הוסרה צלקת סביבתית בדרום תל אבב


התחנה המרכזית הישנה של  תל אביב- הסוף.

מסיפורי קיץ

 מאז שנסגרה תחנת האוטובוסים הישנה של תל אביב לפני שמונה שנים ,בחודש הזה, זאת הייתה צלקת אורבנית, מוגלתית, פֶגע  סביבתי ואנושי בשכונת בית שאן בדרום תל אביב, אשר עדיין משקיפה על גורדי השחקים של המרכז וצפון כמו מתוך בולען. אני מזדמן לאזור הזה מדי שבוע . בדרך אליו וממנו לתחנת האוטובוס אני עובר במדרכות מרוסקות, בכבישים עם מהמרות, בניינים עלובים וסביבה מוזנחת ומזוהמת. תל אביב השובבה והנהנתנית טרם הגיעה לכאן.

משום כך איש בשורה אני. מי שמזדמן לאזור שכונת נווה שאנן בדרום תל אביב מצפה לו הפתעה. בימים אלה הוקם במקום מתחם ספורט נאה ובצדו מגרש חניה גדול,  ריצוף, צמחיה, מעברים ותאורה- חג לעין בדרום המוזנח של תל אביב. נזם זהב באפו של הדרום הזנוח. כאן המחלקה לשיפור פני העיר עשתה מה שהיא עושה בדרך כלל אבל לרוב במרכז ובצפון, ואפשר שגם בדרום, אבל במרחב הגדול של האזור ,זה, כאמור, עדיין לא מורגש. אבל זאת התחלה נאה.

20170711_11355520170711_113605

המתחם החדש.

עד לפני כשנה השטח עדיין היה שטח הפקר, אף שהיה מגודר, וגדר כידוע לנו מזמינה פרצות, ואלה  היו בשפע. דרכם  התנחלו מדי פעם "הומלסים" ולעתים קרובות יותר שוק פתוח לסמים וזנות או להשלכת פסולת. ובאופן פרדוקסלי ופולקלורי,  ראינו גם צוותי צילום שמצלמים לסרטי תעודה או "נוסטלגיה"

לא נותר זכר לאותה תחנה "חדישה" ,שהופעלה בעת מלחמת העולם השנייה, בעיר העברית ליד שכונת נווה שאנן ולא הרחק מתחנת הרכבת בדרום תל אביב. התחנה על רציפיה, המבנה המנהלי שלאורכה והמעברים תת- קרקעיים שבין הרציפים, הייתה מרשימה בשעתה. היא הייתה  מוקד התחבורה לכול קצות הארץ. אני מעלה  זיכרונות מאותו מרכז העצבים של התחבורה הציבורית  באותם ימים ,לא מתוך נוסטלגיה אלא כדי לתאר מעט ככול שאני זוכר כיצד  נסענו ברחבי הארץ בשנות הארבעים ושנות החמישים ובאלה תנאים. כיום המציאות השתנתה ולכן הצרכים השתנו אבל אז זאת הייתה המציאות ואנו חיינו אתה, ואינני חושב שהתחושה אז  הייתה שלא חיינו רע,בהתחשב במציאות הקשה, אף שלא אומר שזאת הייתה הנאה צרופה. בכלל לא.

 

אני עשיתי הכרות עם התחנה המרכזית הזאת בשנת 1946 שנה לאחר בואי לארץ ובביקור אצל דוד אמי בתל אביב. במבט ראשון הרשימה אותי התחנה. היא אמנם הייתה בחוץ בניגוד  לטרמינאלים בחו"ל ,שילוב של תחנות רכבת ואוטובוסים. כאן ,כאמור היא הייתה בקרבת תחנת רכבת בדרומה של תל אביב. היה זה ריבוע גדול עם על רציפיו והתורים הארוכים שהשתרכו  בכול הקווים ובייחוד בקווים לחיפה ולירושלים.

דומני שהיו אז שני סוגי אוטובוסים בשרות אגד. אלה היו אוטובוסים מוסג "פורד קומט" עם האף הגבשושי הבולט וחלונות צרים שדומים לרכבים של שרות בתי הסוהר כיום, ורכבי "דוג'" דומים. בשל הגבשושית הקדמית של ה"פורד" נהגי אגד קראו לו "טעפעלע"-ביידיש- סיר קטן, והנהגים הפואטיים קראו לו "סיר הסירים". האוטובוס הזה לא אהב מהמורות בדרכים, מכיוון שהקפיצים שלו הרימו את הנוסעים היושבים וטלטלו את העומדים. אני ראיתי בו בשעתו, בנסיבות מסוימות, מרשם טוב ליולדות שלא התקבלו לחדר הלידה בשלב הראשון של הצירים, והיו זקוקות לעוד איזה טלטול. הפורדים עשו זאת.

 

OLYMPUS DIGITAL CAMERAdogde

ה"פורד" וה"דוג'"- צילומים מוזיאון אגד

הדבר השני היו הקולות והריחות שעלו מחדרי השירותים שהיו בקומת הקרקע במבנה ההנהלה של התחנה. שירותים אלה לא ענו על הצרכים ,תרתי משמע, של מאות נוסעים ובוודאי שלא של העוברים והשבים בסביבה. בימים אלה  המתכננים לא נתנו דעתם להיבט זה של צרכים. לרוחבה של התחנה עמדו מוניות שנהגיהם צעקו חיפה ,חיפה ירושלים.

התחנה כמטרה לתקיפות ולפיגועי טרור.

 כבר בראשית מלחמת העצמאות, ב- 18 במאי 1948 הפציצו שני מטוסים מצריים את התחנה המרכזית, הפצצה שגרמה לארבעים ושנים הרוגים ועשרות פצועים והייתה אחת ההתקפות הקטלניות במהלך מלחמת תש"ח. אגב ניסיון דומה נעשה בראשית יוני כשהופיע שני מטוסי דאקוטה מצריים בשמי העיר תל אביב ולאחר שהטילו את הפצצות הראשונות הופלו על ידי שני מטוסי מסרשמיט של חיל האוויר הישראלי הצעיר.

התחנה המרכזית שימשה מאוחר יותר לפיגועים מן הקרקע בספטמבר 1968 הוטמנו מטעניי צד שגמרו להרוג אחד ולפצוע. בספטמבר 1970 נהרג צעיר מפיצוץ רימון שנוטמן בפח אשפה. ביולי 1972 נפצעו תריסר אנשים מפיצוץ מטען ליד חדרי השירותים. בינואר 2002  מספר דומה של פצועים נגרם כתוצאה מהתפוצות מטען שנשא עליו מחבל מתאבד.ביולי אותה שנה שני מחבלים פוצצו עצמם ליד מסעדה בקרבת התחנה שגרמה לשני הרוגים ולשלשה פצועים. אולם כרוניקה זאת של פיגועים לא הביאה לצמצום מספר המשתמשים בתחנה בראשית ימיה של המדינה כי לא הייתה חלופה אחרת. מספר הבעלים של רכב פרטי היה מאוד מצומצם. אלא שגם הנסיעה באוטובוסים  של אז ובדרכים של הימים ההם לא הייתה תענוג גדול.

ויהי בנסוע.

ב"פורד קומט" או בדוג' – הכבודה שלקחו הנוסעים לא הוכנסה לגוף האוטובוס כמו בימינו אלא הועלתה לגג שעליו הותקן מעקה ואליו הגיעו בסולם מאחורי הרכב כדי להניח את המטלטלים  הכבדים. הקלים נלקחו פנימה. נוסעים רבים הצטיידו במזון מסוגים שונים, לרבות ירקות  פירות,  ביצים קשות ,פרי הדר וכיוצא באלה מצרכים ל"מסע ארוך" הדרך בין תל אביב לחיפה נחשבה למסע ארוך, אף שמדובר רק בשעתיים או שעתיים ורבע. האוטובוס לחיפה עצר בחדרה. לא רק כדי להעלות או להוריד נוסעים ב"אקספרס" הזה, אלא כדי שהנהג ירד ויסעד את לבו במסעדה על חשבון הבעלים שהרוויח בעיקר מן  התמורה למזון ולשתייה שהוא מכר לנוסעים. זה היה הנוהג ולא נקרא "שחיתות". ככה קבעה חברת "אגד" כצ'ופר לנהגיה, אף שנהג באגד נחשב באותם ימים כאדם מעורר קנאה כלכלית.  חלק מן הנוסעים, ואפשר רובם, לא ראה לנכון  להוציא כסף על פונדק דרכים, ולכן גם אם הוא לא היה רעב,  בעצם העובדה  שהאוטובוס חנה לצורך מנוחת הנהג והארוחה שהתלוותה, גם  חלקם  ראה צורך לסעוד באוטובוס. נפתחו הצרורות, נפרסו מפות קטנות או מפיות על הברכיים, נקלפו התפוזים והביצים כשהלחם היה כבר פרוס. סעודת הפסקה. ולאחר כעשרים דקות או מחצית השעה של מנוחה המסע נמשך עד לחיפה- ללא עיכובים נוספים, כי זה היה "אקספרס" בכביש שהיום ידוע ככביש מספר ארבע שכן כביש מספר 2 , כביש החוף לא היה קיים.

old bus station calcalist

הסביבה והקווים בשולי התחנה

הנסיעה לגליל העליון הייתה מסע מפרך. בהתחלה היה רק אוטובוס אחד ליום שעבר דרך טבריה ומטבריה המשיך ל"חלסא"- "קריית שמונה" בימינו ושם צריך היה לחכות בחום הכבד בקיץ לאוטובוס שייקח אותך או צפון  מערבה ל"כפר גלעדי" ומטולה ולצפון מזרח -לקיבוצים ,הגושרים, דן ודפנה ולמושבים בית הלל ושאר ישוב. אם האוטובוס איחר והגעת לפנות ערב לחלסא, נחיל יתושים בגודל של זבובים קידם את כול החלקים הגלויים בגופך. הנופים בגליל שראינו בחלונות הצרים של האוטובוסים למעט כתמים של חורש טבעי,פה ושם או של הקרן הקיימת, היו קרחים ורוחות השרקיה שגרמו לכינרת השקטה לבעוט בגלים גבוהים ומסוכנים הגיעו כמעט לכול אזורי הגליל  שאובך כיסא אותו. לא מראה מלבב.

אופס! טעות במספר.

בתחנת האוטובוסים של תל אביב, מעמדת תחנה יצאו כמה קווים, לפעמים שניים ולפעמים בקווים הקצרים גם שלשה. ככה לדוגמה מן העמדה של הקו לירושלים יצא גם אוטובוס לבאר שבע הרחוקה שיוהדה  אחרי מלחמת העצמאות בעולים חדשים במקום התושבים הערביים .בשעה שלירושלים האוטובוס , בשעות העומס, יצא אחת לשעה, לבאר שבע הוא יצא אחת לכמה שעות, אפשר ורק שלוש פעמים ביום כשהוא משמש מאסף ליישובים בדרך. במקרה אחד בבואי מירושלים לתל אביב  לביקור אצל אמי, בתום הביקור לקחתי אותה לשהות בביתנו בירושלים. בהגיע האוטובוס הראשון אמי עלתה עליו, שילמה בעבור שנינו. נמנינו עם בני מזל שמצאו מקומות ישיבה. ברגע שהאוטובוס יצא שלפתי את העיתון וראשי היה נתון בו בנסיעה עד לתחנה הראשונה. כאן אמי העירה לי כי " הגענו לרמלה". שכן הקו לירושלים אז עבר דרך רמלה ומשם דרומה לכוון נחשון ואזור הר טוב, -כיום ,"בית שמש" ומשם  מזרחה לאזור שאר הגיא ובכביש  הנחש הגענו לירושלים. זאת הייתה נסיעה  של שעתיים  אם לא נסעה לפני האוטובוס משאית  שטיפסה בקושי במעלה. ומשאיות אלה  "עלו לרגל" .הוצאתי את הראש מן העיתון ועיני אורו. הגענו לראשון לציון, שזה נחמד מאוד ובדרך לירושלים…….במכונית. האוטובוס שבו נסענו היעד שלו היה באר שבע  . נישקתי לאמי על לחייה והודיתי לה על שהפנתה את תשומת לבי שהגענו לרמלה. היא ענתה לי שלאט לאט היא לומדת להכיר את הארץ. עם זאת אמרתי לה שעלינו לרדת שכן לא רק שאין לי כוונה להגיע לבאר שבע אלא עלי להתייצב למשמרת ב"קול ישראל, בשעה 4 .כמי שלא הצטיין באותם ימים בעודף סבלנות וסובלנות, עשיתי מאמץ עילאי שלא להוסיף לאמי אשמה נוסף על התסכול הגאוגרפי שלה, ואמרתי לה שתהיה רגועה הכול יהיה בסדר. נכנסתי לתחנה והצגתי את עצמי כעורך ב"קול ישראל" שהסתבך בנסיעה ואני מבקש שיאפשרו לי לצלצל לחדר החדשות. עורך ברדיו נחשב בימים אלה אח"ם, ונעניתי מיד. בחדר החדשות ביקשו עמיתיי שאמתין כדי שהם יבדקו בקו אחר אם יש מילוי מקום. אבל האפשרויות היו מוגבלות, ורק אצל מעטים היה טלפון בבית. ביניהם היה אהרון אריאל, לימים אחד המתרגמים הידועים. אהרון היה בבית והודיע שהוא בא למערכת למלא את מקומי. זאת לא היתה הפעם היחידה שאהרון אריאל מלא את מקומי. הוא עשה זאת עם לידת בתנו הבכורה. אבל זה סיפור אחר.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: