השיווק הגדול לקראת החגים-מוצרי מזון,טואלתיקה ודת


 

זה לא שהחרדים מנסים לכפות את הדת. זה החילוניים שמאפשרים זאת.

 מדי שנה "הימים הנוראים" שבאים עלינו , ו"הימים הטובים" שבאים אחריהם  מלווים במסעות שיווק אינטנסיביים שעוסקים בעיקר "כיבוש", הלב לאורחות חיים דתיים. זאת אף שהקב"ה כלל אינו זקוק למפלגות חרדיות וחרד"ליות שמשווקות וכופות מנהגים דתיים. לכול יהודי מאמין ישנו קו אדום לקב"ה. ואילו כול הררי המלל, והפיוס והפיתוי- כול אלה פוסחים על חשבון הנפש בכול הנוגע ליחסים בין אדם לחברו, בין החברה לבין המקופחים שלה ובינה לבין ערכים שאבדו.

במקרה או שלא במקרה,לקראת ראש השנה ויום הכיפורים,אבישי בן חיים אשר סוקר את המגזר החרדי והדתי בערוץ 10 הביא הפעם סדרת כתבות תחקיר בשם "מדריך הכפייה הדתית". הוא מבקש להראות לנו הצופים כיצד מצליחים החרדים במאבק לשינוי המרחב הציבורי החילוני. לדעת בן חיים בתקופה האחרונה ניכרת עליה ברורה במאמצי החרדים להגביר את הכפייה הדתית, ולהשפיע יותר על המרחב הציבורי. להערכתו הציבור החרדי שינה מגמה ועבר ממאבקי הגנה על ה"גטו" התרבותי שלו והחברתי שלו להסתערות על המרחב החילוני.

גם אם יש בעיות בהגדרה של כפייה, העובדה שזאת התחושה מלמדת שאכן ככה חש הציבור הרחב. אמנם התנועות החרדיות, קרי החסידיות, שהיו מוכרות לי בפזורה, שינו את הטקטיקות שלהם במאמץ לשמור על הקיים, אבל, וזה חל על כול התנועות החסידיות בארץ ובחו"ל-  הם נרתעו ממש מכול פעילות "מיסיונרית" לא רק בקרב לא יהודים אלא גם בקרב יהודים. לא תמצאו בנמל התעופה בן גוריון "עמדות" להנחת תפילין מטעם "אגודת ישראל" או "דגל התורה".רק תנועה  משיחית שלא מאפיינת את חצרות הרבנים החסידיים ,כמו תנועת חב"ד ,היא שמעודדת גם גיור וגם חזרה בתשובה. והיא במתק שפתיים, באכסניות שהיא מקימה ברחבי העולם, ובהנחת תפילין בנמל התעופה- ובעוד שורה של פעלולים- כולל העלאתו לחיים של הרבי מלובאביץ', שמזמן הלך לעולם,היא זאת אשר בשקט , בשקט מנסה מזמן לכבוש את המרחב החילוני ואין כתבה ולא סידרת כתבות.

בכך חב"ד  לא רק אקטיביסטית אלא גם בעלת נטיות אימפריאליות כמו אחותה התאומה בנצרות ה"כת המורמונית" שגם היא כת מיסיונרית. כול שאר התנועות החסידיות שנמצאות גם בפזורה וגם כאן בארץ נמצאות בעמדת התגוננות, כפי שהן רואות זאת. ואם הם חשות  בצעדים שלדעתם אינם עולים בקנה אחד עם מה שהם רואים כ"סטטוס קוו", אז הם מוצאים כול פרצה כדי לחדור אליה ולהשפיע בה. בכך הם בעצם שומרי החומה של ההלכה הישנה. הפתיחה למשנה של פרקי  "אבות" אומרת ככה :"משה קבל תורה מסיני, ומסרה ליהושע, ויהושע לזקנים, וזקנים לנביאים, ונביאים מסרוּה לאנשי כנסת הגדולה. הם אמרו שלושה דברים. היו מתונים בדין, עשו תלמידים הרבה ועשו סייגים לתורה.".זאת עושה בעצם ההלכה שמציבה מאז ומעולם את גדר ההתרעה וההרתעה מפני הפגיעה בקדושת הדת. לצערנו מאז הרמב"ם אין לנו גדולי תורה אשר מנסים להתאים את ההלכה לעידן החדש. מי שעשה זאת פה ושם היה הרב עובדיה יוסף. אשר לרבנות הראשית היא  גוף אנכרוניסטי שבולע כספי ציבור וכפי שהתברר גם חממה לשחיתות.

עם זאת הנוהג, בעצם החוק הבלתי כתוב ,של התנועות החרדיות תמיד ידע את הגבול היכן שיש לעצור. הכלל היה : "דינא דמלכותא דינא". לאמור בשום אופן אין לפעול בצורה אשר תתנגש בחוקי הארץ שבה יושבים היהודים.זאת הייתה גם הדעה של תנועה חסידית כמו "אגודת ישראל" , אשר גם בשבתה בממשלת ישראל, היא ראתה בכך צורך קיומי. אצלה "המדינה בדרך" לא הסתיימה ב-15 במאי 1948 אלא היא נמשכת עד לבוא המשיח.זה אמור לגבי תנועות חרדיות אחרות באותה מידה.

 

רשות היחיד ורשות הרבים.

 לסוגיה הזאת כמה פנים. היבט אחד שייך לממסד. הממסד, מטעמים פוליטיים ולא דתיים, יכול לקבוע שאין תחבורה ציבורית בשבת,אין נישואין אלא באמצעות בתי הדין הרבניים וכיוצא באלה תקנות. לדעתי אילו באמת המפלגות החילוניות בקואליציה היו עומדות על דעתן,ואילו לא היה חשש שמפלגות האופוזיציה לא יארבו לחרדים, בטעון כזה או אחר, כי אז לחרדים אין נשק. האיום שלהם הוא ריק. אין להם קלפים טובים במשחק הזה. שכן המפלגות החרדיות הן אלה שקשורות בעטינים של הממסד. בלעדיהם הן לא יכולות להתקיים ולתמוך באלפי תלמידי ישיבה "אשר תורתם אומנותם" או בעצם קיומם כמפלגות. למעט בתקופות קצרות הן לא הועמדו במבחן הזה. אבל גם במצב שבו הממסד מטעמים פוליטיים נכנע ללחץ החרדים, הציבור החילוני יכול, ובמקרים מסוימים אכן עושה, כדי להתנגד בפועל לכול סוג של כפייה. יותר ויותר זוגות צעירים עורכים את החתונות שלא במסגרת המועצה הדתית, קוברים את מתיהם בבתי עלמין חילוניים, נוסעים ומארגנים תחבורה ציבורית בשבת. או הסוגיה שצצה  מחדש -משחקי כדורגל בשבת. אם  משחקי הכדורגל יתקיימו רק בימי חול, החילונים ואפשר גם המסורתיים ידירו רגליהם מן האצטדיונים ונראה כיצד הקבוצות  מחזיקות מעמד

.כול שעל הגורמים החילוניים לעשות הוא לפעול באותה תקיפות ועקביות כמו החרדים. והם ברוב המקרים לא עושים זאת. ביו היתר מכיוון שצאצאיי העולים ממזרח אירופה ומארצות אסיה ואפריקה יש להם אהדה למסורת. אלמלא המעשים של החרדים גם היחס לדת היה שונה, שכן החרדים והחרד"לים הם אלה שמשניאים את הדת על הציבור החילוני. יתרה מזאת הציבור החילוני  כמו גם הציבור הדתי יעמדו על כך כי רבות מן התקנות שנוגעות לתחום החברה והבילוי יהיו בתחום המוניציפלי ולא הלאומי. ככה שבבני ברק לא תהיה תחבורה ציבורית בשבת, אבל  בתל אביב היא תהיה כפי שהיא בחיפה מכוח ה"סטטוס קוו".

סוגיית השרות בצה"ל

הפסיקה של בית המשפט הגבוה לצדק אשר ביטלה את חוק הגיוס, לא עשתה זאת כמובן בהקשר של דת ומדינה, אלא אך ורק בהקשר של סוגיית השוויון. מי שקבל את הנתזים, היו לא רק הקהילה החרדית אלא, באותה מידה ,הקהילה  הערבית בישראל שגם מקרבה רבים לא מתגייסים. במישור החוקתי, לא מתקבל על הדעת שבית הדין הגבוה לצדק לא יפסוק ככה. שכן הוא כרשות השופטת אשר שומרת הסף , הן של הרשות המחוקקת והן של הרשות המבצעת, חייבת לשים סייגים אשר מבטיחים שוויון זכויות וחובות של כול אזרחי המדינה.

עם כול זאת,הייחודיות של חברה דמוקרטית היא שלא לרמוס את המאוויים של הפרט או של הקבוצה שהיא במיעוט. בין אם מדובר במיעוט החרדי בקרב האוכלוסייה הכללית ובין אם הדבר נוגע למיעוט של האזרחים הערביים במדינה. לכול אחת מקבוצות אלה יש הסתייגות מן השרות בצבא, ואין טעם לנבור בנסיבות, ודי בכך שהאמונה שלהם או הזהות הלאומית שלהם מתנגדת לשרות בניה ובנותיה בצה"ל. זאת כותב אדם ששרת בצה"ל, שלוש בנותיו שרתו בו ושבעה מנכדיו שרתו, או משרתים, בצה"ל.

ויש עוד נימוק שהוא ביסודו מעשי- מנהלי ואפילו כלכלי, והוא שצה"ל לא זקוק לאוכלוסייה החרדית. היא מכבידה עליו יותר מאשר מועילה לו. וזה אמור במידה פחותה בכול הנוגע לאוכלוסיה הערבית, אשר רובה, למעט הדרוזים, הצ'רקסים וחלק נכבד מן השבטים הבדוויים, אינם מתגייסים. צבא ההגנה לישראל, שהוא צבא העם מתמקצען. באחרונה שמענו כי לפי התכנית של צה"ל, חיילים ביחידות המובחרות ישרתו שמונה שנים ויתוגמלו בהתאם. התנאים והנסיבות בעולם, וישראל מבחינה זאת אינה יוצאת מן הכלל, מכתיבים לצבאות מהפכה טכנולוגית אדירה. מה שכן, צה"ל בניגוד למדינות אחרות יצטרך להחזיק כוח מילואים וגם לאמן אותו. לשם כך הוא אינו זקוק לא לחרדים ולא לאזרחים הערביים.

אבל מכיוון שמדובר בסוגיה שוויונית, לא רק מן הראוי אלא מן הכורח שכול אזרחי המדינה יישאו בנטל בצורה שתאפשר להם לקיים את אורח חייהם או את תפיסתם. לכן חוק שרות לאומי הוא כורח המציאות. במסגרת שרות כזה, גם תלמיד ש"תורתו אומנותו" , ישרת את הקהילה. הוא יכול לעשות זאת בשכונה שלו, ככה שזה יאפשר לו גם ללמוד וגם להיות בבית. זה גם זול יותר למדינה. תחומי השרות בקהילה הם רבים. חינוך, בריאות, סביבה, ביטחון. למשל שום שערה לא תיפול משערות ראשו של בחור ישיבה אם הוא יהיה במשמר האזרחי בשכונה שלו. ביום או בלילה. זכור לי כי בעת היותי כתב רשות השידור בארה"ב בסוף שנות הששים של המאה הקודמת שלחתי כתבה על המשטרה החסידית ברובע "מונסי" במרחק חמישים ק"מ מצפון לניו יורק, מובלעת חרדית בעיר ראמפו במדינת ניו יורק העלית. אינני יודע אם כיום היא עדיין קיימת, ואם  היה בה צורך מן הסתם היו שוטרים חרדים. בכול מקרה אחד מסגניו של שריף המחוז הוא יהודי חרדי ממונסי.

צה"ל או המשרד לכלכלה יכולים להקים מסגרות של סדנאות שבהם המשרתים ילמדו מקצועות בתחומים אשר דרושים לחברה. אין לי כול צל של ספק כי יצירתיות מחד ומערכת הסברה יעילה מאידך יקלו על ביצוע חוק זה.

זה אמור באותה  מידה באוכלוסיה הערבית. צעיריה לא נשלחים להלחם בחזיתות של מדינות ערב, ולא במשמר הגבול, אלא בשרות הקהילה שלה עצמה. ואין שום עילה,ושום נימוק ששרות כזה אכן יהיה קיים.לשם כך אין צורך להתחכם ולהצר את צעדיו של בית המשפט העליון, אלא לחוקק חוק שעולה בקנה אחד עם חוקי היסוד של המדינה.בן גוריון ,מדינאי נועז ומרחיק ראות עשה משגה היסטורי בכך שהוא לא פעל לחקיקת חוקה. אבל בבוא היום ואשכול של חוקי יסוד יהוו את החוקה. בינתיים בית  המחוקקים צריך לחוקק חוקים שכול הציבור, וחלקים ממנו ,יוכלו לעמוד בהם. קיים חוק שירות לאומי-אזרחי, התשע"ד-2014'  ואותו צריך להתאים לנסיבות החדשות. אותו צריך לחוקק ולאכוף.

אפשר שאם בתחום הזה הציבור החילוני יכיר בצרכים המיוחדים של האוכלוסייה החרדית, בתחומים אחרים שבין דת למדינה הציבור החרדי יתחשב בצרכים ובמאוויים של הציבור החילוני. במילים אחרות הציבור החילוני, שהוא הרוב במדינה, חייב להכיר  בצרכים של המיעוט. אולם משעשה זאת עליו להציג תמרורו עצור היכן שממסד הדתי מנסה לכפות עליו אורח חיים שונה.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: