שיר הערש על פונאר שהֵדָיו שוב נשמעים


עיתונאי וסופר בריטי ידוע מתכוון לחשוף בספר חדש את גיא ההריגה ואת התקופה -בפני ציבור קוראים שלא מכיר מה שקרה בראשית שנות הארבעים באירופה.

שקט, שקט, בני נחרישה!
כאן צומחים קברים,
השונאים אותם נטעו
פה מעברים.

אל פונאר דרכים יובילו,
דרך אין לחזור,
לבלי שוב הלך לו אבא
ועמו האור.

 

שיר שכתב שמריהו קצ'רגינסקי,תרגם אברהם שלונסקי  ואת הלחן  חיבר אלכסנדר וולקוביסקי נער בן 11  הידוע כיוםכפרופסור אלכסנדר תמיר, מוסיקולוג שיחד עם חברתו לחיים ,הפסנתרנית ברכה עדן, הקימו את " מרכז טארג למוזיקה" בעין כרם בירושלים. השיר הזה עדיין מרעיד את מיתרי הנשמה שלי ומחזיר אותי למחוזות רחוקים .בפעם הקודמת זה קרה  בשנת 2013 בטקס העלאת משואות בערב יום הזיכרון לשואה במכון  הבינלאומי ללימודי השואה-"משואה" בשרון. בטקס המרשים ערב יום הזיכרון בשנת 2013 כשירד אלכסנדר תמיר מבימת מדליקי המשואות. ניגשה אליו הזמרת מרינה מקסימיליאן ושרה לו את השיר שאת הלחן הוא חיבר לפני שבעים שנה. זה היה רגע מרטיט.

 

Imasusa one 1_7-4-13__359

 

I massua two 2S_7-4-13__363

I massua 3 S_7-4-13__364

הצילומים באדיבות הארכיון של מכון "משואה" בשרון.

בחודש הבא ימלאו שבעים ושש שנים ל" רצח פונאר" ולפני שנה בחודש זה התגלו בית הכנסת העתיק של וילנה וכן  מנהרת הבריחה, כאשר חמש עשרה אסירים הצליחו לברוח, מתוך מאה אלף שנרצחו במקום מהם שבעים אלף יהודים.

הרצח החל ביולי 1941, ונמשך עד הקיץ 1943. בספטמבר 1943 החלו הגרמנים לפתוח את הבורות ולשרוף את הגופות כדי למחוק את העקבות של הרצח ההמוני. התברר כי קבוצה של  אסירים הצליחה, באמצעות מנהרה שחפרו באורך של 35 מטר ונמשכה 3 חודשים,להימלט  בלילה של ה-15 באפריל 1944 . האסירים שחררו את הכבלים על רגליהם. 40 הצליחו לברוח דרך המנהרה אבל חלקם התגלה על ידי השומרים. 15 הצליחו לברוח, ו-11 הגיעו אל הפרטיזנים, השאר נורו למוות. מנהרה זאת התגלתה אשתקד בבדיקה בטכנולוגית צילום חודרת קרקע, במשלחת משותפת של אוניברסיטת הארדפורד בארצות הברית, רשות העתיקות מישראל, המוזיאון הלאומי היהודי ע"ש הגאון מווילנה, ועוד גורמים בינלאומיים.

יודעים על אושוויץ לא יודעים על גיאיות ההריגה.

" מה פתאום החלטת לכתוב ספר על פונאר בשנת 2017 כאשר הסיפור ידוע וזכה לתהודה בכתובים, במדיה הקולית והחזותית?" אני שואל את  כריס הית' עיתונאי  וסופר אנגלי- אמריקאי ידוע שבא לארץ במסגרת התחקיר שהוא עובד עליו לקראת הוצאת ספר ב-RANDOM HOUSE  אחד מהמו"לים הגדולים והידועים בעולם.

"קיימתי שיחה עם נציגי ההוצאה לאור והגענו למסקנה, שחרף העובדה שהיבטים שונים של הטבח בפונאר התפרסמו, הרי ראוי לשוב ולתחקר את הנושא. זאת מכיוון שאני לא חושב שרבים בארה"ב או בבריטניה, שבהן  אני מכיר את הציבור, מבינים מה קרה במזרח אירופה בשנת 1941 ,כאשר טרם התפרסמה התכנית של "הפתרון הסופי"  אבל התבצע רצח המוני של יהודים. הם לא יודעים מה קרה בגיאיות ההריגה כמו פונאר ,טרבלינקה ,מיידנק חלמנו באותה עת. פונאר היא ייחודית בכך שבכול  זאת קומץ קטן הצליח  לברוח ולספר את הסיפור וזה היה קבר המונים שרק בשלב מאוחר יותר במגמה לטשטש  את העקבות חפרו מחדש והעלו את הגופות באש."

אך כריס הית' חוזר ומדגיש שגם אם רובו של הסיפור ידוע יש חשיבות גדולה מאוד לשוב גם לאתר ההריגה, ולמקורות, הן ארכיוניים והן אנושיים כדי לספר את הסיפור הנורא. במסגרת עבודתו העיתונאית בעיתון הבריטי "דיילי טלגראף " וגם במגזינים בריטיים ואמריקאיים חשובים , הוא ראיין לרוב  כוכבי רוק, פופ וקולנוע כמו ריין גוסלינג, פרינץ, דייוויד בואי, איימי שולר,קורט ראסל  ואחרים, ועם כמה להקות  מפורסמות הוא יצא למסע וכתב כמה ספרים ביניהם על ה"רולינג סטונס".ספרו הביאוגראפי על  רובי וויליאמס היה לרב מכר. שאלתי אותו אם הספר שלו מיועד לדור החדש של "יאפיס" שהם מן הסתם קוראים נאמנים של מאמריו וספריו.

" בהחלט לא!"- אומר כריס." הספר יהיה מיועד לציבור הרחב באמריקה ובאנגליה, ובכלל. שכן לא רק הדור הצעיר לא מכיר את ההיסטוריה הזאת אלא הדור המבוגר במאה ה-21. אם אני לא מכיר את הסיפור הזה וסיפורים אחרים על מה שקרה במזרח אירופה בשנות הארבעים הראשונות של המאה הקודמת, אני מניח שרבים אחרים לא מכירים אותם. במסגרת התחקיר אני רוצה להגיע למקורות לא רק בעברית אלא גם בגרמנית,יידיש, פולנית, רוסית וליטאית. ובוודאי שקטעים מסוימים נצטרך לתרגם.זהו אתגר גדול שכן אם אני מבקש לחפור במעמקי ההיסטוריה אני לא יכול להסתפק במה שיש באנגלית."

הוא בא לכאן לשבועיים ימים, ראיין עשרות אנשים, מהם שרידי שואה מליטא,היסטוריונים ואנשי מחקר, ביקר במוסדות לתיעוד והנצחת השואה, בארכיונים שונים, וככול שהוא "חופר" יותר ומגלה יותר, ככה  הסיפור שנגול לעיניו מבעת יותר. במהלך ההתכתבות אתו בעת ביקורו בארץ, הוא בקושי התפנה למסור לי איזה מידע נוסף לצורך כתיבת  הפוסט. כריס הית' מנצל כול קצה חוט כשביום הוא נודד ברכבו בכבישי הארץ ואוסף חומרים  ובלילות מארגן אותם, כדי להקל עליו את העובדה האדירה שמחכה לו עם שובו לארה"ב לעבור על כתב היד. בשיחה אתי הוא הביע תקווה  שהגרסה הראשונה של הטיוטה תהיה מוכנה בראשית שנת 2018 .

החפירות בווילנה.

ואגב חפירות , הדחף של כריס לחפור בהיסטוריה של פונאר היה סקר הראדאר ביוני 2016 שבהסתמך עליו התגלו שרידים של בית הכנסת הגדול והמפואר של וילנה שנחרב בשואה. זה היה בית הכנסת העתיק ביותר בארצות הבלטיות והוא הוקם במאה ה-17 בסגנון הבארוק. הוא שימש כמרכז לימוד וקהילה של יהדות ליטא. תוך כדי כך התגלתה גם מנהרת הבריחה שחפרו האסירים,וקומץ קטן מהם הצליח, כאמור, לשרוד ולהצטרף לפרטיזנים. כריס התוודע לשני ארכיאולוגים שעמדו בראש המשימה ד"ר יוחנן-ג'ו זליגמן מרשות העתיקות בישראל ופרופסור ריצ'ארד פרוינד מאוניברסיטת הארדפורד בארה"ב.בתקופת הנאצים נבזז בית הכנסת ושרידיו נהרסו כליל על ידי השלטונות הסובייטיים ובית ספר חדש הוקם במקום.

vilna old synagogue

בית הכנסת הישן בווילנה.

החוקרים מקווים כי החפירה העתידית תהיה משותפת לצוות מעורב של ארכיאולוגים וסטודנטים מתנדבים מליטא, ישראל והקהילה היהודית מרחבי העולם, "וזאת במטרה להבטיח שהמורשת תרבותית הבנויה היהודית של וילנה תיתפס כחלק חשוב ובלתי נפרד מהמורשת הליטאית והיהודית כולה, ושהאתר ישתמר לצמיתות, לרווחת כל מי שיגיע לאתר בית הכנסת  הגדול בעתיד" כפי שפורסם בשעתו. רשות העתיקות מזמינה את הציבור לקחת חלק בפרויקט. הפניה הזאת אל רשות  העתיקות מהווה לדעתי אבן דרך  לביקורים עתידיים בפולין אשר לא יעסקו  רק באתרי ההריגה המקומיים ובגדול מהם באושוויץ, אלא גם במאות הקהילות שנכחדו שגם הם ראויים ליד ושם בפולין. ב"יד ושם" שמותיהם מצויים ב"בקעת הקהילות", אך מהם לא נותר שריד כמעט. החוקרים וההיסטוריונים, וכמובן המוסדות לתיעוד והנצחה מכירים את מאות הקהילות במזרח אירופה, ובראש וראשונה בפולין שאין להם זכר. הם נמחקו. אפשר והספר של כריס הית' יהווה מאיץ-,"טריגר" למחקרים ולפרסומים אודות קהילות תוססות אלה.

כריס הית

chris heath20170612_114739

 כריס הית' הוא עיתונאי וסופר יליד אנגליה ידוע מאוד בעולם המערבי.  הוא נולד במחוז וורסטרשייר בלבה של אנגליה . חבל ארץ היסטורי יפה של מישורים וגבעות משתפלות , שמצוי במערב ה"מידלנדס " . אביו ,סם, גדל במקום ואילו אמו, ג'יל היא ילידת אוסטרליה. המשפחה היא בעלות  אדמות מרעה ,חורש  וחקלאות. יש לו אח ושלוש אחיות. הוא  בוגר אוניברסיטת קיימבריג' שסיים את לימיו בהצטיינות. כריס, שיש לו בית בלונדון חי עתה בברוקלין ניו יורק עם רעייתו וכותב במגזינים בנושאים שונים ונחשב כאחד העיתונאים הרציניים והחשובים באמריקה .בשנת 2013 הוא זכה ב"פרס ה"ניישונאל מגאזין לדווח עיתונאי", פרס יוקרתי  מאוד, על עבודתו העיתונאית. בריאיון עם העיתונאי הבריטי ג'ק קֶרינגטון המראיין  כותב  בין השאר. "אחד הדברים הבולטים בקריירה העיתונאית של כריס הית' הוא הדרך שבה הוא מתמרן בין הכתיבה על אנשים חשובים מאוד ועיסוק בדברים אפלים יותר. בשבוע אחד הוא עוסק בחולשות של רוברט דה נירו ובשבוע לאחר מכן הוא בסוריה ומדווח על החיים ההרוסים של הפליטים מעיראק"

בשיחה אתי עם בואו לארץ הוא אמר ש"אחד הדברים שהייתי רוצה שהקוראים יידעו הוא שהספר שאני אמור לכתוב הוא משימה רצינית ומכובדת למו"ל בסדר גודל זה("ראנדום האוז"- צ.ג) המטרה היא לספר את הסיפור המיוחד והחשוב הזה באופן עמוק יותר מכפי שהוא סופר בעבר בעולם, ובדרך שבה הנושא והאנשים שמעורבים בו ראויים לה. אנו מקווים להביא את הסיפור הזה לקהלים רחבים באמריקה ובעולם  שאפשר והם לא מודעים לממדי האסון הזה, ומודעים פחות בצורך להרחיב את האופק ההיסטורי  מזה שמוכר"

אני רואה בספרו העתידי של הית' ערך מוסף חשוב מאוד, ערך שמעסיק אותי מאוד ואני חושף אותו בפניי קוראי ומאזיני. באחרונה עשיתי זאת במפגש עם  חבורה נפלאה של קצינים ונג"דים של אגף כוח האדם בצה"ל ,שחזרו מפולין במסגרת התוכנית "עדים במדים". ספרו של הית' מן הסתם ייתן את הרקע למקומות שבהם הגרמנים ביצעו את הרצח ההמוני. מדובר במדינות כמו אוקראינה, הארצות הבלטיות, פולין. היו גם בהם חסידי אומות העולם אולם רוב הציבור במדינות אלה שנא את היהודים בשל דתם, תרבותם, מנהגיהם, מורשתם, הגזע שלהם. והממסדים של המדינות היו אנטישמיים. הגרמנים ללא ספק הביאו זאת בחשבון. כחלק בתולדותיהם, גם היהודים, ובעיקר בארץ היהודים, חייבים להפנים לקח היסטורי זה. השואה לא צמחה על שדה בור. שורשיה נטועים מאות שנים לפני כן כאשר היהודים נרדפו, כבודם הושפל, זכויותיהם נרמסו,נכסיהם הופקעו, ספריהם הועלו על מוקד והם עצמם נרצחו. אני משער שספרו של הית' יאיר את ההיבט הזה. יבוא יום  ושירי הערש  לילדינו לא יהיה על פונאר ודומיו. עד אז נוסיף  לשמוע את צליליו כאזעקה.

השיר פונאר בליווי תצלומים של בורות ירי וגיאות הריגה – YouTube

 

 

 

.

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • amosaricha  On 22/06/2017 at 5:45 pm

    צבי האחד והיחיד,

    ושוב אני מוצא עצמי נרגש נוכח רשימה מעולה זו. אתה אחד מאלה שהפכו עצמם לגשר מוצק בין אימי השואה למדינת ישראל. רשימה כזו מצטרפת לקריאתם של אלה החרדים למוסרו של עם תועה. אכן זו תזכורת מזעיקת לב ומוח, ויבורך הסופר חברך המעמיק בחקירתו.

  • צבי גיל  On 22/06/2017 at 6:13 pm

    לידיד נפש, איש חיל, סופר ואמן- עמוס אריכא- תודה והוקרה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: