אדם בודד


 ווינייטה לימי שלכת.

קבעתי לי מנהג שמדי פעם  אני עושה את דרכי מן הבית שבו אני גר בשכירות ברחוב חיסין לדירה שלי ,המושכרת, בשדרות בן ציון, כדי להשקות שם צמחיה ששתלתי ואני דואג שהצמחים לא ינבלו. מכיוון שאני חובב הליכה אינני יודע אם לשמחתי או לצערי ,יש קיצור דרך ליעד. דרך "גינת צמח" שבין שני צדי רחוב חיסין, ומֲעַבר  בסמטת "לב" להולכי רגל, ותוך חמש דקות אני  במקום. במעבר ישנה גינה קטנה עם ספסלים. בכל פעם שאני עובר במקום בשבת לפני הצהרים, או בכול יום אחר ,אני מוצא אותו אדם ישוב על כיסא. בדרך כלל כשאני מתקרב הוא מרכין ראש, משפשף עיניים או אף עוצם אותן, כמי שנרדם .יש לי הרושם שהוא  עושה זאת , לאחר שמתברר לו שאני הֶלֶך קבוע והוא נבוך. הוא תמיד לבוש כיאות בחולצת טי כהה או בחולצה בהירה ,עם שרוולים ארוכים או קצרים. בימים חמים הוא לובש מכנס חאקי ובימים קרים מכנסי קורדרוי. פניו מלאים, נאים, מגולחים ונעימים,שערו חום,מסופר היטב,קצת מקורזל, ועיניו, אם הן פתוחות, במקרה- טובות. הוא קצת גוץ .גילו המשוער- בסוף הארבעים או בראשית החמישים שלו. ידיו לעתים מתחת לראשו או על ברכיו ,ואז נראות  יפות עם אצבעות ארוכות שמתאימות לפסנתרן. לצדו תמיד נמצא איזה חפץ, שקית, או שתי שקיות פלסטיות,חצי מלאות ,או תרמיל גב. כאילו אלה מיטלטליו הקבועים. ממתין לאיזו רכבת שתיקח אותו ליעד.

אני תוהה מי הוא האיש הזה. הוא אדם בודד, בכך אין ספק. היכן הוא גר. האם העובדה שהוא בא דרך קבע לסמטת "לב" מלמדת שהוא גר קרוב. או שמא הוא ישן  בלילות על ספסל בשדרות בן ציון הסמוכות. במילים אחרות האם  האיש הוא " הומלס" ובצרור יש לו בגדים להחלפה או שמיכה לשינה. אבל יש רבים ללא קורת גג אשר עוסקים ביום בפעילות שונה ולא תמצאו אותם דרך קבע במקום מסוים ובזמן מסוים, לרוב בצהרי היום, כשהם בוהים. ואני מודה שבכול פעם שאני מטייל להנאתי, בקיץ או בחורץ, ורואה את האדם יושב- הסקרנות והגירוי אומרים לי: " שב לצדו, אמור לו שלום, תציג את עצמך, שאל אותו מה שלומו ואז החידה תמצא את פתרונה, ותוכל אף לכתוב פוסט על אדם שהוא אולי כמוך אבל לא מטייל בשבתות להשקות, או הולך לכוון רחוב המלך ג'ורג' לתפוס אוטובוס, אלא יושב לו בחניית ביניים בין ביתו לבין הגינה". אבל במחשבה שנייה, אם אתפתה לעשות זאת תהיה בכך משום פגיעה בפרטיות שלו, בכמיהה שלו לשקט ולהתבודדות ,וגם, אני חייב להודות ,תסתיים האניגמה, ולא יהיה סיפור על אנשים בודדים. ולכך מתלווה עוד ספח. מה חשוב לך- להפנות תשומת לב הבריות לאנשים בודדים שזקוקים לתמיכה אנושית בראש וראשונה או לתאר "לצייר"- אדם בודד.ושמא ,אצל חשדן כמוני,מתגנב  הרהור שאם תשאל אותו לשלומו, הוא יענה לך כי הוא בא כדי להתבונן איך,הֶלֶך כמוני, מדי פעם  חוצה את הסמטה הזאת, בערך באותו זמן מדי שבת,או במהלך השבוע וחוזר כעבור רבע שעה.מי זה מעלה על דעתו שאדם שאינו גר במקום כלשהו הולך מן הבית שבו הוא גר לגינה של בית שבו הוא לא גר, כדי להשקות אותה.קצת מוזר,לא כן?

האמת היא שבתל אביב ,שחיה, נושמת, בועטת ,מבואסת ושאננה,מעת לעת, יש הרבה אנשים בודדים. לא עשרות ולא מאות אלא אלפים, ושום תכנית חסות של העירייה לא תענה על צורכיהם. יש כאלה שבודדים בבתיהם, לא רק קשישים אלא גם צעירים, שנסיבות כאלה ואחרות הפכו אותם לבודדים, לעתים תימהוניים, לעתים פגועים או מכורים לסם, או פשוט בתכלית הפשטות- בודדים. אבל להגיע אליהם ניתן רק במקרה או אם יהיו אנשים שמטרתם תהיה אחת ויחידה- לגלות אנשים בודדים.

בשקלול, עם השנים, אתה מגיע למסקנה כי בעולם המטורף שלנו, המקום האולטימטיבי להימלט אליו- הוא אל עצמך, אל ספסל בסמטת לב, לשָם השאון התל אביבי ושיח הסמרטפונים או רעש האופנועים  כמעט ולא מגיע. האדם, היחיד, הבודד, אשר החברה והממסד לא שמים עליו "קצוץ" – במקומו יושב, מהרהר או מתבונן בעלמא ורואה עולם מוזר. הוא עולם בפני עצמו, נראה מקרוב , והוא בעצם רחוק מאוד בגלקסיה האנושית.

 

* לפני כמה ימים חזרתי מן השוק עם תרמיל מלא ובעוברי בסמטת לב הספסל היה פנוי ואני התיישבתי עליו ושמתי בצד את  תרמיל הגב . כול אימת שמישהו עבר עצמתי עיניים. אולי יכתבו עלי פוסט.

 

 

 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • רם רוזנפלד  ביום 07/12/2017 בשעה 11:48 am

    כנראה נשמטה לה האות ד מהכותרת, או א… מי יודע 🙂

  • צבי גיל  ביום 07/12/2017 בשעה 12:18 pm

    אתה צודק רם. ד' גדולה נפלה כאן. העמדתי אותה על רגליה כדי שלפחות האחת לא תהיה בודדת.

  • Nati Gill Fogel Feng Shui  ביום 07/12/2017 בשעה 1:40 pm

    זרקור ראוי, אבא יקר, אכן לעיתים האנשים האלה שקופים מרצון, אך לעיתים ממבוכה ובושה. שאל את נכדתך שגם היא שמה לב אליו והביאה לו מרק. בלי שאלות וחקירה. פשוט תשומת לב יפה ונדיבה… אבל נודע לה שמו.
    באשר לך בפעם הבאה שאתפוס אותך על ספסל עוצם עיניים (מה??? הרי צבי גיל אף פעם לא עוצם עיניים!!!) אצלם ואפיץ בראש חוצות (-:

  • צבי גיל  ביום 07/12/2017 בשעה 1:56 pm

    הוא מה שאני חושב,בתי,ומה שאני אומר. תשומת לב היא אחד הערכים החשובים של האנושות, והיא כה חסרה אצלנו בקרב ציבורים שונים.

  • Elinor Fogel  ביום 08/12/2017 בשעה 6:34 pm

    אני אכן יודעת את שמו . ולא פלא שכך שמתי אליו לב , הרי זאת למדתי מהסבא שלי.

  • צבי גיל  ביום 08/12/2017 בשעה 6:47 pm

    chapeau לך אלינור

  • איה רובינפלד  ביום 09/12/2017 בשעה 9:52 pm

    Wow
    איזה סיפור!!!! מרתק מענג מרגש מפחיד משעשע עצוב מר מתוק והסוף…
    זה סיפור על יחיד על חברה על גלובליזצייה …
    לא טוב היות האדם לבדו
    אבל איזה שקט….

  • צבי גיל  ביום 09/12/2017 בשעה 11:13 pm

    תגובה מרגשת מקסימה- לעצמה. שקט שצועק

  • יהודית / אדיקה פיכמן  ביום 19/12/2017 בשעה 11:24 am

    צבי היקר,
    רק עכשו התוודעתי לבלוג ולכתיבה שלך . מאד מעניין ומרגשת דרך הכתיבה והרגישות שאתה מבטא.
    ישר כוח !!! המשך בדרך זו להעשיר את הקוראים אותך.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

%d בלוגרים אהבו את זה: