אם זה "הכי בבית בעולם"- הבית זקוק לשיפוץ.

חוויית טיסה באל על- לרומא.

אתחיל  מבראשית. עוד לפני שחברת אל על יסדה את מועדון "הנוסע המתמיד", אני נמניתי עם החוג הזה כחובה. כשם שחויבו  כול מועסקי הממשלה, המוסדות הלאומיים, הרשויות הלאומיות, כמו רשות השידור ,שבה עבדתי כמה עשרות שנים. עד כדי כך שכאשר לחבדניקים, היו חסרים אנשים להשלמת מניין באוויר, איכשהו הגיעו אלי- ילד חרדי שהתחָלֵן בשואה. כאשר נוסד מועדון "הנוסע המתמיד"- רמי היחש שהתמידו בטיסות בחברת אל על, והם מאוד התמידו, זכו כמעט מדי שנה לבונוסים של טיסות חינם לבני משפחותיהם. לצערי לא נמניתי עם אלה. אבל מתוך הרגל גם הטיסות הפרטיות ,המשפחתיות,היו של אל על. כאשר הוקם מועדון "הנוסע המתמיד", יכולתי לקבל חינם עיתון כחפצי, צברתי נקודות שהיה בהם כדי לשפר תנאי טיסה ויכולתי לבחור מקום במחלקת התיירים שבה טסתי.

מאז החלו הדברים לנשור. הראשון היה העיתון, במקרה שלי "הארץ". אם קבלנו עיתון במחלקת התיירים זה היה בדרך כלל "ידיעות אחרונות". "ישראל היום " טרם נולד. לאחר מכן, עם צאתי לגמלאות, החליטו ב"אל על "לנכות נקודות אם לא נעשה בהם שימוש. לאמור  שככול שאתה מזדקן יותר ,כן נושרות נקודות, יחד עם השיער. זאת משום שלא השתמשת בהם. ואיך יכולתי להשתמש בהן אם לא היו לי מספיק טיסות. אבל כאשר התלוננתי על כך נאמר לי כי למצער אוכל לנצל את הנקודות לרכישת מוצרי ,"דיוטי פרי", במטוס. אך זה היה כרוך במילוי טפסים מקוונים, כולל מס' חבר ,שם וססמה. משום מה הססמה לא נקלטה, ועברו כמה שבועות עד שקבלתי ססמה חדשה והטפסים מולאו וקבלתי אישור. אולם כשבמטוס ביקשתי את מארזי השוקולד שהזמנתי, הודיע לי הכלכל כי שמי לא רשום.  לא חזרתי על ה"הטבה" כי הטרחה לא הצדיקה את הסיבוכים. מה גם שהסתבר לי כי זאת לא "מציאה גדולה". נשארה בחירת המקום. בהזמנה האחרונה בטיסה לרומא, התברר לי שאני ובתי  הושבנו כבוד כמעט בשורה  האחרונה, ליד המטבחון שסמוך לשירותים. כאשר התרעמתי  על סוכנת הנסיעות איך זה שהיא לא סידרה לנו מקום בקדמת המטוס, כרגיל ,היא השיבה לי. "מה לא ידעת? בעבור בחירת מקום צריך לשלם 10 דולר לכול כיסא ולכול כוון- כלומר תוספת 40 דולר"
שאלתי אותה:" וזה לנוסע מתמיד"  והיא השיבה:" זה לנוסע המתמיד".

הטיסה "בזמן"….של גריניץ'

 כול הצגים בנמל התעופה הראו שטיסת אל על  לרומא יוצאת במועדה -ב-18:10 ועליה למטוס ב- 17:30 . הישראלים, ברובם, הם זריזים שמקדימים וב 17:20 כבר מזדנב תור מול שער היציאה. המחוגים זזים, התור מתארך, המחוגים לא עוצרים, והשער לא נפתח. ואז כחמש דקות לפני מועד הטיסה מודיעה  דיילת הקרקע שהטיסה נדחית בשעה. הסיבה- תקלה טכנית. במצב כזה מופיעים "יודעי דבר" . אלה מנסים לרחרח פה ושם מה בדיוק הסיבה לאיחור. אחד מהם, גבר בעל גוף, נראה כמי שמתמחה בעניינים ,מספר לנו בלחש " מעבירים את המטוס ל"האנגר". העברת מטוס לבידוק זה לא עניין של שעה. ואני מבקש לקבל אישור לידיעה הזאת שמשמעה או המתנה של כמה שעות, או דחיית הטיסה למחרת היום. אני שואל את הדיילת ליד דלפק השער." מה הבעיה". "הבעיה היא תקלה במסנן השמן ומטפלים בה במקום". ה"גששים" היו עושים מזה תסכית .שמעתי אותם ברשת ב' בגל הפתוח לקראת שידורי התאגיד וחשבתי לי כמו ב"הליכה לקיסריה"- "שלא ייגמר לעולם"

.על הצג מופיעה השעה 19:00 ,כשעה המעודכנת להמראה. משהגיעה השעה היעודה וטרם נפתח השער שאלתי מה קורה,ונעניתי כי התקלה טופלה. "אז מדוע לא מתחילים לעלות למטוס?" "כי בודקים אם הטיפול הצליח". יפה. משנפתח השער והתור חזר לקדמותו, הבחינה בי דיילת והזמינה אותי לעבור, שכן אני "אזרח וותיק" ויש הנחיה לפטור אזרחים וותיקים מתור. משהו- בכול זאת. המטוס יצא באיחור של קרוב לשעתיים, כי היה איחור אקסטרה בשל שני נוסעים שטרם עלו. הסיבה לכורח שבתיקון התקלה, בשל בטיחות הטיסה, היא נכונה. עם זאת אל על ידועה באיחורים הכרוניים שלה. אם אלה גם כן נובעים מתקלות טכניות, אז משהו לא בסדר.

מיטת סדום שקרויה  727-800

המטוס שבו טסנו לרומא ,ואשר  זאת הקבוצה הגדולה ביותר  שבשרות החברה, הוא מדגם בואינג 737-800-900. בז'רגון התעופה הוא נקרא מטוס בעל גוף צר. זאת היא דוגמה למיטת סדום מעופפת של  מי שקוראת לעצמה "חברת התעופה הלאומית".  במטוס – שלושה מושבים מכול צד ובתווך כשעגלת השרות עוברת-  הדיילות לעתים קרובות מבקשות סליחה מן הנוסעים שגלגלי העגלה עלו על אצבעות רגליהם. גם הנוסע צריך לבקש סליחה מרגליו כול אימת שהוא מנסה להזיז אותן קדימה.

אולם מעָבָר כזה של עגלה על פני ארבעים שורות בקירוב במחלקת התיירות יש בו ערך מוסף -שלילי. אי אפשר להגיע לתאי השירותים. ובדגם 737-800 יש שני תאי שירותים לכול מחלקת התיירים. מסיבה זאת כאשר  העגלה שמגישה שתייה קלה מצויה בתנועה, ניסיתי והפעם בתואר הכפול- גם אזרח וותיק וגם כמי שמנוּע להגיע לשירותים- להשתמש,לזמן קצר, בתאי השירותים של מחלקת העסקים. כאן נתקלתי בדיילת רחבת כתפיים, שהעמידה אותי במקום. כלומר החזירה אותי כבוד כמי שפלש לשטח לא לו. אני חוזר אל הדיילים שדוחפים ומושכים את העגלה ומנסה למצוא פתרון." שים לב לשורה מספר 38 "- אומרת לי הדיילת. ואכן שמתי לב שבשורה 38 האיש בכיסא בי, כלומר באמצע הנוסע העלה את שולחן האוכל כלפי מעלה. הדיילת ביקשה מזה שישב בכיסא איי, להעביר את המגש לכיסא בי. ואז זה קרה. העגלה על דייליה נסעו קדימה, אני השתחלתי לכיסא איי בשורה 38 ,העגלה לקחה רוורס ואני בדרכי אל תאי השירותים. החזרה היה קצת יותר קלה. גם מכיוון שהעגלה כמעט הגיע אל קו הסיום וגם מכיוון שהנוסעים הרימו  את דלפקיהם.

התמונה בתוך המטוס טושטשה בשל צנעת הפרט

מסע כזה של העגלה חוזר על עצמו בנסיעה  לרומא פעם עם ארוחות הערב ובפעם הבאה עם ה"דיוטי פרי". עגלת ה"דיוטי פרי" היא באל על כמו מעבר ארון הקודש וכדי לשרת את העולים למטוסי אל על "בדיוטי פרי" באוויר, אין קריאת סרק שלא תיענה, אין מצרך פחוּת ערך שלא יטופל, והעגלה היא בתנועה מתמדת  קדימה ולאחור. לאמור פקק תנועה. למי שנזקק לשירותים כאשר "העגלה עמוסה אלומות דיוטי פרי בתנועה, לא יחלום אפילו להגיע אליהם.

לבסוף כאשר בתי מדווחת לי שתם פרק "הדיוטי פרי" ואני קם, אני מוצא שביני לבין תאי השירותים מפרידים משהו כמו חמישה עשר נוסעות ונוסעים. למזלנו נדלקו  האורות להידוק החגורה כי החל תהליך הנחיתה ואנו כבר נתרום את חלקנו למזרקות של רומא.

השיבה הביתה.

כידוע לכולנו ,לרומא יש תכונה שכאשר באים אליה שוכחים את הדרכים שמוליכים אליה.

בתמונה למעלה-פיאצה אספניה מן המדרגות. למטה מנשיף בלונים בפיאצה פופולו.

בדרך חזרה כעבור ארבעה ימים המטוס היה מדגם 737-900  ובו עוד תא שירותים בקדמת המטוס. מכיוון שהיינו קרובים, אז כול אימת שנדלק האור הירוק מעל לתא, ערכתי ביקור נימוסים כדי לראות שאכן הוא פנוי. גם יצאנו בזמן והרוח הגבית בכוון מזרח מקצרת את הטיסה במחצית השעה, ככה שהגענו בדיוק לפי שכתוב. גם הכבודה התנהגה יפה בשינוע. אלא שכאן חיכתה לנו הפתעה של רשות שדות התעופה- עגלות הכבודה שפעם היו נגישות לשליפה מהירה הפכו למעמסה נוספת. צריך להכניס כרטיס אשראי כדי לשחרר עגלה. כדי להחזיר אותה בחניה, אם אינך רוצה לשלם עשרה שקלים- עליך לחפש את המקום שבו מוחזרות העגלות ולהעביר שוב את אותו כרטיס אשראי שהכנסת כאשר לקחת את העגלה. כשבתי הכניסה את הכרטיס שלה, זה לא עבד. הסיבה ,אני משער , היא חסכון בכוח אדם באיסוף העגלות ממגרשי החנייה, והעמסת הטרחה על הנוסע, שכאילו אין לו די בכאלה. אבל שוב עמדה בהצלחה הססמה שלי ש"טוב לשוב הביתה", וכל  המרבה הרי הוא משובח.

אשר לטיסה בחברת אל על, בכול אחד מאיתנו קיימות אי אלה תכונות מזוכיסטיות שקוראים להן הֶרגֵלים,ואני אינני יוצא מכלל זה. יש בהם בכול זאת משהו חיובי. יציבות.