקיים וועידה של "סוקרי החדשות" כלומר האנשים אשר מביאים את החדשות וענייני היום לצופים ולהעמידם בפני הציבור שהוא ישאל את השאלות את אלה שנחשפים בפניו מדי ערב ומביאים את האירועים בארץ ובעולם. אני משוכנע שלציבור יש מה לשאול. ואגב אפילו ב good old  שרות השידור הממסדי, תחילה  ב"קול ירושלים" המנדטורי ואחר כך ב"קול ישראל" ובטלוויזיה הישראלית, נערכו מפגשי מאזינים וצופים,  עם אלה שפועלים מטעם השידור הציבורי. פנים אל פנים.

מחיר הבלעדיות.

במקרה או שלא במקרה גם כאן היה "סקופ". מוניקה לווינסקי הסטז'רית בבית הלבן שהייתה גם סטז'רית מינית אצל הנשיא קלינטון  הביאה כותרת. באמצע שיחה שהובאה בכנס של חברת החדשות בריאיון עם המגישה הראשית  יונית לוי , זאת שאלה אותה אם היא מצפה להתנצלות פומבית מצד נשיא ארה"ב לשעבר, ביל קלינטון. המרואיינת ראתה בכך תנאי שהיא התנתה וזה הופר. בהודעה בטוויטר היא הודיעה : "יצאתי באמצע כיוון שהיום חשוב יותר מתמיד שנשים יעמדו על שלהן ולא יאפשרו לאחרים לשלוט בנרטיב שלהן". הציוץ זכה לתמיכה  רבה ברשתות החברתיות  כשהטוקבקיסטים מתחו ביקורת על  יונית לוי בשל הפרת התנאים המקדימים . הסתבר כי מוניקה לווינסקי דווקא מספרת על כך במסגרת סדרה תיעודית. אז מה? ככה או אחרת -תנאי לא מפירים, גם לא בעיתונות. אדם זכאי לקבוע היכן הוא יספר מה שיספר, והעובדה שהיא מספרת על כך בסדרה טלוויזיונית, אינה מכשירה הפרת תנאי. אין כאן שוויונות, גם אם המדיה בארץ ראתה לנכון לציין דבר זה. יש כאן קטנוניות. אבל במקרה זה אם לווינסקי הייתה משיבה למראיינת -גם אז כמובן זאת הייתה כותרת חדשותית. האם זאת חדשה?  זאת אפילו לא רכילות עסיסית. כמו אותה גברת שמופיעה בתחנת המשטרה ומדווחת על אונס וכשהשוטר החוקר שואל אותה מתי זה קרה, היא עונה לפני שלושים שנה. אז על השאלה "מדוע את מדווחת עכשיו?" היא ענתה תשובה שבימינו אלה אם אכתוב אותה יגידו שאני "חזיר שוביניסטי"

ומעניין שמשהו מסוג זה , של אי עמידה בתנאי,  קרה לערוץ 10 במסגרת המגזין השבועי של יום ששי "ששי עם איילה חסון"  ב 14.9.2018 . העימות החל כאשר חבֵרָת הפאנל, רוויטל עמירן, פנתה בשאלה לאהוד ברק  והוא אמר :"אני לא עונה לשאלה. הראיון הסתיים".כאשר מגישת  המגזין  והעורכת שלו ,איילה חסון, וחברי הפאנל המשיכו לעסוק בנושא, תוך התעלמות מדבריו של ברק, הוא זעם על כך שזה בניגוד למה שסוכם אתו והוסיף:"אני לא רוצה להחזיר אותנו ליונית לוי ולמוניקה לוינסקי". כשחסון העירה מה זה קשור הוא השיב  " הסכמנו מראש שאני מתראיין אתך( כלומר את מראיינת אותי לבד. צ.ג) אני לא משתתף בריאיון משותף עם הפנל. אני מבקש לעזוב. תודה"

לדעתי ,לא זו בלבד שהייתה כאן אי עמידה עיתונאית בתנאי המרואיין אלא פשלה בשיקול הדעת של איילה חסון, עיתונאית נבונה ומשופשפת ,שלא רק מכירה את הכללים  אלא גם  את מי שיושב מולה, במקרה זה אהוד ברק.  אני מסופק אם איילה חסון ראתה בכך כותרת.

כוותיק במדיה אני לא  יכול שלא להיזכר בריאיון חג מסורתי, עם הרמטכ״ל, מוטה גור, בערב חג העצמאות   1977.
לפני תחילת  ההקלטה, התנה הרמטכ״ל את ביצוע הריאיון, בהעברתו, לפני השידור, לאישורו של שר הביטחון דאז, שמעון פרס, שהיה גם מועמד המערך לראשות הממשלה. מנהל חטיבת החדשות דן שילון  הבהיר לרמטכ"ל כי התנאי לא מקובל וכי הוא כמנהל החדשות בטלוויזיה אינו כפוף לשר הביטחון ואי לכך  הוא לא יקבל תכתיב  כשלהוא , בוודאי שלא תכתיב פוליטי."אתה רוצה לומר שעשיתי את כול הדרך לירושלים ואתה תבטל את הריאיון"- שאל מוטה גור המופתע. על כך השיב שילון :"אם זה התנאי לא יהיה ריאיון".מוטה גור קם  ממקומו ועזב בכעס את האולפן ,לעיניהם של המראיינים אז יעקב אחימאיר ונחמן שי. זה היה אז בתקופת רשות השידור,וזאת אכן כותרת..

אלא שגם מי  שראו  כותרת בעזיבתו של אהוד ברק , אני בספק  אם קידום מסוג זה של משדרי טלוויזיה, לרבות תכניות וחדשות ואקטואליה, ישנו משמעותית את המגמה בצפייה בטלוויזיה .להערכתי זה פוגע באמינות, שהיא כה חשובה לעיתונאים, לעיתונות ולציבור. לעתים גימיקים שלעצמם תפלים עלולים "לרצוח", חדשה. כמו החזאי האמריקאי מייק סיידל שמרוב להט לתאר את עוצמת הוריקאן "פלורנס" התנדנד חזק, בשעה שברקע נראו אנשים מטיילים ,מאוד זקופים. במקרה, זאת פשלה זוטא, אך היא מצביעה על הניסיון להיות מרתקים בכול מחיר, והיא גם מחזקת את  הטענות על "פייק ניוז" בשעה שהן בכלל לא "פייק". פלורנס" אכן הייתה קטלנית בלא הנענוע של מייק סיידל. בכול מקרה הם לא מוסיפים צופים למדיום הטלוויזיוני.

ירידה בצפייה.

 לפי נתונים לשנת 2017  הירידה בצפייה בטלוויזיה  מגיעה לכדי 10-12% , בסביבות ה-100,000 צופים. בין כפועל יוצא ובין בשל גורמים אחרים יש ירידה בהכנסות. לפי נתונים של הכתב לענייני מדיה, נתי טוקר במגזין ד'מרקר  (9.9.2018)  פיצול ערוץ 2  הביא להפסדים של  יותר מ 200 מיליון דולר. לכאורה הסיבה היא חלוקת עוגת הפרסומת במקום בין שניים לבין שלושה. אולם להערכתי לא רק. יש פה גם  היבט  של דינמיקה. בדיוק כפי שקרה לאחר שהערוץ הראשון איבד את המונופול והוקמו הערוצים המסחריים. אחוזי הצפייה הגבוהים ב"מבט" של  הטלוויזיה הישראלית לא נשמרו בסך הכול  הצפייה בחדשות .כול הערוצים נפלו בשליש לערך. עם זאת אני בספק אם ניתן יהיה להחזיר את הגלגל כאשר עם איחוד "רשת" ו"עשר"- יהיו שוב רק שני ערוצים מסחריים.

הבריחה  מן הצפייה בטלוויזיה במתכונת שהכרנו ,נובעת בראש וראשונה מן העובדה שלזירת המדיה פרצו הרשתות החברתיות. אלה עונות לא רק על מתן ביטוי ולתהודה לציבור גדול מאוד, אלא הם זמינים, ניידים כמעט כמו הרדיו אפילו יותר- ניתן להכניס אותם לכיס. הצופה לא צמוד לכורסה ולמרקע. עיניו צמודות למסך סמרטפון, או  לטָבלֶט. התכנים עונים לצרכים של הדור הצעיר. החדשות לא מעיינות אותו, אף שאי אלה אירועים מעניינים אותו יותר, אבל עניינים פוליטיים , אלה שקובעים את חיינו,לא נמנים אתם. זאת קומוניקציה אינסטנט מוקצפת  עם הרבה בועות ומעט תוכן. אין דבר יותר סימפטומטי מאשר הציוץ בטוויטר של פוליטיקאים ועושי חדשות, והבאת הציוצים בחדשות הטלוויזיה.

הצגתי בשעתו את השאלה לפרופסור אליהוא כ"ץ,חתן פרסי ישראל ומרשל מקלוּהֶן, אחד החוקרים בנושאי חברה ותקשורת הבולטים, לא רק בארץ אלא בעולם, לגבי מידה ההשפעה של רשתות אלה. דעתו הייתה " כי מה שנקרא רשתות המדיה החברתיות משמשות צינור לריתוק תשומת הלב, אולם הן הרבה פחות חשובות להפצת מידע מכפי שהן טוענות. הן יכולות לגרום לצופיהן להיות מודעים יותר למצב מסוים , אבל זאת במסגרת חברתית מצומצמת ולא בזירה הרחבה יותר, הלאומית והבינלאומית"

לפני תשע שנים לערך פרסמו פרופסור אליהוא כ"ץ ופרופסור פדי סקנל Peddy Scannel   מאוניברסיטת שיקגו מסה בשם "קץ הטלוויזיה?" Elihu Katz and Paddy Scannell (Eds.), The End of Television?:Its Impact on the World (So Far)  . במבוא למסה מציינים השניים כי בשנים האחרונות קבוצה של חוקריי מדיה עוסקים בסוגיה האם המדיום של הטלוויזיה הוא בשקיעה. התשובה שלהם היא :כן. " משום שהטלוויזיה שחלקנו הכרנו בשנות ה-60 וה-70 איננה עוד. הטלוויזיה של ה"שיתוף" sharedness"  איזה מכנה  לאומי  משותף, או אפילו כשיתוף משפחתי  אינה יותר אתנו. במקומה קיימים מאות ערוצים, או שידורי "גומחה", של ניידות, שיטה שמשלבת את האינטרנט ואמצעי מדיה אחרים. אפשר לומר כי הטלוויזיה הולכת בעקבות הרדיו,שמוזער ורושת, והפך בן לוויה של כל פרט. כול זה מלווה בהתמוטטות המערכת הציבורית המוסדרת, בשינויים טכנולוגיים, בהשקעות מסחריות, שאמות המדיה שלהן שונות. בכך הן יצרו דעת קהל, אשר מסתייגת מזה שרק אנשי מקצוע בתחום המדיה יודעים מה טוב לציבור.

עם זאת באותה שיחה אתי ציין אליהוא  כ"ץ  שבמקום הערוצים והמגישים בני סמכא שומעים קולות לא מוכרים, מראות לא מוכרים ,אשר מהימנותם, במקרה הטוב, מוטלת בספק. ואכן הפקפוק של פרופסור כ"ץ באשר למהימנות הרשתות, הפך למציאות .השערוריות האחרונות כמו של "גוגל" – בין היתר בהתערבות בזירות פוליטיות פנימיות, בראש וראשונה בארה"ב, אכן לא רק מגבות את הספק אלא הופכות אותו לתופעה שלילית מובהקת. אם רשתות יכולות להטות ולהטעות קבוצות בני אדם בצורה שתשפיע על תוצאות הבחירות  לנשיאות בארה"ב – אין פגיעה גדולה יותר בדמוקרטיה.

העולם "יוק"

פרופסור כ"ץ גם מתייחס להיבט של  קוטביות במדיה החדשים- בין  אינדיבידואליזציה לאוניברסליזציה. בכך כ"ץ מתכוון  ל – mass communication -תקשורת המונים- במובן של מוליך, כדוגמת האינטרנט,הטוויטרים וכל אותה רשת אוניברסאלית ענקית שנשלטת בפועל על ידי קבוצה קטנה, כפי שנכחנו באחרונה.

במקביל, מבחינה פוליטית, חברתית ותרבותית בינלאומית, מדינות שונות  חזרו לבדלנות. ישראל נמנית אתם. והזירה הבינלאומית שבה  הממסד הנוכחי אוהב לפעול כוללת מדינות בעלות ממשל לאומני גזעני כמו פולין, הונגריה ובמידה רבה אמריקה של טראמפ, תוך התרחקות מן המדינות הנאורות הליברליות. הפועל היוצא הוא שגם המדיה שלנו הופכת יותר ויותר פרובינציאלית. בכך אין בכוונתי להתעלם ממידה רבה של פרובינציאלית בחדשות  של  ארה"ב,  בריטניה או מקומות אחרים . אבל ישראל הקטנה, גם כשהייתה המדינה בדרך וגם כשהפכה למדינה, לא יכלה להרשות לעצמה להיות "בדלנית". ישראל, בין אם נרצה או נמאן, קשורה באלף נימים גם לעולם וגם לקהילות היהודיות בעולם. מבחינה זאת דווקא תאגיד השידור הציבורי, לא רק מביא את המשדר המשובח "רואים עולם" שאותו ירש בין השאר מרשות השידור, אלא גם משדר יומי "העולם היום".

אביא שני תחומים כדוגמה בלבד לחסר הזה בערוצי הטלוויזיה המסחריים הפופולריים. בוודאי שמדי פעם בפעם ישנן ידיעות על מעלליו של הנשיא טרמאפ, או גילויים שקשורים בו. אלה חדשות. אבל אמריקה הפוליטית עסוקה  לא רק בנשיא כמי שיושב בחדר הסגלגל ומנהל את המעצמה הגדולה. היא עוסקת, והרבה, בבחירות המשנה –  Midterm- elections  שיתקיימו בנובמבר גם לקונגרס  וגם למשרות שונות במדינות לרבות מושלים. העיתון החשוב "ניו יורק טיימס", החל בסקר מתמשך כבר ביום ב' האחרון והוא יקיים אותו עד ליומיים לפני הבחירות. אמריקה גועשת.

post two new york times om midtr, elections

60 מתוך 435  מֵרוצים לבית הנבחרים, נראים צמודים מאוד ועשויים לשנות את מאזן הכוחות בקונגרס. זאת בשעה שבסנט התמודדות היא על 32 מקומות כאשר הסיעה הרפובליקנית  לפני הבחירות יש לה רוב דחוק של 2 ,ובניהם כאלה שאינם  חסידי טראמפ.  לתוצאות הבחירות האלה תהיה משמעות אדירה לא רק לארה"ב אלא לעולם, אם בבית הנבחרים יהיה רוב לדמוקרטים. במקרה זה  לארה"ב הברית יהיה נשיא "ברווז צולע" עם טוויטר במחצית השנייה של הקדנציה שלו, ותהיה לכך השפעה לא רק מדינית אלא גם כלכלית, חברתית ובינלאומית . בתחומים אלה בית נבחרים דמוקרטי יגרום צרות גדולות לנשיא ולמדיניות הכלכלית חברתית שלו ובעקיפין גם למדיניות הבינלאומית שלו. במסגרת אותו הקשר, קורה עוד דבר, שכאן בארץ בקושי מסוקר. המגמה האנטי-טראמפית בקרב הנשים באמריקה. הפולאריזציה -הקיטוב- של המין, נחשבת כחשובה לא פחות מזאת על רקע גזעי ומעמדי. להקשר זה נכנסת  גם מועמדותו של הנשיא טראמפ ,ברט קאבאנו, לבית המשפט העליון. הוא מואשם על ידי פרופסורית כריסטין בסלי פורד שתקף אותה מינית בתיכון,והיא מבקשת עכשיו מן האֶפ. בּי איי, לחקור את האשמות במקום להופיע בפני הוועדה לענייני חוק בסנאט. גם הדמוקרטים וגם הרפובליקאים חייבים לשקול היטב,כיצד התגובה שלהם לצעדה זה של פורד תהיה לו השפעה על עמדת הנשים בבחירות המשנה שייערכו בעוד פחות מחודשיים. אחרי ה"פלורנס" בקרוליינות, הבחירות הם "ההוריקאן"  הפוליטי הגדול באמריקה. ואצלנו ציבור צופי הטלוויזיה יודע מעט מאוד על זה.

post three prorest against antisemythism photo twiter bod.

עצרת בלונדון נגד אנטישמיות במפלגת הלייבור- צילום "ג'ואיש כרוניקל"

post four photo by jewish chronicle

מנהיג הלייבור בכותרת של העיתון היהודי הבריטי ,ג'ואיש כרוניכל"

More than 85 per cent of British Jews think Jeremy Corbyn is antisemitic

הנושא הבינלאומי האחר שאני מתייחס אליו  הוא מה קורה בעולם היהודי, ובמיוחד ה"מלחמה", בין הקהילה היהודית באנגליה לבין מפלגת הלייבור, ובראש וראשונה נגד המנהיג ג'רמי קורבין. ראוי לציין, למי שלא מצוי בנושא , כי הקהילה היהודית הבריטית השתדלה תמיד  להימנע ממאבקים גלויים ואם כבר -אלה היו  מאבקים מאוד מאופקים, סולידיים ,דבר שלעתים עורר ביקורת מצד קהילות  יהודיות אקטיביסטיות יותר, בראש וראשונה  בארה"ב.והנה הפעם מכריז אחד המנהיגים  של הקהילה והאישים הבולטים בממלכה ,הרב  פרופסור יונתן זקס, שאם הלייבור יתפוס את השלטון זה יהווה סכנה לקהילה היהודית. הרב פרופסור זקס כיהן במשך עשרים ושתיים שנה כרבה הראשי של בריטניה. הוא הוגה דעות חשוב, והוענקו לו תארים של אביר ולורד והוא פרופסור ב"קינגס קולג" בלונדון, באוניברסיטת ניו יורק וב"ישיבה יוניברסיטי". לא רק הקהילה הבריטית עוסקת בסוגיה זאת אלא הציבור באנגליה והתקשורת שלו. אצלנו מופיעים מדי ידיעות בעיתונות, אבל לא צפינו בכתבות רציניות בנושא במגזינים של הערוצים המסחריים.

מכאן שבהעדר חדשות חשובות  מקומיות ,ישראליות, ניתן בהחלט לשבץ חדשות בינלאומיות, אשר חשובות לעצמן ומן הסתם יש להן השלכות על המדינה, על החברה, על התרבות ועל עוד תחומים חשובים בימינו. המונח global village הוא לא רק שם יפה אלא מציאות שהתקשורת בכול ענפיה היא שמקשרת לעתים רחוקות בו זמנית את האנושות על כדור הארץ שבינתיים לא גילו עוד אחד כמוהו. במציאות הישראלית זה גורם חשוב שבא להזכיר לנו שאנו לא "עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב"

על התהליכים שעברה התקשורת בימינו, מבחינה היסטורית ועכשווית נביא ריאיון עם פרופסור אליהוא כץ, אשר כפי שציינתי הוא חוקר בינלאומי בולט בתחומי המדיה והחברה. זאת בפוסט הבא.

.

,

 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

%d בלוגרים אהבו את זה: