משואה לתקומה- שרידיי השואה במלחמת העצמאות.


בבית הספר "בליך" ברמת גן  נערכה בקרב תלמידי כיתות י"א ,י"ב תחרות מטעם עמותת "עופות החול" לחיבורים  בשני נושאים שנוגעים לניצולי השואה.

נושא אחד היה המשמעות המוסרית והערכית של לקחי השואה לאור מנשר הניצולים. הנושא השני היה תרומתם החשובה של ניצולי השואה במלחמת העצמאות. לקראת יום הזיכרון לשואה פורסמה רשימה אחת  ולקראת ויום העצמאות ואחריו אני מפרסם בבלוג שלי עוד שני מאמרים  מתוך חבורים אלה, תוך עריכה וקיצוץ. שכן ,כול עבודה של התלמידים  כללה כשלושת  אלפים וחמש מאות מילים, פי שלושה ויותר מן המובא באתר, וגם זה נחשב ארוך בעיני קוראים רבים. אני רואה לנכון לציין שחרף ניסיון של שנים בעריכה, אינני בטוח שעשיתי צדק לטקסטים, שלא מביישים תלמידי אוניברסיטה בכתובים  שמבוססים על תחקוּר ותיעוּד. למצער, אני מקווה ששמרתי על רוחם, ובמידה רבה על לשונם.

"משערי הגטו אל באב אל וואד"-שער הגיא– "מרדכי (מוטק) גולדהכט, ניצול שואה ולוחם בחטיבת הראל.

תעצומות הנפש ,שהודות להן שרדו- הביאו את ניצולי השואה חדורי מוטיבציה ציונית  לעלות לישראל בתום המלחמה בתקווה שכאן יוכלו להקים בית מוגן וחזק לעם היהודי.

מאת: עידו אברמוב.*  ido abramov - post עותק

שרידי השואה שמצאו עצמם במחנות העקורים, טרם ההעפלה לארץ,אנשי הגח"ל- גיוס חוץ- לארץ -אומנו וחונכו  על פי השבועה שבה משתקפות המטרות המרכזיות והן : עלייה יהודית לארץ ישראל, הגנה, טוהר הנשק ומוכנות ללחימה לכינון עצמאות ישראל בארץ ישראל. זה הווה  לשרידים הלקח הראשון והחשוב של השואה- הקמת מדינה יהודית והמאבק למימוש החזון הזה- לאמור השתתפות במלחמת העצמאות.

אבל הייתה גם תרומה מוקדמת יותר, אם כי פחות ישירה. הפעלת לחץ על מעצמות העולם, ובפרט על בריטניה, במטרה שארץ ישראל תשוחרר משלטון המנדט הבריטי ומתוך מחשבה כי זו העת לכונן מדינה ליהודים בארץ ישראל. הלחצים הרבים היוו חלק מהסיבה שבריטניה החליטה להעביר את שאלת א"י לאו"ם, ובהמשך המעצמות הגדולות, ארה"ב וברית המועצות, הבינו את חשיבות קיומה של מדינה חזקה ומוגנת לעם היהודי והצביעו, יחד עם מרבית המדינות החברות באו"ם, בעד הקמת מדינת ישראל ..

"…ספק אם ההחלטה בעלת המשמעות הבינלאומית באומות המאוחדות מי"ז בכסלו תש"ח (29 בנובמבר 1947) שאישרה הקמה של מדינה יהודית עצמאית זעירה וללא ירושלים בשטחי ארץ ישראל, יכלה כלל להתקבל ללא הבשלת מודעות הפשע ללא תקדים של רצח העם היהודי בלב אירופה הנוצרית במלחמת העולם השנייה. ..", כתב פרופ' ישראל גוטמן המדען הראשי של "יד ושם" ,שריד שואה ".

אולם, מיד עם החלטת האו"ם פרצה מלחמת העצמאות, מלחמה גורלית אשר תוצאותיה היו קריטיות וחשובות, וניצולי השואה תרמו רבות לניצחון האדיר והחשוב של הכוחות היהודיים על הערבים.אחד הגופים שהתחילו לקום עם תום מלחמת העולם השנייה הוא הגח"ל, גיוס חוץ לארץ.עם פרוץ מלחמת העצמאות למחרת הצבעת האו"ם, כל המאמצים של ה'הגנה' באירופה הופנו לסיוע במאמץ המלחמתי בישראל. נחום שדמי, מפקד ההגנה באירופה, הבין כי בארץ ישראל יצטרכו עוד הרבה כוחות לוחמים בשל האבדות שיהיו, ופעל להכרה בכך ולהשקעה בגיוס ובהעלאה של הלוחמים לישראל.

נתן אלתרמן תיאר את פעולות לוחמי הגח"ל, ניצולי השואה, עם הגעתם ארצה בכותבו את השיר "אחד מן הגח"ל", אותו כתב על אחד מחיילי הגח"ל: (מס' בתים)

מסיפון אוניה מתנודדת
הוא ירד אל רציף הנמל
וחיכתה ברציף לו מולדת
בדמות אוטו צבאי וסמל.

היא את שמו בחותמת הטביעה,
היא השליכה בגדיו אל השק
ושבועה נוראה היא השביעה
לקולו של הגשם הדק.

לא, כי רק את חייו, פליטי חרב
הוא קבל על החוף מידה.
אבל גם את חייו, אי בערב,
הוא השיב בנפלו בעדה.

שילובם העיקרי של אנשי הגח"ל היה לאחר השלב הראשון של המלחמה. בחודשיה האחרונים של המלחמה מילא הגח"ל תפקיד חשוב ביותר בהשלמת השורות המדולדלות ותגבור הכוח הלוחם. מספרם של אנשי שארית הפליטה היה קרוב ל-22,300 מסך כל אלה שגויסו במסגרת גח"ל, כאשר בשלהי 1948 מנה צה"ל 80,033 חיילים, ורק כ-60,000 היו חיילים בחילות הקרביים, בעוד רוב מגוייסי גח"ל היו ביחידות קרביות.זה ועוד. קשה היה לשבץ את ניצולי שואה ביחידות שרותים, כמו טבחות,אפסנאות,פקידות בשל העדר שפה.  בסך הכל כמחצית  מהכוח הלוחם של ישראל במלחמת העצמאות היו ניצולי השואה (נוסף לעולי גח"ל היו העולים שעלו בין 1947-1945). בהתאם לכך יש לציין את העובדה שזהו גם שיעורם בקרב הנופלים.

post GahalHeade museon beth hapaknachr2

צילומים "יד לגח"ל- ניצולי השואה במלחמת העצמאות"- מוזיאון בית הפלמ"ח.

בן גוריון אמר: "…הזרימו לוחמים טירונים ומנוסים לצבא השחרור שלנו, צעירים שלא טעמו אף פעם טעם מלחמה ולוחמים ותיקים בכל סוגי הנשק שהתנסו במלחמת העולם השנייה נגד האויב הנאצי, אשר אף הוא איחד את המזרח והמערב; התנדבות הגולה תרמה תרומה חשובה לא רק מבחינה כמותית  אלא גם מבחינה איכותית…"

שותפות של גורל וערכי מדינה.

 הלחימה המשותפת על המדינה הקנתה לרבים מהעולים תחושה מיידית של בעלות על הארץ ושל שייכות שללא ספק זרזה את תהליך קליטתם ובמידת מה גם עמעמה את טראומת ההגירה. כפי שאמר צבי גיל באירוע לציון הקמת "יד לגח"ל – ניצולי השואה במלחמת העצמאות" במוזיאון של בית הפלמ"ח. במעמד זה הוא התבטא בין השאר:" במשחק של שיבוץ מילים תמצאו ש-חלמנו ו-לחמנו הן אותן מילים. לכך היו לנו שותפים מבני הארץ. גם הפלמ"חניק וגם אני חיפשנו את המחר. אלא שמאחורינו היה עמוד העשן שהיתמר מארובות בירקנאו, במלחמת קיום אישית, הנוראה שבמלחמות. לפנינו היה עמוד האש של מלחמת העצמאות, מלחמת קיום לאומית."

ניצולי השואה השתלבו במערכות ובחזיתות השונות שכללה מלחמת העצמאות, וכוח התגבורת והעוצמה שהביאו ללוחמה בארץ היו משמעותיים מאוד ותרמו לניצחונה של מדינת ישראל, ובכך לתקומתה. ניתן להבין כי לולא התגייסותם של ניצולי השואה למלחמת העצמאות, המערכה על תקומתה של המדינה, הקמתה הייתה נתקלת בקשיים רבים הרבה יותר וייתכן והייתה מתעכבת בזמן מה.

אם כן, מדובר בתרומה אדירה למדינה, שכן שורדי השואה אשר עברו את תלאות השואה ואיבדו את כל היקר להם, היו נחושים ומלאי תקווה להקים את מדינת ישראל, ואכן כך עשו. גבורתם, עוזם ותרומתם הבלתי נדלית בתחום זה ראויים להערכה רבה בקרב העם היהודי בישראל.

תרומות כלכלית חיונית.

אחת התרומות החשובות ביותר, אף היא תרומה קיומית ישירה ועקיפה היה הסכם השילומים. הסכם בין מדינת ישראל ובין גרמניה שנחתם בין ישראל לגרמניה המערבית, ב-10 בספטמבר 1952 בלוקסמבורג, ובמסגרתו העבירה גרמניה לישראל, בין השנים 1953 ל-1965, סכום של כ-3 מיליארד מרק מערב גרמני (820 מיליון דולר 7.5 מליארד דולר במונחי 2017) כפיצוי על הסבל והנזק החומרי אשר נגרם ליהודים בתקופת השואה. כמו כן התחייבה ממשלת גרמניה המערבית להעניק רנטות לניצולי השואה. הרנטה היא תשלום חודשי קבוע לשם מימון ההוצאות הרפואיות להן נדרשים ניצולי השואה, כפיצוי על הסבל במחנות הריכוז וההשמדה, וכפיצוי על אובדן זכויות בסיסיות כגון הזכות ללימודים לניצולים שהיו ילדים וכדומה.

לכספי השילומים נודעה חשיבות מרכזית בכלכלה הישראלית. כספי השילומים הכלליים הגיעו לידיה של המדינה בשתי צורות – בכסף מזומן ובסחורות. הם הכניסו הון זר למדינה, סייעו בצמצום הגרעון וביצירת השקעות, ושימשו  להקמת תחנות כוח ולמימון דלק, סחורות ושירותים. הם הניחו פסי רכבות, מימנו כבישים, רכבות ואניות, וסייעו בפיתוח הנמלים, התקשורת והצבא. גם המוביל הארצי הוקם מכספי השילומים. חשובה לא פחות הייתה עצם ההתקרבות לגרמניה המערבית, שמשמעותה הייתה יציאה מהחרם הערבי ופתיחות ישראלית לשוק המערבי ולכלכלה המודרנית. חלק נכבד מהכסף שימש לשיפור מנגנוני קליטת העלייה ולרווחת העולים החדשים, ובהם ניצולי שואה לא מעטים. ואגב,מאחורי הלחץ על בן גוריון לחתום על הסכם השילומים  היה הממונה על התקציבים במשרד האוצר,משה זנבר,לימים נגיד בנק ישראל,איש גח"ל ,שביום הראשון לבואו לזירת לאטרון נפצע.

במאמרו "כלכלה מדינית" כתב פרופ' מיכאל שלו כי "[המדינה] הצליחה בכריתת בריתות פוליטיות מעבר לגבולות ישראל, בריתות שסיפקו לה את האמצעים הכספיים לנתב את הפיתוח הכלכלי. החשוב ביותר היה הסכם השילומים עם גרמניה המערבית, שהניב כמות אדירה של חומרי גלם ומכונות שהוכוונו על ידי השלטון למפעלי תעשיה. ההון המיובא חולק בין שלושה מגזרים – הסתדרותי, ציבורי ופרטי."

הודות לסיוע זה מטעם גרמניה הצליחה מדינת ישראל להעמיד את עצמה על הרגליים כבר לאחר הקמתה, והדבר תרם רבות להתפתחותה בשלבים קריטיים וקשים שלאחר מלחמת העצמאות.

חברה, מדינה ורוח

 ניצולי שואה רבים השתקמו בהגיעם ארצה, הצליחו למצוא את מקומם ולהשתלב בחברה. ניצולים אלו השתלבו בתחומי הספרות, הכלכלה, הפוליטיקה, הספורט והרוח. הם הצליחו להתגבר על הזוועות שעברו, או לפחות לקחת אותם למקום של פיתוח, יצירה והגשמה.

פועלם הרב וכן עשייתם מהווים תרומה רבה למדינה במשך 70 שנות קיומה, וכעת אציג כמה אישים מיוחדים אשר תרמו למדינה בדרכם הייחודית והגיעו למעמד רם:בין הבולטים שלהם בשעתם. בתחום הספרות הלינה בירנבאום סופרת, משוררת ומתרגמת, נולדה ב-1929 בווארשה.אהרון אפלפלד ניצול שוא ילידי רומניה- חתן בספר ישראל בספרות.תחום הספורט: אפרים קישון-ניצול שואה יליד הונגריה- מחזאי, סופר, סטיריקן חתן פרס ישראל. אמיל פרקש נולד ב-1929, שהה במחנות ריכוז, היה ספורטאי מצטיין בתחום התעמלות המכשירים, שופט התעמלות, מורה ומחנך.תחום הפוליטיקה: שבח וייס נולד ב1935 היה פרופסור למדע המדינה ולימים יו"ר הכנסת. תחום הכלכלה: משה זנבר כלכלן ואיש ציבור ישראלי. לאחר עלייתו לישראל כניצול השואה מהונגריה, השתלב בתחום המחקר הכלכלי וכעובד בכיר במשרד האוצר וכהן כנגיד בנק ישראל. תחום המשפט: אהרון ברק נולד ב-1936 בקובנה שבליטא. אביו היה עורך דין ואמו הייתה מורה.הגיע לדרגת נשיא בית המשפט עליון.תחום הרוח והדת:ישראל מאיר לאו, ילד שואה מפולין לימים הרב הראשי לישראל  ויו"ר מועצת יד ושם. הרב יהודה עמיטל נולד בשנת 1924 בטרנסילבניה, שהייתה שייכת באותה תקופה להונגריה, והוא היחיד ששרד מכל משפחתו.. בשנת 1988 היה בין מייסדי תנועת מימד, ייצג אותה בכנסת ואף התמנה לשר בשנת 1995.תחום החברה: חייקה גרוסמן נולדה בביאליסטוק ב-1919. הייתה חברה במחתרת נגד הכיבוש הנאצי ופעלה בשליחותה בעיקר בצד הארי (מחוץ לגטו) של העיר,הצטרפה לפרטיזנים. בתום מלחמת העולם השנייה הייתה לדמות בולטת בארגון שרידי התנועה בפולין עד לעלייתה ארצה בשנת 1948.הקימה משפחה בקיבוץ עברון ,הייתה מוכרת כחברת כנסת, לוחמת ללא לאות לתיקון עוולות חברתיות.

והיו עוד בתחומי אחרים כמו בתחום הביטחון ילידים ניצולי שואה שהגיעו לדרגת אלופים כמו יוסי פלד ואביגדור– יאנוש- בן גל , בתחום המדיה הקריקטוריסט יליד הונגריה – זאב- יעקב פרקש. העיתונאי, הפוליטיקאי ושר המשפטים טומי לפיד. הקריקטוריסט  ויוצר הלוגו של הישראלי בכובע טמבל-דוש- קריאל גרדוש.ואלה רק חלק מן האישים הבולטים שתרמו לחברה ישראלית כפרטים.זה גם חלק מתרומתם בקהילה לרבות הקמת יותר מששים יישובים חקלאיים, בניהם קיבוצים, מושבים, כפרים. יישוב כול הערים הנטושות,שלא לדבר על מערכת התיעוד והנצחה של השואה שבה הם היו היוזמים או מלאו בה תפקיד חשוב.

סיכום

כפי שניתן להבין מרשימה זאת , ניצולי השואה הרבים תרמו רבות למדינת ישראל, עוד בטרם הקמתה ועד ימינו, ותרומה זו באה לידי ביטוי גם בפן הצבאי וגם בפן החברתי-רוחני. ניצולי השואה הגיעו לעמדות מפתח בכירות בחברה הישראלית, ואין ספק שעשייתם ופעולותיהם לא יסולאו בפז.

אם כן, ולאור העובדה כי בעבודה זו עסקתי בנושאים אשר בדרך כלל לא מהווים חלק מסדר היום הציבורי ולא ידועים באופן גלוי ומרכזי לציבור, אני סבור כי יש להרחיב את השיח בנושא התרומה הרבה של השורדים למדינת ישראל, וכי יש להעניק להם, במיוחד בשלב זה של חייהם, כאשר כבר רובם בגיל השלישי המבוגר (ורבים כלל לא עמנו עוד), הערכה רבה וכן תחושה שאנו מעריכים ומוקירים את כל מה שעשו למען העם והארץ.

ניצולי השואה הינם אנשים יוצאי דופן, אשר ניתן ללמוד מהם מהי תעוזה, אומץ, כח רצון ותקווה, וכי אפילו לאחר הימים והמצבים הקשים ביותר אפשר ויש להילחם על מנת להשיג את מה שחשוב לך, וכדי לשפר את עתידך ועתיד סובביך.

אני מתפעל מהישגיהם ורוחם הנפלאים של ניצולי השואה, ואני חש בר-מזל על כך שהזדמן לי לפגוש באופן ישיר כמה שורדים ולשמוע מהם ממקור ראשון את קורותיהם.

עם זאת, לדעתי  מצבם של ניצולי השואה בארץ הינו במקרים רבים בכי רע, וכי באחרית ימיהם המונים נמצאים במצב כלכלי רעוע וחלוש, ואין הם זוכים למספיק התייחסות ואמפטיה מהממשלה ומהעם. יש להתייחס אליהם אחרת, ולהטיב עימם בשלהי חייהם, בפרט לאור כל מה שעברו ותרמו למדינה.

אני רואה  כזכות שניתנה לי לכתוב עבודה זו, ( שבחלקה מתפרסמת כאן _ צ.ג) וכחלק ממנה נחשפתי לפרטי מידע מדהימים שטרם ידעתי, ובעיניי כאלה שהם חשובים מאוד בקורותיה של מדינת ישראל בפרט ושל העם היהודי בתפוצות  בכלל.

====

* עידו אברמוב הוא תלמיד כיתה י"ב בביה"ס בליך ברמת גן.

 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

%d בלוגרים אהבו את זה: