"ההרצה" המתישה והמבישה


 

תאגיד "כאן" הזדקן מהמתנה ונעדר בשורה.

 אני לא מסתדר עם "כאן "  גם לא לאחר זמן רב שאני שומע ורואה. כאן- זה ציון מקום.גם אם אהיה בקאמצ'טקה- זה כאן. עוד חסר שמישהו יגיד :כאן -כאן ,וזה יישמע כמו הריקוד קאן-קאן עם החצאיות אל על. מי המציא את השם הבלתי אפשרי הזה? זה ועוד. הקו-פרודוקציה של "כאן" ו"הָרָצה" הוא מיזם טיפוסי בטיפול החלמאי- הרסני בשידור הציבורי. מה אמור להיות "כאן" מלבד שלא יהיה זכר להגדרה של שידור ציבורי. מה היה רע אם היו קוראים לגוף הזה תאגיד השידור הציבורי– תש"ץ בראשי תיבות. ואם "כאן" מדוע כותרת  המשנה היא "תאגיד השידור הישראלי".הרי כאן זה ישראל.  ומדוע לא "פה" על משקל ספר המסע התיעודי של עמוס עוז "פה ושם בארץ ישראל". זה היה מתקבל  יפה בקרב מי שרואים עצמם פטריוטים "אמתיים" . אל השם הזה הוסיף הממסד את המושג "הרצה".המונח האנגלי להרצה הוא  dry run מונח ישים במבחנים טכניים אופרטיביים. לדוגמה אם חיל האוויר מבקש לבחון כיסא מפלט משוכלל יותר מזה הקיים הוא עורך סימולציה- הדמיה, בעניינינו- הרצה. אבל זאת לא עושים בעת שהמטוס מצוי באוויר אלא במעבדה. זה אמור לגבי המצאות טכנולוגיות אשר מראים אותן ללקוח בתנאיי מעבדה ואז הוא מסכים או לא מסכים לקבל את המוצר .או שהוא מבקש לערוך בו שינויים.

 

מ"כאן" שאילו זאת הייתה  "הרצה " לא היה צריך לעשות זאת על גבו של ציבור הצופים והמאזינים, אלא במסגרת מערכת פנימית שבה צופים ואליה מאזינים, הממונים על המדיה הציבוריים והממסד, כלומר ראש הממשלה, אשר הוא שאחראי , אם זאת נקראת אחריות,למצב הקיים בכלל, ולשידור הציבורי בפרט. ואז לצאת במשדר חגיגי לציבור ולקבל את תגובתו. אבל מדינת ישראל הוכיחה כי כאן  הכול אפשרי.

 

כאן בחלם העכשווית הרצה משמעה ניסיון להריץ את  המוסד עד שיותש וייפול. או אז יקימו אותו מחדש במתכון הרצוי לממסד, שיוכל לשלוט בו מכוח "היותו בשלטון" כפי ה"אופקים הרחבים" של שרת התרבות שלנו.

נכות מלידה.

הטלוויזיה הישראלית נולדה מחוץ לרחם הרשות בשנת 1969 ,בשל שיקולים פוליטיים. לא הצליחו להדיח את המנכ"ל דאז, אז הדיחו את הטלוויזיה.התאגיד נולד נֵכֶה בגלל ניסיונות הפלה כבר בשלבים הראשונים של ההיריון . אשר לרשות השידור  ז"ל , במקום להוציא את חבורת המשחיתים שהממסד הקיים מינה לנהל אותה, הוציאו את נשמתה של הרשות, בעזרתם האדיבה של אנשי תקשורת בראשם "ד' מרקר"- מאגר אדיר של מידע וידע ,ששכח משום מה את המציאות הפוליטית בארץ ואת ההיסטוריה שלה. את אבריה של הרשות  שתלו בגוף החדש שהוקם לפני שנתיים  והחל לשדר ב-15 במאי  2017 . עוד קודם לכן ניסה ביבי נתניהו, לסגור את  התאגיד, תוך התנגדותו של שר האוצר,משה כחלון,, על רקע מחלוקות, כאילו פיסקאלית, באשר לאנשי התקשורת המועסקים בתאגיד. כפשרה חוקק חוק חדש לפיו הפעלת התאגיד תידחה ל  ל15 במאי וחטיבת החדשות תפוצל ממנו ותפעל כתאגיד נפרד. עוד שפן. בעקבות עתירות שהוגשו בג"ץ חוק הפיצול- או נקרא לו "חוק הפרד ומשול"-  לא נכנס לתוקף עד עצם היום הזה. הוא מורץ.

אחת הנימוקים שהועלו על  ידי  השר אריה דרעי, בדרך כלל אדם נבון מאוד, לסגירת התאגיד ,היה כי החיסכון יהיה בו כדי לממן את העלאת קצבאות הנכות. זאת בשעה שהממסד החלמאי ,שבו הוא חבר, ביטל את האגרה, ובכך  לא זו בלבד שהעמיס על הקופה הציבורית עוד הוצאה, אלא גרוע מזה. הוא נישל את הציבור, סמלית, מבעלות על השידור הציבורי. ושר האוצר, שמטבע הדברים אמור היה לתמוך בהמשך האגרה, נתן לכך את ידו. כידוע לנו כשהחלמאים ראו את פני הירח משתקפים בחבית של תרכיז סלק, "בורשט" בלעז, הם כיסו את החבית כדי לשמור על הלבָנָה.

בעתירה לבית הדין הגבוה לצדק הן של ארגון העיתונאים של ההסתדרות והן של התאגיד עצמו, העותרים טענו כי התיקון פוגע בזכות הביטוי של התאגיד ושל העיתונאים בו, ופוגע גם בחופש העיסוק של העובדים. נציג המדינה טען שאין עילה להתערבות משפטית ,שכן השינוי נועד לבצע שינויים מבניים בשידור הציבור בישראל ואי לכך אין לאף זכות בתאגיד כזה או אחר.

תזכורת קצרה מה חשבו שופטי בג"ץ על ה"סידור" הזה. שופטי בג"ץ, בהרכב מורחב, לא חסכו את שבטם מן המדינה, וכל אחד מהם במידה כזאת או אחרת מצאו מומים שהטילו בהם אנשי הממסד או כוונות רעות . השופט חנן מלצר שעמד בראש ההרכב התבטא שזה לא דגם שקיים במדינות מערביות ודמוקרטיות. זה בלתי אפשרי ולא מעשי. לכן זה לא קיים הוא אף רמז כי ייתכן והשופטים יחליטו לפסול את החוק. השופט מני מזוז חשף את הסיבה האמיתית  לפיצול  בכך שודאי  כולם והדרג הניהולי, יתיישרו בזמן קצר לפי הדגל של המנהל החדש – בשביל מה עשו את כל המהלך המייגע הזה אם לא כדי להשפיע על האנשים שעוסקים בחדשות ואקטואליה. כאשר נציג המדינה בן אור אמר: "לא. זו פרשנות". מלצר הגיב : "יפטרו רק את אלה שלא התנהגו יפה". גם שני השופטים האחרים עמית ושהם הצטרפו לדברי הביקורת הקשה כנגד המדינה, כלומר הממשלה אשר רוצה לשלוט בתאגיד.בשלב זה הפיצול לא יצא לדרך לנוכח צו ביניים שהותיר את התאגיד במבנה המקורי, והתאגיד פועל כגוף אחד.

בינתיים בתאגיד.

באחד הפוסטים שהקדשתי לתאגיד טענתי שאחד הפגמים שלוו את הקמתו מבחינת יחס הציבור אליו, היה שהכול נעשה בסתר, כמו במנזר הפרנציסקני ב "שם הוורד". לכן הציבור לא היה מודע מה התפריט שיוגש לו במקום זה שסולק. לכן הוא היה גם אדיש כשהסוגיה עלתה לסדר היום בסערה . לכן הוא גם לא שם לב כי  בפטור מתשלום של כמה מאות שקלים בשנה, מנשלים אותו מן הבעלות על השידור הציבורי.

אשר לשידורים ב"קול ישראל" -אין חדש. מגוון  השידורים היה ונותר רחב לטעמם  של כול המאזינים או רובם. ברשתות המוסיקליות טוענים כי יש ניסיון לסרס ייחודיות שלהם לטובת ה"פופולאריות". ירון אנוש ואבי אתגר ממשיכים לדבר על עצמם בגוף שלישי וכיוצא באלה צימוקים שהיו ונותרו. בענף החזותי לפי ההתרשמות שלי ,אף שאני לא צופה מתמיד, הרי גם כאן לא חל שינוי דרסטי. "מגאזין  כמו "רואים עולם" נשאר מעולה כפי שהיה, לא בגלל המעבר מן הרשות לתאגיד אלא בגלל עורכו , יעקב אחימאיר. גם שאר משדרי האקטואליה כמו השידורים היומיים של חדשות וכלכלה הם סבירים ולעתים אף טובים.כול אלה לא הביאו צופים רבים, ואני לא חסיד הרייטינג.חשוב טיבו העצמאי של התאגיד..במדדי הרייטינג הוא מדדה אבל תמיד בגובה האחוזים הנמוכים של צפייה בערוץ. האתר המקוון שלהם הוא מצוין.

אשר לניהול, יש כאלה שמשתמשים בביטוי "רודנות".לא שמעתי ממישהו שאמר ש"כייף לעבוד בתאגיד". זה לא אומר להיפך.לאגודת העיתונאים בירושלים, שאף היא מצויה במשבר כתוצאה מכול התהפוכות בשידור הציבורי, שהעובדים נמנו עם חבריה,מגיעות תלונות של עובדי הרשות לשעבר. זאת בצורה איומים סמויים של ההנהלה לפיטורים, של בלגאן ובעיקר חוסר ביטחון למה שצופן העתיד.

" אם אתה מתעניין בחלק האופרטיבי, כלומר רמת המקצועיות של  העורכים, הצלמים ואנשי הקול, לדעתי הרמה בסך הכול מצוינת"- סיפר לי אחד האנשים בתאגיד.הוא שיבח גם את רמת  מוסר העבודה, ואני כמי שמכיר את השטיקים והטריקים  בעבר בכול הנוגע לשעות נוספות, שעות כוננות וכיו"ב הרי כיום כאשר שעה  זאת שעה, והפסקה זאת הפסקה- זאת בשורה טובה."אם אתה מתעניין בחלק הקולינרי, במזנון, גם הוא פועל כהלכה, נעים ואסתטי .בכל פינה יש מתקן לשתייה חמה, ללא תשלום. קיים מזנון שאין בו ארוחות חמות אלא שתייה וכריכים. כל עובד מקבל מענק חודשי של 200 שקלים לחודש,  ואפשר לנצלו במזנון, או במסעדות סביבה."

"ואם אני מתעניין בחלק הלא טכני אלא המקצועי מערכתי "- שאלתי את האיש. "זה כבר סיפור אחר"- הוא העיר. לא היו לו מילים טובות על צורת ההעסקה ועל טיב היחסים. לדוגמה. מעמיסים על העיתונאים הרבה  שעות עבודה. כתבים צריכים לספק את צורכי הטלוויזיה והרדיו, כלומר עומס יתר שפוגע בטיב העבודה. לאחר היסוס מה הוא הגדיר את האווירה  כ" פורמליסטית". ריחוק המנהלים מן העובדים ויחס צונן. גם משכורותיהם אינן דומות לשכר שהעניקה רשות השידור. לדעתי, היו משכורות ברשות של עובדים שעלו פי כמה על אלה של המנהלים, וטוב  שבעניין זה  חל שינוי.

כששאלתי אותו מה התחושה  לגבי העתיד שכן בקרוב מאוד עתידה ליפול הכרעה בדבר חוק הפיצול, הוא השיב לי. "לפני זמן מה זומָנוּ לאסיפה כללית, תקופתית, לשמיעת סקירה של המנכ'ל: אלדד קובלנץ. להערכתי הוא הגיע לא מוכן. לא הייתה לו בשורה או מסר מעניין, או דיווח על התפתחות חדשה. הוא מסר על ההכנות להעברה לירושלים בקיץ, אבל גם בעניין טכני זה הוא לא היה בטוח בכך. בעיניי זה היה די מביך".

הרושם שלי הוא שבתאגיד, כמו ברשות השידור, עובדים אנשי מקצוע טובים , בדיוק כמו אלה שעבדו ברשות השידור. הטלוויזיה הישראלית המושמצת הייתה חממה להרבה טלנטים וכוכבים בערוצים המסחריים. העיתונאים בתאגיד, אם תינתן להם האפשרות- לא יהיו פחות טובים, ובאווירה ציבורית נאותה  – אפשר טובים  יותר בהעדר האלמנט המסחרי . אבל זה תמיד הדג שמסריח מהראש- בכול תחום.

צאו וחשבו שוב מה היה קורה אילו…..אילו הדיחו את חברי מועצת רשות השידור, שבראש מעיניהם היו האינטרסים הצרים של מפלגות הקואליציה שמינו אותם ,והם האחראים הציבוריים לריקבון שפשה ברשות. אילו במקום ההנהלה המושחתת והמשחיתה היו ממנים אנשים בעלי יושרה ואחריות ומיומנות מקצועית ומתָקנים כמה תיקונים את חוק רשות השידור היכן שנדרש  תיקון. אילו היו משאירים את האגרה שכול שכיר יכול לעמוד בה,ובכך היו מכסים לפחות את החלק הארי של הוצאות, אבל לציבור הייתה תחושה שיש לו מניות בכורה . ככה נהוג ברוב מדינות מערב אירופה. זאת בשעה שבארץ עמדה  האגרה השנתית על כ-115  דולר, בשעה שבבריטניה ,מקור האגרה, פי שתיים. יתרה מזאת -בישראל  לחמישה עשר סוגי אנשים בעלי אמצעים מוגבלים היה פטור מלא. אילו דברים אלה היו נעשים- כול התהפוכות, הזיגזגים, השטיקים והטריקים וסירחון שניחוחו עלה לשמיים, שפעלו כבומרנג- לא היו קורים.דיינו,דיינו.לחזור על האמת לעתים משעמם. לעומת זאת שקרים ניתן להמציא חדשות לבקרים והם לא משעממים. עם  כול זה הרי זאת תכונה מוּלדת של החלמאים. כדי שהגבאי שקורא לתפילת  שחרית  לא יקלקל את  המרבד הלבן של השלג שירד בלילה – ארבעה חברי וועד הקהילה נשאו אותו על שולחן.

בפרואר השנה הודיע המנכ"ל אלדד קובלנץ כי ההרצה תסתיים בחודש מאי. הנה  יום העצמאות הגיע וגם חודש מאי ,והעם ראה את הקולות בהר הרצל , את  הגשמים בערבה שגרמו לאסון נוראי כשתשע תלמידות ותלמיד של מכינה טרום צבאית נספו, ואת הפריחה בשטח- לקראת חודש מאי. הגיע שעתו של התאגיד .אגב, לפני שבועיים שודרה ברשת ב' סדרת כתבות על ביבי נתניהו בשם : מה הסוד של בנימין נתניהו? בכותרת משנה באתר התאגיד צוין:סילוק היריבים הפוליטיים, המתקפה על התקשורת והשמאל, והמודל הזוגי מארה"ב שמביא לפרונט את רעייתו שרה. יואב קרקובסקי מסביר איך הצליח ראש הממשלה להפוך למנהיג הבלתי מעורער של הימין בישראל.  בהסבר לקראת השידור צוין שהסיבה היא  מלאת  30 שנה לפעילותו הפוליטית  של ביבי. אני תוהה מדוע דווקא במאי .הרי אירועים בארץ ,מעשה אדם ,לימדו אותנו להיות חשדנים גם אם אין לכך יסוד. מדע לא במרץ או באפריל. האם זה מקרה? ואגב, במכתב למערכת "הארץ"( 29.4.2018 ) כותבת עליזה אוריאל מחיפה כי "מקומם של כתבות אלה( על ביבי)  בתשדירי שרות לפני הבחירות ולא בערוץ הממלכתי".

הוותיקים שבינינו מן הסתם זוכרים את המחזמר הנפלא  בכיכובם של ז'נט מקדולנלד ונלסון אדי, ששמו העברי היה "היה זה  בחודש מאי". במקור שמו . sweerherats  מעניין מה יקרה בחודש מאי זה  לתאגיד השידור.במקום ה- ides of march  חודש המאורעות(הרעים) הרומי אצלנו זה יהיה ides of may – מה צופן בחובו חודש מאי לתאגיד – עם שובה של הכנסת מן הפגרה.

 

 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • שלמה ארד  ביום 07/05/2018 בשעה 5:24 pm

    צבי היקר, כמה טוב ומשמח לקרוא אותך! סגנונך אהוב עליי מאוד ודבריך כדשן בעצמותיי. אבל בניגוד לך אני חושב שערוץ 11 טוב בהרבה מערוץ 1 ז"ל, שהיה בלתי נסבל ומותש לחלוטין מבחינה מקצועית. תן להם צ'אנס והם עשויים להפתיע ולשמש משקל-נגד לערוצים המסחריים שחושבים בשפת הרייטינג. בברכה, שלמה ארד, מפליטי הערוץ הרצוץ.

  • צבי גיל  ביום 07/05/2018 בשעה 5:39 pm

    שלמה, ידיד ורֵע ,ועמית נפלא לשיחה והגות. הרי לא טענתי נגד התאגיד, ובייחוד לא נגד אנשיו, אלא נגד אלה שמנסים לסרס אותו כשם שסירסו את "רשות השידור". היו ימים טובים ברשות כאשר נציגי הציבור בו סרבו למלא אחר הוראות הפוליטיקאים ובכך אפשרו לאנשים המקצועיים לעשות את מלאכתם. אסור לשכוח זאת. בייחוד כשמדובר בימיה הראשונים של הרשות כשהיא אחראית לענף הקולי והחזותי .בין היתר, ההחלטה התקדימית של הרשות לשדר בטלוויזיה שבעה ימים בשבוע חרף לחץ אדיר מצד הממסד בראשות גודלה מאיר- היא בחזקת החלטה חוקתית שקבלה גיבוי מבית המשפט העליון. אתה ועמיתנו יודעים זאת. הציבור הרחב של היום לא מכיר את ההיסטוריה. לכן טוב מדי פעם בפעם לרענן זאת.

  • roditi888  ביום 25/05/2018 בשעה 7:40 am

    מבלי להתייחס לכל הבעיות הפוליטיות והאחרות יש משהו חדש ב"תאגיד" וזה ה"דיגיטל". בשבילי זה חבר של ממש. הורדתי את האפליקציה ואת שידורי ה"תרבות" אני שומעת בלילה- כן עם הסלולרי שלי. להליכה אני לוקחת את הסלולרי עם אזניות ובוחרת את אחד מה"פוסקסטים" הנפלאים. זוהי מהפכה של ממש שהציבור לא מספיק מודע לה ולא מספיק משתמש בה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

%d בלוגרים אהבו את זה: