אמריקה תתאושש


במחזוריות של ממלכת אמריקה – היא הופכת ריקבון לאנרגיה חדשה.

ארה"ב היא מדינה שמתחדשת כול הזמן בכך יכולתי להיווכח בתקופות שהותי הממושכות החל בשנות החמישים כשליח וכלה בשנות ה-80 כמרצה אורח ואחר כך בביקורים מזדמנים. רובע  מתפורר בשנות ה-50 הפך לרובע חדש ומבוקש בשנות ה-80 .זה חל על אורחות חיים ובוודאי על הטבע.  במקום עץ הסקויה ב"מוּאירוּודס", בצפון קליפורניה, שדרך  הגזע המפוצל שלו , יכול היה לעבור רכב גדול, והעץ נשרף- מן השורשים צמחו בָּניו והם בגובה שנים עשר מטרים. וזה חל בכול התחומים . ארצות  הברית של אמריקה כול הזמן מתחדשת.

ואכן באותו גרף עולה ויורד כמו ברישום של דופק א.ק.ג, לא מתקבל על הדעת שלאחר שמונה שנות נשיאותו של נשיא שחור,ליבראל ואוניברסאלי  לא תבוא ריאקציה בדמותו של הנשיא דונאלד טרמאפ ואת מה שהוא מייצג. במקרה זה,  הדבר חל גם על התכונה של האדם.אובמה  הוא אדם מחושב מאוד לפני שהוא עושה,דעתן מתוחכם מאוד,קר מזג, בעל הופעה נינוחה. טראמפ ממעט לחשוב לפני שהוא עושה, הוא רחוק מתחכום,לעתים נבער מדעת  והוא חם מזג ובלתי צפוי.

 

דוגמה אחרונה, שנוגעת לנו, היא הכרה בירושלים כבירת ישראל ,שהיא מה שנקרא "גילוי אמריקה" .זאת בדיוק הגישה של ביבי שקורא לפלשתינאים להכיר בישראל כמדינה יהודית. בשני המקרים -אלה העובדות בשטח . יש הבדל בין שני האישים.  לטראמפ יש פה ימני ושתי ידיים שמאליות. על כגון אלה ישנה האמירה : "אם טיפש משליך אבן למים עשרה חכמים לא יכולים למשות אותה".כגודל החתימה הפומפוזית של טראמפ על ההכרה בירושלים כבירת ישראל ככה מזעור המשמעות. במציאות – ירושלים אולי מקבלת יותר מהומות ופחות תיירים. זאת התוצאה בפועל של הכרזת טראמפ.   נתניהו אינו טיפש כלל ועיקר , אבל הוא מעדיף את הטקטיקה על האסטרטגיה וה-עכשיו על המחר. לכן  מה שקרה הוא שנתניה קיבל גלידה עם קצפת. כמה זמן אפשר להחזיק דבר כזה כשסביבך חום לוהט נושב מן המטבח של "להב 433" .האם מישהו נתן את הדעת מה היה קורה אלמלא נחתם הסכם הסיוע הביטחוני עם  אובמה ה"רע" ומחכה לחתימה עם טראמפ "הטוב".

ההיסטוריה האמריקאית, החדשה יחסית ,שנחשבת כדמוקרטיה הגדולה בתבל ,במרחבים שלה בזמן ובמקום ,הנה גדושה אירועים מזעזעים מכול הסוגים ובראש וראשונה פוליטיים וחברתיים. מי שמכיר את ההיסטוריה האמריקאית מאז הולדת אומה זאת, יודע שזעזועים,ריב ומדון לוו אותה מיד לאחר הכרזת העצמאות. אלה מצאו לעתים ביטוי בחילוקי דעות חריפים ובקרע בין מייסדי המדינה, ג'ון אדמס, תומס ג'פרסון, בנג'מין פרנקלין שנמנו עם מנסחי מגילת העצמאות. משם זה חלחל אל הקונגרס של אז שייצג מדינות בברית ומשם אל העם .

Committee_of_Five,_1776

בתמונה מימין לשמאל רוברט ליווינסטון,ג'ון אדמס,תומאס ג'פרסון,בנג'מין פראנקלין ןרןג'ר שרמן-וועדת החמישה שניסחה את הצהרת העצמאות. הריב והתככים החלו לאחר בחירתו של אדמס כנשיא שני,אחרי ג'ורג' וושינגטון. הציור הוא של ג'ון טראמבל 1819

הפעם ,לאחר שמונה שנים של שלטון שהתנהל יחסית על מי מנוחות בתקופת הנשיא אובמה, באו על אמריקה שיטפון של פגעי טבע בדמות הוריקנים, פגעי אדם מסוג בחירתו של דונאלד טראמפ, פיגועיי טרור  ומעשי רצח המוניים, ופגעיי דימוי  של ענקי המדיה- מסוגם של מפיק העל הארווי ויינסטיין  ויו"ר חברת פוקס חדשות ,רוג'ר איילס, ועוד ועוד- כוכבים זוהרים בגלקסיה של הוליוווד והתקשורת, שהודחו בשל שערוריות מין, והדיהם וגילויים נגררים הגיעו עד הלום. והאם מישהו זוכר כיצד נתגלה בראשית  המאה ה-21 שערוריות המין והפדופיליה בארה"ב בקרב הכמורה הקתולית החל בכמרים  בעיירה ועד לצמרת הבישופית. והכס הקדוש השתמש בכול האמצעים האדירים שברשותו כדי לדכא כל מידע,לשחד קרבנות,ולרתום גלריה של עורכי דין מפורסמים כדי למנוע משפטים. עד ש. ..עד שמדור תחקירים בשם spotlight  – " זרקור" של העיתון החשוב של בוסטון "בוסטון גלוב", גילה זאת, תחילה בבוסטון ואחר כך ברחבי אמריקה. והסוף היה שהכס הקדוש נאלץ לנקוט צעדים דרסטיים נגד התופעה הזאת בכול העולם.

הוליווד משקפת באיחור.

בדרך כלל החוליים הכלכליים, הפוליטיים והחברתיים של אמריקה מוצאים ביטוי בסרטים אמריקאניים. כמו המשבר הגדול בוול סטריט בסרט "הזאב מוול סטריט" בכיכובו של לאונרדו די קפריו. או "מפלצת הכסף",סרט מהדהד, בכיכובם של ג'ורג' קלוני וג'וליה רוברטס-בבימויה של ג'ודי פוסטר .קלוני גם ביים ושיחק בסרט "משחקי שלטון". צפיתי בו באחרונה כמו גם בסרטים "באישור" ו"העלמה סלואן".

אני ,כאמור די מכיר את הזירה הפוליטית בארה"ב עוקב אחריה, וקרא לא מעט על תולדותיה. עם זאת בתיעוד החדש החזותי, אני "מגלה את אמריקה". זאת שמאחורי הקלעים, במציאות, כפי שזאת משתקפת בסרטים שהם דרמה אך מבוססים על תיעוד מדויק. הצופה עֵד למתח אדיר,לריב ומדון,לאיומים ולמעשים מסמרי שיער -והם הם שמאפיינים כול מערכת בחירות. זאת הן במישור של מדינה, למושלים או לסנטורים והן במישור הלאומי -לנשיאים ולסגני נשיאים. זאת לא רק משיכת חבלים. אלה לעתים גובלים במעשים בלתי מוסריים ובשחיתות,ולעתים הקו נחצה. לצופה מחוץ לארה"ב מערכות הבחירות נראות כקרקס. ובמידה מסוימת כזה הוא. אבל מאחורי האוהל הענק, יש לעתים קרובות חיות אדם, שיטרפו כל מי שעומד בדרכם, לצד זה או לצד היריב. המתח במנגנון אנושי שכול הזמן,ביום ובלילה, חייב להיות ער ולפעול בזהירות ובתבונה, נגד כול צעד שעושה היריב, הוא מחשמל. ויש לא מעט שנפגעים ממנו, לא רק נפשית אלא גם פיזית. שלא לדבר על  מלאכת השדולה אשר בסרט "מיס סלואן" בכיכובה המזהיר של ג'סיקה צ'סטיין. בתפקידה היא משקפת לא רק את היוקרה ואת המעמד על כף המאזניים של העלמה סלואן, אלא גם האמצעים, כשרים ובלתי כשרים, שבהם היא משתמשת, גם אם המטרה שלה, במקרה זה -יותר פיקוח על החזקת נשק -היא מטרה נעלה.

מה שאני מבקש להדגיש הוא כשם שהדמוקרטיה אינה נקייה מפגמים, בראש וראשונה מכיוון שהיא מאפשרת לכוחות לא דמוקרטיים לפגוע בה, ככה גם המערכות שמתנהלות בשמה רובם מאחורי הקלעים. כפי שהתנהלה מערכת הבחירות של  דונאלד טראמפ ואשר בין היתר כבר ברור כי גורמים חיצוניים כמו האקרים רוסיים פעלו לפגוע בסיכוייה של הילרי קלינטון לזכות בבחירות לנשיאות. מתברר שזה נעשה גם באמצעות ה"פייסבוק".עדיין לא ברור, וזה יסתבר ממסקנות החקירה המסועפת של וועדת רוברט מולר ושל וועדת המודיעין של הסנאט. המעצרים של שני אנשי מפתח במערכת הבחירות של טראמפ ,ומדי שבוע מתגלים עוד ועוד פצצות סירחון ואלה כנראה רק  הסנוניות הראשונות. חזקה על מולר שהוא יחפור עמוק.

סימנים לשינוי.

עם זאת מתבקשת הערה רבתי בכול הנוגע לחברה האמריקאית. זאת, חרף שתי המהפכות, הראשונה במלחמת השחרור מידי הבריטים והשנייה במלחמת האזרחים, העם האמריקאי ברובו פטריוטי לאומי הרבה יותר מאשר אוניברסלי. ניו יורק, בוסטון,סן פרנציסקו ולוס אנג'לס- הן חלונות ראווה אבל לא משקפות את הפָנים ואת הפְנים של ארצות הברית.

אשר לממשל טראמפ,אפשר מאוד והחוטים יוליכו למקורבי הנשיא , כמו חתנו היהודי ,ג'ארד קושנר, ולא לנשיא עצמו. אבל בכול מקרה הניחוח לא יהיה נעים לא רק למוסד הנשיאות אלא לארה"ב ולמוסדותיה. אבל אמריקה הוכיחה, בכול ההיסטוריה שלה כי הבלמים והאיזונים הם לא רק אופקיים. לאמור שהם פועלים באיזון שלוש הרשויות- המבצעת, המחוקקת והשופטת- אלא גם  לאורך הזמן. זאת אמריקה. ארץ האפשרויות להסתיר כול שחיתות,כלכלית או פוליטית, אבל ברגע שזה מתגלה- הצדק יכול להיות ברוטאלי, ללא רחמים .אמריקה תמיד ידע, בימי שלום כמו בימי מלחמה, לתקן את עצמה. אני מאמין שגם הפעם זה יקרה.

אם המפלגה הרפובליקנית לא תתעשת ומנהיגיה לא יתנערו מן האיש שיושב בבית הלבן ,אפשר שכבר בבחירות הקרובות לקונגרס בשנת 2018 , הרוב בסנט יעבור מן הרפובליקאים לדמוקרטים. בעצם את הסנוניות הראשונות ראינו בבחירת המושלים במדינות ניו ג'רסי ווורג'יניה, שניהם דמוקרטים שזכו ברוב גדול,ומשרות אחרות במסגרת המקומית והמדינות , בבחירות שנערכו ב-7 בנובמבר 2017 . סמלית ומעשית המכה שהונחתה על הנשיא אישית ועל המפלגה הרפובליקנית היא בחירותו שלשום של ג'ונס הדמוקראט לסנאטור מטעם  מדינת אלבמה. אלבמה היא מסורתית- רפובליקנית ובעברה גם גזענית. מולו התמודד רוי מור רפובליקני קיצוני שנתמך על ידי טראמפ, חרף ההאשמות בדבר הטרדות מיניות. במחוז ג'פרסון שכולל את בירמינגהם וחלק נכבד מגדולי העשירים של אלבמה המועמד הדמוקרטי זכה ב 70% בקרוב. זה לא רק ניצחון גדול לדמוקרטים במדינת אלבמה אלא זאת רוח גבית גדולה מאוד למפלגה הדמוקרטית,וכרסום ברוב הדחוק שיש לרפובליקנים בסנאט.

כאמור, אני מאמין שאמריקה תתחדש. הלוואי עלינו.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • nachum  ביום 14/12/2017 בשעה 1:54 pm

    "לאחר שמונה שנות נשיאותו של נשיא שחור,ליבראל ואוניברסאלי". אובמה לא שחור, אלא ממוצא מעורב!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: