"האח הגדול" של כולנו בארץ.


אם לחברה יש די אֶן אֵיי- אזי זה של החברה הישראלית על כול עדותיה אינו דמוקרטי.

 בערוץ 10 שודרה לא מכבר סדרה אשר מנסה להתחקות  אחר הדי-אן-איי של ישראלים ידועים באמצעות בדיקת רוק. היה בה  קצת מן האזוטרי, קצת מן הרכילותי , סתם מעורר סקרנות ומשפר את הרייטינג. צופי הטלוויזיה אוהבים דברים כאלה והכתב לענייני חרדים וחרד"לים ,אבישי בן חיים, מספק את הסחורה . עם זאת הממצאים  מלמדים, ובכך אין חידוש, שאם הקבוצה הנבחרת היא  דגם, איש מאתנו אינו ספרדי טהור או אשכנזי טהור או יהודי טהור, וכי העם היהודי היא מישמָש אחד גדול. זה כולל אותי האשכנזי ואת רון כחלילי המקצוען המזרחי. שכן אם היהודים הם גזע לא מתקבל על הדעת  שיוצאי תימן ויוצאי רוסיה או פולין הם מאותו גזע. אלא שהסדרה כולה כמו הבדיקה הגנטית, אינה רלוונטית לא כאן ולא בשום מקום. רלוונטי כיום הוא מה שהאיש הזה הנו מהי התובנה שלו ומה פועלו.

 

לעומת זאת אין צורך בכלל לערוך סקר או ניסוי בכול הנוגע למוצא הגיאוגרפי, נכון יותר למדינה ולחברה שמהם באו ומוסיפים לבוא יהודים ואחרים לארץ שלנו- מזרחים ואשכנזים , ואין נפקה מינה מאיזה חלק של העולם באו . כולם ,עם מעטים יוצאים מן הכלל, החל בעליה הראשונה וכלה בימים

איור ויקיפדיה.

האלה, באים מארצות שמשטריהן נעים בין עריצות שלטונית לבין שלטון  אבסולוטי עם איזה כפתור ופרח דמוי דמוקרטי. זה אמור לגבי המזרח, אפריקה, מזרח אירופה או דרום אמריקה.  בהשוואה למיליונים שבאו מארצות אלה כמה באו ממדינות כמו הולנד, בלגיה, אנגליה, שוודיה, ארה"ב וקנדה. מעטים. ואכן הודות למעטים הללו קמו בארץ גופי התנדבות אזרחיים שפועלים בכול התחומים, ושהם הפועל היוצא של דמוקרטיה אמתית אשר ממנה באו אנשים אלה.

כפי שאני מציין ,וההיסטוריה מלמדת אותנו – אצלנו לא העם יסד את הדמוקרטיה אלא המפלגות יסדו אותה. במערב זה בא  בתהליך של מאות שנים- מלמטה כמָה שידוע כ-grass toots . ככה למשל בית הנבחרים נקרא באנגליה  The house of Commons – הבית של "עמך".אצלנו המפלגות היו קיימות לפני קום המדינה ואחריה ולכול מפלגה, ללא יוצאת מן הכלל, היה ביטאון משלה ובכך הם  שלטו בפועל על הציבור. הדעות השונות באו ליד ביטוי בקשת רחבה מאוד של עיתונים. יתרה מזאת מכיוון שהיישוב כולו היה מאוחד ומגויס למען קליטת עליה והקמת מדינה ,עניינים כמו דמוקרטיה לא העסיקו את הקהל גם לא במסגרת ההיררכית של המפלגות.

phtos front beth sokolov

העיתונות של פעם ממוסגרת בחזית בית העיתונאים על שם נחום סוקולוב בתל אביב

עם קום המדינה המפלגה השלטת – מפלגת פועלי ארץ ישראל- מפא"י ,הייתה צריכה להקים ממשלה ומנהיג מפא"י ומייסד המדינה דוד בן גוריון קבע שכול המפלגות כשרות בעיניו להיות בממשלה למעט  בקצה השמאלי -המפלגה הקומוניסטית מק"י ,ובקצה הימני -המפלגה  הרוויזיוניסטית- "חרות".וככה קמה קואליציה שהייתה מורכבת ממפא"י, אחדות העבודה, מפ"ם , שלושתן מפלגות סוציאליסטיות, המפלגה הדתית הלאומית, מפלגה דתית מתונה אז , שהחלק הקיבוצי שלה היה שמאלי וכן מפלגת האמצע  כמו הפרוגרסיבים או לאחר מכן הליברלים העצמאיים. היו בחירות שהביאו לשינויים קלים בלבד.

באותה תקופת בראשית גם העיתונות הייתה מגויסת. עם הזמן, ובייחוד לאחר המהפך של 1977 חל מהפך בשלטון. זאת מכיוון שהציבור מאס בהסתאבות של מפלגת השלטון אשר שלטה בעצם מאז תום מלחמת העולם הראשונה, בתקופת המנדט הבריטי ועד לסוף שנות השבעים. גם במישור המדיה  חל מהפך בכוון ליתר ריכוזיות, כאשר כול הביטאונים המפלגתיים נסגרו בשלב זה או אחר, למעט העיתונות הדתית החרדית. אך הפרדיגמה הייתה ונשארה מפלגתית, אף שלא אידאולוגית כמו בתקופת היישוב ובראשית שנותיה של המדינה.

הממסד.

 במדינת ישראל המשטר, כאמור,  הפך לדמוקרטי ,לכאורה, עם קום המדינה. הייתה קואליציה הייתה אופוזיציה, היו בחירות. אבל למעשה המשטר  היה ממסדי. מה שחיזק את הממסדיות היו העליות ההמוניות כמו עלית שרידי השואה ואחר כך העלייה מעיראק ומארצות צפון אפריקה. בהגירה המונית מסוג כזה כשהמדינה צעירה ובסיסה הכלכלי רעוע -בלתי אפשרי היה להשאיר את הדאגה לעבודה וליזמות  בידי יחידים או אפילו קבוצות. המדינה מכורח הנסיבות ריכזה את כול הפעילות הזאת, גם הכלכלית, גם החברתית, גם החינוכית. תהליך זה תרם לעיקור הגורם הדמוקרטי של החברה הישראלית כאשר הכתובת לכול הבעיות הוא השלטון.

בהקשר זה הסקר הבינלאומי של  מכון "פיו" שפורסם אתמול ולפיו רק בשתי מדינות זוכה הנשיא טראמפ לציון גבוהה, ישראל ורוסיה– לא מפתיע אותי . לא אתפלא אם לפחות חלק מן המסוקרים  היו רואים בעין יפה איזה טראמפ או פוטין בהנהגת ישראל.

ואשר לענייננו, יצוין ,כאמור, שרוב ההתאגדויות האזרחיות  במסגרת התנדבותית בישראל מקורו  בקומץ עולים מן המערב ובעיקר בארה"ב, שם הדמוקרטיה פועלת מלמטה. אולם אף שבתחום הזה חלה התקדמות ניכרת, זאת עדיין לא מספיקה כדי לחולל שינו חברתי אשר בו האזרח ירגיש שהוא  הריבון. לא רק בבחירות- אחת לארבע שנים אלא בכול ימות השנה. התחושה בקרב רוב הציבור היא שאין מה לעשות, הכול נקבע למעלה. זה טבעי לגבי אנשים דתיים אשר הכול נעשה בדברו של הקדוש ברוך הוא. אבל זה לא טבעי לגבי אנשים שוחרי חופש. זה גם  נוח לצבורים שונים לתלות את רוב הבעיות או פתרונן למעלה לממסד.

יתרה מזאת רוב רובם של היהודים  אשר באו לאחר  קום המדינה באו מקהילות דתיות או מסורתיות, ועם המהפך של 1977 ראש הממשלה מנחם בגין העלה מחדש את המסורתיות, זאת שבעצם דוכאה בממסד הקודם. אם בגין, אדם חילוני, הצמיד לאי אלה אמירות את המונח "בעזרת השם", הרי זה העצים את התחושה הדתית שצפתה ועלתה מחדש. אפשר לומר במידה רבה של סבירות שמנחם בגין, אלוף הלאום והמדינה, גרם לתהליך של השבת העם למורשת הגלותית, ובאופן פרדוקסלי בצרוף של ארץ ולאום ,על חשבון של עם. ארץ ישראל ועם ישראל הפכו סימביוטיים, חרף העובדה שרובו של העם עדיין נמצא בפזורה. הוא גם לא אורתודוקסי. תופעה זאת התעצמה בשנים האחרונות כשתנועה כמו "בני עקיבא"- תנועת הנוער של מפד"ל ההיסטורית, שחלק מחבריה הצטרפו לקיבוצים ואף לפלמ"ח, הפכה לדתית מאוד ולאומנית מאוד. יוצאי קהילות אסיה ואפריקה שבהתנהגות היומית שלהם וגם בשבתות היו חילונים, החלו לחבוש כיפות. אלה ,כאמור, גילויים חיצוניים, אך הם מלמדים על  ה-trend ,הנטייה של העדפת ארץ על עם ואדם. קידוש הארץ על פני קידוש החיים עצמם, המדינה לפני הפרט, ואלמנטים של פולחן אלילי שמקדש חורבות עתיקות בניגודֵ לקַבִּיעה ִבכתובים נגד סגידה מן הסוג הזה. כאן, בפועל נוצר הבקע והשבר של הסטאטוס קוו, שבימים אלה עולה שוב על הפרק בנושא גיור ומתווה הכותל. בסוגיה זאת דוד בן גוריון כשל כישלון  היסטורי חרוץ בכך ובכייה לדורות, שבשל התנגדות המפלגות החרדיות- אין לישראל חוקה, שיכולה הייתה למנוע הרבה מן המתחים והבעיות של ימינו, והיה בה כדי לחזק  את האלמנט הציוני- המדיני והדמוקרטי.

ויש עוד גורם חשוב ,נוסף על אלה שהזכרנו, והוא ההשכלה. השכלה בתובנה שלה היא בדרך כלל אנטי תזה לדוגמטיזם ,מאפיין של מאמינים דתיים ולאומניים. היא  בעצם טבעה -ספקנית, מחפשת, תוהה, ביקורתית. אמירה גרמנית שמקורה בשיר במאה ה 18 אך סבורים שהיא עתיקה יותר קובעת die gedanken sind frei – המחשבות חופשות. השתמשו בה אינטלקטואלים גרמניים בראשית המשטר הנאצי שרדף אותם ,עצר אותם ולבסוף חיסל אותם. ההשכלה היא אֵם המחשבה החופשית. החברה הישראלית עם כול ההתקדמות שחלה בתחום זה עדיין לא הגיע לשלב שבו המשכילים יתנו השראה לעם בקביעת סדר היום הלאומי .מה גם שהממסד הנוכחי עושה הכול כדי להצר את צעדיהם ושוב אין זה מפליא שמשכילים נחשבים בישראל  ל"שמאלנים" כלומר כליברלים.

נקיטת עמדות.

 הציבור בארץ חשוף מדי יום בעיתונות הכתובה,  המדיה האלקטרוניים, הרשתות , מן הבוקר ועד הלילה,לידיעות מן הסוג הבא: מעשי רצח על רקע רומנטי, מעשי רצח על "כבוד המשפחה" מעשי רצח בעולם התחתון, אלימות במשפחה, אלימות בסביבה, אלימות בכבישים, תאונות קטלניות בעבודה, אלימות בבתי ספר,מעשי פדופיליה, התעללות בילדים ובקשישים, מעשי שחיתות לרוחב ולאורך שלא לדבר על פיגועים רצחניים. ונכון -ישנה הרשות המחוקקת, הרשות המבצעת שאמורה לאכוף את החוקים, והרשות השופטת שאמורה לדאוג ששתי הרשויות הנ"ל יפעלו על פי החוק ולמען הציבור שנבחר על ידם או אמור לשרת אותם. אבל מה הציבור עושה. מי שחושב שהציבור נוקט עמדה טועה. הפועל היוצא של עמדה הוא נקיטת צעדים מעשיים. זאת הציבור הרחב שלנו לא עושה. זאת הסיבה שכול כך קל להביע אמפתיה בצורת like  ב"פייסבוק" ואנטיפתיה כמו shaming. אלה לא מחייבים.

לי יש דוגמה בתחום שאני עוסק בו בין היתר ואני חוזר עליו שוב ושוב –  והוא ההבדל בין ההתייחסות לשואה כאסון היסטורי של העם היהודי לבין הפקת  לקחים. הראשון ,אם מעמידים אותו בפני עצמו או שהוא משמש גורם הפחדה קיומי, אז זה עניין לממסד האזרחי והצבאי. השני מחייב למעשים של הפרט ושל החברה,לעתים מעשים לא פופולריים אך מתבקשים ומתחייבים כלקחי השואה . הציבור לא עוסק בהיבט זה  ואילו  הצמרת הפוליטית, החינוכית, החברתית מוסיפה דלק למדורה של פולחן המוות..

לכן במקום לקחת רוק לקביעת די אן איי של הרב ישראל לאו או של קובי אוז, ראוי שערוץ 10  יפיק סדרה על כיצד הישראלי רואה את הדמוקרטיה. ואם כבר ,מוצע שזה ייעשה במסגרת "המגזין "השבועי, שבו משודרות כתבות תחקיר שחושפות את פגעי החברה שלנו, שבה שמָה של הדמוקרטיה הולך לפניה אך לא אחריה.

 

 

 

 

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • יונתן קורפל  On 29/06/2017 at 12:44 pm

    אין ספק שרוב הישראלים דוגלים מעשית בצעדים ובגישות לא דמוקרטיים

  • amosaricha  On 30/06/2017 at 4:23 pm

    אכן, צבי המבורך, סקירתך ממצה היטב את ההליך ההיסטורי – ושוב אתה בא ומוכיח כי הישוב העברי חייב היה להבין את חשיבותה העצומה של הדמוקרטיה שבלעדיה לא היינו זוכים בהכרה בינלאומית בשנת 47. , למרות שמדובר בלידה קשה וספוגת זעזועים שונים, רק הודות לה נולדנו עם משטר דמוקרטי. בכך נענו מנהיגי המדינה לקול התבונה ולקריאת חבר הלאומים שקבע כי העצמאות ניתנת לעם היהודי ובתנאי מפורש שהמשטר בה יהיה דמוקרטי.

    לצערנו נוסף לנו מכאוב היסטורי מסוכן בשנים אלו, כאשר ראש ממשלת הימין חסר ההבנה ההיסטורית נוגס עם עמיתיו ככלבים מוכי שיטיון בכוונה למוטט את המשטר שלנו שעד לפני שנים לא רבות נמנה עם המשטרים הדמוקרטים המתקדמים בעולם. זהו המשטר שצריך לשמור עליו מכל משמר כי מדובר בנפש הארץ ואילו המציאות הדורסנית של החיבור בין הימין לחרדים מקרב אותנו למשטר חשוך כמו במדינות לא מעטות באזורנו..

    אינני מתכוון להרחיב כרגע יריעה זו אלא לסיים בקריאה אליך – שתמשיך, ותרחיב דעת בקרב הדורות הצעירים. באתי לברך!

    עמוס אריכא

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: