אותך אני מחפש !!!


בוגר מכללת שנקר בנה אפליקציה שבה הוא יוצר זיקה אישית בין האזרח לבין ניצול שואה הבודד וצרכיו הנפשיים והחומריים ונתקל בחומה אטומה.

 אם לגבי ההמצאות המדעיות קיימת מחלוקת אם אלה פרי הצורך או הסקרנות, לגבי המצאות טכנולוגיות התשובה ברורה. הם באות להביא תועלת. במקרה שלנו צורך  חשוב ודחוף. בעת כניסת ארה"ב  למלחמת העולם השנייה ,הססמה  I WANT YOU  – אותך אני רוצה הייתה מכוונת  כקריאה  לגיוס, לאחר ההתקפה היפנית על "פרל הארבור".  כאן זה מכוון ספציפית  לא רק  לניצול שואה הבודד אלא לאזרח תוך אצבע מאשימה כלפי הממסד.

מדי שנה בסיום  מחזור לימודים במכללת שנקר ברמת גן, מכללה בעלת שם לעיצוב בכול תחומי היצירה, נערכת תצוגה של הבוגרים.נכדתי ענבל בעצמה בוגרת שנקר, מבקרת בתערוכה זאת כמעט מדי שנה.הפעם משכה תשומת לבה אפליקאציה עיצובית שימושית אשר מיועדת למתן עזרה בכלים שונים ומסוגים שונים לניצולי שואה במצוקה.

הבוגר הוא אורי אורן  יליד מושב אוּדים בשרון. המושב נוסד בשנת 1948 על ידי ניצולי השואה ומקור השם בא  מן המונח "כאוּד מוצל מאש ". משפחתו אינה ניצולת שואה .סבתו הייתה מראשוני המתיישבים. אמו, בת שבע, קוצ'ינית,  מהודו אשר עלתה ארצה עם משפחתה כשהייתה ילדה. אביו גד, יליד המושב, למד ביולוגיה באוניברסיטת תל אביב ולאחר מכן היה מורה בבית ספר והוא זואולוג .

uri prenudim moshav of holocaust survivors

אורי ליד המחשב שמראה את האתר. הכניסה למושב "אודים"

אורי נמשך לצילום מנעוריו . בין השאר בטיולים עם אביו, הוא אהב לצלם נופים. כשאורי הגיע לגיל הגיוס עמדה בפניו הברירה שלא להתגייס שכן אחיו , רועי אורן, היה בשייטת 13, ובשנת 2003  הוא וכמה צוותים של השייטת יצאו לפעולה מבצעית בשכם כדי לעצור מבוקש בכיר שעסק בייצור מטעני חבלה. במהלך הפעולה היו חילופי אש והוא נפגע בראשו ונהרג. אורי כבן יחיד להורים שכולים יכול היה להיות פטור מגיוס אבל הוא בחר להתגייס ליחידה 669 , יחידת החילוץ של חיל האוויר. היא הוקמה כדי לחלץ טייסים שנטשו את מטוסם מעבר לקווי האויב, אך עם השנים היחידה הרחיבה את פעילותה והפכה ליחידת חילוץ משמעותית שמסייעת לכל הכוחות הלוחמים וכן לאזרחים. ההכשרה כוללת קורס חובשים, קורס צלילה, חילוץ סנפלינג, קורס לוט"ר (לוחמה בטרור) קורס פריצה ועוד. לעולם הצילום הוא הגיע בזמן השירות הצבא. הוא השתתף במערכות הצבאיות , בין היתר  במלחמת לבנון בשנת 2006-7 .

בסיום השרות בצה"ל ולקראת  עיסוק מקצועי ,החיבה שלו לצילום הביאה אותו  לתחום הרחב יותר של עיצוב , כלומר הפנים השונים  של אומנות העצוב החזותית וכול האפשרויות שנגזרות מתחום זה. וככה התגלגל לתחום של תקשורת חזותית במכללת שנקר שברמת גן, אחד המכללות  הידועות בתחום זה, ומוכרת  כמכללה משובחת.

עוצמת המדיה.

" היה לי מרתק לעסוק בנושא זה תוך התמחות באפליקציה"- אומר לי אורי ומוסיף :" למדתי עוד תחום והוא אסטרטגית תוכן. הצרוף הזה אמור  להבטיח תקשורת דינמית. בחרתי לעסוק במשהו מחאתי וחברתי. הדבר הראשון שנתקלתי בו  היה חברות הסלולאר שנותנות כאילו מתנות חינם ללקוחות חדשים ולבסוף מתברר שאלה מחייבים על כך בחשבונית. במקרה, זה מה שקרה לאבא שלי . כשהוא בא לרכוש את המכשיר  אמרו לו שהוא מקבל כתשורה אזניות ורמקול שהוא לא בקש. הם אמרו לו שזאת מתנה. לבסוף ראיתי את החשבונית והתברר  שחייבו את אבי בסכום של  3,000 שקלים בעבור "המָתָּנות" האלה. אתה עומד מול החברות האלה ,הם פשוט מסובבים אותך בכול מיני טריקים ומרמָה ואתה חסר אונים. לאבי לא היה ראש וכוח לנהל נגדם מערכה. אבל אותי זה הרגיז ולא הייתי מכן לעבור על זה לסדר היום. מנצלים אדם תמים ובמקרה זה אבא שלי ,וחשבתי מה אני יכול לעשות לא רק כדי שיחזירו את הכסף לאבא, אלא גם להזהיר  לקוחות אחרים מפני רמאות מן הסוג הזה. הכנתי סרטון פרסומת מעוצב תוך אילוסטרציה של העוול, וזה זכה ליותר ממיליון צפיות. היו מאות תגובות ושיתופים בפייסבוק  בישראל. ההדים היו עצומים. רואיינתי בערוץ 2 , ובכך ראיתי תהודה למסר שלי על החולי שלנו שחברה מסחרית מרשה לעצמה לשָטות בלקוחות וזה עובר בשקט. אחר כך הם עוד טענו טענה שקרית, שהוא ביקש את זה ולך תוכיח שהוא לא בקש.זה היה מאוד מקומם כי המון אנשים נופלים לתוך מלכודת זאת, המון אנשים."

"זה הצליח . אני גם תבעתי אותם ואבי קבל את הכסף חזרה . התהודה נגעה בכנף שלהם ואינני יודע באיזו עצמה. גיליתי כי התקשורת החזותית יש בה הרבה כוח להביא נושא ולהתמיד בו בכלים שלמדנו להשתמש בהם  .אז הגיע הזמן של פרויקט הגמר ובדרך כלל הבוגרים  משתדלים לעשות משהו מיוחד ,משהו חזק שיתפוס את העין בצורה ובמסר "

אתגר גדול יותר.

למוד ניסיון של עיצוב ותובנה תקשורתית, אורי חשב על משהו גדול יותר מבחינה חברתית תועלתית. סוג של תקשורת שמופנית אל הציבור הרחב אבל מתבייתת על הפרט. מצד אחד הפרט בחברה ומצד שני הפרט בקרב ניצולי השואה. אורי התחיל ללמוד את היקף הבעיה  בכול הקשור בניצולים, שהם שרידים של השרידים,גם במצוקות של אי אלה מהם וגם העובדה שמדי יום מספרם הולך וקטן. מדי יום נפטרים ששה עשר ניצולים. השאלה  היא איך להגיע אל החיים.

יש ניצולי שואה אשר משוועים לעזרה ואורי  הגיע  למסקנה   שיש רבים מן הניצולים שהם על קו העוני. מדובר בשרידי שואה, שהולכים ומתמעטים בקצב גדל והולך- בערוב חייהם. הוא הכין רשימה- לדוגמה של  41,000 שמות על דף אחד ,ואלה ניתנים להגדלה על המחשב. מכיוון שזה היה אילוסטראטיבי ,מיזם של פיילוט ,הוא השתמש  בשמות רבים ולא רק נצרכים, ביניהם גם כאלה שהלכו לעולמם,או אלה שחיים ולא נזקקים, כמוני למשל. אבל זאת הייתה המגמה. אורי ביקש להציג את התמונה הרחבה ולהראות אותה מכול זווית אפשרית.המגמה של הנתון הזה אינה סטטיסטית של כמה ניצולים הם במצב קשה אלא מה שאת-ה חווה לגבי כול אחת ואחד מהם.בין השמות ,המשתמש  רואה קוביות שחורות. אלה מלמדים כמה ניצולי שואה נפטרים מדי יום.

"העניין הוא דחוף בהול "- אומר אורי בהתרגשות רבה " כול יום נפטרים ניצולי השואה ולכן אין זמן וזאת המטרה. המטרה היא לעורר את דעת הקהל בכך שיראה את הניצולת או הניצול. לא שישמע עליהם אלא  יראה את כול אחת ואחד מקרב הניצולים בערוב ימיהם. בפרויקט הזה בניגוד למאמר בעיתון או כתבה בטלוויזיה על ניצולים- כאן הוא פונקציונלי. אתה מקבל שֵם. אתה רואה את האיש או האישה ,אם הם נותנים לך את הרשות להראות אותם, לא בתמונה דוממת אלא בווידיאו, איך הם יושבים או נעים או מדברים על מצבם, ואתה רואה את המציאות שלהם את הרקע שלהם, ומדובר על כול אחת ואחד מקרב אלה. זה הופך לקשר ולזיקה אישית. ובכך גם האלמנט של היכולת שלך, הכוח שלך לעשות משהו ולא לחכות שמישהו אחר יעשה זאת. אני בחרתי לצורך הפיילוט רק שני ניצולים שנענו לפנייה שלי, אחד מהם במושב אודים. בפרויקט שלי יש לכול אחת ואחד היכולת לבחור את האדם שהוא רוצה להתעניין בו, לסייע לו או באמצעות  כסף לחברת אשראי שמיועד לסייע או באמצעות מזון, מאיזו רשת ואיזה סוג. המשתמש הופך לשותף פעיל במיזם הזה."

בנקודה זאת , אני מבקש להעיר,כמי שחרד לפרטיות הזולת, שאורי ,בעצם החשיפה של הניצול הנצרך, לא מחדש ולא פורץ גדרות. כלומר זה מבוסס על כך שגם הנותן וגם המקבל לא מתנגדים לחשיפה או אפילו מעוניינים בה. לדוגמה ,במשדרי טלוויזיה שונים, לפחות בערוצים המסחריים, ישנן פינות שבהם אנשים נזקקים ,לרבות ניצולי שואה, מבקשים עזרה כזאת או אחרת, וזאת ניתנת הן על ידי יחידים והן על ידי קהילות והכול גלוי. גם אצל אורי הגילוי מבוסס אך ורק על הסכמה של שני הצדדים. או של צד אחד, במקרה זה המקבל את העזרה. שכן הנותן אם הוא בוחר כך יכול להישאר אנונימי. אבל יש אנשים שדווקא רוצים לפרסם  שהם תורמים לכל מטרה ובוודאי לניצולי שואה נזקקים. ההבדל הוא שבטלוויזיה מדובר בבודדים וכאן מדובר ברבים, הן בקרב הציבור והן בקרב שרידי השואה.

post one two uri 5post two uri 7 - עותק

בתמונות. שלב ב' של בחירת הניצול ושלב ג'- צורת העזרה ,בכסף או במצרכים

" זה ההפך ממתן בסתר- מציין אורי-  " או באמצעות עמותות שאתה לא יודע מי עומד מאחוריהם וכמה כסף אי אלה ראשי העמותות  שמים לכיסם והיו דברים מעולם, אף שיש בהחלט מתנדבים. אתה לא יודע. כאן זה גלוי. אתה גם רואה בכמה המדינה תומכת בניצול, בדרך כלל סכומים קטנים. אני מבקש להדגיש כי הרעיון הוא לא שהאתר יהיה נחמד. להפך, האתר הזה הוא לא נחמד. הוא בוטה. הוא קורא תיגר נגד כל מי שאחראים למצבם של הניצולים"

בניסוי קטן שאורי עשה עם כמה אנשים הוא קבל תגובות מאלה של משתמשים שהתוכן גרם להם כאבי בטן. עם זאת מי שרוצה לשים קץ לכאבים האלה ומוכן לעזור יש באתר כול היישומים  של המיזם ,החל מהיכרות עם הניצול ועד לצורת העזרה וגם הקשר האישי עם הניצול או הניצולת אם  אלה מעוניינים בו. כפי שידוע ,שרידי השואה, מלבד העזרה החומרית שהיא חשובה -משוועים לתשומת לב של אדם, לביקורים של אנשים ובייחוד אנשים צעירים וזה קורה בקהילות שונות ובקרב תנועות נוער. הם בודדים מאוד וכול קשר חשוב  להם. גם אם מעמידים את ההיבט השלילי של החשיפה מול ההיבט החיובי של הקשר, האחרון שקול. זאת מכיוון שניצול שואה  נזקק מעוניין שיידעו שהוא נזקק.  הערך המוסף של קשר אישי שנוצר מפצה אותו על החשיפה גם אם הוא לא כול כך נלהב ממנה.

תודה ,אבל אין צורך…הכול בסדר.

 כאשר שמעתי על המיזם, נדלקתי, ולא בשל האפשרויות ליישומו הלכה למעשה בחברה שלנו ובנסיבות שלנו. אפשר והוא לא ישים, אפשר והוא ישים בחלקו. אבל בזוכרי כיצד במשך זמן רב, כאשר כולם כבר הכירו את ממדי השואה ניצולי השואה נערמו בערמה גדולה  שנקראה "ניצולי השואה" או "שרידיי השואה"- הפרט, הניצול הלך לאיבוד -כרגיל במחוזותינו. חוקרת ופדגוגית אחת ב"יד ושם" אמרה לי בשעתה  שהיה צורך בעמל רב בצריבת התודעה שיש דבר כזה כמו ניצול שואה. הרי לכל ניצול יש שואה משלו ורוב משפחתו נספתה. לכול אחת ואחד יש בעיות משלהם, חברתיות, בריאותיות, מסוג כזה או אחר ונסיבתיות. משום כך, גם אם האפליקציה היא באמצעות רשת, כלומר המונית, הדגש, האזימות, הוא היחיד. מצד אחד האזרח ומולו ניצול השואה. מבחינתי זה מוקד העניין- האדם.

בשלב זה מדובר בפיילוט . הוא לא נמצא ברשת ואיש לא רואה אותו. אבל הוא קיים .הכנָסָת התוכן היא פעולה די מורכבת וכוללת מיפוי שמות, צרכים, וכל המדורים שמשמים מטרה זאת של עזרה. אבל זה  לא מיזם  בעייתי במיוחד. וברגע שהאתר כזה יופעל כול ניצול שואה שיש לו מחשב והוא משתמש בו בשלב זה או אחר של ידע- יוכל בנקל להתמצא בו. ואם הוא לא, אז קרוב משפחה או שכן. אגב ,האתר מצביע גם  על  הניצולים שעלו אחרי 1953  שמצבם שונה בכול הקשור בפיצויים מאלה שעלו לפני כן. ההנחיה באתר כפי שאני צפיתי בעת ההפעלה- היא הדרגתית ועם הנחיות קלות להפעלה של כל שלב ושלב. מן הפתיחה דרך הרשימה הכוללת, דרך הפרט, הפרופיל שלו, הרקע שלו, מצבו העכשווי, הצורה שבה ניתן לעזור לו והדרך שבו ניתן לתקשר אתו. כול שלב מוליך לשלב הבא. ככול שאנו עולים למעלה ככה אנו רואים שהמסך  מתמלא במשבצות שחורות. אלה מָצֵבות וניתן יהיה לזהות בהם ניצולים שנפטרו. המשתמש  גם יראה שמדי יום מתווספים עוד משבצות שחורות. אל  המשלוח מצורפת הודעה  כמו הזמנה לארוחת ערב, לביקור או נכונות לבקר את הניצול.  ישנו כאן איזה אימוץ וכך נוצרת תקשורת ומגע אישי- אם אתה רוצה. נושא הזהות של התורם ושל הניצול הם אופציונליים אם שניהם רוצים בכך.

אורי מסכם ואומר:"לצערי התערוכה השנה לא זכתה להרבה הדים תקשורתיים. אני לא יודע את הסיבה. אבל בהחלט אחת המטרות של תערוכה בכלל  היא להביא את הנושא לתודעת המבקרים והתקשורת ובאמצעותם לציבור בכלל. גם מן ההיבט הזה נחלתי אכזבה. הייתי בטוח שזה ימשוך תשומת לב אבל זה לא קרה. זה משך תשומת לב של מבקרים פרטיים ולא של התקשורת. אני מסופק אם היא הייתה שם בכלל. דיברתי עם המנחה שלי ושאלתי אותו אם הדבר הזה צריך להישאר קונספטואלי או אמִתי. אני התחלתי בזה לפני שנה אבל ראיתי שאני עומד מול חומה אטומה .שום גורם שעוסק בניצולי השואה לא היה מוכן לדבר אתי. שאלתי אחד המנכ"לים של הארגונים והמוסדות  'מה הסיבה שאתם לא מוכנים'. הוא אמר שהמצב של הניצולים השתפר ולא צריך את הדבר הזה והדבר הזה גם לא יעבוד. תהיתי אם אפשר לשאול  את הניצולים עצמם איך הם רואים זה והתשובה שקבלתי שאי אפשר. זה היה נורא מפתיע. כאילו שאני מפריע להם. אבל במחשבה שנייה חשבתי לעצמי שאני כאילו נכנס לתחום שלהם וזאת הרי העבודה שלהם, הפרנסה שלהם . אני לא מתעלם מן השאלות והבעיות שמתעוררות, אבל אדרבא אני רוצה למצות אותם , כול עוד חיים שרידי שואה שהם במצוקה כזאת או אחרת.אולי אעשה זאת באמצעות ה"פייסבוק". אני על מימוש הרעיון עדיין לא וויתרתי.".

 

 

 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • ענבל  ביום 03/08/2018 בשעה 3:47 pm

    כל הכבוד לאורי על הרעיון והביצוע, וגם לך סבא יקר שלי שהחלטת לכתוב עליו ולפרסם אותו. הלוואי ויימצאו תורמים למימוש האתר שכן אורי צודק – הדבר דחוף בהול.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

%d בלוגרים אהבו את זה: