בית הלורדים של הטלוויזיה בישראל


מפגש של אנשים שהניחו את היסודות למדיום החזותי בארץ.

"old soldiers never die they just fade away" –" חיילים וותיקים לא מתים, הם רק נמוגים"- אמר אחד מגיבורי מלחמת העולם השנייה הגנרל דוגלאס מק-ארתור. אבל בניגוד לחיילים – שדרים וותיקים מתים אך לא  נמוגים . מי שהזכיר לנו זאת הוא אבי אנג'ל, בשעתו כתב כלכלי בכיר בטלוויזיה הישראלית, שזימן את וותיקי הטלוויזיה הישראלית- בעצם את מייסדיה ,להרמת כוסית לשנה החדשה, במסעדת "פסטל " בתל אביב.

אבי הזכיר לנו, אם היה צורך בכך ,כי את הטלוויזיה הישראלית, שעשתה בשעתה חדשות לא פחות משסקרה אותן- הקימו אנשים. הם אלה שחרשו את התלמים הראשונים של המדיום החדש בארץ שלא הציבור ולא מנהיגיו לא היה להם מושג ירוק  איך לעכל אותו. הם לא המציאו את הטלוויזיה. הם הקימו אותה בארץ. בעולם, בעיקר במערב, הקמת טלוויזיה היא עניין של בניית מוסד שיש בו ייצור ויצירה תוך גיוס משאבים וכוח אדם שיענו על הצרכים המידיים  ועל השאיפות לעתיד. זהו. כול השאר שייך למקצוע ולאנשיו שימָצו אותו טוב ככול שניתן. בשקשוקה הציבורית והפוליטית בישראל של אותם הימים- אנשים אלה היו צריכים לספוג חבטות של פוליטיקאים,אישי ציבור וכן, גם עיתונאים, גדושי יומרה ונבערים מדעת בכול הקשור במדיום החדש בארץ, ובאותו זמן לעבוד קשה ולהוציא את המרב כדי להביא את החדשות ואת ענייני היום בתנאים כלכליים, מבניים  וטכניים קשים ומורכבים. וחרף כול זאת הטלוויזיה הישראלית בשנות ה-70 הייתה טובה, לא רק יחסית אלא בכלל, וכולל זאת בימינו.

אומרים שהזיכרון הוא סלקטיבי ואנשים נזכרים רק בדברים החיוביים. אז, הביקורת, מסיבה זאת או אחרת, הייתה  גם פנימית ולא רק חיצונית. גם הפעם ב"מָבָּט לישָנות" תוך העלאת זיכרונות, שכיום הם כבר בגדר פולקלור,אנשים הצליפו רטרוספקטיבית. ואיך לא. במצבי לחץ כאלה של אז וכאשר מכונסים בכפיפה אחת שדרים בעלי אגו מפותח, אך גם כישרונות לא מבוטלים, שבאו מן הרדיו, מן  העיתונות הכתובה ומבתי ספר לטלוויזיה וקולנוע, וכאשר כול אחד ידע מה טוב יותר, קשה לצפות לאווירה מדובשנת. אבל חרף כול אלה -כול הפרטים הללו היו לקולקטיב אחד שעשה את הטלוויזיה הישראלית. לא רק את הציבורית אלא גם את הערוצים המסחריים. עם מייסדי חברות "רשת" ו"קשת"- הצמד של ערוץ 2 שעומד להיפרד, נמנו דן שילון ואלכס גלעדי. ואת "טלעד" המנוחה יסד עוזי פלד שעשה את הסטז' ב"צוות ההקמה של הטלוויזיה".מכאן שהטלוויזיה הישראלית, הערוץ הראשון, הייתה החממה לרוב הטלנטים לא רק בשידור הציבורי אלא גם בשידור המסחרי- עד עצם היום הזה.

על הטלוויזיה בתקופת רבין.

כפי שניתן לצפות לא חסרו בערב הזה גם סיפורים מעניינים,רובם על האווירה הפנימית ששררה אז. אני רואה לנכון להביא סיפור אחד אשר יש בו כדי להוכיח, אם ההוכחה דרושה בכלל, כי העידן היפה של הטלוויזיה הישראלית , באותן שנים, קשור במידה רבה בהתנהגות של הממסד הפוליטי, בייחוד העומד בראשו. והנה סיפור של דן שילון מנהל חטיבת החדשות באותו מפגש. "תקופת כהונתי כמנהל החדשות חפפה את תקופת כהונתו של יצחק רבין כראש ממשלה. ולמרות שערב ערב, בשידורי החדשות, חשפנו וקילפנו את ליקויי ממשלתו, לא שמעתי ולו פעם אחת תלונה ממנו. כך קרוב לשלוש שנים. ואז, בשלהי כהונתו וכהונתי, הגיעה שיחת הטלפון "המאיימת". השעה הייתה שבע בערב, שעתיים לפני "מבט". "ראש הממשלה רוצה לדבר אתך", בישרה המזכירה. ראיתי לנגד עיניי את הגרוע מכל. ואז נשמע קולו העמוק. "ערב טוב", פתח, "אתמול שידרתם בחדשות שלא משתלם לחקלאים בפתחת רפיח לגדל עגבניות". "נכון", השבתי בהיסוס. "והנה יושב אצלי עכשיו רענן וייץ מהקרן הקיימת, והוא אומר שמשתלם מאוד לגדל שם עגבניות. אז בדוק את העניין עם הכתב שדיווח על כך ותקן את הדיווח, אם צריך". השיחה הסתיימה ואני שפשפתי את אוזניי כלא מאמין. שלוש שנים אנחנו מאכילים אותו ואת ממשלתו מרורים, והפעם היחידה שהוא מתלונן, זה על גידול עגבניות בפתחת רפיח.אפשר שהיו מקרים והוא פנה אל ארנון(מנהל הטלוויזיה -ארנון צוקרמן) אבל אליי זה לא הגיע. זה היה יצחק רבין"

אני מבקש להוסיף כי אני עשיתי היכרות  עם רבין בוושינגטון, כשהוא היה שגריר ישראל ואני שליח  רשות השידור בארה"ב. לאחר מסיבת העיתונאים הראשונה שלו עם העיתונאים הישראליים, הוא ביקש שנשב ונשוחח. התיישבנו שם על אדן איזה חלון במבואה של השגרירות, כמו זוג פלמ"חניקים ליד מדורה שכָּבתָּה. לאחר שהוא הבטיח שאקבל כול עזרה מצדו ומצד אנשיו, אמר לי." יש לי בקשה אחת, אם אתה משדר משהו שנוגע לפעילות השגרירות, במישרין או בעקיפין, אנא בדוק את מהימנות הידיעה עם דן" (הכוונה לדן פתיר יועצו לתקשורת) ואחר כך תפעל לפי שיקול דעתך". בתקופת היותו ראש הממשלה,שאותה הזכיר דן שילון, נערך בירושלים הכנס הבינלאומי של מנהלי החדשות האקטואליה והספורט של "איגוד השידור האירופי". כמי שהכיר את הארגון ואת ההנהלה מתקופת היותי מנהל החדשות, לפני שילון, התבקשתי על ידי מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן ומנהל חדשות דן שילון, לתאם את הכנס, שלוגיסטית אורגן על ידי חברת "כנס". בפניה שלנו אל ראש הממשלה שיאות לקבל משלחת מטעם הכנס, הוא נאות מיד, אך הוסיף " יש לי בקשה, שתארגנו, אם אפשר, פגישה עם שר החוץ יגאל אלון בקיבוצו, קיבוץ גינוסר. אעריך זאת מאוד"- ככה שגם אני יכול להוסיף:זה היה יצחק רבין.

post images (13) - עותק

בתמונה מצד ימין למעלה: דן שילון,דן פתיר,רה"מ -יצחק רבין, צבי גיל. במפגש עם ראשי החדשות של איגוד השידור האירופי בלשכת ראש הממשלה בירושלים.

אלה שהתפקדו ואלה שלא יכלו להגיע.

אם תרצו באותה מסעדה שאליה אבי אנג'ל זימן את עמיתיו בעבר, התכנס " בית הלורדים" של הטלוויזיה בארץ, זאת הפעם הראשונה, ואבי הבטיח שלא הפעם האחרונה. באותו ערב הוזכרו אלה שהלכו מאתנו, והנה,אליהם הצטרף אתמול דניאל פאר, ואין לדעת מי יצטרף אליהם בשנה הבאה. שכן כמו  המוהיקאנים, זה שבט שהולך ונעלם, כמו המדיום עצמו שאיננו כפי שהיה פעם- לטוב ולרע. הם לא נמנו עם מייבשי  ביצות כבארה,שההורים  של אחד מהם אכן היו כאלה, אבל הם חלוצים בתחום המדיום החזותי בישראל.

במפגש הוזכרו השותפים בעשיית החדשות- הצלמים, אנשי קול, התאורנים,אנשי האולפן ,אשר בלעדיהם אי אפשר לעשות טלוויזיה.  אשר לשאר,בין אם  הוזמנו ולא יכלו להגיע ובין אם לא הוזכרו, אני רואה לנכון להביא את אלה שאני הכרתי ולא היו:מי שעזר לי בכך, אך הוא עצמו לא יכול היה להופיע הוא יאיר אלוני. והנה אלה שהם אתנו ונעדרו מן המפגש: אלי ניסן, יעל חן,גילה דורון,ברכה רוזנפלד,מיכה לימור, אהוד יערי, צבי גורן, שלמה ארד,עמוס ארבל, לאה פילצר,אירית אמבר, אריה אורגד,אורי גולדשטיין,כרמית גיא,דוד גלבוע,מנחם הדר,רפיק חלבי,אהוד יערי,בני ליס,נסים משעל,יואב טוקר, מנשה רז,אילנה סיוון. לא הוזמנו אנשי חטיבת התכניות- תעודה, דרמה ,בידור,נוער, ומורשת. כמו גם עמיתנו בשידורי הטלוויזיה בערבית. זאת בעצם הייתה העילה  הראשית לשיווק הטלוויזיה מצד טדי קולק, מנכ"ל משרד ראש הממשלה, ואלה שצידדו בהקמת המדיום. לאמור לנוכח קיום הטלוויזיה בארצות ערב יש צורך להקים אותה בארץ- במסגרת "ההסברה" ועוד "לוקשים" מן הסוג הזה. בכלל, הטלוויזיה בערבית הייתה בן חורג. ככה או אחרת,פה ושם גם שיני הזמן נושרות. עם זאת האירוע הוגדר על ידי אבי אנג'ל "ישיבת הבוקר של מערכת "מבט,"  ומן הטעם הזה-הוזמנו אנשי המערכת והמנהלים, שחיים, והיו זמינים.

אשר לפוטואופ  שהחלק העליון מטושטש, וגם אם התמונה לא יצאה הכי ,הכי,בלשון המעטה, זה ללא ספק, לפחות בעיני מזכרת נאה.

בתמונה: בשורה הראשונה מימין: דן שילון,ארנון צוקרמן,טוביה סער,חיים יבין, מיכל גורן,מירי צוקרמן,אברהם קושניר.

בשורה השנייה:מימין: אבי אנג'ל,יעקב אחימאיר,חיים פלטנר,נחמן שי, יהודית רז,שרי רז.

בשורה השלשית:מימין – יאיר שטרן,אליעזר יערי,משה שלונסקי,דליה מזור,גיל סדן.

בשורה האחרונה:מימין:עוזי בירמן,דן בירון,רון בן ישי,צבי גיל, דן רביב.

לא נמצאים בתמונה והיו במפגש יגאל גורן, מיכאל קרפין.

לכן בהמולה אצלנו ובמה שנקרא  "סערת רוחות" ( בהעדר הוריקנים  וצונאמי) עקב התהפוכות שחלו בשידור הציבורי, הדמויות אשר התכנסו בתל אביב הם המסד למדיום החזותי בארץ, לאמור הם אלה שהניחו את היסודות לטלוויזיה בארץ. כאמור:

Old Broadcasters die but they never fade away..

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אלי ניסן  On 28/09/2017 at 6:15 pm

    צבי, תודה על תיאור המפגש, שלא נכחתי בו בשל מחלתי.
    אלי ניסן

  • צבי גיל  On 28/09/2017 at 7:14 pm

    אלי. החלמה מהירה. בכך אני מבטא את הנוכחים ששותפים לברכה הזאת. מעבר לכך,אבי אנג'ל הבטיח כי בשנה הבאה תבוא. אל תאכזב אותו.

  • בועז כהן  On 29/09/2017 at 12:48 am

    תודה רבה על כל מה שאתה כותב ומזכיר.
    זו מלאכה חשובה.

    שנה טובה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: