אלבֶּדה בְהָרֶט- להתראות הודו


 

רצח רג'יב גאנדי, חטיפת ישראלים בקשמיר, והונאה ברכישת אבני חן- ב"חבילה" של תרמילאי ישראלי בהודו.

 בין הארצות  שלא ביקרתי בהן  נמנית הודו, ארץ אניגמטית של אלף פרצופים, אתרים ומרחבים, שבעוד כמה שנים תהיה המדינה המאוכלסת ביותר בעולם. את החסר הזה אני ממלא עכשיו בקריאת הספר shantaram של גרֶגורי דיוויד רובֶּרטס, שהפך לרב מכר ואף תורגם לעברית ועובד לסרט. הספר במקור מחזיק 930 עמודים מודפסים  בפונטים קטנים ,במסע חוויות שקרו למחבר , יליד אוסטרליה ,ואותם העלה בצורת עלילה שהייתי מגדיר אותה מונומנטלית.

זה הביא אותי לשיחה, בנושא הודו, עם אבנר גורָלי, עורך ומגיש מוזיקה מוערך ב "כאן 88 " של תאגיד השידור הציבורי. אבנר יליד קיבוץ כפר גלעדי, כרבים מחבריו הקיבוצניקים הצעירים, נמנה עם נוודי העולם הישראליים, התרמילאים, והודו הייתה לא רק מטרה  במסגרת סיור, אלא בה הוא שהה כתשעה חודשים. הוא יצא להודו, במקרה, בעת מלחמת עיראק הראשונה -"מלחמת המפרץ".

avner 88

אבנר גורלי

אבנר וחבריו לא חיפשו את החופים המרהיבים בדרום הודו או  את שאון הכרכים דלהי וכלכותה. הם חיפשו את האוטנטי, את ההודי הודי וכאשר סיימו את הסיורים בחבלים אלה בתת היבשת הם סימנו את קשמיר. חבל ששמו הלך לפניו. אני כילד ידעתי מה טיבם של סריגי קשמיר המשובחים בתבל. חֶבֶל ארץ משופע כמעט בכול, באבני חן, במינרלים, בעמקים ירוקים ובהרים ובינתם נהרות ואגמים, ובזריחות ושקיעות שאין רבות כמוהן בתבל. לכאן באו רוזני הממלכה הבריטית  קציניה ופקידיה הבכירים כדי לפוש לרגלי הרי ההימליה, כאשר בריטניה הגדולה שלטה בתת היבשת והמושל בה היה משנה למלך. לכאן שמו פעמיהם אבנר וחבריו. הם נחתו בבירת החבל,סֶרינגאר, השוכנת לחוף אגם דאל אשר שולח אצבעות לתוך היבשה ובהן שטות סירות שמציעות מרכולת לסוגיה ומשוות לחלקים מן העיר מראה וונציאני.

סרינגאר

חבל קסום, אלמלא ריב הדמים בין חלקים גדולים של האוכלוסייה המוסלמית לבין הודו ששולטת במרבית שטחו של חבל, שגובל עם פקיסטן וסין. מדי פעם בפעם מגיעות לעולם ההדים של פעילות אלימה מצד תאים מחתרתיים וכנופיות טרור שמתחרות ביניהם מי יהיה אכזרי יותר. זאת מלבד העימותים המתמידים בין צבאות הודו ופקיסטן על גבולות החבל. לשם נמשכים  התרמילאים הישראליים כמו עש לאור.

 

"זה היה כמה חודשים אחרי שהגענו להודו ונרצח רג'יב גנדי שהיה חבר בפרלמנט ההודי והמזכיר הכללי של מפלגת הקונגרס ההודית. בעקבות רצח אמו, ראש ממשלת הודו,אינדירה גאנדי. היו מהומות ואז אנו החלטנו לנסוע לקשמיר. המליצו לנו לא לנסוע, אבל זה פעל בכוון ההפוך- נסענו." -פותח אבנר את הסיפור."המליצו לנו על "מלון הסירות" שאליו מגיעים תרמילאים ישראליים. כשבאנו למקום פגשנו ישראליים שעשו הרבה רעש סביבם, ואז החלטנו לעבור מלון, כי חששנו להתבלט בקשמיר."

חטיפת הישראלים.

 אחרי שהות של יומיים בסריניגאר נמסר לאבנר ועמיתיו כי חבורת הישראלים שאותה פגשו נחטפה על ידי אחת המחתרות. רובן לוחמות למען עצמאות קשמיר, כלומר שלא להיות חלק לא מהודו ולא מפקיסטן וליהנות מן האוצרות הטבעיים שבהם ארץ זאת משופעת. כשנודע לאחת המחתרות שתיירים מישראל הגיעו למקום ארבו להם וחטפו אותם. לפי הידיעה היו שם חמישה צעירים ושתי צעירות. אבנר מספר :" לפי מה ששמענו-בין הישראלים היו לוחמים של יחידות מובחרות בצה"ל.  בשלב מסוים הצליחו שניים להשתחרר, לחטוף את הנשק ובחילופי היריות נהרגו שניים מן החוטפים וישראלי אחד, אבל החבורה הצליחה להשתחרר. במהלך הבריחה ישראלי אחד ניסה למצוא מקלט אצל משפחה ובמהומה שנוצרה, מחתרת אחרת חטפה אותו. כול זאת שמענו מיד לאחר החטיפה מבעל המלון ,ואנו הכרנו חלק מן החבורה שהייתה במלון, ובעל המלון אמר לנו שאין לנו מה לפחד והכול יהיה בסדר. אבל לא ככה חשבו השלטונות. אנשי צבא הודו והמשטרה המקומית האיצו בנו לעזוב התעורר וויכוח גדול לבסוף נכנענו"

אבנר הוסיף כי לאחר זמן מה הם שמעו שרון בן ישי שהיה כתב של "ידיעות אחרונות" ובא למקום לסקר את האירוע , הוא שהביא לשחרור אותו ישראלי הודות לקשרים שהיו לו במקום. אם הוא זוכר נכון הדבר התפרסם גם בשעתו בעיתון "ידיעות אחרונות". ואכן במסגרת הסיקור התברר שהצעיר שנחטף היה יאיר יצחקי, ורון בן ישי אכן ראיין אותו ל"ידיעות אחרונות" לאחר ששוחרר. בהכירי את רון אישית לא אופתע משום שמועה או ידיעה  שנוגעת לרון. זאת מכיוון שאני מודע היטב לתבונה שלו ,למיומנות שלו כעיתונאי , לבקיאות שלו בנושאים ובאתרים שאותם הוא מסקר  ולאומץ לבו בהרבה מאוד מצבים, לרבות במלחמת יום הכיפורים, כאשר הוא הפסיק את עבודתו כשליח הטלוויזיה באירופה ובה לארץ וסקר את הקרבות  בסיני.

אשר לחבורה של אבנר זאת המשיכה ללדאק. לדאק  היא הנקודה הצפונית ביותר בהודו, אולם מבחינת נופי טבע ואדם היא שונה לגמרי. בעצם היא חלק של שכנתה הגדולה מצפון-מזרח: טיבט. ואכן, רבים מכנים את הארץ הזו גם בשם "טיבט הקטנה". ללדאק חשיבות גדולה מבחינה תרבותית כיוון שמעולם לא נפגעה על ידי הכיבוש הסיני, מה שאירע לאחותה הגדולה הצפונית. לאחר ביקור במקום אבנר וחבריו נסעו ברכבת לראג'יסטאן . ראג'יסטאן היא מדינה גדולה ובה יש מספר יעדים החביבים על התרמילאים. לכל עיר יש את האופי וסוג הטיול המיוחד לה. ג'ייפור- היא בירת המדינה, בהמשך דרומה ממשיכים אל אודייפור- עיר האגמים, ומשם צפון מערב אל ג`ייסלאמר- העיר המדברית. זהו המסלול המועדף על רוב התרמילאים. שם הגיעה החבורה.

אבנים יקרות.

"לאחר ביקור במקום שנמצא ממש על גבול פקיסטאן הגיענו לאגרה, העיר שמפורסמת  בזכות הטאג'-מהאל, אבל פחות ידוע על כך שהיא העיר הכי מסוכנת לתייר, מכול האתרים בהודו.כאן מתרכזים נוכלים מסוגים שונים, סתם גנבים ,תעשייה אדירה ומסועפת של הונאה ושוד.לאחר הביקור בטאג'- מהאל ובמקומות אחרים מישהו שאל אותנו אם יש לנו עניין ברכישת אבני חן שהם זולים כאן מאוד בהשוואה למערב. לאחר חצי שנה של סטאז' אמרנו לעצמנו כי אנו מנוסים ולא ניפול בפח- בואו נלך. הייתה אתי ידידה שלי רותם שאמורה הייתה להבין בנושא בשעה שאני כקיבוצניק לא היה לי מושג ירוק לגבי ערכם של אבני חן.לרותם היה כרטיס אשראי. הלכנו למשפחה אחת שהייתה ידועה במקום. הראו לנו את האבנים ואמרו לנו שנוכל למכור אותם במחיר הרבה יותר גבוה . הם לקחו את כרטיס האשראי העתיקו את פרטיו ומסרו לנו את האבנים. הסכום ששילמנו היה אלף ארבע מאות דולר.שערכם היה קרוב לפי שלושה מן הערך היום. זה היה סכום כסף גדול. "

שמחים וטובי לב החבורה המשיכה  לעיר וואראנסי התחנה האחרונה בסיור שלה בהודו. היא מצויה על גדות  הנהר גנגס,והיא העיר הקדושה ביותר להינדואיזם,ולידה העיר סארנאת מן הקדושות ביותר לבודהיזם."כשהגענו למלון"- מספר אבנר-" נתקלנו בעיתון שבו התפרסמה אזהרה לתיירים כי בעת ביקור באגרה יש להיזהר מאוד מרכישת אבני חן כי לרוב אלה מזויפות. ואכן לאחר בדיקת האבנים התברר כי 'עבדו ' עלינו ,רומינו. אלה לא היו אבני חן ורוחנו צנחה.וככה  בסיום סיור נחשק מצאנו עצמנו מבואסים, זועמים על העולם, על ההודים ובעיקר על עצמנו.כול הביטחון שלנו התנדף. חבֵרתי איבדה סכום גדול, ואני כמעט נותרתי ללא פרוטה.מצב ביש.בשלב זה נפרדנו. רותם טסה מכלכותה לאוסטרליה, ואני נסעתי לניו דלהי כדי לטוס לאמסטרדם לבקר אצל אחותי."

כשאבנר הגיע למלון בניו דלהי הוא לא יכול היה להירדם. הוא יצא בלילה לרחוב ,הסתובב  כמו סהרורי, מיואש ומדוכדך. ואז עם שחר הפציע אצלו רעיון לחזור לאגרה ולנסות ולהציל את אלף וארבע מאות דולרים שחברתו שילמה בעבור האבנים המזויפות.

אבנר: "אמרתי לעצמי שגם אם אכשל, לפחות אדע שעשיתי את המרב כדי לתקן את המעוות. דבר ראשון שעשיתי היה ללכת לחברת התעופה לדחות ביומיים טיסה שנועדה לי באותו יום לאמסטרדם ובמקום זאת לצאת לאגרה ולחזור בעוד יומיים."

חזרה לאגרה.

בדיקת המזומנים שלו הראתה  כי לאחר רכישת כרטיס רכבת לאגרה הלוך ושוב הוא יישאר כמעט בלי כסף. "בכול זאת החלטתי לצאת ברכבת לאגרה. כשהגעתי לאגרה ,הדבר הראשון שעשיתי היה להגיע לתחנת המשטרה. התייצבתי בפני השוטר התורן והתלוננתי על ההונאה. ציינתי באוזניו  כי דווקא לאחר סיור כה מוצלח שבו נהניתי והכרתי את הארץ ואת יושביה והתאהבתי בהם והסוף היה כה מר שקלקל את כול הסיור. ידעתי שחשוב מאוד לומר להודים שאוהבים את הודו. הם גאים בכך ולכן פרטתי על נימה זאת ושמתי לב שקלעתי. לאחר ששמעו אותי ושאלו אותי שאלות ואני הייתי נרגש מאוד. התבקשתי להתלוות לסיירת משטרה שבעקבותיה היו עוד כמה רכבים ואנו נוסעים בשיירה לאותו מקום ולאותה משפחה שממנה רכשנו את האבנים."

כשהגיעו לבית מצאו כי שני האחים שמכרו להם את האבנים לא היו בבית. השמועות בהודו עושות דרכן מהר מאוד ואל האחים כנראה הגיעה הידיעה שהמשטרה בדרך אליהם והם ברחו .המשטרה ערכה איזה חיפוש שטחי ונאמר לאבנר לחכות במלון. "באתי למלון וסיפרתי למנהל , שהיה בעל האכסניה, את הסיפור ,ומסתבר כי הוא כבר ידע עליו. ככה עפים  להם הסיפורים בהודו. בעל המלון שאל אותי מדוע פניתי למשטרה. אמרתי לו  כי לא היה לי למי לפנות." לא פונים למשטרה"- אמר לי בעל המלון באזהרה " הם לוקחים בקשיש". שאלתי אותו מה הוא מציע. הוא אמר לי שהוא מכיר אדם מהימן שלדעתו מכיר את המשפחה הזאת והוא ינסה דרכו להגיע אליהם. הוא נתן לי את הכתובת של האיש ואני הגעתי למקום. זאת הייתה חנות בדים, ואני סיפרתי לבעל החנות את הסיפור. האיש חייג בטלפון ונשמע מדבר עם מישהו מאותה משפחה. נדמה היה לי שהשיחה הייתה ארוכה מאוד, שעה ואולי יותר, כי מדובר היה לא בהחזרת מזומנים אלא בזיכוי כרטיסי האשראי שזה תהליך שלוקח זמן. לאחר שהוא הניח את השפופרת הוא אמר לי "דיברתי אתם והם יחזירו לך את הכסף". הייתי בהלם. איך מה, מי, קשה היה לי להאמין. אבל משום מה הוא נראה לי כאדם אמין והגעתי למסקנה שהוא דובר אמת."

"לאחר שלושה חדשים ,בתום הביקור באמסטרדם,אצל אחותי, כשבמהלך הביקור אנשים אמרו לי כי הוניתי פעמיים, פעם בעת רכישת היהלומים ופעם בהבטחה של הסוחר מאגרה, קבלתי הודעה שהכסף הוחזר לרותם. סוף טוב "

כששמעתי את הסיפור של אבנר נזכרתי בתכנים של הספר "שאנטאראם" . הרי בכך פתחתי שהספר מהווה מדריך מהימן ומצאתי בו סימוכין לקורות את אבנר. דֶדיֶיר ,שועל צרפתי נטוע עמוק במאפליה של בומביי ,יושב מול רוג'רס, מחבר הספר, במסעדה הקוסמופוליטית של בומביי- "לאופולד". הוא מסביר לו  בשני משפטים את החידה של הודו."הודו – הוא אומר- "גדולה בשטחה פי ששה מאשר צרפת ומאוכלסת פי חמישה עשר. תנסה להעביר מיליארד  צרפתים להודו ותראה מה יקרה. מהפכות כול יום, הרג המוני והרס  והתמוטטות מוחלטת של כול סדרי חברה ומדינה".תהיתי מה היה קורה להפך. מן הסתם מיליארד ההודים היו מסתדרים בצרפת "הקטנה"

זה  בעצם סוד החברה והאדם ההודי. מול הנוכל של אבני החן יש בעל חנות ,איש יושרה שטורח מתוך אמפתיה לסייע לזר שרוּמָה. אבל ,במקרה אחר , יש לפראבֶּקר, המדריך המופלא של מחבר  "שאנטאראם",שאותו הוא מכנה בשם לינבאבא- עצה טובה. זאת כאשר ללינבאבא אין כסף לשלם בעבור שני ימי שהות במלון והוא רוצה למכור את שעון היוקרה שלו."הזהר ידידי היקר לי ביותר, כשאתה עושה עסקים עם הודי"- אומר פראבקר לידידו." כשמדבור בעסקים- ההודי שם את הדת והמוסר בכיסו האחורי,והוא יתיש אותך, חברי הטוב, עד שיהיה משוכנע שהעסקה כדאית לו,ואתה יצאת נפסד- לא כן ידידי ". אבל להודי עצמו פנים רבות, בעיקר בנסיבות שונות. ככה אני קורה כי בטרמינל הרכבות הענק "וויקטוריה" בבומביי, בהגיע רכבת למרחקים ארוכים ,ההמון ידהר פנימה,דרך כול פתח וסדק, גם אם צריך לעלות על גופות,לדחוף מרפקים ולהפליא במכות. אולם ברגע שהדלות נסגרות והקטר מתחיל לנוע, הכול נדם, אנשים מדברים בלחש, יש רוגע ומקום לכולם על הכיסאות ועל הרצפות וחיוך של סבלנות,סובלנות ושל אחווה.

הפי אנד.עדיין לא. צריך לחזור לדלהי ומשם לאמסטרדם. על כך בפעם אחרת.

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • ענבל  On 02/11/2017 at 9:52 am

    סיפור מקסים! כל הכבוד על הנחישות:)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: