יום הזיכרון הבינלאומי. יש להעביר הדגש מ-מה לָמָדנו על השואה ל-מָה למדנו ממנה


ב"יום הזיכרון הבינלאומי לשואה " שחל מחר ב-27  בינואר ניתן לומר  כי תיעוד והנצחת השואה הם נחלת מאות מיליונים בעולם ואפשר שיותר . הפועל היוצא הבלתי נמנע הוא שבשל כך גם עוסקים בכך בפועל מאות אלפי אנשים ברחבי העולם, החל  באקדמיה וכלה בעובדי תחזוקה של המוסדות הרבים שקיימים בעולם. זה מקובל בכול הזמנים והמקומות שאנשים שעוסקים בהנצחת אירועים היסטוריים לאומיים ובינלאומיים, רובם עושים זאת במסגרת מקצועית ורבבות משפחות מתפרנסות מזה . בדיעבד אין ספק שנוצרת זיקה בין מי שעוסק במלאכה זאת לבין התחום שבו הם עוסקים. בעיקר בכול הקשור בנושא כמו השואה.

אך מה שקורה, בעולם ובעיקר כאן, במדינה שאליה הגיעו מרבית שרידי השואה הוא ,אם להשתמש בלשון גסה, מאמץ   יתר ב"שיווק" השואה  ופחות  במתן משמעות אקטואלי לזיכרון. זה לא בכדי. הסיבה לכך היא שהיבט זה , הפך אצלנו ,בכול כוון,לפוליטי אקטואלי, במקום ערכי,מוסרי אקטואלי. ומי שרוצה ל"הימלט" מפן זה, מעדיף להתרחק ממנו ולעסוק בזיכרון ולא בצווי שלו. כלומר בשואה עצמה,ולא בהשלכותיה. זה קורה גם במהלך השנה ובעיקר בימי הזיכרון הלאומי והבינלאומי. וזה המלכוד, שמרחיק ולא מקרב. אני יודע שמיטב חוקרי אקדמיה וחינוך רבים שעוסקים בתחום הזה  שוברים את הראש שוב ושוב כיצד להעביר את זיכרון השואה שעם הזמן חלים עליה כללי השחיקה . המטרה היא רענון הנושא  כדי למשוך אנשים ובעיקר את הדור הצעיר ולא לשעמם אותו בחזרות על  מסרים ישנים. השתמשתי במונח שיווק לא רק לצורך הגדרה עכשווית של העברת מסרים. נדהמתי כאשר לפני כמה שנים מישהו שייצג מוסד מסוים לתיעוד והנצחת השואה הציג עצמו כאחראי לשיווק. הערתי על כך לאותו מוסד ומאז לא שמעתי את המונח הזה במסגרת יחסי ציבור. אך בפועל זה מה שקורה. בימינו הכול משווק.

לדעתי בעיסוק יתר בשואה עצמה ובעיסוק חסר בלקחיה, לא זו בלבד שלא מוסיפים לאותה טרגדיה לאומית ללא תקדים, אלא מגמדים אותה שלא לדבר שמבחינה חינוכית התועלת נפגמת. שכן  גם ככה לאחר שבעים ושמונה שנים -האנשים, בייחוד הדור הצעיר לא יודעים "מה לעשות" עם השואה הזאת . לעצמי נדמה לי כי המנטרה שאני חוזר עליה לבשה ממדים דמנציאליים. זאת מכיוון שאני לא עוף כמו תוכי, אז אם אני חוזר על תפיסה זאת, הרי זה סימן מובהק לשכחה. אולם בכול הקשור לשואה- אדרבא-  זאת חזרה לזיכרון במובנו הרחב. מניסיוני בהופעה בפני צעירים בתיכונים ובמדים, למדתי שאין דבר מאתגר אותם יותר ומדרבן אותם מאשר לעסוק במשמעות היישומית של הזיכרון שהיא  תמיד, לצערנו, רלוונטית, בעולם וכאן. הם יכולים לעשות משהו בהקשר זה ולא רק בדיבורים אלא גם במעשים. רבים מהם מוכנים לעשות זאת. לדוגמה הפוסט הקודם שלי עסק בפליטים. ונושא הפליטים האפריקאניים אצלנו הוא מושא לפעילות מבורכת די נרחבת. כפי שציינתי,לא צריך להשוות גירוש זה למעשי הגירוש בשואה. שכן העם היהודי סבל מגירושים פעמים רבות מאז גלות בבל לפני אלפיים וחמש מאות שנה.

זה נכון  שאלמנט חשוב בהעברת המסר לדור הצעיר הוא העדות האישית- "אני הייתי שם" אבל מה לעשות ש"בעוד שנים לא רבות לא יהיה עוד על כדור הארץ אדם שיוכל להעיד:אני זוכר מה שאירע בשואה.יוותרו רק ספרי זיכרונות ומחקר,תמונות וסרטים ועדויות ניצולים.או אז יהפוך זיכרון השואה מגורל כפוי החתום בבשרינו ובנשמותינו לעוד היסטורי שעל האנושות  ועל הדורות הבאים לצקת בו תוכן ומהות"

זאת הפתיחה של מנשר ניצולי השואה שחתם את טקס הנעילה של הכנס הבינלאומי שהתקיים ב" בבקעת הקהילות ב"יד ושם"  ב-11 באפריל  2002 – כ"ט ניסן תשס"ב- בנושא "מורשת ניצולי השואה-  ההשפעות האתיות והמוסריות לאנושות"

דומני כי במבוא זה טמונה מלוא המשמעות של הזיכרון ותכליתו. ואם יש צורך בהדגשת יתר של המשמעות לגבינו כיהודים,הקטע הבא מפרש מה הם בין השאר אי אלה לקחים ששאובים מזיכרון השואה."אנו כפי שכבודנו הלאומי חולל עד עפר ובשמם של אלה שגורלם נחתם להשפלה מזוויעה בטרם הוצאו להורג,קוראים לעולם כולו להתאחד סביב ערכי זכויות האדם והשוויון בין בני אדם ללא הבדל גזע לאום, מעמד חברתי או מין. רודנות ואלימות פוליטית כמו ניצול כלכלי אכזרי תוך דריסת כבודם האנושי של יחידים וקבוצות,הם חטאים שאין להם כפרה ואשר על העולם הנאור להתאחד בפעולה מחושה נגדם" האם העולם אכן התאחד בלמדו את הלקחים? האם אנו כאן למדנו אותם?

דומני שהתשובה מצויה אף היא בקטע שמסיים את מנשר הניצולים: "השואה שייכת למורשת האוניברסלית של כול בני תרבות. היא שקבעה את אמות המידה לרוע המוחלט. לקחי השואה חייבים להיות לקוד תרבותי של חינוך לערכים הומניים,לדמוקרטיה,לזכויות אדם,לסובלנות וסבלנות ונגד גזענות ואידאולוגיות  טוטליטריות"

בוודאי שהמנשר מתייחס גם להיבטים אחרים כמו אנטישמיות, זילות השואה וכיו"ב היבטים שהם חלק בלתי נפרד מן הציווי היישומי.

עלינו לא רק לשאול את עצמנו יום ,יום אם אנו נענים,הביטוי ההולם יותר הוא באנגלית- living up, לאתגר הזה,אלא גם  להשיב על כך.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

%d בלוגרים אהבו את זה: