אביבה מסראווי


שעור בסובלנות לאחר סעודת אִיפְטַאר  إفطار

  וזה היה תפריט הערב לאחר קריאת המואזין: פרגיות ממולאות באורז, אורז ממולא באורז- לאמור שני סוגי אורז,בָמיה ברוטב עגבניות,לָפות-פיתות סוריות גדולות,עלי גפן ממולאים,סלט טבּולה, פסטלים,קובֶּה במילואים שונים,סלט תפוחי אדמה,סלט ירקות,שושבארק-כיסונים ממולאים בשר מבושלים ביוגורט(לא כשר) פָלָפֶל רגיל, פלפל ממולא בשר,חומוס, טחינה, סלט חסה, כנָפֶה רגיל, כנפה מאברוּמי, קפה תורכי.

בעל הבית-מועייד מסראווי, מנופאי במקצועו, ישב בראש השולחן מצד אחד, ואני זקן האורחים  הושבתי כבוד  בראש השולחן מצד שני, כששלוש הבנות הגדולות ואביבה הן המגישות. לי זאת  הייתה הפעם הראשונה שחוויתי סעודת איפטאר בבית משפחה מקרב ערביי ישראל ואני משער שגם בתי  ראומי וחתני קובי ,שבגינם הוזמנתי גם אני ,הייתה להם הפעם הראשונה של השתתפות באירוע זה. אבל בניגוד להם אני לא ידעתי מאומה על אביבה ומשפחתה והם ידעו.

 

post two 20170616_200750.jpg

אביבה הבן הקטן יוסף ומועייד האב.

המשפחה

שמעאה ודוד חָדי  ,הסבים  של אביבה, וההורים של אורה, אימה של אביבה, הגיעו לארץ בשנת 1949 במסגרת מבצע ",מרבד הקסמים" שהביא כמעט את כול יהדות תימן לארץ. רבים מקרב העולים התיישבו בראשון לציון  שבה הייתה כבר קהילת תימנים קטנה ,צאצאי העלייה הראשונה שבאו בשנת 1881. עולי 1949 החלו את המסע על גמלים בתוך תימן, מסע שהביא אותם למחנה "חשאד" משם הוטסו "על כנפי נשרים" לישראל. חלק מן העולים הגיע לראשון לציון שבה הוקמה מעברה והמשפחות שוכנו באוהלים, וניתנו להם מצעים, מעט כלי אוכל, תלושי מזון כשהמים הובאו מן הברזייה .חשמל לא היה. בחוץ  היו גם השירותים. התקופה הייתה תקופת צנע כשבחורף של שנת 1950 כיסה מרבד של שלג את כול מישור החוף מאשקלון בדרום ועד לראש הנקרה  בצפון לשמחת הציבור הרחב בארץ אך למפח הנפש של דיירי המעברה בראשון, כשהרוחות העיפו את האוהל, והדיירים מצאו עצמם בשלג. עם עולים אלה נמנו גם הוריה של אביבה.לאחר זמן מה הועברו דיירי האוהלים לשיכונים ושם גידלה המשפחה את ילדיה אשר עוד בטרם בגרותם נאלצו לעבוד כדי לסייע בפרנסה. גם אורה עבדה בתל אביב. והיא עוררה תשומת לב במראה שלה, כמו רבות מן הקהילה שלה שמצטיינות ביופי "גזעי"

IMG-20170630-WA0002

 

אביבה והוריה

הבריחה.

כשאורה , הגיעה מראשון לתחנה המרכזית בתל אביב, לעבודתה ,  היא הייתה רגילה  לקפוץ ל"מסעדת חסן" לחטוף איזו פיתה  עם חומוס או פלפל. הצעירה היפה שבתה את עינו של הצעיר המוסלמי חסן עבד אָלָחי  שגם הוא היה גבר נאה . היחסים עם הזמן הפכו לקשר אישי ביניהם ולהסכמה שבבוא היום הם  יתקשרו בברית נשואים. כיצד הם יעשו זאת, כשהוא מוסלמי והיא יהודייה, הם לא החליטו. בינתיים אורה התגייסה והייתה במחנה 80  בגבעת עדה. חסן בא לבקר אותה לעתים קרובות באופנוע שלו ,ומדי פעם לקח אותה לטיול קצר בסביבה . יום  בהיר אחד הוא  הופיע על הקטנוע שלו , כרגיל בעת ביקורים אך הפעם הוא לא לקח אותה  לטיול אלא לביתו בטירה. אורה הוכרזה כעריקה, על כול הכרוך בזה כולל ביקור של המשטרה הצבאית בביתה. בתחילה גם ההורים לא ידעו דבר ונדהמו לשמוע שהיא נעדרת. רק לאחר כמה ימים משפחתה שלה הודיעה לרשויות צה"ל כי  הבת חייה וקיימת אלא שהיא התאסלמה.  ההורים קבלו את הבשורה בצורה קשה מאוד. משהו לא ייאמן. הנה הם באים לארץ אבות מגלות תימן ובתם היקירה עוזבת את הדת וגם את המשפחה. מבחינתו של האב היא   נחשבה כמי שעברה מן העולם, והוא לא רצה לשמוע עליה. רק אימה קיימה אתה קשר עקיף בסתר באמצעות ילדיה האחרים..

אורה ילדה לחסן ששה ילדים שלוש בנות ושלשה בנים. עשר שנים לאחר הנישואין, חסן שבאופנוע שלו חטף את בחירת לבו נהרג בתאונה והשאיר אחריו אלמנה וששה ילדים קטנים . אבל אורה כשם שהיא  החליטה על גורלה לעזוב את דתה ומשפחתה למען אהוב לבה, ככה היא החליטה שהיא זאת אשר תשא בעולה של משפחתה. נחושה בדחף זה  היא הפכה תוך כמה חודשים למפרנסת של הבית והדואגת לחנוך ילידיה. בעלה הותיר קצת כסף והיא לוותה מידידים ופתחה חנות בגדים בטירה . היא  נסעה לתל אביב, בדרך כלל בסוף עונה, בחרה את הסחורה, עמדה על המקח, השיגה מחירים טובים ושילמה ללא עיכובים, דבר שהעלה את קרנה בקרב הספקים.במצב כזה היא יכלה למכור את הבגדים במחיר טוב יותר ללקוחות בטירה.שמה יצא לפניה בטירה וביישובים הערביים הסמוכים כאשת חיל מכובדת שבעמל כפיה  גידלה ששה ילדים וחיתנה אותם וכולם, מי יותר ומי פחות חיים ברווחה. האם עצמה, כיום בת שמונים היא עדיין המלכה של המשפחה, שנועצים בה. אבל כמי שפרצה גדר בעצמה היא סובלנית כלפי מי שפורץ גדר כמוה. אחד הבנים שחי בטירה התאהב בעולה מארגנטינה. לזוג שני ילדים. הם מתגוררים ביישוב "קדימה צורן" בשרון ובסופי שבוע היא נוסעת אל משפחתו בטירה. לגבי הדת, אביבה בתה ובעלה חלוקים.מועייד אומר כי גיסו התגייר ואביבה טוענת שגיסתה התאסלמה.אפשר ושתי הגרסות נכונות. התוצאה היא אותה תוצאה.

 

סובלנות.

בדת המוסלמית בת שמגיעה לגיל שתים עשרה מכסה את הראש. שתי הבנות הבוגרות של משפחת מסראווי, סואר ויסמין, אכן מכסות את הראש, אבל  אסיל ,הבת השנייה, שגם היא עברה את גיל שתים עשרה לא מכסה. קרוב לוודאי שזה חלק ממרד נעורים. "היא באופוזציה"- אומרת אביבה. "אנו  לא כפינו עליה לכסות את הראש, כשם שלא כפינו  על האחרות לכסות את הראש. הן עשו זאת מרצונן בוודאי בהשפעת החברות בבית הספר. מאיס הבת השלישית היא עדין קטנה"  הבן הקטן, היחיד, בן עשר, יוסוף ,מוגדר כ"בעל מוגבליות", הוא מה שנקרא "מונגולואידי". באותן שעות שבהם בילינו  אצל משפחת מסראווי ראינו ילד אינטליגנטי מאוד, נבון מאוד יודע להביע את רצונו, חרף המוגבלות  המוטורית הקשה שלו. הוא מפתח מהר מאוד קשר עם זרים כמונו ככול שהוא יכול לשלוט בהיגוי ובעזרת תנועת ידיים וראש. באותן שעות שבילינו אצל משפחת מסראווי לא יכולנו שלא להיות מרותקים מתשומת הלב, החום והאהבה ששני ההורים מעניקים לבן הזה אשר מחזיר להם אהבה. הרושם היה כי האב ממלא אצל הילד לא רק תפקיד של הורה אלא גם של אח טוב. מראה מרגש מאוד  לאורח. מועייד סיפר לי כי חשוב מאוד שאם מבטיחים דבר ליוסוף לקיים את ההבטחה. הבטחה היא בשביל הנער חוק בל יעבור."במקרה אחד הבטחתי לו כי בבוא היום נסע לחיפה. ביום אחד הוא ביקש ממני לקיים את ההבטחה. כל התירוצים, הנימוקים והתרגילים שלי לא עזרו. הייתי חייב לעזוב את הכול ולקחת אותו לחיפה".יוסוף שולט בשתי שפות עברית וערבית. הוא לומד בבית הספר "אגם" ברעננה, לשם אוספים אותו מדי בוקר באוטובוס מיוחד ובבית הספר הוא מדבר רק עברית. בבית הוא מדבר ערבית ועם אורחים דוברים עברית הוא מדבר עברית. כמו הוריו, הוא משתדל בדרך שלו לקבל בחום את האורחים.

 

"אנשים שמכירים אותי ויודעים שאני מעורבת בנעשה בחברה שואלים אותי מה  העמדה שלי לגבי המצב של ערביי ישראל", ואכן אני שאלתי אותה : "ואני אומרת שאני מתפרנסת מעבודות במשק בית, אצל יהודים ואני מרגישה טוב. והיחסים ההדדיים הם יחסים של כבוד לבני אדם כבני אדם. אבל   אם תשאל אותי מה הדבר החשוב לי ביותר אומר לך שהמשפחה וילדיי. אני רוצה שיהיה להם טוב. אני רוצה שילמדו ויתקדמו. אני רוצה שהילד הקטן שלי יגדל ושאנו נוכל לעמוד לצדו ככול שיידרש. זה האופק המיידי שלי".והיא מוסיפה "בעצם זה מה שאמי רצתה והצליחה בו. היא גידלה משפחה, שגם אם פה ושם יש מריבות כמו בכול משפחה, אנחנו קשורים מאוד וגאים במה שיש לנו". העברית של אביבה- שוטפת.

אבל נראה שאישה נמרצת זאת לא מסתפקת בכך והיא מבקש להרחיב את אופקיה.במקום שהיא עובדת במשק הבית הבעלים של הבית מרכז בזמנו הפנוי חוגי בית להורים שנקראים "למשפחה בריאה ומאושרת".אביבה הצטרפה לחוג כזה ומופיעה בו דרך קבע והיא פעילה בו." שָם כולנו, ערבים ויהודים יש לנו תחושה חזקה שיש לנו הרבה במשותף- כבני אדם"- אומרת לי אביבה. אני תוהה איך זה ששמה של אימא ,שהתאסלמה ,נשאר אורה, כפי שהיה ושמה שלה, בתה -היא אביבה, שמות עבריים מובהקים." כי זה מה שאימא רצתה. בכך שהיא הפכה למוסלמית היא כבן אדם נשארה אותו בן אדם שנושא אותו שם. ולכן ככה קבלתי גם אני שם עברי, החלטה משותפת של אבי ואמי."

 

post five20170616_193240.jpg          post six20170616_192716

בכניסה לטייבה יש מעין שער, שבימי הרמדאן מואר, ועליו הכתובת "טייבה- עיר הסובלנות" אם  מועייד, ובעיקר אביבה, הם הסמל, טייבה אכן  יכולה להתבשם  שהיא עיר סובלנית. חבל  שהרג אישה על מרפסת ביתה בטייבה , אשר לפי הדיווחים, נבע מכדור טועה, מעיבים לא רק על הסובלנות אלא על החברה הישראלית כולה.

 

 

 

.

 

 

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • amosaricha  On 06/07/2017 at 6:37 pm

    לעתים נדלק ניצוץ בלבו של יוצר ומקבל ביטוי חורג משיגרת המעשים. כך עלה בגורלה של רשימה סיפורית זאת שצבעוניותה הנדירה גם מזכירה נשכחות. לא מעטים מערביי הארץ הם לאמיתו של דבר ממוצא יהודי שהתאסלמו. ושוב חוזר גלגל ודם מתערב בדם והתוצאה אחת – כולנו בני אדם כל עוד קיימת יכולת להכיל את האחר – לא מתוך אינוס אלא מתוך הבנה של הדומה והמשותף.

    תודה לידיד היוצר,
    עמוס אריכא

  • צבי גיל  On 06/07/2017 at 7:24 pm

    ושוב ידידי עמוס -אתה אתי ואין לי הגדרה אחרת.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: