חג החרות בימים ההם.


לקט מסיפור ,עִִם טעם של פעם- לפני המבול הגדול.

 היו לעם ישראל סיבות רבות לשמוח על חג הפסח,מלבד עצם העובדה שאלוהים בהגיפו את בכוריי מצריים פסח על בתי ישראל. גם האילוצים הפחות משמחים בשעתם, כמו אפיית מצות בחפזה כדי לפנות במהירות את מצרים, היו מקור שמחה. בפולין של שנות ה-30 לא קנו מצות ארוזות שמקורן בארה"ב ושמָן "מצות מָנישֶביץ".את המצות הביאו בסלים גדולים והכמות נמדדה ב"פוט".המהדרין הצטיידו במצה שמורה. גם למצה השמורה התלווה אירוע. זה התחיל בשאיבת מים-"מצה וואסער" תוך חגיגה בעת שאיבת המים ממשאבה בכיכר העיר.והמים עברו מיד ליד עד הגיעם למאפייה. במאפייה עמדו אברכים עם פנים מקומחים שרקעו את הבצק תוך כדי זמרה חסידית. מרוב להט של המאפייה עצמה ושל השירה וההתלהבות נטפו עגלי זיעה גדולים לתוך הבצק, כנאמר "בזיעת אפיך תאכל לחם" ואם ככה לחם על אחת כמה וכמה מצה שאפו אבותינו במצרים.המצות אוכסנו במכלים מיוחדים.

 

 

נפתחו מזנוני המהגוני והבדולח הגלויים, והסליקים הסמויים,ושוב עשינו הכרות עם מערכות החרסינה העטורות והמזוגגות משה ידי אמן ומשוכות בשוליהן בחוטי זהב טהור.שלום לגביעי הכסף הפשוטים. ברכות למערכות הסיניות העדינות, לספלים הדקיקים,לכוסות הבדולח, לגביעים החרוטים בתמונות יציאת מצרים. הכלים טופלו כאורחים מכובדים מאוד שבאו להתארח בימי חג.בחן,בחיוך, באהבה.הנשים כמו הרימו את שולי השמלות וקדו קידה לכבודה הזאת, שעה שפתחו את הארונות כפתוח דלתות של כרכרה רתומה לצמדי סוסים שעוד מעט קט יוציאו הנסיך והנסיכה את רגליהם וידרכו על אדמת ממלכת פסח.

בפסח משולים היהודים לאצולה. כול בית ארמון. כול ראש משפחה מלך, עטוי לבוש משי לבן רקום בחוטי זהב וכסף-ה"קיטל", ישוב על כיסא רם ונישא המרופד בכרים ומנהל את הסדר בממלכתו. לסדר פסח יש ,כידוע,שלושה חלקים. מתחילים בחלק א' של ההגדה,ממשיכים ב"שולחן ערוך", כלומר באכילה וגומרים ב"הלל".

הגעתי למסקנה שמי שחיבר את ההגדה לא ירד לנשמתן של הבריות, בייחוד של הנשים והילדים שבקרב עמך ישראל. בחלק זה המשמעת התרופפה. הנשים, דור ראשון, שני ושלישי, החלו עושות דרכן למטבח בנימוק של הכנות לקראת הסעודה. סבא ואבא והמבוגרים האחרים לא קראו את ההגדה קריאה נורמלית. הם קראו כמה שורות ולפתע עצרו כאילו משהו לא כשורה. כאילו נתקעו בפקק תנועה .בין בלימה להמשך המסע פרשו לנו את הכתוב בשפת היידיש. זה יצר פקק אדיר וגם לנו הילדים קצרה הרוח בקריאת חלק זה של ההגדה. אנו בהחלט הסתפקנו ב"ארבע הקושיות" ובתשובות שהגדולים נתנו. גם איזור החיץ שבין חלק א' של ההגדה לבין הסעודה היה מיותר. לקראת סוף אותו חלק, כלומר חלק ג' דה פאקטו, ירדה עלינו מרה שחורה בזכרני את הצפוי לנו במרחקים שלפנינו, בחלקה השני של ההגדה. הברכה וההלל נמשכו יותר מאשר כול הסעודה. רק כשהגיע התור של חלק ג' וחיסלנו "את סדר פסח כהלכתו" וסיפרנו ושרנו את מה שקרה ב"חצי הלילה". (שמנו לב כי הגדולים קרצו בעיניהם פה ושם והנשים הסמיקו) ונכנסנו בהילוך גבוה ב"כי לו נאה" וקצב מסחרר ב"אדיר הוא", חשנו בתנופה המחודשת של השיירה וחזרנו להרכב המלא בדרך המלך. הפזמונים "אחד מי יודע" ו"חד גדיא" היו זמירות פופולריות ועליזות. מה יכול להיות עליז יותר משונרא שאכל לגדיא,מכלב  שנושך חתול ומאש ששורפת מקל. שלא לדבר על מלאך המוות ששוחט לשוחט- שנוא נפשנו שבמאכלת שלו חיסל תרנגולות שאהבנו בחיים. לבד מאלה הם סימנו את הקץ של ערב מעייף,מענג אך מתיש. אילו לפחות היו מקצרים את ההגדה או קוראים אותה בקצב רגיל,יכול היה סדר פסח,שכה ייחלנו לנו,להיות הרבה יותר יפה.

הערך המוסף בחג  כמו פסח  הוא בכך שלאחר ימי החג הראשונים באים ימי חול מועד. מין דבר שאלוהים יצר בשביל הילדים. הגדולים חזרו כמעט למסלול החיים הרגיל,זה לעבודה וזה לתורה. הילדים לעומתם  נהנו מתוספת חופשה בלא שההורים ינשפו בעורפנו. בפסח ראינו מעין הקדמה על חשבון החופשה הגדולה בקיץ, אף  שעוד מספר פרשיות השבוע היו לפנינו עד לאותו חופש גדול. אשר לפרשיות השבוע שבמהלך ספירת העומר,בין פסח לשבועות,אלה נחשבו בעינינו כבלתי מעניינות. לאחר הסיפורים המרתקים ב,"בראשית" וב"שמות" פרשיות כמו שמיני,תזריע, מצורע,אחרי מות וכו' לא העלו ולא הורידו ורק שימשו למדידת זמן שנותר עד לחופש הגדול.

אלה היו שבועות של ציפייה בחוסר סבלנות. הארץ ערכה מופע חשפנות והשירה מעליה את כיסויי החורף,נעשתה מגרה ונחשקת. העצים פרחו,הלילך נתן ריחו והבושם גרם לשיכרון חושים. בשדות שבפאתי העיירה נחתו להקות חסידות ולהקות של בולבולים קיפצו מאחריי המחרשה. בשוק הופיעו ביכורי ירק כמו צנוניות אדומות עגולות ואירית ירוקה שבישרו את האביב. עלמים ועלמות הלכו שלובי זרוע בפארק "אנשטאט" שלבש ירוק. באגם הטילו חכות וחתרו בסירות. העולם כמו נולד מחדש.

* מתוך "גשר של נייר"- הוצאה לאור של משרד הביטחון 1996

 

 

 

 

 

 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

%d בלוגרים אהבו את זה: