ארץ תפארת


ערבה, ערבה אין קץ. ערער,דרדר, ועץ גם כן – חלק א'

 בשיר של יעקב אורלנד, הלחן של  מרדכי אולָרי- נוׂז'יק  הבית הראשון הוא :

ערָבה, ערבָה אין קֵץעין הבוקרים תָּרהלא עָרעָר, לא דָרדָר, לא עֵץרוּח בָּא המדבָּרָה.

בביקור האחרון שלי ושל משפחתי ,בסוף השבוע האחרון,לא נתקלנו בבוקרים cowboys אך נתקלנו בערער,בדרדר וגם בעצים.הבסיס לסיור הפעם היה במושב חצֵבָה.אני עשיתי היכרות ראשונה עם אזור חצבה, אבל לא עם המושב אלא עם יישוב נבטי לא רחוק בשם עין חוסוב, היא תמר המקראית שהערבים קראו לה מעיין השפע-חוסוב.ההיסטוריה שלו מגיעה עד למאה העשירית לפנה"ס לאמור תקופת שלמה המלך.והוא ידוע בשם "מצד חצבה"-עיר אובות.

בתקופה הנבטית, במאה מאות 1-2 לפנה"ס שימש  המקום כתחנת דרכים קטנה עם מקדש קטן ובתקופה הרומית נבנתה במקום מצודה מרשימה עם בית מרחץ כחלק מנתיב "חוצה פלסטינה" ששמר על דרום האימפריה משודדי  המדבר. ב 1948  נכבש המקום על ידי צה"ל במבצע לוט, לאחר מכן הוקמה במקום מעברה לעולים מרומניה, כורדיסטן, עיראק, פרס ולוב .היא ננטשה באמצע שנות השישים. כיום זה יישוב קרוואני שבו מתגוררים נוצרים אוואנגליסטים לפרקי זמן שונים.

הטיול  הראשון שלי לערבה התקיים בסוף 1949 לאחר סיום סמינר לשליחים לתנועות נוער לאמריקה הצפונית והדרומית, בשלהי מלחמת העצמאות, כאשר בשלב הראשון רוב משתתפי הקורס עדיין היו במדים. יצאנו בשלוש משאיות מכוסות ברזנטים למסע של עשרים יום מירושלים ועד ל"אום רשרש"- היא אילת, עם תחנות לינה מתחת לשמי הערבה זרועי כוכבים. המדריך הראשי בטיול היה מנשקה הראל סייר פלמ"ח אגדי ,לימים פרופסור מנשה הראל,חתן פרס ישראל לגאוגרפיה שמו יצא לפניו בעולם והוא פרסם עשרות ספרים ומסות , בחלקם על  הערבה. התייחסתי  אליו באחד הפוסטים בסיפור "הכפייה של מנשקה".אתו היה גאוגרף ידוע אחר בשעתו יוסף ברסלבסקי- ברסלבי.

באותם ימים אי אפשר היה לנסוע לערבה דרך ים המלך שכן מחציתו הצפוני היה בשליטת ירדן. לכן המסע נמשך דרך הר-טוב- בית שמש , עמק האלה,לכיש ורק לאחר באר שבע, באזור רמת חובב פנינו מזרחה ואז הגענו לחלק הדרומי של ים המלח, שבו נמצאים "מפעלי ים המלח" ולאורך "נחל תמר" הגענו "לעין חוסוב" ומשם חתכנו מערבה למצפה- רמון, לעובדת, נחל צין, מעלה עקרבים, בדרכים סלולות מעט ובדרכי עפר ולאורך עשרות נחלי אכזב, שמעטים שמעו עליהם. למדנו על המקום, על יושביו ובעיקר על הנבטים שמהם למדו הרומאים את מלאכת ההשקיה (האקוודוקטים) על הבדואים לסוגיהם במדבר ,על המרכיבים הגאולוגיים של הנגב והערבה ועל כתובות עתיקות של משתתפי שיירות שעשו את דרכם בנגב ובערבה מאפריקה לאסיה. בערבים הצלולים והקרים במדבר, לקח מנשקה את התוף והנעים לנו בשיריו המגוונים, בקול הבריטון שלו והרעיד את השטח. באחד הערבים לאחר שלגמנו יין, כנראה בערב שבת, השמיע מנשקה את שירו של שלמה אבן גבירול " ככלות ייני תרד עיני פלגי מים".והשיר הזה עדיין מהדהד באוזני כמזכרת יקרת ערך מן הטיול הזה, שסופו היה ,כאמור "אום רשרש".

הדרך המהירה כיום.

הפעם נסענו מתל אביב בכביש מספר 1 ולאחר צומת ראש העין התחברנו לכביש מספר 6 עד לקרבת שגב -שלום ומשם בכביש 25  המהיר, היפה, בעל שני מסלולים דו נתיביים, המשכנו בכביש 90 לאילת, ומשם לכביש רוחבי מזרחה, שהוביל אותנו ליישוב חצבה.אם נוסעים ברצף ואין עומס תנועה, זמן הנסיעה  בין תל אביב לחצבה הוא שעתיים וחצי.

הערבה היא חבל ארץ שמשתרע בין ים המלח לאילת, מרחק מאתיים ק"מ של נופים, ביניהם כאלה ש"עוצרים נשימה". עם זאת המשכנו לנשום, אבל העין לא שבעה מהוד המדבר שפה ושם השמש והצל מעלים ציורי גואש עזים . בשטח הגדול של הערבה מתגוררים 7500 תושבים במושבים,קיבוצים ויישובים קהילתיים. מעט אנשים אבל נופים מרהיבים בשפע. הערבה מזמנת למסייר בה, ברכב או ברגל,נופים קדומים במשך היום ובעיקר עם הזריחה ובמיוחד עם השקיעה. את הערבה חוצות דרכים עתיקות של תקופות שונות . הדרכים הרומיות, דרכי הבשמים, שהוכרו על ידי אונסקו כאתר מורשת עולמית,דרך אל חג'-הדרך הממלוּכּית ששרתה את עולי הרגל למכה. לכך נוספה כיום התיירות המדברית והכפרית שמבוססת  על מקורות טבע ייחודיים ומסלולים ברגל, על אופניים,ג'יפים טרקטורונים ועוד.

כאמור בניגוד לתיאור המשורר אורלנד-יש ערער,דרדר ועץ והנה תאור של יעקב פיכמן בשירו:. אוֹרְחָה עוֹבְרָה : ימין ושמאל רק חול וחול ,יצהיב מדבר ללא משעול. אורחה עוברה, דומם נעה-כדמות חלום שם מופלאה 
וצליל עולה יורד קצוב, גמלים פוסעים בנוף עצוב. לין-לן, לין-לן, זה שיר הנדוד, 
שתוק ושאת – שתוק וצעוד.

 גם תיאור זה לקוח מן הדמיון. אנו טיילנו בקטעים שונים של נחל צפית, התחתון. העליון מצוי בקרב ים המלח. נחל זה, כמו רבים מנחלי הערבה ידועים בשמם "נחל אכזב" לאמור אף שבמצבים של שיטפונות, המים עלולים לזרום חזק מאוד אך אלה חולפים ומתייבשים מהר. נחל צפית מאופיין במצוקי סלע מרשימים ובקניונים עמוקים וצרים. במרחק כמה דקות מצומת הערבה, יכולים מטיילים ,שלא מצטיינים בטיפוס הרים, להתנסות במסלולי טיפוס בנחל צפית. יש קטע שבו  לאורך המסלול מצויים סולמות חבלים ואלה מסייעים למטפס להעפיל  בין הבקעים הצרים של קניון מתפתל, קורע עין, ואחד היפים בערבה. בדרך חזרה הביתה שוב טיפסנו הפעם ברכבים בשולי הנחל ו"בדרך הפוספטים" אל ה"מכתש הקטן"

 

 

 

 

 

 

המכתש  במורד ערוצו של נחל צפית מרשים ביותר. כ-30-40 מ' עומקו והמרחק בין קירותיו אינו עולה על מטרים ספורים. בהמשך הנקיק מופיעות גם מדרגות מפל, ולרגליהן מכתשות. החלק היפה ביותר בנקיק הוא הקטע האחרון, שמתחיל לקראת מוצא הנחל אל מישורי חַוָּר -הלשון של הערבה הצפונית. אורך הקטע 30 מ'. בקירות הנקיק ישנם  סדקי ענק אנכיים. אלו הם שברים גיאולוגיים החוצים את הנקיק בכיוון צפון-דרום.הסבר קצר על היווצרות המכתש הזה כמו יתר ארבעת המכתשים בנגד מוציאים באתר "טיול".בתקופות שונות, לפני מיליוני שנים היה אזור זה של צפון הנגב ,כמו שאר רוב אזורי הארץ, מכוסה בים הנקרא ים טטיס. בעלי חיים שמתו, שקעו והשאירו את שלדיהם העשויים סידן על הקרקעית. במשך מיליוני שנים הסידן הזה הפך לסלע אותו אנו מכירים היום כסלע הגיר. בתקופות אחרות, הים נסוג לאחור ומה שהושקע על גבי הגיר היה חול שמקורו בבלייה בהרים קדומים שנוצרו מעלייה איטית של לָבה אל פני השטח. בלייה זו מקורה ברוחות ובגשמים. תהליך זה חוזר ונוצרות  שכבות גיר שבהן אפשר למצוא מני קונכיות ושכבות אבן חול. לתהליך זה נוספו לחצים גיאולוגיים גדולים שגרמו לקימוט פני השטח כמו גלים. הגלים או בשם אחר הקמרים, משתרעים מצפון סיני ועד לרכס חצירה בו נמצא המכתש הקטן.

 

בתמונות :נחל צפית והמכתש הקטן. צילומים נתי גיל-פוגל

אתרי משיכה אחרים.

בין האטרקציות התיירותיות בערבה מצוי ה"קרקולוקו" חוות תנינים, שמורת שיזף שבה מיני עופות שונים,האקוואריום לגידולי דגי נוי,בית האלוורה- מרכז מבקרים ובו מוצריי האלוורה שגדל בערבה ומשמש מוצרי יופי ובריאות בעולם , כוורות ויקב ופארק ספיר שהוא נווה מדבר מרתק ביופיו ובו עצי דקל ועצי באובב. ישנה חווה האנטילופות שהיא מעין ספארי,  שטחים גאולוגיים בעיקר ליד קיבוץ לוטן, משטחי אנרגיה סולרית, החי-בר ועוד."החאן בדרך הבשמים" שאמור היה להיות מעין מאהל בדווי היה מאכזב גם באווירה וגם במאכלים. צרוף של עיצוב לא רע ואוכל בינוני בשרות עצמי.

מגוון האכסניות והצימרים הוא גדול והבחירה רבה, מבקתות פשוטות ועד לאכסניות יוקרה. גם הצריפים שלנו , לא יוקרתיים,היו מאובזרים  ביו היתר באמבטיה ג'קוזי, שבה לא היה זמן להשתמש. אותי ענייו הפעם פאן אחר שהוא מעין אנטיתזה לערבה שהיא שם נרדף למדבר. וכבר ציינתי שהערבה אינה מדבר והיא מלאת חיים.

בתמונה: "החאן בדרך הבשמים". כמאמר מבקר תאטרון שקבע כי "התפאורה הייתה יפה וחבל שהשחקנים הסתירו אותה".

אבל מי היה מעלה בדעתו שהערבה הזאת תהיה טנא חקלאי כמעט לכול הגידולים, רובם גידולים אורגניים, נפלאים בצבעם ובטעמם. אלא שחקלאיי הערבה ,במציאות הנוכחית ,ברינה יזרעו ובדמעה יקצורו. על כך בכתבה הבאה.

 

שיר עד – שיר הבוקרים – יעקב אורלנד | מרדכי אולרי נוז'יק | בביצוע י .

 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: