איגוד השידור האירופאי לעזרת התאגיד


תכניות המיזוג של רשת וערוץ 10 והאירוויזיון הם שעת כושר לתאגיד שאסור להחמיצה.

 לנוכח המסתמן ,שתוגש הצעת חוק לתיקון חוק תאגיד השידור הציבורי וביטול הפיצול בין החדשות לבין התאגיד יש לפתוח במערכה בכול הזירות לא רק כדי לקֵָּבֵע את המציאות שבה החדשות והאקטואליה הם חלק בלתי נפרד מן התאגיד אלא , במהלך התיקון, למנוע הכנסת נברנים פוליטיים שיצמצמו את האוטונומיה של התאגיד. אילו ניתן היה הייתי ממליץ להחזיר את האגרה. היא אינה מכבידה על ציבור הצופים, היא תקל על האוצר ובראש וראשונה היא תחזיר את מנית הבכורה לציבור. במציאות הקיימת האוצר הוא שמקיים את התאגיד.

השינוי בעמדת הממשלה, קרי בעמדת ראש הממשלה בא לידי ביטוי במפגש ביום ג' השבוע בין ראש הממשלה, שר התקשורת, שרת התרבות והספורט, שר התיירות, והיועץ המשפטי לממשלה בדיון בנושא. לפי הפרסום, היועץ המשפטי, אביחי מנדלבליט אמר בדיון כי חוק הפיצול עלול לפגוע בקיום האירוויזיון  בישראל.  ראוי לשים לב שכול הזיגזאגיות המבישה בסוגיית התאגיד היא אך ורק למען אירוע בידור – האירוויזיון- שהיא תארח השנה. ומה התאגיד והשידור הציבורי לעומת מינוף "הישג אדיר " כזה. מכיוון שאצלנו לפני שחדשה מתאדה צצה  חדשה- חדשה: ביטול הופעת נבחרת ארגנטינה בגלל נושא ירושלים, הוא שהפחיד את הממסד באיבוד קיום האירוויזיון בישראל. רמז גס  מאוד שבכול זאת ואף על פי כן, גורמים מחוץ לישראל יכולים אף יכולים להביא לשינוי במדיניות של ישראל.

כול הצלחה של מיזם, מפעל,ארגון או מוסד נובעת ברוב המקרים מצרוף  של שני גורמי יסוד. חזון, ניהול נכון וכוח אדם מקצועי מיומן שממלא את המשימה וגאה בה.  הגורם השני ,שהוא בלתי תלוי, הוא גורם של נסיבות מזדמנות .תאגיד השידור הציבורי אינו יוצא מכלל זה. אתחיל בנסיבות. האיירוויזיון.

 

מונטאז' על לוגו האיירווזיון 2018

מאז הוקמה רשות השידור  ועד לחיסולה לא זו בלבד שהיא הייתה חברה באיגוד השידור האירופי אלא שעד סוף שנות ה- 70 היה לה מקום של כבוד בארגון. איגוד השידור האירופי הוא הארגון הבינלאומי הגדול ביותר של  שרותי שידור ציבוריים בעולם. יש בו שבעים ושלושה  חברים מחמישים ושש מדינות. מכיוון שאיגוד השידור האירופי מאגד בתוכו  את  שרותי השידור הציבוריים ,החברוּת בו היא של גופי שידור שאינם מפוצלים בין תכניות לחברות החדשות, כמו בארה"ב או בשידורים המסחריים אצלנו. ואכן גם כאשר קמו לה מתחרים מסחריים כמו ערוצי "קשת" "רשת" ו"טל-עד" ,אשר נעלמה מן הזירה, רק  המוסד של השידור הציבורי הוא  הגוף היחיד אשר חבר באיגוד השידור האירופי.

איגוד השידור האירופי סייע בהקמת הטלוויזיה בישראל.

בן גוריון בהיותו ראש הממשלה התנגד, כידוע, להקמת טלוויזיה בישראל מטעמים חינוכיים, אף שבשלב מאוחר יותר בעת כהונתו הוא ראה גם את האלמנטים החיוביים שבה. לוי אשכול שבא כראש ממשלה אחריו היה תומך מוצהר בהקמת הטלוויזיה. בראשית שנת 1964 הכריז ראש הממשלה לוי אשכול בכנסת כי "הממשלה החליטה להטיל על 'קול ישראל' לעשות את כל ההכנות לקראת הפעלת טלוויזיה כללית בישראל וזאת אך ורק במסגרת תקציבו ותוך ניצול קשריו עם תחנות שידור בחו"ל"(קרי :איגוד השידור האירופי). מי שהיה מנהל קול ישראל באותה שנה, חנוך גיבתון, בסיוע מנכ"ל משרד ראש הממשלה טדי קולק, שצידד בהקמת טלוויזיה, בניגוד לבוס שלו,ושרות השידור היה בשליטתו, החליטו על כמה צעדים לקידום נושא הטלוויזיה. נשלחו שדרים לכמה מארצות אירופה בעיקר לאנגליה ולצרפת, כדי לעבור קורסים מזורזים לטלוויזיה. כמו"כ הוזמן צוות של איגוד השידור האירופי ה- E.B.U . כדי לבחון את התנאים להקמת הטלוויזיה בישראל. מכיוון  שצריך היה לשווק את רעיון הטלוויזיה לציבור, רעיון  שהיו לו מתנגדים לא רק בשלטון  אלא גם בעיתונות הכתובה, הרי צריך היה להמציא עילה לאומית . לפיכך נקבע  שהטלוויזיה תתרום לגָשֵר על הפער בתהליך מיזוג הגלויות. המהדרין אף הוסיפו את הגורם הערבי, לאמור לשדר לארצות השכנות שהיו להן כבר שידורי טלוויזיה.  אנשי הסוכנות היהודית תרמו אף הם לשיווק בקבעם כי זה  מדיום שיביא לתפוצות את בשורת המדינה הצעירה. זאת בשעה שהשידורים החיים הלווייניים עדיין היו רחוקים. אבל מי זה יבוא לעסוק בדקויות כאלה  כשמדובר במטרות נעלות.

וככה הגיעו לארץ באביב 1965 פרנסיס אנגרֶה מצרפת,איש התוכניות, פייר אמיליו גֶ'נריני מאיטליה, איש התחום הטכני  ובּו איזקסון משבדיה , איש החדשות.  ביוני 1965  הגישה הוועדה  טיוטת דו"חות והמלצות. בדומה לדו"ח אונסק"ו, דו"ח קסירר, שקדם לו, מצא צוות איגוד השידור האירופי שהטלוויזיה  יותר מכול  כלי אחר עשויה לגשר על הפער התרבותי ולסייע בתהליך מיזוג הגלויות בישראל.התרומה הראשונה של ה-אי.בי.יוּ למדיה בישראל.

צימוק קטן מהמלצות הוועדה. כמי שהיה באותה עת ראש מערכת "קול ישראל" בתל אביב, ומי שהשלים את לימודי ה-מ.א. באוניברסיטת ניו-יורק, בין השאר, בתחום הטלוויזיה, ריכזתי את עבודתה של הוועדה הזאת. את הדוח של ג'ריני האיטלקי תרגמה מזכירה דוברת איטלקית. כשראיתי את התרגום פרצתי בצחוק. היה כתוב שם בין היתר שבאולפן כזה דרושים "שני חדרים". לא הייתי זקוק להרבה זמן כדי לפענח את חידת ה"חדרים".Camera   באיטלקית היא חדר ואכן השם camera למצלמה נובע מאותו שורש כמו Camera obscura התא האפל ששימש גם כמצלמה.

מכול מקום המלצות הוועדה היו הבסיס לתהליך הקמת הטלוויזיה שנתיים לאחר מכן. ומי שעמד בראש צוות ההקמה של הטלוויזיה ,פרופסור אליהוא כץ, ייחל שאת העזרה החיצונית הבסיסית נקבל משרותי שידור ציבוריים באירופה בעיקר מאנגליה, במקום אלה שקבלנו מן ה- C.B.S   האמריקאית המסחרית שאתה רשות השידור הגיעה להסכם ושאותה, כץ ,יליד  אמריקה, תיעב.

גופי השידור הציבוריים לא מפוצלים בין חדשות לתכניות.

במשך כול השנים היה שיתוף פעולה פורה בין רשות השידור לבין איגוד השידור האירופי הן בתחום האיירוויזיון ומשדרי בידור אחרים והם בתחום החדשות והאקטואליה. המשדר "רואים עולם", למשל, מקיים שיתוף פעולה פורה  עם חברות האיגוד בכול הנוגע להחלפת תכניות. בשנים הראשונות לקום הטלוויזיה היא קבלה מדי יום באמצעות הלוויין בעמק האֵלה  את האירועים המסוקרים  המרכזיים על ידי חברות האיגוד והיא שלחה את הצילומים של הכתבות המקומיות אם היה להן ביקוש . בשנת 1975 רשות השידור אף זכתה לארח בירושלים את הכנס  של מנהלי חדשות וספורט של איגוד השידור האירופי. מכיוון שאיש לא עשה עניין מן העובדה שזה יהיה בירושלים, ומכיוון שבכול העניין טיפלה  אך ורק רשות השידור, זה היה טבעי שהכנס יהיה בירושלים. מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן ומנהל החדשות, דן שילון הטילו עלי לתאם את הכנס. זאת בגלל היותי קודם לכן מנהל החדשות שהכיר את האנשים וגם מכיוון שהייתי פנוי להובלה. חברת "כנס" ארגנה את כול הצדדים הלוגיסטיים. לוועדה היו דיונים פוריים בירושלים. נציגות שלה התקבלה על ידי ראש הממשלה יצחק רבין ובסיור שערכו בארץ הם בקרו אצל שר החוץ יגאל אלון בקיבוצו גנוסר.

EBU+Rabin post 2

מימין רה"מ יצחק רבין- יועץ התקשורת דן פתיר .לידו מנהל חטיבת החדשות דן שילון. ימין בתמונה-צבי גיל. מפגש נשיאות מנהלי החדשות והספורט של איגוד השידור האירופי 1975

היסטורית, רשות השידור קיבעה את היותה אוטונומית כאשר החליטה בשנת 1969 על שידורי טלוויזיה שבעה ימים בשבוע חרף התנגדות הממשלה בראשות גולדה מאיר, מטעמים קואליציוניים. אשוב לנושא בקטע הסיום. לכן, תאגיד השידור הציבורי חייב לעשות הכול כדי לקבע באמצעות ההזדמנות של אירוח האיירוויזיון את היותו גוף ציבורי אוטונומי אף שהוא נתמך, לצערי, כספית, על ידי האוצר והוא וויתר על אגרת השידור . זאת היא הזדמנות בשביל התאגיד לנהל מסע הסברה ציבורי על הצורך בקיום שרות שידור ציבורי ואין זה משנה אם  האמצעי לכך הם המונדיאל, המשחקים האולימפיים או האיירוויזיון. בסוגיה זאת יש לה אוהדים  ועליה למנף הזדמנות זאת. אסור בהזדמנות זאת למנוע כול תיקון בחוק שיש בו זיקה פוליטית.

להיבט הזה ,שייכת הסוגיה גם לאפשרות שערוץ טלוויזיה, אף שהוא מסחרי, ייעלם מן האופק. או באמצעות מיזוג בין ערוץ 10 ל"רשת" או ,לנוכח האיום שאם המיזוג לא יצליח ערוץ 10 לא יוכל לפעול כלכלית וייסגר. שידור ציבורי אומר יציבות. הוא אינו קשור לא בשוק הפרסום ולא בגחמנות של פוליטיקאים. ויש לפָטֵש ולמָסמֵר תודעה זאת בקרב הציבור."כאן" לא הייתה  הכי מוצלחת, בלשון המעטה, במכירה עצמית לקראת הקמתה. היא חייבת להפגין את היותה במת התקשורת הציבורית בכול דרך אפשרית. זאת חובתה וזכותה.

החדשות, הוי החדשות האלה  -קוץ בישבן.

הכמיהה   של ראש הממשלה להפריד את החדשות משאר השידורים בתאגיד היא לא חדשות אלא ישנות מאוד. ראשיתם עוד בשנת 1936 עם הקמת ה-  Palestine broadcasting service  שירות השידור הארץ ישראלי, או כפי שנקראו השידורים העבריים- "קול ירושלים" . התחום היחיד  שהיה כפוף  ללשכת העיתונות הממשלתית, כלומר לשלטון המנדט הבריטי היו החדשות. ואגב בסופו של דבר, מה שהביא להאזנה רבה ולתחושת הזדהות עם הנעשה בישוב ובעולם היהודי היו התכניות ולא החדשות. אלה נוהלו למעשה על ידי המוסדות הלאומיים. לחדשות שיצאו מאולפני רחוב  מליסנדה איש לא האמין. אחרי  מלחמת העולם השנייה כאשר אדווין סמואל, בנו של הנציב העליון היהודי הרברט סמואל, קבל לידיו את ניהול הרדיו הוא הכניס רוח ניהולית ומערכתית מרעננת. אבל סמכותו לא עמדה לו בכול הקשור בשידוריי החדשות. רוי אלסטון הבריטי מנהל החדשות אז שביקש להכניס איזו גמישות בשידורי החדשות, נהיה מתוסכל מן העמדה של שלטונות המנדט ופרש. את מקומו תפס פקיד אנטי היישוב היהודי ואנטישמי, אלכס ג'וזי והוא שהכתיב את הקו בכול הקשור לחדשות ולפרשנות.

ממשלת ישראל אשר ירשה את השידור הציבורי ששינה את שמו ל"קול ישראל", המשיכה בעצם במסורת של הקפדה בעיקר בכול הקשור לחדשות ואקטואליה. לתכניות תרבות, בידור ומוזיקה הייתה יד חופשית ואילו על החדשות השקיפו בטלסקופ ממשרד ראש הממשלה. זאת באמצעות מנכ"ל משרד ראש הממשלה , טדי קולק,ולעתים מזכיר הממשלה, ולימים נשיא המדינה, יצחק נבון. בן גוריון לעתים רחוקות התערב. בין המקרים הבודדים  ראוי לציין שב.ג התנגד בתוקף לשלב רפורטז'ה- כלומר כתבות ,במסגרת החדשות. גם לכך השדרים מצאו פתרון חלקי. שידור נושאים אקטואליים במסגרת התכניות. כמו התכנית "זאת בעייתך" אשר שיקפה את המצב הכלכלי והחברתי  הקשה בפריפריה. ההנחיות ל"קול ישראל"  הועברו באמצעות מנכ"ל שרות השידור,ובעיקר בתקופה שבה חנוך גיבתון מלא תפקיד זה. גיבתון לא היה מפא"יניק.  הוא התחנך בתנועת הנוער הציוני, מיסודם של הציונים הכלליים- הפלג הליברלי. אבל הוא  היה בןגוריוניסט וידע לשמור על קשרים. אם היו אירועים פוליטיים חשובים חנוך גיבתון לא היה בלשכתו למעלה אלא בחדר החדשות למטה.

מסורת זאת נשתמרה גם בתקופת רשות השידור שהוקמה בשנת 1965.במסגרת מליאת הרשות הוקמו וועדות שונות בתחומים שונים, כמו,תרבות,חינוך, אמנות, ילדים ונוער וכיו"ב. אולם את נושא החדשות והאקטואליה שמר הוועד המנהל לעצמו. החדשות היו קרנות המזבח, אף שלא הוכח מעולם, במחקרים, כי לחדשות יש השפעה לקביעת עמדות. להפך .לעתים -הבאת נושא שלא היה לרוח צופים רבים גרם לאנטגוניזם כלפי השדרים ופעל כבומרנג. אבל החדשות היו, הנם ומן הסתם תהיינה הפרות הקדושות של השידור הציבורי ושל המדיה האלקטרונית בכלל.

על תהיו צודקים-היו חכמים.

זאת הרי הססמה לנהגים בכבישיי המערב הפרוע שלנו. גם הדרך של השידור הציבורי מלאה מהמורות וישנם גורמים שמנסים להתנגש בשידור הציבורי אחרי שהוא עבר מבחן ההרצה הוא משדר בצורה תקינה, בכול מובן שהוא. לקראת כתיבת פוסט זה צפיתי באי אלה ,"פודקאסטים" של התאגיד "כאן".יש סבירים, יש טובים ויש טובים מאוד. מורגשת בהם השקעה של מחשבה בתובנה וגם טכניקה. בתחומי האמנות, המוזיקה, הספרות וכיוצא באלה ענייני רוח, דומני שאין להם כמעט מתחרה. גם כמה משדרי אקטואליה הם טובים בהחלט. השדרים ברובם המכריע עושים עבודה מקצועית טובה.

כמובן שהיה טוב אילו התאגיד היה מנסה לעלות על נושא כמו "שיטת השקשוקה" אשר שודר בערוץ 1 במסגרת רשות השידור, בסוף יולי 2009 וזכה ברבע מיליון צופים ויוצר הסרט מיקי רוזנטל נכנס לכנסת. בתחום המדיום האלקטרוני הוא הווה פריצת דרך בסוגיה של "הון שלטון". וודאי שגם בימינו יש עדיין ביצים שבורות בשוק שמהם ניתן לעשות שקשוקות. אבל עם כול החשיבות במדד של טיב השידורים כאשר מדובר בשידור הציבורי, זאת לא הייתה איכות המשדרים שקבעה .  ערוץ 1   לא היה מפונק, בלשון המעטה, גם כאשר הוא היה במיטבו במחצית שנות השבעים. והמעניין הוא  שהמדיום ששיקף אותו הייתה העיתונות, והיא מאז ומעולם בישראל לא פרגנה לו. לא במישור המערכתי- בשעתה בשל החשש מפרסומת ולא במישור האישי בשל קנאת חשיפה. ולעיתונות תמיד היו שותפים ,"צדיקים" שטובת השידור הציבורי בגרונם, בסוגיה זאת. אך את "הפנס השחור" בעין ,השידור הציבורי קיבל בסוף המאה העשרים ובראשית המאה הזאת בשל אישיי הציבור שהממסד הזה, כן- לפחות ראשו של הממסד הזה, מינה ובשל אנשי הביצוע שהשחיתו באופן מוחלט את המוסד הזה.

לכן  גם אם יקרה המרב והחוק יתוקן מבלי להכניס בו מוקשי נעל הרי בצד מאמצים לשפר את  התכנים בצורתם ובטיבם ולהפוך אותם מושכים לציבור הצופים ,יש לצאת למערכה הסברה בכול המישורים. זאת מערכה אשר המסר שלה הוא פשוט בתכלית הפשטות. מי ששולט היום עשוי להיות מוחלף ולכן חשוב מאוד שיהיה שידור ציבורי. תעמולה טובה, או מה שקרוי אצלנו הסברה ,היא  לשמור על המאזינים והצופים, גם אם הם מעטים עדיין. התאגיד זקוק לעתודה קנאית לשידור הציבורי. כמו שישנם קנאים לספורט בטלוויזיה, או ל"קול המוזיקה" ברדיו.  את המערכה הזאת יש לנהל ברמה מקומית כמו אותו מוסד שפעל ב "קול ירושלים", ב "קול ישראל" וגם ב"רשות השידור" בראשית דרכה. מפגשים עם מאזינים וצופים. זה נשמע אנכרוניסטי, אבל דווקא בימים אלה של ניכור יש לכך חשיבות והציבור יעריך זאת. אני משוכנע שהמתנ"סים ישתפו פעולה. הייתי מציע לרתום למשימה  זאת שדרים וותיקים וידועים, אשר חלקם וודאי יסכים לאתגר. יש לפעול בקרב ארגונים חברתיים שונים  ולשתף  פעולה עם מוסדות תרבות ואמנות, שיתוף פעולה שבעצם כבר קיים.

עם זאת  אצלנו פורמים ותופרים חוקים מחדש יותר מאשר המתפרות ברחוב המלך ג'רג' בתל אביב,. מסיבה זאת לא אתפלא  אם הניחוש  הפרוע, שהתפרסם לא מכבר  ולפיו ראש הממשלה לאחר קיום האיירוויזיון,  ינסה שוב  לתפור תיקון לחוק- נעדר כול בסיס. אסור להירדם על המשמרת. צריך לפעול גם במסגרת הרשות המחוקקת, וגם  במסגרת הרשות השופטת, כדי לקָבֵּע את היות התאגיד גוף ציבורי אחד ואוטונומי. אסור לחכות.

כבוד בית המשפט.

בצד משחק הכדורגל הבינלאומי בירושלים והאיירוויזיון מחוץ ירושלים היה ברקע גורם כבד משקל. בית המשפט העליון. העתירה שהוגשה לבג"ץ על ידי ארגון העיתונאים וח"כ איתן כבל,יו"ר וועדת הכלכלה של הכנסת מ"המחנה הציוני" ,שבעקבותיה ניתן צו ביניים אשר הקפיא את הפיצול. בהתבטאות של כמה שופטי בית המשפט העליון, ניתן היה לחוש בברור היכן הם עומדים בכול התעלול הזה. הם לא חסכו את שבטי הביקורת הקשה מאוד כנגד הממשלה וכוונתה להפריד בין החדשות לבין התאגיד. ובעניין הזה תזכורת היסטורית .

yachil alomog chovav post 4 zvi gill - עותקinteview eshkol for film

מימין. המנכ"ל הראשון של הרשות- רדיו וטלוויזיה שמואל אלמוג. היו"ר הראשון של הרשות,ד"ר חיים יחיל. משמאל ריאיון עם רה"מ לוי אשכול לסרט- דצמבר 1969

בחודש נובמבר 1969  החליט עורך דין צעיר בשם יהודה רסלר לעתור לבג"ץ נגד החלטת הממשלה לעכב את קביעת מוסדות רשות השידור לשדר בטלוויזיה שבעה ימים בשבוע. והוא זכה ואתו צופיי הטלוויזיה בגיבוי בית המשפט העליון, שקבע חד משמעית כי רשות השידור היא גוף אוטונומי לקבל החלטות הנוגעות לשידורים. התהליך הזה שייך לפרק המתח של אירועים שקרו במהלך כמה ימים כאשר השיא הוא ביום ששי והמתח לקראת השידור הראשון בשבת. הנסיבות תוארו  על ידי מי שהיה אז מנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג, לימים פרופסור להיסטוריה, כאירוע סוראליסטי. "נציגי ממשלת ישראל מופיעים בפני בית המשפט העליון ששוכן כבוד במבנה של הכנסייה הפרבוסלאבית, ומביאים טעון  המעוגן ב"חוק הנוהג" הבריטי מתקופת "משתה התה" של בוסטון ערב המהפכה האמריקאית. בטעון הממשלה-  נזקק היועץ המשפטי מאיר שמגר ל"חוק המנוחה של יום א'"  ,שהעבודה בו היא בחזקת עברה בעולם הנוצרי,לכן הפעולה אינה תופסת. ולפיכך פעולתו של עו"ד רסלר אינה צריכה לתפוס" . בית המשפט לא קבל את הטעון הזה. הוא הפך את הצו( צו הביניים של השופט העליון צבי ברנזון ביום ששי שבו הטלוויזיה החלה לשדר) להחלטי וקבע כי החלטת העיכוב של ראש הממשלה לא  הייתה יכולה לעמוד בדרכה של הרשות אם ברצונה לממש את החלטה שלה להפעיל שידורים בכול ימות  השבוע"( מתוך הספר "בית היהלומים- סיפור הטלוויזיה הישראלית",)

איך אמר מנחם בגין בשעתו: "יש שופטים בירושלים".הם עדיין שם ,לא במגרש הרוסים אלא בגבעת רם. חשוב שגם הציבור יהיה אתם- בכול, לרבות בנושא השידור הציבורי.

 

 

 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

%d בלוגרים אהבו את זה: