אנטי אייג'ינג ופירסינג


"קול ישראל" ממציא עצמו מחדש במסגרת התאגיד-בהזזת ריהוט ובקדימונים טרחניים.

מי שמאזין עשר פעמים ביום להכרזה החגיגית "על נבחרי האקטואליה המובילה של הבוקר" יגלה שמדובר באותו קול ברמה של כוכב טלוויזיה בעבר שהכריז עשר פעמים ביום על "המכירה המיוחדת במחסני חשמל" רק באותו יום, כשאותו יום חוזר על עצמו עשרות פעמים בחודש. אבל זה יהיה ספיח. הגילוי המהותי יהיה:" מה הם צועקים ומה כאן חדש, שכן מה שהיה -היה בכלל לא רע. וזה אותו הדבר, תוך איזו הוספה מזערית והזזה של תכנית זאת או אחרת. אז מה- " ישאלו הבריות- זה התאגיד?"

שכן, האמת היא שכול ה"רפורמה", כלומר המהומה הפוליטית, כלל לא נגעה ברדיו. הרדיו בקושי עניין את הפוליטיקאים. הטלוויזיה הייתה בראש מעייניהם, גם משום שהם והציבור מייחסים לה חשיבות הרבה מעבר ליכולת השפעתה שלא לדבר על חשיפות סרות טעם ועניין. התקשורת בכלל והמדיום החזותי בפרט הוא מדד מצב רוח כמו המדחום הוא מדד של החום בגוף. הוא משתנה. המדיה לדעת מומחים עשויה לחזק דעות קיימות או להחלישן אך היא לעתים רחוקות משָנָה דעות. היא משקפת אותן במידה. היא מודדת רייטינג. אבל לא בכך עסקינן.

כבר עמדתי בבלוג זה ובהזדמנויות האחרות כי שני אמצעי מדיה ,אחד העתיק, הכתוב, השני בן מאה וחמישים לערך- הקולי-מוסיפים  להיות מדיומים רלוונטיים  מול כול הטכנולוגיות התקשורתיות החדשות. כאשר נוסדה הטלוויזיה בעולם הובע חשש שמעמדו של הרדיו ייחלש. זה לא קרה. להפך, הוא התחזק. זה לא אומר שהאפקט של המדיום החזותי לא היה חזק יותר. הוא היה, גם בשל היותו חדש וגם בשל התכונה שלו בבחינת "לראות זה להאמין".אבל הרדיו לא רק שרד הוא פופולרי מאוד, נגיש מאוד, ואם נאמרים בו דברי טעם הוא גם מהנה. זה אמור במידה גם לגבי הגברת הקשישה – העיתונות הכתובה. גם אם היא משנה צורה, גם אם יש ביזור גדול יותר, היא חשובה ואף משפיעה. אני למשל מוכן לוותר על צפייה בטלוויזיה יותר מאשר על קריאה יומית של עיתון "הארץ".ואני לא יחיד.

בישראל, לפנים בארץ ישראל, הרדיו התחיל בשידוריו בשנת 1936  ואילו הטלוויזיה שלושים ושלוש שנים מאוחר יותר. העובדה שהרדיו בארץ הועמד בצל לעומת הזוהר של הטלוויזיה באופן פרדוקסלי ,לכאורה, הועילה לו. הוא לא עמד תחת הזרקורים של הפוליטיקאים, אשר ייחסו כאמור חשיבות רבה למדיום החזותי בזירה המדינית- פוליטית. וזה עשה לו רק טוב.

רוב הבעיות האופרטיביות וגם הפוליטיות  ברשות השידור נגעו לבת  החזותית- הטלוויזיה. מן הרגע שקמה הטלוויזיה, הרדיו,כאמור,בקושי עניין את הפוליטיקאים. עובדה זאת נוסף על הפריסה הרחבה של הרדיו, הערוצים הרבים, אפשרויות ביטוי הרבות, בתחומי האקטואליה, התרבות, האמנות, המוזיקה המיעוטים- הורידו ממנו לחצים. לכן השילוב של מדיום זה בתאגיד החדש היה מבחינה תכנית, וגם תפעולית ,קל יחסית. דבר טוב לא צריך לשנות והוא לא זקוק לקדימונים שהם רובם תפלים  גם בתוכנם ובעיקר בחזרה תכופה עליהם. והואיל ואני מאזין קבוע למשדר "בחצי היום" , אני רואה לנכון לציין שהמגישה של היומן,המנחה והמראיינת, אסתי פרז, הייתה מצוינת במסגרת "רשות השידור" ומצוינת במסגרת התאגיד, והיא בהחלט לא היחידה. ברדיו, בניגוד לטלוויזיה, שבה המראה הוא דומיננטי, כאן התוכן, הרהיטות ,האורינות והשפה- הם הקובעים.

ואגב השפה או פן אחד שלה. יש מסורת יפה בשידור הציבורי בכלל ובשידורי קול ישראל בפרט שקרייני חדשות קוראים בניב תקין כמו בר' הלשונית במקום הר' הגרונית. ה-ע' תמיד הייתה בעייתית, ורק משה חובב  ואחותו ראומה אלדר בטאו אותה כדבעי. הבשורה הטובה בתחום זה היא שובו של מלאכי חזקיהו לקריינות. עם זאת לא מכבר שמעתי קריינית חדשה שאת שמה איני זוכר שקוראת בניב הצברי, נכון יותר בניב הגליצאי של פולין. אני נולדתי בפולין ",הקונגרסאית" ובה דברו  ב-ר' לשונית- ספרדית. לידיעת רון כחלילי. ואם זה יבוּא מ"גלי צה"ל"  מוטב להשאיר אותו שם. "גלי צה"ל"- כבודם במקומם- היה – מונח ,ולא צריך חיקויים אם קיים המקור.

ותודה שאנו אתכם

במינוף האדֶרֶת החדשה לגברת הישנה, מצאתי גם נימה אישית מוזרה. מעין סגידה ל"תאגיד השידור" כאשר כמה עורכים ומגישים של תכניות זה שנים ,עם אותה סוגת תכנים ראו  לנכון,בסיום המשדר, להודות במסגרת הקרדיטים ,לא רק לטכנאים ולאנשי צוות אחרים ,אלא "לצוות תאגיד השידור".המעניין הוא כי בשעתו באותם שבועות לפני סגירת רשות השידור מצאנו ניצול המדיה בידי השדרנים,להעברת מסר של צער וזעם על סגירת הרשות. זה דבר פסול מיסודו. זאת פרסומת,ואין זה משנה עם מדובר בחיתולים או ברשות. הכלל – בעיתונאות כתקנה בכלל ובשידור ציבורי בפרט – שלא מערבבים פרסומת בפרסום. אך הדבר נעשה. אולם אז לפחות הייתה אמפתיה לשדרים שמאבדים מקום עבודה. עכשיו זאת היא התרפסות לשמה, וכשהיא מתלווה לשידור היא  מעוררת בחילה. תודה  לאדון החדש שמפרנס אותנו. ברדיו אי אפשר לראות שהם קדים קידה. שדרנים אלה מלבד הפגיעה  בשמם, פוגעים בשידור הציבורי או מה שנותר ממנו.

אני לא מתייחס לערוץ 1 שבו אני לא צופה מזמן. אשר לרדיו, אני מתייחס בעיקר לתוכניות המלל ולא עוסק בתוכניות מוסיקה, תחום שאני אוהב, אך לא מתמצא כדי להאיר ולהעיר. אני מאזין ל"קול המוסיקה" ונהנה , ומדי פעם  לערוץ 88 ונהנה גם כן.

ועוד הערה קטנונית. פעם היו ארבעה  פיפסים קצרים ופיפס ארוך לפני מהדורת החדשות. בתאגיד חידשו. הורידו פיפס והוסיפו נעימה דיסאוננטית, ככה כשהקריין מתחיל במהדורה זה נשמע כאילו הוא נקטע או שהאות המוזיקלית מזייפת. הם תיקנו קצת, אבל שום דבר לא היה קורה אילו השאירו את האות כמות שהייתה מאז ייסוד הרדיו כאן- כלומר אז בשנת 1936 .האם שינו את מבניי ה"באו האוז" בתל אביב . להפך שיקמו אותם. אלה חידושי סרק.

ולסיכום : השם כאן. וודאי שזה כאן בארץ ישראל. כאן בומבה צור חפר בקומפרסור את תעלת בלאומילך  של אפרים קישון,  וכאן ביבי ,בדחפור, קָבָר את השידור הציבורי. השר איוב  קרא התמנה ל-care taker

 

 

 

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • nachum  On 08/06/2017 at 2:15 pm

    ארבעה פיפסים קצרים ופיפס ארוך they just 40 years old.

    • Jalen  On 26/06/2017 at 8:28 am

      , that If you have all the money in the World, You would forget about me. I think you have. May God Bless Us All and May God Bless The United States Of Amreica. Take Care

    • Wonderful story, reckoned we could combine a few unrelated data, nevertheless really worth taking a look, whoa did one learn about Mid East has got more problerms as well

  • חנן נוה  On 09/06/2017 at 2:56 pm

    במקור היו שישה פיפסים שווים באורכם. כאשר חגי פינסקר קיבל את ניהול הרדיו השישי הוארך. – חנן נוה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: