על סוס בהריי קווקז


רשמי ביקור בגאורגיה.

כאשר פרסמתי את הרומן "כמו פרש קווקזי" לפני שלוש שנים, השם לא היה אלא משל, לקוח מן הפולקלור, שלפיו צעירים רכובים על סוסים בארצות הקווקז  חטפו עלמות כדי לשאתם לאישה. הרומן עסק ביחסיי גבר אישה, שהוא בצורה כזאת או אחרת שָבָה את לבה ולא הרפה, ובכך בעצם כפה עליה את הנישואין-"חטף" אותה . הרומן , מבחינה קונספטואלית, עסק במפגש שבין יעוד לבין גורל.

לענייננו, הפוסט לא עוסק בפרש קווקזי, והמחבר, כלומר אני, מעולם לא הייתי במדינה קווקזית. מבין המדינות באסיה שהיו פעם חלק מברה"מ, ביקרתי באוזבקיסטן  ששוכנת במרכז אסיה במרחק כאלף וחמש מאות קילומטרים מהרי הקווקז. הפעם  ביקרנו ,בנותיי ואני בגאורגייה שהיא מדינה אירו-אסייתית כשבמערבה היא על חופי הים השחור ובצפון היא גובלת ברוסיה. שם מצויים הרי הקווקז. לשם הגענו. לפסגה רכבתי על סוס.

caucasian horsman for t shirts

גאורגיה.

שטחה של גאורגייה היא קרוב לשבעים אלף קילומטרים רבועים,  פי שלשה משטחה של ישראל. האוכלוסייה שלה היא כארבעה וחצי מיליון. היא בין המדינות העתיקות בעולם ושבטיה אכלסו את הארץ במאה ה-14 לפנה"ס. מאז המאה השלישית לספירה . היא מדינה נוצרית, שעברה תהפוכות רבות בתקופה הקדומה ובתקופה המודרנית עם סיפוחה על ידי ברה"מ. מבחינה גאוגרפית, כאמור, חלקה המערבי של הארץ היא באירופה וחלקה המזרחי באסיה. היא כיום רפובליקה דמוקרטית.

 

גאורגיה היא הררית כמעט לכול אורך גבולה הצפוני מזרחי עם רוסיה. היא גובלת במזרח עם ארמניה ואזרבייג'אן ובדרום עם תורכיה. במערב היא שוכנת,כאמור, לחופי הים השחור. היותה ארץ הררית מצד אחד ואיזור של בקעות ועמקים מצד שני הופכת את גאורגייה לארץ שמשופעת במים וכפועל יוצא ארץ חקלאית.אך שמה ושמעה יצאו לפניה בהיסטוריה בעיקר כארץ היין. הטופוגרפיה של הארץ אפשרה גידול כרמים ,ויקבים, בין המשובחים בעולם. מאידך בשל הרכסים של ההרים,  ארץ זאת לא משופעת כבישים מהירים, ואף לא בכביש רוחב משמעותי אחד. הכבישים המהירים הם כולם לאורך ממזרח למערב. בין היתר לעיר החוף באטומי, מקום אהוב על ישראליים בשל בתי הקזינו שלה.

זאת גם הסיבה שאנו התרחקנו מבאטומי, והעדפנו את  הבירה טיביליסי ומשם צפונה. כאן כאמור, רוב הכבישים הם של שני נתיבים, אחד לכול צד, ורובם גם פתלתלים מאוד סלולים ברכסי ההרים. אולם זה איננו הגורם היחיד שמכביד על התנועה ומאט אותה, שלעתים יש בכך ברכה של התבוננות בנופים מרתקים . ואגב, הרכבים בגאורגייה הם עם הגה מצד שמאל, כמו אצלנו וברוב העולם, וגם מצד ימין כמו באנגליה. הגורם, אולי הראשון במעלה של קשיים בתעבורה -הם טריילרים ענקיים, בודדים או כפולים שנעים ללא הרף מלמעלה מהגבול הרוסי וחזרה בכבישים הפתלתלים האלה, שנהגיהם ללא ספק לולייני נהיגה . נראה שזה נתיב הסחר הראשי שבין רוסיה  לבין גאורגייה  .כדי שבחורף  הכבישים יהיו עבירים בשלגים הכבדים, קטעים שלמים של קילומטרים בנויים כמנהרות עיליות, מעל לרכס, מעין פרגולות סגורות אשר נפתחות למעבר בחורף.

אם מלכתחילה חשבנו לשכור רכב במקום ובו לסייר עד לצפון ולמקומות אחרים, כאשר שמענו על קשיי התעבורה ירדנו מן הרעיון והומלץ לנו שמלבד הטיסה עצמה, כול השאר נשאיר לחברת תיירות.  במקרה שלנו חברת " מרקיורי" שותפות ישראלית- גאורגית, אשר, למעט בהטסה, טיפלה בכול ,החל  באכסניות וכלה באמצעים לוגיסטיים כמו הסעות, ביקורים באתרים השונים ועוד. היה לנו "ואן" ונהג לרשותנו ויכולנו, במסגרת המרחבים שבו היו האכסניות, לנסוע לכול מקום, בכול עת, ביום ובערב. הנהג שלנו שוטָא חוסיטשווילי  לא רק  הסיע אותנו לכל מקום שבו חפצנו במהלך מאות קילומטרים של נסיעות, אלא גם שימש מדריך ומקור מידע על העם הגאורגי ועל המציאות במדינה.

ארץ ענייה .

לפי המידע שמסר לנו שוטא, אחוז האבטלה במדינה הוא בפועל 60%. מספר לא ייאמן. כשאתה מקשה לגבי נתון זה ,שוטא מסביר שרוב האוכלוסייה עוסק בעניינים מזדמנים, מטלות זמניות,דוכני מכירה וכיוצא באלה והם מתקיימים איכשהו. אשר לשכר של המועסקים ,המשכורת הממוצעת של שכיר היא 200 דולר לחודש. עם זאת בשל עובדה זאת מוצרים רבים זולים הרבה יותר מאשר בארץ. ככה למשל מחיר הדלק הוא פחות ממחצית ממחירו בארץ, אבל לגואורגי זה יקר. ובכול זאת הערים פקוקות ברכבים פרטיים, מהם יוקרתיים ביותר. זה אומר שיש כאן שכבה עשירה או עשירה מאוד. היא קטנה אבל קיימת. ענף ההכנסה העיקרי הוא התיירות. היא  הייתה גם ארץ החופשות של אזרחי ברה"מ בעבר. יש בה הרים מושלגים מלאי הוד בצפון, וחוף על הים השחור, מלבד אוקראינה שגם היא הייתה פעם חלק מברה"מ, שאף היא שוכנת לחופי הים השחור, שגם אליה באה הנמנקלטורה הסובייטית .כשוחרי אלכוהול היא מן הסתם הייתה גן עדן. ה" שמפנייה"   במסעדות של הצמרת הפוליטית,תרבותית, חברתית, במוסקבה ,הייתה של גאורגיה.

גאורגיה היא , כאמור, מדינה עתיקת יומין בעלת עבר עשיר.יש בה  שכיות חמדה מעשה הטבע ואדם והיא  ציורית מאוד וזה אמור לגבי  טיביליסי הבירה.אינני יודע מי הגורם שקבע שלא צריך לשהות יותר מיום בטיביליסי. היא עיר מדהימה כשמטיילים ברחובותיה למטה ,בשתי גדות נהר מֶטָקוואָרי, וכשצופים מעל ההר מֶצָטמינדה עליה- היא פנוראמה של קסם. עם זאת מאות הכפרים שפזורים לאורך הכבישים, מהם בגודל של חמש -עשרה בקתות וצריפים, רחוקים מלהיות ציוריים.בייחוד עם נשווה אותם לאלה שלרכסי הרי האלפים, הפירינאים,או הקרפטים.האיכרים עניים מאוד. מהם שברשותם פרה,כמה תרנגולות ופיסת חקלאות קטנה. לעתים קרובות נתקלים בכבישים לא רק בעדר של פרות או כבשים ורועיהם, אלא בפרה בודדת אשר מטיילת לה בנחת לרוחב הכביש. אבל מי שיעקוב אחריה ימצא אותה כעבור זמן, כפי שאנו מצאנו אותה ,ליד גדר הבית שאליו היא שייכת, והיא מחכה בסבלנות עד שיפתחו אותה והיא תכנס למתחם השמור בשבילה. אני חשבתי שרק  כלבים וחתולים, וכן סוסים מזהים את מקום המגורים של בעליהם, ומסתבר שגם פרה מצטיינת בתכונה זאת.

בילינו בכפר כזה, בשם גוׂרי, אצל משפחה אחת שבה מצויה רק אישה שבעלה נפטר לפני שנתיים והתכבדנו בארוחה אופיינית של מאכלים גאורגיים .בתפריט נכללו  החאצ'פורי ,מעין פיצה אך בעלת בצק כפול, עם כמה סוגי מילוי, בעיקר גבינות .ואם מישהו בארץ ישאל אותך :"נו איך היה החאצ'אפורי", ואתה תנסה להיזכר, אז סימן שלא היית בגאורגיה. הטיב והטעמים תלויים לא רק בחומרים אלא בצורה שבה מכינים זאת. בדרך כלל היא דומה לפיצה בבצק אבל המרקם שונה מכיוון שבבצק עצמו מצויה תערובת גבינות. יש ועושים את המאכל בדומה לבורקס אך עם כמה מילואים. התכבדנו במרק שעועית נפלא בטעם ובמרקם , בשר חריף, סלט חציל מבושל, סלט חי ברוטב אגוזים, באליני -רולים ממולאי בשר ,בדומה לסיגרים אך מבצק רך כמו כיסנים ועוד. לא אכלנו בארוחה זו, אך בכל מסעדה גאורגית יש המאכל הגאורגי בשם חינקאלי שהם הכיסנים הגאורגים .אולם בניגוד ל"קרעפעלך" המוכרים לנו, בתוך החינקאלי מצוי מרק ובשר-טחון. לכן צורת האכילה חשובה. מקרבים את החינאקלי לפה, נושכים ביס קטן בשוליו, ושואפים את המרק. אחר כך לועסים את הבצק והבשר. מעדן.

אגב מאכלים ופרנסה ישנם אזורים מיוחדים שבהם נאפה ה"לחם המתוק" הגאורגי-ארמני הוא הלוואשי.כדי לחוש במלוא טעמו המתוק  חשוב שהוא ייאכל בעודו  חם. זאת מעין "פוקאצ'ה" עגולה שנאפית כאשר הבצק  מוצמד לצידו הפנימי העליון של תנור אבן בצורת באר, כשהתחתית משמשת לאפיית לחמים רגילים. באותו אזור תראן עשרות דוכנים אחד אחרי השני שמציעים את הלוואשי, ויש קונים. לאחר שעלה בדעתי להביא פיתה סגלגלה כזאת לישראל, נאלצנו לסטות מרחק  יותר מעשרה קילומטר כדי למצוא את המאפה המיוחד הזה. גם זאת פרנסה.

הכפר הגאורגי מורכב  מבתי טיח וצריפים ודרך מחוספסת, בחלקה מתפוררת. לאישה, שבביתה סעדנו, ישנה פרה שני תרנגולים ותרנגול וכלב צולע . הפרה מניבה חלב שממנו היא מייצרת את הגבינה ומן התרנגולות שמטילות , יש ביצים וכול הנעשה בהם, ואם יש תרנגול יש להניח שלעתים יש גם אפרוחים.ישנו ברז בחצר שמטפטף תמיד לא משום שהוא מקולקל אלא משום שהמים זולים, לארי אחד, המטבע הגאורגי, לחודש ,משלמים על המים, כלומר פחות משני שקלים שלנו. הברז פתוח לא רק משום שהמים זולים אלא משום שלעתים לתוך המעיינות ,המצויים בשפע ,חודרים חומרים מזהמים והמים יוצאים עכורים. הזרימה הקלה המתמדת מבטיחה שהמים העכורים יזרמו החוצה וקצת סבלנות והם יהיו צלולים כבדולח.

סבלנות זה מה שיש לעם הזה בשפע. והגעתי למסקנה שיש להם גם זמן משלהם ומרחק משלהם- אם שוטא הוא השעון הגאורגי. זמן של  "עשרים דקות"- זה בפועל שלושת רבעי השעה ומרחק של  "קילומטר ולא יותר" עשוי להיות יותר משני ק"מ. אבל הכול נעשה בחן, בחום, ברצון הרב לעזור לשכן או לתייר .

ישראל, היהודים וגאורגיה.

היחס של הגאורגי, לישראלי המצוי , לפחות זה או זאת שאנו נתקלנו בהם, אינו נובע בהכרח מן היחסים הטובים הרשמיים שבין  ישראל לגאורגיה. זה צרוף של ארץ הקודש והמדינה המודרנית ששמה הולך לפניה כמדינה מתקדמת,חזקה ופורחת. מן הסתם לא מעט גם בשל המגע עם ישראלים ש"כאמור" גילו באחרונה את גאורגיה מרחק טיסה של שעתיים וחצי. היו לנו כמה הזדמנויות שבהם הזדהינו כישראלים, מכיוון ששאלו אותנו. מקרה אחד הזדמן במוזיאון לאתרים מיניאטוריים, אשר שוכן במרתף טחוב שבו מֵיצגים מקסימים של מלאכת מחשבת מיניאטורית. האוסף כולל מבני הפאר,טרסות, ארמונות ומגדלים, שלא לדבר על מאות חיילי בדיל צבעוניים. קודם לכן מכרה לנו האישה דמות של נסיכה גאורגית  רכובה על סוס מברונזה,ולא בדיל. לאחר הביקור בחדרי האוסף היא שאלה מהיכן אנחנו. כשהיא שמעה שאנו מישראל, שוב לא עסקה במוזיאון שלה אלא כמה שהיא אוהבת את ישראל והייתה רוצה לבקר בה. במקרה אחר ליד ככר החרות  בטיביליסי תהינו לגבי כוון של ההליכה שלנו,וגאורגי לבוש בקפידה כולל עניבת פרפר, שאל אם הוא יכול לעזור לנו. אמרנו לו: תודה אין צורך. אז הוא שאל אותנו מהיכן אנו ובתי ביקשה ממנו לנחש. הוא התחיל בבלגיה, הולנד, צרפת. משם תוך המשחק "מתקרר-מתחמם" מצדנו, הוא עבר מיוון לתורכיה בסוף הוא שאל: ישראל? כשהוא קבל תשובה חיובית הוא כמעט זינק עלי וחיבק אותי והתחיל בשטף להתבטא בעברית לא רעה אף שבתחביר לא תקין. וגם אצלו החלום שלו הוא לבוא לארץ, לירושלים.

הקהילה היהודית הקטנה נהנית מיחס חם מצד הממסד והעם הגאורגי. בגאורגיה כפי שלמדנו מפי הגבאי של בית הכנסת בטיביליסי, מצויים ארבעת אלפים יהודים מהם שלושת אלפים בטיביליסי. בית הכנסת שסבל מהזנחה בשנים של המשטר הקומוניסטי שופץ והוא יפה בפנים וגם הרחבה בחוץ נאה. בקשרים שבין גאורגיה לבין ישראל יש עוד פן מלבד הרשמי, המדיני, כלכלי, תרבותי ומדעי. ישראלים לא מעטים רוכשים נדל"ן בגאורגיה שהוא זול וזה מניב להם הכנסה קבועה ותוך  כמה שנים ההשקעה מוחזרת. הסדר זה נעשה בעיקר מצד מתווכים ישראליים ממוצא גאורגי שמכירים היטב את השוק שם.

הדרך. გზა

מעטה שלגים על פסגות  ובמדרונים העליונים, יער, חורש בצלעות למטה, מטעים וכרמים,  נהרות, מפלים ואגמים בעמק – זאת גאורגיה באביב.

בשעות אחר הצהרים להגעתנו עשינו היכרות ראשונה עם טביליסי הבירה, בין היתר בעליה להר מטצמינדה, משם תצפית פנוראמית על  העיר הצבעונית הזאת. למחרת  נסענו בדרך הצבאית, היחידה שיש לכיוון צפון, אל אזור הר קזבגי  שגובהו חמשת אלפים מטרים. בדרך ביקרנו במבצר אנאנורי על רקע תצפית מרהיבה לאגם ז'ינוואלי, מקור כוח חשוב למדינה.

כפי שציינתי, חלק גדול מהדרכים מפותל ולכן הנסיעה ארכה שעות ארוכות יחסית למרחק. הנוף משתנה מירוק ושטוח להררי ומושלג. בתקופת מאי כבר חם-נוח וההרים שחלק מהשלג עליהם נמס מרהיבים בתצורות שלהם. בדרך ראינו את נהר שני הצבעים, בעצם מדובר בשני נהרות, ירוק ואפור שנפגשים. הגענו לגובה אלפיים וחמש מאות מטרים באזור גודאורי בו מצויה אנדרטה בצורת חצי פרסה מעין שער מקומר עם עמודים, שהוקמה על ידי הסובייטים לציון ידידות ברה"מ וגאורגיה עם נוף פנורמי מדהים- ירוק ולבן.

באותו יום חיכתה לנו עוד חוויה מענגת . לינה במלון rooms. טרקלין ומרפסת חיצונית משתרעים לאורך כול מבנה המלון ההדור שעוצב מחדש, לאחר ששימש מלון יוקרה לצמרת הסובייטית בתקופה ההיא. ממנו ניתן להשקיף אל נוף שהוא באמת עוצר נשימה, שוב ושוב. כאשר צופים אל הרי אופק פנוראמי של הרי הקווקז הגבוה, אפשר לזהות בה את הדרך שעשינו מוקדם יותר למעלה ההר ואת כנסיית השילוש הקדוש. המראה מחזית המלון לעבר המדרון ממול, הוא כלקוח מציור בספרי אגדות. אגב, מלון זה מצטיין בארוחת בוקר מיזנונית, שבמעטים כמוהו התנסיתי במקומות רבים בעולם.

למחרת ביום השלישי יצאנו מן הכפר סטפאנסמינדה והגענו לנקודה שבה ניתן להעפיל לפסגה ברכבי 4X4 שהם עמידים לעליה ולדרך מסולעת  ופתלתלה שרק  רכבים אלה  ונהגיהם המנוסים מצליחים בכך. איתם הגענו לאחת מפסגות קזבגי . העין לא שבעה את הנוף, כלפי מעלה אל ההרים וכלפי מטה אל הכפר ממנו באנו. מן הרכבים יש לטפס עוד כמה עשרות מטרים עד למנזר מן המאה ה-6, מנזר השילוש הקדוש, הנמצא בראש ההר. אני העדפתי לעשות את הדרך הזאת ברכיבה על סוס- לקיים את אשר כתבתי על "הפרש הקווקזי".

ביום ד' החבורה שלנו התפצלה. בתי הבכורה נתי והבאה אחריה, רומי, הדרימו לאתר המערות וורדיזיה. מערות חצובות בסלע שבהם גרו אלפי אנשים אשר מצאו מקלט בעת מלחמות ויש להניח גם בחורפים הקשים. השתיים יצאו בשעה 11 לפני הצהרים וחזרו בשעה 9:30 בערב. חתיכת טיול. לעומתן, בתי הצעירה איה ואנוכי התפנקנו במלון, בג'קוזי, בקניות, באכילה ובמנוחה. ויהי ערב ויהי בוקר. ביום החמישי לטיול החבורה חזרה להרכבה המלא. הפעם דרך הקווקז הדרומי, לקראת שובנו לטביליסי. התעכבנו בעיירה מצחתא שהיא אתר מורשת עולמית של אונסקו ובה שכיות חמדה עתיקות יומין. בכנסיה המקומית נערכו במקרה באותו יום שתי חתונות והטבלה אחת.

ביום האחרון לביקור הוספנו לטייל בעיר העתיקה בטביליסי על שלל אתריה המרכזיים סמטאות העיר העתיקה, שדרות רוסטבלי, גשר השלום, פארק ריחה, ביקרנו בבית הכנסת הגדול, שרדן, מרשים והדור בפנים על האולם הראשי, עזרת הנשים ועוד, אותו הזכרתי בפרק אחר בפוסט. חזרנו לקפה בבית המלון פנורמה כדי להיפרד מן הנוף הקסום של טביליסי. לא עלינו על הרכבל לפסל "אימא גאורגיה". בשעה שאנו היינו בבית הקפה על ההר, נתי ביקרה במוזיאון הלאומי של גיאורגיה. הוא נמצא מול הפרלמנט ואינו גדול במיוחד. יש בו תצוגה מרהיבה של חפצים ותכשיטים חלקם בני אלפי שנים. בובות בתלבושות מאפיינות החל ממלכות ועד לשריונות אבירים. התצוגה יפה ויש כיתובים באנגלית על הכול.

כמובן שביקרנו כולנו בשוק הפשפשים שמצוי על גדת הנהר עם אזורים שונים והתמחויות שונות החל מקשקושים מצחיקים, כלים, מכשירים, אומנות, מדליות רוסיות וספרים… כמיטב המסורת של כל שוק.

tibilisi over view 5

טיביליסי מראה מן ההר

soviet friendship minument between kazbagi and tibukus

אנדרטת הידידות הסובייטית

rooms panoramic view

הנוף מן המלון rooms

two color rivers

הנהר האפור והנהר הלבן

foursome on military road

הרביעייה הפותחת והסוגרת. צילומים: נתי גיל-פוגל, ראומי גיל-חליפה.

לא הייתי מזכיר את שובנו לארץ אלמלא הנחיתה. מי שטס הרבה כמוני, נתקל מדי פעם בכיסוי אוויר גם כאשר המטוס נמצא מעל לעננים בטיסת שיוט של 35,000 רגל. לי זכורים מקפצות כאלה בסוף שנות ה-70  בטיסות "שאטל" בין בוסטון לוושינגטון שהיו זולות מאוד וחברת התעופה הגדולה "פאן אמריקן" השתמשה במטוסי בוכנה ישנים. אלה עם כיסיי אוויר ובלעדיהם לא טסו אלא קפצו קפיצות קנגורו כמעט לאורך כול הנתיב. והיו נוסעים שהוציאו את מררתם. הפעם זה היה מטוס סילון קטן אך חדיש שעשה את הדרך בין  נמל התעופה של טיביליסי לנתב"ג בטיסה חלקה במשך שעתיים וחצי.אך כשראינו את אורות חופי הארץ, המטוס נפל, פתאומית, נפילה גדולה ,והטלטולים העזים נמשכו  זמן מה עד שהטייס הוציא את המטוס מן המערבולת, עלה למעלה וחג למשך עשר דקות עד להוצאת הגלגלים ולנחיתה שזיכתה אותו במחיאת כפיים. כול אותו זמן לא קבלנו הסבר וגם לא לאחר מכן על הסיבה לצלילה החדה הזאת. להערכתי נתקלנו במערבולת שנוצרה בין השרב ששרר באותו יום בארץ לבין החזית של העננים שהביאה את הגשם. ברגעים אלה העדפנו את קפיצת הרכבים לקזבאגי בהרי הקווקז.

לסיכום: חוויה של ביקור 

 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

%d בלוגרים אהבו את זה: